[נ, א][1] בגמ' אמר מר, בידוע שנשרו ממנו - דברי הכל אסורות. ורמינהי, אבנים שנשרו מן המרקוליס, נראות עמו אסורות, שאין נראות עמו מותרות. ור' ישמעאל אומר, שלש אסורות, שתים – מותרות. אמר רבא, לא תימא שנשרו, אלא אימא שנמצאו.
ופי' רש"י: 'נראות עמו - אכתי הוה עבודת כוכבים. שאין נראות עמו - הוו להו שברים'.
פירוש לפירושו, דהא אמרינן לעיל (מט, ב) דטעמא משום דמעיקרא תיבורי מתברא - היינו אורחיה, וא"כ בשלמא נראין עמו דהיינו מקורבים, היינו אורחיה לנפול מיניה, ולא הוי שברים כדאמרינן לעיל. אבל כי אין נראין עמו, לאו אורחיה לנפול מיניה מרוחקים כל כך, ואם כן השתא נמי דידיעינן דמיניה נפל, הוי ליה שברים, וקסבר אין עובדין לשברים (לעיל שם), וק"ל.
ור"י פליג עליו וסבר אע"ג דאין נראין עמו שלש אסורות, אע"ג דלאו אורחיה, תלת כיון דדמיא למרקוליס אסורות, וק"ל.
[נ, א] וסבר ר' ישמעאל שתים מותרות. והתניא, ר' ישמעאל אומר, שתים בתפיסה לו - אסורות, שלש אפילו מרוחקות - אסורות. אמר רבא, לא קשיא, כאן בתפיסה אחת, כאן בשתי תפיסות, וה"ד, דאיכא גובהה ביני וביני.
ומקשים התוס' [ד"ה במקורבות] דלמא שתים אסורות. ופירשו התוס' דהך ברייתא סבר אליבא דרבי ישמעאל, דגם בשתים בתפיסה אחת, עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול, אבל חוץ לד' אמות אין עושין שתים, מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול, אבל שלש אפילו חוץ לד' אמות עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול.
ולדבריהם צריך לומר, הא דמשני הגמ' כאן בתפיסה א' כאן בב' תפיסות, ומתניתין איירי בשתי תפיסות, לכך בשתים מותרות אפילו תוך ד' אמות, דבשתי תפיסות אין עושין שתי מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול, אבל שלש עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול, בשתי תפיסות, דהיינו תוך ד' אמות. אבל חוץ לד' אמות אפי' שלש אין עושין בב' תפיסות, וק"ל.
[נא, א] לימא כתנאי, שחט לה חגב - ר' יהודה מחייב, וחכמים פוטרים, מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר אמרינן כעין זביחה, ומר סבר לא אמרינן כעין זביחה אלא כעין פנים. לא, דכ"ע לא אמרינן כעין זביחה, אלא כעין פנים בעינן, ושאני חגב, הואיל וצוארו דומה לצואר בהמה.
ויש לדקדק דזה אין [דרך] סוגיא, דקאמר הגמ' לימא כתנאי, וסבר רב כחד תנא, ומשני דכ"ע בעינן כעין פנים, וא"כ רב דלא כמאן.
וי"ל דודאי סוגיא דגמ' דפריך לימא כתנאי, לא להקשות דלמא דסברת רב כר' יהודה ולא כרבנן, אלא להקשות, דלמא הלכה כר' יהודה. ומשני דהיה יכול לטעות ולומר דגם ר' יהודה סבר דבעינן כעין פנים, וחגב נמי הואיל וצווארו דומה לבהמה הוי כעין פנים, לכך צריך רב לומר דיניה בפירוש.
אבל לפי האמת לא קיימי הך סברא הואיל וצווארו דומה לבהמה, א"כ סברת ר' יהודה דסגי בכעין זביחה וסבר רב כר' יהודה, ודוק.
[נב, א] בעי רב המנונא, ריתך כלי לעבודת כוכבים, מהו וכו', רב המנונא משום טומאה ישנה קמיבעיא ליה, דתנן כלי מתכות - פשוטיהן ומקבליהן טמאין, נשתברו טהרו, חזר ועשאן כלים - יחזרו לטומאה ישנה, והכי קמיבעיא ליה, כי הדרא טומאה - ה"מ לטומאה דאורייתא, אבל טומאה דרבנן לא, או דלמא ל"ש.
ויש לדקדק, דלפי מאי דמשני בגמ' דאיבעיא ליה אי חוזרת לטומאה ישנה, תיבעי הך אבעיא בלא ריתך לעבודה זרה, אלא לעצמו. כך הקשה במהר"ם, ע"ש[2].
וי"ל דודאי כי עד שתעבד אינה אסורה, דהא לא קאמר התלמוד אלא רב המנונא משום טומאה ישנה קא מבעיא ליה, אלמא דלא סליק מהך אבעיא קמייתא, רק דתלמוד הקשה, מאי אריא ריתך, תבעיא לטומאה ישנה וכו', וק"ל ודו"ק.
והשתא צ"ל דקושיית הגמ' דפריך, ותיבעיא ליה שאר טומאות דרבנן, קאי הכי, כיון דהך אבעי' דחוזרת לטומאה ישנה וכו', יכול למבעי בשאר טומאות דרבנן, רק דהך אבעיא אי עד שתעבד, או אסורה מיד, צריך למבעיא הכי, א"כ מוכרח למבעיא בריתוך. תבעיא ליה הך אבעיא, אי חוזרת לטומאה ישנה וכו' כשאר טומאה, והך אבעיא עד שתעבד, או אסורה מיד, תבעיא בעשה, ודוק.
[נה, א] תוס' ד"ה לוקחין גת בעוטה - אף על פי שנוטל בידו ונותן לתפוח אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור, כך הגירסא. ויש ספרים שגורסין שאינו, והוי סיפא פירוש דרישא. אבל אותן ספרים שגורסין ואינו בוי"ו, וא"כ נשמע דין אחר שאפי' נגע עובד כוכבים בקילוח המושך מן הגת וירד לבור אינו נאסר וכו'.
ויש לדקדק, דלאותו הו"א דגמ' דהמתניתין איירי בגת פקוקה ומלאה, וכי נמשך באמת הוא דאסור, אכ"ק (אם כן קשה) ל"ל ואינו [עושה יין נסך עד שירד לבור (נה, ב)].
וי"ל דודאי סוגי' דגמ' דואינו, נמי טעמא כמו בפ"ק דביצה (ה, ב), דקאמר הגמ' מאי ואומר, שאינו אלא שהגמ' הי' לפרש כמו בכ"מ (בכל מקום).
ולפי זה לק"מ, דהגמ' ה"ל להקשות מאותו בבא עצמה, ומכח ייתור דואינו, דזה אף דטעמא הוא, ולכך לא רצה למפרך, ודוק.
תוד"ה ירד לבור וכו' - אבל אין לפרש דר"ל והשאר מותר, שאינו נאסר כשנגע העובד כוכבים במה שבבור ע"י נצוק, אבל ודאי אם נגע העובד כוכבים הוי אסור במגע עובד כוכבים דשפיר הוי קרוי יין כיון שנתן הכל אל התפוח.
פירוש כדי לתרץ המתניתין דוהשאר מותר, לא איירי במגע דזה ל"צ (לא צריכה) המשנה לפרש, דודאי כל איסור דיין נסך איירי במגע, אבל השאר מותר, אי איירי במגע ה"ל (הוי ליה) למשנה לפרש בפ"ע (בפני עצמו). אע"כ דוהשרא מותר איירי בלא מגע בפני עצמו, אלא אשמעינן דלא נאסר בניצוק ע"י מגע הבור, וק"ל[3].
בא"ד. אבל אין לפרש דר"ל והשאר מותר, שאינו נאסר כשנגע העובד כוכבים במה שבבור ע"י נצוק, אבל ודאי אם נגע העובד כוכבים הוי אסור במגע עובד כוכבים, דשפיר הוי קרוי יין כיון שנתן הכל אל התפוח. דא"כ כי מקשה מינה בגמ' לרב הונא דאמר כיון שהתחיל לימשך עושה יין נסך, לישני ליה דרב הונא איירי במגע עובד כוכבים, דמתני' נמי הכא אסרה דלא שריא השאר אלא ע"י נצוק וכו'.
פירוש, דאי בלא נתן הכל אל התפוח נמי אסור כי נגע, דא"כ ליכא חילוק בין משנה ראשונה ובין משנה אחרונה, דבגת פקוקה ומליאה אפי' למשנה אחרונה דורכין.
וצ"ל דמיירי באינן פקוקין ואמאי קתני הכא דורכין, וק"ל.
בא"ד. וכ"ת דמקשי מ"מ שפיר, דסמיך אהא דשמעי' ליה לרב הונא דאית ליה בפ"ב (לקמן עב, א) דנצוק חבור, ובמתניתין משמע דנצוק אינו חבור, מדקא שרי השאר שבגת וכו'.
וכל זה לא היה יכול להקשות על דברי ר' הונא. דהתם איכא למימר טעמא כיון דלא נקראת עדיין יין כסברת ריב"א, אבל לפי ר"ה דהכא, פריך שפיר, וק"ל[4].
בא"ד. ורשב"ם פי' מה שבבור אסור אף בלא נגיעת עובד כוכבים מטעם כחו של עובד כוכבים דגזרי ביה רבנן כדאמרינן לקמן בפ"ב (עב, ב) וה"נ מכח דריכתו בגת נמשך היין ויורד לבור והשאר מותר שאינו נאסר מכחו כיון שאינו עדיין יין וגם אינו נאסר לא במגע ולא בנצוק כדפרישית.
אבל הם [התוס'] לא [היו] רוצים לפרש כפי' רשב"ם דאסור משום כחו, דהא מוכח מגמ' דלקמן גבי מעצרא זיירי [לקמן ס, א] דכוחו אסור. וי"ל שתי סברות: חדא, דהיכא אוסר כוחו דווקא אם באותו מקל שבא מחמת כוחו יכול לאסור בנגיעה, כחו נמי אוסר. אבל כאן הא לא יכול לאסור שאינו בגת על ידי נגיעה, וא"כ האיך שייך לומר דמשום שהע"א דורך למעלה, יהא למטה מה שבבור אסור משום כוחו.
א"נ י"ל, דהא זה הוא בוודאי אם הגת היא פקוקה, והוא דורך בה, וא"כ מסתמא לא יכול לאסור אותו אפי' אי אח"כ נפתח[ה] הגת, בוודאי נמי לא שייך לומר שיהא אסור משום כח גוי, שהיה דורך בה כבר, דדווקא בשעה שהוא דורך אם הוא יורד למטה שייך לאסור משום כחו, וא"כ לפי' הרשב"ם לא איירי המתניתין אלא דווקא בגת פתוח[ה]. והם רוצים לפרש דהמתניתין איירי בכל ענין אפילו בגת פקוקה, וק"ל.
♦ ♦ ♦