מכסיקו
האם מותר לשבת על השלחן ובעניין שלחן דומה למזבח
מקור הענין דשלחן דומה למזבח
כתב הרמ"א (סי' קסז ס"ה): ומכל מקום מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצע, כי השלחן דומה למזבח. והגר"א שם ציין לדברי הגמרא בחגיגה (כז.) שולחנו של אדם מכפר עליו. וכן מקור הענין הוא מדברי הגמרא בברכות (נה.): וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ד'. רב יוחנן ור"א דאמרי תרוויהו כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו.וענין זה ששלחן דומה למזבח מובא בראשונים, וביניהם: בס' מגן אבות (עמ"ס אבות פ"ג מ"ד) לרבי שמעון בר צמח דוראן, ספר קושיות לא נודע למי (אות פד), ספר היראה לרבי יונה מגירונדי (ירושלים תשס"א עמ' נא), ספר חסידים (סי' קב), ספר זכרון ראשנים (בסו"ס מקראות גדולות החוט המשולש פר' פקודי הער' אות כא, עמ' תנג), שבולי הלקט (סי' קמא) בשם הגאונים, תניא רבתי (סי' כג) בשם הגאונים.
וכן כתב רבי חיים ויטאל (בשער הקדושה), וכך אמר האריז"ל (בסיפור המובא בס' ילקוט יוסף או"ח א עמ' קטו במהדו"ח), וכן הגרי"ח בבן איש חי (ש"ב פרשת אמור הל' יב), ובילקוט מעם לועז (יהושע עמ' קמד), וכן הערוך השלחן (או"ח סי' קסז אות יב), וכעי"ז בדברי השל"ה הקדוש (שער האותיות אות קו"ף קדושת האכילה, קנה).
♦
ישיבה או עמידה ע"ג שלחן
כתב כ"ק האדמו"ר רבי אהרן רוט זצוק"ל בספרו שולחן הטהור (מאמר תיקונים והנהגות השולחן עמ' קלג): ותראה אחי אהובי עד היכן גורם הנקיות וטהרה, ולכן אמרו שאסור להרוג כינה על השולחן, וכן נכון שלא ליתן עליו מסרק כלל, וכן לא ישב ולא יעמוד על השולחן, וגם לא יניח בניו הקטנים שיעמדו על השולחן, וגם קיבלתי כי זה סכנה ח"ו, והכל בשביל ששולחן דומה למזבח וצריך להתנהג בקדושה ואז שולחנו מגין עליו מכל רע בזה ובבא, ויקויים בו תהלים (כ"ג ה) תערוך לפני שולחן. עכ"ל.ומצאתי בס' יוסף אומץ – יוזפא (דיני בית הכנסת אות סד) שכתב וז"ל: אסור להושיב או להעמיד התינוק על השטענדיר שמשימין עליו מחזורים ותפילות שמיוחד לקדושה. וכתב ר' אליעזר ממיץ, אותן הספסלים שמושיבין עליהם נערים בבית הכנסת שאין הבעלים רשאין לחזור ולהוליכן לבתיהם לישב עליהם ואף על פי שנותנין אחרים הטובים מהן תחתיהן אין לשנותן מקדושתן והמחמיר תבוא עליו ברכה. ואפילו על השולחן שאוכלין עליו כתב בספר חסידים שאסור.
אמנם המעיין בדברי ספר חסידים (תתקכ), יראה שלא כתב כן, וז"ל: ילד אחד עמד לפסוע על השלחן שאביו היה משים תדיר ספריו עליו, ולא יחדו רק לספרים לבד, וגם כשרצה לאכול עליו לחם ובכל יום ספרים עליו, ולקח הספרים מעליו עד שאכל, ועמד הילד על השלחן וירד ונחתך כף רגלו בסכין, אמר האב פשעי גרם שהנחתי לבני לפסוע על השלחן שהיו עליו ספרים. ומפורש שהטעם היה שפסע על שלחן שהיו עליו ספרים וכמש"כ בסוף דבריו: אמר האב פשעי גרם שהנחתי לבני לפסוע על השלחן שהיו עליו ספרים. ולכן צ"ע איך הרב יוסף אומץ הביא ראיה מהספר חסידים שגם בשלחן אכילה אין לעמוד.
והרב יוסף אומץ (הנ"ל) הניף ידו שנית בהלכות קדושת הספרים ושמות (אות כה) שכתב: בסימן תתקכ"ב כתב בספר החסידים, ילד עמד על השולחן שהיו ספרים תדירים עליו, רק בשעת אכילה הסיר הספרים, ונחתך רגל הילד ההוא, ואמר אביו שנענש מפני עמידתו על השולחן. ומשמע מזה שבשולחן סתמא אין איסור. אכן בספר היראה דרבינו יונה כתב אל תהרוג כינה על השולחן מפני שהשולחן דומה למזבח. ונראה כמו סתירה בין מה שכתב בהלכות בית הכנסת ולהלכות קדושת הספרים והשמות וצ"ע.
וכן כתב בס' שערי הברכה – שטיצברג (מהדו"ח עמ' סד פרק ג הע' עח) להביא בשם ספר חסידים שקטנים לא יפסעו על שלחן אכילה. וכן בס' פסקי תשובות (ח"ב סי' קסז אות ו) כתב להביא דבר זה בשם ספר חסידים. ולענ"ד, לא זכיתי להבין מה ראייתם מהספר חסידים, דהרי הוא כתב שהאב אמר שקרה כך כי נתן לבנו לישב על שלחן של ספרים, וא"כ מה שייך ללמוד מזה לאוכל. וכעי"ז מצאתי שהעיר בס' מנהג ישראל תורה (ח"א סי' קע ס"ק יד), והובאו דבריו בס' דף על דף (ברכות נה.). וכן בספר חינוך הבנים כהלכתו (ח"א פכ"ו אות כה, עמ' שכ) כתב: יש להזהר שלא יפסעו הקטנים על השלחן, ויש בזה משום סכנה. ועי' בהע' שהביא מקורו מדברי הספר חסידים הנ"ל, וצ"ע.
ואחרי ששלחתי כל המאמר להרה"ג ר' שמואל יוסף שטיצברג שליט"א בעל השערי הברכה כתב לי וז"ל: עיינתי בזה עכשיו, ובאמת זה הערה טובה. שבספר חסידים כתוב שיש סכנה כשילד פוסע על שולחן שרגילים להניח עליו ספרים. אבל אין מזה ראיה לסתם שולחן שיש סכנה לפסוע עליו. יישר כח על ההערה. עכ"ל. ונתן לי רשות לפרסם זאת בשמו.
וראיתי בשו"ת רבבות אפרים (ח"ג סי' תפו) שכתב וז"ל: נכנסתי לבקר אצל אחד וראיתי שישב על השולחן, והסברתי לו שהיום השולחן דומה למזבח, וע"ז מקריבין קרבנות, ועל השלחן שמים ספר ללמוד, ואין זה מן הכבוד לשבת עליו. ושמע לי וירד, ונראה דיש לנהוג כבוד בשולחן. אמנם הכל סברות ולא נעים ולא כבוד, ודברים כאלו, אבל מן הדין ודאי שאין שום דבר, וכ"ש שלא צריך להוכיח אחד שיושב על השלחן, ומה שכתב הרב זצ"ל שהוא כן הוכיח מסתמא גם הוא עצמו לא התכוון מדין תוכחה אלא מדין דרך ארץ שאם בא רב לבקר אל תשב על השלחן אלא במקום יותר מכובד, ותו לא מידי.
ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ו סי' צה) כתב שגם לא לעמוד מפני הטעם הנ"ל. וע"ש שהביא שהרב יחיאל זילברברג ציין לו לשלחן הטהור הנ"ל. והוסיף שם על אחד שרקד בשמחה תורה על הבימה של הס"ת, וכתב שם דנראה דמשום שמחה אין בעיה ורק משום כבוד ששם מניחים הס"ת. ומה מובן מזה, שאין שום איסור, אלא רק שלא מכובד ופה שכן מכובד אין בעיה, וכן נראה שזה בכל מקרה שאין בעיה של לא מכובד שמותר לשבת על השלחן.
והנה הגר"ח קניבסקי זצ"ל נשאל (שאלת רב ח"א פרק יא אות ד) מה המקור שאין לשבת על שלחן (השאלה היא סתומה, בלי לפרש אם זה שלחן אכילה או לימוד). תשובה: בספרי קבלה. ונראה שכוונתו לשלחן הטהור, דלא מצאנו מקור אחר לענין זה. וכעי"ז ענה (סגולות רבותינו, ענינים שונים שאלה יח) דיש ענין להיזהר מזה. ונרא' דהוי ע"פ הקבלה וכנ"ל. וכן ענה לגבי לעמוד על שלחן (צהר חי"א עמ' סט אות כז, עי' עלי שי"ח עמ' רעא אות ה) שאין ראוי ע"פ הקבלה.
וע"ע בשאלת רב (ח"א פרק יג אות ג) שכתב הגרח"ק שאין להביא ראיה מספר חסידים להתירא בשלחן אכילה.
ובענין שלחן לצורכי חולין, שאינו לצורך לימוד ואכילה ענה הגרח"ק (סגולות רבותינו, ענינים שונים שאלה יט): אולי.
אמנם הגרח"ק בעצמו נשאל (סגולות רבותינו, ענינים שונים שאלה ל') אם יש חשש שילד ישב על שלחן, וענה: לא ידוע לי. וצ"ע בירור דעתו הרחבה בזה. ויל"ע, וד' יאיר עיני. ודברים אלו של הגרח"ק ראיתים שהביאם בס' דור המלקטים (הל' סכנה סי' קטז ביו"ד).
הרב הנאמ"ן רבי מאיר מאזוז שליט"א (יתד המאיר 96 עמ' יד) נשאל בזה"ל: האם מותר לשבת ע"ג שלחן ריק. וענה וז"ל: מותר, אבל אין זה מכובד. עכ"ל. והובאו דבריו בס' מקור נאמן (ח"ג עמ' דש סי' אלף תיב).
והגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א כתב (שלחן ערוך המקוצר או"ח ח"א עמ' רנ): יש אומרים שאין לעמוד או לשבת על השלחן, מטעם שאמרו חז"ל (ברכות נה) שהשולחן דומה למזבח.
ובהערה כתב: שולחן הטהור למהר"א ראטה במאמר תיקונים והנהגות השולחן (דף קל"ג), ומביאו גם בשו"ת רבבות אפרים (חלק ו' סימן צ"ה).
ומפני שלא נזכר זה בפוסקים ושאר רבוותא הקודמים (והרב המחבר הנזכר נלב"ע בשנת התש"ז, זיע"א) העליתיו בלשון יש אומרים. גם יש להעיר קצת על דבריו ולפיכך אעתיק לשונו תחילה: אמרו שאסור להרוג כינה על השולחן, וכן נכון שלא ליתן עליו מסרק כלל, וכן לא ישב ולא יעמוד על השולחן, וגם לא יניח בניו הקטנים שיעמדו על השולחן, וגם קיבלתי כי זה סכנה ח"ו, והכל בשביל ששולחן דומה למזבח וצריך להתנהג בקדושה ואז שולחנו מגין עליו מכל רע בזה ובבא, ויקויים בו תהלים (כ"ג ה) תערוך לפני שולחן, ע"כ. והנה מה שכתב בלשון אמרו אינו נמצא בדברי חז"ל רק הוא בספר חסידים (סימן ק"ב) וע"ע שם (בסימן תתק"כ), והביאו המג"א (סימן קס"ז ס"ק י"ג), ושאר אחרונים (שם), וקאי רק על העניין הראשון של הריגת כינה על השולחן, ומשם ואילך דברי בעל שולחן הטהור נינהו, וגם עניין זה עצמו של הריגת כינה אף דנקטו כולם בלשון איסור מ"מ בעל קיצש"ע (בסימן מ"א סעיף ו) נקט בלשון "טוב ליזהר", ונראה דסבירא ליה דלשון אסור לאו דוקא וכמו שמצינו בכמה דוכתי, ואחריו נמשכתי לעיל (סימן כ"ח סעיף ט). וע"ע ביוסף אומץ להר"י יוזפא (דף רע"ח), ובספר מנהג ישראל תורה (סימן ק"ע אות י"ג).
ועי' לבה"ח יהושע כהן נר"ו בקובץ יתד המאיר (91 סי' קע) שכתב למעשה דבשעת אכילה יש להחמיר ושלא בשעת אכילה יש להקל, ושלכן גדולי ישראל ישבו בשלחן בשעה שלא אכלו שם. אמנם לענ"ד מה שהוא הביא שם אינו ראיה כלל, דסו"ס כתוב "דומה" ולא ממש מזבח, ובודאי דאין לשלחן דין מזבח כפשוטו. ומה שכתב שזה דומה לכינה שאסור להרוג אותה ע"ג שלחן, נלע"ד להקל גם בזה, כיוון שבזמננו לא נהגו בזה איסור, ומנהג ישראל תורה. ואם לאו נביאים הם בני נביאים כן, ובודאי דבזמננו אין בזה בזיון כלל, וזה אותו דבר להרוג כינה בסלון הבית או בשלחן של אכילה רק שלא יפול על האוכל. ולכן נרא' לומר כדברי הרב יהודה ברכה שליט"א (יתד המאיר 93 עמ' לו – שו"ת ברכת יהודה ח"ד סי' יז) שבשעת הצורך יש להתיר. וביותר שאין לענין הזה של ישיבה ע"ג שלחן מקור ברור, והראשון שהביא את הענין הזה הוא השלחן הטהור – רוט, ובמש"כ הרב ברכת יהודה לדיק בדברי הרב הנאמ"ן שגם כשלא הולך יש איסור, יש לדחות ע"פ התשובה המפורשת שהבאנו לעיל מהגאון עצמו. ועי' בתשובת הבה"ח יהושע כהן ני"ו בגליון (95 סי' רח אות ד), וכן בגליון (97 סי' רמד אות ב) במש"כ הרב חיים רבי שליט"א וז"ל: ראיתי פעם לבעל שומר אמונים בספר שלחן הטהור שהאריך להחמיר בזה כי שולחן מזבח וכו'. ואצלנו העדה האפגנית מחמירים ונזהרים בזה מאוד ואוי ואבוי אם איזה ילד יגיח רגל על השולחן או כיו"ב. ובמשנה באבות זה נקרא שולחנו של מקום, ובסוף חגיגה שלחנו וכו' מכפר עליו. לרש"י ותום' מדין אורחים ולרש"א מכח ד"ת שאומרים ויתכן שאם מכח ד"ת, יש תמיד צורך לכבדו. ולפי הסיפורים על הר"ר סלמאן מוצפי זיע"א שלא היה מרשה להניח מרפקים על שולחן שבת משמע שזה רציני מאוד לכאורה. עכ"ל. אולם לענ"ד יש לדון בזה כי למה הר"ר סלמאן מוצפי זצ"ל הקפיד דוקא בשבת ולא בחול, וכמ"ש כל הענין הזה לא ברור איפה ומתי ואיך התחיל, לכן יש מקום גדול להקל, כי גם נראה דברוב העדות לא נהגו להקפיד בזה.
וכעת מצאתי לגר"י זילברשטיין שליט"א בספר חשוקי חמד (מנחות כח ע"ב) שכתב שאין שום בעיה להעלות את הכסאות על השלחן, ואפי' על שלחן של ספרים ותשמישי קדושה. ושכן שמע מהגר"ח קניבסקי זצ"ל.
ובספר הנ"ל ציין לס' כשחר אורך (עמוד ח אות כד) ששאל בזה לגראי"ל שטינמן זצ"ל, וז"ל שם: שאלתי האם כששוטפים את הרצפה ראוי שלא להניח את הכסאות על השולחן משום שהשולחן דומה למזבח. הרהר רבינו מעט ואמר "הרי זה לא ממש מזבח". ואח"כ הוסיף, בכלל, מה שזה דומה למזבח זה כשמארח אורחים ועניים ויושבים אצל השולחן [כמ"ש רש"י סוף חגיגה]. אבל אם הוא אף פעם לא מזמין אורחים ועניים, אוי למזבח שכזה.
וכתב לי הר' ישראל מאיר וייל שליט"א וז"ל: בסי' ק"פ, ה' כתב שלא להשאיר סכין על השולחן בברכהמ"ז ואחד הטעמים מפני ששולחן דומה למזבח, והרי לא מצינו מטעם כן שלא לשים על השולחן סכין סתם כך, ומוכח שהאיסור רק בזמן הסעודה, כי רק אז הוא דומה למזבח [ובזמן האכילה הוא 'משמש' לאכילה ואינו 'מונח' על השולחן]. א"כ גם אם נחמיר, זה רק בשעת הסעודה בלבד ובשאר הזמן אין גם מקום להחמיר. עכ"ל. ונראין דבריו דברי טעם.
וכעת מצאתי שכדבריו העיר כבר בס' זכרון ראשנים (בסו"ס מקראות גדולות החוט המשולש פר' פקודי הער' אות כא, עמ' תנג).
וע"ע בזה בגליון מסיני בא (מס' 9) להרה"ג רבי יוסף סעדו שליט"א, במה שהאריך בענין זה, ונקט דטוב להחמיר. וע"ע בזה בס' שמירת הגוף והנפש (ח"א סי' פז אות ב - ג). וע"ע בס' מעדני אשר – לונצר (ברכות סי' ג) שהסיק שלא מצא מקור ברור לענין זה.
וכעת קבלתי תשובה מהגאון האדיר רבי אביגדר הלוי נבנצל שליט"א ששאלתיו אם יש איסור לשבת או לעמוד על שלחן, ואם יש הבדל בין שלחן אכילה שלחן ספרים, וענה וז"ל: על שלחן אכילה אין איסור מדינא, על שלחן המיוחד ללימוד אולי יש, אבל בדרך כלל אינו מיוחד דוקא ללמוד, אלא גם לקרוא דברים אחרים. עכ"ל. ובע"פ הרב אמר לי שיש מחמירים בזה כי שלחן דומה למזבח. ע"כ.
והגאון רבי גבריאל קרויס שליט"א, גאב"ד מנצ'סתר, כתב לי שקרא את כל המאמר אמנם גם אחרי הקריאה לא יודע מה לפסוק לדינא. ע"כ. ולענ"ד יש להגיד ספק דרבנן לקולא.
והגאון רבי יודה טשזנר שליט"א, גאב"ד אופקים, כתב לי שפעם הוא כתב מאמר בענין זה ואחרי שהביא את דברי הספר חסידים והיוסף אומץ כתב: מכל זה אנו רואים שהקפידה הוא שלא לדרוך על שולחן שלומדים עליו או שאוכלים עליו אבל לא נשמע שיש איסור לשבת על השולחן. אמנם בזמן שיש ספרים על השולחן, אין לשבת עליו, כי אסור לשבת על ספסל שיש עליו ספרים, כדאיתא בשו"ע (יו"ד סי' רפב ס"ז). אבל אם כעת אין שם ספרים, אף שהשולחן מיוחד ללמוד עליו לא מוזכר איסור לשבת עליו. וכל שכן שאין טעם שלא להעביר ילד מעל שולחן.
והוסיף: ולפי"ז להניח רגלים על שולחן נמוך, שאינו מיוחד ללמוד או לאכילה, ג"כ מותר. ואף אם מניחים אוכל לפעמים על השולחן ההוא, נראה שאין זה נחשב מיוחד לאכילה, ומותר.
וזכיתי בס"ד פעם לדבר ע"ז עם מו"ר רה"י הגאון רבי שמואל בדוש שליט"א (ד' ישלח דברו וירפאהו רפואה שלימה בקרוב. אמן) ואמר לי דהוא מסכים עם מה שאמרתי לו דלכאורה אין לזה מקור ברור כלל, ולא צריך לחוש לזה.
וכעת ראיתי בגליון אזמרה לשמך מהגאון רבי עמרם פריד (גליון מס' 152, כה טבת תשפ"ב, פרשת וארא) שכתב וז"ל: שאלה: האם מותר לשבת או לעמוד על שלחן או על סטנדר שלומדים עליו, בזמן שיש בו ספרים, ובזמן שאין בו. תשובה: אין לשבת או לעמוד. ומקורו ע"פ הספר חסידים, והוסיף בסוף: מבוא שבשולחן שמיוחד לספרים יש איסור לשבת ולעמוד עליו אף שכעת לא מונחים עליו ספרים. וציין בסוף לס' יוסף אומץ - יוזפא (סי' סד).
שאלה: האם מותר לשבת או לעמוד על שולחן המיועד לאכילה, בין בזמן האכילה ובין שלא בזמן האכילה. תשובה: אין לשבת או לעמוד. וכתב: מקור הדין, כתב בס' יוסף אומץ הנ"ל ואפילו על שלחן שאוכלים עליו כתב בספר חסידים שאסור. ואף שבדברי הספר חסידים שלשונו הובא לעיל משמע שבשולחן סתמא אין איסור ורק מחמת שהיה שולחן שרגיל להניח עליו ספרים היה אסור, וכבר העיר בזה היוסף אומץ במקו"א בספרו בענין קדושת הספרים והשמות סי' כה. מ"מ כתב שם עוד לאסור משום דברי הרבינו יונה בספר היראה שכתב אל תהרוג כינה על השלחן מפני שהשלחן דומה למזבח. ובאמת תלמוד ערוך הוא (ברכות נה:, חגיגה כז.) דהשולחן דומה למזבח, וכן הוא ברמ"א או"ח סי' קסז סע' ה שיש להביא מלח לשולחן לפני בציעת הפת דהשלחן דומה למזבח ואכילה כקורבן, ועי"ש במ"ב סק"ל, ועי' שם בשעה"צ סקכ"ו שהביא שאסור להרוג כינה על השולחן.
אמנם כפי קוצר דעתי לא זכיתי לרדת לסוף דעת היוסף אומץ, דהוא הביא בשם הספר חסידים שגם בשלחן אכילה, ולא זכינו למצוא זאת בספר חסידים, ומה שהביא מדברי רבינו יונה שאסור להרוג כינה על השלחן, חידוש גדול הוא לומר דבר חדש וללמוד אותו ע"פ הטעם שכתב רבינו יונה, ובכלל אינו מוכרח שיש בזה בזיון לשולחן, ואולי זה דוקא בשעת אכילה, ויש עוד פרטים בזה שהוא לא פירט, ולענ"ד אפשר לדון בזה יותר. וצ"ע. וד' הטוב יאיר עיני.
וכעת הראוני שו"ת עם הגרב"צ מוצפי בענינים אלו ונמצא באתר דורש ציון. שם נשאל (שאלה 41608), אם זה אמת שאין לשבת על שלחן כיון ששלחן דומה למזבח, כמו כן, במקום עבודתי כשאנו מקיימים ישיבת צוות, לעיתים, מפאת צפיפות אין כסאות פנויים לשבת, מה שמצריך ישיבה על שולחנות המחשב שמאחריהם. האם מותר הדבר. וענה וז"ל: נכון הדבר, אך המדובר בשלחן שסועדים עליו בקביעות לחם ואומרים עליו דברי תורה, אך שלחן משרדים וכן שלחן עבודה - מותר. עכ"ל.
עוד נשאל שם (שאלה 191205) האם מותר לשבת על שלחן שבבית. וענה וז"ל: בשעת הסעודה אסור בהחלט. שלא בשעת הסעודה לשבת או לעלות עליו לצורך תיקון או הרכבה מותר. אלא שיש לחלוץ הנעליים. ועיין מגן אבות על מסכת אבות פרק ג, משנה ד. עכ"ל.
♦
חשש לדברים שהבריות חוששים להם
כתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' ט ד"ה ודע): וככה יקרה לנו מן הדין בכל דבר שיש קבלה ביד הזקנים והזקנות מעמנו ולא נסתיר קבלתם רק אחר הקיום שאינו באפשר חלילה, ולמה נסתור קבלתם, ואין קבלה פושטת ביד עמנו רק שקבלו אותו דור אחר דור עד משה רבנו ז"ל ע"ה, או ע"ד הנביאות. עכ"ל.ובס' שמירת הגוף והנפש (ח"א עמ' 89) שהביא דרכי משה (ביו"ד סי' קטז אות ה) שכתב: והנה היודעים תקופת האמת לא אמרו כי תזיק בו אכילה ושתיה ודבר ניפוח שיחות הזקנות. וכ"ה בדרכי תשובה (יו"ד קטז סקמ"ג): בודאי אין להשגיח על קלא בעלמא שאומרות איזה נשים ולא מצינו זה לא בדברי חז"ל ולא בכתבי האריז"ל. ע"ש.
וכדבריו כתב בשו"ת באר משה (ח"ח סי' צז) שכל מה שהזקנות צדקניות אומרות שכך המנהג הוי בכלל מנהג ישראל תורה. וע"ע בשו"ת השיב משה (או"ח סי' יג).
ועוד כתב הרב יודה טשזנר שליט"א: וכ"ז מצד הדין, אבל הרי חז"ל כבר אמרו שיש לחוש למה שחוששים הבריות וכמו שהביא הב"י (יו"ד סי' קטז בשם הירושלמי תרומות פ"ח ה"ג). ויש סברא שזה ממדת דרך ארץ לא לעשות כן. כי שולחן עשוי להשתמש עליו ולא לשבת עליו, ויושבים על כסא. ואין זה מדת ד"א להפוך הדברים. על כן למעשה, אינו ראוי לשבת על שולחן לפני אחרים, ואף בינו לבין עצמו אין לעשות כן אלא אם יש צורך נחוץ. אבל איסור ממש אין בזה.
וסיים: ומה שיש נשים שמושיבים את ילדיהם על השולחן כדי להלבישם וכדומה, כי קשה להן להתכופף לזה, אפשר להקל בזה, כי כיון שבילדים כך הוא הדרך לעשות, הרי זה מותר לכתחילה. ע"כ מדברי הר"י טשזנר שליט"א.
וכעת העירני ר' אורן צדוק שמנהג תימן ידוע שיש להקפיד מאד בענין זה, אמנם לא כתב לא מקור ולא טעם לדבריו, והוסיף לי שהוא תמה איך הגר"י רצאבי לא ציין למנהג זה, ואולי כי אין דעתו מסכמת עם המנהג. וצ"ע.
וכעת אמרו לי שמנהג יוצאי אר"צ להקפיד בזה מאד, מפני שהם רואים בזה סימן שמי שעולה על השלחן יקרה לו משהו, כי מה שנמצא על השלחן אוכלים, אז ח"ו יכול לקרות גם עם מי שעולה עליו. אמנם נראה דזה טעם של זקנות שאין לו מקור כלל, אמנם עדיין קיימים דברי הבאר משה הנ"ל.
♦
עמידה ע"ג שלחן לצורך מצוה
ובס' דרכי חיים ושלום (ס"ק לא) כתב שהכהנים היו עומדים על השלחנות והספסלים שבמזרח הבית הכנסת כדי לעשות ברכת כהנים במקום גבוה. ואם בשלחן שמתפללים בו ומניחים בו ספרים מותר לעמוד עליו כ"ש אכילה, אמנם ראיתי בשו"ת גם אני אודך תשו' מהר"ם חליוה (ח"כ סי' ד) שכתב דאולי לצורך מצוה שרי.וע"ע בקובץ זרע ברך (עמ' תשנ ובהע' 11) שכתב שהאדמורי"ם והחסידים היו נוהגים לרקוד על השלחנות. וששמע מכ"ק אאמו"ר שליט"א ששמע מכ"ק אאזמו"ר זי"ע מביאלא שכן עשה הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע אצל הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק זי"ע, וכן עשה זקני הרה"ק רכי שלמה לייב מלענטשנא זי"ע אצל הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימינוב זי"ע. וע"ע שם באריכות דבריו. והובאו דבריו בס' דור המלקטים (הל' סכנה סי' קטז ביו"ד).
ויפה העירני ידידי ר' משה טוויל שליט"א, שכתב לי וז"ל: וידוע שהגה״צ מהר״י גלינסקי ז״ל היה נעמד על השולחן בשעת שמחת חתן וכלה, ואולי אדרבה זהו כבודו של השולחן, שנעשה על ידו הוספה והידור במצות שמחת חתן וכלה, ובעצם זהו כל תפקידו ויעודו של השולחן ״לשמש״ ולסייע לכל עניני דברים שבקדושה, וממילא ודאי שאין שום ראיה מהנהגת ר׳ יענק׳לה ז״ל, ולפי״ז ודאי שאין בית מיחוש לעלות ע״ג השולחן לצורך כל עניני מצוה, ויל״ע בזה לצורך עניני רשות. עכ"ל.
ושמעתי בשם עדים נאמנים שראו תמונות מהגה"צ ר' אברהם אלימלך בידרמן שליט"א עומד על שולחן שיש בו אוכל ודורש, וכהגה"צ ר' יעקב גלינסקי זצ"ל, אמנם אפשר לומר שכיון שזה לצורך מצוה, ואולי זה גורם גם לו וגם לצבור להתרכז יותר וכדו', ובגלל זה הוא מיקל. ועדיין יש לעיין עוד בזה.
היוצא לדינא לענ"ד
לגבי שלחן אכילה בשעה שלא אוכלים בו, אפשר להקל בשופי. בשעה שאוכלים בה, נרא' דגם יש צד גדול להקל, והמחמיר תבוא עליו ברכה. וכן פסק לדינא מו"ז הגאון רבי מיכאל פרץ שליט"א. אמנם כמובן שאין זה מכובד וראוי לא לעשות כן אלא בשעת הצורך.♦ ♦ ♦