ראיות וביאור לשיטת המג"א והט"ז דסגי במה שעתיד לחזור למראה אתרוג
כתבו התוס' וז"ל ואותם אתרוגים הבאים לפנינו ירוקים ככרתי כשרים אפי' לר' יהודה כשחוזרים למראה שאר אתרוגים אפי' בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה דודאי גמר פריים עכ"ל. וכ"פ הרא"ש והטור והש"ע סימן תרמ"ח משום דאי לאו דנגמר פריו לא היה חוזר למראה אתרוג בתלוש. ונחלקו האחרונים בכונת התוס'. המג"א והט"ז סימן תרמ"ח פירשו דכונתם לומר דאף בעוד שהוא ירוק כבר נגמר פריו, וכשרין למצוה בעוד שהוא עדיין ירוק, משום דאי לאו דנגמר פריו לא היה חוזר אח"כ למראה אתרוג. אבל הב"ח פירש את דברי התוס' דכונתם לומר דרק לאחר שכבר חזר למראה אתרוג כשר, משום דירוק פסול נמי משום דאינו הדר.ונראה לדייק מדברי הרא"ש דכונתו דכשר בעודו ירוק. דאם נימא דאינו כשר אלא לאחר שכבר חזר למראה אתרוג, למה הוצרך לזה? לעולם אימא לך דלא נגמר פריו בעוד שהוא ירוק, אלא דנגמר פריו אח"כ בתלוש כשחוזר למראה אתרוג ומשו"ה כשר. ומאין להו להתוס' דצריך שייגמר הפירי בעוד שהוא מחובר. וע"כ דכונתם לומר דאף בעוד שהוא ירוק, כבר נגמר פריו וכשר למצוה בעוד שהוא עדיין ירוק, משום דאי לאו דנגמר פריו במחובר לא היה חוזר למראה אתרוג בתלוש. והנה לא הביא את דברי הרא"ש דמשם יש לדייק כמ"ש.
עוד יש להביא ראיה מלשון האגודה. וז"ל ואפי' אותם הבאים לפנינו במראה גרונ"א כשרים אפי' לר' יהודה דהא חוזרים למראה שעוה עכ"ל. משמע דכשרים מיד.
והמשכנות יעקב סימן קנ"ו הקשה א"כ פסול אתרוג הירוק לפי דעתם אינו פסול ודאי רק מספק שמא לא גמר פריו. ומהתימא לפסול בסתם, נימא במסתמא גמר פירא ויחזור למראה אתרוג. ועוד קשה טובא, דהא יש כמה פירות שאין מתבשלין באילן וכשמשהין אותו בכלי בתלוש מתבשלין. וא"כ מה ראיה זו אם סופו לחזור, דילמא בתחילה לא נגמר פריו ובשהייתו בכלי נגמר.
ונראה דהתוס' ס"ל דנגמר פרי לאו היינו בישול הפירי. נגמר הפרי פירושו מה שצריך ליגדל בעודו מחובר, והבישול שאח"כ הוא רק ראיה שכבר נגמר ליגדל מה שהוא צריך. וגם קושיתו הראשונה מיושבת, דאם היה על האילן זמן מרובה שכיוצא בה נתבשל בתלוש וחוזר אח"כ למראה אתרוג, אה"נ שאינו פסול אפי' מספק. ומתני' דפוסלת ירוק ככרתי לא פסלה מספק, אלא מיירי ששהה באילן זמן קצר כ"כ דרואין מן הנסיון דכל ששהה באילן זמן קצר כזה אין סופו לחזור למראה אתרוג, וידעינן מזה דלא גמר פירי. וזהו שכתבו התוס' ואותם אתרוגים הבאים לפנינו ירוקים ככרתי כשרים. היינו דכיון דחזינן דאח"כ חוזרים למראה אתרוג, מוכח דאותם בעלי השדה שמהם מביאין את האתרוגים דרכם לשהות האתרוגים על האילן זמן הרבה כ"כ עד שיהא יכול לחזור למראה אתרוג. א"כ כבר נגמר פריים. אלא דמהרי"ל הוסיף חומרא לצאת מכל ספק, שלא יקחו אלא אותם שכבר התחילו קצת להיות מוריק ככרכום.
♦
ב.
בדברי הביכורי יעקב במה שכתבו התוס' שצריך לחזור למראה האתרוג הוא משום הדר
והביכורי יעקב סימן תרמ"ח ס"ק מ"ט מפרש את דברי התוס' דלעולם מיירי דהשתא כבר חזר למראה אתרוג, ומתחילה היו פסולים אפי' לר"י משום דלא גמר פירי, וסד"א דליכא גמר פירי בתלוש. אשמעינן התוס' דאפי' היו צריכין זמן מרובה לשהות בכלי, זה ראיה שכבר נגמר פריו. והנה אין כונתו מבוררת. דלכאורה נראה מדבריו דבאמת בתחילה כשהיה ירוק היה פסול לר' יהודה רק מספק שמא לא נגמר הפירי, ואח"כ כשחזר למראה אתרוג נתגלה שכבר היה נגמר הפירי. אבל מתחילת דבריו נראה כונתו דבתחילה היה פסול בודאי, ורק אח"כ, כשחזר למראה אתרוג, נגמר פריו. והנה אם כונתו דבאמת נגמר הפירי בתלוש, זה נגד הרא"ש שכתב דזה ראיה שכבר נגמר במחובר. ואם כונתו דבעודו ירוק ככרתי פסול מספק דילמא לא ישתנה, קשה עליו קושית המשכנ"י למה פסל ר' יהודה בעודו ירוק, נסמוך על סתמא אם דרכו לחזור למראה אתרוג, יהא כשר אף כשעדיין לא חזר. ואם נימא דאה"נ לפי ר' יהודה כשר בסתמא, ורק כשידעינן דלא יחזור למראה אתרוג יהיה פסול, וא"כ ע"כ כונת התוס' דאתרוגים הבאים לפנינו כשרים, כונתם דכשרים כשעדיין הם ירוקין, דהרי התוס' מיירי אליבא דר' יהודה. דהרי התוס' מיירי רק מהחסרון דלא גמר פירא, ואם נימא דלדידיה יודה הביכורי יעקב דכשרים כשעדיין ירוקין, א"כ לא נזכר בדברי התוס' דלדידן צריך שיחזור ממש למראה אתרוג. וצריך לדחוק לפי הביכורי יעקב דכונת התוס' דמחמת שני טעמים צריך לחזור למראה אתרוג - א' משום הדר, ב' משום דבזה תהיה ראיה דגמר פריו. וזה לא משמע מדברי התוס', דהתוס' דנו רק משום גמר פרי.ובדעת הב"ח נראה שהוא מפרש דמש"כ התוס' דצריך לחזור למראה האתרוג הוא רק משום הדר, אבל מצד גמר פריו היה די שנשתנה מקצתו למראה אתרוג, וכמנהג העולם. ומש"כ התוס' דודאי גמר פריים לא קאי אדלעיל משום שנשתנה למראה אתרוג, אלא התוס' כתבו שני דברים - אם נשתנה למראה אתרוג כשר, דהוי הדר. ועוד כתבו דודאי גמר פריים, וזה אף אם לא היה נשתנה כולו. והט"ז הקשה דמצד הדר מה נפק"מ מה שלקח זמן מרובה. ועיין בבית מאיר שכתב שאינו מבין את קושיית הט"ז, דודאי היה הו"א דאם לוקח זמן מרובה שיחזרו למראה אתרוג שלא גמר פריו. אבל כוונת הט"ז היא כמ"ש, דאם כונת התוס' היא משום הדר אין נפק"מ אם לוקח זמן מרובה.
ומש"כ הביכורי יעקב דמהרי"ל לא כתב שהיה פוסל ירוק, אלא כתב שהיה פוסל לקנות ירוק. ומדתלוי האיסור בקנין משמע דה"ק דקודם יו"ט לא יקנה את הירוק, דשמא לא תעבור הירקות קודם יו"ט, ויהיה ביו"ט בלא אתרוג. אבל בשכבר התחיל להיות מוריק, שדרכו להיות מוריק והולך, יכול לסמוך ולשער שיהיה עד שיגיע החג מראה האתרוג לכולו. והנה אף שאין המג"א והט"ז וכל הפוסקים צריכין חיזוק, אבל הדבר מובן מעצמו דדבריו דחוקים מאד בכונת מהרי"ל, דנמצא לפי דבריו דצריך לקנות האתרוג זמן רב קודם יו"ט כדי שישער שיחזור למראה אתרוג, אבל בערב יו"ט אין לקנות אף אם התחיל במקצת להיות מוריק. ולא משמע כן מסתימת דברי מהרי"ל, שכתב וז"ל רק אם במקצת התחיל להיות מוריקא ככרכום התירה. משמע שמתיר ללקחה כך וא"צ להמתין. וגם משמע שהתיר ליטלו למצוה כמות שהוא. ועוד, למה יאסור לקנות מחשש שמא לא תעבור הירקות, אם לא תעבור הירקות קודם יו"ט יכול לצאת באתרוג של חבירו, שהרי אינו מחויב כלל לקנות אתרוג לעצמו. ולא דמי למה שהביא ראיה מסוכה דף ל"א זימנין דמחלפי ליה ואתי לאיפסילה, דשם מיירי שהאתרוג יש בה חשש שיפסול, בזה אסרו חכמים ליטלו למצוה. אבל איך שייך לעשות איסור לקנות אתרוג. מה איסור יש בהקניה? ועוד, מאין לקח מהרי"ל לגזור גזירות מעצמו.
♦
ג.
ביאור החילוק בין אתרוג הבוסר לבין אתרוג הירוק ככרתי
עוד הקשה המשכנ"י על טעמא דר' יהודה דלא גמר פירא, הלא קי"ל דאתרוג הבוסר, דכשר כרבנן דפליגי על רע"ק. וגם במעשר לא קי"ל כר"ש דפטר אתרוגים בקטנותן, וע"כ דמיקרי פירי. א"כ למה פסול אתרוג ירוק משום דלא גמר פירי, ומה בכך, הלא לא בעינן גמר פירי. וא"כ למה יפסל ירוק, אפי' שגדול כמה, וקטן הבוסר כשר. זה מן התימא. ולקמן בדף ל"ו משמע דאתרוג ומעשר דמי להדדי, דמשמע להדיא דגם למעשר בעי גמר פירי. דאין סברא לומר דנצרך גמר פירי באתרוג טפי ממעשר, דאל"כ הול"ל בפשיטות ע"כ לא אמר ר"ע דבעי גמר פירי רק באתרוג אבל במעשר לא. וא"כ כיון דקי"ל במעשר כרבנן דמחייבין קטנים וגדולים, וגם באתרוג מכשירין בוסר ממש, איך אפשר לומר דאם הוא גדול אלא שהוא ירוק ככרתי פסול משום דלא גמר פירי.והנה בכפות תמרים מפרש דע"כ צריך לומר דאתרוג הבוסר, אף שהוא ירוק ככרתי, מ"מ כשמשהין אותו בכלי זמן ארוך חוזר למראה אתרוג, משו"ה כשר. וכן ביאר החזו"א סימן קמ"ח אות ג' דצ"ל דבוסר אינו ירוק ככרתי. ונראה דהמשכנ"י מודה לזה, אלא דמ"מ הקשה דאיך אפשר לומר כשלא נתבשל כל צרכו והוא עדיין בוסר נחשב פירי. וע"כ צ"ל דלא צריך אלא פירי ולא גמר פירי, וכשיצא מכלל בוסר אלא שהוא ירוק ככרתי, לא מיקרי גמר פירי.
ונראה דהחילוק הוא דבמעשר העיקר הוא אם הוא ראוי לאכילה, כמ"ש בפ"ק דמעשרות, דזהו טעמא דר' שמעון דפוטר את האתרוגים בקטנן משום דאינו ראוי לאכילה. וגם באתרוג צריך להיות ראוי לאכילה, דאל"כ לא מיקרי פירי, כמ"ש בפירוש המשניות גבי אתרוג של ערלה דאם אינן ראוין לאכילה לא מיקרי פירי. לכן דימתה הגמ' דף ל"ו אתרוג למעשר. אבל הירוק ככרתי אין הטעם משום דלא ראוי לאכילה, דהרי כיון שהם כשרין בעודם ירוק ככרתי כל שהם עתידים לחזור למראה אתרוג, ולא איכפת לן דעדיין אינם ראוין לאכילה. וע"כ דירוק ככרתי ראוי לאכילה כמו שהוא, ועכ"פ ראוי לאכילה ע"י הדחק וסגי בזה. אבל גבי אתרוג, חוץ מן הדין דצריך הדר, צריך שיהיה לו מראה אתרוג אף לר' יהודה דלא בעי הדר. כמו שמצינו דאתרוג העשוי ככדור או שגדלו בדפוס פסול גם לר' יהודה, אף דלא בעי הדר. מ"מ כל שאין לו צורת אתרוג אינו אתרוג כלל, כיון דהתורה אמרה אתרוג סתמא צריך שיהיה לו תואר אתרוג. וכן אתרוג הכושי פסול גם לר' יהודה. ועיין בא"ר סימן תרמ"ט אות כ"א שהביא בשם הכלבו דאתרוג הכושי או גדלו בדפוס פסולין אף בשאר הימים, אף לדעת הרמב"ם דפסול הדר אינו רק ביום הראשון, מ"מ פסולים אלו הם משום דאינו אתרוג כלל [הגם דבכמה ראשונים משמע דהפסול הוא משום הדר].
והנה א' מתכונות האתרוג היא מראיתו. וע"כ אם עדיין לא גדל האתרוג כ"כ עד שיהא בטבעו שראוי לחזור למראה האתרוג, עדיין לא נגמר הפרי בבחינת מראיתו, ואף דלענין אכילה כבר נגמר. וע"כ הוא צריך לגדול כ"כ עד שיהא בטבעו שהוא ראוי להיות מראה אתרוג. וזהו ענין גמר פירי, היינו שיהיה נגמר הפרי במראיתו. וע"ז כתבו התוס' דאם עומד לחזור למראה האתרוג בתלוש, א"כ ע"כ שכבר נגמר הפרי במחובר, היינו שכבר נכנס בהאתרוג הטבע שהוא ראוי להיות לו מראה אתרוג, וסגי בזה. ולענין זה אינו תלוי דין אתרוג בדין מעשר, דבמעשר הכל תלוי בשאלה אם הוא ראוי לאכילה. לכן לגבי אתרוג הבוסר תלתה הגמ' דין אתרוג בדין מעשר, דשם הנידון הוא אם הוא כבר ראוי לאכילה. אבל גבי ירוק אין תלוי דין אתרוג בדין מעשר, דכמו כשגדלו בדפוס ודאי דחייב במעשר מ"מ פסול לאתרוג, ה"ה בירוק ככרתי.
♦
ד.
בדברי המשכנ"י דיש חילוק בין פירי לגמר פירי
עוד הביא המשכנ"י ראיה דלדידן לא צריך גמר פירי רק פירי מהא דכתבו התוס' דף ל"א (ד"ה שיעור) דר"מ ור"י דס"ל שיעור אתרוג כאגוז או כביצה אין זה ענין לפלוגתא דאתרוג הבוסר דהכא בשאין סופו ליגדל יותר דאפי' ר"ע דפסיל התם יכשיר בכאגוז למר וכביצה למר דחשיב גמר פירי אבל בפחות מכאן לא חשוב גמר פירי אע"פ שאין סופו ליגדל יותר. עוד יתכן דאפי' רבנן דמכשרי התם גבי אתרוג הבוסר פסלי הכא בפחות מכאן דאתרוג הבוסר חשיב פירי טפי ע"כ. וכתב המשכנ"י דמשמע דבתחילה ס"ל להתוס' דמה שנתנו ר"מ ור"י שיעור כאגוז או כביצה משום דבעי גמר פירי ס"ל כר' עקיבא דפסלי אתרוג הבוסר. דחכמים דמכשרי אתרוג הבוסר ודאי דס"ל דלא בעי גמר פירי, דודאי אתרוג הבוסר לא גמר פירי. רק אח"כ, בדרך אפשר, כתבו דאתי אפי' כחכמים, דאף שמכשיר אתרוג הבוסר פסלי בפחות מכביצה, דאתרוג הבוסר חשוב פירי טפי. וכאן לא כתבו התוס' דגמר פירי אלא דחשוב פירי, משמע דלחכמים לא בעי גמר פירי וסגי במה שחשוב פירי. והקשה המשכנ"י א"כ מאין לנו לפסול ירוק ככרתי משום דלא גמר פירי, הלא לחכמים א"צ גמר פירי. אלא ע"כ צ"ל דלדידן הטעם דירוק ככרתי פסול הוא משום הדר.וקשה, דנמצא לפי דבריו דחכמים לא בעי גמר פירי אלא פירי, ובגמ' כתב הטעם לר' יהודה דפסול פחות מכביצה משום דלא גמר פירי, א"כ ע"כ דר' יהודה כר' עקיבא ס"ל. וא"כ למה הוסיפו התוס' דיתכן דאתי אף כרבנן דבוסר חשוב פירי טפי, הרי בגמ' אמרו הטעם משום דלא גמר פירי, א"כ נקטה הגמ' דאתו כר' עקיבא, לפי שיטת המשכנ"י.
אלא נראה דהחסרון של לא "גמר פירי" והחסרון דלא "נחשב פירי" דבר אחד הוא. דמש"כ לא גמר פירי היינו דלא גמר בישולו כ"כ עד שיהא נחשב פירי. נמצא דאף חכמים דמכשרי בוסר ס"ל דבעי גמר פירי, היינו שיגמור כ"כ שיהא נחשב פירי. ומה שבתחילה רצו התוס' לומר דר' יהודה דפוסל אתרוג פחות מכביצה ס"ל כר' עקיבא דפוסל אתרוג הבוסר, היינו משום דהתוס' כתבו דמיירי שאין עתיד ליגדל יותר, והסבירו התוס' דיש דברים הרבה שלעולם לא יבוא לידי בישול. נמצא דהחסרון של פחות מכביצה הוא משום דעדיין לא נתבשל כל צרכו והוי כמו בוסר. ע"כ היה ס"ל להתוס' דאתי כר' עקיבא דפוסל את הבוסר, אבל לחכמים דלא בעי בישול כל צרכו, ה"ה דמכשרי פחות מכביצה, דהחסרון הוא משום דלא נתבשל כל צרכו. וע"ז הוסיפו התוס' דיתכן דאף לחכמים, אף דמכשרי בוסר היינו כשהוא יותר מכביצה אף שלא נתבשל, מ"מ יש לו עכ"פ את המעלה שגדל הרבה [ועיין במה שנחלקו הח"צ והב"י בכונת התוס']. משא"כ פחות מכביצה, דלא נתבשל כל צרכו, ומקצת הבישול שיש לו הוא פחות מכביצה, מודים חכמים דלא חשוב פירי.
♦
ה.
בדברי המשכנ"י דאתרוג הבוסר פסול מטעם שהוא ירוק
וכתב המשכנ"י דהמקור לפסול אתרוג הירוק מטעם הדר יש להוכיח מפלוגתא דר"ע וחכמים באתרוג הבוסר דר"ע פוסל אתרוג הבוסר. והתוס' כתבו דע"כ דמיירי בגדל כשיעור, אלא כיון שעתיד לגדל יותר ע"כ לא נגמר פריו. אבל לאביי דאמר דטעמא דרע"ק הוא משום הדר צריך להבין מאיזה טעם זה אינו הדר, ומה הפרש בינו לבין אתרוג שאין סופו לגדל יותר. ומי יודע אם הוא מאותן שסופו לגדל יותר. אלא ודאי מראיתו מוכחת עליו שלא נגמר, ואין מראהו דומה למראה אתרוגים אשר המה מריקים ממש כשעוה, ואילו היה נגמר פריו הייתה מראיתו דומה ממש לשעוה. ע"כ פוסל רע"ק. וחכמים מכשירין כיון שאינו ירוק ככרתי לגמרי הדר מיקרי.וכבר תמה החזו"א על דבריו, א"כ למה נחלקו בבוסר, הרי אפי' כשכבר נגמר פריו משכחת לה שהוא עדיין ירוק ככרתי, והול"ל לפלוגי אפי' בשאינו בוסר אלא שהוא ירוק, ויש להוסיף לתמוה על דבריו. א' מנ"ל דבוסר מיירי שהם כבר מריקים אלא אינו ממש כשעוה. דילמא מיירי שהם עדיין ירוקין ככרתי, וע"ז חלקו חכמים ומכשרי אפי' ירוק ככרתי, כיון שכשמשהין אותו חוזר למראה אתרוג, כמ"ש הכפות תמרים דבהכי מיירי. ואפי' אם נימא כדבריו, דמיירי שהם כבר מוריקים אלא שאינם עדיין כשעוה, דילמא חכמים מכשרי בכל אופן אפי' שהם עדיין ירוקים ככרתי, אלא נקט גוון הנ"ל לרבותא, דאפי' בכה"ג פוסל רע"ק.
אלא ודאי דמה דאמר אביי דבוסר אינו הדר לרע"ק אינו משום המראה אלא משום גידולו, דכיון דלא נגמר גידולו אינו הדר. כמ"ש התוס' דמה דמכשיר ר' יהודה בכביצה מיירי שאינו עתיד לגדל יותר וזה ניכר בתוארו. וע"כ צריך לומר כן, דהרי לפי טעם הראשון בגמ' דדין אתרוג תלוי בדין מעשר, וגבי מעשר פשוט דאף הירוק ככרתי חייב במעשר אם נגמר גידולו. וא"כ מאין לנו שהוא אתרוג הבוסר, הרי מצויים אתרוגים שכבר נגמר גידולם לגמרי והם עדיין ירוקים ככרתי. וע"כ דניכר בתוארו אם כבר נגמר גידולו. וכן מוכח מדברי התוס', שכתבו דהא דמכשיר ר' יהודה בשיעור כביצה מיירי שאינו עתיד לגדל יותר. ומאין לנו שהוא כן? וע"כ צ"ל שניכר בתוארו.
♦
ו.
ביאור דברי הירושלמי דאינו פסול אלא אם הוא ממש ככרתי
והמשכנ"י הביא מהירושלמי ראיה לפסול אתרוג הירוק. ונעתיק את דברי הירושלמי: הירק ככרתן ר' זעירא בעי קומי ר' אמי כהן כרתינון או דדמי להן כרתינון אמר להן כהן כרתינון. ופירש הקרבן העדה דהאיבעיא היא אם צריך שיהא מראיהן דומה ממש לכריתין או שיהא דומה לכריתין ואפ"ה פוסל ר' יהודה. וע"ז אמר ר' אמי שאין פסול אלא דומה מראיהן ממש לכריתין. ונראה פירשו דכרתי הוא ירוק עזה (דארק גרין) ואיבעיא ליה כשהוא ירוק (גרין) אלא שהוא לייט גרי"ן (ירוק בהיר), שאינו ככרתי ממש אלא דומה לכרתי, אם פסול הוא, וע"ז פשט ליה שהוא כשר. וכן מבואר בפרמ"ג (א"א כ"ג) דדוקא בירוק כעשבי השדה בעינן דוקא כן שיחזור מקצתו למראה אתרוג, הא דיהא מעט מעשבי השדה כשר כך. וכן פסק המשנה ברורה ס"ק ס"ד, נמצא דדברי הפרמ"ג הוא ירושלמי מפורש דאינו פסול אלא אם הוא ממש ככרתי. וגם לפי"ז מפורש בירושלמי דאין צריך שיהא אתרוג במראה געל (צהוב), אלא העיקר שלא יהא ירוק חזק ככרתי.והמשכנ"י, מחמת קושיתו על המשך הירושלמי להלן כמו שנביא לקמן את דבריו, מפרש את האיבעיא וז"ל דבעי מר' אמי אי דוקא ככרתי לגמרי הוא דפסול אבל כשיש בו קצת מראה געל ע"פ כולו הוא כשר אף שאינו כשעוה ממש הוא או נימא אף דדמי לכרתינן פי' אינו לגמרי ככרתי ג"כ פסול עד שיהא ירוק כשעוה לגמרי שאז נחשב למראה ירוק סתם שהוא געל וע"ז פשט כהן כרתינן פי' הא אם מראהו דומה קצת לגע"ל כשר אף שאינו כשעוה למראה ירוק יחשב. נמצא לפי פירושו ס"ל להירושלמי דצריך להיות במראה געל (צהוב), אלא דהאיבעיא ליה היא אם סגי בלייט געל (צהוב בהיר) או שזה עדיין דומה מעט לכרתי וצריך להיות דאר"ק געל (צהוב חזק). ופשיט ליה דדומה לכרתי כשר, היינו כשהוא לייט גע"ל (צהוב בהיר).
וכל זה צ"ע, דאין אלו אלא דברי נביאות, כיון דאין שום זכר בירושלמי דדומה לכרתי מיירי שהוא כבר צהוב קצת (לייט געל). ובפשטות דומה לכרתי משמע שהוא ירוק ככרתי (גרי"ן), אלא כיון שאין הירקות חזקה אלא ירוק בהיר (ליי"ט גרי"ן) הוא רק דומה לכרתי והוא כשר. אבל לייט גע"ל אינו אפי' דומה לכרתי.
והמשכנ"י לפי פירושו מפרש את המשך דברי הירושלמי דאי זהו ירקרק שבירוקים ר' לעזר אומר כשעוה וכו' וכאן הוא אמר הכין א"ר פנחס שנייא היא תמן דכתיב ירקרק. ומפרש המשכנ"י כונתו דחזינן בנגעים דירוק אינו אלא כשהוא כשעוה ואילך, ואז הוא דמיקרי ירוק סתם, וכאן א' הכין שכל שאינו ככרתי לגמרי בכלל ירוק סתם. ומשני שניא היא דל' ירקרק משמע עמוק הרבה במראה געל, ולהכי בעינן דוקא כשעוה, הא ירוק סתם אף שאינו כשעוה, כשר, רק שיהא מראה נוטה לגעל. וכבר תמה החזו"א עליו היכן מצינו דאתרוג צריך שיהא ירוק סתם עד שמקשה מנגעים, הרי העיקר הוא שלא יהא ככרתי, א"כ אפי' אם נימא דרק ירוק כשעוה נקרא ירוק סתם, אין האתרוג צריך להיות כשעוה.
ומה שהביאו להמשכנ"י לפרש כן את קושית הירושלמי, דהנה הקרבן העדה מפרש את קושית הירושלמי דבמתני' אמר הירוק ככרתי הוא דפסול, והוא המראה שקורין גרי"ן, וכאן אמר שירוק הוא כשעוה, שהוא המראה גע"ל. ומשני דירקרק הוא מראה געל וירוק סתם הוא מראה גרין, לכן אמר שהוא ככרתי. ותמה על זה המשכנ"י מה חילוק בין ירוק לירקרק, הלא כמו שאין חילוק בין מראה אדום לאדמדם, רק שזה מראה עזה וזה דיהה, כן ירוק וירקרק. וכדאמר שם איזה אדמדם זה זהורית עמוקה, ולדבריו הרי הוא מראה אחר לגמרי זת"ד.
אבל אני מצאתי בתשובת מהר"ם רוטנבורג דפוס פראג סימן תרל"א וז"ל וכל ג' מראות הללו כולן בכלל ירוק הן, בלאה (כחול) משיכיר בין תכלת לכרתי וכרתי נקרא ירוק בפרק לולב הגזול, ותכלת דומה לים ולרקיע הוא בלא. וגעל כשעוה הוא ירוק דאיתא בתוספתא דנגעים ירקרק ירוק שבירוקים כשעוה "ואדרבה הוא ירוק שבכולם" והוא געל. וירוקה כשרה מדרבי נתן פירש עשבים הוא גרונא עכ"ל. מבואר מדבריו דגע"ל הוא יותר ירוק מגרי"ן ובל"א [ואפשר כונתו שהוא מבהיק ביותר והוא משובח ביופי משער הירוקים], וזו כונת התוספתא ירקרק ירוק שבירוקים, היינו מראה געל שהוא יותר ירוק מגרין ובלא. וא"כ יתפרש שפיר כן הירושלמי כמ"ש הקרבן העדה דירוק שבירוקים הכונה שגעל הוא יותר ירוק מגרין. ומה שהקשה המשכנ"י שזה מראה אחר לגמרי לא איכפת לן, כיון דשלשתם נקראים ירוק, מתאים לומר שעיקר השם ירוק הוא על געל.
♦
ז.
בדברי הר"ן והריטב"א דאם הוא מנומר במראה ירוק ככרתי פסול
עוד הביא המשכנ"י דכן מבואר להדיא ברשב"א (הריטב"א) בחידושיו ובדברי הר"ן, שכתבו ז"ל מיהו כתב הראב"ד ז"ל דדוקא שהם גונים הפוסלים באתרוג כגון לבן וכושי וירוק ככרתי אבל מנומר מגונים שכולו מאותו גוון כשר השתא נמי כשר עכ"ל. הרי דירוק ככרתי הוא מראה הפוסל. וכתב ומאד נפלאתי על האחרונים שלא הרגישו כלל בד' הרשב"א בחידושיו והר"ן שהן מחמירים ולא הזכירם כלל ויש להחמיר כדבריהם כי המה בתראי טובא עכ"ל.הנה אפי' אם יהבינא ליה שהם פוסלים ירוק ככרתי משום שינוי מראה, אין לנו שום ראיה מדברי הריטב"א והר"ן למה שסיים המשכנ"י דיש להחמיר בזה ולחזור אחר אתרוג דכולו מראה געל (צהוב) או דומה לגעל. דיש חילוק גדול מדברי הב"ח לדברי הריטב"א והר"ן. דהב"ח למד את חומרתו מדברי התוס', שכתבו דאתרוגים הירוקים כשרים כשחוזרים למראה שאר אתרוגים. והבין הב"ח דהטעם שצריך לחזור למראה שאר אתרוגים הוא משום הדר, ע"כ הצריך שיחזור למראה געל, שהוא עיקר מראה אתרוג. אבל הריטב"א והר"ן לא כתבו שצריך לחזור למראה אתרוג, אלא כתבו דירוק ככרתי הוא מראה הפוסל. וא"כ דוקא אם הוא ממש ככרתי, שהוא דארק גרין (ירוק עז), אבל ליי"ט גרין (ירוק בהיר), הרי מפורש בירושלמי שהוא כשר כמ"ש לעיל, ואינו כלל בניגוד דברי הר"ן והריטב"א. ואפי' בדברי התוס', הרי יש לנו מהרי"ל והאגודה שהבינו את דברי התוס' כהמג"א והט"ז, דלא כהב"ח.
ואפי' לפי מה שמשמע מדברי התוס' דעד שלא חזר למראה געל מיקרי ירוק ככרתי [אלא שמ"מ הוא כשר משום שעתיד לחזור], התוס' אזלי לפי הטעם משום דלא גמר פירי, ע"כ סברו התוס' דכל כמה שלא חזר למראה געל או שעכ"פ עומד לחזור, לא גמר פירי והוא בכלל ירוק ככרתי. וצ"ל לפי"ז דירוק ככרתי אין הכונה שהוא ממש ככרתי, אלא שהוא ממשפחת הכרתי, ואפי' ירוק בהיר (לייט גרין) הוא ממין הכרתי. אבל אם ננקוט דירוק ככרתי הוא משום שינוי מראה, ודאי צריך שיהיה ממש ככרתי באותו עומק, דהתנא נחית לדקדק מהו שינוי מראה, וכמ"ש בירושלמי דדוקא כשהא ככרתי ממש.
והחזו"א כתב לישב דגם הר"ן והריטב"א טעמם משום דלא גמר פירי, דאין כונתם דירוק הוא מראה פסול, אלא כיון שאין אתרוג במראה זה, שפיר הוי מנומר. שהרי הראשונים ביארו את דברי הראב"ד לאפוקי מראות כשרים, אלמא מראות כשרים כשהן מנומרין נמי פוגמין. ודבריו צריך ביאור, שהרי כיון דלהתוס' כשרין אתרוגים במראה הזה, א"כ לא גרע משאר מראות כשרים דלא פסול משום מנומר. וע"ז כתב החזו"א דיש חילוק בין המקומות, דבמקומות שדרכן של האתרוגים הירוקים לחזור למראה האתרוג, א"כ במקום הזה ירוק ככרתי הוא מראה כשר, ולא פסול משום מנומר, והראב"ד קאי במקום ובזמן שהירוקין אינן חוזרין, א"כ הרי אין זה מראה אתרוג, לכן פסול משום מנומר. אבל כתב בעצמו דאין זו סברא לחלק.
וראיתי בביכורי יעקב ס"ק מ"ד שכתב כן בפשיטות במנומר במראה ירוק ככרתי, דאם אותו ירוק ישתנה לבסוף להיות שוה למראה אתרוג, הוי כמנומר במראות כשרות. אבל אם הוא ירוק כ"כ שלא ישתנה לעולם, הוי כמנומר במראות פסולות. והוא הבין כן בפשיטות. והוא כדברי החזו"א, דאף דפסול רק משום דלא נגמר פריו, סו"ס אינו מראה האתרוג ולכן פוסל משום מנומר. והחזו"א לא ניחא ליה בזה, דאם אתינן עלה מטעם הדר, מה נפק"מ אם עתיד להשתנות. לכן מחלק הוא בין המקומות.
והנה מה שהביאו להחזו"א לדחוק כ"כ בדברי הראב"ד הוא משום דאין לנו מקור לומר דירוק ככרתי פסול משום הדר, דהרי לר' מאיר כשר ירוק ככרתי ולר' יהודה הפוסל הוא משום דלא גמר פירי. א"כ הרי אין לנו שום מקור לומר דירוק ככרתי הוא מראה הפסול. לכן דחק החזו"א לחלק בין המקומות. ולענ"ד נראה לומר דאה"נ, הראב"ד ס"ל דירוק ככרתי פסול רק משום דלא גמר פירי, אבל הוא חולק על מש"כ התוס' דאם כשמשהין אותו בתלוש חוזר למראה אתרוג כבר גמר פירי במחובר. והראב"ד ס"ל דכל כמה שלא חזר למראה האתרוג לא גמר פירי, ורק אח"כ, כשמשהין אותו והוא חוזר למראה אתרוג, אז נגמר הפירי. לכן פוסל הוא ירוק ככרתי משום דלא גמר פירי. וא"כ כשהוא מנומר במראה שהוא ירוק ככרתי פסול, דאף שאינו מראה פסול מ"מ אינו מראה אתרוג, כמ"ש החזו"א.
♦
ח.
בירור וליבון מהות המראה ירוק ככרתי
ונלענ"ד לישב את תמיהת המשכנ"י למה אין אנו חוששין לדברי הר"ן והריטב"א שפסלו ירוק ככרתי, לפי מה דמשמע מפשטות דברי הר"ן והריטב"א בשם הראב"ד דירוק ככרתי הוא בעצם מראה הפסול.ולשם כך צריכין אנו לחקור מהו הפירוש ירוק ככרתי. הנה כתבו התוס' חולין דף מ"ז )ד"ה אלא( בשם הערוך דכרתי הוא צבע ירוק ותרגום של חציר הוא כרתי ונראה דהוא צבע אינדי"ש בלואה (כחול) דהוא דומה לרקיע, דהא משמע שהוא דומה קצת לתכלת כדאמרינן כדי שיכיר בין תכלת לכרתי וכו' מתוך כך אומר רבינו תם דהא דפסלינן בפרק לולב הגזול אתרוג הירוק ככרתן דוקא בצבע אינדי"ש. והתוס' חולקין על רבינו תם וכתבו וז"ל ומיהו נראה דמכח זה אין להכשיר שאר אתרוגים הירוקים דלא נקט ככרתן למעוטי שאר עניני ירקות, דה"נ לא הוי דוקא ככרתן, דלעיל גבי ירוקה כשירה מדרבי נתן פירוש בקונטרס ירוקה כעשבים אלמא ככרתן לאו דוקא עכ"ל. הנה מבואר מדבריהם דמש"כ רש"י ירוקה כעשבים אינו משום דרש"י מפרש כרתי גרין, אלא גם רש"י מפרש כרתי הוא בלוא"ה. אלא דרש"י ס"ל דכרתי לאו דוקא, ועיקר כונת הגמ' הוא לאפוקי געל. וכן כתב הרא"ש פרק אלו טרפות סימן י"ט וז"ל ככרתי פירוש בערוך מין צבע ירקרק ומתרגמינן כרתי כרשין בשביל שהן ירוקין כדאמרינן בברכות כדי שיכיר בין תכלת לכרתי ונראה שהוא צבע שהוא צבע שקורין בלוא"ה כעין הרקיע.
וראיתי מי שרוצה לומר דכונת התוס' והרא"ש היא לחלוק על הערוך, דהוא ס"ל שהוא מין ירק הנקרא כרתי שהוא גרין, והתוס' והרא"ש ס"ל שהוא צבע בלואה (כחול). אבל ראה בתוס' הרא"ש וז"ל פירוש בערוך מין צבע ירקרק ומתרגמינן כרשים כרתי בשביל שהם ירוקים ובלעז פור"ש ובלשון אשכנז לו"ך, והביא ראיה מברכות דאמר כדי שיכיר בין תכלת לכרתי, ונראה שהוא צבע בלו"א כעין הרקיע כדאמרינן תכלת דומה לים וים דומה לרקיע עכ"ל. היינו שהערוך מביא ראיה שהוא מין הירק הנקרא פור"ש מדאמר בברכות שהוא דומה לתכלת ותכלת הרי דומה לרקיע. א"כ מוכח דהערוך עצמו ג"כ פירוש שהוא מראה בלוא"ה.
וכן מבואר בתוס' סוכה דף ל"א ע"ב (ד"ה הירוק) דמשמע שמראהו כצבע שקורין ויר"ד (גרין) וההיא דברכות משמע קצת שדומה לאירנדא (בלואה) דתנן התם משיכיר בין תכלת לכרתי. והתוס' לא ביארו איך משמע שכאן הפירש ויר"ד, ובתוס' הרא"ש מפרש יותר את כונתם, שכתב וז"ל ואתרוג עיקרו דומה לשעוה נמצא דירוק ככרתי דהכא היינו כעשבים. ונראה דודאי ליכא שני פירושים בצבע הכרתי כיון דבברכות משמע שצבע הכרתי הוא בלוא"ה זהו צבע הכרתי בלשון חז"ל, אלא כונתם כמ"ש בחולין דכאן לא נתכון התנא דוקא לצבע הכרתי, דמה דתנן ירוק ככרתי הוא לאפוקי געל. וכן כונתם כאן, כיון דאתרוג עיקרו דומה לשעוה, מסתבר דהתנא רוצה לאשמעינן הדין כשאינו במראה האתרוג היינו געל. ועוד, דכיון שאמר בגמ' הטעם משום דלא גמר פירי והתוס' ידעו שיש אתרוגים במראה עשבים שלא ישתנה לבסוף להיות שוה למראה אתרוג, והתוס' ס"ל דכל כמה שאינו עתיד להשתנות למראה אתרוג געל לא הוי גמר פירי, מזה שפטו התוס' דירוק ככרתי כאן הכונה למראה גרין. אבל התוס' מודים שאין זה ממש מראה הכרתי.
ומה שהביאו התוס' לעיל את הירושלמי תכלת דומה לים וים דומה לעשבים דמשמע דזה מראה גרין, ועפי"ז רצו לומר דגם כרתי הוא גרין. אבל לפ"מ שנקטו כלם דמראה התכלת הוא בלוא"ה כעין הרקיע, מודים התוס' דמראה הכרתי הוא בלוא"ה. דזה נקטו התוס' בפשיטות דמראה הכרתי דומה למראה התכלת.
ובמס' נדה דף י"ט מביאין הראשונים בשם התוס' דירוק ככרתי היינו ויר"ד (גרין). שם לא דקדקו התוס', דהעיקר הוא לאפוקי געל כמו שמתבאר שם בדבריהם, ובאמת הכרתי, אף שהוא בלואה הוא נוטה קצת לגרין.
וראיתי בראש אפרים הלכות טרפות קונטרת הראיות אות י"ט שנסתבך בזה מהו צבע הכרתי. והביא מ"ש התוי"ט פ"א דכלאים שהוא לוי"ך דומה לבצלים משמע שהוא מראה גרין, וזה לכאורה נגד התוס' חולין שכתבו שהוא בלאה. והביא מדברי רש"י פסחים דף ל"ט גבי מרור כל שפניו מכסיפין ופירש"י אינו ירוק מאד ככרתן אלא פלדש, נראה מזה דכרתי הוא גרי"ן. ועוד הביא את דברי רבינו יונה בפי' הרי"ף בברכות בשם יש מפרשים דכרתי הוא מלשון חציר, ואינו נראה דמה ענין תכלת אצל כרתי. אלא ודאי הנכון כמו שפירש ר' נתן בעל הערוך דכרתי הוא מין צבע שקורין הילדי ודומה לתכלת. הרי שלדעת הי"מ הוא צבע גרין ומשמע שזו דעת רש"י, דרש"י פירש בברכות דף ט' פורו"ש והוא הירק כרתי ורבינו יונה השיג ע"ז ומפרש דהיינו צבע בלוא"ה. עוד הביא מש"כ רבינו ירוחם הלכות טרפות ירוקה ככרתי שהוא צבע שאינו כ"כ ירוק ודומה מעט לרקיע כשרה. ונשאר הראש אפרים בצ"ע. ועיין גם בספר הליכות אליהו הלכות טרפות עמוד כו - כז מה שנסתבך בזה.
וכדברי רבינו יונה ראיתי בריטב"א ברכות דף ט' י"מ מלשון ואת החציר דמתרגמינן כרתי ואינו נראה שאין הצבע דומה זה לזה, ומה ענין תכלת אצל כרתי אלא ודאי הנכון דכרתי הוא מין צבע שקורין הינדי ודומה לתכלת עכ"ל.
ולכאורה הדברים תמוהים, דבתוס' הרא"ש כתב דירק הנקרא כרתי (פורוש) הוא בלוא"ה, ורבינו יונה והריטב"א כתבו שא"א לומר דכרתי הנזכר במתני' פ"א דברכות שהוא הירק כרתי שאינו דומה כלל לתכלת. נמצא דהם חולקים במציאות דלהתוס' פורו"ש הוא בלוא"ה ולרבנו יונה והריטב"א הוא גרי"ן. וחפשתי תמונות מהכרתי שקורין פורו"ש, ומצאתי דשניהם אמת, דעלי הכרשין המחובר להאוכל הוא מראה גרין ודומה לעשבים, אך ראיתי תמונות שהכרתי יש לו עלין ארוכין מאד והעלין האלו כנראה שאין מוכרין אותן עם האוכל, ועלין הללו צבעם קרוב מאד למראה בלוא"ה. באופן ששניהם אמת, דהתוס' והרא"ש מיירי מעלין הארוכין לכן פירשו כרתי הוא פורוש והוא בלוא"ה, וכן נראה שהוא דעת רש"י, ולרבינו יונה והריטב"א נזדמן להם ירק הכרתי המצוי בשוק והוא גרין, לכן תמהו על רש"י ועל הי"מ.
נמצא לפי דברינו דלכו"ע הא דתנן משיכיר בין תכלת לכרתי הנזכר בפ"ק דברכות הוא צבע בלוא"ה, והמחלוקה היא מהו מראה ירק הכרתי (פורו"ש). דמי שנקט דירק הכרתי הוא גרין הוא מפרש דכרתי דפ"ק דברכות אינו הירק כרתי, אלא מין צבע אחר הנקרא כרתי. ורש"י ותוס' דהבינו דירק הכרתי הוא בלואה, לכן פירשו בין תכלת לכרתי שהוא ירק הכרתי (פורו"ש).
ועיין ברבינו יונתן חולין דף מ"ז שכתב כרתי יש אומרים כעלי בצלים ויש אומרים ככרתן והוא צבע הדומה לתכלת וכן גורסין כדי שיכיר בין תכלת לכרתן במסכת ברכות עכ"ל. וכנראה דהכרתי שהיה מצוי במקומו היה במראה גרין, כרבינו יונה והריטב"א, ולא היה ניחא להו לפרש כן בפ"ק דברכות, לכן הם גורסין כרתן והוא מראה בלואה, דלא כהתוס' חולין שכתבו דכרתן וכרתי אחד הוא.
וראיתי בתפארת ישראל פ"ק דברכות אות י"ד שכתב דגרין בנשף דומה לבלויא. וכן מפרשים העולם מתני' משיכיר בין תכלת לכרתי. וכנראה שהם הבינו דרש"י דפירוש כרתי הוא פורו"ש מפרשו על גרין משום דכן הוא הכרתי המצוי בשוק. אבל באמת לא מצאתי שום שיטה בראשונים שיפרשו על גרין, אדרבה בתוס' והרא"ש מפורש דהירק פורוש הוא בלאו"ה, והם מכריחים זאת ממתני' משיכיר בין תכלת לכרתי. והראשונים שסברו דפורו"ש הוא גרין באמת חלקו על רש"י מטעם זה שא"א לפרשו על גרין.
ומעתה שפיר יש לפרש דמש"כ הריטב"א והר"ן דאתרוג המנומר במראה הירוק ככרתי פסול משום שינוי מראה הכונה למראה הכרתי. כמ"ש בפ"ק דברכות, דשם לכו"ע פירוש כרתי הוא מראה בלוא"ה (כחול), וכן כאן הכונה למראה כחול כדעת ר"ת ושו"ת מהר"ם רוטנבורג דפוס פראג סימן תרל"א. זהו שינוי מראה הפוסל באתרוג, דלא כהתוס' סוכה שפירשוהו על מראה ירוק גרין. דהתוס' שאזלי לפי הגמ' דהטעם הוא משום גמר פירי ס"ל דלא דקדק התנא במראה, דהעיקר הוא שעדיין לא נתבשל. אבל לפי דברי הראב"ד והר"ן והריטב"א דכונת התנא היא משום שינוי מראה, בודאי שנתכוון התנא לאשמעינן בדיוק איזה מראה הוא פסול, וזהו דוקא כשהוא ירוק ככרתי שהוא בלואה (כחול), וכמ"ש הריטב"א עצמו במס' ברכות, ומהכ"ת לומר דהוא לאו דוקא.
ראיה מדברי הרמב"ן דירוק ככרתי הפוסל באתרוג הוא מראה בלוא"ה (כחול)
ויש להביא ראיה מדברי הרמב"ן, שכתב בהלכות לולב בשם הרמב"ן וז"ל אבל פסולין שמנו חכמים באתרוג כנגדן בלולב והדס וערבה הודה הרב שהן כשרין ומעתה ניקב וחסר כל שהוא ובעל חזזית ונקלף לבן כושי ומנומר ירוק ככרתן אלו כולן בלולב כשרין הן עכ"ל. ואם נימא דירוק ככרתן הוא גרין, מה שייך בלולב לפסול גרין משום שינוי מראה, הלא כל לולב הוא ירוק וזהו עיקר מראה הלולב. וע"כ כדברינו דירוק ככרתן הוא מראה הקרוב לבלוא"ה (כחול) [וכבר ראיתי לולבים כאלו], והיה ס"ד דהלולב נפסל בשינוי מראה, קמ"ל דהלולב אינו נפסל בשינוי מראה.איך יתפרש הטעם דלא גמר פירי על מראה בלוא"ה
וראיתי בערוך לנר שהקשה על ר"ת דמפרש ירוק ככרתי הכונה למראה בלאו"ה (כחול), הלא הגמ' אמרה הטעם משום דלא גמר פירי, והאתרוג טרם שנגמר פריו אינו במראה בלאו"ה אלא במראה גרין.ומצאתי בספר יבקש תורה עמוד נ"ז שהעד העיד בנו דהמציאות אינה כן, והאתרוג בתחילת גדולו קרוב מאד למראה הבלוא"ה [והוא כמו שביארנו דמראה הכרתי הוא בלוא"ה] וזו ראיה עצומה לדעת ר"ת ומהר"ם רוטנבורג דירוק ככרתי פירושו בלוא"ה. ואעתיק את דבריו וז"ל מציאות האתרוג כאשר הוא יוצא מהפרח הרי צבעו נע בין סגול כהה מאד (פורפול) לסגול עם גוון אדמומות ירקרק ומשם והלאה בגדילתו נעלם אט אט צבעו הסגול ומתבהר לירוק כהה לירוק כעשבים לירוק בהיר, ובגודל של כפול הלבן של רש"י הריהו בשלב הראשון שאין בו גמר פירי ולרוב בגודל של אגוז בד"כ נעלם רוב צבעו הסגול, ונמצא דכל השיעורים מקבילין זה לזה והיינו השיעורים של הלא נגמר פיריו בגודל אגוז ופעמים עד כביצה, וכן צבעו הסגול שממשפחת הבלוי"א עכ"ל היבקש תורה. ונראה דבשלב שהוא בין צבע הסגול לצבע הירוק הכהה נעשה האתרוג כמראה הכרתי.
היוצא לנו מזה דבין אם נפרש ירוק ככרתי הוא מראה גרין (ירוק) ובין אם נפרש ירוק ככרתי דהוא מראה בלוא"ה (כחול), אין לנו שום יסוד להחמיר שהאתרוג צריך להיות במראה הגעל (צהוב) מחמת דברי הר"ן והריטב"א. אלא הנפק"מ הוא אם נפרש דירוק ככרתי הוא בלוא"ה, מותר האתרוג להיות במראה דארק גרי"ן (ירוק כהה), ואם נפרש ירוק ככרתי הוא כמראה גרין, מותר האתרוג להיות במראה לייט גרין (ירוק בהיר), שאינו דומה לכרתי שהוא דארק גרי"ן (ירוק כהה).
ומעתה אפי' במראה דארק גרין (ירוק כהה), אם עומד לחזור למראה אתרוג יש להקל משום ספק ספיקא - ספק כשיטת התוס' דהטעם הוא משום לא גמר פירי, ואת"ל דהטעם משום שינוי מראה, ספק דירוק ככרתי פירושו בלוא"ה אבל גרין אינו כלל בגדר שינוי מראה. ובלייט גרי"ן יש לנו ג' ספיקות להתירא.
♦
ט.
אתרוג נקי מכל מום והוא ירוק (גרין) או אתרוג צהוב (געל) אבל אינו נקי - איזה מהן עדיף
ועתה נשאלה השאלה מי שיש לפניו אתרוג שהוא געל (צהוב), אבל יש לו מומין שאפשר להכשירו, כגון בלאט פלע"ק וכדומה, ולעומת זאת יש לו אתרוג שהוא ירוק, אבל הוא נקי בלי שום מום - מה עדיף לקחת. ולענ"ד דיש לפשוט ספק זה מדברי הזוהר. והנה ז"ל התיקוני זהר תיקון כ"א וצריכין למהוי אתרוג דמיא לליבא שלימא בתיומת דילה בגין ההוא דאיתמר ביה ויעקב איש תם למהוי שלימא עמיה, וכמה דלית פסול ביעקב דלעילא כן צריך דלא יהא פסול באתרוג לקיימא קרא כלך יפה רעיתי ומום אין בך, ואם הוא ירוקה היא משובחת יתיר כדיוקנא דהות אסתר ירקרקת דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות עכ"ל.הנה כבר כתב החזו"א דמדברי הזוהר משמע דירוק גרין הוא כשר, אלא אם הוא געל (צהוב) הוא משובח יותר. ויש ללמוד מדברי הזוהר האלו דההידור להיות האתרוג נקי מכל מום עדיף יותר מההידור שיהא ירקרק געל (צהוב). דבתחילה כתב הזוהר דצריך שלא יהא בו שום מום, ואח"כ כתב דאם הוא ירקרק הוא משובח יותר. נמצא דהידור שלא להיות בו שום מום קודם לההידור שיהא צהוב. ואפי' אם נימא דכונת הזוהר רק על פסולים שהם פוסלים מעיקר הדין, מ"מ כיון דבטעם הדבר כתב הזוהר דכמו דלית פסול ביעקב דלעילא כן צריך דלא יהא פסול באתרוג, ודאי דכל מין פסול הוא בכלל, אף אותם שאינם מעכבין. דכל מה שהוא מוסיף שלימות הוא דומה יותר ליעקב דלעילא. והוא מוקדם להא שיהא כדיוקנא דהות אסתר ירקרקת.
ועוד נראה דכיון דמראה ירוק הוא כשר, צ"ל דגם מראה ירוק דומה במקצת לאסתר דהות ירקרקת, דעצם מראה ירוק (גרין) דומה קצת למראה געל (צהוב), אלא שכל מה שמצהיב יותר הוא יותר דומה לאסתר דהות ירקרקת, לכן הוא משובח יותר כשהוא צהוב לגמרי. נמצא דההידור להיות נקי מכל מום הוא מטעם שיהא דומה ליעקב דלעילא דכלך יפה רעיתי ומום אין בך יש בו דרגות זה למעלה מזה, וגם בההידור שיהא צהוב כמראה אסתר יש בו הידור זה למעלה מזה. והזוהר מקדים את ההידור שיהיה נקי מכל מום מההידור של ירקרקת.
♦
י.
הערות על מאמרים בירחון האוצר
הנה לאחר ששלחתי את המאמר הנ"ל למערכת ירחון האוצר שלחו לי כמה מאמרים שכבר דנו בהרחבה בהירחון מנידון אתרוג הירוק, וביקשנו שאגיב עליהם. וראיתי שכבר דנו בזה לארכה ולרחבה, והם הביאו ראשונים מפורשים פסקי התוס' וספר הנחמינו ורואים מזה את צדקת המג"א והט"ז דכונת התוס' לומר דהאתרוג כשר בעודו עדיין ירוק. ומ"מ השאירו לנו מקום להתגדר, וב"ה העלינו כמה נקודות חדשות ואין ביהמ"ד בלא חידוש.הערות על דברי הרב יוסף יונה - איזה ירוק הוא בגדר ירוק ככרתי
בגליון מ"ה עמוד רמ"ה העיר הרה"ג יוסף יונה דצבע הכרתי אינו דרגא מסוימת של גרין, דמסתימת הראשונים משמע שכל מין גרין נכנס בגדר ירוק ככרתי. והביא את דברי החזו"א שהבין שהכונה לצבע מיוחד ולא לכל ירוק שלנו, וכתב דמדברי הראשונים לא נראה כן. הנה האמת כדבריו דהפוסקים שכתבו אתרוג הירוק ככרתי פסול כיונו לכל מיני גרין, משום דאין לנו את הבקיאות להבחין איזה מיני גרין פסול ואיזה כשר. אבל הפוסקים הללו בעצמם כתבו דאם חזינן שכשמשהין אותו בכלי חוזר למראה אתרוג, כשר. וע"ז כתב החזו"א דמזה מתברר דלא על גרין זה כיונו חז"ל. אבל אה"נ בתחילה צריך להחמיר בכל גרין, ורק לאחר שמתברר ע"י בירור הנ"ל מותר. וא"כ אין דברי החזו"א כלל נגד הפוסקים. ומה שהביא מדברי הראשונים בהלכות נדה ובהלכות טריפות, אה"נ שם כונת הפוסקים לכל מין גרין, דשם אין חילוק כלל באיזה גרין, וכוונתם רק לאפוקי געל. אבל כאן, דהטעם הוא משום דלא גמר פירי, הכריח החזו"א דצ"ל דדוקא כשירוק ככרתי לא גמר פירי. ואף שהפוסקים לא חילקו באיזה ירוק צריך להיות, הרי נתנו לנו סימן אחר - אם חוזר אח"כ למראה אתרוג.אבל מה שרוצה לומר דכל אתרוג שאינו צהוב הוא בכלל ירוק ככרתי לא נלע"ד, דירוק בהיר אינו בכלל ירוק ככרתי, כמ"ש הט"ז, כיון שנקט הרא"ש והש"ע ירוק כעשבים, והרי עשבים הוא ירוק כהה כמו עלי הכרתי. וא"כ צריך להיות ירוק כהה כעשבים ולא ירוק בהיר. ואף שאנו הוכחנו במאמרינו לעיל דבאמת ירוק ככרתי פירושו בלוא"ה (כחול) לכו"ע, ומה שהחמירו התוס' בירוק כעשבים הוא משום דכרתי לאו דוקא, וא"כ היה מקום לומר דגם ירוק בהיר הוא בכלל. אבל הרי ביארנו דטעם התוס' דס"ל כרתי לאו דוקא הוא משום דבכה"ג ג"כ לא גמר פירי. וא"כ בירוק בהיר הרי גמר פירי, דהרי בירוק בהיר דרכו לחזור למראה אתרוג כשמשהין אותו בתלוש, ומטעם זה התירוהו התוס'. וא"כ ממ"נ יש להתיר ירוק בהיר - אם נימא כפשטות מתני', הרי קתני ככרתי, א"כ המראה הוא בלוא"ה (כחול). ואפי' אם נימא כהבנת כמה אחרונים דכרתי הוא מראה גרין, הרי צבע עלי הכרתי הוא ירוק כהה. ואם נימא להחמיר משום דכרתי לאו דוקא, הרי כל עצמו שאמרנו שהוא לאו דוקא הוא משום דגם בירוק (גרין) לא גמר פירי, אבל בירוק בהיר הרי גמר פירי.
♦
יא.
בדעת רבינו יונתן והמאירי
באות ב' עמוד רמ"ו מלקט את שיטת הראשונים שפסלו מטעם הדר. והביא מהמאירי וצרור החיים שפסלו אתרוג הירוק ככרתי מטעם שאינו הדר. ולכאורה הוא נגד מסקנת הגמ' דהטעם הוא משום דלא גמר פירי. לענ"ד אפשר שהם לא סברי כהתוס' דאם חוזר למראה אתרוג בתלוש זהו סימן שגמר פירי במחובר, והם ס"ל דעד שלא חזר למראה אתרוג בתלוש עדיין לא גמר פירי. נמצא לשיטתם אין נפק"מ להלכה אם הטעם הוא משום גמר פירי או משום הדר, ולכן נקטו את הטעם כמו ההו"א דאינו הדר דהוא דבר המסתבר. והנה הם דיברו כשכל האתרוג הוא ירוק ככרתי, אבל היכא דמקצת האתרוג חזר למראה האתרוג אפשר שהם מודים דכבר נחשב גמר פירי, ואז הם מודים דאין לפסול משום הדר. דמה שכתבו לפסול משום הדר הוא משום דבאופן שדיברו לא היה נפק"מ להלכה מאיזה טעם שנפסול אותו נקטו הטעם משום הדר, אבל כשחזר מקצתו למראה אתרוג, דאז יש נפק"מ אם הטעם משום הדר או משום גמר פירי הם מודים דנקטינן להלכה הטעם כמו מסקנת הגמ'.ומה שהביא מרבינו יונתן שכתב דהיא משום שאינו הדר, לענ"ד אינו ראיה, שהוא כתב כן בפירשו על המשנה, ודרכם של הראשונים לפרש גם לפי ההו"א של הגמ'. כידוע דרש"י מפרש כמה פעמים את המשנה לפי ההו"א, וכיון שהיה ס"ד של הגמ' דהטעם משום הדר וכן היה ס"ל לרבא, נקט רבינו יונתן כן בפירושא דמתני' לחד לישנא. ואין שום ראיה שהיה פוסק כן.
בדעת הרמב"ם בדין ירוק ככרתי
ומה שהביא מדברי הרמב"ם שחשב הירוק ככרתי בין הפסולים משום הדר, דמזה משמע דגם זה פסול משום הדר. ועוד, דהרי מסיים הרמב"ם בה"ט שכל אלו הפסולין כשרין ביו"ט שני, משמע דגם ירוק ככרתי כשר ביוט שני. ואם נימא דהטעם הוא משום דלא גמר פירי, מ"ש מפחות מכביצה דג"כ הטעם הוא משום דלא גמר פירי, ומשמע דפחות מכביצה פסול גם ביו"ט שני.ונראה לחלק בין שניהם. דכבר העיר בשו"ת אבנ"ז סימן תפ"ב דלפי התוס' רי"ד דאתרוג פחות מכביצה מיירי דהאתרוג כבר נתמתק והוא ראוי לאכילה, אלא שעדיין לא נתעבה, א"כ למה לא גמר פירי. וצ"ל דהוא שיעור בחשיבות שיהא נקרא שם אוכל, דתלת שיעורי נינהו – כזית, ככותבות וכביצה, וכביצה גדולה מכולם. לכן זהו השיעור ג"כ שיהא נקרא פירי. ומפלפל שם הוא אם הוא מדין שיעור במצות או שיעור באוכל. וכן נראה מדברי רבינו מנוח, שכתב דאף דהוא פחות מכביצה, מיירי שכבר נתבשל כל צרכו. וכ"כ בספר המכתם. וצ"ל כמ"ש האבנ"ז דזה דין בשיעור אוכל או שיעור בהמצוה, כמו שיעור לולב. [וגדולה מזו דעת הברכי יוסף, דגם במצטמק פסול משום דחסר השיעור.]
ולפי"ז מה דאמר בגמ' גבי פחות מכביצה דלא גמר פירא, ומה דאמר בירוק ככרתי דלא גמר פירא שני ענינים הם. דגבי פחות מכביצה חסר השיעור שיהא נקרא פירי. אבל גבי ירוק ככרתי, הרי כבר נתעורר במשכנ"י דהרי אתרוג הבוסר כשר, הרי דנקרא פירי אף דעדיין לא נתבשל כל צרכו. וצ"ל דיש דין מיוחד באתרוג, וכמו שביארנו במאמרינו לעיל, וכ"כ בחזו"א דאתרוג בעי פירי טפי. א"כ כיון דירוק ככרתי בעצם נקרא פירי, לכן בשאר הימים הוי כמו שאר מומין דכשר באתרוג. משא"כ בפחות מכביצה, דהוא פסול בהשיעור שיהא נקרא פירי, זהו גדר אחר לגמרי, והוא פסול גם בשאר ימים כמו לולב פחות מכשיעור. אבל לעולם טעמו של הרמב"ם הוא משום דלא גמר פירי, כמסקנת הגמ'.
♦
יב.
ישוב דברי התוספות דאם חוזר למראה אתרוג כשר בעודו ירוק לפי המציאות בימינו
באות ד' עמוד ר"נ מערער על דברי התוס' דאם חוזר למראה אתרוג כשר, והקשה שהרי המציאות הידועה היא שכל אתרוג שהוא בצבע ירוק רגיל הוא חוזר למראה אתרוג אחר שהייה עם עוד אתרוגים או עם תפוחים. ואיך סתמו במשנה שירוק פסול, ולפי"ז אינו אלא מקרה רחוק שהפרי לא קיבל שמש וכדומה. והתוס' כתבו ואותן האתרוגים הבאין לפנינו משמע שלא באו להכשיר את כל הירוקין שבעולם אלא באתרוגים מסוימים, שכיון שחוזרים למראה אתרוג זה מוכיח שמה שנקטפו בשלב כזה שכבר נגמר פרים. וזה קשה לדידן במציאות שלנו שבכל הירוקים כברייתם הוא כך שחוזרים למראה אתרוג, א"כ איך יתכן לפרש את הפסול במשנה בציורים רחוקים. זת"ד.הנה הדבר פשוט דכל האתרוגים בימינו הנמצאים בשוק הרי כבר גדלו הרבה, לכן כולם חוזרים למראה אתרוג, אבל אם ינסה באתרוג שהוא גדול רק כביצה מצומצמת, שאינו מצוי לקנות בשוק, והוא ירוק כרתי, וינסה אם גם רוב אתרוגים כאלו חוזרים למראה אתרוג, מזה דיבר ר' יהודה.
עוד תמה שם עמוד רנ"ב במה שנוהגין להקל להכשיר את כל הירוקים, דלא כמהרי"ל שצריך דבמקצת יתחיל להיות מוריקא ככרום, על סמך דהמציאות בימינו דכל האתרוגים מצהיבים בתלוש. והוא טוען דאין לנו להקל טפי ממה שנמסר לנו מדור דור על סמך שכלם מצהיבים, דנמצא דזה נגד המשנה שפסלה בסתמא.
ותוכן טענתו הוא דכיון שאין דברי התוס' מובנים לפי המציאות, אלא דאנו נוהגין להקל אף שאין אנו מבינים, א"א להקל יותר מהמסורה. אבל אין הדבר כן, דברי התוס' מובנים היטב אף לפי המציאות בימינו בלי שום קושי, כמו שכתבנו. לכן אפשר לסמוך על המציאות הרגילה דדרכם לחזור למראה אתרוג. ועיין במהרש"ל על הסמ"ג שהקל לגמרי ולא הצריך שיתחיל להצהיב.
באות ז' עמוד רנ"ד הוא רוצה לסתור את דברי התוס', דכיון דבימינו קוטפים את האתרוגים גם כשהוא בוסר, והיו ראויין להישאר על עץ עוד זמן רב ולהוסיף וליגדל, והרבה מהם גומרים את גידולם בטבת ושבט. ולכאורה זו ראיה ברורה שגמר זה נעשה בתלוש. וקרוב לומר שהתוס' הבינו שאין האתרוג מצהיב בתלוש אא"כ הוא נקטף בזמן שנגמרו, אבל לפי הידוע והנראה הרי הוא מצהיב בתלוש בכל גווני. זת"ד.
וכל דבריו ליתא, שהרי מפורש בכפות תמרים דאתרוג הבוסר כשר מיירי שהן ירוקים ככרתי אלא שחוזר למראה אתרוג כשמשהין אותו בכלי זמן רב. וא"כ התוס' ידעו היטב את המציאות, דאף שעדיין לא נתבשל לגמרי, מ"מ כיון דחוזר למראה אתרוג בתלוש, זה די שיקרא שנגמר הפירי.
באות ט' רוצה לפסול ירוק בהיר. וכבר כתבנו במאמרינו שפשוט בירושלמי דירוק בהיר הוא כשר לפי פירוש הקרבן העדה, ומה שהקשה המשכנות יעקב עליו, תירצנו בעז"ה במאמרינו.
♦
יג.
ועתה נבוא להעיר על דברי הרב עידוא אלבה בגליון ע"א
הנה בעצם הדבר מה שהאריך להכשיר אתרוגים הירוקים, לענ"ד אני שוה עמו אבל לא נשתוינו בפרטות ביאור דברי כמה ראשונים, וכך הוא דרכה של תורה.
בהסבר הדברים אם ירוק ככרתי הוא הדר
בעמוד פ"ה כתב דנראה מסברא דליכא פגם בירוק בהיר, כיון שמסברא נראה שכונת התורה לפרי בצורה שבה משתמשים בה לאכילה, ואתרוג ירוק בהיר יש לו כמעט אותו הטעם לאתרוג צהוב. גם לא מסתבר לפסול ירוק בהיר בגלל נוי הגוון, שלכל גוון יש את היופי שלו.הנה בעיקר הדין הרי מבואר כן בדברי הפוסקים שירוק בהיר הוא מראה כשר, אבל בהסבר הדברים שכתב יש מקום לעורר. דבאמת היה הו"א בגמ' דירוק ככרתי אינו הדר ולמסקנא הוי הדר. נמצא דאין הדבר תלוי אם משתמשים בו לאכילה, אלא משום נוי הגוון. וביאר הכפות תמרים את ההו"א של הגמ', דהמקשה היה סבור דר"י דרש הדר שיהא מהודר ונאה מעיין ברייתו כחלמון ביצה, למעוטי ירוק ככרתי דאינו נאה, ור"מ דריש הדר שיהא מהודר ונאה לענין לחות לאסור יבש אבל ירוק ככרתי הדר הוא. ור"י סבר כיון דמין האתרוג הוא כחלמון ביצה אע"ג דהוא יבש הדר הוא עכ"ל. הנה מבואר הסברא דאינו הדר הוא משום דעיקר ברייתו של האתרוג הוא שיהא דומה לחלמון של ביצה, והיה ס"ד בגמ' דירוק ככרתי, אף דעצם מראה הירוק יש בו נוי, אבל לא על האתרוג. אבל עכ"פ למסקנא הדברים נכונים דירוק ככרתי הדר הוא.
בדברי הירושלמי בענין דומה לכרתי
בעמוד פ"ז מביא את דברי הירושלמי הירק ככרתן ר' זעירא בעי קומי ר' אמי כהן כרתינון או דדמי להן כרתינון אמר להן כהן כרתינון אי זהו ירקרק שבירוקים ר' לעזר אומר כשעוה וכו' וכאן הוא אמר הכין א"ר פנחס שנייא היא תמן דכתיב ירקרק. והקרבן העדה מפרש את קושיית הירושלמי דכאן אמר דירוק הוא כרתי (גרין), וגבי נגעים אמר דירוק הוא צהוב (געל). וכתב הרב עידוא אלבה דצריך ביאור להבין את הקושיא, שהרי לא נאמר באתרוג שצריך שיהא ירוק אלא חז"ל אמרו דירוק ככרתי פסול, וזה דוקא אם הוא ככרתי, וגבי נגעים שנאמר ירוק סתם הכונה על צהוב.ולענ"ד נראה דהקושיא אינה על ההלכה אלא על פירושא דמתני', למה קורא התנא צבע הכרתי בשם ירוק, הרי גבי נגעים כתיב ירקרק ורק כמראה השעוה נקרא ירוק. וע"ז תירץ דשם כתיב ירקרק.
ומה שהרב אלבה רוצה לפרש את בעית הירושלמי אם ירוק בהיר הוא בכלל ירוק ככרתי, גם אני פרשתי כן בס"ד, אבל מה שהוא רוצה להסביר ששאלת ר' זירא היא דמציאות הכרתי במקום שעליו נפרדים הוא בצבע ירוק כהה ויותר קרוב לשורש הוא כרוך בעיגול וציבעו ירוק בהיר, ושאלת ר' זירא היתה האם פסול כרתי הוא דוקא כעיקרו של כרתי שצבעו העקרי הוא ירוק כהה או יש לפסול גם מה שדומה לכרתי, היינו במקום שהוא קרוב לשורש הכרתי שהוא ירוק בהיר. ולא נראה לענ"ד דמשמע דהירושלמי לא הסתפק כלל מהו צבע הכרתי, אלא הספק הוא אם אתרוג פסול דוקא כשהוא לגמרי כמו הכרתי או שסגי שהוא דומה להכרתי, אבל צבע הכרתי פשוט שהוא ירוק כהה. וא"כ מה שרוצה לומר דעלי הכרתי, אותו החלק שהוא ירוק בהיר נקרא דומה לכרתי, הוא מיותר.
ומה שכתב דעדיין לא למדנו מזה להכשיר ירוק ככרתי ממש כשידוע שתכונתו היא שיהפך לצהוב. לענ"ד הירושלמי לא דן בזה, ומשכחת לה גם בירוק בהיר שאין סופו לחזור למראה האתרוג, כגון אתרוג הבוסר שהוא ירוק בהיר ואין סופו להתבשל, ובעי הירושלמי אם זה כשר ופשט הגמ' שהוא כשר. אבל כשסופו לחזור למראה אתרוג אפשר יודה הירושלמי דאף שהוא ירוק כהה שהוא כשר.
ומה שהוא רוצה לפרש את דברי הירושלמי דדמי לכרתי פירושו שאינו ככרתי ממש, דזה סופו להשתנות אבל כרתי אין סופו להשתנות, לא נלע"ד לפרש כן, דהירושלמי מיירי מהצבע ולא מיירי אם הוא דומה לכרתי בדברים אחרים, דהרי יש הרבה דברים מה שאין אתרוג דומה לכרתי.
♦
יד
בענין הקשר בין ירוק ככרתי לאתרוג הבוסר
בעמוד צ"ב כותב דמשמע שאין מחלוקת בין חכמים שמכשירים בוסר לר' יהודה הפוסל ירוק ככרתי. ומכיון שירוק ככרתי נפסל בגלל חוסר בשלות, ובכל זאת מכשירים בוסר, משמע שבוסר הוא שלב בשלות שלאחר ירוק ככרתי. ואם נרצה לתת לו גדר נוכל לפרש שהמחלוקת בין ר"ע לחכמים היא באתרוג הירוק ככרתי שעשוי להשתנות, שכיון שהוא עשוי ככרתי נראה שלא נגמר להתבשל, אך עכ"פ הוא לאחר השלב בו הוא ירוק כזה שלא נהפך לצהוב. וכן פירש הכפת תמרים. זת"ד.ולענ"ד הם שני דברים באמת. ואתרוג, אף לאחר שכבר יצא מכלל בוסר אפשר שיארע לו איזה קלקול ונשאר לעולם ירוק ככרתי אז הוא פסול לר' יהודה אף שראוי לאכילה, וכ"ש בעוד שהוא בוסר. וכן אף לרע"ק דפוסל אתרוג הבוסר, אין הגדר משום שהוא ירוק ככרתי, דהוא יפסול אף אם נשתנה וחזר למראה אתרוג, מ"מ כיון שהוא בוסר ואינו ראוי לאכילה הוא פסול. והכפות תמרים לא כתב שבוסר הוא שלב בשלות שלאחר ירוק ככרתי, אלא כתב שהן שתי מציאויות ושתי פלוגתות ויכול להימצא שזה מקודם לזה וזה מוקדם לזה, אלא שזה היה ברור לו דהמציאות הוא שאתרוג הבוסר הוא עדיין ירוק ככרתי. ע"כ צ"ל דכשר אף לר' יהודה מטעם שעומד להשתנות, וע"כ אין לו דין ירוק ככרתי.
בעמוד צ"ד כותב דאף דר"ח הרי"ף והרמב"ם סתמו שירוק ככרתי פסול, מ"מ הם פסקו גם שאתרוג הבוסר כשר, ומשמע מזה שאם הוא ראוי קצת לאכילה שפיר דמי. ועל כן יש הכרח לומר שלשיטתם השלב הפסול בירוק ככרתי הוא רק כשהוא לא ראוי לאכילה. ואיני רואה הכרח לומר כן, בפשטות י"ל דאף דלענין ראוי לאכילה סגי בבוסר, מ"מ לענין המראה צריך להתבשל לגמרי עד שהוא יחזור למראה אתרוג, עכ"פ אם משהין אותו בתלוש, כמ"ש התוס' וכמו שביאר הכפות תמרים. ובמאמרינו ביארנו את הסבר הדברים.
ביאור דברי רש"י והאור זרוע בענין אתרוג שהוא גדול כפול הלבן
בענין שיטת רש"י שכתב דאתרוג הבוסר שיעור כפול הלבן וחכמים מכשירין, הקשו הראשונים דא"כ זה נגד ר' יהודה ור' מאיר שפסלו אם הוא פחות מכאגוז או כביצה. והאור זרוע כתב אתרוג הבוסר שהוא קטן כפול הלבן וכו' ר"ע פוסל וחכמים מכשירין והלכה כחכמים ומיירי בבוסר שעתיד לגדל, והא דפליגי בקטן במתני' דאין עתיד לגדל יותר. וזה ממש כתירוץ הב"י על הסמ"ג.וכתב הרב אלבה עמוד צה דצריך להבין מהי שיטת האו"ז לגבי ירוק ככרתי, שהרי באות ה' כתב האור זרוע דהלכה כר' יהודה לפסול ירוק ככרתי, וצריך לומר דאף דבוסר כשר, מ"מ ירוק ככרתי פסול משום דירוק ככרתי לא התמתק ובוסר כזה פסול גם לחכמים. ולפי"ז הוא מחליט דירוק בהיר ראוי לאכילה וירוק כהה אינו ראוי לאכילה, א"כ מסתבר דהאו"ז פוסל רק ירוק כהה.
אלא שתמה על האו"ז, שהמציאות היא דאתרוג שהוא גדול רק כפול הלבן ועתיד להתגדל, בהכרח הטבע הוא ירוק כהה, ואין יתכן דחכמים שמכשירים כפול הלבן ס"ל כר' יהודה הפוסל ירוק כהה.
ולענ"ד לתרץ דמשכחת לה אתרוג שהוא גדול כפול הלבן שיהיה לו מראה צהוב (געל). דהנה כבר כתבו בספר המכתם ובשבלי הלקט וברבינו מנוח על הרמב"ם פ"ח הלכה ח' שמבארים את דברי ר' מאיר ור' יהודה, שיש אילנות שדרכן לשאת פירות קטנים והוא בשיל כל צרכיה אפי' הוא קטן ביותר אפי' פחות מכביצה וקמ"ל דאינו הדר עד שיהיה כביצה. והנה בסתם אתרוגים הרגילים אינו נגמר בישולו אלא כשהוא הרבה יותר מכביצה, וכמ"ש התוס', ואלו האתרוגים כשהוא עדיין קטן כפול הלבן ודאי שהוא ירוק ככרתי, ומסתבר דאף כשמשהים אותו בתלוש אינו חוזר למראה אתרוג. אבל אותם האתרוגים הקטנים שמתבשלים בקטנן וכשהוא כביצה כבר נגמר בישולו, מסתבר דכשהוא כפול הלבן אינו עוד ירוק ככרתי ירוק כהה. ואפי' אם הוא עדיין ירוק ככרתי, מ"מ כשמשהים אותו בתלוש יחזור למראה אתרוג, דכל פירי זמן הסרת ירקותו תלוי לפי ערך גודל הפרי. דאם אתרוג שעתיד להיות נגמר בישולו כשיהיה בגודל ג' ביצים טבעו לחזור למראה האתרוג כשהוא גדול כביצה, לפי ערך זה, אתרוג שעתיד להיות נגמר כשהוא בגודל הביצה, אז גם כשהוא עדיין כפול הלבן אפשר להיות חוזר למראה אתרוג.
וא"ת איך אנו יודעין את זה אם עתיד לגדל כביצה או יותר הרבה מכביצה. אה"נ א"א לידע את זאת מראש, ובאתרוג שהוא גדול רק כפול הלבן לא שייך מה שכתבו התוס', דכיון דרגילין לחזור למראה אתרוג כשר כשהוא עדיין ירוק, דהתוס' מיירי באתרוגים הגדולים הרגילין, אבל באתרוגים כפול הלבן צריך להשהות אותן בתלוש עד שיחזור למראה אתרוג, ואז אנו יודעין שהוא ממין אתרוגים הקטנים שדרכו לחזור למראה אתרוג בקטנותו. ומעתה הני שני פסקי האו"ז דמכשיר כפול הלבן ופוסל את הירוק ככרתי אינו סותרים זה את זה.
♦
טו.
בירור שיטת הסמ"ג והסמק והיראים והעיטור בדין אתרוג הירוק ואתרוג הבוסר
בעמוד צ"ו הביא את שיטת הסמ"ג שכתב אתרוג הבוסר שהוא קטן כפול הלבן ר' עקיבא פוסל וחכמים מכשירין הירוק ככרתי ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל. ופסקינן הלכה כר' יהודה בשיעור אתרוג קטן שהוא כביצה, וכר' יוסי בשיעור אתרוג גדול שהוא אפי' אוחזו בשתי ידיו.והקשה הרא"ם בביאור לסמ"ג שדבריו סותרים זה את זה, דבאתרוג הבוסר הוא מכשיר כפול הלבן, וכאן פסק כר' יהודה שצריך להיות כביצה. והנה הב"י סימן תרמ"ח תירץ דאתרוג הבוסר שאני כיון שעתיד לגדל ולהיות כביצה כשר אף כשהוא עדיין כפול הלבן. והנה הח"צ סימן קס"ה מובא בשערי תשובה תמה על הב"י, אבל כבר נתעורר במשנה ברורה דבשבלי הלקט מבואר כסברת הב"י. ובזמנינו, שכבר יש לנו ספר אור זרוע שלא היה נמצא בימי הח"צ, חזינן שהוא ג"כ ס"ל דמה שעתיד לגדל יותר היא סברא להתיר בעוד שהוא קטן. והרב אלבה לא ניחא ליה בתירוץ הב"י והעלה ביאור חדש, דהסמ"ג גבי ירוק ככרתי ס"ל כר' מאיר שהוא כשר. ומוכיח את זה דלענין הגודל שיעור ביצה כתב דהלכה כר' יהודה וגבי ירוק ככרתי לא כתב דהלכה כר' יהודה מכלל דס"ל דהלכה כר' מאיר, ומה שמכשיר כפול הלבן אינו ר"ל בגודל פול הלבן אלא לפי ערך הגודל שנתבשל בענבים כשהוא כפול הלבן, ה"נ צריך להיות באתרוג. וידעינן שיעור זה ע"י הירקות כשאין עוד כהה.
ואין דבריו מובנים לשיטתו למה לא כתב הסמ"ג דהלכה כר' מאיר, וצ"ל דסמך עצמו על מה שכתב דאתרוג הבוסר כשר כפול הלבן, ממילא ע"כ דירוק ככרתי כשר כשהוא באותו דרגא. ודבריו הם רחוקים מאד מפשטותו. ובפרט שהרי כבר אנו רואים באו"ז שפסק כרש"י דכשר כפול הלבון ופסל בירוק ככרתי כר' יהודה, א"כ מסתבר שגם הסמ"ג ס"ל דירוק ככרתי פסול אף שמכשיר כפול הלבן, שהם שני דברים שאין להם שייכות זה לזה, וכמו שביארנו.
ומה שעמד על מה שלא כתב הסמ"ג גבי ירוק ככרתי, דהלכה כר' יהודה כמו דכתב גבי שיעור כביצה. הדבר פשוט שכאן גבי קטן כביצה רצונו לומר דאף גבי קטן פסקינן כר' יהודה, מ"מ גבי גדול פסקינן כר' יוסי, והוא נמשך אחר לשון הרי"ף שכתב כן. אבל גבי ירוק ככרתי סמך עצמו על הכלל דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה.
עוד מביא הרב אלבה שם את דברי הסמ"ק מצוה קצ"ג שכתב הירוק ככרתי ר' יהודה פוסל וחכמים מכשירים, ומסיק טעמא משום דלא גמר פירי הוא, משמע להדיא שבענין הצבע ר' מאיר הוא כשיטת החכמים שהכשירו בוסר ולכן הלכה כחכמים להתיר ירוק ככרתי. ומה שסיים הסמ"ק דטעמא דר' יהודה משום דלא גמר פירי כונתו לומר דמשו"ה אין פוסקים כמותו שהרי כבר פסק כחכמים שמכשירים אתרוג הבוסר אף שלא גמר פירי.
ולא נלע"ד לומר כן דהרי פסק הסמ"ק כר' יהודה דפחות מכביצה פסול משום דלא גמר פירי, אף דהכשיר גבי אתרוג הבוסר כפול הלבן, א"כ הא דלא גמר פרי אינו בנותן טעם שלא לפסוק כמותו. ולמה לא היה יכול לומר בפירוש דאין הלכה כר' יהודה. לכן נלע"ד להיפך, דכיון דנחית לפרש טעמו של ר' יהודה דירוק ככרתי פסול משום דלא גמר פירי משמע דכונתו לפסוק כר' יהודה, וכונתו לומר דכמו דגבי שיעור כביצה פסקינן כר' יהודה משום דלא גמר פירי ה"ה גבי ירוק ככרתי, ואף שהן שני ענינים שונים מ"מ מחמרינן בדין גמר פירי כמותו. ואף דגבי אתרוג הבוסר פסק כחכמים צ"ל כחילוק הסמ"ג דאתרוג הבוסר אינו ירוק ככרתי, וכמ"ש האו"ז. ומה שרוצה לומר שהביא דברי ר' מאיר בשם חכמים משום דטעמו של ר' מאיר הוא משום דמכשיר בוסר, קשה א"כ למה לא הביא את דברי ר' יהודה בשם ר' עקיבא, ואפי' אם נימא כדבריו אין לנו ראיה לומר דדעת הסמ"ק לפסוק כר' מאיר, די"ל איפכא דעת הסמ"ק לומר דכמו דגבי ירוק ככרתי לא פסקינן כר' מאיר ה"נ גבי אתרוג הבוסר לא פסקינן כחכמים אלא כר' עקיבא וכמו שהבין המהרש"ל.
ולענ"ד נראה לומר מה שהביא הסמ"ק את דברי ר' מאיר בשם חכמים י"ל כמותו דטעמו של ר' מאיר הוא משום דמכשיר בוסר דלר' עקיבא דפוסל בוסר כ"ש דפוסל ירוק ככרתי, אבל ר' יהודה דפסול ירוק ככרתי ג"כ ס"ל כחכמים דכשר כפול הלבן, אלא דמוסיף תנאי דצריך שלא יהיה ירוק ככרתי כמ"ש האו"ז.
בעמוד צ"ו כותב הרב אלבה שדעת ספר יראים שלא הביא מחלוקת באתרוג הירוק ואתרוג הבוסר, ורק בענין גודל כביצה כתב וקימ"ל כר' יהודה בקטן, משמע שפירש שאתרוג הבוסר אינו תלוי בגודל אלא הוא אתרוג הירוק, וההלכה שאתרוג הבוסר הירוק כשר. הנה אם כונתו מדקאמר גבי כביצה וקי"ל כר' יהודה משמע דבענין הירוק לא קי"ל כר' יהודה, פשוט דאינו ראיה, דכונתו לומר דאף לענין הגדול קי"ל כר' יוסי, מ"מ לענין קטן קי"ל כר' יהודה. ולעיל הביא היראים גבי אתרוג הבוסר מחלוקת ר' עקיבא וחכמים, וכתב דטעם הפסול לדעת ר' עקיבא הוא משום הדר. וא"כ אכתי היה צריך להביא את דין אתרוג הירוק לענין אם גמר פירי או לא. ומוכח מהרמב"ם והטור ומהאו"ז והסמ"ג דאף אתרוג הבוסר יכול להיות שלא יהיה ירוק ככרתי, וא"כ מהא דמכשיר אתרוג הבוסר אינו ראיה שמכשיר ירוק ככרתי.
ואפשר לומר דס"ל ליראים כדעת רבו רבנו תם דאתרוג הירוק ככרתי פירושו בלוא"ה (כחול), וא"כ כיון דאתרוג צריך להיות גדול כביצה לא שכיח כלל שעדיין יהא לו מראה בלוא"ה, שזהו שלב מוקדם הרבה קודם שמגיע לגדול כביצה, אלא שיוכל להיות באתרוג שיארע לו איזה קלקול שלא התפתח בהאתרוג שינוי המראה שצריך להיות בדרך גדילותו, והוא כבר נעשה גדול כביצה אבל הוא עדיין ירוק ככרתי (כחול). ומזה מיירי ר' יהודה וזהו דבר שלא שכיח כלל, לכן לא הביאו.
עוד כתב להוכיח שדעת בעל העיטור לפסוק כר' מאיר שכתב אתרוג הבוסר כשר ולא הזכיר פסול באתרוג הירוק, ואף שלא הזכיר כלל גם את המחלוקת על הגודל כביצה או כאגוז, מסתבר שזו דעתו לפסוק כר' יהודה. ונעלם ממנו דבעל העיטור כתב להדיא שיעור אתרוג קטן רמ"א כאגוז ר' יהודה אומר כביצה והלכה כר' יהודה. עכ"פ נראה שהשמיט את דיני אתרוג הירוק משום דלא שכיח, כמו שכתבנו בביאור דברי היראים.
♦
טז.
ביאור שיטת הראב"ן ופסקי הרי"ד בדין אתרוג הירוק ואתרוג הבוסר
בעמוד צח הביא הרב אלבה את דברי הראב"ן שכתב אתרוג הבוסר ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל שיעור אתרוג הקטן ר' מאיר אומר כאגוז ר' יהודה אומר כביצה. ונראה דהוא ס"ל כהרי"ד דירוק ככרתי תלוי במחלוקת של אתרוג הבוסר לכן במקום ירוק ככרתי כתב הבוסר אבל הרי פסק כר' יהודה. ונראה דיש ללמוד מדבריו דלדידיה החסרון מחמת הוא דלא גמר פירי ולא משום הדר, דהרי ר' יהודה לית ליה דצריך הדר. ועוד יש ללמוד מדבריו דס"ל כהתוס' דסגי אם עתיד לחזור למראה אתרוג בתלוש, כמו שאבאר בדברי הרי"ד.עוד הביא את דברי פסקי הרי"ד, שכתב וז"ל והנכון בעיני דמאי דתנן במתני' והירוק ככרתן ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל הוא אתרוג הבוסר ואתי ר' יהודה כר' עקיבא ור' מאיר כחכמים וכו' וזהו הפירוש הירוק ככרתן אע"פ שגדל ונתעבה כל צרכו עדיין לא נתמתק והוא בוסר ועתיד לעמוד באילן [כדי שיגמר הפרי ויתמתק ואתרוג קטן נתמתק כבר אלא שעדיין עתיד לעמדו באילן], כדי שיגדל ויתעבה יותר והיינו דלא גמר פירי שלא נגמר בישולו.
שיעור אתרוג קטן ר' מאיר אומר כאגוז ר' יהודה אומר כביצה וקיימא לן ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה, ובירוק ככרתן דהוא אתרוג הבוסר, הלכה כר' יהודה דפוסל דאע"ג דפליגי באתרוג הבוסר בברייתא דר' עקיבא פוסל וחכמים מכשירין ומשמע דהלכה כחכמים, אמתני' סמכינן ולאו אברייתא והוי ליה כמחלוקת דמתני' וסתם בברייתא שאין הלכה כסתם דברייתא עכ"ל הפסקי רי"ד.
והנה יש להסתפק אם יסבור הפסקי הרי"ד כהתוס', דאם עומד להיות חוזר למראה אתרוג בתלוש אם כשר בעוד שהוא ירוק, או דילמא לדידיה צריך שיחזור למראה אתרוג בפועל כדי שיתמתק. ואף שכתב הפסקי רי"ד להדיא דעתיד לעמוד באילן כדי שיתמתק אפשר דהוא לאו דוקא, דה"ה אם צריך להשהות בתלוש עד שיתמתק ג"כ לא גמר פרי.
ונראה דזה תלוי בדין מעשר דאם נימא דירוק ככרתי פטור ממעשר ה"ה דפסול לאתרוג. דבאמת תמה המשכנ"י דלא אשכחן בהלכות מעשר פסול של ירוק ככרתי. ואנו תירצנו דבאתרוג איכא דין מיוחד של גמר פרי לענין שיהא לו מראה אתרוג. וזהו נכון לפי שיטת הפוסקים דירוק ככרתי ואתרוג הבוסר הם שני ענינים נפרדים, אבל לפי הפסקי הרי"ד דאם הוא ירוק עד שעדיין אינו מתמתק דינו כדין הבוסר, א"כ דין מעשר ודין אתרוג שוין הן, דבגמ' דף ל"ו מדמה דין אתרוג הבוסר לדין מעשר.
וראיתי בחזו"א סימן קמ"ח אות ג' דאפשר דאתרוג הירוק לאו פרי הוא לר"י אף לענין מעשר, ואפשר דאתרוג בעי פרי טפי, ואע"ג דלקמן ל"ו א' קאמר אביי דאתרוג שאני דבעי הדר משמע דלענין גמר פירי שוין הן, קושטא דמילתא נקט דלדידן בעינן הדר אבל י"ל דאף כר"י אתיא דאתרוג בעינן פירי טפי עכ"ל.
והנה דבריו ניתנו להיאמר לאביי, דאמר דאתרוג חמור ממעשר, אבל לרבה דאמר שם דאתרוג שוה למעשר, נצטרך לומר דכמו דאתרוג הירוק לא גמר פירי לענין אתרוג. ולפי הפסקי הרי"ד הוי בוסר, ה"ה דפירות הירוקין פטורין מן המעשר דנקרא בוסר, ומה שהוכיח החזו"א שם מדברי הריטב"א דהא דאתרוג הירוק לא גמר פירי הוא רק לגבי אתרוג אבל לא לענין מעשר, זהו רק אם נימא דאתרוג הירוק לאו היינו אתרוג הבוסר, אבל לפי הפסקי הרי"ד דאתרוג הירוק הוא אתרוג הבוסר, והרי מבואר בדברי רבה דלענין בוסר אתרוג ומעשר שוין הן. א"כ אם נימא דכשמשהים אותו בתלוש נתבשל האתרוג ומחויב בתרו"מ בעודו ירוק, ה"ה דכשר לאתרוג גם בעודו ירוק.
ויש לדעת דע"כ דהראב"ן והרי"ד לא פסקו כאביי דנתן טעם פסול אתרוג הבוסר משום הדר, דהרי הם תלו לה במה שפסול ר' יהודה ירוק ככרתי דלית ליה הדר.
והנה יש מבוכה גדולה בפוסקי זמנינו בכמה מיני פירות שקוטפין אותן כשהן בוסר ואינם ראוין לאכילה כלל ונגמרים בתלוש, כגון בננות מנגו ואבוקדו טאמעט"א וכיו"ב אם הם פטורים מן המעשר בעוד שהם ירוקים, כיון דלא חזי עדיין לאכילה, א"כ עדיין לא הגיע לעונת המעשרות ודינו כבוסר, או דילמא כיון שנתבשל מאליו כששוהין אותו בתלוש, א"כ עכשיו כבר נגמר ונחשב שכבר הגיע לעונת המעשר.
דעת הדרך אמונה תרומות פ"ד הכ"א דאף שעדיין אינו ראוי לאכילה אלא אם יניחוהו זמן מה בתלוש, מיקרי כבר עכשיו פירי וה"ה בננות שלקטן בעודן קשין ואין ראוין לאכילה עד שיהיו מונחין איזה ימים ויתרככו, אפשר לעשרן מיד, והביא ראיה מן הירושלמי. וכן פסק במנחת שלמה ח"ג סימן קמ"ד אות ד', וכן דעת רוב פוסקי זמנינו. ונמצא לדבריהם גם אתרוג הירוק ככרתי כשר להפסקי הרי"ד אם כשמשהים אותו הוא חוזר למראה אתרוג, והוא כשר גם בעודו ירוק. דאם יצא מכלל בוסר לענין מעשר, ה"ה דיצא מכלל בוסר לענין אתרוג.
אמנם בספר חידושים וביאורים הלכות תרומות ומעשרות סימן ב' ס"ק י"ב, הובאו דבריו בשו"ת מנחת יצחק ח"י סימן ק"ז, כתב ג"כ דכיון דכששוהין ימים אחדים מתבשלין ונאכלין חשיבי הגיע עונת המעשרות, אבל הוסיף דאף אם הדבר ספק נמי אפשר לעשרן קודם, דממ"נ או שאינן מחויבין כלל או שמתחיייבן מיד בלקיטתן, אבל חיוב בשעה שנעשית ראוין לאכילה לא מצינו. וכן ראיתי מביאים בשם הגרי"ז מבריסק שאמר להרה"ג ירוחם פישל גורסברג ששאל לו מהו דין הבננות קודם שנתבשלו, והשיב דמותר מטעם ממ"נ, דאם נימא שקודם ההבחלה חשוב שלא הגיע לעונת המעשרות, א"כ יהיו פטורים לעולם, דשיעור עונת המעשרות הוא שיעור בגידול המחייב בתרומות ומעשרות, ואם מצד הגידול שלהם אינו מחייב בתו"מ, אינם חייבין כלל לאח"כ.
ולפי סברא זו ג"כ נראה להוכיח דאתרוג הירוק כשר בעוד שהוא ירוק אם יחזור אח"כ למראה אתרוג, דאל"כ הרי משכחת לה אתרוג שאינו בוסר ויהא פטור מן המעשר, אם כשלקטו אותו מן האילן היה ירוק ככרתי, ואח"כ נתבשל בתלוש ולדבריהם הוא פטור מן המעשר כיון שהיה פטור בעודו ירוק לא חל עליהם חיוב בתלוש. א"כ קשה, אדמיפלגי במס' מעשרות באתרוג הבוסר אם מחויב במעשר, ליפלגו ג"כ באתרוג שכבר יצא מכלל בוסר אלא שהיה בוסר בתלוש אם מחויב במעשר, דלר' שמעון ורע"ק פטור ממעשר אף כשיצא בכלל בוסר, ולחכמים מחויב כיון שהיה מחויב אף בעודו בוסר. ומדאיפלגי באתרוג הבוסר, ש"מ דכשיצא מכלל בוסר אפי' בתלוש מחויב, וע"כ דהיה מחויב תיכף אף בעוד שהיה ירוק, כיון דעומד להשתנות.
וראיה זה אינה אלא לפי פסקי הרי"ד דס"ל דאתרוג הירוק היינו אתרוג הבוסר, אבל לפי שאר הפוסקים דאתרוג הבוסר הוא מחמת שלא נגמר עדיין גידולו, א"כ משו"ה לא נחלקו בזה דלא משכחת לה דבתחילה יהא אתרוג הבוסר ויצא מכלל בוסר בתלוש. א"כ אין לנו ראיה לגבי דין מעשר מהו הדין באותם הפירות הירוקים שמתבשלים בתלוש.
וע"כ צ"ל דמש"כ הפסקי הרי"ד דאתרוג הבוסר דהוא ירוק שלא נתמתק, וצריכין להתמתק על האילן היינו שיגדל על האילן ויתעבה עד שיתמתק, וכמו שכתבו הרמב"ם והתוס' (ל"א ע"ב ד"ה שיעור) דצריך שיתגדל יותר עד שיהא מתמתק. והא דכתב הרי"ד דאתרוג הבוסר גדל ונתעבה כל צרכו, ר"ל שנתעבה כל צרכו שיהא לו שיעור שצריך באתרוג, אבל לא נתעבה כל צרכו שיכול להתמתק בתלוש, אבל אם יכול להתמתק בתלוש ס"ל להרי"ד כהתוס' דכשר אף בעוד שהוא ירוק.
אמנם בספר פרי ירוחם חולק על הפוסקים הנ"ל וס"ל דבננות הירוקים וכן שאר פירות כיוצ"ב שמתבשלים בתלוש דינו כבוסר ופטור מן המעשר עד שיהא נעשים ראויים לאכילה. ולפי שיטה זו יצא לנו דלפי דברי פסקי הרי"ד גם אתרוג הירוק שעדיין לא התמתק פסול לאתרוג עד שיתחיל להתבשל, דאתרוג שוה למעשר. אבל הרי העולם נוהגין לענין תרו"מ כדעת הפוסקים שמעשרין את הבננות בעודם ירוקים.
דברי הריבב"ן דירוק ככרתי הוא רק כשאינו מתחיל להתלבן
וז"ל פירוש הריבב"ן אתרוג הבוסר רבינו שלמה פירש שלא התחיל להתמתק והוא ירוק הרבה ומר מאוד קטן כפול הלבן וכו' והר' ישעיה פירש זהו ככרתן דמתני' והוא כעלה של כרישין שאינו מתחיל להתלבן, ור' עקיבה דפסיל כר' יהודה דמתני' ור' מאיר דמתני' כחכמים דברייתא והלכה כר' יהודה דמתני' עכ"ל. ונראה דמש"כ שאינו מתחיל להתלבן היינו ירוק כהה, אבל ירוק בהיר, אף שאינו ניכר עליו שום ליבון אבל כבר התחיל הדרך להיות מתלבן, דמשמע מדבריו שאינו פסול אלא אם הוא ממש באותו דרגא של ירקות כמו הכרתי, שהרי נחית לבאר באיזה דרגא של ירקות דהוא כעלי הכרתי. ולא דיבר כלום מענין ההתמתקות שדיבר התוס' הרי"ד שצריך להתמתק באילן. מזה ראיה להחזו"א דאם הוא ממש ככרתי המציאות הוא שאינו חוזר למראה אתרוג בתלוש.ומדברי הריבב"ן תשובה למי שמערער דמסתימת כמה ראשונים שכתבו בסתמא דירוק ככרתי פסול, ולא כתבו כהתוס' דאם עתיד לחזור למראה אתרוג כשר מיד, משמע דלשיטתם צריכה לחזור בפועל למראה צהוב. ומדברי הריבב"ן מוכח שלא כדבריהם, דהרי בפסקי הרי"ד כתב ג"כ סתמא דירוק ככרתי פסול, ובא הריבב"ן ופירש את דעתו דדוקא כשהוא כעלה של כרישין שאינו מתחיל להתלבן.
♦
יז.
בדברי הארחות חיים והצרור החיים
באורחות חיים כתב בהלכה ו' וז"ל ואתרוג כתב הר"י מקורביל דהלכה כר' יהודה בשיעור אתרוג קטן שיהא כביצה. ולגבי הבוסר כתב בהלכה י"ז וז"ל שחור לבן מנומר ירוק ככרתי פסול גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול וכו' הבוסר פי' כל זמן שאינו מבושל קורהו בוסר ויש פוסלין אותו דלאו פירי הוא אם לא נגמר בישולו, וכן הירוק ככרתי פי' לפי שלא נגמר בישולו עכ"ל. והרב אלבה רוצה לומר דהוא ס"ל כהרי"ד דאתרוג הבוסר היינו ירוק ככרתי. לענ"ד זה אינו דבתחילת דבריו כתב בפשיטות דירוק ככרתי פסול וגבי בוסר כתב יש פוסלין ויש מכשירין. ע"כ לענ"ד לומר דבירוק ככרתי כונתו לפסוק כן בהחלט ואינו תלוי כלל בדין אתרוג הבוסר, אלא כתב שגם שם טעמא משום דלא גמר פירי אבל הוא בחינה אחרת, זה ניכר שלא נגמר בישלו ע"י שיעור גידולו, וזה לא נגמר בישולו לגבי המראה.בעמוד ק' הביא את דברי צרור החיים דירוק ככרתי פסול דאין לו הדר וכתב דכיון דפסל גם הבוסר מסתמא ס"ל כהתוס' רי"ד דירוק ככרתי היינו בוסר, דהרי גם בבוסר כתב שהוא פסול ופסק כרע"ק, דלפי דברי אביי טעמו משום שאינו הדר, ע"כ פסל ירוק ככרתי ג"כ משום שאינו הדר.
ולדבריו צ"ע למה פסק כרע"ק נגד החכמים, הלא לאביי א"א לומר משום הכלל דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה, דהרי ר' יהודה ע"כ אין טעמו משום הדר. וא"כ אם נימא כדאמר אביי דטעמו של רע"ק משום הדר אין הלכה כמותו אלא כחכמים. ע"כ נראה דס"ל להצרור החיים לפסול בוסר משום דלא גמר פירי, וס"ל דבוסר שיעורו כפול הלבן, כמ"ש רש"י, או כאגוז, כמ"ש הראי"ז, וממילא אין הלכה כחכמים, כיון דר' יהודה במתני' ס"ל שיעורו כביצה. ואפי' אם נימא דס"ל כמ"ש התוס' דאתרוג הבוסר אינו תלוי בשיעור הגודל אלא כיון שעתיד לגדל יותר מיקרי בוסר אף שהוא כבר גדול כביצה, אכתי אין לנו ראיה דפסל הבוסר משום דירוק ככרתי תלוי בדין הבוסר. דהרי גם המאירי והארחות חיים הביאו מי שפוסל אתרוג הבוסר ולא תלוי לה בדין ירוק ככרתי. ואפשר טעמו דפסק כר' עקיבא, כיון דגם ר' שמעון ס"ל כמותו הדרינן להכלל הלכה כרע"ק מחבירו.
♦
יח.
סיכום הדברים
היוצא לנו מכל האריכות דלא מצאנו מי שיפסול ירוק ככרתי מחמת שינוי מראה אלא המאירי והצרור החיים, שהם מיעוטא דמיעוטא נגד כל הראשונים שכתבו משום דלא גמר פירא [ובדעת הר"ן והריטב"א כתבו האחרונים דאין ראיה מדבריהם, שהם פסלו רק כשהוא מנומר גם כתבנו להכשיר לפי דבריהם משום ספק ספיקא דילמא רק מראה בלואה (כחול) הוי שינוי מראה].ומה שחקרו הרבנים במאמריהם בהירחון אם כל הראשונים מסכימים להתוס' דאם חוזר למראה אתרוג בתלוש אם נחשב השתא כגמר פירא או דילמא הם ס"ל דרק בשעה שחוזר למראה אתרוג אז נגמר הפירא. נראה לענ"ד דאם חוזר למראה אתרוג בתלוש לכל היותר הוא חסרון בבישול הפירי, דבאמת כבר תמה המשכנ"י איך אפשר לומר דירוק ככרתי פסול משום דלא גמר פירא והבוסר יהא כשר הרי הרי גם בוסר לא נתבשל כל צרכו. ואנו תירצנו דע"כ צ"ל דגמר פירא ובישול הפירא הם שני עניינים, דאם לא נגמר כ"כ עד שא"א לו לחזור למראה אתרוג זהו סימן שלא גדל כל צרכו, אבל אם כבר נגמר מה שצריך לגדל נחשב גמר פירי. ומה שהוא עדיין ירוק הוא חסרון בבישול הפירי. ולענין זה מסתברים מאוד דברי המשכנ"י דלא גרע מבוסר, ורוב ראשונים שהבאנו הם מכשירים הבוסר אף שעדיין לא נתבשל כל צרכו. וא"כ בירוק ככרתי העומד לחזור למראה אתרוג בתלוש, ע"כ כבר נגמר אלא שעדיין מחוסר בישול וזה לא גרע מבוסר. והרי"ד והראב"ן שפסלו את הבוסר הכרחנו דלשיטתם הדבר תלוי אם נחשב גמר פירא לענין מעשר, ובהלכות מעשר נקטו הפוסקים הלכה למעשה דאם עתיד להתבשל בתלוש כבר יצא עכשיו מכלל בוסר.
וממילא מה שחקרו אם ירוק בהיר נחשב כירוק ככרתי נפשט ג"כ, דבירוק בהיר כלם חוזרים למראה אתרוג בתלוש. ועוד אפשר דנחשב עכשיו שכבר נתבשל, כמו שמשמע להדיא מדברי הריבב"ן, וזהו גופא ספק ספיקא דילמא נחשב שכבר נתבשל כל צרכו השתא, ואפי' אם לא, דילמא סגי במה שעתיד להיות נתבשל, כמ"ש התוס'.