הערה והשלמה למאמרו של הרב שלמה מאיר יאקב - פסח: למשמעותה של הפסיחה

הערה והשלמה למאמרו של הרב שלמה מאיר יאקב "פסח - למשמעותה של הפסיחה" (עמוד רעד)
ייש"כ על הגליון הנפלא המלא מזן על זן בהני מילי מעלייתא מחכמי ורבני הדור שליט"א,
והנני בהערה על המאמר בענין משמעות השם פסח והביא בזה ב' שיטות כיד ד' הטובה עליו. והעירני ידידי הג"ר אביעד וייל שליט"א לפרש דברי הגמ' בפסחים דף לט: 'ואמר רבי אושעיא מצוה בחזרת ואמר רבא מאי חזרת חסא מאי חסא דחס רחמנא עילוון' עכ"ל. והנה לפי פירוש הראשון ברש"י והתרגומים שפסח הוא מלשון 'חס' מובנים היטב דברי הגמ' דחס רחמנא עלן, שזהו המהות של פסח. [אמנם לפי המהלך השני בפירוש המילה פסח שדילג, קשה קצת מה הענין דחס רחמנא עלן, שלא הוזכרה מילה זו בתורה שעל שם כך נקרא חסא]. ודפח"ח.
בברכה ובהוקרה שתמשיכו לילך מחיל אל חיל
דוד בריזל
♦
תגובת המחבר
לכבוד רבי דוד בריזל
השלום והברכה
כן הוכחתי גם אני בטיוטה כראיה נפלאה זו.
אבל שוב נמלכתי שמסתבר שדברי רבא אינם מכוונים על כך שחס הקב"ה עלינו בנגפו את מצרים בהכותו את בכוריהם בליל ט"ו ואותנו הציל, אלא דברי רבא מוסבים על עיקר הפדיון מעבדות מצרים, שהקב"ה חס עלינו ויוציאנו משעבוד מצרים לחירות עולם.
גם זה על זה שייך הרמז באכילת מרור שתחילתו מר-שעבוד סופו מתוק-חירות כמבואר עוד בגמרא, שכל זה שייך רק על הפדיון משעבוד מצרים, לא על נס הפסיחה על עם ישראל ממכת בכורות.
וכל הנ"ל כמבואר בתורה הקדושה שאין פסח נקרא על שם עיקר ההצלה מעבדות לחירות אלא מעשה הפסיחה במצרים.
ויש להוסיף עוד, שהנה הגרסא שלפנינו היא ואמר רבא מאי חזרת חסא, מאי חסא דחס רחמנא עילוון.
אמנם בכמה כתבי יד (מינכן 95, ששון לונצר, וטיקן 125) יש תוספת דחס רחמנא עילוון ופרקינן, וכן גרסת ראשונים רבים הראב"ן רי"ץ גיאת פסחים עמוד שטו, מאירי פסחים לט ע"א, הגהות מיימוניות פרק ז מחמץ ומצה אות כ', המאורות פסחים מ"ב ע"א, כלבו סימן נ' וארחות חיים חלק א' ליל הסדר, מהר"ם חלאווה פסחים מ"ב ע"א, ספר המנהגים טירנא ליל הסדר אות קד, מאמר חמץ לרשב"ץ אות קכ"ד ספר מגיד מישרים פרשת צו מהדורא קמא, ובכמה מקומות בשל"ה הקדוש.
ומפורש בגרסא זו שהקב"ה ריחם עלינו ופדה אותנו, ומסתבר כנתבאר שהכל נסוב על עיקר השעבוד לא על ההצלה והפסיחה בליל ט"ו. וכך פירושו - שהקב"ה ריחם עלינו ופדה אותנו ממצרים. ולא בא כלל על הפסיחה על בתי ישראל.
ואדרבה יש לטעון הרבה אם נפרש חס רחמנא המוזכר בדברי רבא גבי חסא, המכוון לאותו חס שהיה בהצלה מהמשחית, מה צריך רמז קלוש בחסה על עניין הפסיחה שהיא חייס, אחרי שכבר יש לנו הרבה יותר מרמז בפסח עצמו. אבל אם נאמר עניין החס שבחסא אינו עניין למעשה הפסיחה בהצלת הבכורות, אלא על עיקר הפדיון, הדברים מבוארים היטב.
ואדרבה, עוד יכול הטוען לומר שיש מכאן ראיה להיפוך שפסח הוא דילוג ולא חס, שאם פסח הוא חס מה הרמז בחס רחמנא על שחרור מהשעבוד, שמא זה נסוב על עניין הפסיחה שהיה בליל הסדר. וזה ממש דומה לו יצויר ששם המרור היה לגמרי פסח, והיינו אומרים מלבד פסח זה שאנו אוכלים שהוא חס מהצלה מהמשחית, עוד רומזים באכילת המרור שנקרא פסח על פסח חס שעניינו אחר להצלה מהשעבוד. ומה יתן להבדיל מה החס של החסא רומז על עניין אחר, שמא על אותו עניין.
ויש להשלים הדברים על פי המבואר במאמר הנזכר שאין לשון חס של התרגומים בא במשמעות רחמים אלא כהגנה והצלה, ואילו לשון חס שנרמז בחסא יתכן שהמכוון בעיקרו לרחמים, כמבואר בגרסא חס רחמנא עלן ופרקינן, שכתוצאה מרחמיו עלינו בא לפדותינו.
ודי בהערה זו.
והנה שוב נמצא דבר פלא בדברי הרדב"ז (מצודת דוד להרדב"ז - מצוה קז1) ועתה שאין לנו פסח צריך להביא חסא, דחס רחמנא עלן והיינו זכר לפסח. דפסח וחסא חדא מילתא היא.
ומפורש בדבריו שלא כנתבאר לעיל, ואכן חסא הרומז לחס רחמנא עלן ופסח שהוא חס לשיטתו רומז על אותו דבר ממש. והרדב"ז השיב ברמיזה על הטענה הנזכרת לעיל איך שייך לפרש שחסא ופסח עניין אחד אם כן למה לנו חסא אחר שיש כבר פסח. ובדבריו מבואר שרק עתה שאין לנו פסח צריך להביא חסא, דחס רחמנא עלן והיינו זכר לפסח. אמנם חידוש גדול לדינא בדברי הרדב"ז, שבזמן שיש פסח אין מצוה בחסא, ופשטות התלמוד שלעולם מצוה בחזרת-חסא. גם התלמוד ביאר שכך מפורש במשנה2 שחזרת קודמת. והאם לדברי רדב"ז צריך לדחוק שמשניות אלו נשנו בדווקא אחר החורבן, שכבר לא היה פסח3? אלא שיש ליישב את דברי הרדב"ז שיש עוד טעמים למה חסא בגלל תחילתו מר כו', ומזה הטעם יש להקדים חזרת אף בזמן המקדש. אלא שבלאו הכי יש לתמוה על הרדב"ז כמבואר לעיל, שאין חס הנרמז בחסא עניין לחס של פסח על בתי ישראל.
והנה בחידושי חתם סופר פסחים דף קטז ע"א מבואר להיפך שעיקר עניין חסא שחס רחמנא עלן שייך רק בזמן שיש פסח דאורייתא. ואלו דברי החתם סופר דע כי מרור גי' מות הוא המלאך המות נקרא חזרת כו' וצריך מיתוק, ובלילה הזה שהוא ליל משומר מן המזיקין נעשה חסא דחס רחמנא עלן ולא נתן המשחית לבוא אל בתינו לנגף4 וע"כ מצוה לכרוך פסח מצה מרור ששלשתן גי' קרע שטן דוק ותשכח לכן בזה"ז דליכא פסח ע"כ מרור לאו דאורייתא, ע"כ. אך מכל מקום מבואר בדברי החתם סופר שחס רחמנא עלן בזה שלא נתן למשחית לנגוף את ישראל, אך למבואר לעיל פשטות דברי רבא שחס רחמנא עלן ופדנו ממצרים, והפדייה ממצרים עיקרה יציאת מצרים מעבדות לחרות לא הפסיחה על הבתים.
בברכה
שלמה מאיר יאקב
נ"ב עוד השלמות למאמרי:
מה עניין קרבן פסח לארבעה עשר אם ה' פסח בחמשה עשר
במאמר עמוד רפא הערה מה עניין קרבן פסח לארבעה עשר אם ה' פסח בחמשה עשר, ונמצא שכך העיר בספורנו שמות פרק יב פסוק כז זבח פסח הוא. זה הזבח נעשה בשביל הפסיחה שהיתה עתידה להיעשות בחצי הלילה של אחריו, ומפני שאין זבח בלילה הוצרך לעשותו בזה הזמן הנמשך אחר הלילה של אחריו בענין הקרבנות. והוצרך כל אחד להקריב כי הנס נעשה לכל יחיד בפני עצמו ולא לציבור בכלל5.
♦
הוכחה מלשון מהדרש שפסח-חס אינו במשמע רחמים בלבד אלא חס ומגן ברחמיו
שמות רבה (וילנא פרשת בא פרשה טו) כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בדיני נפשות אני מתעסק ומודיע אני היאך אני חס עליכם ברחמים בדם פסח ובדם מילה ואני מכפר על נפשותיכם שהעברה שאני עובר קשה היא שנאמר ועברתי בארץ מצרים וכן ישראל אומר (תהלים ט) ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה.
הנה אף שאין הכרע חלוט ממדרש זה החס הנאמר כאן הוא הפירוש לפסח, מכל מקום אם נפרש על פסיחת ה' על עמו הדבר מלמדנו הרבה למה שנתבאר במאמר שהחס אינו משמע רחמים, אלא מגן הוא על עם ישראל ברחמים, כי איך אפשר לומר מרחם אני עליכם ברחמים. ואף אם נאמר שיש שתי לשונות לרחמים חוס ורחם, למה הרחמים נפלו אחר תיבת עליכם? אלא היה לומר חס ומרחם אני עליכם.
♦
עוד במשמעות הזוהר במשמעות פסח
מלבד מה שהוזכר במאמר בשם הזוהר שפסח הוא חס, יש להוסיף עוד מבואר בזוהר6 שה' ריפא את מילת בני ישראל ודרשו מפסח ה' על הפתח, ומבואר שעניין הפסיחה הוא ריפוי הגנה והצלה. עוד מבואר מהמשך הזוהר שעניין פסח הוא שמירה שעל ידי הדם על המזוזה וכן במצוות מזוזה7.
♦
הפירוש פסיחה-מנוחה היא חידוש של אבן כספי
במאמר הובא פירוש פסיחה-מנוחה בשם התשב"ץ שהביאו בשם 'יש מפרשים' והוצע לייחס המכוון לגאון באבן עזרא, אבל טוענים שנמצאו הדברים בדברי אבן כספייד בפירושו לישעיה שהוא המפרש פסח מנוחה, ומסתבר שהתשב"ץ מכוון אליוטו.
♦
נידון להלכה אם שם החג חג המצות או חג הפסח
דנו8רבותינו9אם אמר חג הפסח חלף חג המצות10, אם יצא אחרי שבתורה ותיקון חז"ל הנוסח חג המצות, ויש צד לומר שיצא בחג הפסח אחר הסכמת חז"ל לכנות חג המצות חג הפסח11. אמנם יש לדון גם בעניין שאין זה הסכמת חז"ל אלא לשון בני אדם בלבד12. והנה חג המצות הוא זמן חירותנו ויש לדון בהאומר חג החירות אחר שחג המצות הוא זמן החירות. אבל כיוצא בזה יש לדון במזכיר חג השמחה חלף חג הסוכות ושמיני עצרת, ואין חג שאין בו שמחה אלא רבתה בסוכות, או באומר חג סתם אחר שכינו חכמים את חג הסוכות חג בלבד13. ואם יאמר חג האביב חלף חג המצות שהמכוון לחג החל בזמן האביב, אף שאין כינוי מפורש לחג המצות חג האביב, אלא שפירט איזה חג. ויש לדון עוד בשיפרט ויאמר בחג בחודש הראשון, כלשון הכתוב14. והנה כל נידון זה שייך שהזכרת החג המסוים מעכבת, אך עיין בזה באחרונים הסוברים שכל שהזכיר חג יצא15.
והנה בדברי הנצי"ב מצאנו חידוש גדול, שרק יום הראשון חמשה עשר הוא לבדו יכונה בלשון תורה בשם חג המצות, אלו דבריו בהעמק דבר ויקרא פרק כג פסוק ו היינו כמש"כ בפ' בא דחג המצות בלשון תורה אינו אלא יום הראשון, ולא כחג הסכות שבלשון המקרא הוא שבעת ימים, ע"כ, אך הדברים מחודשים ועיין עוד במקראות בעזרא ובדברי הימים16.
♦
בדברי החתם סופר שהקב"ה קרא יום מועד צאתנו מארץ מצרים פסח
והנה פלא גדול בדברי החתם סופר שכתב בדרוש לז' אדר תקצ"ט עמוד קעג והנה הקב"ה קרא יום מועד צאתנו מארץ מצרים פסח לזכר הנס הנפלא אשר פסח על בתי בני ישראל ודילג על הקץ, ע"כ. והפלא מבואר, שלא מצינו שקראו הקב"ה למועד פסח אלא חג המצות וכמו שהורחב סוף המאמר. ואין צד שנקרא במקרא פסח אלא ארבעה עשר. ואפשר אין כוונת חתם סופר ואין משמע כוונת חתם סופר לליל חמשה עשר, שלמקצת ראשונים אף הוא נקרא פסח, אך אפשר כוונתו לכל יום ט"ו, שאך בזה יש שרצו לומר שהוא בכלל פסח.
♦
הוספה להערה מ"ה בביאור הרשב"ם שהמלאך הכה את הבכורות
הובא בהערה מ"ה שדעת רשב"ם שהמלאך הכה את הבכורות וכן מפורש עוד בדברי הרשב"ם שמות פרק יב פסוק יא פסח הוא לי"י - שהמלאך ידלג ויניח בית ישראל להכות בכורות שבבתי הגוים:
ות"ח אחד העירני שלכאורה יש ללמוד ממאמר הכתוב ליל שימורים שהייתה שמירה בליל פסח, ומזה נלמד שה' פסח היינו שה' שמר והגן וחס ולא דילג. תשובת דברים הללו - הסכמת רבים מהראשונים שאין עניין השימורים קשור לשמירה ממכה אלא שהיה ה' שומר ומצפה לגאלם, גם לביאור שהיה שמירה מהמזיקים [ועיין להלן מדברי חז"ל] אין ספק שגם לדברי רש"י הרמב"ן וסיעתו המפרשים שפסח היינו דילג הייתה גם שמירה מהמזיקים שהרי מפורש במקרא שמות פרק יב, כג וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף: [ומקרא זה רש"י הביא גם בעניין שימורים עיין להלן], ועיין היטב במאמר האוצר ס"ו עמוד רפז-רצ.
♦
משמעות ליל שימורים הוא לה' שימורים לכל בני ישראל
שמות פרק יב, מב: "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם".
והנה פעמיים הוזכר שימורים פעם לה' ופעם לבני ישראל, וכמה ביאורים נאמר בעניין השימורים מה הוא, רש"י17 בשימורים לה' ביאר שהיה הקדוש ברוך הוא שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים: ואילו בשימורים לבני ישראל ביאר שימורים לכל בני ישראל לדורותם - משומר ובא מן המזיקין, כענין שנאמר (פסוק כג) ולא יתן המשחית וגו':
אמנם הרשב"ם ביאר שימורים לה' ולבני ישראל אחד הוא היינו בלשון יושב משמר ומצפה18, וכן פירש רבינו יוסף בכור שור, ובהדר זקנים, וכעין זה בספורנו אלא ששימורים הראשון הוא על הגאולה שהייתה במצים ושימורים לבני ישראל הוא לגאולה העתידה19. והרלב"ג גם הוא השווה השימורים לה' ולבני ישראל אלא שפירש עניין השימור מלשון זכירה20.
אמנם האבן עזרא מה שפירש רש"י בשימורים לבני ישראל פירש הראב"ע בשימורים לה', דהיינו שמירה מהמשחית21, ומכוח זה צוו בני ישראל לשמור חוקות הפסח והוא שימורים לבני ישראל22, וכן פירש החזקוני. והרמב"ן דחה את דברי האבן עזרא23 זו לשונו, ואינו נכון, בעבור שאמר להוציאם מארץ מצרים. היינו שהשימור לא היה מפני המשחית אלא לעצמותה של היציאה ממצרים, ולפיכך פירש רמב"ן בביאור השני כפירוש רש"י ובביאורו הראשון מלשון פיקדון24. אמנם בביאור שימורים לבני ישראל ביאר הרמב"ן כפירוש האבן עזרא, דהיינו לשמור הפסח מצוותיו וחוקותיו. וכעין זה פירש רבינו אברהם בן הרמב"ם25, ובאברבנאל הלך בדרך האבן עזרא והוסיף דברים כנראה בגלל קושיית הרמב"ן26.
והנה לפירוש האבן עזרא לשון השימורים שווה שניהם ענין שמירה אם שמירת בני ישראל אם שמירת בני ישראל חוקות הפסח, אבל לשאר המפרשים שימור ה' לשון מצפה ולשון שימורים לבני ישראל עניינו שמירה [ואף לפירוש רש"י שהוא שמירה מהמזיקים], אבל אין בכך קושי ששורש עניין השמירה אחד הוא, ולא לחינם יסודה אחד הוא.
ופירוש נוסף על דרך הדרש באבן עזרא לפרש השימורים השני שימורים לבני ישראל להיות ניעורים ומספרים כל הלילה, וכן הוא בחזקוני27.
♦
ביאור ליל שימורים בדברי חז"ל ובתרגומים
בתרגום יונתן יב פסוק מב: הוּא לֵילְיָא הָדֵין נְטִיר מִמַּלְאָכָה מְחַבְּלָא לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִּבְמִצְרַיִם28, ביאר השימורים לבני ישראל שמירה מהמלאך המשחית במצרים, ואילו השימורים הראשון שימורים לה' וַאֲמַר לֵיל נְטִיר לְפוּרְקַן הוּא מִן קֳדָם יְיָ לְמַפְקָא יַת עַמָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם29.
בראש השנה דף יא עמוד ב רבי יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל מנלן אמר קרא ליל שמרים ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית ואידך לילה המשומר ובא מן המזיקין. נמצא ששני הביאורים ברש"י אם לילה שמור לגאולה או שמור מן המזיקין היא מחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר, ומשמע שנחלקו בליל שימורים הראשון, שבשני לא הוזכר ליל אלא שימורים בלבד30.
אמנם בתוספות מסכת ראש השנה דף יא עמוד ב לילה המשומר ובא מן המזיקין - ורבי יהושע תרתי שמעת מינה דכולהו מודו דמשומר מן המזיקין כדמוכח בערבי פסחים (פסחים דף קט:) דתקון ד' כוסות ולא חייש אזוגות. ובתורא"ש הרחיב את הדברים ללמוד למד משני השימורים שנאמרו במקרא, למרות שבסוגיא הוזכר רק ליל שימורים. והערוך לנר הקשה הרבה על התוספות שאדרבה לרבי יהושע אינו שימור מן המזיקין, ומה שאמרו שאין זוגות מחמת שהוא ליל שימורים ממזיקין הוא רק תירוץ אחד מתוך כמה תירוצים, וכן תמה תורה תמימה הערות שמות פרק יב הערה רכד [אך יש להשיב שזו מחלוקת אמוראים, ולא משמע שנחלקו בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע].
וברבינו יוסף בכור שור ראה על הדרך הפשט ששימורים לשון שומר וממתין לגאלם ובדברי חז"ל שמור מן המזיקים נראה שהוא יותר דרך דרש.
♦