מקור הדין
איתא בגמרא (יב ע"ב): ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. ורבי אלעזר אמר: אפילו אמר האל הקדוש - יצא, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. אימתי ויגבה ה' צבאות במשפט - אלו עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים, וקאמר האל הקדוש. מאי הוה עלה? אמר רב יוסף: האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט; רבה אמר: המלך הקדוש והמלך המשפט. והלכתא כרבה. ע"כ.ובפשטות יש שתי אפשרויות להסביר את מחלוקת רבי אלעזר ורבה.
א. שלפי ר"א אין משנים כלל מלשון הברכות הנ"ל, אפילו בעשרת ימי תשובה, ומה שאמר 'אפילו אמר' כוונתו שאין הבדל למעשה כלל בין אם אמר האל או המלך. ורבה פליג עליה וסובר שיש לומר דווקא המלך הקדוש והמלך המשפט. אך לא דנו בשאלה מה הדין בדיעבד, אם אמר שלא כדין. ובפשטות לר"א פשיטא שיצא, ואפשר שגם לרבה יצא, דגם רבה לא אמר אלא שיש לחתום באופן הנ"ל, אך לא נקט בהדיא מה הדין כשחתם אחרת. וכ"ן בתוספות ר"י שירליאון.
ב. אפשרות שניה היא, שנחלקו מה הדין בדיעבד. כלומר, בין לר"א ובין לרבה יש לשנות את הנוסח ל'המלך', ונחלקו מה הדין אם אמר כהרגלו. לר"א יצא ולרבה לא יצא. והלשון 'אפילו אמר' מסייעת לאפשרות זו, כלומר פשוט שצריך לשנות את הנוסח, רק שר"א אומר שאפילו אם אמר כרגיל יצא. ולקמן נראה שנחלקו בזה הראשונים בס"ד.
♦
נוסח ברכת המשפט
וקודם שנבוא לבאר שיטות הראשונים בהא מילתא, אבוא היום אל העי'ן ונבאר בס"ד מה הנוסח הקדמון של חתימת ברכת המשפט. ידוע בראשונים שחתימת הברכה היתה 'אל אוהב צדקה ומשפט'. כן מפורש ברי"ף (ו ע"ב): ר"א אומר אפילו עשרת הימים שבין ר"ה ליוה"כ אם אמר האל הקדוש והאל המשפט ע"כ. וכן הוא בכמה כתבי היד של התלמוד כתב יד מינכן (95), אוקספורד (366), פריס (671) שנקט 'אוהב המשפט'.ומאידך, בקטעי גניזה מצאנו את הנוסח הרגיל בינינו 'מלך אוהב צדקה ומשפט', כן הוא בקטע גניזה: JTS: ENA 2673/29–30, וכן הוא בעוד נוסח קדמון. מסנט פטרבורג.
ואם כן הוא אין ראיה ברורה מנוסחי הקדמונים, האם תיבת 'מלך' היתה חלק מנוסח הברכה או לא.
שיטת הראשונים שחוזר לראש כשטעה בחתימת ברכת האל הקדוש וברכת המשפט
ובאמת, שיטת רוב הראשונים היא כפי האפשרות השניה שכתבתי לעיל, שאם טעה בחתימת ברכות אלו, חוזר לראש. כ"כ הרי"ף (ברכות ו ע"ב) וז"ל: וכיוון דלא יצא צריך לחזור וכן הלכתא ע"כ. וכ"כ הרמב"ם (פ"י מהל' תפילה הל' יג), וכ"כ תר"י (ברכות ו' ע"א, ועי' שם), וכ"ד הרשב"א (בחידושיו יב ע"ב), וכ"ד הרא"ש (ברכות פ"א סי' טז), וכ"כ הריטב"א (ר"ה לה), וכן עולה מדברי המאירי (ברכות שם), וכן כתב ביתר ביאור בחיבור התשובה אשר לו (משיב נפש מאמר ב' פרק ב'), וכ"ד העיטור (קג טור ב'), וכ"ד המנהיג (הל' ר"ה עמ' שה), וכ"ד האגודה (ברכות פ"א אות ל' וצ"ע), וכן עולה מדברי האור זרוע (ח"א סי' כט), וכ"ד ספר הבתים (הל' תפילה ש"ב אות י'), וכתב התם בשם הראב"ד שכל שלא אמר המלך בה' הידיעה, חוזר, וכן עולה בדברי רבינו מנוח. וכן הוא באורחות חיים (ח"א אות קד), וכ"כ רבינו ירוחם (נתיב ו' ח"ג) ולא זכר ש'ר מה שעולה מדברי הטור בסי' קיח, שאין חוזר. וכ"כ ספר השולחן[1] (שער ד'), ומדברי האגור (סי' תתפה) נראה שהוא מסכים לדברי ג' עמודי ההוראה שצריך לחזור[2].♦
שיטת הראשונים שכתבו שאינו חוזר לראש
הנה, מצאנו כמה ראשונים שכתבו שאינו חוזר לראש כשטעה בחתימת ברכות אלו. וזה מפני שפירשו כמו האפשרות הראשונה שכתבתי לעיל, שלא נחלקו ר"א ורבה אלא לכתחילה ולא בדיעבד.זה יצא ראשונה. כן כתב הראבי"ה (ברכות סי' מ'): וקיימא לן כל ימות השנה מתפלל אדם האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרת ימי תשובה שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט, דפסקינן הילכתא כרבא. ונ"ל דאם טעה אינו חוזר. ואין לשנות ולומר מדקאמר ר' אלעזר אפי' אמר האל הקדוש יצא מכלל דלרב לא יצא, דהא קיימא לן בפ' במה מדליקין דימים שאין בהם קרבן מוסף טעה ולא אמר וכו' אין מחזירין אותו, ואין לחלק דהתם רק דילג וה[כ]א אמר בטעות, דהכא נמי אינו בטעות אלא שלא אמר מלכות ותו אי בדיעבד פליגי מאי קמיבעיא ליה מאי הוי עלה, [הא] לדברי שניהם צריך לכתחלה לומר המלך הקדוש והמלך המשפט, והוה ליה לאתויי הפלוגתא שפליגי בדיעבד, והך דמייתי פלוגתא דר' יוסף ורבא [משמע] דלכתחלה פליגי. והלכך ראוי לומר על כורחיך דלכתחילה פליגי ולכתחילה אין מחזירים אותו, דלא עדיף מגברא שמתחיל באתה חונן בשבת, דאמרי' לקמן שמסיים אותה ברכה, ומטעות דמשיב הרוח שאינו חוזר. והכי פירושא ר"א אומר אפי' אמר האל הקדוש יצא, כלומר הבא לימלך אמרי' ליה שכך יצא בהאל הקדוש כמו בהמלך הקדוש ושניהם כאחד טובים, אבל לרב עדיף המלך הקדוש לומר והכי [מורינן] ליה. ובכל זה הוצרכתי להאריך כי רבינו אלפסי כת(ו)ב שחוזר: ע"כ. וכ"כ הרי"ד (בפסקיו ברכות יב ע"ב). וכ"כ בעל המאור (ו ע"ב). וכ"ד שיבולי הלקט (סדר ר"ה סי' שה). ועי' בתוס' ר"י שירליאון שהסכים לדברי הראבי"ה בחתימת המלך/האל הקדוש, אך חלק עליו לגבי ברכת המלך המשפט, דבה אם טעה חוזר[3].
וכמה ראשונים כתבו שכ"ד הראב"ד, ממה שבהשגות העיר על הרמב"ם שיש מי שאומר שאינו חוזר. אולם נאמנים עלינו דברי הראשונים שכתבו בשם הראב"ד שאפילו אם אמר רק תיבת 'מלך' בלא ה' הידיעה, שלא יצא וצריך לחזור.
♦
יש מקום לשאול על דברי הראבי"ה
ובשיפולי גלימתו של הגאון ראבי"ה, יש לשאול על דבריו. ראשית ממה שהביא ראיה מפרק במה מדליקין, שימים שאין בהן מוסף אין מחזירין אותו. שכוונתו לומר שבכל מקום שאין בו קרבן מוסף אין מחזירין אותו, ובעשי"ת אין קרבן מוסף ולכן אין מחזירין. על פניו אינו ברור לכאורה. ראשית, שינויים אלה דהמלך הקדוש והמלך המשפט לא הוזכרו התם בסוגיא, והסוגיא לא התייחסה אליהם. וממילא אי אפשר לומר שגם הם כלולים בכך שאין מחזירין אותו. ותו, מה יאמר על חזרת האל הקדוש בר"ה וביוה"כ, דבימים אלו יש מוסף. ונראה פשוט דאמרינן המלך הקדוש והמשפט בעשי"ת, מחמת ר"ה וביוה"כ. וכיוון שבהם יש מוסף וחוזר ממילא עשי"ת גרירי אבתריה.ומה שכתב שטעותו אינה גדולה, אלא שלא אמר מלכות, ואין טעות זו אלימתא בכדי להכריחו לחזור. הנה על פי המבואר בכמה מרבנן קמאי, הר"י מגאש, הריטב"א, האבודרהם שכתבו טעמא רבא לכך שאינו רק החסרת מלכות, אלא החסרת יידוע המלכות, וכמו שכתבו בשם הראב"ד, שהיידוע הוא העיקר, ממילא יש לומר שטעותו משמעותית.
ולעניין קושייתו השלישית, שאם נחלקו לעניין דיעבד, מאי קא בעי תלמודא 'מאי הוי עלה'. על פי דברי הרמב"ן במלחמות נדע לתרץ קושיא זו, שרבי אלעזר ס"ל דאפילו לכתחילה אין אומרים המלך הקדוש והמלך המשפט. ורב יוסף ורבה איפליגו בדיעבד ולבכתחילה, והלכתא כרבה.
ועוד יש לומר, שר"א אמר דברו רק על ברכת האל הקדוש, אך על המלך המשפט לא אמר כלום. ועל כך אמרה הגמרא 'מאי הוי עלה', והביאה את מחלוקת רב יוסף ורבה שנחלקו בשתי הברכות בהדיא.
♦
סיכום הדעות עד כען
נמצאנו למדים, כי נחלקו רבותינו הראשונים אם טעה בחתימת ברכת האל/המלך הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט/המלך המשפט, אם טעה האם חוזר לראש או לאותה ברכה שטעה בה. דעת רובא דרבוותא ועמודי ההוראה שחוזר לראש. ודעת הראבי"ה ודעימיה שאינו חוזר לראש.♦
פסק מרן השו"ע
מרן התייחס לסוגיא זו בשני מקומות, בסי' קיח, ובסי' תקפב. בסי' קיח כתב מרן: השיבה שופטינו, חותם בה מלך אוהב צדקה ומשפט; ומר"ה ועד יום הכפורים חותם המלך המשפט. ע"כ. ובסי' תקפ"ב (סע' א') כתב: בעשרת ימי תשובה אומר: המלך הקדוש, המלך המשפט; ואם טעה או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש, חוזר לראש; ואם הוא בהמלך המשפט, אם נזכר קודם שעקר רגליו, חוזר לברכת השיבה ואומר משם ואילך על הסדר; ואם לא נזכר עד שעקר רגליו (ע"ל סוף סימן קי"ז), חוזר לראש ע"כ.איברא, דמור"ם בסי' קיח כתב: הגה: מיהו אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, אין צריך לחזור, ולא אמרו שיחזור אלא במקום שכל השנה אומרים האל אוהב צדקה ומשפט ע"כ.
♦
האם יש הבדל לדינא אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט
והנה, יש מקום לומר ע"פ מה שהקדמנו לעיל, שבחלק מנוסחאות הראשונים והתלמוד, היתה חתימת הברכה 'האל המשפט' או 'אוהב צדקה ומשפט', דאהא קא אמר תלמודא שחוזר בעשי"ת אם טעה, דהא לא אמר כלל תיבת מלך. אך כל שאמר תיבת מלך, שפיר נפיק ידי חובתיה, שאין הבדל גדול בין אם אמר 'מלך' לבין אם אמר 'המלך'. וכ"כ רבינו יונה (בדפי הרי"ף דף ו') וז"ל: מיהו נראין הדברים שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט אין צריך לחזור הואיל ומזכיר לשון מלכות, אבל אם אינו מזכיר לשון מלכות צריך לחזור מה שאין כן בשאר ימות השנה מפי מורי הרב נר"ו: ע"כ. ומבואר בכל דבריו התם שגירסתו בתלמוד וברי"ף היתה 'האל המשפט'. ונמצא שאף שפסק שיש לחזור, וכדעת הרי"ף ורובא דרבוותא, לחלק יצא אם הזכיר תיבת 'מלך' לבין אם לא הזכיר תיבת מלך. ואם כן מה שאמר התלמוד שחוזר היינו שלא הזכיר תיבת מלך, אך אם הזכיר תיבת מלך, כמנהגינו, אינו חוזר לכו"ע[4].ובאמת, כפי שראינו לעיל, בנוסחי התלמוד יש בכך מבוכה, שכן גם בנוסחים קדמוניים יש נוסחים שיש בהם תיבת מלך 'מלך אוהב צדקה ומשפט' או 'מלך אוהב המשפט'. ואם כן, אין לנו מופת חותך לומר שרבותינו האמוראים לא היו אומרים בחתימת ברכת המשפט תיבת 'מלך', ואפ"ה אמרו לחזור. וגם מצאנו בגאונים שנקטו כך. בנוסח זה כותב בה"ג (הל' קריאת שמע), וכן דעת רס"ג בסידורו, ובתשובה כתב שאם לא אמר המלך המשפט שחוזר.
♦
ראשונים שנקטו כדעת רבינו יונה
כן עולה מדברי שיבולי הלקט שכתב: רבינו יצחק פאסי זצ"ל פסק שאם אמר האל הקדוש האל המשפט מהדרינן ליה דהא איפסקא הילכתא כרבא ורבינו ישעיה זצ"ל כתב דלא סבירי ליה לאהדורי ליה וכו' וכן כתב בעל המאור ז"ל וכן נראה לי שאם התפלל האל הקדוש האל המשפט בדיעבד אין מחזירין אותו. ושמא לדידן שאנו רגילין לומר מלך אוהב צדקה ומשפט אפי' לכתחילה נמי, מכל מקום בדיעבד אין מחזירין אותו. ע"כ. ומבואר שמעיקרא ס"ל כדעת הראבי"ה, ואת טענת רבינו יונה כתב בתור 'אפשר' ומשמע דלא ברירא ליה מילתא.וכ"כ בספר המנהגים (טירנא, ר"ה אות קז): (קז) ובאו"ח סי' קי"ח כתב אחי הר"ר יחיאל וכו' משמע שם שאם שכח לומר המלך המשפט אינו חוזר, כי דוקא להם שהיו אומרים האל המשפט קאמר תלמודא (ברכות יב, ב) דחוזר, אבל אנו שרגילין לומר כל ימות השנה מלך אוהב צדקה ומשפט אינו חוזר, כי מה הפרש בין המלך המשפט למלך אוהב צדקה ומשפט. והרא"ש (ברכות פ"א סי' ט"ז) הסכים ג"כ לזה. ע"כ. ומה שכתב שהרא"ש הסכים גם לזה, קצ"ע, דבפסקיו אין לזה זכר. וגם בלשון הטור שהביא את הדיון בין רבי יחיאל לבין הרא"ש לא ברור למה הסכים הרא"ש, וכבר עמד על כך מרן הב"י. ומ"מ נראה שגם דעת רבינו יחיאל נוטה לשיטת רבינו יונה.
♦
נראה לומר שיסוד שיטה זו היא בדברי רש"י
רש"י (הובאו דבריו במחז"ו[5]) כתב: והמלך המשפט שהוקשה בה שהיה לנו לומר מלך המשפט: גם אני הוקשיתי בה שנים רבות. ואו' לבי שהגרסני' לפי מרוצתם שנו בגירסתם המלך המשפט וגם המלך הקדוש. אך שלא לשנות מנהג ראשונים יש לנו לסמוך על כמה מקראות שדברו בלשון הזה. בספר יהושע. ויהי בנסוע העם מאהליהם. וגו' נושאי הארון הברית. ואין לנו לומר שהארון עצמו קורא ברית. אלא הלוחות שבו ברית. כמו שקורהו בכמה מקומות. ארון הברית. ארון העדות. ובספר מלכים ויקצץ אחז את המסגרות המכונות. ית גדפי בסיסיא. ובספר ירמיה וכל העמק הפגרים: כמו עמק פגרים. ואת מזבח הנחשת אשר לפני י"י. ויקח את ספר המקנה: יתן חביבי לבו ויצא הרבה לעזרה: שלמה בר יצחק: ע"כ. כלומר אין הבדל בין מלך המשפט בלא יידוע, לבין המלך המשפט ביידוע. ולכן יוצא לכאורה על פי דברי רש"י שכל שאמר תיבת מלך שפיר נפיק ידי חובתיה.♦
ראשונים שדחו אפשרות זו של רבינו יונה
כבר הקדמנו שכן עולה מדברי רס"ג, שבנוסח התפילות נוסחו הוא 'מלך אוהב צדקה ומשפט' ובתשובה שהובאה בהל' ר"ה לריצ"ג מבואר שחוזר לראש. וכן עולה מדברי בה"ג.וכ"כ הריטב"א לדחות את דברי תר"י וז"ל: וגרסינן בפירקא קמא דברכות (י"ב ב') דעשרת ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים אומר המלך הקדוש והמלך המשפט ואם אמר האל הקדוש לא יצא כדפסק הרי"ף ז"ל והוא הנכון[6], וה"ר יונה ז"ל היה סובר שאינו חוזר אלא בשאמר האל הקדוש האל המשפט אבל אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט כמו שאנו נוהגין היום יצא כיון שהזכיר מלכות, אבל תלמידי רבינו הגדול ז"ל[7] כתבו משמו שאפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט יש לחזור, וזה ידוע למבין סוד הענין למה צריך לומר המלך המשפט שנראה כלשון משובש והוא מתוק לרואי השמש, ע"כ.
ועל צבאם תשובת הר"י מיגאש, שכתב: וששאלת אם מותר לומר בשאר ימות השנה מלך אוהב צדקה או אין מותר לומר אלא האל המשפט או אוהב צדקה ומשפט.
תשובה מה שמנעו הוא לומר בשאר ימות השנה המלך המשפט או לומר בעשרה ימים שבין ר"ה לי"ה האל המשפט או האל אוהב צדקה ומשפט להיותו יתעלה בימים הנז' יושב על כסא דין ודן כל אחד כפי מעשיו וע"כ ראוי לומר בימים הנזכרים המלך המשפט אבל לא מנעו לומר מלך אוהב צדקה ומשפט בשאר ימות השנה שאין בכלל לשון זה ולא נראה ממנו שהוא יושב על כסא משפט ודן כל הבריות באותה העת אבל מה שנראה ממנו הוא שהוא אוהב המשפט כלומר מסכים בו ואינו נוטה ממנו. ע"כ. ועי' ביביע אומר (ח"ב סי' ח') שכתב מרן זצ"ל לפלפל בכוונת הר"י מיגאש, והסיק דלא ס"ל לשיטת רבינו יונה אלא חילוקא רבתא איכא בין מלך אוהב צדק ומשפט, לבין המלך המשפט. והרי הוא כדכתבינן.
♦
יש לדון מהי נוסחת הרי"ף המקורית בעניין זה
ובדברי רבינו יצחק בעל ההלכות, מצאתי שאלה. דכך נוסחתו כפי שהיא לפנינו (ברכות יב ע"ב): ואמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקודש ומלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שהוא מתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט ר"א אומר אפילו עשרת הימים שבין ר"ה ליוה"כ אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא שנא' ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה וגו' מאי הוי עלה. ואסיקנא והלכתא המלך הקדוש והמלך המשפט ומדאסיקנא הכי שמע מינה דליתא לדרבי אלעזר דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא וכיון שלא יצא צריך לחזור וכן הלכתא: ע"כ. ומבואר שבריש אמיריו כתב 'מלך אוהב צדקה ומשפט' ובסו"ד שיח כתב 'האל המשפט'. ואם נאמר שגרסתו המקורית היא 'האל המשפט' בכל הסוגיא, יש מקום לדברי רבינו יונה שאם אמר 'מלך אוצו"מ' שיצא. ומתחילה חשבתי דהכי הויא נוסחתו, ואחד המעתיקים שינה את הרישא לנוסח הידוע אצלו.אולם אחרי שור'י נחמתי, שמצאתי בכמה כתבי יד של הרי"ף את הנוסח כפי שהוא לפנינו. זה יצא ראשונה בכתב יד אוקספורד (ניובאואר 550) איתא הכי:
ומה שכתב בשורה השלישית 'שהוא מתפלל האל הקדוש והמלך המשפט' ט"ס היא משגרא דלישנא, וכבר מצאנו כן בסידור רס"ג שכתוב התם שמתפלל בר"ה 'מגן ומחיה והאל הקדוש'. ומ"מ בנוסח זה עולה כפי שהוא לפנינו דברישא כתב 'מלך אוהב צדקה ומשפט' ובסיפא כתב 'האל המשפט'. וכ"ר בעוד שני נוסחים של הרי"ף מהגניזה, שבאחד כתוב 'מלך אוהב המשפט', ובשני איתא כלפנינו מלך אוהב צדקה ומשפט, גם בסיפא.
ועינא דשפיר חזי לנוסחאות הרי"ף שערך והתקין החוקר הדגול ר' עזרא שבט, ואיתא התם שבריש הסוגיא רוב כתבי היד נוקטים 'מלך אוהב צדקה ומשפט', ובהמשך הסוגיא חלק נוקטים האל המשפט וחלק נוקטים מלך אוהב צדקה ומשפט. וכתב היד היחיד שבכל הסוגיא נוקט האל המשפט, הוא כתב יד פריס 312, שהוא כתב יד קדשו של הריבב"ן זצ"ל, ואפשר שנוסחתו משקפת נוסחא איטלקית. ומ"מ ברור הדבר שברוב נוסחאות הרי"ף גרסינן לנוסחא המצויה. וכיוון שאנו יודעים שגם רס"ג הכי גריס קדמן, ממילא לא נפלאת היא ולא רחוקה היא שהוא הנוסח שהיה לפני הרי"ף[8]. ועפ"ז יוצא שלדעת הרי"ף, כשאמר שאם לא חתם כדין 'המלך המשפט' בעשי"ת, ממילא מדובר כשאמר מלך אוהב צדקה ומשפט, או האל המשפט (ולא ראה הבדל בין הנוסחאות), וממילא על שתי הנוסחאות הללו צריך לחזור אם אמרן בעשי"ת.
והנה, בדברי רבינו יונה מבואר שגירסתו ברי"ף היתה בכל הסוגיא היתה האל המשפט, וכנוסחת הריבב"ן. אולם אליבא דאמת, כיוון שנגלו לפנינו כל תעלומות והנוסח 'מלך אוצו"מ' קיים בכתבי יד ובקטעי גניזה קדמוניים של הרי"ף, ונכתב בספר בסידורי הגאונים שקדמו לרי"ף, ממילא אין כל הכרח לומר שהנוסח הקדמון של הרי"ף או של התלמוד לא כלל את תיבת 'מלך', וממילא אין הכרח דאי אמרינן לתיבת מלך דפתרינן לה ואין צריך לחזור, ולא טוב פט'ר.
ועוד יש לומר בדעת הרי"ף דהאי טעמא שכתב את שתי הנוסחאות, לומר שבאמת אין הבדל בין הנוסח 'האל המשפט' ו'מלך אוצו"מ', ושתי הנוסחאות אחת הן, ואם אמר אחת מהן, יש לו לחזור לראש התפילה. וכבר ראינו שכן הבינו תלמידי הרמב"ן.
♦
יש מקום לפלפל בדעת הרמב"ם
ובשיטת רבינו משה, דבריו לא אנשה, והגות ולא אחשה, ראיתי שיש מקום לפלפל. מחד גיסא, בנוסח ההלכות כתב הרמב"ם כגירסת הרי"ף בריש דבריו, 'מלך אוהב צדקה ומשפט'. אולם מאידך, בנוסח התפילות כתב הרמב"ם (ע"פ הגרסאות המדוייקות) 'אוהב צדקה ומשפט'. והדפוסים החדשים המתוקנים ע"פ כתבי יד (מקבילי, הרב שילת, הרב קאפח ופרנקל) כולם 'תיקנו' את הנוסח במשנה תורה גם בנוסח ההלכות ל'אוהב צדקה ומשפט' ללא תיבת מלך. וכנראה עשו כן על פי תשובת הרמב"ם שנדון בה לקמן.ואני דניאל בינותי בספרים, ואשתומם כשעה, וחזי הוית שבאמת בכתב יד אחד מן הגניזה (C-2 208) נראה דכתיב התם 'אוהב צדקה ומשפט' לחוד. אך בכתב יד שני (סנט פטרבורג IV 207) איתא בהדיא מלך אוהב צדקה ומשפט. והגר"י קאפח זצ"ל כתב בהערותיו שהנוסח 'מלך' הוא ממהדו"ק של משנה תורה, אך לאחר מכן שב וסבר שאין צריך להזכיר מלך בחתימת הברכה.
ולפנינו נמצאת תשובת ר"י הנגיד נכדו של רבינו משה, שכתב בפירוש שהנוסח הנכון בדברי הר"מ בהלכות, הוא מלך אוהב צדקה ומשפט, ומה שלא כתב נוסח זה בנוסח התפילה, הוא כשגגה היוצאה מפי השליט. אולם תשובת רבינו משה סותרת את דברי ר"י הנגיד, ונעסוק בה בסמוך בס"ד. אולם מ"מ נמצאנו למדים שהנוסח מלך אוהב צדקה ומשפט היה נוסח ידוע בלשון הרמב"ם. ותמיהה מצאתי בנוסח הרב קאפח, שבנוסח התפילות הוסיף תיבת מלך. ואפשר שכתבי היד התימניים שנשתמש בהם, לא הוסיפו בנוסח ההלכות, אך בנוסח התפילות, הוסיפו, על פי נוסחתם הידועה.
♦
האם אמירת תיבת 'מלך' בחתימת הברכה גורמת לכך שלא יצטרך לחזור אליבא דהרמב"ם
הרמב"ם נשאל (שו"ת הרמב"ם סי' קפב): ועוד, הברכה הי"א משמנה עשרה אשר חתימתה מלך אוהב צדקה ומשפט, (האין צריך) להזכיר (בה) מלך רק בעשרת הימים שבין ראש השנה לבין יום הכפורים כדין האל הקדוש, ולפיכך דין אחד לשניהם ואין הבדל בדבר האל והמלך, ע"כ. כלומר שאל השואל, אם אנו חותמים כפי המנהג 'מלך אוהב צדקה ומשפט', ואז דין מלך הוא כדין אל, או לא?ורבינו משה ענה: ונוסח הברכה הי"א הוא שיחתום בה בא"י אוהב צדקה ומשפט ואינו חייב להזכיר מלך אלא בעשרת הימים, כמו שאמרת. ע"כ. ובפשטות משמע מדבריו, שאם הזכיר תיבת מלך נפיק ידי חובתיה.
איברא דאחר העיון נראה דאינו מוכרח כל כך. שכן יש הבדל דין גדול בין השאלה שנשאל רמע"ה, לבין התשובה שהשיב. השואל שאל אל-נכון האם צריך להזכיר מלך בחתימת הברכה או שאין צריך להזכיר מלך בחתימה רק בעשרת הימים. והרמב"ם השיב שהחובה להזכיר מלך, היא רק בעשי"ת, כמו ששאל השואל. אך לא נחית למימר מה הדין כשהזכיר מלך שלא כפי שתיקנו חז"ל לומר 'המלך המשפט'. ואפשר, שהבין הרמב"ם ששאלת השואל היא, האם יש חובה לחתום בכל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט, ואמר הרמב"ם שאין מקום לומר 'מלך אוהב צדקה ומשפט' בשאר ימות השנה, אלא רק 'אוהב צדקה ומשפט'. ולא כתב מה הדין כשאמר נוסח זה בעשי"ת, דהתם יש לומר 'המלך המשפט'. וכפי שראינו על פי דברי הר"י מיגאש רבו, יש לחלק טובא בין המלך המשפט למלך אוהב צדקה ומשפט. ואפשר דהרמב"ם ס"ל כתמיהת רבינו יחיאל, דאין עניין בהזכרת מלכות בברכה זו בדווקא. אך אפשר דלא ס"ל שאין הבדל כלל בין מלך אוהב צדקה ומשפט לבין המלך המשפט, אלא שפיר י"ל דס"ל כהרא"ש שהסכים לתמיהת רבינו יחיאל כמבואר בטור (קיח), ומאידך פסק בהדיא שיש לחזור כשאמר מלך אוהב צו"מ, בעשי"ת.
♦
האם יש מקום להוכיח כאחת מן השיטות מסידורים קדמוניים
ואני בטרם אכלה לדבר, וה' אינה לידי נוסח תפילה קדמון, ואחד מסימניו הוא שבברכת המינים (למשומדים) עוד מוזכרים הנוצרים המקוללים בפירוש. והרי לך סימנא לעתיקות הנוסח הנז'. והתם איתא הכי:ומבואר שהחתימה היא 'אהב המשפט' בלחוד, בלא תיבת מלך כלל, והוא סיוע שיש בו ממש לנוסחת הרמב"ם, אך כפי שכתבנו אין זה מכריע שתוספת תיבת מלך מכריעה שלא לחזור. וכ"ר בנוסח מן הגניזה שנכתב על ידי תלמיד בכותאב כנראה, מפי רבו.
ואחר ראותי זאת, חשבתי לומר אולי שהחילוק בין הנוסחאות הוא בין נוסחת אר"י לבין נוסחת בבל. שנוסחת אר"י לא כללה תיבת 'מלך' כדחזינן מהמדרשים ומקטע הגניזה הנ"ל. אך נוסחת בבל, כללה תיבת מלך כדחזינן מנוסחאות הגאונים. ואפשר שלכן הרי"ף הזכיר את שתי הנוסחאות, לומר שאין הבדל ביניהם, ושתי הנוסחאות כשרות ועל שתיהן צריך לחזור אם אמר כך בעשי"ת. ואולי לכן הרמב"ם בצעירותו כתב את הנוסח הרגיל שהיה אצלו, שידוע שנוסחי ספרד הושפעו מנוסח בבל, ואחר שהגיע לארץ ישראל, ראה את הנוסח שלהם 'אוהב המשפט' ונקט כן[9]. והעירני הר"ר זק נר"ו, שבזמן הרמב"ם כבר לא התפללו באר"י בנוסח אר"י הקדום, והתפללו בו רק במצרים בבית הכנסת של בני אר"י. ולא שמענו שהרמב"ם אימץ איזה דבר משיטתם. עכת"ד. אולם לענ"ד לא ראינו ולא שמענו אינה ראיה, ואנחנו יודעים שעד סמוך ונראה לזמן מרן הב"י, עוד היו בתי כנסת בסוריא שנהגו כמנהג אר"י בקרית התורה (התלת שנתית), ואם כן לא נפלאת היא ולא רחוקה היא סברא זו.
ואנכי דניאל בינותי בספרים וראיתי שיש להוכיח כן, שההבדל נעוץ בין נוסחי אר"י הקדמוניים לבין נוסחי בבל. ורגליים לדבר לסייע לזה אפילו מן התלמוד.
שכן בנוסח שהבאתי לעיל, מבואר שחתימת ברכת המשפט היא 'אהב המשפט'. וכד תשפיל לסיפיה דקרא תחזי שברכת 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח' אינה קיימת, אלא שילבוה בתוך ברכת בונה ירושלים (וחתים 'א-להי דויד ובונה ירושלים').
וכן הוא בכתב יד זה:
ומבואר גם בכתב יד זה, שחתימת ברכת המשפט היא אוהב המשפט, ולא באה ברכת את צמח. והוא ממש כדברי הירושלמי, 'וכולל של דוד בבונה ירושלים'.
ומאידך בכתבי ידות של נוסחי התפילות שחותמים בהם 'מלך אוהב צדקה ומשפט' בכולם יש את ברכת את צמח דוד עבדך כברכה בפני עצמה, וכפי נוסח בבל. ותדע שנוסחים אלו עתיקים הם, שגם בנוסחים אלו מקוללים הנוצרים בפירוש, וזה מורה על עתיקות הנוסח (שכן כבר רס"ג הסיר את הנוצרים מבוא בסידורו). והרי לך דוגמתו בעולם הזה:
תמונה שמכילה טקסט, צילום מסך, תוכנה, דף אינטרנט
תוכן בינה מלאכותית גנרטיבית עשוי להיות שגוי.
וכן:
ויש גם נוסחים שחתמו בהם 'המלך המשפט', ואין לדעת האם זה היה הנוסח שלהם בכל השנה, או שזה חלק מסידור הכולל את כל תפילות הימים הנוראים. אולם גם בנוסחים אלה יש את ברכת 'את צמח דוד עבדך' כברכה בפני עצמה. ומ"מ הדבר הוא באופן קבוע, שבכל הנוסחים שיש בהם ברכת 'את צמח דוד', שהם נוסח בבל, בכולם חותמים 'מלך אוהב צדקה ומשפט'[10]. ועל כן, הכלל העולה הוא שנוסח בבל הקפידו בכל השנה על אמירת תיבת 'מלך', ובעשי"ת היתה להם הקפדה יתירה לומר 'המלך', ואם כן הוא כן היא גם כוונת התלמוד, לשנות מ'מלך' ל'המלך' ואהא קאמר תלמודא שיש לחזור לראש, וכדעת מרן השו"ע.
ואף שיש מקום לדחות דקדוק זה ולומר, שהרי לא נגלו לפנינו כל תעלומות, ולא חקרתי דף אחר דף מדפי הגניזה, מ"מ יש כאן סיוע לדעת מרן לפי הנראה, וחזי לאיצטרופי לשיטת הגאונים ורוב הראשונים.
♦
לפי שיטת התלמוד יש לסייע לחילוק זה שבין נוסח בבל לנוסח ארץ ישראל
והמעיין בתלמוד ישר יחזו פנימו, שהאמוראים המצריכים לומר 'המלך' בעשי"ת, הם מאמוראי בבל, שהיו רגילים בנוסח המשלב תיבת 'מלך' בתפילות השנה, והם קבעו שיש לומר בעשי"ת תיבת 'המלך'. מאידך בתלמודא דידן האמורא המתנגד לחיוב תוספת תיבת 'המלך' בתפילות עשי"ת הוא רבי אלעזר בן פדת[11], שהוא אמורא ארץ ישראלי. ולשיטתיה קא אזיל, ולפי נוסחתו שלא היו מקפידים להוסיף תיבת 'מלך' בכל השנה, וממילא גם בעשי"ת לא ראה צורך לשנות מהנוסח הרגיל לתיבת 'המלך'.ואם כנים אנו בזה, יוצא שלפי הממצאים הללו, הסברא כמעט הופכית לסברת רבינו יונה. שלפי אלו הדברים יוצא שמי שהקפיד בכל השנה לומר 'מלך אוצו"מ' הוא ניהו אשר הקפיד ביתר שאת לומר 'המלך' בעשי"ת, ומי שלא הקפיד, אלא חתם אהב המשפט וכד', גם בעשי"ת לא ראה צורך לשנות, וכפי שעולה מדברי ר"א בגמרא בפירוש.
♦
שיטת ג' עמודי ההוראה לפי המתבאר
והנה מרן השו"ע כתב בסי' תקפב שדעת ג' עמודי ההוראה שחוזר. ולא שמיעא ליה כלומר לא ס"ל, סברת רבינו יונה בדעת הרי"ף. ועל פי דרכנו למדנו כי פשטות דעת הרי"ף, שחוזר, ואין הכרח להבין בדעת הרי"ף כמ"ש רבינו יונה. וכ"ד הרא"ש ברורה בפסקיו שחוזר. ובדעת הרמב"ם יש מקום להסתפק, אך כיוון שלא מצאנו ראיה ברורה בדבריו שאינו חוזר, וגם בנוסחאות הרמב"ם גופיה אין הדבר ברור. והרמב"ם עצמו (ע"פ הרב קאפח) בצעירותו גרס מלך אוהב צדקה ומשפט.♦
שיטת מרן הגרע"י ביביע אומר
ומרן גאון ישראל גליא לדרועיה ונפל נהורא, ועסק בעניין זה הרם, בספרו הבהיר, יביע אומר ח"ב (סי' ח', ט', י') ומתון ומסיק כי הטועה בברכת השיבה שופטינו, בעשי"ת וחתם כהרגלו 'מלך אוהב' וכו' יש לחזור, לברכת השיבה או לראש התפילה אם סיימה לגמרי.והקשו על דעה זו מן המחברים, אמאי לא חיישינן לסב"ל, והלא אמרינן סב"ל גם כנגד מרן. ומרן האריך בזה, וכתב דהכא אין לחוש לסב"ל כיוון, שכן דעת מרן ורוב הראשונים. אולם המדקדק יראה מבין השיטין שהסיבה שמרן לא חושש לסב"ל בכה"ג היא משום שפלוגתא דרבוותא היא גם אם חתם בטעות האל הקדוש במקום המלך הקדוש, שדעת רוה"ר שחוזר, ודעת מיעוטם שאינו חוזר. ואי חיישינן לסב"ל, אמאי לא ניחוש לדעת הראבי"ה ודעימיה? ומה שנתייתרה ברכת השיבה שופטינו יותר מברכת האל הקדוש, זה רק מחמת סברת תר"י (ודעימיה) שאינו חוזר מפני שחתם 'מלך'. אולם לפי זה סברא זו כמעט יחידית, ואין לחוש לה לסב"ל במקום שרוב הראשונים, ואחרונים רבים סוברים שיש לחזור. ועוד, שיש בזה מעין אבסורד, שעל ברכת האל הקדוש חוזרים ולא חוששים לסב"ל, ועל ברכת המלך הקדוש אין חוזרים וחוששים לסב"ל. והסיבה דחיישינן בהא ולא בהא, היא רק מפני סברת תר"י, דהיא דעה כמעט יחידאה ולא חיישינן לה בסב"ל.
♦
יש לסייע לדברי מרן הגרע"י שאמר שאם סיים את התפילה חוזר בתורת נדבה
ובאמת מרן גאון עוזינו איזן וחקר, וכמעט לא השאיר לנו מקום להתגדר בו, חוץ מהבאת כתבי היד והדקדוקים בהם שהבאתי לעיל. אולם יש לענ"ד להוסיף סברא בעניין זה לסייע לדברי מרן. הלא פשוט שיש להתיר בכה"ג לחזור על התפילה בתורת נדבה, וגם במקרים שהספק בהם יותר שקול, שרינן לחזור בתורת נדבה. ואם כן, לא מסתבר שנאסור לחזור בתורת נדבה (ובאמת דברי הגר"י משאש במים חיים סי' שז צריכים ביאור). והשתא דאתינן להכי, אם שרינן ליה למיהדר בתורת נדבה, אם כן ק"ו שנתיר לחזור לברכת השיבה. דלא מסתבר כלל, שהעומד לאחר ברכת השיבה ונזכר שטעה, שנאמר לו שיש לו להמשיך עד סוף עמידה משום סב"ל. ומיד לאחר שעשה 'עושה שלום' נאמר לו לחזור בתורת נדבה על כל התפילה. והוא כלפי לייא. ועל כן, פשוט שיש להורות בזה כדברי מרן הגרע"י זצ"ל, שיש לחזור לברכת השיבה שופטינו, והמסיים את התפילה יש לו לשוב לראש, ולרווחא דמילתא בתורת נדבה. ואף שבדעת הרמב"ם אין הדבר ברור די הצורך, מ"מ כיוון שבדעת הרי"ף מטין הדברים שצריך לחזור, וכ"ד תלמידו הר"י מיגאש, וכ"ד הרא"ש ורוב רבותינו הראשונים. וכן נהגו בבגדד (בדורות שקודם הרב בא"ח) ובחלב ובמקומות רבים. ממילא שפיר יש לומר שאין לחוש בזה לסב"ל.ועל כן, בהצטרף מ"ש מרן בתשובתו הרמת'ה (בסי' ח') שבתפילה מכל צד יש סב"ל בין אם יחזור ובין אם לא יחזור, לכן מכל הני טעמי תריצי, יש להורות שיש לחזור. והמעיין יראה שאין זה הטעם המרכזי של מרן. אלא הטעם המרכזי העולה מדברי מרן הוא – שכן פשטות הסוגיא, וכ"ד רובא דרבוותא ומרן השו"ע, והמנהג לחזור בהאל הקדוש ושלא לחזור במלך אוצו"מ, הוא תמוה דמאי שנא האי מהאי. ועוד, דברי תר"י אינם מוכרחים. ועל כן לא יבוא ספקם של תר"י ויוצא מידי ודאם של רוב הפוסקים, עמודי ההוראה ומרן השו"ע. ועי' בחיבור התשובה למאירי (עמ' רסא) שכתב על שיטת תר"י 'ולא יצאה לאור העולם'.
♦
אמאי לדעת מרן הגרע"י לא חיישינן לסב"ל מחמת דברי הרמ"א
וראיתי מ"ש רבינו ראש הכולל הגר"א אלקובי שליט"א בהערותיו על ספר מים חיים משאש (סי שז) וז"ל: ולענ"ד אין כאן השגה כל כך[12], שדברי תלמידי רבינו יונה מסתברים מאוד, והם מיושבים עם דברי רבינו יהודה[13] בן הרא"ש ששאל את אביו איזה חילוק יש בין מלך אוהב צדקה ומשפט לבין המלך המשפט ולא השיבו דבר ברור. ומאחר שדברי טעם הם משו"ה חשש להם הרמ"א, ומשו"ה חששו להם גדולי האחרונים הספרדים ואמרו בזה סב"ל, אטו הרמ"א וכל גדולי אשכנז שעמו אינם מביאים דין זה לבית הספק? עכ"ל.ולענ"ד, אינה השגה כל כך על דברי מרן גאון עוזנו. ראשית, מרן גופיה דן בדברי הרא"ש, והוכיח שלמרות דברי רבינו יחיאל בן הרא"ש, מ"מ הרא"ש גופיה לא חשש לסברא זו, ופסק שחוזר בכל גווני גם בשאמר 'מלך אוצו"מ'. ואם כן נדחה קראו לה, וגם אם הודה לו, לא ברור בדיוק במה הודה לו, וברור שלא הודה לו לעניין שלא חוזר, כדפסק הרא"ש בהדיא איפכא. וגם סברת תר"י, המעיין יראה שכתבו כן כמה ראשונים כמו שהבאתי לעיל, וכמעט אף אחד לא סמך סמיכה בכל כחו על סברא זו. הנה השיבולי הלקט כתב דס"ל כדברי הראבי"ה שאינו חוזר בין בהמלך הקדוש ובין בהמלך המשפט, ואחר כן כתב שאפשר לומר דתיבת מלך גורמת להבדל. ומבואר בדבריו שלא היתה סברא זו ברורה אצלו, ולא סמכינן עלה לעשות מעשה נגד דברי גדולי הפוסקים המפורשים. ואם כן תבנא לדיננא שדברי תר"י כמעט יחידים הם.
ואם תאמר, אמאי מרן הגרע"י לא חש לדברי הרמ"א וכל קדושים עמו, שפסקו שאין חוזרים. הנה אין זו קושיא כל כך, דהרי הרמ"א לא פסק סברא מחודשת שמרן לא ראה אותה ולא ידעה. אלא ביודעה ובמכירה קא אמינא, שמור"ם פסק רק סברת תר"י ומרן לא חש לה. וכיוון שפשטות הסוגיא כדעת מרן וכ"ד רוה"ר, ומרן הגרע"י היה משוכנע בכך ששורת הדין היא כדעת מרן מצד הסוגיא, ממילא אין לו ספק בדבר כלל. ולא דמי לסוגיות אחרות, שמרן גופיה עלה ונסתפק, א"נ שהספק נתחדש בסברות או בפוסקים שמרן לא ראה[14], ועל דא קא אמרינן סב"ל. אך היכא שהפוסק פשיטא ליה כדעה מסויימת, אין לו לחוש לסב"ל, לא לו עצמו, ולא להולכים אחריו. ומי כמוהו מורה.
ומ"ש הרב שליט"א שגדולי האחרונים הספרדים חששו לדברי מור"ם. הנה המעיין בדברי מרן הגרע"י בתשובתו הרמת'ה יראה דלאו מילתא פסיקתא היא, דרבו כמו רבו האחרונים הספרדים שהורו כדברי מרן. ולעניין החילוק בין לשון 'מלך' לבין לשון 'המלך', הנה כבר מרן הב"י כתב שיש חילוק, ואילו מרן היה רואה את דברי הר"י מיגאש שחילק באופן אחר, היה שש ושמח עליהם.
ובר מן דין נראה, דאינה השגה על מרן הגרע"י כלל, ולא עליו תלונותיהם. דהרי מרן החיד"א, ועוד אחרונים רבים דמיחש חיישי לסב"ל אפילו כנגד מרן, כולם כאיש אחד פסקו שחוזר. ואין זה משום שלא החשיבו ח"ו את דברי מור"ם, הרי מור"ם עטרת בראש כל אדם. אלא, משום שזו סברא דחוקה ורחוקה, ורוב הראשונים אינם מודים לה, ולא ראו זאת בתור סב"ל כלל. וכן מבואר בדברי הפתח הדביר על אתר ודו"ק.
ובפרט שקשה מאוד לומר, כנגד כל הנו אשלי רברבי, דהם רובא דאיתא קמן ורוב מניין ורוב בניין, שלא יערכו לפנינו ספק לאידך גיסא, דשמא לא יצא ידי חובת תפילה, וכיוון שכך, ממילא יש לחוש לדעתם להתפלל נדבה. ויש להקשות על דברי הרב שליט"א כקושיא דיליה, והלא כל הנהו רבוותא דרגילינן להורות כדעתם, ועל צבאם מרן הקדוש ומרן החיד"א, ורבים מן הראשונים, האם כל אלו אינם מכניסים לבית הספק בכדי להתפלל בתורת נדבה, ולפחות כדעת הט"ז? וכיוון שכן הוא, ומחייבינן ליה בתפילת נדבה, ממילא אין לחוש לסב"ל גם כשנזכר בתוך התפילה, דאין להורות להתפלל נדבה, אך בתוך התפילה להחמיר משום סב"ל. והדברים פשוטים[15].
יש לצדד לנהוג כדעת מרן הגרע"י מדין תפילת נדבה
הנה, אחר כל אלה הדברים, ובסברות נסבר'ים, על כנפי נשרים, אבוא לצדד בס"ד מדין תפילת נדבה, להוכיח שכדעת מרן הגרע"י ראוי לנהוג. הרי כתב רבינו יצחק אלפאסי (ברכות יב ע"ב-יג ע"א): ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ר' יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, וכו' והלכתא כר' יוחנן, דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ומפרשי רבנן דהני מילי ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור וכו' דלא קאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, אלא תפלת נדבה כגון תחנונים וכיוצא בהן, אבל תפלת חובה לא קאמר אמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו כדי שתהא תפלתו תחנונים יתפלל ואם לאו אל יתפלל ע"כ. ובחיבורי גובא די אריוותא ברכות (סי' ו', והיא לא נדפסה) הארכתי בדיני תפילת נדבה והמסתעף. ודקדקתי בדברי כמה גאונים שתפילת נדבה אינה צריכה חידוש כלל בתפילתו. וככל החיזיון הזה כן עולה מדברי הרי"ף, שרק כשמתפלל עם הציבור צריך לחדש בה דבר, שלא יהיה נראה כמקריב שני תמידין. אך כשמתפלל נדבה בינו לבין עצמו, כל שמתפלל מנדבת לבו שפיר חשיב תפילת נדבה, ואכמ"ל.ומ"מ נמצאנו למדים שעיקר דין תפילת נדבה שכתב הרי"ף שמותר להתפלל אדעתא דרשות, הוא בספק התפלל וספק אם לא התפלל. ועל דא קאמר תלמודא ופסק הרי"ף 'ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו'. כלומר הספק מתיר לאדם להתפלל נדבה, אף שיש צד שהוא סובר שהוא מתפלל את תפילת החובה אשר לו.
והמעיין בתוספות בברכות (כו ע"ב ד"ה טעה ולא) יראה שעלו ונסתפקו במקרה שאדם שכח ולא אמר יעלה ויבוא בתפילת מנחה של ר"ח, ונזכר למוצאי ראש חודש שלא התפלל, אם עליו להתפלל ערבית זה פעמים. והנגידו התוספות בין רבינו יהודה שסובר שאינו חוזר, לבין הרי"ף שסובר שחוזר. ומרן השו"ע (סי' קח סע' יא) כתב בזה"ל: טעה במנחה של שבת והתפלל י"ח ולא הזכיר של שבת, מתפלל במוצאי שבת שתים, ואינו מבדיל בשניה, ויתפלל אותה בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר; וה"ה אם לא הזכיר יעלה ויבא במנחה של ר"ח. ע"כ. ומבואר דס"ל למרן דבספק כי האי, בודאי מתפללים בתורת נדבה.
ואם כנים אנו בזה, אם כן ק"ו הכא בנידון דידן שמרן בהדיא פסק שאינו חוזר, וסברת רבינו יונה היתה גלויה וידועה לפניו, ורוב בניין ורוב מניין רבנן קמאי, גאוני וסבוראי ורבנן בתראי, ס"ל שחוזר. אם כן בודאי שנכון לומר לדעת מרן השו"ע שלכל הפחות יחזור בתנאי של נדבה. דהרי לא יתכן דכל הני רבוותא לא מביאים דין זה לבית הספק כלל, שמא לא יצא ידי חובתו, וממילא עליו לשוב ולהתפלל. ולכל הפחות יהיה זה בתנאי של נדבה, וכמ"ש הט"ז.
ואם כן, כשם שאנו מחייבים את המתפלל וטעה, להתפלל נדבה, כך נתיר לו לשוב לאותה ברכה שטעה בה, משום אותו הטעם עצמו. והדברים פשוטים. וכן ראיתי להר"י מועלם שליט"א (בירחון האוצר מה) שכתב כן למסקנה, ועי' לידידי הרא"ח וקלסר בגיליון האוצר (נז) שכתב להכריע שאינו חוזר, ועיקר חיליה משטחות שיטת הרי"ף וכמו שהבין רבינו יונה. אך לענ"ד העיקר מכתבי הידות של הרי"ף, כמו שכתבתי שמגרס גריס 'תיבת מלך' והוכחתי כן מכמה כתבי יד של התלמוד מקדמוני הגאונים. וא"כ הנה קמה אלומתי וגם ניצבה, שהוספת תיבת 'מלך' אינה סברא חזקה בכדי לומר שאינו חוזר. אלא העיקר כדברי מרן הגרע"י ואיצטמיד חצביה דמרן זצ"ל[16].
ובטרם אכלה לדבר, אומר שמנהג בני אשכנז בדור שלפני הרמ"א (כמבואר בדברי המהרי"ל ומהר"י טירנא) היה כדעת הרי"ף והרמב"ם לחזור לראש התפילה. והרמ"א הוא אשר סבר וקיבל את דברי תלמידי רבינו יונה, נגד המנהג שמעידים עליו אחרוני ראשוני אשכנז[17].
♦
מסקנת ההלכה
א. המתפלל בעשרת ימי תשובה, צריך לחתום בברכת המשפט 'המלך המשפט' במקום 'מלך אוהב צדקה ומשפט'.ב. בגמרא מבואר שאם טעה וחתם כהרגלו במשך כל השנה, שלא יצא. וכתבו רוב הראשונים, שיש לו לחזור לברכה שטעה בה, ואם סיים את התפילה יש לו לחזור לראש.
ג. כשיטה זו פסק מרן הגרע"י ורבים מרבותינו האחרונים.
ד. למעשה, המתפלל וטעה בברכה זו, אם לא סיים את התפילה יש לו לחזור לברכה שטעה בה. ואם סיים, יחזור לראש התפילה.
ה. למנהג בני אשכנז ראוי לחזור לברכת השיבה או לראש, כדעת הט"ז, בתנאי של נדבה. ולרווחא דמילתא יחדש בה דבר. והסומך על דברי מור"ם לא הפסיד. והמתחסד עם קונו מבני ספרד ראוי שגם הוא יעשה כן, למרות שמצד הדין הוא מחוייב לחזור.
♦ ♦ ♦