תשובה ותפילה בציבור ובעשי"ת
איתא בר"ה י"ח: רב שמואל בר איניא משמיה דרב מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והכתיב נכתם עונך לפני אלא אע"ג שנחתם נקרע שנאמר כה' אלקינו בכל קראנו אליו והכתיב דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד הכא בצבור ביחיד אימת אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל עשרה ימים מאי עבידתייהו א"ר יהודה אמר רב כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ופרש"י שהמתין לו הקדוש ברוך הוא שישוב ולא שב.
וכתב הרמב"ם (פ"ב תשובה ה"ו) אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרה הימים שבין ר"ה ויוה"כ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלקינו בכל קראנו אליו.
ומבואר בדברי הרמב"ם דבעלמא יש מעלה בתשובה ותפילה דרבים משל יחיד אבל בעשי"ת יש מעלה ביחיד כשל רבים בין להתקבלות התפילה לקרע גזר דין בין להתקבלות התשובה והיינו כמבואר בד' הגמ' שם דיש בזה מעלה בין לתשובה בין לתפילה.
ונראה דהעניין בזה הוא אחד דכיון דה' קרוב לעמו ישראל בימים אלו וכמ"ש 'בהמצאו' תו בין התשובה בין התפילה שייכא טפי ומהניא טפי ויתכן דה"נ הוא עניין הציבור דלהפרט הקב"ה קרוב בעשי"ת כמו שהוא קרוב להכלל בכל השנה.
♦
ב.
מעלת התשובה בציבור ובעשי"ת
ובמה דהתשובה מתקבלת ביותר ציבור ובעשי"ת צל"ע כלפי מה הוא דהתינח בתשובה דיוה"כ הא איכא חילוקי כפרה דתשובה תולה ויוה"כ מכפר וכו' אבל בתשובת הציבור ועשי"ת במה אהני התשובה לכפר טפי דלא אשכחן בה רבותא בחילוקי כפרה ותו כמו דבעלמא תשובה מכפרת ה"נ בציבור ובעשי"ת ובפשטות צ"ל דאף דעיקר התשובה מכפרת ותולה מ"מ יש בזה הרבה דרגות ויש התקבלות וס"ד יותר בעשי"ת ובציבור מביחיד כל השנה.ובדרשות נודע ביהודה כתב דבעשי"ת תשובה מהני לכפר והוי כזכויות והיינו דהא בשב מאהבה כל השנה הוי כזכויות אבל בשב מיראה לא הוי כזכויות ותו קאמר דבעשי"ת אף בשב מיראה הוי כזכויות ולכאו' לפי"ז נ' דה"נ בתשובת הציבור לעולם הוי כעשי"ת ונעשה לזכויות ותו א"ש אך דבריו הם חידוש נשגב.
ובמה דהוי מעלה בתשובת הציבור יל"ע אי הוי בכל תשובה של מניין אנשים או דבעינן דליהוי תשובת רוב הציבור באותו מקום דגבי תפילה מעלת תפילת הציבור הוא במניין ותו מסתבר דה"נ הוי לגבי תשובה ובפרט למשנ"ת דהעניין בזה הוא אחד במה שיש קירבת ה' בכה"ג.
ולכאורה ה"נ מעלת היחיד בעשי"ת הוי כמעלה דמניין ולא יותר ואף בציבור אשכחן דיש מעליותא ביותר ממניין ותו נ' דהיחיד בעשי"ת שווה דוקא למעלה דמניין [ולכאו' בין לתפילה בין לתשובה יש ג"כ מעלה ביותר ממניין].
♦
ג.
מעלת התפילה בציבור ובעשי"ת
ובהא דמעלת תפילת היחיד בעשי"ת הוי כמעלת הציבור בכל השנה היינו דהתפילה מתקבלת יותר בזמן זה וכמבואר שם.ובקה"י (ברכות סימן ג') כתב לדון דאין היחיד צריך להתפלל בציבור בעשי"ת מכיון דהא מעולה תפילתו בעשי"ת כמעלת הציבור ותו כיון דבעלמא יש להתפלל בציבור דליהוי במעלת הציבור ותו השתא הוי במעלת הציבור בלא"ה ויכול להתפלל ביחידות.
אכן לכאורה אי"ז מוכרח דיש לומר דאף דהוי כמעלת הציבור דכל השנה דמ"מ הא ודאי לא הוי כמעלת ציבור דעשי"ת דאית להו תרתי לטיבותא דהוי ציבור ועשי"ת ותו י"ל דבעשי"ת לא סגי במעלת ציבור דכל השנה ולהכי סגי בתפילת יחיד אלא יש לו להתפלל כתפילה דעשי"ת בציבור דהיא מעולה יותר ואף דלא כל מעלה הוי חיוב כמנין דיש ליליך עבור זה וכו' מ"מ י"ל דבכל זמן יש להתפלל כפי המעלה שבאותו הזמן.
והנה בקה"י שם כתב עפי"ד ליישב למשה"ק התוס' ע"ז ד. דמבואר התם דיש להתפלל בזמן שהציבור מתפלל ובברכות איתא דיש להתפלל עם הציבור וכתבו דנהי דאינה נדחית כשמתפלל בזמן שהציבור מתפלל מ"מ אינה מתקבלת כתפילת הציבור וכתב בקה"י להנ"ל יש לחלק דכל השנה בעינן תפילה עם הציבור ממש משא"כ בעשי"ת דסגי להתפלל בשעה שהציבור מתפלל ויל"ע דכיון דמעלת התפילה הוי כתפילת הציבור למה בעינן להתפלל בזמן שהציבור מתפלל ובע"כ דמ"מ בהא איכא מעלה טפי וכמשנ"ת [ואכן במעלה זה לא נתבאר שם דהוא חיוב גמור כחיוב דמניין אלא הוי מעלה בעלמא].
אך יש לדחות דעניין תפילה בזמן שהציבור מתפלל אין זה בהקרבה לה' כתפילה בעשי"ת דיחיד וכציבור כל השנה אלא הוא מעלה בפנ"ע בהתקבלות התפילה דהציבור ותו אף יחיד בעשי"ת דאית ליה מעלת בהמצאו כציבור כל השנה אכתי מעלה זו לית ליה אא"כ יתפלל עם הציבור וק"ל.
♦
ד.
תפילה בלשון ארמי
וראיתי בגליון מים חיים מהגרי"א דינר שליט"א שכתב בשם זקני הגר"נ קרליץ זללה"ה שאמר בזה דבר חדש דהנה איתא בשבת י"ב: והא"ר יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי וא"ר יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי שאני חולה דשכינה עמו דא"ר ענן אמר רב מנין ששכינה סועד את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי והיינו דאף דבעלמא אין להתפלל בל' ארמי מכיון דנזקק למלאכי השרת מ"מ בחולה דאי"צ למלאכי השרת מכיון דהשכינה עמו יכול להתפלל בל' ארמי ובסוטה ל"ג. פריך בהא דאיתא שם דתפילה בכל לשון מהא דאל ישאל אדם צרכיו בל' ארמי ומשני ל"ק הא ביחיד הא בציבור ומבואר דמעלת ציבור עדיפא כחולה ששכינה מראשותיו ולא תליא במלאכי השרת ומעתה כתב דתו ה"נ בעשי"ת דהוי בהמצאו אי"צ למלאכי השרת ויכול לשאול צרכיו בל' ארמי דהא ה"נ בעשי"ת אית ליה מעלה כבציבור.ונפק"מ שכיחא בזה במ"ש הפוסקים (במשנ"ב סימן תקפ"א הביא כן מהא"ר בשם התניא רבתי (ע"ב), וכ"כ בפי' התפילות לר"י בן יקר עמ' י"ט כ', ובתמים דעים קפ"ה) שלא לומר בסליחות מחי ומסי וכדו' ביחידות אלא בציבור כיון שאין לשאול צרכיו בל' ארמי. דלפי"ז כ"ז הוי דוקא עד ר"ה, אבל בסליחות דעשי"ת שפיר יכול לומר אותן אף ביחידות דהוי כתפילת הציבור.
אמנם מסתימת הפוסקים הנ"ל לכאורה משמע דמשתעו אף בעשי"ת, מדלא חילקו בזה. ותו נראה דל"ש, וליכא מעלה ביחיד בעשי"ת כציבור לגבי לשון ארמי. והביאור בזה נראה למ"ש רש"י בסוטה ל"ג. דיחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת משא"כ רבים. ונראה דאי"ז משום קרבת ה', כדאיתא בר"ה שם, אלא הוא חילוק במה שצריך לסיוע בתפילתו. ותו, אף בעשי"ת י"ל דיחיד צריך סיוע דמלאכי השרת בתפילתו. ובתניא רבתי (שם) איתא דמלאכים של רבים מבינים ל' ארמי ומלאכים של יחיד אינם מבינים [וכ"כ בשבלי הלקט רפ"ב]. ונראה דבעשי"ת יש ליחיד מלאכים של יחיד ולא של רבים.
אך בשבלי הלקט שם כתב ג"כ די"ל דהחילוק בין ציבור ליחיד הוא משום שבציבור שכינה עמהם וביחיד אין שכינה עמו, ולהכי צריך למלאכים. ולפי"ז ציבור דמיא למראשותיו של חולה. ולפי"ז שפיר י"ל דה"נ בעשי"ת חשיב דהשכינה עמו ואי"צ למלאכי השרת ויכול לשאול צרכיו בל' ארמי ותליא בהא. אמנם בס' התפילות לר"י בן יקר (עמ' י"ט) מבואר להדיא דג"כ נקט כהאי טעמא דבציבור שכינה עמהם כבחולה משא"כ יחיד, ואעפ"כ נראה בדבריו דאין ליחיד לומר מחי ומסי אף בעשי"ת וכנ"ל.
ומ"מ נראה דמעלה דהשראת השכינה במקום חולה לא הויא מעלה כמעלה דציבור ואף למ"ש בקה"י די"ל דבעשי"ת אי"צ להתפלל במניין [וסגי בתפילה בזמן שהציבור מתפללים] מסתבר דבמקום חולה לא אמרינן דהוי מעלה כתפילה בציבור מה"ט. [ואף דבראשונים הנ"ל נראה דדנו איפכא, דמראשותיו של חולה טעמא משום דשכינה שם, משא"כ בציבור הוצרכו לטעמים אחרים וכנ"ל.]
♦ ♦ ♦