רבינו סעדיה גאון, ראש המדברים בכל מקום, סלל דרכים וחידש יסודות רבים בעיקרי התורה ובענפיה, אשר לאורם הלכו רוב חכמי ישראל בארצות ישמעאל בדורות שלאחריו.
אחד היסודות החשובים שהעמיד רס"ג, הוא ביאור ארבעת גדרי התשובה, אשר בלעדיהם אין לתשובה שם 'תשובה'. על ארבעה גדרים אלו חזר במקומות רבים בכתביו, וכמו שיובא להלן.
ראשית נביא את לשון רס"ג בספר האמונות והדעות (מאמר ה פ"ה), בביאור ארבעת גדרי התשובה:
וגדרי התשובה ארבעה: העזיבה, והחרטה, ובקשת הסליחה, וההתחייבות[1] שלא יחזור. והארבעה כלולים במקרא במקום אחד, לפי שנאמר: שובה ישראל עד ה' אלהיך, כי כשלת בעונך, קחו עמכם דברים ושובו וגו', אשור לא יושיענו על סוס וגו'. והנה אמרו 'שובה' - שוב ממצב שאתה בו, וזהו עזיבת החטא. ואמרו כי 'כשלת בעונך' - רוצה לומר החרטה, כלומר שתהיו בדעה כי אותן עונות היו מכשולות ורע. ואמרו 'קחו עמכם דברים' - רוצה לומר בקשת הסליחה... ואמרו 'אשור לא יושיענו' - עניין ההתחייבות שלא לחזור... ועוד אילו גם היו רוב חטאיהם ברצוח וגנוב ונאוף היה אומר "דם נקי לא נשפוך", "נאוף לא ננאף", "גנבה לא נגנוב". וכאשר נשלמו אלו הארבעה הרי הם גדרי התשובה.
על ארבעה גדרים אלו חזר רס"ג גם בפירושו לבראשית (ד, ז), שם כתב שדברי ה' לקין 'ואתה תמשל בו' הכוונה בהם לתשובה, ויש בה ארבעה חלקים: העזיבה, חרטה, הוידוי, והקבלה להבא, והוסיף שיבאר ענין זה היטב במקומות שונים בפירוש התורה ובספרי הנביאים. ושם בהמשך הפסוקים (יג-יד) ביאר רס"ג בדברי קין 'גדול עווני מנשוא', ש'גדול' הוא החרטה, 'עווני' הוא עזיבת החטא, משום שהוא עוון גדול, 'מנשוא' הוא בקשת הסליחה, כי 'נשא' היא אחת מהמילים המורות על סליחה. ולא הוצרך קין להתחייב שלא ישוב לחטא זה (היינו הגדר הרביעי של התשובה), שהרי כבר לא היה יכול להרוג שוב את הבל.
ארבעה גדרים אלו חזרו ונשנו גם בפירוש רס"ג לשמות (לב, ל-לה), בפירושו לויקרא (כג, לב)[2], בפירושו לישעיה (נה, ז), בסידור רס"ג (עמ' רנח), ובמקומות נוספים.
בעקבות רס"ג, הביאו גם רבותינו הגאונים והראשונים שבארצות ישמעאל את ארבעת הגדרים הללו. הראשון הידוע לנו הוא רב שמואל בן חפני גאון בפירושו לספר דברים (נדפס בנספח ג לפירוש רשב"ח לבראשית מהד' גרינבאום, עמ' תקי-תקיב), אשר אף השיג על שנים מגדרי התשובה שנקט רבינו. אחריו מצינו את ארבעת גדרי התשובה בספר המצוות לרב חפץ בן יצליח (פורסם ע"י ר"מ צוקר בPAAJR 29 עמ' 35), בחובות הלבבות לרבינו בחיי (שער התשובה פרק ד), ב"חיבור יפה מהישועה" לרבינו נסים (מעשה נתן דצוציתא, מהד' מוה"ק עמ' פא-פד)[3]. ואף מדברי הרמב"ם בהל' תשובה (ב, ב) ניכר ששאב מדברי רס"ג[4].
במאמר זה יתבאר חידוש בגדר הרביעי שמנה רס"ג, הוא "ההתחייבות שלא לחזור לחטא", דהיינו הקבלה לעתיד.
♦
הנה מלשון הרמב"ם בהלכות תשובה (ב, ב) מבואר שלשיטתו עיקר גדר זה הוא גמירות הדעת שלא לשוב לחטא, וכלשונו: "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", והיינו שיגמור בליבו בצורה חזקה שלא לחזור לחטא, עד כדי כך שייקח עליו את הקב"ה לעד על כך שלא ישוב עוד לכסלה[5].
ואכן כך עולה גם מדברי רס"ג בפירושו לויקרא (כג, לב)[6]:
ונאמר שהתשובה היא שבעה דברים, ארבעה מהם הם יסודותיה שאין להימנע מהם, והשלושה הם ה[הולכים ומצטר]פים אליה. אשר לארבעת היסודות - הם העזיבה, החרטה, בקשת המחילה, וההתחייבות שלא ישוב לכך. אמר הנביא על העזיבה "שובה ישראל" (הושע יד, ב), [על] החרטה "כי כשלת בעונך" (שם), על בקשת המחילה "קחו עמכם דברים" (שם, ג), [ועל] גמירות לב העבדים[7] שלא ישובו לחטוא "אשור לא יושיענו" (שם, ד)... [ו]אשר לשלושה הנלווים - הם תוספת בתפילה ובמעשים טובים, כמו שאמר "בחסד ואמת יכפר עון וביראת ה' סור מרע" (משלי טז, ו), וכאשר רואה חוטא, ידריך [אותו] אל התשובה ויבקש ממנו לשוב, וזהו אמרו "אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו" (תהלים נא, טו).
אלא שמעיון נוסף בדברי רס"ג באמו"ד ובמקומות אחרים בכתביו, עולה כי מלבד גמירות הדעת, ישנה תוספת חשובה לענין הגדר הרביעי, וכפי שיתבאר.
ברוב המקומות שבהם מונה רס"ג את הגדר הרביעי של התשובה – "ההתחייבות שלא לחזור", הוא נוקט בלשונו את המילה "צ'מאן" הערבית. משמעות מילה זו הוא "התחייבות, ערבות, הבטחה ונטילת אחריות על דבר מסוים". במילה זו מתרגם רס"ג תמיד את לשון 'ערבות' שבמקרא, ומתרגומו עולה שמשמעות המילה 'ערבות' אינה רק ערבות של צד שלישי, כמו ערב בהלוואה, אלא משמעותה היא 'התחייבות של אדם לחבירו ונטילת אחריות על דבר מסויים'. וכמו שמצינו ביהודה "אנכי אערבנו", וכן בגמ' מצינו לשון זו על התחייבות בין שני צדדים: "אמר לו הקב"ה אני ערב לך" (ב"מ פה, א), וכ"ה בלשון הרמב"ם "אני ערב לו" (דעות ד, כ). וכן מבואר מלשון רש"י (ישעיה לח, יד): "לשון ערבות, גרנטיא"ה, כמו: ערוב עבדך לטוב"[8]. המילה "גרנטיא"ה" מקבילה למילה guarantee באנגלית, שפירושה - התחייבות ואחריות של אדם כלפי חבירו. וראה עוד בספר השרשים לרד"ק (שורש ערב), שפירש את הפסוק "עורבי מערבך" (יחזקאל כז, כז) שהוא לשון מסחר, ונקרא המסחר כן לפי שדרך הסוחרים לערב זה לזה בסחורתם (כלומר, להתחייב האחד לחבירו שייתן לו את הסחורה). וכ"כ במצודת ציון (יחזקאל כז, ט): "לערוב מערבך, הסחורה תקרא 'מערב' והסוחרים 'עורביה', כי הסוחרים מתחייבים זה לזה בהקפותיהם את הסחורה זה לזה, וערב הוא ענין התחייבות, כמו "התערב נא את אדוני" וכו׳ (ישעיהו לו, ח) וכן "מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי" (ירמיהו ל, כא).
ומכך שנקט רבינו בהגדרת הגדר הרביעי את המילה "צ'מאן", הכוללת בתוכה משמעות של נטילת אחריות וערבות כלפי דבר מסוים, נראה שלדעתו הגדר הרביעי אינו כולל רק את עצם הקבלה לעתיד וגמירות הדעת שלא לחזור לחטא (כלשונו בפירוש ויקרא), אלא יש בו ענין נוסף ועיקרי, שבלעדיו לא יתקיים הגדר הרביעי. והוא, שהאדם ייטול על עצמו את האחריות ויהיה ערב לכך שלא יחזור לחטא, על ידי פעולות שונות.
ואכן רס"ג ביאר בשני מקומות בכתביו, כיצד האדם לוקח על עצמו את האחריות בפועל לכך שלא יחזור שוב לחטא. ראשית, בספר האמונות והדעות (שם) כתב:
ואיני חושש על רבים מאומתנו שיפרו גדרי התשובה, זולתי בגדר הזה הרביעי, כלומר החזרה[9], כי בטוחני שבזמן הצום והתפילה שהם יעזבו ויתחרטו ויבקשו כפרה, אלא שנראה לי שהם חושבים לחזור. לכן אמרתי, ומה היא העצה לעקור מחשבת החזרה מן הלבבות? ואני אומר: פרסום דברי הפרישות בעולם. ויזכור האדם ימי עניין עמלו ויגיעו וחולשתו ומותו, והתפרקות חלקיו, והתולעת והרימה והחשבון והעינוי ומה שנספח לכל סוג מאלו, עד שיהא פרוש בעולם. ומי שנעשה פרוש בכולם, ייכללו כל חטאיו בכלל הדברים שהוא פורש מהן, ותתחזק דעתו בעזיבתם. ואומר: ולפיכך מצאנו שחכמים הנהיגו לומר ביום הכיפורים כיוצא בחיבורים אלו: "אתה מבין שרעפי לב", "אל אם תבוא בתוכחות", "אדון כל פועל" וכל הדומה להם.
מדברי רס"ג אלו עולה שה"קבלה לעתיד" וגמירות הלב בלבד, אין בהם די, והם זקוקים להשלמה, שכן אין הבטחה שהאדם לא יחזור לחטא. השלמה זו מתמלאת באמצעות כך שהאדם נוקט בפעולות על מנת שלא יחזור שוב לחטא, והיינו שיעסוק האדם בדברי פרישות, ויתעסק בפיוטים המשברים את הלב[10], ובדברי כיבושין ותוכחות, וכך ישפיל האדם את עצמו ואת תאוותיו. וכשעושה כן, הרי זו הערבות וההתחייבות לכך שלא ישוב לכסלה עוד.
מקור נוסף לכך נמצא בפירוש רס"ג לספר שמות (לב, ל-לה), שם כתב שלאחר חטא העגל אמר משה רבינו לפני ה' את שלושת גדרי התשובה הראשונים, ואילו את הגדר הרביעי אמר לו ה', וזה לשונו שם:
"ואמר משה "אנא חטא העם הזה", וקיבץ וידוי וחרטה ובקשת מחילה. אשר לוידוי, הרי הוא "ויעשו להם אלהי זהב". אשר לחרטה, הרי היא דיבורו "חטא העם הזה חטאה גדולה". אשר לבקשת מחילה, הרי היא אמרו "אנא", כלל "אנא" כבקשה הן במפורש והן בהסתרה. ולא נשתייר מתנאי התשובה לבד מן התנאי הרביעי, והוא התחייבות[11] שלא יחזרו לחטא. והזכיר אותו לו אלהיו כשאמר "הורד עדיך מעליך", ופירושו: הַתמידו בשפלות, כפי שנבאר[12].
הרי מבואר גם כאן מדברי רס"ג, שהשלמת הגדר הרביעי הינה על ידי ההתנהגות בשפלות ובפרישות, וזהו שאמר ה' "הורד עדיך מעליך", דהיינו שיתנהגו בשפלות ולא יתגאו בלבישת בגדים יקרים ועדי עדיים, וזהו הגדר הרביעי של התשובה.
ונראה שהסיבה שנקט רס"ג בהגדרת הגדר הרביעי את המילה "צ'מאן", שמשמעותה ערבות ונטילת אחריות, ולא הסתפק בלשון "גמירות דעת" בלבד, זהו משום שלשיטת רס"ג אין די בכך שיגמור האדם בדעתו שלא יחזור שוב לחטא, ולא נשלם בכך הגדר הרביעי של התשובה, אלא לשיטת רס"ג חובה על האדם ליטול על עצמו את האחריות להישמר מלחזור לחטא גם לאחר שכבר קיבל זאת על עצמו. וזאת ע"י כך שינהיג עצמו במעשי שפלות ופרישות ויעסוק בתוכחות ובדברים המשברים את הלב. ואם אינו עושה כן, הרי שהגדר הרביעי של התשובה כלל אינו מתקיים[13].
ושמא לפי האמור יש לבאר ענין נוסף בשיטת רס"ג בזה. שהנה הרמב"ם לאחר שמנה את גדרי התשובה, הוסיף וכתב: "וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו". ומדבריו משמע שאף את ההתחייבות שלא לחטוא, היינו הקבלה לעתיד, צריך לאומרה בפיו.
אמנם בדברי רס"ג לא נזכר שיש לומר את ההתחייבות בפיו, וכלשונו בפירוש ויקרא "גמירות לב העבדים שלא לשוב לחטא". ונראה שלדעת רס"ג אין נפק"מ אם אומר ענין זה בפה או שגומר בליבו בלבד. ולפי הדברים שנתבארו עד כאן יובן הענין יותר, שרס"ג סובר שאין צורך באמירה בפה בכדי לחזק את הקבלה לעתיד, מכיון שאף שהאדם אומר כן בפיו, עדיין אין זו הבטחה וערבות מצידו, ואינו נוטל אחריות על כך שלא ישוב לחטא, ולכן עיקר שמירת הגדר הרביעי אינו תלוי באמירה בפה, אלא במקום האמירה ישנה תוספת אחרת וחיזוק לענין זה, והיא שפלות הלב ע"י פעולות האדם עצמו, הגורמות לכך שהאדם לא יחזור, כהתעסקות בדברי כיבושין, מיעוט הנאות וכדו'.
♦ ♦ ♦