לימוד מלאכות שבת מהמשכן מלבד הוצאה והבערה
בענין ל"ט מלאכות האסורות בשבת, נאמר בתורה רק: 'כל העושה בו מלאכה מות יומת', ולא נתבארו מה הן המלאכות האסורות, אלא דילפי' ממלאכת המשכן, דכל מלאכה שהיתה במשכן הוי מלאכה לענין שבת, חוץ משתי מלאכות אשר נאמר בפירוש בתורה, והם מלאכת הוצאה, דכתיב: 'אל יצא' ודרשי' אל יוציא, וכן ילפי' זה מ'ויצו משה ויעבירו קול במחנה' כו', וגם מלאכת הבערה, דכתיב: 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת'. ולכן יש באמת מחלוקת תנאים בזה [שבת ע, א ועוד], דחד סובר הבערה ללאו יצאת ואינה מלאכה כלל, וחד מ"ד סובר דלחלק יצאת, דהו"א דאינו חייב אלא עד שיעשה כל המלאכות ביחד, ולמה פרטה התורה דוקא מלאכת הבערה ולא מלאכה אחרת, משום דמלאכה קלה היא והותרה גם ביו"ט, קמ"ל דאפי' על מלאכת הבערה לבד חייב מיתה וקרבן, כש"כ על אחד משאר מלאכות, ומלאכת הוצאה הוא משום דהוי מלאכה גרועה, דמה לי מוציא מרה"י לרה"ר או לרה"י. ולכן, אי לאו דפרטה התורה הו"א דאינה מלאכה כלל, אע"פ שהי' במשכן.♦
דיון במחלוקת רש"י ורב האי גאון האם המלאכות נלמדו מעשיית המשכן או מהקרבת הקרבנות
והנה יש לחקור, כל המלאכות דילפי' ממשכן הם דוקא מעצם עשית המשכן אבל לא מהקרבת הקרבנות שהי' במשכן, או ילפי' ג"כ מכל המלאכות שהוצרכו להקרבת קרבנות במשכן. ויש בזה מחלוקת רש"י ורב האי גאון, הנה בדף מ"ט ע"ב דאמרי' דאינו חייב אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן, הם זרעו ואתם לא תזרעו, הם קצרו ואתם לא תקצרו. ופרש"י דהם זרעו וקצרו ולשו, הכל בשביל עשיית סממנים, לעשות צבע בשביל עורות אלים מאדמים ותכלת וארגמן. והנה לכאורה למה לא פי' בפשוט דקוצרו לזרוע וכו' משום שתי הלחם וכל המנחות שהוצרכו להקרבת הקרבנות במשכן, וע"כ דרש"י סובר דמקרבנות לא ילפי'. אמנם רב האי גאון, הובא בתשובות בנו של הרמב"ם [בראש ספר מעשה רקח, ומשם באגלי טל, פתיחה אות א; ועי' אוצה"ג, שבת תשובות סי' קנז], כ' דכל אחד עשר מלאכות הראשונות ילפי' ממנחת התמיד ושתי הלחם, ופי' כן בגמ' כאן, הם זרעו וקצרו היינו בשביל הקרבנות.והנה קשה טובא על רב האי גאון, מהא דאמרי' בגמ' דף ע"ד, דנקט במשנה דל"ט מלאכות אפי', ומקשה בגמ' ושבק תנא בישול דהי' במשכן בבישול סממנין ותנא אופה דלא הי' כלל במשכן. ותי' דתנא סדורא בפת נקט. ולשי' רב האי גאון לא קשה מידי, שהרי אופה הי' במשכן באפית שתי הלחם ושפיר הוי אב מלאכה, ומה פריך. וע"כ מוכח כרש"י דמקרבנות לא ילפי' כלל.
עוד קשה מהא דאמרי' בגמ', דף ע"ה: שוחט משום מה מחייב. ופרש"י דאי משום עורות אלים מאדמים הי' סגי בחניקה. ותי' משום נטילת נשמה משום צובע שהי' במשכן. ואם נאמר דילפי' שם מקרבנות, הרי שחיטה היתה בקרבנות ומה פריך, ומוכח כרש"י.
ונראה, דהנה יש שני דרשות בהא דנסמכה פרשת שבת לפרשת משכן, דפעמים נסמכו, בפר' כי תשא ופ' ויקהל. והנה דרשא אחת היא דמדנסמכו ילפי' דכל המלאכות שהוצרכו למשכן הוי מלאכות לענין שבת, וב' ילפי' במס' יבמות דף ו' דאין בנין בית המקדש דוחה שבת, דהו"א דמלאכת משכן ידחה שבת.
והנה י"ל דהם שני דברים נפרדים, אבל י"ל ג"כ דהם דרשא אחת, והיינו דמדאמרי' דאין עבודת המשכן דוחה שבת ש"מ שכל מה שפי' במשכן אסור לעשות,ומדאמרי' שאסור לזרוע בשביל הקמת המשכן, שזה אינו דוחה שבת, ש"מ דזריעה הוי מלאכה.
וא"כ, י"ל דרב הא גאון סובר דהוי דרשא אחת, וכל הלימוד של ל"ט מלאכות הוא מזה דמלאכת המשכן אינו דוחה שבת, א"כ שפיר ילפי' דזריעה הוי מלאכה מדאסור לזרוע עבור המשכן בשבת, אבל לא קשה דנלמד מלאכת שוחט משחיטת התמיד שהי' במשכן, דאיך אפשר ללמוד מזה, הא אדרבא, שחיטת התמיד דוחה שבת, וא"כ לא מוכח כלל דשחיטה הוי מלאכה. ע"כ שפיר פריך, שוחט משום מה מחייב.
ובזה מתורץ גם ממלאכת אופה, דהנה רבי סובר במנחות דף ע"ב דשתי הלחם אפייתן דוחה שבת משום דאי אפשר לאפותן מקודם, וא"כ שפיר מקשה דאופה לא הי' במשכן. דאף דהי' בשתי הלחם, אבל אפייתן הרי דוחה שבת וכל הלימוד הוא ממה שלא הי' דוחה שבת, ש"מ דמלאכה הוא, א"כ אי אפשר ללמוד משתי הלחם.
♦
לימוד מהירושלמי להוצאה בשמאל ובחיקו מהקרבנות
והנה בדף צ"ב במשנה: המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפיו חייב, שכן משא בני קהת כו'. ופרש"י שכן משא בני קהת, בכתף ישאו, וימין ושמאל וחיק אורח ארעא, ובשם ר"י ב"י מצאתי שאמר בשם רב האי שמפורש בש"ס ירושלמי: 'ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה', שמן אחד בימין ושמן אחד בשמאל והקטורת בחיקו והחביתין בכתף. א"כ מפורש דמחלוקת רש"י ורב האי אם ילפי' מקרבנות שבמשכן, בירושלמי מבואר כרב האי, דילפי' גם מקרבנות, וקשה טובא על רש"י דלא פירש כן, כיון דמגמ' שלנו אין הכרח לפרש דלא ילפי' מקרבנות, שהרי תרצנו כל הקושיות כנ"ל.והנה הרמב"ם בפי"ג מה' שבת ה"ו סובר ג"כ כרש"י, דימין ושמאל חייב משום שהוציא כדרך המוציאין ובכתף, משום דכן הי' משא בני קהת.
♦
מחלוקת רש"י ור"ח בהבדל שבין זורר בורה ומרקד: לרש"י בנפעלים, לר"ח בפעולה
ונראה, דהנה בדף ע"ד אמרי' דזורה ובורר ומרקד, דכל אחד הוי אב מלאכה בפ"ע, כיון דכל אחד הי' במשכן. ולמה לא הוי כולם אחד, שהרי דומים הם מאוד, יש בזה מחלוקת רש"י והר"ח: רש"י פירש משום דזורה הוי בקשין ובמוץ, ובורר הוי בצרורות, ומרקד הוי בקמח. וא"כ, לרש"י ההבדל הוא בנפעלים ולא בפעולות, וזה נותן לכל אחד דין בפ"ע. והר"ח פירש שם, דזורה הוי ברוח ובורר ביד ומרקד בכלי, וא"כ לפי הר"ח ההבדל הוא בפעולה, שזה ביד וזה בכלי, ולא בנפעלים. ורש"י כ' עוד שם בזה: וזה בגרעינין, היינו זורה ובורר, ומרקד הוי בקמח, דזה ביבש לגמרי וזה קצת בלח. והנה רש"י סובר בדף קמ"ג דסחיטת זתים וענבים הוי מפרק, שהיא תולדה דדש, ואם נאמר דילפי' גם מהקרבת הקרבנות, א"כ הרי סחיטת זיתים וענבים הי' במשכן לשם נסכי התמיד, שהי' צריך שמן ויין, וא"כ למה לא יהי' אב מלאכה, ולא רק אב מלאכה כמו דש אלא אב מלאכה בפ"ע, שהרי יש הבדל בין דש לסחיטה, הבדל בנפעלים, דדש הוא בתבואה ביבש וסחיטה בענבים בלח ממש. א"כ, אם יש הבדל בנפעלים ושניהם הוי במשכן, כל אחד הוא אב מלאכה בפ"ע, כמו בורר ומרקד, א"כ למה הוי ל"ט, הלא מ' נינהו, ע"כ דלא ילפי' מהקרבת הקרבנות.וכן הרמב"ם בפי"ד [נדצ"ל בפכ"א] מה' שבת סובר כרש"י דסחיטת זיתים וענבים הוי מפרק שהיא תולדה דדש, וא"כ קשה עליו. וע"כ דלא ילפי' מקרבנות. אכן לפי הר"ח לא קשה, דסובר דההבדל הוא בפעולות לא בנפעלים, א"כ אין הבדל בין דש לסחיטה, דשניהם ביד, א"כ לא הוי אב בפ"ע, אף כי יתכן דהוי אב כמו נוטע וזורע ושניהם אבות, אבל בחשבון הכללי של ל"ט, דזה בזרעים וזה באילנות.
♦
התאמת שיטת רב האי הלומד מהקרבנות לשיטת ר"ח
ונראה דרב האי גאון סובר כהר"ח, דההבדל הוא בפעולות ולא בנפעלים, א"כ שפיר ילפי' מקרבנות, ובכ"ז סחיטה לא הוי אב מלאכה בפ"ע משום דדומה ממש בפעולה לדש. והנה י"ל דלדעת רש"י פליגי בזה הבבלי והירושלמי, אם ההבדל של בורר ומרקד הוא בפעולות או בנפעלים, דהנה אמרי' לקמן: משמר משום מאי מתרינן ביה, רבה אמר משום בורר ור' זירא אמר משום מרקד. אמר ר' זירא: כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של בורר, נוטל אוכל ומניח פסולת, אף האי נמי נוטל אוכל ומניח את הפסולת, והנה כבר מוכח דאין הבדל בין הפעולות אלא בין הנפעלים כרש"י, שהרי לרש"י אם יברור בכלי ג"כ יהיה בורר ולא מרקד, בתנאי שיהי' בצרורות וקטניות, ורק אם יהי' בקמח יהא מרקד אף אם יתכן ביד, וא"כ במלאכת בורר לכאורה הרי נוטל את הפסולת ונשאר האוכל, ואיך אמרי' דנוטל אוכל ומניח הפסולת. ע"כ דגם בורר יתכן בכלי, דאוכל לוקח ולמטה נופל הפסולת, כמו"כ משמר כך הוא. ור' זירא: אמר כוותי דידי מסתברא, מה דרכו של מרקד, פסולת מלמעלה ואוכל למטה, אף הכא נמי פסולת למעלה ואוכל למטה. ופרש"י: אבל לר"ז אי אתרו ביה משום בורר לאו התראה היא, דלא דמי לבורר שאוכל למטה ופסולת למעלה, מה שא"כ בבורר קטנית, שהפסולת למטה.והנה לכאורה, הרי לא דמי לבורר כלל, משום דזה ביד וזה בכלי. וע"כ משום דרש"י מפרש דגם בורר יתכן בכלי היינו בקטניות, אלא שאז אוכל למעלה ופסולת למטה. והנה, בירושלמי הביא ג"כ פלוגתת רבה ור' זירא, אלא שלא הביא הסברות, רק דהכריע שסברת ר' זירא מסתברא, דמה מרקד קמח למטה וסולת למעלה, כן בשמרים, ע"ש. והנה הירושלמי לשיטתו, דבורר אוכלין מתוך אוכלין הוי ג"כ בורר, וא"כ אע"פ שסולת למעלה וקמח למטה, ג"כ חייב. והירושלמי מחלק, רק ההבדל בין בורר למרקד שמרקד הוא בכלי ושייך למעלה ולמטה ובורר לא שייך למעלה ולמעלה, כיון דלא הוי בכלי. וכמו"כ שמרים יש למעלה ולמטה, ולפי' רש"י אין שום הכרע לר' זירא, דכמו"כ בורר הוי בכלי ויש בו למעלה ולמטה, ע"כ דירושלמי מפרש כהר"ח בהבדל שבין בורר למרקד. וא"כ, לפי"ז ירושלמי לשיטתו שפיר יליף מקרבנות, ואע"פ שסחיטת זיתים וענבים הי' במשכן לצורך הנסכים, אבל כיון דאין הבדל בפעולות אלא בנפעלים, אינו נותן שיהא אב מיוחד, והוא בכלל דש. אבל לרש"י, לפי גמ' שלנו, ההבדל הוא בנפעלים, וא"כ אם ילפי' מקרבנות הי' צריך להיות סחיטת זיתים וענבים אב מיוחד. וע"כ דלא ילפי' מקרבנות.
♦ ♦ ♦