הערה על מאמרו של הרב שלמה זלמן כהן "נהג מונית שרואה באמצע הנסיעה שיש לנוסע היהודי חמץ" (עמוד קכ"ח)

ב"ה
הנה זה בא, וימלא הבית כולו אורה זו תורה וזו שכרה, מלא צנא דדובשא ועסקי באורייתא, בכל הופעת גליון חדש מידי חודש בחודשו, ואפתח בשבח תחילה, במאמרו הבהיר של הגאון ר' שלמה זלמן כהן שליט"א, ודבריו בנויות ומחושבות להפליא, וכנראה ממבט ראשון שסגר עליו בהדבר החרש והמסגר, אך להגדיל תורה ולהאדירה נראה להעיר כדרכה של תורה.
נקט בפשיטות דהחמץ שבידיו דהנוסע שבמונית חשיב כברשותו דבעל המונית ויעבור בבל יראה וב"י והגר"א וסייעתו. ולכאורה פשוט דכה"ג גבי קנינים ומוחזקות, לא חשיבא תפיסה דהנהג אלא דהנוסע מתלת טעמי - א' מדנמצא בתוך ידו דנוסע, הב' דיש לנוסע השליטה עליו, והג' מדבזכויות הממון לא חשיב רשותו דהנהג כל משך הנסיעה.
ונבא לטעם א', דכיון דקאי בתוך ידו וכליו דהנוסע חשיב ברשות דהנוסע ולא דהנהג, דכן פשוט בכל גדרי רשויות. ואף אי כליו דלוקח ברשות מוכר לא קנה, היינו דרשות מוכר מעכב, אבל עיקר התפיסה היא דבעל הכלי ולא דבעל החצר. וכן מוכח בגיטין ריש המגרש דבתוך קלתה חשיב ברשותה, וצל"ע שם, ובשו"ע אבהע"ז סי' קלט סעי' י, יא.
ולכאורה יש להבחין בזה ג' דרגות. א' כשהחמץ מוקף בתוך הכלי, כגון בתוך שקית, דבזה ודאי דלא שייך להנהג, ב' כשבולט מע"ג הכלי, אבל מונח ויושב ע"ג הכלי או ע"ג ידו, דג"כ לכאורה חשיב ברשות דבעל הכלי והיד ולא דהחצר, ג' כשמחזיקו בידו ובולט לצידי ידו, דבזה יתכן לדון דל"ח ברשותו, מדהחמץ נמצא בתוך החצר.
והנה בפסחים ו ע"א איתא ת"ר נכרי שנכנס לחצירו של ישראל ובציקו בידו אין זקוק לבער, ופרש"י ד"ה אין זקוק לבער לא הזקיקוהו להוציא את הנכרי מן הבית כדאמרן אבל אתה רואה של אחרים עכ"ל. ולכאורה משמע דלולי היתר זה דשרי של אחרים, אלא היה הנכנס ישראל, הרי דלפי הגר"א ה"נ דיעבור.
ואשר יל"ד דמיירי בגונא דהבצק בולט לצידי ידו דהנכרי וכאופן ג' הנ"ל, אבל יתכן בעיקר מה דהוצרך רש"י לההיתר דשל אחרים, מדאל"כ ודאי דהיה עליו לסלקו להנכרי, דיש לחוש שיניחנו לרגע בקרקע ויעבור בדאורייתא, ולזה הקדים רש"י דבכל גווני אין בו איסור מה"ת.
ועכ"פ באופן דהנוסע יניח את החמץ ע"ג המושב שבצדו, הרי דאי יניח את החפצא דהחמץ בלא כלי, בזה באמת מצד הטענה הא' קאי הנידון דיעבור עליו להגר"א. אלא דאכתי נשאר לדון מדהנוסע שולט, וכמו שהורחב בסברא זו מכמה פנים, ומדבזכויות הממון מושכר לו. ויל"ד דכמדומה דלפי המנהג גם הנהג יכול להניח את חפציו במושב האחורי, וכן מדמתכוין כל נהג להשאילו או מדכך מנהג המדינה. אלא דכל אופן זה אינו מצוי כיום כלל שיניח את החמץ בלא שקית על המושב.
ועוי"ל על השאלה, שהרי בפסחים ז א' כתוב: אמר רב אחא בר יעקב הכא בתלמיד יושב לפני רבו עסקינן ונזכר שיש עיסה מגולגלת בתוך ביתו ומתיירא שמא תחמיץ קדים ומבטיל ליה מיקמי דתחמיץ, הרי שמהני ביטול לפני שנהיה חמץ, וכן קיי"ל בטשו"ע בסימן תמד סעיף ח, וזהו אפילו לאחר זמן האיסור, וכמבואר בנושאי כלים שם. ולפ"ז יש לומר דאף יכול לבטל לפני שהחמץ נכנס לרשותו, אע"פ דהחמץ כבר קיים. וא"כ מספיק שיבטל את החמץ לפני שנכנס לרשותו, וכן יכול בכללות קודם זמן האיסור, לבטל כל החמץ שיבוא אולי לרשותו.
בברכה מרובה עד בלי ירח
דוד יצחק בורשטיין
ירושלים עיה"ק
♦