דין גוד אסיק בדפנות הסוכה
איתא בגמ' (סוכה ד:) היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים, ויש בו הכשר סוכה, סבר אביי למימר: גוד אסיק מחיצתא. אמר ליה רבא: בעינן מחיצות הניכרות, וליכא. תנו רבנן: נעץ ארבעה קונדיסין וסיכך על גבן, רבי יעקב מכשיר וחכמים פוסלין. אמר רב הונא: מחלוקת על שפת הגג, דרבי יעקב סבר: אמרינן גוד אסיק מחיצתא, ורבנן סברי: לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. אבל באמצע הגג דברי הכל פסולה. ורב נחמן אמר: באמצע הגג מחלוקת. איבעיא להו: באמצע הגג מחלוקת, אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה. או דלמא: בין בזו ובין בזו מחלוקת? תיקו. ע"כ. וכתבו התוס' אבל על שפת הגג כשרה לדברי הכל דחשיב מחיצות ניכרות טפי מעמוד משום דניכרות בבית. ע"כ.ומכיון שעלתה בתיקו, א"א להקל לפי רב נחמן וק"ו לפי רב הונא, ולא חשבינן להו מחיצות ניכרות בכה"ג, אלא בעינן מחיצות ניכרות ממש, כדבעי רבא לעיל מינה ולא אמרינן גוד אסיק. אלא שהרמב"ם (הל' סוכה פ"ד הי"א) כתב דעל שפת הגג כשרה, ורואין את המחיצות התחתונות כאילו הן עולות למעלה על שפת הסכוך. וכתבו הרא"ש (סי' ו) והר"ן (ב. מדפי הרי"ף) שהיתה גירסתו "ורב נחמן אמר באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה", וכן גרס רב שרירא גאון. ולא היו גורסים "אבעיא להו" הכתוב בנוסחאות שלנו (וכן הגירסא בכת"י אנאלו, אוקספורד 2677, מיהו נראה שם להדיא שיש שיבוש בכת"י זה, כיעו"ש). ובאוצר הגאונים (סוכה עמ' 7) הוסיפו שכן גרס גם רב ישראל הכהן, ופסק כרב נחמן. וצ"ל שהם מפרשים כהתוס', שמחיצות כאלו ניכרות טפי מעמוד, משום דהן ניכרות בבית.
אך הר"ן עצמו גרס כפי גירסתינו, וכתב שגם הרי"ף גרס כן, שהרי השמיטה מן ההלכות. וכן גרס הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם שם שכתב: זה אינו מחוור דאפילו לרב נחמן קאי בתיקו ולחומרא. וכן היא הגירסא ברוב כתבי היד (ונציה, הספריה הבריטית, מינכן, ביהמ"ל, אוקספורד 366, וטיקן). גם הרא"ש (פ"א סי' ו) כתב שבכל הספרים שלנו ישנה הבעיא הלכך לא סמכינן אגירסת רב שרירא להקל. וכן פסקו רבינו ישעיה וה"ר אבי"ה ז"ל (סי' תרג) דבין באמצע ובין על שפת הגג פסולה. וכן נראה דעת הב"י (סי' תרל) שהעתיק את דברי הרא"ש בשתיקה. ובפרט דאיכא הכא שתי עמודי הוראה הרי"ף והרא"ש דקיימי בחדא שיטה. ובשו"ע סתם כהרא"ש והרי"ף והביא את דעת הרמב"ם בשם י"א.
בסיכום: אין להקל לכתחילה לעשות סוכה בראש הגג ע"י גוד אסיק.
♦
ב.
אם בעינן שהמחיצות יגיעו עד הסכך ואם אמרינן בזה גוד אסיק
איתא במשנה (סוכה טז.) המשלשל דפנות מלמעלה למטה, אם גבוה מן הארץ שלשה טפחים, פסולה. מלמטה למעלה, אם גבוה עשרה טפחים, כשרה (אע"פ שלא הגיע לסכך, רש"י). רבי יוסי אומר: כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים, כך מלמעלה למטה עשרה טפחים. ואמרינן בגמרא במאי קמיפלגי? מר סבר: מחיצה תלויה מתרת, ומר סבר: מחיצה תלויה אינה מתרת. וכתבו הראשונים דהטעם בגבוה י"ט כשרה הוא משום גוד אסיק. כ"כ בתשובת הגאונים (גנזי קדם ספר חמישי עמ' 47, מתשובות רב נחשון ורב צמח בר פלטוי) וז"ל: שכך רואין את המחיצה שלעשרה טפחים כאילו היא עד הסכך דהוה ליה גוד אסיק מחיצאתא. ע"כ. וכ"כ הראבי"ה (סימן תרכ"ד): אבל פחות מעשרה טפחים לאו מחיצה חשיב למימר גוד אסיק גוד אחית. וכ"כ רבינו יהונתן הכהן מלוניל (ח: מדפי הרי"ף) והעיטור (עשרת הדיברות - הלכות סוכה דף פ טור ב) ופסקי הרי"ד והריטב"א. וכ"כ המאירי: גוד אסיק אמרינן גוד אחית לא אמרינן מפני שדרך בנין לעלות מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה. וכ"כ הרא"ה וספר המאורות והמכתם וההשלמה.ואין להקשות על הראשונים ממש"כ לעיל שלמסקנת הגמ' ל"א גוד אסיק, משום דהתם לא איירי בדפנות ממש, משא"כ הכא שיש דפנות י"ט, גם לרבא אמרינן גוד אסיק. אך זאת קשה על פירושם, דהיכן מצינו דבעינן שיגיעו המחיצות לסכך כדי שנאמר גוד אסיק? ובאמת שכן דעת רש"י, שכתב על הא דאמרינן (סוכה ד:) היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים, ויש בו הכשר סוכה, סבר אביי למימר: גוד אסיק מחיצתא. אמר ליה רבא: בעינן מחיצות הניכרות, וליכא. ופרש"י וז"ל: גוד אסיק מחיצתא של עמוד, שמבחוץ סביב, הגביהם עשרה סביבות ראשו, עכ"ל. הרי שלא מצריך שיגיעו עד הסכך, אלא כל שהן י"ט, אע"פ שאינן מגיעות לסכך, סגי בהכי.
ונראה שיש להביא ראיה לשיטת רש"י מדאיתא שם בגמ' (טז:) אמר רב חסדא אמר אבימי: מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן. היכי עביד? תלי ליה באמצע, פחות משלשה למטה ופחות משלשה למעלה, וכל פחות משלשה כלבוד דמי. - פשיטא! - מהו דתימא: חד לבוד אמרינן, תרי לבוד לא אמרינן, קא משמע לן. מיתיבי: מחצלת שבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן. כי תניא ההיא בסוכה גדולה. ומאי קא משמע לן - דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה כרבי יוסי. ע"כ. ופרש"י: בסוכה גדולה הגבוהה הרבה, שאין יכול לומר בה שני לבודין, הלכך בעי מחצלת שבעה ומשהו, ומעמידה בפחות משלשה סמוך לסכך, דהויא לה מחיצה עשרה, ותו לא איכפת לן אם תלויה היא, וקא משמע לן דמשלשלין מלמעלה למטה, כר' יוסי. עכ"ל. ולכאורה קשה, מדוע לא העמידה הגמ' כרבנן שמניח את הדופן בפחות מג"ט צמוד לקרקע והו"ל דופן י"ט. ועל קושיית הגמ' מאי קמ"ל, י"ל דקמ"ל דאמרינן גוד אסיק מחיצתא. ומדלא אוקימנא הכי, ע"כ לומר שדופן י"ט כשרה גם ללא גוד אסיק[1].
וכ"כ בשו"ת הרדב"ז (מכתב יד - אורח חיים, יורה דעה חלק ח סימן עו) וז"ל: דכל היכא דאיכא מחיצה שלמה של עשרה לא צריכינן לגוד אסיק ולא לגוד אחית, ולישנא דגוד אסיק "מחיצתא" הכי משמע. עכ"ל. ושם הביא ראיה מהגמ' שהבאנו, אך בדרך אחרת, כיעו"ש. והביא שהרא"ה חולק וסובר דבעינן שהדופן תגיע לסכך, וע"י גוד אסיק שפיר דמי. ואח"כ כתב שהר"ן (ב. מדפי הרי"ף) בשם הרי"ף חולק ע"ז, שכתב וז"ל: ולפי דעת הרב אלפסי ז"ל כי אמרינן בגמרא (ו:) כי אצטריך הלכתא לגוד וללבוד ולדופן עקומה מאן דמני גוד אסיק בהדייהו לענין שבת איתמר דלגבי סוכה ליכא גוונא דנימא בה גוד אסיק דהא מסקינן דאפי' על שפת הגג פסולה. עכ"ל.
בסיכום: יש אומרים שצריך שהדפנות יגיעו עד הסכך וע"י גוד אסיק שפיר דמי, וכ"כ הראבי"ה הר"י מלוניל העיטור הרי"ד הרא"ה הריטב"א המאירי ספר המאורות המכתם וההשלמה. לעומתם, דעת רש"י הרי"ף הר"ן והרדב"ז שלא בעינן שהדפנות יגיעו לסכך אלא סגי בדופן י' טפחים. ויש קצת ראיה לדבריהם מן הגמרא.
♦
ג.
דין דופן י' טפחים שאינה מגעת לסכך והסכך משוך מכנגדה פחות מג' טפחים, ואם אמרינן תרי הלכתא לקולא
הנה הרדב"ז הנ"ל נשאל בזה והשיב דבמשנה (טז.) איתא אם גבוהים מן הארץ י"ט כשרה ועלה קתני (יז.) הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג"ט פסולה. וכתב שפשטות לשון הסיפא קאי על הרישא, דהיינו על דופן י' טפחים[2], כגון שאם אתה משלשל חוט המשקולת משפת הסיכוך ויש בין החוט והדופן ג' טפחים פסולה, פחות מכאן כשירה. וזאת אע"פ של"א גוד אסיק לשיטתו לעיל. ובסוף דבריו כתב וקרוב אני לומר שזהו דעתו של הרמב"ם. והנה זה לשון הרמב"ם (פ"ד ה"ד): היו הדפנות דבוקות לארץ ולא היו מגיעות לסכך אם גבוהות עשרה טפחים אף על פי שהן רחוקין מן הגג כמה אמות כשרה ובלבד שיהיו הדפנות מכוונות תחת שפת הגג, הרחיק את הגג מן הדופן שלשה טפחים פסולה פחות מיכן כשרה. עכ"ל. ונראה שהרדב"ז מפרש את דברי הרמב"ם כמו שפירש במשנה, שמש"כ הרחיק מן הגג חוזר על מש"כ בסמוך גבי דופן י"ט. וכ"נ דעת הטור (סימן תרל) בדעת הרמב"ם, וז"ל: היו דפנותיה גבוהים מן הארץ יו"ד טפחים... כשרה, אפילו הגג גבוה הרבה, ובלבד שיהא מכוון כנגדן, ואפילו אינו מכוון ממש רק שהוא בתוך שלשה כנגדו כשרה. עכ"ל. אך לא ברור אם הטור התיר מדין גוד אסיק שהרי בסי' תרלב כתב דאמרינן גוד אסיק ודופן עקומה. וכ"כ המאירי (סוכה טז.) בדעת הרמב"ם וז"ל: שכל בתוך שלשה כיוון הוא, והרי התרנו לבוד ודופן עקומה אף מכמה רוחות וכן כל שבגוד אסיק מצד אחד ותורת לבוד מצד אחר כשרה בלא שום פקפוק. וכ"כ בפסקי ריא"ז (סוכה פ"א ה"ח) וז"ל: ואף על פי שאינן מגיעין מלמעלה עד הסכך, אם היו גבוהין מן הארץ עשרה טפחים רואין כאילו הן עולין ומגיעין עד הסכך אף על פי שהיה הסכך גבוה מהן יותר מעשרה טפחים, ובלבד שלא יהו נמשכין הדפנות בעלייתן מכנגד הסכך שלשה טפחים, שאף אם היו הדפנות מגיעין עד הסכך והסכך משוך כלפי פנים מתרחק מאצלם שלשה טפחים פסולה.אולם בספר המכתם (סוכה יז.) כתב לפרש מש"כ הרמב"ם "שיהיו הדפנות מכוונות תחת שפת הגג" באופן אחר. וז"ל: איפשר לומר שדעתו שאם לא היו מכוונות כנגד שפת הגג אפילו לא היו רחוקות מכנגדו אלא פחות משלשה טפחים פסולה, משום דהשתא צריכין למימר בה תרתי גוד אסיק ולבוד. וכיון דאין שם דופן ממש כנגד שפת הגג אין לומר שם לבוד. עכ"ל. וכ"כ הריטב"א (סוכה ד:) גבי נעץ ד' קונדסין בשפת הגג דרבי יעקב מכשיר וחכמים פוסלים דלא אמרינן גוד אסיק, וכתב וז"ל: אבל באמצע הגג דליכא למימר גוד, דברי הכל פסולה, ואפילו בפחות משלשה טפחים דגוד ולבוד לא אמרינן.
ובשו"ת רע"א (מהדו"ק סי' יב) כתב לתמוה על הטור ושו"ע סי' תרל הנ"ל, דהא הכא הלכה אחת נובעת מתוך האחרת. דהיינו, שכדי שנאמר בסכך לבוד אנו צריכים לומר גוד אסיק. ולא אמרינן בכה"ג תרי הלכתא אלא רק כאשר הן אינן תלויות אחת בשניה. וכתב שזו כוונת הר"ן (ט. מדפי הרי"ף והבאנו את לשונו לקמן), שכתב דלא אמרינן דופן עקומה ולבוד כי הדדי עכ"ל. (מיהו בנדו"ד לדעת הר"ן לא חשיב תרי הלכתא, שהרי כתבנו לעיל בשמו דבסוכה ל"א גוד אסיק, אלא שאין לנו גילוי בדעתו אם יכשיר בנדו"ד כהרדב"ז).
גם בספר אבן האזל (הל' סוכה פ"ד ה"ד) כתב דמלשון הרמב"ם "ובלבד שיהיו הדפנות מכוונות תחת שפת הגג" מוכח דאם היו מרוחקים אפי' פחות משלשה טפחים מן הגג פסולה. והביא שם את המאירי שכתב להוכיח מדהתרנו לבוד ודופן עקומה מכמה רוחות, וכתב לדחות עפ"ד רע"א הנ"ל.
בסיכום: מחיצה בגובה י"ט שיש אויר בינה לסכך כמה אמות כשרה. ואם הסכך משוך מכנגדה פחות מג' טפחים, לדעת הרדב"ז כשרה (אף שסובר שאין דין גוד אסיק), וכ"ד הטור והמאירי והריא"ז דאמרינן תרי הלכתא גוד אסיק ולבוד. אך דעת הריטב"א שלא אמרינן תרי הלכתא להתיר וכ"כ המכתם ואבן האזל בדעת הרמב"ם. ובשו"ת רע"א נתן טעם לדבריהם. וכיון דאיירינן הכא בדאורייתא נראה שלכתחילה יש להחמיר, אך בדיעבד או שעת הדחק המיקל יש לו על מה שיסמוך. ואף שהשו"ע (סי' תרל ס"ט) העתיק את דברי הטור, מ"מ בב"י לא הביא שום חולק, ויתכן שאם היה רואה שיש בזה מחלוקת ראשונים ושיש אומרים בדעת הרמב"ם לחומרא, לא היה מיקל בזה בשופי.
♦
ד.
דופן עקומה ע"י גוד אסיק
כתב הטור (סימן תרלב) דאמרי' דופן עקומה אפי' אין הדופן אלא י"ט והגג גבוה ממנו הרבה שאנו רואין הדופן כאילו עולה עד למעלה[3]. וכתב הב"י שהר"ן (סוכה ב. מדפי הרי"ף) כתב דבדופן עקומה רואים כאילו הסכך כולו מן הדופן ולא סכך פסול כי דרך הכתלים להתעקם, אבל אי אפשר לפרש דהוי כאילו הדופן נתקרב לסכך דא"כ אפילו יש אויר ג"ט נימא רואין הדופן כאילו נתקרב, והלא קיי"ל (יז.) דאויר אפילו מן הצד פוסל בג"ט (וכ"כ רש"י יז. ד"ה פסולה). וסיים הר"ן וז"ל: אם אין דפנות מגיעות לסכך ליכא למימר דופן עקומה. וכ"כ בחדושי הריטב"א (סוכה ד.) וז"ל: ונראין דברים דהא בשהדפנות מגיעות לסכך דאי לא לא שייך למימר בה דופן עקומה מטעמא דפרישנא (הוא הטעם שכתבנו בשם הר"ן, שלא אמרינן רואין הדופן כאילו נתקרב לסכך דאויר ג"ט שפוסל יוכיח).והגאון רע"א בהגהותיו לשו"ע סי' תרלב כתב דהר"ן אזיל לשיטתיה (ט. מדפי הרי"ף) דלא אמרינן דופן עקומה ולבוד דהוי תרי הלכתא וה"ה נמי הכא ל"א גוד אסיק ודופן עקומה. והשיג בזה על המג"א שהביא להר"ן דבעי שהדפנות יגיעו לסכך, דהא אנן קיי"ל בשו"ע סי' תרל ס"ט[4] שאם אין הדפנות מגיעות לסכך כשר, ואפילו אם הסכך משוך פחות מג"ט נמי כשר דאמרינן לבוד וגוד אסיק. אע"פ שא"א לומר לבוד רק ע"י דאמרינן תחילה גוד אסיק[5]. עכת"ד. ויש להעיר ע"ד, דהתם בסי' תרל לא מבואר בב"י דכשרה מדין גוד אסיק, ושפיר י"ל כרש"י והרדב"ז הנ"ל. ועוד, שהרי לעיל הבאנו שכתב הר"ן בדעת הרי"ף שלמסקנת הגמ' לא אמרינן גוד אסיק בסוכה, ונמצא שהר"ן שאסר כאן אינו משום דהוי תרי הלכתא. גם ידידי הרב עמנואל מולקנדוב הי"ו בספרו תורת הקדמונים ח"ג (עמ' שפד) כתב לדחות, שהרי מדברי הר"ן והריטב"א משמע שהטעם שפסלו אינו משום דל"א תרי הלכתא אלא משום שדרך הכתלים להתעקם. וכאשר הסכך הפסול מחובר לכותל רואים את הסכך הפסול כאילו הוא המשך של הכותל ויצא מכלל סכך פסול. אך כאשר יש אויר אפילו פחות מג"ט, לא חשיב כותל עקום.
והב"ח כתב שיש להחמיר כהר"ן, וכ"כ המג"א (ס"ק א). וכ"כ המאמר מרדכי שמרן לא הזכיר דין זה בשו"ע, ושנראה לו דמסתמיות דבריו מוכח טפי לאיסור מלהיתר. ונלע"ד הוכחה קצת לדבריו שהרי הב"י בסי' תרלב אחר שהביא את דעת הטור כתב "אבל" הר"ן כתב וכו'. ומצאנו לב"י שכתב שכשכותבים הפוסקים לשון כזו משמע דהכי ס"ל, שכ"כ הב"י בחו"מ (סימן רה עמ' י' ד"ה וסמ"ג) וז"ל: ומדכתב "אבל" רבינו שמואל ולא כתב ור' שמואל, משמע דכוותיה סבירא ליה. וכ"כ עוד בחו"מ (סי' רלב) וז"ל: והר"ן כתב דברי רבינו אפרים אבל הרמב"ן כתב וכו' וכתב דברי הרמב"ן באורך ונראה שכך הוא סבור.
בסיכום: דופן שיש אויר בינה לסכך בגובה ויש סכך פסול פחות מד' אמות, לדעת הטור אמרינן גוד אסיק ודופן עקומה, ולהר"ן והריטב"א פסול, משום דדופן עקומה צריכה להיות מחוברת ואויר באמצע אפילו פחות מג"ט פוסלה. והאחרונים הכריעו לחומרא דבעינן שהדופן תגיע לסכך, וכן עיקר.
♦
ה.
אם אמרינן לבוד ודופן עקומה כאחד
בגמ' (יח.) נחלקו רב אחא ורבינא אם אויר באמצע הסכך פחות מג"ט פוסל או לא משום דאמרינן לבוד גם באמצע. וכתב הר"ן (ט. מדפי הרי"ף) דלמ"ד אין לבוד באמצע (הסכך) כי אמרי' יש לבוד מן הצד דוקא כי מיעטו מצד סכך אבל מיעטו מצד דופן לא, דלא תימא כיון דבפחות מד' אמות סמוך לדופן אמרי' דופן עקומה אפי' מיעטו מן הדופן הוה ליה לבוד מן הצד קמ"ל דלא משום דלא אמרינן דופן עקומה ולבוד כי הדדי הלכך כי מיעטו מצד הדופן אותו מיעוט - סכך מיחשב, ולא דופן, והוה ליה לבוד באמצע כנ"ל. עכ"ל. ודבריו אלו נעלמו מהביכורי יעקב (ס"ק ב), שכתב בדעת הר"ן שאם יש אויר פחות מג"ט בין הסכך לדופן בגובה אמרינן לבוד והוי כאילו הדופן מגיע עד הסכך וחשיב דופן עקומה. והביאו המ"ב (ס"ק ד). וכן העיר הרש"ש בהגהותיו לשו"ע (סי' תרלב) מדברי הר"ן האלו לדחות את דברי הב"ח שנראה מדבריו כהביכורי יעקב. ולכן מש"כ מרן זיע"א בחזו"ע (עמ' סז) לצרף לספק שמא בלבוד ודופן עקומה גם הר"ן מודה, לאור האמור דברי הר"ן ברורים ואין בהם ספק. כן העיר ידידי הרב עמנואל הי"ו בספרו תורת הקדמונים (ח"ג עמ' שפה). וכבר כתבנו לעיל שלדעת הטור המאירי והריא"ז אמרינן תרי הלכתא לקולא, ושראוי להחמיר בדאורייתא.והנה כבר הבאנו לעיל (אות ג) את תשובת הגאון רע"א (מהדו"ק סי' יב) שכתב להסביר בדעת הר"ן על נכון, דהא דלא אמרינן תרי הלכתא היינו דוקא כאשר הלכה אחת נובעת מתוך חברתה. ובנדו"ד למ"ד אין לבוד מאמצע, א"א לדון על לבוד רק מכח דאמרינן דע"ק ונעשה אויר מהצד, זהו לא אמרינן הלכה אחת מכח הלכה אחרת. והוסיף שלענין הלכה קיי"ל כמ"ד יש לבוד באמצע והסוכה כשרה (רמב"ם פ"ה ה"כ, שו"ע תרלב ס"ב), אך אם לצד הדופן ב' טפחים אויר, ואח"כ פחות מד"א סכך פסול דא"א להתחיל לדון דופן עקומה רק אחר שדנת דין לבוד דאויר כסתום, זהו לא אמרינן. עכת"ד. ושם הכריע כהר"ן ותמה על הטור ושו"ע (סי' תרל ס"ט) שהקלו בתרי הלכתא. וזה דלא כדמשמע לכאורה מדבריו בהגהותיו לשו"ע סי' תרלב שהבאנו לעיל (אות ד) כאילו קיי"ל כהשו"ע (תרל ס"ט) כיעו"ש, ואכמ"ל.
בסיכום: כאשר יש דופן עקומה פחות מד' אמות אך אינה מגעת לסכך כי יש אויר פחות מג"ט במשך, הסוכה כשרה לדידן דאמרינן לבוד באמצע. אך אם יש אויר פחות מג"ט בין הדופן לסכך, ואח"כ יש סכך פסול פחות מד' אמות, לדעת הר"ן הוי תרי הלכתא ופסולה. ויש מתירים בתרי הלכתא, ולענין דינא יש לחוש לכתחילה בדאורייתא.
♦
ו.
דופן עקומה ע"י חבוט רמי
דופן עקומה שהיא מעל הסכך כגון בבנין עם מרפסות, ויש ג"ט במשך בין הסכך לדופן, וג"ט בגובה בין הסכך למרפסת שעליו, אין לומר חבוט רמי, דהיינו שרואים כאילו המרפסת שמעל הסכך יורדת על הסכך להיות דופן עקומה, משום דהוי שתי הלכות. ולעיל הבאנו שהר"ן והריטב"א מחמירים (ובגוד אסיק כתבו טעם עדיף מינה, ובפרט לר"ן שסובר דל"א גוד אסיק). וגם לדעת המאירי הריא"ז הטור והשו"ע הנ"ל שסוברים דאמרינן תרי הלכתא, מ"מ בנדו"ד יתכן שגם הם יחמירו. וזאת, מפני שלעיל הבאנו מחלוקת רבי יוסי ורבנן לגבי דופן שהעמידה מלמעלה למטה, דרבנן רק אם מגיעה לקרקע פחות מג"ט כשרה, ולרבי יוסי כל שיש בדופן י' טפחים סגי אפילו אם יש בינה לקרקע כמה אמות, וכתבו הפוסקים שטעמו של רבי יוסי זה מדין גוד אחית ורבנן סוברים דלא אמרינן גוד אחית והלכה כרבנן. וא"כ לכאורה יש לומר דה"ה נמי לגבי חבוט רמי שאין לומר. אלא שבמשנה (כב.) איתא סוכה מדובללת כשרה ואמר שמואל בגמ' דהיינו קנה עולה וקנה יורד ואמר אביי אם יש בין זה לזה ג' טפחים פסולה, ואמר רבא דדוקא שאין בגגו (בקנה בעליון) טפח, אבל יש בגגו טפח ולמטה פותח טפח (בין קנה לקנה למטה יש טפח אויר) כשרה, דאמרינן חבוט רמי. ופרש"י (ד"ה שאין בגגו) דלענין מחיצה דהוי חודה של מחיצה שייך למימר גוד אחית - משוך אותה והורד, ולענין המוטל לרוחב ובא לסתום אויר שייך למימר חבטא. עכ"ל. ולכאורה נראה שדין זה של חבוט רמי הוא מוסכם ואינו תלוי במחלוקת רבנן ורבי יוסי, וצריך להבין מה החילוק ביניהם.ונלע"ד לומר שגוד אחית הוא דין במחיצה, ודין זה לא אמרינן לגבי סוכה לדעת רבנן, אך חבוט רמי הוא דין בסכך, ובזה אף לרבנן נמי אמרינן. וכבר מצאנו (סוכה יח.) חילוק בין סכך לדפנות לענין לבוד באמצע. ואם כנים אנו בזה, נמצא שבנדו"ד דאיירי בדופן עקומה, לא שייך לומר חבוט רמי, כי לא מכשרינן דופן ע"י הלכתא לדעת רבנן.
עוד יש לומר דהכא החבוט רמי יורד על הסכך שתחת גג המרפסת. ובזה איכא פלוגתא דרבוותא. דהנה הרא"ה (סוכה כב.) כתב: איכא דאמרי דוקא בשאין בהם יתר על טפח, שאם יפילום יקבעו לגמרי בין תחתונות. אבל יש בהן יתר על טפח, אע"פ שסותמות הפותח שבין התחתונות, כיון שאינן יכולות להקבע בשווי לא אמרינן. ואיכא דאמרי, דכיון דסתמי פותח טפח שבין תחתונות אמרינן חבוט רמי, וכן נראה נכון. עכת"ד. וכ"פ הריטב"א (כב.). והכסף משנה (הל' סוכה פ"ה הכ"א) הביא את דעת הרא"ה והריטב"א ע"ש הר"ן (ואינו לפנינו, ונראה שהוא טעות וצ"ל ריטב"א), וכתב שמ"מ נראה דעת הרמב"ם כדברי האוסרים. ולפיכך כתב והוא שיהיה חובטן כנגד שפת היורד. ואפשר שרבינו בא למעט ג"כ היכא שיש ברוחב הקנה העולה טפח או יותר ובין התחתונות יש יותר מרוחב הקנה העולה, דלא אמרינן חבוט רמי אלא כשיבא הקנה העליון ליכנס בין התחתונות בצמצום, הא לאו הכי לא.
ולפ"ז יוצא שבנדו"ד גם אם נאמר חבוט רמי, אם הגג יורד על הסכך יש אוסרים ויתכן שהרמב"ם מכללם. ורק אם שפת הסכך מסתיימת כנגד שפת הגג שמעליה י"ל חבוט רמי, אא"כ נאמר שבדופן ל"א חבוט רמי וכמש"כ לעיל.
בסיכום: דופן עקומה שמעל הסכך, כגון מרפסת שמעל הסוכה המצוי בבניינים, אין להקל בזה מטעם חבוט רמי ודופן עקומה מכמה טעמים.
♦ ♦ ♦