הרב מ. ש. עקיבא כהן
בני ברק

תשובות מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל - ענייני פסח וחודש ניסן[2]

בענייני: שואלין ודורשין, ברכת האילנות, בדיקת חמץ – מחיצה, ביעור חמץ, חמץ, קטניות, ערב פסח, הגדה, הסיבה, ארבע כוסות, מצה ואפיקומן, עוגה מקמח תפו"א, מוריד הטל, פסח שני

שואלין ודורשין

א. האם בל' יום קודם החג חייבים ללמוד גם הלכות יו"ט שנוהגות הרבה פעמים בשנה או רק את דיני אותו החג.
תשובה: הכל.
ב. להגר"א שבערב חג השבועות אי"צ לדרוש בהלכות החג ל' יום קודם החג דזה נתקן רק בפסח שיש מצוות רבות בטחינה לישה ואפיה של המצות, האם מי שקונה מצות אפויות בהכשר, ואין נוגעות לו כל הלכות אלו, יוכל להתחיל לדרוש בהלכות הרגל בפחות מל' יום קודם הפסח.
תשובה: צריך.
♦

ברכת האילנות

ג. בגמ' ובטוש"ע הנוסח של ברכת האילנות הוא שלא חיסר בעולמו כלום, אך בכל הסידורים נדפס שלא חיסר בעולמו דבר, מה המקור לנוסחא זו, ואיך למעשה צריך לומר.
תשובה: כלום.
ד. כשביומי ניסן יש ריח טוב בלבלוב, מה יקדים, את ברכת האילנות או את ברכת הריח על האילן.
תשובה: מה שמרגיש קודם.
ה. כשמברך ברכת האילנות על אילן יפה מאד שצריך לברך עליו שככה לו בעולמו, האם יברך ב' ברכות או שברכת האילנות כוללת גם את ככה לו בעולמו.
תשובה: כולל.
ו. האם קיים חשש גם מדינא לברך ברכת האילנות בשבת שמא יגע בלבלוב לראותו טוב או כדי להריח בו.
תשובה: כן.
♦

בדיקת חמץ – מחיצה

ז. לחזו"א שהתיר להשתמש בספרי חברו כי לא יבוא לאכול חמץ שאינו שלו, צ"ע דאם זה בפני אותו החבר הוא מבטל בכך דין מחיצה מהחבר הבעלים שיש לו חובת מחיצה.
תשובה: אין יכול לבטל מחיצת חברו (ומ"מ אין לעשות כן).
ח. בחולין דף ו: מבואר דאשת חבר לא תטחן עם ע"ה ופירש"י דכיון שהיא נוגעת בטהרתה במה שעסוקה היא תשכח ותאכל דמאי בגזל. ויש לדון בהוראת החזו"א זיע"א דהתיר ללמוד בפסח בספרי חברו שאינן בדוקין כי מיבדל בדיל מפני איסור גזל, והרי שם לא נזהר מנגיעה (דומיא דטהורה) ויש לחוש שישכח ויאכל.
תשובה: לא דמי דמאי לחמץ שחייב כרת.
ט. בנ"ל, האם מותר ללמוד בספרי בית הכנסת, דשם החמץ הפקר ויכול כל השנה לאוכלו בלא רשות.
תשובה: כמדומה שהקילו. שוב כתב תשובה: בביהכ"נ שלנו בודקים את הספרים (והשאר עושין לו מחיצה).
י. אמאי התיר החזו"א ללמוד בספרי ביהכ"נ שאינן בדוקין מטעם שלא יאכל חמץ שאינו שלו, והרי חייבו בדיקה בביכ"נ וזהו על חמץ שאינו שלהם (כמבואר במשנ"ב דלא שייך ביטול כיון שאי"ז שלהם) ואין בזה בל יראה, ועל כרחך החשש שמא ימצאוהו ויאכלוהו, ומפורש שחששו שיאכלו חמץ שבביהכ"נ.
תשובה: שייך לכולם (והוא למד בביכ"נ שאינו שלו).
יא. החזו"א התיר בפסח ללמוד בספרי בית הכנסת, משום שלא יאכל חמץ שלא שלו, ואפילו שאי"ז של איזה אדם, וצ"ע מדין בדיקת חמץ בבתי כנסיות, דלכאו' שם אין חשש דשמא לא יבטל יפה ויעבור על בל יראה כיון שאי"ז רשות פרטית של בני אדם, ומוכח שהחשש הוא שמא יאכלנו.
תשובה: ראוי שיבדוק.
יב. מטו משמיה דמרן (שליט"א) [זיע"א] דמותר ללמוד בפסח בספרי אביו שאינן סגורין, וצ"ב דיש לחוש שמא יאכל החמץ שבהן.
תשובה: לא יאכל בלי רשות.
יג. בנ"ל מה הדין במי שאוכל ושותה בבית אביו ככל חפצו ואין מבקש כל פעם רשות (וכל זה על דעת אביו), האם אסור לו ללמוד בספריו.
תשובה: יתכן שלא אסרו.
יד. האם הבעלים מצווה להפריש אחרים מללמוד בספריו.
תשובה: ראוי ליזהר.
טו. אמאי נהג החזו"א בכיסוי ספרים בפסח, והרי בדילי מחמץ שבהם מחמת חשש מילבי"ן.
תשובה: אם רואין שנקי אין חשש מילבי"ן.
טז. האם נכון שהחזו"א זיע"א נהג בפסח רק לסגור את ארון הספרים ולבטל בהם את החמץ בלא למכור את החמץ שבספרים לגוי.
תשובה: נכון.
יז. אמאי נהג החזו"א רק לסגור את ספריו בלא למכור את החמץ שבהם לגוי, והרי יש את החשש שלא יבטל יפה ונמצא שעוברים על בל יראה גם כשזה סגור כיון שזה ברשותו.
תשובה: שום גוי לא רוצה לחפש שם חמץ.
יח. האם החזו"א סבר שצריך בדיקה גם בפחות מכזית המצוי בספרים, או שחששו היה שיהיה בספר כזית שלם.
תשובה: גם פחות מכזית.
יט. בנ"ל, האם מהני שימכור רק את החמץ שבין הספרים ויהיה דינו ככל חמץ שמכר לגוי דמהני ביה מחיצה, או שכיון שהספרים נשארים שלו יש חשש שהוא ישתמש בהם למרות המחיצה, וסופו שיאכל את החמץ בשעת לימודו.
תשובה: מותר.
כ. באופן כללי, האם יש בזיון למכור לגוי ארון וחדר בשלמות כשיש בתוכו גם ספרי קודש, או שראוי לציין שבספרי הקודש הוא לא מוכר אלא את החמץ שבהם.
תשובה: מובן מעצמו.
כא. הר"ן כתב דתיקנו בדיקה שמא לא יבטל יפה חמץ השווה כמה אלפים, וצ"ע דבדיקה היא בחמץ שאינו יודע ממנו, וכי יש חשש שמתחבא לו בבית חמץ כ"כ יקר.
תשובה: למה לא.
כב. כשדן השעה"צ בבדיקת ליל י"ג משום ערום לא יתרום מחמת הפסד הברכה, למה לא מהני לכוין שלא לשם מצוה דאז ימצא שלא היתה מצוה בלי ברכה.
תשובה: צריך מצוה.
כג. במשנ"ב תלג. יט. כתב דבבית שהתינוקות מצויין בו בכל גונא צריכין בדיקה בזיז נמוך, וצ"ב דל"צ מצויין בכדי להתחייב בבדיקה, וכמש"כ בסקי"ג דאפילו מקום שאין רגיל להשתמש שם חמץ כל השנה רק שיש לחוש שמא הכניס שם חמץ באקראי ג"כ צריך בדיקה.
תשובה: לאפוקי אין מצויין כלל.
כד. במשנ"ב הנ"ל, הבנתי דבזה אם היו רק עראי אי"צ בדיקה דזהו ספק ספיקא אם הושהו התינוקות ואם תלו בזיז, ואי"ז ככל מקום שהוכנס בו עראי חמץ, האם זה נכון.
תשובה: אם נזהרו בהן או בדקו אחריהן.
כה. בשו"ע תלב. א. התיר לדבר דברים אחרים באמצע הבדיקה, וצ"ב מאי שנא מתקיעות דאין לדבר עד סופם.
תשובה: שם יש אומרים שעיקר המצוה מעומד.
כו. במשנ"ב תלג. כג. כתב לגבי התקרות שבאשר הטירחא מרובה יש להקל למכור לגוי, וצ"ב למה אי"ז לכתחילה שימכור ויפטר מבדיקה.
תשובה: צריך מחיצה.
כז. במשנ"ב תלא. יא. כתב דבדיקה קודם ביטול היא דאורייתא ולכך אף שהתחיל לאכול קודם ליל י"ד פוסק כשהגיע הזמן. וצ"ב, דמדאו' אין חילוק בין ליל י"ד ליום י"ג, והחיוב הוא רק ביום י"ד. ונמצא שבליל י"ד זה רק תקנת חכמים.
תשובה: זה בא לידי איסור דאורייתא.
כח. במשנ"ב יש נידון אם יש חיוב בדיקה בפירורין, האם לפ"ז יש ליתן בי' פתיתין שמניחים כזית שלם בכל פתית או שמספיק שבכולם יחד יהיה כזית אף שמפזרם ואינם במקום אחד.
תשובה: יתכן שמצטרף. שוב כתב תשובה: לא נהוג בכזית.
כט. שאלתי למרן (שליט"א) [זיע"א] מה מהני מנהג הנחת י' פתיתי חמץ בבדיקת חמץ, בגוונא שכתב השערי תשובה שבכל אחד יהיה רק פחות מכזית, אליבא דהשיטות דכלל אין חיוב בדיקה בפחות מכזית, וכתב לי מרן (שליט"א) [זיע"א] דמיירי שבכולן יחד יש כזית והבית מצרפן. וצ"ע, דמצינו רק צירוף כלי, אך מה המקור לצירוף הבית, דלכאו' פירורין המפוזרין בבית וכולן יחד הם כזית הם נכללין במחלוקת של דין בדיקה בפחות מכזית.
תשובה: גם חצי שיעור אסור לאכול.
ל. המניח עשרה פירורי חמץ בשעת הבדיקה כדי שיהיה לברכה על מה לחול, והם עטופים בנייר, האם צריך כשמוצאם לפתוח את הנייר ולראותם כדי שיחשב שמצא את החמץ, או שסגי כשמוצאם עטופים.
תשובה: מספיק עטוף.
לא. בהלכה מבואר דנר מבהיק בלילה יותר מביום, ואור היום מפריע, ואפילו אכסדרה לכתחילה צריך בלילה, האם לפ"ז עדיף לכבות את אור החשמל בבדיקה, ואף שהחשמל בחדר והוה אכסדרה, מ"מ זה רק בדיעבד.
תשובה: לא נהגו.
לב. העירו דמי שניקה כל ביתו באקונומיקה או פְלִיט שהם ודאי מבטלים החמץ, שוב ברור שאין חמץ בבית ואצלו העשרה פתיתין בבדיקה הם ממש לעיכובא לכו"ע ובלעדם הוה ברכה לבטלה. האם זה נכון.
תשובה: אולי וצ"ע. ובפסח תשס"ח שמעתיו אומר: שמקום שקשה לבודקו שייך לשפוך שם חומר שמבטל חמץ ולהפטר מבדיקה אך לא שייך לשפוך על כל ביתו חומר ולהפטר מבדיקה, דחז"ל חייבו לבדוק בנר את ביתו. וביאר שלא סמכינן ששפך היטב על כל ביתו ואין יכול להיות בטוח שעשה כן וצריך שיבדוק.
לג. מעשה במי שמכר כל ביתו לגוי ושייר 2 מרצפות בקרקע והניח בהן י' פירורין בכדי לקיים בזה מצות בדיקה. האם עשה כהוגן או שצריך שיעור של חיפוש ובדיקה.
תשובה: אין שיעור.
לד. הנה פשוט שמי שכל ביתו בדוק מחמץ, ויש לו פינות שהוא הניח שם חמץ ויודע את מקומן, או אפילו אשתו הניחתן והיא יודעת את מקומן, אין בזה חיוב בדיקה, כיון שביתו בדוק ומקומות החמץ ידועין. וא"כ צ"ע מה הועילו במנהג הנחת י' פתיתין בבדיקה, והרי כיון שהוא או אשתו יודעים את מקומן המדויק זה כלל לא מוסיף בחובת בדיקה.
תשובה: מפני מראית העין.
לה. הבאר היטב מזהיר לנוהגים בהנחת י' פירורין, שלא יניחו אלא חמץ קשה שלא יתפורר. האם עצה טובה קמ"ל שלא יצטרכו לנקותם, או דינא קמ"ל שיש חשש פיזור פירורין וסבירא ליה דיש חיוב בדיקה בפירורין פחות מכזית.
תשובה: שניהם.
לו. השערי תשובה כתב במנהג י' פתיתין לדקדק שיהיו פחותין מכזית, ושאם אחד לא נמצא ל"צ לבדוק שוב. וצ"ע, דעד כמה שאי"צ לבדוק שוב מחמת אחד מוכח שס"ל דאין חיוב בדיקה בפחות מכזית, וא"כ מה הועילו בהנחת אותן פתיתין לתוספת חיוב הבדיקה כיון שאין בהם חיוב בדיקה.
תשובה: מצוה מדרבנן.
לז. בשע"ת כתב ליתן י' פירורין בבדיקת חמץ שבכל אחד אין כזית, שמא יאבד אחד, ולכאו' ענינו דמ"מ יש בין כולם כזית והם מצטרפים לחיוב בדיקה ע"פ הגמ' בדף מה: משום דזמנין דכניש להו ונפלי גבי הדדי. וצ"ע למנהג העולם ליתן כל פירור בניילון סגור, דא"כ אין חשש אף אם כניש ונפלי גבי הדדי כיון שלא יהיה בהם צירוף כי כל אחד בכלי נפרד.
תשובה: חזי לאצטרופי.
לח. מרן (שליט"א) [זיע"א] ביאר לי ע"פ הנחלת צבי שבגליון השו"ע ריש הלכות מילה - דשופר לולב ומגילה שאין רגיל בהם כל יום יש בהם חשש שכחה טפי מבק"ש שרגיל בה כל יום, ולכך בהם לא התיר המשנ"ב סו"ס תרצ"ב אכילה קודם המצוה בטעימה או בשומר אלא בדחק גדול ורק בק"ש זה הותר. וצ"ב, דגם בדיקת חמץ אינה כל יום ובמשנ"ב תלא. ו. התיר בזה טעימה לכתחילה.
תשובה: יתכן משום דבדיקה מדרבנן ואינו מדברי קבלה.
לט. מש"כ המשנ"ב תלג. מה. באף הבודק בליל י"ג בחורין ובסדקים עם נר צריך לבדוק שוב כל ביתו בליל י"ד ככל ישראל דלא פלוג וחייבו אף מי שאין לו מקום שאינו בדוק. ובשעה"צ כתב שיהני לשייר חדר לא בדוק ואז אין חייב בכל ביתו. מה הדין כשלא שייר חדר ורק בליל י"ד נתן פירורין בחדר אחד, האם סגי לבדוק רק חדר זה, או שכבר נתחייב בתחילת הלילה בבדיקת כל הבית והחיוב לא יפקע בנתינת פירורין.
תשובה: אולי.
מ. בנ"ל, השעה"צ הדגיש שמהני לשייר חדר, האם גם סגי לשייר ארון המחובר לקיר.
תשובה: משמע חדר.
מא. במשנ"ב תמב. נא. כתב בסלי נצרים שאי אפשר לנקרן שיטמינם בחדר שאינו רגיל לילך שם, ומשמע דכשמניח בחדר שכל השנה אינו רגיל לילך שם אי"צ מחיצה ואי"צ לנעול אותו, האם זה נכון.
תשובה: צריך למוסרו לגוי ולסוגרו.
מב. הבנתי ממרן (שליט"א) [זיע"א] שחדר שנמכר לגוי מספיק שהדלת סגורה לדין מחיצה אף שאין נעול. האם זה נכון.
תשובה: יחביא את המפתח.
מג. במשנ"ב תמב. נא. כתב דכלי עם חמץ הנמכר לעכו"ם יטמינו בחדר שאין רגיל לילך שם, ומשמע דכיון שאין רגיל לילך שם זה נחשב למחיצה ואי"צ לנעול את החדר. האם זה נכון דאי"צ לנעול את המרפסת שנמכרה כולה לגוי.
תשובה: בודאי צריך לנעול.
מד. לחזו"א או"ח קטז. א. לא מהני בחמץ שהיה שלו לסוגרו במחיצה ולבטלו, ומשום שכיון שזה היה שלו הוא לא ימנע מלאוכלו ע"י המחיצה. וצ"ע, דא"כ איך מותר להשהות בלוע שבכלים (ומשמע אף בלי מחיצה) והרי אף עם מחיצה יש חשש שיבשל בהם.
תשובה: בליעה קלישה.
מה. המוכר מכירת י"ג לגוי, וכתוב שם כל חמץ שברשותו, נמצא שאין בו חשש בל יראה משום שמא לא יבטל יפה, ולרש"י והר"ן אין חיוב בדיקת חמץ, ואיך יברך על הבדיקה.
תשובה: מצותו בכך.
מו. במשנ"ב תמב. לג. הביא את השיטות שיש לבדוק מפירורין וחשש להם. וצ"ב, דבסימן תלג. ח. חששו במפולת שיחפש מחט כשיגמור לבדוק החמץ ובשלמא אם בודק רק מכזית, י"ל שאח"כ יחפש מחט אך אם ראה שאין שם אפילו פירורין שוב לכאו' לא יחפש מחט, דבבדיקת פירורין היה לו למצוא את המחט.
תשובה: לא שם לב לזה ולכן לא הרגיש בו.
מז. בהא דכשתינוקות מצויין חייב בדיקה אף זיז מגולה נמוך, מה הדין במקומות מכוסין שיתכן שהתינוקות גילוהו.
תשובה: הכל לפי הענין.
מח. המשנ"ב פסל לבדיקת חמץ נר עם ב' פתילות כי יש הפרש בין הפתילות, האם כשאין שעוה בין פתילה לפתילה דהן ממש צמודות ורק במקום אחיזת האש הן פרודות זו מזו זה פסול.
תשובה: פרודים לא טוב.
מט. במשנ"ב תלא. יב. כתב דאף לרמ"א שבהתחיל לאכול בהיתר פוסק לבדוק זה רק בצאה"כ, ומשמע שזה קולא כאן שבלא"ה לשו"ע אי"צ לפסוק. וצ"ע, דמסקנתו בשעה"צ רלה. כז. דגם בק"ש אם התחיל באיסור פוסק רק בצאה"כ, על אף ששם לכו"ע פוסק.
תשובה: אפילו אם נחמיר שם.
נ. האם נכון דמשמע בסימן תל"ג דבאוצר שאין רגיל ליכנס באמצע סעודה אי"צ לבדוק גם כשזוכר שנכנס פעם אחת באמצע הסעודה, ומשום דעד כמה שזוכר את אותה הפעם הוא זוכר שהוא לא השאיר אז פת, ובמקום שאין רגיל ליכנס בו רק כשודאי הניח פעם אחת חמץ זה מחייב בדיקה.
תשובה: אולי.
נא. בהא דפירורין בריצפה בטלין מאליהם מה הדין כשהם עטופים בנייר (נפק"מ להניח י' פתיתין עטופים בריצפה).
תשובה: אם אינם מאוסים לא בטלים.
נב. האם נכון שאף המשתמש פעמים רבות במה שנמכר לגוי אי"ז פגם במכירה ורק מדין מחיצה צריך לסגור ולא להשתמש – נפק"מ במקרים שאי"צ מחיצה, כגון בספרי חברו או קודם זמן האיסור.
תשובה: נכון.
נג. אמאי מוכרים לגוי מקום שאין בודקין בו ולא סגי לנועלו ולבטל, והרי אין חשש שמא ימצא גלוסקא נאה כי יש מחיצה.
תשובה: חייבוהו בבדיקה בכל הבית.
נד. במשנ"ב תלב. ז. כתב דאין שינוי מקום הפסק בבדיקה רק מפני שכל המקומות הם חובה אחת. וצ"ע, דלעיל סימן ח' מסקנתו גם בלא סברא זו דאין שינוי מקום הפסק במצוות.
תשובה: מחלוקת הפוסקים.
נה. כתב הביה"ל סי' תמ"ח דלמכור בכלליות כל חמץ שבבית הוא בדיעבד, וצידדו דזה מפני שהגוי לא יודע מה קנה, אך במכר בכלליות כל המקומות שמסומנים, אף אם יסמן רק אחר שמסר השטר למו"ץ, אם יסמן קודם זמן המכירה לגוי, זה לכתחילה כי ברור לגוי מה נמכר לו האם זה נכון.
תשובה: נכון.
נו. ברמ"א חייב בדיקת חמץ בכיסים ולא חילק שזה רק בבגד שילבש, ואמאי נהגו רק בבדיקת הארון בלא כל כיסי הבגדים שבו [גם יש לחוש שימלך וילבשם].
תשובה: יש לבדוק כל הכיסים.
נז. אמאי מי שלא בדק בודק במועד, והרי כשימצא יעבור בבל יראה דאו' וכעת אין עובר כי לא הטמין.
תשובה: זה נקרא הטמין.
נח. למשנ"ב תמב. לז. כזית מפורר בחדרי הבית צריך ביטול ולא ביעור, האם כשבשעת הבדיקה עוד לא ביטל יש בזה חיוב בדיקה אף שסופו לבטל (וי' פתיתים שנותנים סגי, שבין כולם יש כזית לחייב בבדיקה).
תשובה: שמא יבוא לאוכלן.
נט. למשנ"ב תמב. לז. כזית חמץ מפורר בחדרי הבית צריך ביטול ולא ביעור, האם מ"מ חייב לבודקו ולתת עליו מחיצה שמא יאכלנו או שלא חששו בו לכלום.
תשובה: במקום שדורסין נמאס ולא יבוא לאוכלו.
ס. לחק יעקב (משנ"ב תלא. יח.) דלא חשש באיחור הבדיקה לאחר מעריב כיון שמעריב תדיר, האם גם אי"צ למנות שליח (באפשר) שיבדוק בזמן התפילה כדצידד המשנ"ב בריש דבריו.
תשובה: אין מוכרח. שוב כתב תשובה: יתכן.
סא. המוכר חמצו לעכו"ם מכירת י"ג וכתוב בשטר שמוכר כל חמץ שברשותו האם יוכל לברך על הבדיקה כיון שלא שייכת חששת חז"ל שמא לא יבטל בלב שלם, כי גם בלי ביטול לא יעבור ולא תיקנו לו בדיקה לפי אותו הטעם.
תשובה: צריך לבדוק שלא יצטרך מחיצה.
♦

ביעור חמץ

סב. האם יש לחוש לצד שאין מצות שריפת חמץ אלא סמוך לסוף זמן ביעור חמץ והשורף בי"ד מוקדם לא קיים את המצוה, ולדחות למעשה את השריפה עד סמוך לסוף הזמן.
תשובה: טוב לעשות כן עכ"פ בקצת חמץ.
סג. השורף חמצו ונשאר לו בבית כזית שאח"כ יפקירנו בלא שריפה האם קיים מצות שריפה.
תשובה: קיים.
סד. בנתערב כזית במאכל אף שאין כזית בכדי אכילת פרס חייב בביעור מדרבנן, מה הדין במאכל שנתערב בו פירורין פחות מכזית, דלכאו' פחות מכזית בעירוב לכו"ע אי"צ ביעור.
תשובה: חצי שיעור אסור מהת'.
סה. אמאי חמץ שבסדקי עריבה חייב ביעור (תמב. יא.) ואי"ז כמפולת ג"ט כיון שאין כלב יכול לנקרו.
תשובה: בעל חי יכול לנקרו.
סו. במשנ"ב תלב. ד. כתב דאף כשביטל חמצו לגמרי בלילה יכול לברך בבוקר על השריפה כשלא בירך בלילה כיון שחייב לשרוף מתקנת חכמים, ומבואר שיש חיוב שריפה אף אחר ביטול (ורק אח"כ כתב ועוד שלא ביטל מה שמצא). וקשה, דהרמ"א תלד. ב. כתב לא לבטל ביום קודם שריפה כדי לקיים מצות שריפה בשלו.
תשובה: לכתחילה אין לבטל כדי שיהא חמץ שלו.
♦

חמץ

סז. נכנסה ציפור בפסח וניקרה באוכלין האם צריך לחשוש שהביאה אליהם משהו חמץ ואולי משום הידור יש להחמיר.
תשובה: אולי. שוב כתב תשובה: יש להוריד המקום שניקבה.
סח. נכנסה ציפור בפסח ולא ניכר שניקרה באוכלין האם צריך לחשוש שהביאה אליהם משהו חמץ ואולי משום הידור יש להחמיר.
תשובה: מסתבר שאי"צ לחוש.
סט. המשנ"ב תמב. טז. כתב שהמדקדקים לא מכבסים בגד בחמץ, האם זה רק בחשש פירוך הבעין או אף בחומר שכלה כולו כדידן שאינו נפרך אחר הכביסה.
תשובה: אם נפסל מאכילת כלב מותר.
ע. האם כיום יש חשש לתת מצה במפה שנתכבסה בחומר המכיל חמץ, דלכאו' המכונת כביסה מכלה לגמרי ולא נשאר כלום, ולא דמי לציורו דהמשנ"ב שאסר בזה.
תשובה: אינו מוכרח. שוב כתב תשובה: אי אפשר לדעת.
עא. שמעתי שמרן (שליט"א) [זיע"א] הורה דאף שאין חיוב להכין מים בערב פסח לכל החג מ"מ אם יש לו מלפני החג עדיף להשתמש בהם והטעם דבערב פסח יש ביטול ברוב. וצ"ב, דאם יש חשש שיש פירורי חמץ במים זה לא בטל בערב פסח דרק לח בלח בטל וכמש"כ הרמ"א תמז. ד.
תשובה: מים לנטילה היה הנידון.
עב. בעבר הורה לי מרן (שליט"א) [זיע"א] דאין הידור בפסח לשתות מים שהוכנו בערב פסח כי על הצד שיש שם מעט פת זה לא בטל לרמ"א תמז. ד. דאף בערב פסח רק לח בלח בטל אך לא פירורי פת, ומ"מ הורה שכשאפשר לו ליטול ידים במים שהוכנו בערב פסח יהדר בזה, ולא הובהר לי מאי שנא.
תשובה: אולי ידבק משהו.
עג. המגעיל 'שיש' באבן מלובנת האם מוכרח שתהיה לחות ביניהם משום שקימ"ל שיבש אין בולע.
תשובה: לכאו' אי"צ.
עד. שמעתי מי שצידד במינקת שפסק חלבה בפסח ואין אפשרות להשיבו אלא ע"י כדורים שהם מחמץ שלא נפסל, דיש להתיר ע"פ דברי החזו"א שהתיר לה לאכול ביוה"כ, דמה לי כרת דיוה"כ ומה לי כרת דחמץ (ובתחליפים לא מתחשבים להחזו"א הנ"ל), האם נכונים דבריו.
תשובה: אם אי אפשר באופן אחר אולי וצ"ע. שוב כתב תשובה: צ"ע.
עה. מי שרק בפסח מקלף עגבניות האם מותר לו לעשות כן בפסח בשמיטה כבכל שנה.
תשובה: כמנהג רוב בנ"א.
♦

קטניות

עו. האם בכלל גזרת קטניות זה בכל עניני בליעות דלא לתת כלי עם קטניות רותח (שהוכן לתינוק) על גבי צלחת רטובה אף שאין הקטניות ממש בצלחת.
תשובה: טוב ליזהר.
עז. המשנ"ב מיקל בתערובת קטניות כל שיש רוב ממין אחר, ומהיכן המקור למה שהחמירו אפילו בבליעות כלים וכדו' בכל מיני קטניות.
תשובה: מקור החומרא בקטניות שלא יטעו במינים האסורים וא"כ אין לחלק.
עח. פרי שגרעיניו קטניות האם גזרו גם על הפרי גופא שלא לאוכלו בפסח.
תשובה: לא שמענו. כעת כתב תשובה: צ"ע.
♦

ערב פסח

עט. האם מותר לומר שקונה בשר לחג הפסח כדרך שהתיר המשנ"ב לומר בלשון אשכנז בשר זה על פסח.
תשובה: מסתבר שמותר.
פ. האם אחר יו"ט ראשון מותר לומר לקנות בשר לפסח, דכבר עבר זמן הקרבת הפסח.
תשובה: אפשר לפסח שני.
פא. מצה רגילה שנעשתה שלא לשמה האם דינה כמצה עשירה לענין שמותרת באכילה בערב פסח.
תשובה: כבר דנו בזה ואין להקל.
פב. אמאי אין מחמירין בפיתות דידן שלא לאוכלן בערב פסח, דשמעתי דהן נאפות פחות מי"ח דקות – ומרן (שליט"א) [זיע"א] החמיר אף במצה שנאפית שלא לשמה שאין לאוכלה בערב פסח.
תשובה: לא מיחזי כמצה.
פג. מרן (שליט"א) [זיע"א] הורה דאין לצרף ללחם משנה חלה שאולה שאין לו בה אפשרות אכילה, וצ"ב מהוראת החזו"א בערב פסח שחל בשבת שיש לצרף מצה ללחם משנה אף שאסור אז לאוכלה.
תשובה: כאן דחזיא לערב מהני.
פד. בביה"ל סוף הלכות יו"ט כתב שאין למעט באכילה ביו"ט א' מזמן מנחה כדי שיאכל לתאבון בליל יו"ט ב', דהוא רק דרבנן ואין להימנע לאכול מחמת זה ביו"ט א' דהוא דאו'. וצ"ב, דברמ"א תע"א כתב לא לאכול מצה ביו"ט א' דפסח (הרבה) כדי שיאכל בלילה לתאבון.
תשובה: מצה שאני שזה מ"ע שעיקרו דאורייתא.
פה. מנהגנו לא לאכול מר"ח ניסן קמח מצה חמץ ומבושל האם זה מנהג או שטות.
תשובה: לא שמעתי אבל הנוהג נוהג.
פו. החזו"א בהוריות כתב דאחר שהקריבו למחוסר כיפורים קרבנותיו אחר תמיד של בין הערביים לצורך הכשרתו להקריב קרבן פסח כבר בטל עשה דהשלמה ואפשר להקריב שאר קרבנות. שואלים האם זה ג"כ בהקריב קרבן באיסור אחרי תמיד של בין הערביים בשאר ימים, או שזו הקרבה בפסול ונשאר העשה דהשלמה.
תשובה: מסתבר.
פז. בהא דהתחיל במלאכה בערב פסח פוסק בחצות (תסח. לב.) האם בתספורת חייב להפסיק ויראה מגונה מאד.
תשובה: יתכן שמותר לגמור. שוב כתב תשובה: כמדומה שאפשר להקל לגמור.
פח. מה ביאור הגמ' דף קז: דרבא טעם בערב פסח כדי שיאכל לערב מצה טפי, דמשמע שראוי לאכול הרבה יותר מהחיוב ודוקא בליל א' (ולא שייך לדברי הגר"א לענין כל ז') ומה ענינו.
תשובה: הכונה שיאכל הכל בתיאבון. ראה להלן שאלה קעח.
פט. כתב המשנ"ב תע. י. שהבכור יתאסף ליד המסיים וישמע, האם שמיעת הסיום לעיכובא (ובברית אין מה לשמוע).
תשובה: העיקר להמצא שם ולהשתתף.
צ. בתענית בכורים בערב פסח הדין דקטן מתענה עליו אביו וכשאינו יכול מתענה אמו, ולכאו' לא יהני שישמע אביו סיום, דלמעשה לא צמו על הקטן ותצטרך אמו לצום.
תשובה: זה אינה טענה, דהיכא שחייב לאכול לא אמר צריכה להשלים.
צא. בכור השומע סיום בערב פסח, האם מהני שאוכל מה שהביא מביתו או שאין נחשב אלא כשאוכל ממה שהמסיים מחלק.
תשובה: מהני.
צב. בנ"ל, האם צריך להקפיד שיטעם ככותבת בסיום משום שבפחות מכך עדין נחשב לתענית.
תשובה: יתכן. שוב כתב תשובה: טועמין משהו.
צג. בנ"ל, איך מהני לטעום משהו, והרי יוצא שהתענית ממשיכה ואיך מותר לו אח"כ לאכול בביתו שלא בסעודת מצוה.
תשובה: הוא התחלת האכילה.
צד. במשנ"ב חשש לשיטת רבינו יחיאל שתענית בכורים היא מלחם בלבד ומותר באכילת מיני תרגימא [נפק"מ למי שקשה עליו התענית או אכילת מצה אחר תענית דיאכל רק מיני תרגימא]. וצ"ע, דלפ"ז אף השומע סיום ואכל בו מיני תרגימא לא ביטל הצום מלחם לר' יחיאל, ויהיה מותר רק במיני תרגימא.
תשובה: למי שאסור לאכול צריך ליזהר מכל דבר.
צה. בנ"ל, לכאו' אף שבלי סיום אסור לו מיני תרגימא כי יכול להתענות לגמרי, מ"מ לר' יחיאל לא ביטל את התענית ויתחייב להמשיך לצום מלחם.
תשובה: הוא פטור מלצום.
צו. בכור קטן ששמע סיום בערב פסח האם זה פוטר את אביו מלהתענות עבורו או שהחיוב כבר עבר לאב.
תשובה: יתכן שפוטר וצ"ע. כעת כתב תשובה: האב.
צז. בני בכורי עדיין קטן, וחיוב התענית בערב פסח הוא עלי, והשנה נאנסתי מלשמוע סיום, וידעתי שאם אתענה עד הלילה זה יפריע לי עד מאד באמירת ההגדה וקיום מצוות הלילה, מה הדין בזה.
תשובה: תתענה.
♦

הגדה

צח. גר שרואה מקום שנעשו ניסים ליוצאי מצרים, האם מברך ברוך שעשה ניסים לישראל, או שכיון שהנוסח של הברכה הוא ברוך שעשה ניסים לאבותינו גר לא מברך כלל.
תשובה: לאבותינו.
צט. במהרש"א בברכות דף נד. כתב דמה שילפינן מיתרו דין ברכה על ניסי אבותינו אף שהזכיר יתרו רק בלא שם ומלכות, זה משום שכשאמר אשר הציל אתכם ממצרים יש בזה דין מלכות, דאז ראו שמלכותו בכל משלה. וצ"ע, א"כ אמאי התקשו כ"כ בר"ה דף לב: היכן יש פסוק נוסף של מלכויות בתורה, דהרי אפשר לומר במלכויות דר"ה פסוקי יצי"מ שיש בהם דין מלכות.
תשובה: כאן צריך מפורש.
ק. בפר' בא כתוב למען תספר באוזני בנך ובן בנך, האם זה גילוי דאף מצות והגדת לבנך בליל הסדר היא אף לנכד, או שבליל הסדר המצוה רק לבן והפסוק הנ"ל הוא לכל השנה.
תשובה: אף לנכד.
קא. כשדרש בחוה"מ פסח בהלכות ליל הסדר שכבר עבר האם יצי"ח הלכות חג בחג.
תשובה: יצא.
קב. האם הלכות חג בחג ענינו שידעו מה צריך לעשות בחג או שעצם הדרישה בעניני המועד זה מכבוד החג.
תשובה: כל עניני היום.
קג. בשעה"צ ריש הלכות פסח כתב דאין יוצאין י"ח מצות הלכות חג בחג ע"י קריאה"ת, דהלכות משמע באריכות מה מותר ומה אסור. ולכאו' כוונתו רק להאריך דומיא דהלכות, וה"ה בסיפור עניני החג בהגדה של פסח, וכמש"כ רש"י במגילה דף ד. דדין זה מתקיים ע"י הדרשה באגרת הפורים, האם זה נכון.
תשובה: באגרת הפורים מבואר גם הלכות פורים.
קד. אשה שברכה שהחיינו בהדלקת נרות בליל פסח האם תברך שוב בקידוש על מצוות הלילה.
תשובה: לא תברך.
קה. בנ"ל, האם תכוין בקידוש לצאת בשהחיינו למצוות הלילה או ששאר מצוות גם יצי"ח בנרות.
תשובה: יצתה.
קו. בדין הפסק בדיבור באמצע מגיד יעויין בעניני ארבע כוסות.
קז. בדף קטו: מבואר שצריך לעקור את הקערה לסוף השולחן קודם מה נשתנה, ואמאי לא נהגינן כן.
תשובה: עי' שו"ע תע"ג ס"ו ובמ"ב סקס"ה וכן נוהגין.
קח. האם חששו לביה"ל דאמירת זכר למקדש כהלל זה הפסק או שעושים כפי שמודפס בהגדות.
תשובה: צריך לעשות כהביה"ל.
קט. מנהגנו לצלות הזרוע על הגז, ומשמע במשנ"ב שצריך על גחלים דומיא דקרבן פסח, ורק בשפוד רמון לא מחמירים, ומשמע שעל ברזל אי"ז הגון, מה למעשה.
תשובה: כשר וישר.
קי. מי שמשרה את עלי החסה בערב פסח במים לנקותן ומנערם אח"כ ומשאירם מעת לעת (ושכיח בערב פסח שחל להיות בשבת), האם זה טוב או שכיון שנשארת רטיבות גדולה אף כשהוציאן וניערן זה בכלל כבישה הפוסלת.
תשובה: כשר.
קיא. בליל הסדר יש סיפור יצי"מ והלל, ולמה לא אמרינן קריאתה זו הילולה כדרך שנאמר בפורים.
תשובה: כאן צריך לספר כל המעשה.
קיב. אב שבניו יודעים את סיפור יצי"מ והוא רק בוחן אותם ושואל שאלות איך היתה המכה הזו ואיך היה וכו' וגורם שהם יספרו את הסיפור האם קיים בצורה זו והגדת לבנך.
תשובה: כן.
קיג. אמאי לא מקפידות הנשים במצות והגדת לבנך והרי הן חייבות בכל מצוות הלילה, ואולי צריכות להיות שומע כעונה.
תשובה: האב מספר ונפטרין כולן ואם אין אב יתכן שהאשה חייבת.
קיד. הרשב"ם בפסחים דף ק: ביאר דמוזגין כוס ואח"כ מביאין ירקות וחזרת בכדי שיהיה ניכר ליקרא דשבתא וזהו ענין פורס מפה במי שקשה לו להביא אחר קידוש, ולמה לא נהגו כיום לכסות בליל הסדר את המרור.
תשובה: באמת מכסים.
קטו. ברכת אשר גאלנו בליל הסדר האם היא רק על ההגדה ואם סח בסוף מגיד לא יוכל לברך.
תשובה: יחזור ויאמר משהו מההגדה ויברך.
קטז. שואלים מנלן לחז"ל דשש מאות רכב בחור זה מ-הירא את דבר ה' (ועכ"ז רצוץ את מוחו) דשמא קנו מהיהודים אחר מכת ברד.
תשובה: ישראל לא מכרו להם שעשו אותו ע"ז.
קיז. מרן החזו"א זיע"א שנהג בסוף ליל הסדר ללמוד דברים אחרים, האם סבירא ליה דלא קימ"ל את השו"ע (תפא. ב.) שחייב לעסוק בהלכות הפסח וביצי"מ וכו' עד שתחטפנו שינה או שהבין שכל עניני תוה"ק הם זכר ליצי"מ ושייכים ליצי"מ.
תשובה: אולי עסק בהלכות פסח.
קיח. נטל ידיו לכרפס ע"מ שלא לברך ענט"י אך מחמת הרגילות נפלטה מפיו ברכת ענט"י האם יהני שיאכל כשיעור כדי שלא תהיה ברכה לבטלה (וכהגר"א), או שברכה שנפלטה בלי רצון זה כשוטה וגם כשיאכל היא לבטלה.
תשובה: יאמר מיד בשכמל"ו.
♦

הסיבה

קיט. מש"כ רש"י ורשב"ם ריש ערבי פסחים דהסבה זה עם שולחן האם זה לעיכובא משום צורת חירות.
תשובה: אין מעכב.
קכ. המשנ"ב מעתיק את דברי רש"י שהסיבה זה ש-מטה ראשו על הכר, ומשמע שכשר אף שכל גופו ישר ורק הראש מוטה.
תשובה: א"א להטות הראש בלי הגוף.
קכא. תוס' ריש ערבי פסחים כתבו דהרבותא בהסיבת עני אף שאין לו על מה להסב. וצ"ב, וכי זה הסיבה שמעקם עצמו ואין נשען על משהו.
תשובה: יתכן שיוצאים.
קכב. בפרק ערבי פסחים אסרו להסב בפני רבו משום מורא רבך כמורא שמים ופי' רשב"ם שנלמד מאת לרבות ת"ח. וצ"ב, דא"כ שיאסר להסב בפני כל ת"ח משום את שמרבה כל ת"ח ולא רק רבו.
תשובה: להסב בפניו זה גנאי רק ברבו.
קכג. כתב המשנ"ב דאיטר מיסב על שמאל ואוכל ביד ימין, יל"ע אם אכל ביד שמאל האם יצא דלכאו' אי"ז דרך חירות.
תשובה: יצא.
קכד. יש שמפחד שכוסות היין יפלו על בגדיו כשמיסב ולכך לוגם מעט קודם שמיסב ואח"כ בולע בלבד בהסיבה, האם זה טוב או שנחשב שאי"ז בהסיבה.
תשובה: יותר טוב לא לעשות כן לכתחילה.
קכה. כשבלע מעט יין של ד' כוסות בלא הסיבה ונשאר בכוס רוב רביעית, האם מהני שישתהו בהסיבה כיון שסגי בשתיית רוב רביעית, או ששתיה בלא הסיבה זה כנשפך לארץ דלא סגי שנשאר רוב רביעית בלא שיוסיף יין.
תשובה: מהני.
קכו. בחולין דף ל:-לב. דנו דאף ששחיטה ברוב סימן כשרה מ"מ אם יחליד במיעוט בתרא זה מגרע שמוסיף דבר פסול. האם גם בשתיית ד' כוסות שסגי לשתות רוב בהסיבה אין לשתות [כשקשה לו להאריך בהסיבה] רוב בהסיבה ואח"כ מיעוט בלא הסיבה, דנמצא מקלקל באותו המיעוט שלא מיסב בו אלא יעזבנו אחר שתיית הרוב.
תשובה: לכתחילה יש לשתות כולו.
♦

ארבע כוסות

קכז. בגונא שלא היסב בכוס א' דצריך לשתות שוב ומשום דאין נראה כמוסיף על הכוסות כיון דמותרת שתיית רשות. האם מ"מ חייב להתנות דלהראבי"ה שכבר יצי"ח, כעת זה רק רשות, בכדי שלא יוסיף באמת כוס לשם חיוב.
תשובה: אין מוסיף רק שהשו"ע חייבן.
קכח. במשנ"ב שאסר לשתות באמצע ההגדה, הנדון הוא ביין, והבנתי שזה מחשש לשיטות שאין להוסיף כוס בין כוס א' לכוס ב' אך מים מותר לשתות, האם זה נכון.
תשובה: במלחמות משמע שאסור בכלל להפסיק ולשתות.
קכט. בנ"ל, האם למעשה אסור להפסיק באמצע ההגדה בדיבור או ששתיה חמורה.
תשובה: אין ראוי לדבר רק לצורך.
קל. כתב המשנ"ב תעב. לד. דהמפסיק בב' כוסות אחרונות באמצען בכדי שתיית רביעית לא יחזור לשתותן וכדין מי שלא היסב. וצ"ב, דבהסיבה סמכו על הראבי"ה אך כאן זה מחלוקת בסימן תעב, ז.
תשובה: ספק דרבנן לקולא.
קלא. בליל הסדר שלכל המסובין יש כוס יין בנפרד האם יש הידור שכל אחד יאמר בפיו את נוסח הקידוש ולא יצא רק בשומע כעונה.
תשובה: כרצונם.
קלב. לדידן שכל השנה נוטלים ידים לסעודה אחר קידוש, האם יש ליזהר לא ליטול ידים שאין נקיות קודם קידוש כדאסרו בליל פסח שלא יאמרו שצריך נט"י לקידוש, או שתמיד יאמרו שנוטל כעת לסעודה כי אפשר ליטול גם קודם קידוש.
תשובה: אין עושין גזרות לבד.
קלג. למה אין ממהרין בליל הסדר שלא יעבור שיעור עיכול בין כוס א' לכוס ב' (לברכה אחרונה).
תשובה: כולי חדא ענינא הוא (כמש"כ תו' בפסחים ק"ג ב' ד"ה רב אשי).
קלד. כשלא אמר בברהמ"ז בליל הסדר יעו"י האם כוס ג' כמאן דליתא ויחזור ויברך ברהמ"ז עם כוס נוסף לברהמ"ז.
תשובה: יחזור בלי כוס.
קלה. במשנ"ב כתב דלמנהגנו שמברך על כל כוס בד' כוסות אין לשתות בין כוס א' לכוס ב' (בספיקות) כי יצטרך לברך בפה"ג והברכה נראית כמוסיף כוס. האם כשהוא צמא בין קידוש לתחילת ההגדה מותר לטעום מעט יין בברכה, כיון דאי"ז שיעור כוס ואי"ז נראה כמוסיף כוס.
תשובה: צ"ע. שוב כתב תשובה: ישתה מים.
קלו. המשנ"ב שמ. יג. כתב נפל דיו או שאר דבר לח על ספר אל ילחכנו בלשונו מפני שמוחק. ויל"ע בדבר לח שכעת מסתיר את האות אך כשיתאדה ויתייבש תראה האות וכדשכיח ביין הזב על ההגדה של פסח, אם מותר להסירו כשהוא לח.
תשובה: אין ראוי להקל.
קלז. אחד שכח למזוג בליל הסדר כוס ד' עד שסיים את ההלל והסתפקו אם יהני כעת למזוג ולשתות ויחשב כוס על ההלל.
תשובה: אולי יאמר הלל עוד פעם (בלי ברכה בסוף).
♦

מצה ואפיקומן

קלח. האם בכלל חיוב דשמירת המצות הוא גם שהכלים שמכניסים ומוציאים מהם בתנור לא יעמדו ללא השגחה, שיתכן שקטן נכנס עם חמץ חם ושפך עליהם, דאף שאין סברא לחוש לזה כלל מ"מ לדין שימור יצטרכו שימור ממש, וכדפקפק הביה"ל סי' תנ"ג גבי חיטין שהיו ברכבת ללא השגחה.
תשובה: יתכן לכתחילה.
קלט. האם ראוי להימנע כל שנה לאכול מצת מצוה כי בעל המאפיה עובד בערב פסח אחר חצות להשתכר, ואז אסור אפילו לצורך יו"ט אם יש לו מה יאכל והוה מצה שנעשתה באיסור.
תשובה: מותר. שוב כתב תשובה: מנ"ל שיש איסור [באפיה]. שוב כתב תשובה: הוא עושה עבור אלו שאין להם.
קמ. איך יוצאים י"ח במצה שעירב לאחר האפיה עם שמן או יין, דמאי שנא מאוכלה עם מרור דטעם השני מבטל טעם מצה.
תשובה: מיירי שמרגיש טעם המצה.
קמא. למה מצה שרויה בשמן ויין יוצאים בה י"ח כשמרגיש טעם המצה וכשאוכל מצה עם מרור אין יוצי"ח מצה אף כשמרגיש את טעמה.
תשובה: מרירות מבטל הטעם.
קמב. האם בדיעבד יוצאים י"ח כזית מצה הראשון כשאוכלו עם דבר המלפתו כמו שלשו"ע מטבילין במלח.
תשובה: יתכן שיוצאין.
קמג. בנ"ל האם יש ראיה לקולא מדמטבילין מרור בחרוסת למ"ד שאין בחרוסת מצוה ומטבילין רק משום סכנה.
תשובה: זו דרך אכילתו.
קמד. מרן (שליט"א) [זיע"א] כתב לי דאין להקפיד להגר"א שיש מצוה קיומית במצה כל ז' ימים, שלא לאוכלה עם סלטים וכדומה משום שלא יבטל טעם מצה, והבנתי שאין בזה גדר ככל מצות אכילה וא"כ מה הגדר בזה.
תשובה: יש מצוה לאכול אבל אין קפידא לטעום הטעם.
קמה. במשנ"ב כתב דרק כרך מצה בסיב לא יצא אך במאכל אחר יצא. וצ"ב, אמאי לא אתי המאכל האחר ומבטל טעם מצה.
תשובה: המשנ"ב מסביר כיון דדרך אכילה בכך אינו מפסיק.
קמו. טעה וכיוון לצי"ח רק במצה הפרוסה ולא בעליונה, ואכלן יחד, האם יש לחוש דאתי העליונה ומבטל טעם הפרוסה ולא יצא (למשנ"ב תעה. לא. שהמכוין במצה לא לצי"ח אין בזה קיום מצוה).
תשובה: אוכלין אין מבטלין.
קמז. הבנתי ממרן (שליט"א) [זיע"א] שמה שבמרור בזה"ז שאכלו עם מצה זה מבטל טעם מצה ואין יוצא י"ח מצה זה רק מרור שאינו צורת אכילה אך שאר מאכל לא מבטל טעם מצה ויוצי"ח מצה ולכך רק כרך בסיב לא יצא אך בשאר מאכל יצא, האם זה נכון.
תשובה: יתכן וצע"ק.
קמח. המקפיד בשרויה האם זה רק ברטיבות י"ח דקות עד שאוכלו או שזה מצטרף לזמן שקודם האפיה, דרך משל אם קודם אפיה שהה 16 דקות כעת זמן הרטיבות שיכול להחמיץ הוא 2 דקות.
תשובה: אולי.
קמט. מצה נפוחה באופן שהיא ודאי אסורה האם אין לאוכלה אחר הפסח מחשש חמץ שעבר עליו הפסח.
תשובה: כן.
קנ. המקפידין בשרויה האם יש להקל במאכל שנתבשל בערב פסח בכלי שבשלו בו שרויה בשנה שעברה.
תשובה: יש מחמירין.
קנא. בפסחים דף מ. בציקות של נכרים ממלא אדם כריסו מהם ובלבד שיאכל מצה באחרונה, צ"ב איך מותר לאכול לפני אכילת מצה והרי יש איסור אכילה קודם כל מצוה מתחילת זמן החיוב.
תשובה: אין לו אלא כזית כשר ומשאירו לאפיקומן.
קנב. בשעה"צ תעה. לט. דן שעוסק במצוה לא יברך על מצוה כיון שפטור ממנה. וצ"ב, מאי שנא מנשים המברכות על מ"ע שהזמ"ג כיון שיש חיוב לכלל.
תשובה: כאן לא עשה כראוי.
קנג. מצוי מצה כפולה שהיא מרודדת היטב והכפל בעובי של כל מצה שאין כפולה, האם מותר לאכול את זה בפסח.
תשובה: נהוג להחמיר.
קנד. בפסח תשס"ח הבאתי לפניו מצה שכפולה מצד אחד ומצד השני היא חלקה ואין ניכר הכפל, כי רק חצי מעוביה נכפל, ושאלתי אם מותר לאוכלה בפסח.
תשובה בע"פ: אסור, אמנם כיון שהכפל מרודד היטב וזה נכפל ברדידה מספיק ליטול הכפל בלא עובי אצבע נוסף.
קנה. מצוי במצות שיש קמח לבן על גביהן, האם יש לחוש שהוא נרטב ולא נאפה והחמיץ, או שי"ל שגם זה ע"י התנור לא יחמיץ והוה כנאפה.
תשובה: לכאורה אפשר להקל. שוב כתב תשובה: כשר.
קנו. האם מותר לדבר באמצע כזית מצה.
תשובה: טוב שלא לדבר.
קנז. הנוהגים איסור במצה שרויה האם צריכים ליזהר בזה גם בפירורים השחורים הנופלים מן המצה שלא לאוכלם רטובים, או שהם שרופים בעלמא.
תשובה: לא שמענו. שוב כתב תשובה: זה לא כלום.
קנח. בשו"ע הלכות סוכה מבואר דהיושב למחרת חג הסוכות בסוכה צריך לפוסלה כדי שלא יראה כמוסיף על המצוה. וצ"ב, אמאי מצה מותר לאכול אחר פסח בלא חמץ ולא נאמר שצריך בזה היכר.
תשובה: סוכה נראה כמוסיף.
קנט. בדף לו. פירש רש"י לחם שעונים עליו דברים הרבה שגומרין עליו ההלל. וצ"ב, שלגמור הלל זה עם פסוקי לא לנו וכו' וזה אומרים רק אחר הסעודה כשאין מצה לפניו.
תשובה: תחילת ההלל.
קס. צ"ב למה בכורך צריך ב' מצות, דהעיקר שיאכל מצה ומרור ביחד.
תשובה: כדי שלא יפול.
קסא. מצה גזולה אמאי לא קונה בלעיסה בשינוי לצי"ח.
תשובה: מצה לעוסה מצה היא ואינו שינוי.
קסב. בשו"ע תעג. ו. כתב לתת את האפיקומן לאחד מהמסובין לשומרה, וצ"ב מאי טעמו.
תשובה: שלא תאבד.
קסג. בחק יעקב כתב שיש ענין לחטוף את האפיקומן משום חוטפין מצות, ובשו"ע זה לא נאמר אלא לתת לשמור.
תשובה: רבים מפקפקים ע"ז.
קסד. מי שאין אוכל שרויה בפסח האם צריך להחמיר לא לאכול אחר פסח שרויה שעבר עליו הפסח.
תשובה: בודאי יש להקל.
קסה. במשנ"ב תעז. ו. גבי המתאחר בסדר עד קרוב לחצות כתב שיאכל מיד מצה ויאמר ההגדה ויאכל סעודתו. וצ"ב, דאין לאכול אחר אפיקומן (ולא כתב להתנות כהאבני נזר הידוע).
תשובה: כשאין ברירה מקדימין. שוב כתב תשובה: שא"א עושין.
קסו. מש"כ המשנ"ב באכל אחר אפיקומן דיאכל אפיקומן נוסף, האם זה גם כשאכל אפיקומן קודם חצות ורק אחר חצות אכל אחר האפיקומן.
תשובה: כך משמע.
קסז. כשאכל אחר אפיקומן לאחר ברהמ"ז, האם יטול שוב ידים לאכול אפיקומן נוסף.
תשובה: יתכן.
קסח. במה שאסר המשנ"ב אכילת אפיקומן בב' שולחנות בחדר אחד, מה הדין בבית שכל המסובין יושבים בחבורה אחת ויש שולחנות הסמוכים זה לזה אך לא נוגעים ממש זה בזה להיות שולחן אחד, האם מותר לעבור משולחן זה לשולחן זה.
תשובה: מותר.
קסט. באכל אחר אפיקומן, דדינו לאכול שוב אפיקומן, צ"ע אמאי אין חיוב שוב לברך המוציא, ולא אמרינן דבסוף אפיקומן הראשון יש ממילא היסח הדעת מלאכול עוד כיון שאסור באכילה (ומה שאכל אח"כ היה רק בטעות).
תשובה: היסח הדעת בטעות (כמש"כ המ"ב בתע"ז סק"ח).
קע. בנ"ל, צ"ב דכאן הסיח דעת ע"פ דין אחר אפיקומן הראשון ולא דמי להתם.
תשובה: מותר לשתות מים (כמדומה).
קעא. בשו"ע קעז. ב. גבי דברים הבאים לאחר הסעודה קודם ברהמ"ז כתב דזה לא מצוי אצלנו. מה הדין כשסיים אפיקומן ורוצה לשתות מים, דזה ודאי כעקר השולחן דדינו לברך אף על דברים שמחמת הסעודה, ולא נהגו כן ולמה זה שונה.
תשובה: לא עקר ומה שמותר מותר.
קעב. במשנ"ב תסא. לד. שהחמיר בנפוחה בנקב בתוך נקב בכל גוונא, האם זה אף כשהכל יחד אינו כשיעור אצבע אגודל (דבשאר נפוחה בעינן שיעור זה).
תשובה: יש ליזהר.
קעג. בפסח תשס"ח הבאתי לפניו מצה שנפוחה ובתוך הנפיחה יורדים ב' רצועות זו בצד זו מלמעלה למטה, ומ"מ היו דקות ולא היו רחבות על פני כל האורך הנפוח מתחילתו עד פנימיותו.
תשובה: מרן (שליט"א) [זיע"א] התבונן בזה היטב ואמר שאינו יודע אם זה בכלל נקב בתוך נקב שדן בו המשנ"ב תסא. לד.
קעד. בכ"ב אדר תשס"ו שאלתי שאשתו של החזו"א אכלה מצות מכונה בשאר ימות הפסח, האם אחז לא להקפיד בזה לנשים או שמא זו היתה הוראת שעה.
תשובה בע"פ: היא לא יכלה לאכול מעבודת יד והשגיחו לה במיוחד שיהיה טוב המצות מכונה.
קעה. והוספתי לשאול מי שבבית אביו אוכלים כל הפסח רק מצות יד ובבית חמיו אוכלים אף מצות מכונה, האם יניח לאשתו לאכול מצות מכונה.
תשובה: לכתחילה עדיף רק יד אך אם קשה לה או מעדיפה מכונה זה לא לעכב ורק לראות שיהיה מושגח היטב.
קעו. המקפיד שלא לאכול כל החג מצת מכונה האם יש טעם גם שלא לאכול מצה שאפייתה עבודת יד ורק טחינתה עבודת מכונה, דלכאו' לא שייך בזה חשש חימוץ.
תשובה: טוב ליזהר.
קעז. בעבר הורה מרן (שליט"א) [זיע"א] דמי שקיים מצוה בדיעבד אין טעם שיעשנה כעת לכתחילה כי כבר יצא. וצ"ע, דהאוכל אחר אפיקומן יצא בדיעבד [משנ"ב תעז. יב.], ועכ"ז כתב המשנ"ב תעח. א. שיחזור ויאכל שוב אפיקומן.
תשובה: כי האפיקומן היא האכילה האחרונה.
קעח. בפסח תש"ע ראיתי שואלים למרן הגרי"ש אלישיב זי"ע אם הבולע מצה בתוך קפסולא יצא דעדיף מכרכו בסיב שאינו יוצא, כיון שהיום קפסולא זה דרך אכילה בהרבה תרופות וצמחי מרפא, והשואל הראה לפניו קפסולות להדגמה.
תשובת מרן הגרי"ש זי"ע בע"פ: אי"ז דרך אכילה והוה ככרך בסיב שלא יצא דזה דרך רק ברפואות.

עוגה מקמח תפו"א

קעט. ראיתי שהביאו לפניו עוגה (שאינה ממצה שרויה) העשויה מקמח תפו"א ואפויה בתנור ונראית ממש ככל עוגת חמץ, ומרן (שליט"א) [זיע"א] נבהל ושאל אם זה חמץ, ואמרתי שלכך השאלה נשאלת אם שייך להחשיב עוגה זו לסעודה בדין קידוש במקום סעודה.
תשובה: מרן (שליט"א) [זיע"א] בירר ממה היא עשויה ואמר שאי אפשר.
קפ. שוב שאלתי אם אפשר לשתות כוס מיץ ענבים נוספת לדין קידוש במקום סעודה, ומשום שיש אומרים שאף שמיץ ענבים דינו כיין, מ"מ אינו סעיד ולא מהני לדין קידוש במקום סעודה.
תשובה בע"פ: זה אף סעיד דגם הטבע דסעיד תליא בנידון הכללי אם דינו כיין ופוסקים שזה יין לכל ענין.
קפא. דעת מרן (שליט"א) [זיע"א] דעוגה מקמח תפו"א אינה סעודה ואין לקדש עליה, ויש לדון לחומרא אם להימנע לברך עליה שהכל באמצע סעודת המוציא, דשמא היא חלק מסעודתו דבפסח זה כסעודה.
תשובה: יתכן. שוב כתב תשובה: צ"ע.
♦

מוריד הטל

קפב. מי שביו"ט דפסח מתפלל שחרית כשהציבור מתפלל מוסף ומצטרף עמהם האם יאמר בשחרית מוריד הטל.
תשובה: לא יאמר.
♦

פסח שני

קפג. הנה אם יבנה ביהמ"ק קודם פסח שני יהיה חיוב על כל אדם באכילת פסח שני בליל ט"ו אייר, וא"כ אמאי לא אסרו אכילת צלי בליל ט"ו אייר שמא יראה שאוכל קדשים, דהרי חובתנו בפסח שני ממש כמו בפסח ראשון שבניסן.
תשובה: אם אין ראשון אין שני ועי' ירו' פ' מי שהיה.
♦ ♦ ♦