א.
איתא בסוכה (מ"ו ע"א) העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, נכנס לישב בה אומר אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה.
וכתבו התוס' (ד"ה העושה) שיש תנא בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג) דסבירא ליה שהעושה סוכה לעצמו מברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לעשות סוכה. ונראה מכך שיש מצוה בעצם עשיית הסוכה, ולכן מברכים על כך שהחיינו, ולחד תנא בירושלמי אף מברכים ברכת המצוות. ואף שהבבלי חולק וסובר שאין מברכים ברכת המצוות בעשיית הסוכה, כדאיתא במנחות (מ"ב א'), וכן פסק השו"ע (סי' תרמ"א ס"א), מ"מ יש בזה מצוה, דהא מברכין על זה שהחיינו. וכן נראה מדברי המשנ"ב (שם ס"ק א'), שכתב שהטעם שאין מברכין ברכת המצוות על עשיית הסוכה, הוא משום שאין עשייתה גמר מצוה, שהרי צריך לישב בה, ומשמע שגם בזה יש מצוה. וכן נראה ברמב"ם (ברכות פי"א ה"ח) שזהו הטעם ע"ש.
♦
ב.
איתא במכות (ח' ע"א) לגבי רוצח בשגגה תוך כדי חטיבת עצים, שהיינו דוקא בדבר של רשות ולא בדבר מצוה. ואקשינן, ממאי דמחטיבת עצים דרשות, דלמא מחטיבת עצים דסוכה ומחטיבת עצים דמערכה. ואפילו הכי אמר רחמנא ליגלי, אמר ליה כיון דאם מצא חטוב לאו מצוה, השתא נמי לאו מצוה. ופירש רש"י: השתא נמי, כי לא מצא חטובה, ואין החטיבה מצוה אלא עשיית הסוכה.
ומבואר בדברי רש"י, שרק חטיבת העצים אין בה מצוה, אבל עצם עשיית הסוכה יש בה מצוה.
וכתב הערוך לנר (שם) דהא דפשיטא ליה לרש"י שעשיית הסוכה נחשבת מצוה לעצמה, ולא הכשר מצוה לבד כמו החטיבה, הוא משום שמהא דאפשר לברך על עשיית סוכה שהחיינו, ולחד מ"ד בירושלמי מברכים גם לעשות סוכה. חזינן מזה שיש מצוה בעצם עשיית הסוכה.
וכתב עוד, דהא דבאמת נחשבת העשייה מצוה, הוא משום שלשון הפסוק הוא (דברים פט"ז פסי"ג) חג הסוכות תעשה לך, דהיינו גם העשייה ולא רק הישיבה. דהא בסוכה (כ"ז ע"ב) דרשינן מיניה לחד מ"ד עשה סוכה הראויה לשבעה, ולחד מ"ד עשה סוכה בחג, וחזינן שפסוק זה קאי גם על עצם העשייה. וע"ע בשו"ת חלקת יואב (מהדו"ק סי' כ"ז ס"ק י"א) ובצפנת פענח (מכות שם) ובטל תורה (שם) ובשו"ת חבלים בנעימים (ח"ג סי' א'), מה שכתבו בביאור דברי רש"י הללו.
♦
ג.
איתא בשבועות (כ"ט ע"א) נשבע לבטל את המצוה, שלא לעשות סוכה. וכתב בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תנ"ט אות י') שממה שאמרו שלא לעשות סוכה, ולא אמרו שלא לישב בסוכה, משמע דעשיית הסוכה הוי מצוה.
♦
ד.
איתא בכתובות (פ"ו ע"א) ובחולין (קל"ב ע"ב) שמי שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה, לולב ואינו עושה, מכין אותו עד שתצא נפשו. וכתבו בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סי' נ"ב) ובשו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' קפ"ו) שמוכח מכאן שיש מצוה בעצם עשיית הסוכה, כיון שאם לא הייתה זו מצות עשה בעצם, לא היו מכין אותו עד שתצא נפשו.
♦
ה.
איתא בירושלמי סוכה (פ"א ה"ב) שסוכה ישנה, גם לדעת בית הלל צריך לחדש בה דבר.
וכתבו האור זרוע (הל' תפילין תקל"ג) והריטב"א (סוכה ב' ע"א) והר"ן (שם א' ע"א מדפי הרי"ף) והמאירי (שם ט' ע"א) שחידוש זה הוא למצוה מן המובחר, וכ"פ במשנ"ב (סי' תרל"ד ס"ק ד') [ודלא כהסוברים שחידוש זה הוא לעיכובא]. וכתב בשו"ת בנין שלמה (סי' מ"ג) ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהיינו טעמא דהירושלמי, כדי שיקיים גם מצות עשיית הסוכה, דכיון דבתחילה עשאה לצורך ימות החול. ואם כן נהי דהסוכה כשרה, דלא בעינן סוכה לשם חג, מ"מ ביטל בזה מצות עשיית הסוכה. ולכן כתב הר"ן דאינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא, והיינו כדי שיקיים המצוה בעצמו. ולפי זה, אפילו בסוכה שנעשית לשם חג אך עשאה בשנה שעברה, או שקנה סוכת החג מיד חבירו, גם כן צריך לחדש בה דבר כדי לקיים מצות עשייה בעצמו גם בחג הזה. יעו"ש עוד.
♦
ו.
כתב בשאילתות דרב אחאי גאון (פר' וזאת הברכה, שאילתא קס"ט) דמחייבין בית ישראל למעבד מטללתא ומיתב בה שבעה יומי. וכתב הנצי"ב (העמק שאלה שם אות א') שנראה ללמוד מלשונו, דאע"ג דעיקר מצות סוכה היא הישיבה, והעשייה אינה אלא הכנה, מכל מקום יש בה מצוה באשר הכנה זו כתובה בתורה, וחשובה משאר הכנות דמצוות, שלא נזכרה בהם שום הכנה אלא גוף המצוה.
וכתב שם עוד, שכיון שיש מצוה בעצם עשיית הסוכה, א"כ מצוה לעשותה בעצמו, דקיי"ל דמצוה בו יותר מבשלוחו [וכ"כ הפרי מגדים (סי' תרכ"ב ס"ק א') ובשו"ת בנין שלמה (שם) שיש בעשיית הסוכה מצוה בו יותר מבשלוחו]. וכ"כ הקיצור שו"ע (סי' קל"ד ס"א) שמצוה על כל אדם שיעסוק בעצמו בעשיית הסוכה ובהנחת הסכך. וכ"כ הכף החיים (סי' תרכ"ה ס"ק י"א) שאם אפשר יש לעשות כל הסכך בידו כי הוא עיקר המצוה, ואם אי אפשר לו מאיזה סיבה, לפחות יעשה מעט בידו והשאר יעשה על ידי שליח. וע"ע בפרי מגדים (סי' תל"ב א"א סק"ה), שכתב לגבי בדיקת חמץ שאם מסייע קצת בעשיית המצוה מקיים בזה מצוה בו יותר מבשלוחו. וע"ע בשדי חמד (כללים, מ', נ"ו) ובספר דעת קדושים (מבוטשאטש, יו"ד סי' כ"ח סק"ה) ובספר פתחא זוטא (סי' תרכ"ה ס"ק ד') מה שכתבו בענין זה של מצוה בו יותר מבשלוחו כשעושה חלק מהמצוה בעצמו.
♦
ז.
ובאמת בחיי אדם כתב כן, שגם בסוכה משנה שעברה צריך לחדש דבר. ובערוה"ש (סי' תרט"ו) תמה ע"ז, ולדבריו א"ש מה שכתב הרמ"א (סי' תרכ"ב ס"א) בשם מהרי"ל, מצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור, דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה.
ובביאור הגר"א (שם) הביא מקור לדברי הרמ"א ממה שאמרו במכילתא (פר' בא) ושמרתם את המצות, כשם שאין מחמיצין את המצות כך אל יחמיצו את המצוות, אלא אם באת מצוה לידך עשה אותה מיד.
וכתב בשו"ת בנין שלמה (שם) שמבואר מכך שיש מצוה בעצם עשיית הסוכה. וע"ע בשו"ת מועדים וזמנים (ח"א סי' פ') שהאריך להוכיח כן מדברי הגר"א הללו.
וכתב הנצי"ב (שם) שזה הטעם שדין זה נאמר דוקא על עשיית הסוכה ולא על הכנת הלולב, שעשיית הסוכה, כיון שהיא מפורשת בתורה נאמר בה הדין של מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. משא"כ בהכנת הלולב, שאינה מפורשת בתורה. [ועי' בשל"ה (מס' יומא עמ' התשובה) שכתב שביום י"א, תיכף אחר יציאתו מביהכ"נ יתחיל בעסק הסוכה והשתדלות ארבע מינים.]
♦
ח.
מאידך, בשו"ת הרשב"ש (סי' של"ד) כתב בתו"ד: דוקא ישיבת סוכה היא המצוה, ולא העשייה שהיא מכשיריה.
וכן בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' רע"א) כתב דסוכה דכתיב בסוכות תשבו אין העשייה מהמצוה, והא דכתיב חג הסוכות תעשה העשייה קאי על החג ולא על הסוכה. וכ"כ הקרן אורה (מנחות מ"ב ע"א) שאין מצוה בעצם עשיית הסוכה.
♦
ט.
בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סי' נ"ה) ובשו"ת נזר הקודש (סי' פ"ח) והגרי"פ פערלא (הו"ד במקראי קודש סי' כ"ה) כתבו לתלות נידון זה במחלוקת הבבלי והירושלמי הנ"ל (אות א'), שלדעת הבבלי שאין ברכת המצוות על עשיית הסוכה, אין בזה מצוה, ולדעת הירושלמי, שמברכים אקב"ו לעשות סוכה יש בזה מצוה.
ולפי זה, כיון דקיי"ל כהבבלי, וכמו שפסק השו"ע (סי' תרמ"א ס"א), א"כ אין מצוה בעצם עשיית הסוכה.
אך כבר נתבאר (שם) שאין מכך ראיה, ואדרבה מדברי הרמב"ם שכתב שאין מברכים על עשיית הסוכה משום שאין מברכים אלא על ציווי אחרון, מוכח שיש מצוה בעצם עשיית הסוכה, ואעפ"כ אין מברכין עליה, כיון שאינה גמר המצוה.
ויש להוכיח כן [שאי"ז תלוי במחלוקת הבבלי והירושלמי הנ"ל], דהנה הובאו לעיל (אות ח') דברי הירושלמי שסוכה ישנה צריך לחדש בה דבר. ואם באמת נחלקו הבבלי והירושלמי אם יש מצוה בעצם עשיית הסוכה, א"כ היה מקום לומר שזה הירושלמי לשיטתו, דכיון דס"ל שיש מצוה בעצם עשיית הסוכה, לכן צריך לחדש בה דבר. אך להבבלי, שסובר שאין מצוה בעשיית הסוכה, א"צ לחדש דבר בסוכה ישנה [ולכן הבבלי לא כתב זה]. ובאמת כך כתב בערוך השולחן (סי' תרמ"א ס"ב), שבירושלמי הולך לשיטתו, וקיי"ל כש"ס דילן.
אך מדברי הרא"ש והטור ושו"ע וכל הפוסקים שהביאו דין זה להלכה מוכח לא כך. דאם באמת נחלקו הבבלי והירושלמי בזה, א"כ איך פסקו לגבי ברכה כהבבלי ולגבי חידוש דבר כהירושלמי.
אלא ע"כ שמסתימת כל הפוסקים נראה שלא נחלקו בדבר זה הבבלי והירושלמי, וכל המחלוקת היא רק האם מברכים על מצוה זו, אך ודאי שיש מצוה בעצם העשייה.
♦
י.
וע"ע בשו"ת מועדי הגר"ח (ח"א סי' תפ"ג) שנשאל מו"ר הגר"ח קניבסקי זללה"ה, מדוע אביו הקה"י זצ"ל סחב בעצמו את הסכך לסוכה, והשיב "מ"ע סוכות תעשה לך, עי' סוכה מ"ו ע"א תוד"ה העושה". וע"ע במה שכתב מו"ר זללה"ה בספר שערי אמונה (פאה פ"א סק"ט) ובמה שהשיב מו"ר זללה"ה בשו"ת דעת נוטה (ח"ב סי' תרנ"ה-תרנ"ו והע' 765).
♦
יא.
בספר נפש חיה להגר"ר מרגליות זצ"ל (סי' תרכ"ה) כתב לחדש שאפילו מי שלא ישב בסוכה בחג הסוכות, כגון חולה שאינו מסוגל לשבת בסוכה, שהוא בשילהי דקייטא בכפר עם אשתו, ואין עמו מי שיחוייב לישב בסוכה, עם כל זה מחוייב לפני החג לעשות סוכה, דעשיית הסוכה היא גופה מצוה [והביא ראיות הנ"ל], ויברך שהחיינו בעשיית הסוכה.
ובשו"ת מועדי הגר"ח (שם סי' תפ"ה) כתב על זה מו"ר (שליט"א) זללה"ה "חידוש גדול".
וכן הגר"י טשזנר שליט"א כתב (שערי חג הסוכות פ"א הע' א') שמכך שלא הזכירו הפוסקים דבר זה משמע דלא כן. וכתב שמ"מ רואים מכאן את חשיבות הענין להשתדל לבנות הסוכה בעצמו.
וע"ע בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סי' מ') ובספר הערות הגרי"ש אלישיב (סוכה ב' ע"א) ובשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' רל"ז, ח"י סי' ע"ב) ובשו"ת קנין תורה (ח"ג סי' ז') ובספר שלמי תודה (סוכות סי' ח'-ט') ובספר תורת רפאל (סי' קי"ג) ובספר פרי אברהם (ח"ב סי' י"ג) ובשו"ת מגדנות אליהו (ח"א סי' ו') מה שכתבו בנידון זה אם יש מצוה בעצם עשיית הסוכה.
♦ ♦ ♦