ישיבת נתיבות חכמה, ירושלים
ביסוד האיסור לגדל בהמה דקה והדין בזמננו
מבואר בש"ס ב"ק דף עט ע"ב: "אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל ת"ר אין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל מגדלין בחורשין שבארץ ישראל בסוריא אפילו בישוב ואין צריך לומר בחוצה לארץ תניא אידך אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה אבל מגדלין בהמה גסה לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה" ע"כ.וברש"י (שם) התבארו לכאורה ב' טעמים. שהרי כתב וז"ל משום ישוב א"י שמבעיר את השדות וכל שדות א"י סתמן דישראל. והיינו - א'. ישוב ארץ ישראל, שמפסיד את השדות. ועוד, שהרי סתם קרקע שם של יהודים ויש לחשוש משום גזל.
אבל אחרי העיון נראה פשוט בכוונתו שהטעם הוא רק מפני שרוב השדות בא"י של יהודים גזרו שמא יפסיד להם הקרקע. ולא שייך כלל לזה שזה ארץ ישראל, אלא של ישראל.
וראה בשו"ע (חו"מ סי' ת"ט) שכתב: "והאידנא אין מצוי שיהיו לישראל בארץ ישראל שדות". ואם הטעם הוא מפני ישוב א"י מ"ט מותר כיום, והא לכו"ע גם כיום יש דין ישוב א"י (וכן משמעות הרמב"ם לכאורה ואכמ"ל).
אלא שיש מקשים על השו"ע לפי דברי הרא"ש בביצה שכתב שאע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה. וא"כ איך פסק דהאידנא לא נוהג. ויש עוד לעיין בזה ממה שהובא בהמשך דברי הגמ' גבי סוריה שהתבאר שזה תלוי אם יש בה דין כיבוש. וברש"י (ד"ה אבל מגדלין בסוריא) ביאר - ארם צובה דדוד כיבשה וקסבר דלא שמיה כיבוש והויא כחוצה לארץ ובחוצה לארץ מותר לגדל דלא חיישינן לישוב ואם יפסידו שדות אחרים ישלמנה ע"כ. וצ"ע מה השייכות.
ואלא ברור שהגזרה הייתה בא"י מפני ששם יש קיבוץ גדול של יהודים, ויותר יש לחשוש שמה יזיק, אבל במדבריות, שאין חשש, מותר. אולם בכל מקום, גם לא בא"י, שבו כן יש לחשוש ולגזור אסור, וכמו שמשמע להדיא שם בגמ' פ' ע"א גבי בבל.
וכן ראיתי שכתב לבאר הגר"א וסרמן ז"ל בקו"ש (או' פ"ז) בזה"ל אבל א"כ תקשי דגם בזה"ז ליתסר דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אפילו בטל הטעם, וע"כ צ"ל כיון דמותר לגדל בא"י בחורשין ובמדבר אלמא שלא גזרו אלא במקום ששייך הטעם ולא אמרינן לא פלוג עכ"ל.
ולפי"ז מתיישב נפלא מה שכתב בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' פ"ה) שהיכא ששומר את הבהמה במקום מגודר אין חשש ושכן משמע ממתנ'. ונ"ל דהוא כמו שנתבאר שבמדברות מותר דלית בהו הטעם, ולכן גם בזה שרי.
ודאתאן להכי יצאתי לחפ'וש מהיכן יצאה השמועה בביאור דברי המשנה שהוא משום יישוב א"י. ונמצא שכ"כ אחד מיוחד מין הראשונים ה"ה ר' אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח (פ"י עמ' רט"ו, הוצאת ביהמ"ד להלכה בהתישבות), וז"ל: מכל זה נלמד דפשיטא לן שנוהגים כיום בא"י אלו הדינים שאין מגדלים וכ"ש דאין רועים, דהא רב גמר מינה לבבל שנתיישבה ונתמלאה ישראל ותורה וכו' וכ"ש שהרי א"י נאסרו בה אלו הדינים מצד עצמה, שהוזהרנו בהפסדה ונצטווינו בישובה כל הימים, ואע"פ שאין הארץ בידינו. ולזה פי' רש"י ז"ל אין מגדלים בהמה דקה בא"י משום ישוב ארץ ישראל שמובירות את השדות, וכל שדות ארץ ישראל סתמן דישראל עכ"ל.
ויש לבאר הרבה עניין זה, שלא הוזכר בסוגיא שם כלל. ויותר מזה התבאר במשנה שמדבריות של אר"י מותר לגדל. ומה טעם יש בזה, ואטו אם זה של הפקר לא שייך בהו ישוב א"י. [ולולא דמיסתפינא היה נראה לומר שהיה לפניו גירסא אחרת, שהרי ברש"י לפנינו מבואר לשון אחר "שמבערות את השדות". ואולי שאני לן בין 'מובירות', דמשמע בסתמא ול"ד של ישראל, לבין 'מבערות', דמשמע אוכלות של ישראל. ולקושטא דמילתא אין נפק"מ, שהרי כבר מצינו בר"י מלוניל שם כלשון הזה בדיוק].
ויש לדון כיום אם יש להתיר, כבזמן השו"ע או לא. ומרן הגר"ע יוסף זיע"א בשו"ת יב"א (ח"ג סוף חו"מ) העלה לאסור כיון שבזמן הזה חזרנו ב"ה לארץ ישראל ורוב השדות של יהודים עי"ש. וכמו"כ במקום אחר (יבי"א סוף ח"ד) נדחק למצוא היתר למי שצריך חלב עז משום רפואה.
ולדידי אי"צ לכו"ז, ואפשר לומר שבאמת לא השתנה הדבר הרבה מזמן השו"ע, הגם שבס"ד התרבו בא"י יהודים מקודם. כיוון שרובה דאינשי אין להם קרקע ולמיעוט שיש לא קפדי כלל, כיון שאינו מצוי ההיזק.
וכן ראיתי שדעת הגרצ"פ פראנק זצ"ל להתיר (בהגהות הר צבי שבסוף הטור. וטעמו צ"ע טובא ואכ"מ לעמוד על דבריו). והרב ציץ אליעזר (ח"ז סי' כ"ד) וכ"נ דעת הגרשז"א (בספר מנחת שלמה ב"ק שם).
ויתרה מזה קאמינא, דאף לפי"ד הרב כפו"פ לא שייך טעמא כיום. משום שהמציאות מראה שכיון שהרבה קרקעות בשליטת הישמעאלים רח"ל מהם ומהמונם ויגאלינו בב"א, לכן דווקא גידול בהמות והוצאתם למרעה מחזק את היישוב, וכמו שעינינו הרואות.
ועכשיו ראיתי להגאון יעב"ץ ז"ל (מגדל עוז בית מדות, עלית מלאכה, בהמות פ"ה או' ז') שכתב בזה"ל: "ונפקא מינה לכל היכא דאיכא רוב ישראל, ויש להחמיר בכל מקום ישוב" עכ"ל. ויש לדון בכוונת דבריו.
ע"כ הנראה לפקענ"ד. וה' יאיר עיני, ויראני נועם ואור התורה, אמן סלה.
♦ ♦ ♦