הערה על מאמרו של הרב שלמה זלמן כהן "חידוש מרן הגרח"ק זללה"ה דמצות מחיית עמלק מתקיימת דוקא כשמוחה לפחות תרי עמלקים" (גיליון ע"ה עמוד מ"ד)
בס"ד.במה שדן הגרש"ז כהן שליט"א בפירות שביעית של עמלק, מה יעשה אי יפסידם כפירות עמלק, או לאו כפירות שביעית, וכתב די"ל דמצי למחותם ע"י האכילה, וא"כ יאכל את הפירות ובהכי גופא הוא מוחה את זכר עמלק. אך יש לומר סברא לאסור אכילת פירות עמלקים לקיים בזה מצות מחיה, משום שבגופו עדיין קיים חלקים מן הפירות, ונמצא שיש שבח פירות בגוף האדם שמשמין מחמתם, ונמצא שעדיין יש זכר לעמלק בגופו ממש. אך יש לדון דחשיב שינוי צורה. אך מסתבר שלא מהני איבוד צורה, אלא צריך לאבד כל החפץ דעמלק לגמרי, ואולי שייך לסוגיא של יש שבח עצים בפת. ועוד יש להוסיף, ד'פירות העמלקים' גימטריא 'ימח שמו וזכרו דעמלק לעד'.
ועוד יש לדון במה שהביא ממרן שר התורה זצוקללה"ה שצריך למחות לפחות ב' עמלקים כמו לענין מגילת סוטה, יש לבאר בדעת מרן זי"ע שיש הריגה ויש מחייה, וכדי לקיים את מצות מחיית עמלק, צריך ב' עמלקים, אבל יש מצוה גם להרוג את עמלק וזה נוהג גם בעמלקי אחד. הגע עצמך וכי הרואה עמלקי אחד אין לו חיוב להורגו, ולא רק מדין חצי שיעור, ומה שאמר מרן זללה"ה מדין חצי שיעור כוונתו לקיום של מחיה אבל לקיום של הריגה הרי זה מצוה שלימה, אלא שיש מצוה להילחם בעמלק ולהורגם והתורה הוסיפה מצוה למחות אותם. וכמו שכתב מרן זללה"ה שיש מצוה לצער אותם בהריגתם וזה חלק מן המחייה, הרי שיש ב' דינים, וזה מה ששמואל עשה לאגג שייסר אותו כאשר הרג אותו. וחז"ל למדו כן מסברא שמחייה כולל גם הריגה וממילא כוונת התורה שיש מצוה להורגם ולמחותם ולפי זה שפיר בירך מרדכי על הריגת המן על מחיית עמלק כי התורה הוציאה לשון הריגה בלשון מחייה.
אורי שחר
בעמח"ס למכסה עתיק – אורי וישעי
♦ ♦ ♦