בעניין חיוב נשים במקרא מגילה[2]
כידוע, המשנה בקידושין (ז, א) קובעת שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא. אך לעיתים חז"ל מכוח "אף הם היו באותו" מחייבים את הנשים במצוות מסוימות. חיוב מיוחד זה נאמר ביחס למצות קריאת מגילה (מגילה ד ע"א, ערכין ג"א), הדלקת נר חנוכה (שבת כג ע"א), וארבע כוסות בפסח (פסחים קח ע"ב). ידועה המחלוקת המפורסמת בביאור "אף הם היו באותו נס" - לדעת הירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה) הכוונה היא שהן השתתפו באותו ספק, וכן כותבים תוספות (על מגילה ד ע"א, ועל פסחים קח ע"ב). לעומת זאת, הרשב"ם (פסחים קח ע"ב ד"ה שאף הם היו באותו נס) כותב שהכוונה הוא שהן היו עיקר הנס, ועל ידן נגאלו. אציין שדעת רש"י היא ללא הכרעה, והוא מביא את שתי השיטות בשני מקומות שונים[3].לגבי חיוב נשים בקריאת מגילה, למדנו בגמרא בערכין (ג ע"א): "הכל כשרין לקרות את המגילה, לאתויי מאי? לאתויי נשים, וכדר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי, נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס." אך לכאורה התוספתא במגילה (פ"ב ה"ד) סותרת את הגמרא וכותבת: "טומטום אין מוציא לא את מינו ולא שאין מינו ואנדרוגינוס מוציא את מינו ואין מוציא את שאין מינו… נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוצאים את הרבים ידי חובתן".
לפיכך, יש מהפוסקים שמתעלמים מן התוספתא, משום שהיא דחויה ולא הוזכרה בגמרא לפרוך את דברי ריב"ל[4], וכותבים שזו תוספתא "משבשתא"[5]. ולכן הם סוברים שאישה מוציאה את הגברים. וזו דעת תוספות[6] ורש"י (ערכין ג ע"א), והרמב"ם[7] ועוד[8]. אך לדעת הבה"ג[9] והרא"ש[10] ועוד[11], נשים אין מוציאות את הגברים. והבנת התוספתא, שהיינו חושבים לפי התוספתא שאין נשים מוציאות כלל, לכן השמיעה לנו הגמרא שנשים חייבות, לומר שהן מוציאות את מינם, או שהפטור שבו התוספתא עוסקת הוא בקריאה אך לא בשמיעה.
ועיין בשפת אמת על הש"ס (מגילה ד ע"ב ד"ה שאף הם היו באותו נס) שתלה את יסוד מחלוקתם של הבה"ג ותוספות, בביאור של "אף הם היו באותו הנס". הבה"ג לשיטת רשב"ם, שיש לנשים חיוב מיוחד ואין להן את אותו חיוב כאנשים, אלא חיובן הוא "מתנה" על כך שעיקר הנס היה על ידן, לפיכך אין הן מוציאות את הגברים. אך תוספות ורש"י לשיטת עצמם, שהנשים היו באותו ספק כאנשים ולכן חיובן הוא כמו אנשים בכל צורה. אך עיין בתוספות (ערכין ג ע"א): "וההלכות גדולות הוסיפו אלא שחייבין בשמיעה לפי שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד", ומבואר הפוך מהשפת אמת. ולכן יש להבין את יסוד מחלוקת הבה"ג ותוספות בצורה אחרת. לדעת הבה"ג,[12] אם החיוב של "אף הם היו באותו נס" מחייב את הנשים בעיקר מצות מגילה, ולכן יהיו הנשים אף מוציאות את הגברים במגילה וחיובן שווה. לעומת זאת, אם "אף הם היו באותו הנס" רק מבטל את הפטור מכוח "מצות עשה שהזמן גרמא" ומחדש חיוב במקרא מגילה, אין נשים מוציאות את הגברים ידי חובה, מפני שחיובן שונה.
מכל מקום, יש לבאר את שיטת הבה"ג, שלכאורה מבוססת על פי תוספתא דחויה, ואינה פשט הדברים. והנה כמה מן התשובות שמצאתי[13]:
א. צורת חיובן של נשים שונה משל גברים. וחיובן של נשים הוא רק בשמיעת מגילה ולא בקריאתה[14], ולפיכך אין הן מוצאים גברים ידי חובה. אך יש לברר מהו הטעם לכך שנשים חייבות דווקא בשמיעה ולא בקריאה?
האבני נזר[15] כותב שחיוב הקריאה במקרא מגילה הוא דין של "מחיית עמלק", וכיוון שאין הנשים חייבות בזכירת ומחיית עמלק, אין הן חייבות בקריאת המגילה. אך בשמיעה, החיוב הוא רק "פירסום הניסא" וחיוב רגיל של מקרא מגילה, שבו נשים חייבות. לפיכך, בקריאה בלילה נשים מוציאות גברים, משום שיש חיוב של מחיית עמלק רק ביום, ויש רק פירסום הניסא בלילה[16]. אך ניתן להקשות, כיוון שבכל המגילה אין זכר של עמלק, והאחרונים דנים אם יוצאים יד"ח זכירת עמלק בפרשת בשלח שמוזכר בו עמלק, וכאן לא מוזכר כלל, ופשוט שאין כאן עניין של מחיית עמלק! בנוסף, אין דינים מיוחדים של כוונת מעכבות בפוסקים כמו בפרשת זכור.[17]
אציין שהסיוע לדברי האבני נזר שהוא מביא הוא גם קצת קשה. והוא: הגמרא במגילה דף יח ע"א קובעת שאין לקרוא את המגילה בעל פה, משום גזירה שווה של המילה "זכירה" המוזכרת בעניין זכירת מעשה עמלק ומוזכרת בעניין מגילה, "מה להלן בספר אף להלן בספר". מכאן מסיק האבני נזר, שמגילה יש לה דין של זכירת מעשה עמלק. לכאורה ניתן לומר אדרבה, עצם זה שהגמרא לא כתבה שקריאת מגילה חיובה כזכירת מעשה עמלק, וכך הוא הדין במעשה עמלק, שבעינן דווקא לקרוא בספר, וזה יהיה הדין במקרא מגילה, מוכיח שאין זה נכון.[18]
ב. סוג החיוב של נשים שונה משל גברים[19], שכן גברים חייבים מדין מצות מקרא מגילה, אך נשים חייבות מדין "אף הם היו באותו נס". לפיכך פשוט, שנשים, שהן רק חייבות מדין "אף הם היו באותו הנס", לא מוציאות גברים, שחייבים מדין קריאה מגילה.
ג. רמת החיוב של נשים פחותה משל גברים[20], שכן מגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש (מגילה ז ע"א). לכן הגברים, שחייבים מטעם מצות מגילה, חיובם הוא ברמת דברי קבלה, אך נשים, שחייבות משום "אף הם היו באותו נס", הן רק חייבות מדרבנן, כמבואר בראשונים[21]. לכן ברור שנשים, שברמת חיוב של דרבנן, אינן מוציאות את הגברים, שהם בחיוב דאורייתא.
אך יש להקשות על כך, שהרי יוצא מדברים אלו שבפורים שחל בשבת וחכמים אחרונים קבעו לקרוא בערב שבת, או בקריאת מגילה בלילה, גם לגברים מגילה היא רק בחיוב דרבנן ושווה לנשים, ונשים ראויות להוציא אותם, ונפקא מינה זו לא הובא בבה"ג (לכאורה ניתן לומר שהנשים הן בגדר "תרי דרבנן" והגברים "חד דרבנן", וגם בלילה אינן מוציאות).[22]
אך עיין חידושי ר' עקיבא איגר (על מגילה ד ע"א) שהקשה על זאת, על פי הנלמד בתוספות (פסחים קח ע"ב) שרק במצוות דרבנן אפשר לומר "אף הם היו באותו נס", אך במצוה מדאורייתא כגון סוכה, אי אפשר לומר "אף הם היו באותו נס". לכן, אם נגדיר את חיוב הגברים ברמת "קבלה" זו "כמו דאורייתא"[23] בלשון רע"א, ולא יתכן כלל לחייב אותן מדין "אף הם היו באותו נס". אך ניתן להציע מרוב דוחק, שאין זו אלא "כעין דאורייתא", ולא ממש.
ד. מרכיבים מסוימים של החיוב שייכים רק לגברים ולא לנשים.
המרחשת (ח"א סימן כב סק"א) כותב, לפי הגמרא (מגילה יד ע"א) "קרייתא זו הלילא". כלומר, בתוך מצות מגילה נכללת גם מצות הלל, שבו נשים פטורות ממנו, מכוח מצות עשה שהזמן גרמא. לפיכך לא יתכן שיהיו מוצאים את הגברים ידי חובה, שהם חייבים בהלל, והנשים פטורות. ולכן, נשים מוציאות גברים בקריאת מגילה בלילה, משום שזו רק מדברי חכמים ולא קשור לעצם ההלל, וחיובם שווה. אך על כך ניתן להקשות בשלושה אופנים:
א. תוספות (סוכה לח ע"א ד"ה מי שהיה עבד ואישה) כותבים: "משמע כאן, דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת. וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא, אע"ג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים דמחייבי בד' כוסות, ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה. שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור". שכן ההיתר של הגמרא (מגילה יד ע"א) לתקנת פורים אע"פ שאין בתורה, הוא ק"ו מפסח, "מעבדות לחירות אמרו שירה, ממיתה לחיים לא כ"ש?". וברור שההודאה פורים יותר משמעותי ממצרים![24] לפיכך, אין אפשרות לומר שחלק ממצות מגילה יש מרכיב של הלל, שאם כן נשים יהיו פטורות ממנה.
ב. הכתוב בגמרא "קרייתא זו הלילא", אין הכוונה שבתוך מצות מגילה נכללות בה גם הלל, אלא שהמגילה היא במקום הלל, ועל ידי קריאת המגילה יד"ח הלל, או שאם לא קרא מגילה יאמר הלל (עיין במאירי על הסוגיה שם).
ג. אותה סברא מביא אותנו למסקנה הפוכה, בלשון חז"ל "והיא הנותנת". ואם תאמר, בקריאת מגילה נכלל גם "הלל", נשים היו יכולות להוציא גברים ידי חובה בקריאתם, אלא שהגבר קורא הלל לאחר מכן.[25]
לעומת זאת, הקהלת יעקב (על מגילה סימן ג') הסביר, שבמצוות מגילה יש מרכיב של תלמוד תורה. שכן למדנו בגמרא (מגילה ד ע"א) פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום. ופירש"י "מעמידין תורגמן לפני החכם לדרוש אגרת פורים ברבים". לפיכך, נשים, שפטורות מתלמוד תורה, לא יכולות להוציא ידי חובה גברים[26].
אך ניתן להקשות על כך משתי סיבות. אחת, העניין "שאולין ודורשין בעניינו, וכו' הוא כלל בכל מצות החג, הקשור לאווירה שלפני החג, והידע של הלכות הנצרכות. אך לא קשור לעצם מצות החג.
בנוסף, יוצא מהסבר זה שנשים פטורות מכל המצות בחגים, שבכולם "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג פורים", ויש להם מרכיב של תלמוד תורה[27].
ה. האור שמח (הלכות מגילה פ"א ה"א) מסביר לפי הנלמד בגמרא (מגילה ז ע"א) ששמואל סבר שהמגילה נאמרה לקרות ברוח הקודש ולא לכתוב. ועיין שם בתוספות, שמפרשים שמן הכתב אין זה חיוב אלא דרבנן, כיוון שהפסוק "כתב זאת זכרון בספר" אינו כולל מגילת אסתר. אך הדעה המקובלת היא שמגילת אסתר נאמרה גם לכתוב ברוח הקודש, משום שבפסוק "כתב זאת זכרון בספר" נכללת גם מגילת אסתר. לפיכך נשים, שאינן חייבות בזכירת ומחיית עמלק, אינן בחיוב של רוח הקודש לעניין כתיבת המגילה (קריאתה מתוך הספר). לעומת זאת, גברים, שחייבים בזכירת ומחיית עמלק, יש להם חיוב של רוח הקודש לעניין כתיבת המגילה[28].
כלומר שלפי האור שמח יש בעצם שני חלקים של קריאת המגילה:
א. הקריאה בעל פה, שלדעת כולם היא מדברי קבלה.
ב. הקריאה מתוך הכתב, שיש מחלוקת אמוראים אם חיובה הוא רק מדרבנן או מדברי קבלה (הדעה להלכה).
ולכן, כאשר אישה קוראת מגילה לגברים היא אינה מוציאה אותם, משום שהגברים חייבים ברמת רוח הקודש בכתיבת המגילה, והנשים הן רק ברמת של דרבנן. וזה נחשב שהאיש קורא בעל פה, ואינו מקיים קריאת מגילה.
לכאורה ניתן להקשות על האור שמח, שלא נראה שיש שני "חיובים שונים" במקרא מגילה, אלא ששני העניינים האלו הן הלכות מסוימות בקריאה, וזה פשוט.
ו. ויתכן להציע, לפי דברי ר' משה סולובייצ'יק (הררי קדם ח"א סימן קל) וע"פ התוספות (פסחים קח ע"ב ד"ה אף הם היו באותו הנס), לעניין דומה אך שונה. יש חידוש בכוונת התוספות "חייבים בשמיעה ולא בקריאה", שכפי שהזכרנו לפני זה, קשה להבנה.
יש שאלה מפורסמת שנשאלה בתוספות, למה אין אומרים "אף הם היו באותו נס" במצות סוכה, שלכאורה השתתפו בה הנשים, כפי שנאמר "הושבתי את בני ישראל", את כל בני ישראל[29]. תוספות מתרצים שרק לעניין מצוות מדברי חכמים יש לומר "אף הם היו באותו נס", אך לא לעניין מצות מן התורה כגון סוכה. אך ר' משה כותב שרק מצות שהן "פרסומי ניסא" ניתן לחייב את הנשים מכוח "אף הם היו באותו הנס", ולכן רק במצות חנוכה, מגילה, ארבעה כוסות, שהן פרסום הנס, הנשים חייבות "אף הם היו באותו הנס". לעומת זאת, במצות סוכה שהיא רק לזכר נס, אין מחייבים את הנשים מטעם "אף הם היו באותו הנס".
לפיכך יש להציע: שחייבו את הנשים רק בחלק שהוא פרסום הנס, והוא השמיעה. עיין בגמרא (מגילה יח ע"א) שמעירה שיש שני עניינים בקריאת המגילה, "משמע שהשמיעה הוא הפירסום הניסא"[30]. אך הקריאה שהיא אינה קשורה לפרסום הנס אלא למצות מקרא מגילה, שהיא זכר לנס, אי אפשר לחייב את הנשים, מכוח "אף הם היו באותו הנס".[31] ועיין באבני נזר שם, שהאריך להסביר עיקרון זה, שרק השמיעה היא הפרסום הנס.
ובזה ניתן ליישב שתי שאלות מפורסמות בעניין פורים:
א. למה דברי הבה"ג שנשים אין מוציאות גברים לא נאמרים בחנוכה? בנוסף, למה השו"ע כתב בהלכות חנוכה שקטן יכול להוציא, לעומת במגילה?
ראשית, המשנ"ב (תרפ"ט סק"ב) כותב "לא דמי לנר חנוכה, דשאני מגילה דהוי כמו קריאת התורה, ופסולה מפני כבוד הצבור". בניגוד לחנוכה, שאינו דומה לקריאת התורה בכלל. לעומת זאת, הרב סולובייצ'יק (הררי קדם ח"א סימן קצג) מסביר, שמקרא מגילה שיש דין של ערבות, ולכן כל מי שאינו מחויב אינו יכול להוציא יד"ח. לעומת זאת, במצות נר חנוכה העיקר שיהיה הנר דולק, חובת "נר איש וביתו", ולפיכך נשים וקטנים מוציאות גברים בחנוכה. יתכן להציע שדווקא במגילה יש מצב פירסום הניסא חלקי (רק בשמיעה), ולא יתכן לחייב אותן בקריאה משום "אף הם היו באותו הנס" (עיין בתוס' יט ע"ב שמביאים ירושלמי שבו הקטנים חייבים מכוח "אף הם היו באותו הנס"). אך בחנוכה, כל המצוה היא פרסום הנס. זמן ההדלקה, ומקום הנחת המנורה. ונשים חייבות מכוח "אף הם היו באותו הנס" ברמה מוחלטת, ואף מוציאות גברים.
ב. למה בחנוכה יש עניין של פירסום הניסא אף לגויים, וזמן ההדלקה הוא עד "דכליא ריגלא דתרמודאי", שהיא אומה של מלקטי עצים דקים שמתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם (רש"י ד"ה "דכליא ריגלא דתרמודאי"). אך במגילה לא שייך כלל פירסום הניסא לגויים?
הרב סולובייצ'יק (הררי קדם ח"א ס"קעט) מביא שני הסברים. אחד, מגילה היא עניין של תלמוד תורה, שבו הגויים לא שייכים, בניגוד לחנוכה, שזה רק מעשה הדלקה. שני, בפורים אנחנו חוגגים את ההצלה ממיתה, והוא פרסום הנס של אמונה בה', שהגויים לא שייכים אליו. זאת, לעומת חנוכה, שבה אנו חוגגים את הניצחון ביוונים, שניסו שנשכח את התורה והמצות. לפיכך, פירסום הנס הוא משום קידוש השם, ולהראות דווקא לגויים שאין אנו נכנעים, ותמיד נהיה יהודים. אך לכאורה ההסבר השני קשה, שכן גם בפורים חז"ל (מגילה טז ע"ב) דרשו שליהודים הייתה "אורה" זו תורה וכו', וכל הדברים היו גזרות שבוטלו! אם כן, אין באמת הבדל גדול בין הפורענות של חנוכה, שהייתה גזירות נגד יהדות ומלחמה על כך, לפורים! יתכן להציע, שכיוון בפורים יש חלק של פרסום הנס, וחלק מן המצוה הוא קריאת המגילה. ולכן, לא צריך לטרוח וגם לפרסם את הנס לגויים, בניגוד לחנוכה, שכל המצוה היא פירסום הנס, וזו מטרת המצווה.
עיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תסז, שכותב שהקורא את המגילה צריך לקרוא כל מילה ותיבה, ואילו החסיר אפילו תיבה אחת לא יצא ידי חובה, ולעומת זאת, בשמיעה לא צריך לדקדק כל כך. ולכאורה מהו ההבדל בין השומע לקורא?
לפי דברינו פשוט, הקריאה היא מפני עצמה חיוב של קריאת כתובים והוא צריך לדקדק בכל תיבה. אך השמיעה הוא פרסום הנס, והעיקר הוא הבנת הסיפור, דו"ק בכ"ז.
♦ ♦ ♦