הרב חברון לוי

קריאת מגילה בשידור חי בשעת הדחק

הנה ידוע שהרבה אסרו לשמוע מקרא מגילה דרך הטלפון וכדומה:
מרן הגרש"ז אויערבאך, במאמר שפרסם בקובץ סיני בשנת תש"ח וכן בספר מנחת שלמה חלק א סימן ט, מברר תחילה את התהליך הטכני שבהפעלת הטלפון. וכאן הוא מסיק שהטלפון מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון הוא המיקרופון או מכשיר הדיבור, והשני הוא האזניה – מכשיר השמיעה. הפעולות בשני החלקים הן הפוכות אחת מהשניה, במיקרופון נהפך קולו של המדבר – האנרגיה שלו – לאנרגיה חשמלית, והאזניה הופכת אותו חזרה למיכנית – שמיעה ע"י האוזן. פעולה זאת נעשית באמצעות ממברנה, שהיא פחית דקה בדומה לתוף האוזן הרגישה לתנודות האויר הנגרמת ע"י הדיבור, ע"י הממברנה יש פחית עם פחמימות צפופות המוליכות את זרם החשמל. בזמן דיבור ליד הממברנה נעה הממברנה לפי אותה תדירות ועוצמה של דיבור, והיא מפעילה את הפחמימות ליצור זרם חשמלי באותה תדירות ועוצמה של הדיבור. כאשר זרם חשמלי זה מגיע לאוזניה נעשה תהליך הפוך, כאשר הממברנה שבו קולטת את זרם החשמל ויוצרת גלי קול באותה תדירות ועוצמה של המדבר.
מסכם הגרש"ז אויערבאך: "ואחרי כל התיאור האמור לעיל נראה. כשבשומע קול שופר או מקרא מגילה ע"י טלפון או רם קול לא יצא ידי חובה, משום דדוקא כשרושם שמיעת האוזן נעשה באופן ישיר ע"י קול השופר שמזעזע את האוויר ויוצר בו גלי קול אז חשוב כשומע קול שופר, משא"כ כשהאוזן שומעת רק תנודות של ממברנה אע"פ שגם אותן תנודות יוצרות באוויר גלי קול ממש כדוגמת קול השופר אפילו הכי מסתבר שרק קול תנודות ממברנה הוא שומע ולא קול שופר... כיוון שקול האדם או השופר רק משנה זרם חשמלי אבל הקול עצמו כבר עבר ובטל מן העולם לכן אף שבין רגע היה ובין רגע אבד וחיש מהר חוזר ונוצר שוב, מ"מ כיוון שבינתיים חלף ונעלם והקול הנשמע עכשיו הוא קול תנודות הממברנה אין זה חשוב קול שופר או קולו של המדבר".
ולכן לא מועיל לצאת ידי חובת שום מצווה ע"י הטלפון, וביותר הוא מסכם שם שאין לענות אמן אחר ברכות ששומע דרך הטלפון, הואיל והוא שומע רק קול של ממברנה ולא קולו של המברך.
וכן פסק בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן לט אות טז): "ברור הדבר שאין קול המדבר נשמע דרך הטלפון אלא הוא קול אחר הבא ע"י זרם ולכן אין יוצאין בזה ידי חובת קריאת התורה, מגילה" וכו'. וכ"פ מרנן הגרע"י ביחוה דעת והגרב"צ אבא שאול באור לציון ח"ד.
אך יש שהתירו זאת דרך טלפון ורדיו.
הגרש"ז אויערבך זצ"ל הביא שם שהחזו"א פקפק קצת בדברים ואמר לו "שיתכן שמכיוון שהקול הנשמע בטלפון נוצר ע"י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים, אפשר דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר." היינו שלשיטתו יתכן שיש לומר שהקול הנשמע בטלפון הוא קולו של המדבר. וא"כ לדבריו נראה שיש מקום להתיר לשמוע מגילה ושאר מצוות שבשמיעה דרך הטלפון, אפילו שהקול של המדבר הופך בזמן מסוים להיות זרם חשמלי.
ובספר מקראי קודש – פורים להגרצ"פ פראנק כתב: "אבל בקריאת התורה או מגילה הרי הוא שומע קול הקורא אלא שמעורב בו קול אחר אם נאמר שהטלפון נחשב כקול הברה יש לדון דשפיר יוצא דהכל הוא מכוח הקורא וכל הקולות כשרים אלא שיהיה מכוח בר חיובא".
ומסביר שם נכדו בהערות לספר: "יסודו של מרן בזה הוא שהעיקר הוא שהקול יבוא מכוח בר חיובא ובמקרא מגילה שהמצווה היא הקריאה אפילו אם הקול של הקורא בא דרך מגביר קול או טלפון יוצאים בזה ידי חובה כיוון שסוף כל סוף בא מכוח הקורא שהוא בר חיובא וכל שבא מכוח הקורא נחשב כקול ממש. ובזה נסתרו דברי המערערים על מקרא מגילה ע"י מגביר קול או טלפון משום שדרך הטלפון או מגביר הקול לא נשמע קול האדם אלא קול אחר שנתהווה מקולו זרם חשמלי. אבל לפי האמור אפילו אם נאמר שלא נשמע קול האדם אלא קול אחר מ"מ עדיין לא נפסק כוח קול האדם ולא נשמע הקול אלא כשהוא קורא והכול בא מכוח הקורא ונחשב כקולו ממש, דהיינו שגם לשיטתו כדברי מרן החזו"א אפילו אם נאמר שהקול הנשמע נובע מהזרם החשמלי בכ"ז נחשב כקולו של המדבר משום דהוי מכוחו ומדיבורו ולכן מהני למגילה, קריאה בתורה, הבדלה וכו'".
ונראה שמקור דבריו נובע מדברי הגליוני הש"ס ברכות כה שכתב: "יש להסתפק ג"כ בשמיעה ע"י דבר אחר כגון שמיעת קול שופר או מגילה ע"י הטלפון שנתחדש בשנים אלו אי שמה שמיעה. ובזכרוני מספרי המחקרים הטבעיים שאין הקול עצמו של המדבר הוא הבא לשומע [הכוונה בדיבור ישיר ולא דרך טלפון וכדו'] ואך קול המדבר מרעיד חלק האוויר שסמוך לו וחלק זה לסמוך לו וכן כסדר עד שנרעד חלק האוויר שבאוזן השומע וא"כ לפי זה כל השמיעה תמיד ע"י גרם ותמיד נחשב השמיעה ע"י דבר אחר וא"כ אין לחלק בין השמעה סתם לע"י טלפון... ואולם לכאורה אין לדון מהשמעה סתם להשמעה ע"י דבר אחר ממש כטלפון דהשמעה סתם אף דהוא גרמא מ"מ הואיל ודרכה וטבעה בכך שפיר חשיבא שמיעה ולא דמי לטלפון דאין דרך וטבע שמיעה בכך.
אולם כתב בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סימן מה) לגבי מכשיר שמיעה לחרש דן שחייב בשופר ויוצא ידי חובה מהדין של לולב שלקחו ע"י דבר אחר כגון תופסן שמחזיק את הלולב הוי לקיחה אף אנו נאמר שמיעה ע"י דבר אחר הוי שמיעה. וא"כ היוצא מדבריו שבכל שמיעה רגילה, קולו של המדבר הופך בתחילה לתנודות אוויר וליד האוזן השומעת הופך להיות קול וזה דמי לטלפון. ואין חסרון שהטלפון יחשב למעביר זר של הקול משום ששמיעה ע"י דבר אחר הוי שמיעה. וא"כ לשיטות אלו הדבר ברור שאפשר להשתמש דרך הטלפון ככלי לקיום המצוות שבשמיעה ובדיבור [מלבד שופר או הכרוכים בחילול שבת]. ולכן בשעת הדחק ניתן לצאת ידי חובת הבדלה מגילה וכדו' דרך הטלפון".
ואכן פסק בשו"ת מנחת אלעזר ח"ב סימן עב וזה לשונו: "נשאלתי להלכה למעשה אם יש לענות אמן לאחר ברכת חברו ששומע דרך הטלפון וכו' והנה בטוש"ע (אורח חיים סימן נה פסקינן כריב"ל דאפילו מחיצה של ברזל אין מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמיים, וכל השומע קול הש"ץ אפילו יחיד והוא בבית אחר יוכל לענות אמן עמו".
והוסיף שם: "אמנם לעניין שופר שנשאלתי אם יוצא בשמיעתו דרך הטלפון זה פשוט לענ"ד שלא יצא דלא עדיף מהתוקע לתוך הבור או לתוך הדות לאותן העומדים בחוץ, שאם קול שופר שמעו יצאו ואם קול הברה שמעו לא יצאו, וה"נ בא הקול ע"י הטלפון מעורב וגם קול השופר ישתנה בוודאי ויתערב כמו דרך הברת הטלפון, וז"פ. אך לעניין קידוש בשבת ויו"ט אם שומע ע"י הטלפון ג"כ יוצא חברו, אלא בשבת ויו"ט ממילא אסור לדבר בטלפון ונראה שלהבדלה לדבריו פשוט שיועיל וכן לעניין מגילה יוצא השומע מהקורא בטלפון, דבאמת במגילה לא פסל אם נתעבה הקול".
הרי שפסק שמועיל לצאת ידי חובה ע"י הטלפון בכל מקום שלא הקפידו על ניקיון הקול ולכן מגילה, הבדלה ועניית דבר שבקדושה יועיל דרך הטלפון.
וכמוהו פסק גם בשו"ת מערכי לב סימן ה ובהשמטות סימן א שחזן המתפלל ברדיו כדי לפרסם את קולו אינו מוציא את הרבים ידי חובה אך אם מטרתו היא אך ורק להוציא את הרבים ידי חובה שפיר מהני. וא"כ הרי כאן ששומע דרך הטלפון שלא גרע לעניין זה מרדיו ודאי שכוונתו רק לצאת ידי חובה ומהני.
וכן עולה מדברי מרן הרב קוק באורח משפט סימן מח, שכותב, שרק שמיעת שופר צריכים להיות במישרים ולא קול הברה, אבל השומע קדיש וקדושה ברמקול יענה. וכן האגרות משה באו"ח, ח"ב, קח. וח"ד, צא, ד. וכן הקל בשעת הצורך, הגר"ח דוד הלוי (מים חיים, ח"ב) וכתב שאפשר לסמוך על החזו"א והאגר"מ. ושבט הלוי (ח"ה, פד) כתב, שנוטה להסכים לאגר"מ, ואם שמע בצורה הזו, יקרא שוב בלי ברכה, כי קרוב לודאי שיצא. אך לא רוצה להתיר כי דברים חדשים כאלו יכולים להרוס, יעו"ש.
ושמעתי מהגאון רבי אשר וייס, שאחרי הרבה שנים הוא מצדד כמתירים [אך לא אמר זאת לדינא], וז"ל: "שזה תלוי בדין שומע כעונה, שהגמרא אומרת זאת בסוכה (לח). והרי שומע כעונה זה דין דאוריתא, כי זה מועיל גם בק"ש. ולמדו זאת מדברי קבלה, מקריאת שפן אצל מלך יאשיהו. והרי שם זה לא קריאה של מצוה, ואיך למדו משם 'הלכה' לכל דיני קריאת מצוה?
אלא, ששומע כעונה מבוסס על טבע הדיבור והשמיעה. העולם נברא בעשרה מאמרות, והאזנים ומיתרי הקול נבראו כאחד. כי מה הטעם לאזנים אם לא מדברים, ומה טעם בקול אם זה לא נשמע. טבע הדיבור והשמיעה זה שני צדדים של אותו מטבע. פלוני מדבר ואלמוני שומע. והשומע כעונה. כי תמיד יש קשר בין המדבר ובין השומע. ואת ההבנה הזו של טבעו של עולם, דייקו חז"ל מספר מלכים. שפן קרא והפסוק אומר שמלך יהודה קרא.
לא למדנו משם הלכה (כי אז זה לא היה דין דאוריתא), אלא למדנו משם הבנה (מציאות) בטבע הדיבור והשמיעה והיחס ביניהם. שפלוני מדבר ואלמוני שומע, ונחשב שאלמוני דיבר, כי הדיבור הוא משותף ביניהם. ולכן שומע כעונה זה לא מדין שליחות. וזה עומק דברי החזו"א (בסימן כט) שכותב, שכיוון שענין שומע כעונה זה התאחדות השומע והמשמיע, זה בדיבור וזה בשמיעה. מתאחדים השומע והמשמיע, ומשתתף הדיבור והשמיעה להיות מצוה אחת.
ולכן, אם שומע כעונה זה 'הלכתא' (גדר הלכתי), אז ודאי צריך קול של אדם. אך אם שומע כעונה זה מבוסס על התאחדות ושיתוף של השומע והמשמיע, אז השומע שמע את הקורא, הקשר הטבעי בין שומע ומקראי. כל עוד שאנו שומעים (בזמן אמת) את הקול של המשמיע (או קול שדומה ממש למשמיע [דרך הממברנה]), בזמן שהוא מדבר עכשיו- גם בזה אמרינן שומע כעונה". עכ"ד.ובליל פורים, קריאת המגילה לחלק מהפוסקים זה דרבנן ולא מדברי קבלה - הפרמ"ג כתב (ראש יוסף מגילה ב) 'ועל קריאת מגילה בלילה יש לומר דאין מכין מכת מרדות כי הר"ן כתב דכפרים לא היו קורין בלילה, כי אם ביום, דעיקר ביום. גם החיד"א (תרפז) מביא שהרא"ש סובר שבני הכפרים לא היו קורין בלילה. הפרמ"ג כתב (ראש יוסף מגילה ב) 'ועל קריאת מגילה בלילה יש לומר דאין מכין מכת מרדות כי הר"ן כתב דכפרים לא היו קורין בלילה, כי אם ביום, דעיקר ביום. –אז בספק דרבנן, להקל. המהרש"ם (בהסכמו לספר בית יצחק על מגילה) גם סובר שקריאת המגילה בלילה, זה מדרבנן.
ולכן נלע"ד שזקינה שקשה לה ללכת, לשמוע קריאת המגילה מחוץ לביתה, יכולה להקל לשמוע דרך הרדיו, בשידור חי. ובבוקר תשמע כרגיל, מבעל קורא[2].
וכתב לי הרב שלמה דיכובסקי שליט"א על מאמרי: אני מסכים להתיר, בנסיבות המתוארות. עיין במאמרי על מכשירי שמיעה ושתל קוכליארי.
♦ ♦ ♦