פסק הרמ"א (סי' תרלט ס"ה) דבליל יו"ט ראשון צריך לאכול בסוכה אף אם יורדין גשמים, ויקדש בסוכה כדי שיאמר זמן על הסוכה, ע"כ. ומקורו בתרומת הדשן (סי' צה). ובמשנ"ב (ס"ק לו) כתב דלכאורה היה לו לעשות בהיפוך, שיקדש בבית ויאמר ג"כ שם ברכת שהחיינו ויאכל כל סעודתו שם (משום קידוש במקום סעודה - פמ"ג מש"ז ס"ק יז) ורק בסיום הסעודה יכנס לסוכה ויאכל כזית שם, אלא דבזה היה צריך לברך עוד ברכת זמן משום סוכה ואין נכון להרבות בברכות וכו' יעו"ש. ודבריו אלה מקורם ג"כ בדברי התרוה"ד הנ"ל.
והנה מריהטת דברי תרומת הדשן משמע לכאורה דאיהו ס"ל דאף אם היה מקדש בביתו, ובברכת הזמן היה מכוון לפטור נמי זמן דסוכה לא יהא מהני ליה לפוטרה בזה, ויצטרך לחזור ולברך זמן אסוכה. דאל"כ מנין הוה פסיקא ליה דאם יקדש בביתו יצטרך לברך זמן שוב אסוכה, הא שפיר איכא למימר דיקדש ויברך זמן בביתו, רק שתהא דעתו בזה לפטור אף זמן דסוכה, ובהא נמי לא יבא לידי ריבוי ברכות. ומצאתי שכן למד גם הפמ"ג (סי' תרסא א"א סק"א) בדעתו, רק איהו ס"ל דהטעם שאין יכול לקדש בביתו הוא משום דכשאוכל בביתו לאו זמן עשייה הוא ולאו זמן אכילה בסוכה הוא. וס"ל דמאי דאמרינן בגמ' סוכה (מו.) דסוכה מברך אשעת עשייה, היינו בשעת עשייה דוקא, והשתא דנהגינן כדברי רב כהנא דמסדרינן לה אכסא מברכינן בשעת הקידוש דהוא שעת האכילה בסוכה, ומלבד הזמנים הנ"ל אין לו לברך ברכת זמן דסוכה. וכן יש לדקדק קצת מדברי השבלי הלקט (סי' רלד), דנקיט בלישניה דאיתחייב בזמן 'משעת' עשייה. אכן המשנ"ב גופיה פליג אהאי טעמא, כמתבאר מהמשך דבריו שם, דביאר דאפילו אי נימא דפטור אז מהסוכה, מ"מ יוצא בזה. דלא גריע דבר זה מאלו בירך שהחיינו בחול בשעת עשייה בסוכה דכיוצ"ב, יעו"ש. וכן מתבאר מדבריו דלהלן ובכ"ד. אמנם נראה בפשיטות דגם איהו מודה לעיקר דיוק הפמ"ג הנ"ל בדעת התרומת הדשן דכתיבנא, רק דלדידיה נצטרך לומר טעמא אחרינא לזה. ויתבאר להלן.
ואם כנים אנו בזה, נראה שיש להעיר ממה שהביא המשנ"ב בס"ס תרלט בשם הבכור"י שם דמי שקידש בליל יו"ט ראשון בסוכה והתחיל לאכול ואח"כ ראה שהלעטי"ן לא היו נפתחים עדיין, יאכל שוב כזית ויברך לישב בסוכה, אבל קידוש פשיטא שא"צ לברך שנית, ואפי' זמן לא יברך עוד הפעם כיון דלדין התלמוד (סוכה מו.) מהני הזמן שבשעת עשיית הסוכה למצות סוכה כל שכן דמהני בזה מה שברך כשהיו הלעטי"ן סתומים. ע"כ. והנה זה שקידש בעוד היו הלעטי"ן סתומין יש לדונו לכאורה כמקדש בתוך הבית ונתכוון לפטור בברכת הזמן גם את הסוכה, דהא מעשיו מוכיחין שנתכוון לפטור גם זמן דסוכה לפי שהוא בתוכה, רק דלבסוף נתברר לו דדינו כמי שמקדש בתוך הבית. ואעפ"כ חדית לן הבכור"י דמהניא ליה כוונתו זו לפטור ברכת זמן דסוכה. וזאת משום דס"ל דמאי דאיתא בגמ' דמברך בשעת עשייה, היינו דמדינא דגמ' ראוי לכתחילה לברך משעת עשייה הואיל ובההיא שעתא עוסק הוא בהמצוה, מיהו אי לא בירך בההיא שעתא יכול הוא לברך מכאן ואילך כל עוד עשייתו קיימת, ודלא כדס"ל הפמ"ג הנ"ל[1]. וחזינא מיהא הכא דס"ל להמשנ"ב דאם היה יושב בביתו או בסוכה פסולה דהויא כביתו, ובכוונתו הייתה לפטור נמי זמן דסוכה, מהניא ליה כוונתו זו, ואין צריך לחזור ולברך זמן דסוכה, ודלא כנראה מדבריו לעיל.
שוב ראיתי בבכור"י הנז', שאחר שכתב לחדש את חידושו הנ"ל כתב להעיר על דבריו ממש"כ הרמ"א בסי' תרמא דאם לא אכל לילה ראשונה בסוכה, אע"פ שברך זמן בביתו, כשאוכל בסוכה צריך לברך זמן משום הסוכה. ומאי שנא הא דצריך לברך זמן. וכתב ליישב, דהתם טעמא הוי מפני שלא הייתה הסוכה לפניו כלל ולא נתכוון לפוטרה, אבל הכא בנידון הלעטי"ן שהייתה לפניו לא גרע ממי שבירך בשעת עשייה דפוטר, יעו"ש.
ולפו"ר נראה דר"ל דלעולם תלוי הדבר בכוונתו, והיינו דאי נתכוון להדיא לפטור נמי זמן דסוכה, מהניא ליה כוונתו זו, והוא כנידון הלעטי"ן, דהתם מעצם מעשיו ניכר שדעתו הייתה לפטור נמי זמן דסוכה. אמנם אי לא נתכוון לפטור זמן דסוכה צריך לברך זמן נמי אסוכה, ובהא מיירי בסי' תרמא. מיהו באופן שנתכוון לפוטרה, נראה דאף אם היא איננה לפניו יצא יד"ח, כי סוכ"ס כוונתו הייתה לזה, וכדאשכחנא גבי ברכת הנהנין (סי' רו ס"ה).
אכן לפ"ז נצטרך לומר דמאי דמשמע מהרמ"א בסי' תרלט הנ"ל דאם יברך זמן בביתו לא יפטור בזה זמן דסוכה הוא נמי משום דלא נתכוון לפטור זמן דסוכה, ואם אכן נתכוון לפוטרה יהא סגי ליה בהא. וכבר נתבאר לעיל דאין זה במשמעות דברי תרומת הדשן, כאשר דקדק הפמ"ג.
ושוב בינותי בדברי הבכור"י, וראיתי כי יתכן דכוונתו אחרת היא. והיא, דהאי מלתא לא תליא בכוונתו לחודיה כאשר כתיבנא, אלא תליא נמי בהא דאם הייתה הסוכה לפניו בשעת ברכה. ולהכי היכא שהייתה הסוכה לפניו וגם דעתו לפטור זמן דידה, ודאי דמהני לצאת בזה ולא יצטרך לחזור ולברך שוב זמן דסוכה, ובזה איירי בקידש תחת הלעטי"ן. ובאופן שלא הייתה לפניו ואף לא נתכוון לפטור זמן דסוכה, בזה פשוט דיצטרך לחזור ולברך זמן דסוכה, ובזה מיירי הרמ"א בסי' תרמא. אכן באופן שהיא איננה לפניו, אף אי הייתה כוונתו להדיא לפוטרה לא מהני ליה כלל ויצטרך לחזור ולברך שוב זמן בסוכה, כי מה אכפת לן מכוונתו, הואיל וסו"ס איננה לפניו כלל.
ונראה דהסברא בזה היא, כי ברכת זמן על מצוה המתחדשת מעת לעת דומיא דסוכה ולולב וכדו' צריך גוף המצוה להיות לפניו בעת הברכה, לפי שעיקר הברכה אז היא על שמחת המצוה המתחדשת מזמן לזמן ולא על גוף עשיית המצוה (כי מדינא יכול הוא לברך כבר משעת עשייה). ומאחר שכך, נראה דשמחה זו אינה יכולה להיות אלא בשעה שהיא עכ"פ לפניו, דאל"כ על מה תחול הברכה.
ונראה דלא דמיא לברכת שהחיינו על פרי המתחדש משנה לשנה, דמדינא מברך עליו כבר בראייתו הראשונה (וברמ"א סי' רכה פסק להקל לברך אף בראייה שניה. ובב"י שם הביא דהוא פלוגתא דקמאי), כי התם עיקר הברכה היא על השמחה מהתחדשות הבריאה, ועיקר שמחה זו לא הויא אלא בעת ראייתו הראשונה, ומכאן ואילך שמחתו מעמיא עמיא ואזלא. לא כן גבי שהחיינו דסוכה, שנתקנה על שמחת המצוה שבאה לפניו, יכול הוא לברך מזמן עשייתה ואילך, כדס"ל להמשנ"ב והבכור"י הנ"ל, לפי שכל משך זה הזמן שמח הוא ביותר לקראת מצות ישיבתה. (ולדעת הפמ"ג הנ"ל דס"ל דאין מברך אלא רק בשעת עשייה או בשעת אכילה, צ"ל דס"ל דעיקר השמחה היא בשעת עשייתה לחודיה.)
ונלענ"ד שכעיקר דברינו הנ"ל מדוקדק מדברי המרדכי שהביא בדרכ"מ (סי' תרמא), דהמקדש בליל סוכות על יין חדש, זמן שבירך על הסוכה פוטר גם היין, אבל אם לא היה לפניו בזמן הקידוש אינו פוטרו, וצריך לחזור ולברך עליו כשבא לו אח"כ, יעו"ש. והנה מש"כ דאם אין היין לפניו בזמן הקידוש אינו פוטרו, נראה דמיירי שנתכוון לפוטרו, דאי לא נתכוון לפוטרו וגם איננו לפניו מה חידוש השמיענו בהא דאינו יוצא יד"ח וצריך לחזור ולברך עליו. ונמצא א"כ מבואר מדבריו דס"ל דברכת שהחיינו על שמחת היין לא נפטרת בברכת שהחיינו דסוכה אלא א"כ היה היין לפניו. והוא כדכתיבנא. ושוב מצאתי להב"ח בתשובה (סי' קלב) שהעיר בראיה זו, וששתי, אך שוב כתב לדחותה, דשאני ברכת זמן על היין דאינו מחוייב בה, להכי לא מהני לפוטרה עד שיהא היין לפניו, משא"כ זמן דסוכה מחוייב בו, ושפיר י"ל דמהני לפטור זמן דידה אפי' כשהוא בביתו. והנה הוא כתב כן לדעתו שם, דפליג ע"ד הרמ"א בסי' תרמא הנ"ל. אמנם לדעת הרמ"א בדרכ"מ שם, שהעתיק את דברי המרדכי הנ"ל, אפ"ל דלא ס"ל כחילוק הב"ח, וס"ל לדינא דגם גבי זמן דסוכה אין יכול הוא לפטור זמן דידה אלא כשהוא לפניה, כדכתיבנא בדעתו.
והשתא דאתינן להכי, ניחא נמי הא דאקשינן מדברי המשנ"ב והרמ"א בסי' תרלט, כי מאי דמשמע התם דאי יברך זמן בביתו לא יהני ליה לפטור זמן דסוכה, הוא רק משום דסתמא דמלתא אין הסוכה מצויה לפניו בשעה שהוא בביתו (וגם בזמן הש"ס רובייהו היו בגגותיהן כמש"כ רש"י סוכה כה: ד"ה משום יחוד, שבת קנד: ד"ה שתים בידי, ורק מקצתן בתוך הבית כדתנן בסוכה יז. כח., ובכה"ג מיירי נמי הרמ"א בסי' רעג ס"א), וכוונתו לפוטרה לחודיה לא מהניא לזה כאשר נתבאר לעיל. אמנם לקושטא דמלתא, אם היא אכן הייתה לפניו ודעתו עליה, ודאי דמהניא ליה כוונתו לפטור זמן דסוכה. ומשום דהאי גוונא לאו סתמא דמלתא הוא, להכי לא כתב התרומת הדשן והרמ"א שיקדש בביתו ויכוון לפטור בזה זמן דסוכה.
באופן שנמצא דבטעם פסק התרומת הדשן בדין ירדו גשמים בליל יו"ט ראשון, דמקדש הוא בסוכה, נחלקו הרמ"א והמשנ"ב והפמ"ג. לדעת הפמ"ג, הא דמקדש בסוכה הוא מחמת שאין יכול הוא לקדש בביתו בשום צד ואופן שיהיה, וזאת ע"פ מאי דס"ל בכוונת הש"ס (סוכה מו.), כמו שנתבאר לעיל. אולם לדעת המשנ"ב והבכור"י וריהטת דברי הרמ"א טעם הדבר הוא לפי שבברכת הזמן דסוכה וכיוצ"ב בעינן שתהא גוף המצוה לפניו, וסתמא דמלתא כשהוא נמצא בביתו אין הסוכה לפניו. אמנם אם אכן הייתה מצויה לפניו וגם כוונתו בקידוש בביתו הייתה לפטור זמן דידה, מהניא ליה כוונתו זו, ואין חוזר לברך זמן דידה.
וידי"נ הרה"ג ר' מרדכי נטף שליט"א העירני בזה, דנראה אף לדעת המשנ"ב והבכור"י אין זה אלא דאי עביד הכי מהני ליה בדיעבד, אכן לכתחילה בעינן שיקדש בסוכה, משום מאי דנהגינן כדרב כהנא לברך בשעת אכילה בסוכה. ונומיתי לו, דאפשר דמאחר דבדין ירדו גשמים חזינן לקמאי דפליגי אי מחוייב הוא במצות סוכה ההיא שעתא, א"כ אע"פ שיש מקום להחמיר לקדש בסוכה ולברך זמן בסוכה בכדי לצאת יד"ח מאן דס"ל דמחוייב בה אף בשעה שהגשמים יורדין, מ"מ מאחר דעצם היציאה לסוכה בשעה זו קשה היא לו, וגם איכא פלוגתא אי בכלל יוצא יד"ח בהא, שפיר י"ל דחשבינן ליה הא כדיעבד כי היכי דנישרי ליה לקדש בביתו ולכוון לפטור זמן דסוכה[2]. וקצת ראיה לזה יש במה שלא נזכר כלל בדברי תרומת הדשן הנ"ל כי הטעם שיש לו לקדש בסוכה הוא כדי לצאת יד"ח מנהגא דנהגינן השתא לברך בשעת אכילה, דאפשר דהוא מן הטעם האמור.
♦ ♦ ♦