בעניין שואלין ודורשין קודם לפסח

✍️ הרב יעקב חזן | 📰 גיליון עו [ניסן התשפ''ג]

הלכות פסח שואלין ודורשין הלכה חכם יצחק עטייה פסח

הרב יעקב חזן
מהדיר ס' רוב דגן לגר"י עטייה
ומח"ס תפילת יעקב והיכון לקראת אלוקיך יעקב

בעניין שואלין ודורשין קודם לפסח - מתוך ספר אות לטובה לגאון הרב יצחק עטייה זצ"ל

תולדות המחבר

מו"ר חכם יצחק עטייה היה בנו השלישי של מו"ר הרה"ג חכם ישעיה זצ"ל, שנת לידתו לא נודעה בדיוק, אך יש להניח שנולד בשנת תקט"ו (1755) - תקט"ז, בארם צובא (חלב) שבסוריה.
אביו הוא מחבר ספר השו"ת 'בגדי ישע' ותלמידו של חכם יהודה קצין, וממנו למד חכם יצחק עטייה את תורתו.
חייו של חכם יצחק עטייה היו חיי צער מלווים ביסורים קשים ומרים. בהקדמתו לספר זרע יצחק מספר רבינו על אשת נעוריו כדברים האלה: "אשת נעורי אשת חיל מנשים באוהל, והנה היא לאה בת היקר ומאד נעלה, איש תם וישר כה"ר מנחם בן שבתי, חלתה את חליה ד' וה' שנים, ובתוך הזמן הזה ילדה ג' בנות, ושתים הנה נלב"ע בחייה, וקשיא סיפא ותצא לקראתם, מתה עלי לאה, קשה עלי פרידתה אשת נעורים, ושבקה בת ו' חדשים... וסוף כל סוף בת קמה עם אמה וחלי"ש שבקת". לאחר פטירת אשתו הראשונה נשא אשה בשם: "סבתיה מב"ת בת הישיש ונשוא פנים כה"ר אברהם סתהון נ"ע, גם היא נפלה בחולי גדול ויהי כפשע בינה ובין המות בר מינן, ועשינו לה שינוי השם ושינוי מקום ואשתני למעליותא, ואותה קראתי בשם שמחה ועלינו לשבח לאדון הכל כי גבר עלינו חסדו...".
בכך לא תמו ייסורי רבינו, מגפת האבעבועות שפרצה בשנים תקנ"א-ב "פגעה מדת הדין בהבל שאין בו חטא קרוב לשלש מאות ילדים כבן שש כבן שבע, ומתוכם כעין החשמל פגעה בבני ידיד נפשי, אף רוחי בקרבי חלבי ודמי ואחרון הכביד קשיא סיפא על מות לבן אוי לי שכך עלתה בימי, מרגלית טובה היתה בידי ואיבדתיה".
בן זה, היה בנו בכורו מאשתו השניה, שנקרא ישעיה, ע"ש אביו של רבינו. היסורין לא פסחו על רבינו, ופגעו גם בו. הוא עצמו נפל בחולי גדול אשר פיו יכנהו בשם: " חולי של דור עיקש ופתלתול, ונחליתי קרוב לששה חודשים כגוף בלי נשמה ח"ו. ובריך רחמנא המחזיר נשמת לפגרים מתים ומחלאים רעים ורבים הצילני".
שאר בניו של רבינו, המוזכרים בהקדמה לספר "ויקרא יצחק" ועם הברכות והתודות לכל אשר סייעו בידו הוא מברך גם את יוצאי חלציו בזה הלשון: "...גם ברך יצחק לשיורי ברכה, לזרעא מעליא דנפיק מינאי ראשון בקודש הח' המ' והנה שולם אברהם בראש הי"ו. שני בקודש לומד תורה ומלמדה הח' המ' עד דוד הגדול הי"ו. והחוט המשולש ח' יעקב הי"ו. הם ובניהם ונשיהם. ורביעי בקודש שהלך עמי בגולה אליהו הי"ו. הוא וכלתו סי' מרים ובתי הנעימה כי שרה שמה, בחיק ירא אלקים תינתן, ואם הבנים שמחה מב"ת.
כשלושים שנה לאחר מכן בחודש אב התקפ"ד שוב פוקדות הצרות את רבינו. בשנה זו, אירע רעש גדול. ברעש זה נספו רבים מבני ישראל ובניהם גם בנו האחרון. בהספד שנשא עליו "פטירת גבירנו ושרנו הודנו והדרנו, הגביר המפואר השר והטפסר, שמו נודע בשערים, לפני מלכים יתיצב ארי בן ארי מגזע היחס והמעלה דין הוא הדר האמור בתורה דמשתבח ביה קרא החכם המ' רצ"ו כמהר"ר סי' עזרא חיים פיג'וטו תנצב"ה שנלב"ע בימי הרעש לתפ"ץ (=לא תקום פעמים צרה)", מזכיר את בנו נספה גם הוא ברעש "...את חטאי (=את חסרונותי) אני מזכיר היום בעו"ה פגעה מדת הדין בבני ידידי בתראה שלים יניק וחכים משה שפיר נ"ע...ואתו עמו בן דודו בן אחימל"ך ח"ר חלפון הי"ו בן זקונים הוא לו התלמיד ונחמד עזרא חיים נ"ע, שהיו לומדים ביחד...גם בבית בן אחי משכיל ונבון כה"ר ישעיה נ"ע פגעה מדת הדין בבנו הגדול חיים נ"ע וג' בנותיו...גם בשאר משפחתי ובית אבי פגעה מדת הדין במספר הסמוך לי' נפשות לא ידעתי אכנה...".
חכם יצחק עטייה כתב את הספרים הבאים:
זרע יצחק, ויקרא יצחק על התורה.
זכות אבות - על מסכת אבות.
רוב דגן - על התלמוד. [יצא לאור מחדש ע"י בחודש אדר שנה זו].
תנא ושייר הכולל חידושים בעניינים שונים.
אות לטובה שו"ת ומערכות בעניינים שונים בהלכה.
משרת משה על הרמב"ם.
פני המים על פירוש רש"י והרא"ם.
אשת חיל - ביאור על אשת חיל.
קונטרס 'אות לטובה- חקירות ופלפולים שונים.
קונטרס 'פלפלת כל שהוא' - ענייני הלכה שונים ועל מסכת סוכה.
קונטרס 'יקרא דחיי' - הספד על רבי יהודה קצין ועל אביו של רבינו.
דורש טוב - דרשות על התורה.
עקב ענווה - על מידת הענוה.
רבות עמל רבי יצחק וטרח על הוצאת ספריו לאור. באותם ימים רחוקים, היתה הדפסת ספר כרוכה בהוצאות גדולות. בתי הדפוס היו מעטים, וכמוהם גם המדפיסים המומחים. בעיר ליוורנו שבאיטליה, היה קיים בית דפוס גדול שהתמחה בהוצאה לאור של ספרי קודש. אך המרחק מסוריה לאיטליה היה רב והדרך קשה וסכנות בה רבות. ההדפסה עצמה עלתה הון רב, ורק אנשים אמידים יכלו להרשות לעצמם לרכוש ספרים וכ"ש להדפיסם.
רבי יצחק, שחידושי תורתו היו יקרים לו מפז, ערך מסעות רבים כדי לממן את הוצאתם לאור של ספריו. שבע שנים ארוכות נדד רבי יצחק בדרכים. הרפתקאות רבות עברו עליו בים וביבשה, עד שזכה להגיע לליוורנו, שם ראו ספריו אור עולם. כחמש שנים התגורר רבי יצחק בליוורנו. וכל אותו זמן לא פסקו אנשי העיר מלהעריצו ולכבדו. בספריו מתגלים לנו לא רק דרך לימודו, חריפותו ובקיאות תורתו, אלא גם קשריו עם גדולי הדור, אליהם הריץ את שאלותיו ותשובותיו. ביניהם היה החיד"א.
חכם יצחק עטיה נפטר בשנת תק"ץ (1830). יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו. וכפי הנראה נפטר בליוורנו שם שהה לרגל הדפסת ספריו.
לפנינו חידושי תורה מתוך ספרו אות לטובה, שנדפס בליוורנו בשנת תקפ"ג, ובעז"ה עתיד לצאת אור בקרוב בההדרה חדש.
♦

הלכות פסח

כתב מרן הבית יוסף בסימן תכ"ט וי"ל דהא דתניא שואלין וכו' לאו למימר וכו' וכן פירש הר"ן ע"כ^[2], נכתב בצידו עיין מה שהקשה הרב יד אהרון מהא דפרק קמא דסנהדרין^[3] על הר"ן וכתב שדבריו תמוהים בעיניו ע"ש^[4]. ולע"ד אין כאן תימה שהר"ן מפרש מ"ש בגמרא ומפורייא דרשינן בהלכות פסח היינו לשואל בעניין, ואפשר דכן נמי כוונת רש"י^[5] דהא לא קאמר 'למידרש בפירקא' אלא דרשא סתם, ומה שהקשה שם הרב 'דאם כן אמאי אתי לזלזולי הא כולי עלמא לא ידעי אלא א' מעיר וב' ממשפחה' וכו', אחרי המחילה לא אירייא, חדא שאף אם האמת כן חשו רבנן לימעוט דמיעוטא דלא אתי לזלזולי^[6], ותו שאפשר שבדיני פסח לפי שהם מרובים ודיניהם קשים כולי עלמא ידעי הא, וכל אחד ואחד יש לו לשאול בדיניהם כמה עניינים ומשום הכי חישינן דלא אתי לזלזולי, ומה שהקשה מהא דפרק קמא^[7] דמגילה כבר הוא עצמו יישבה הר"ן דגריס וכו' ע"ש, ואם כן איך שיהיה עלו דברי הר"ן ותירוצו לאורה, וכ"כ הפר"ח על תירוץ זה שהוא עיקר ע"ש.
ועל עיקר קושיית מרן הבית יוסף ראיתי להרב חק יוסף שתירץ^[8] כמ"ש במגילה דף ד פורים שחל להיות בשבת^[9] וכו' ע"ש, ולע"ד דהאי תירוץ הוא דבר שהיה בכלל כמ"ש מרן בתירוץ ב' דדיני פסח לפי שהם רבים וכו' ומ"ש 'הלכות פסח בפסח' היינו לדרוש דבר האסור ומותר ביו"ט ע"ש^[10], הא קמן דכללות האי תירוץ הוא דאיתא לתרוייהו, אלא שמרן ז"ל הוסיף בה דברים וטעמא טעים דאיזה דינים שדורשים קודם ואי זה ביו"ט גופיה, ולע"ד יש לדייק בדברי מר"ן ממ"ש בברייתא שואלין ודורשים בעניינו של יום הלכות פסח וכו', דלמה לי למימר 'בעניינו של יום' הוי ליה למימר שואלין ודורשין הלכות פסח וכו', אלא וודאי דכוונת הענין בא לומר הכי שדורשין בעניין השייך ליום ההוא והיינו דבר האיסור ומותר ביו"ט, וגם טעם למה נצטוינו ביום ההוא וכמ"ש מרן, ותו חזי הוית להרב הנזכר שכתב שם וליכא למימר דקושיא הבית יוסף היא על הטור וכו', וכתב שהוא ברור ע"ש, ולע"ד אין כאן ברירה^[11], חדא דאפילו הכי הוה מצי לכותבו, והאי 'הילכך' דקאמר קאי^[12] למ"ש שלושים יום קודם דווקא, ותו דאף לפי דבריו דלא שייך לכתוב כאן 'בו ביום', עדיין תיקשי לן דהוי לן לכותבו דין בפני עצמו במקום אחר, אך מטעם אחר ליכא למימר דקושיא הבית יוסף הכי, דאם כן מאי האי דקא משני עלה דכל התירוץ שתירץ^[13] לא נגע ולא פגע לקושיא זו וכמו שיראה המעיין, אלא וודאי דכוונת הקושיה על הש"ס גופיה ועלה קא מתרץ הני תירוצים.
והב"ח פירש מ"ש הלכות חג בחג היינו סמוך לחג ולא ביו"ט עצמו, והא דתנן מצוותן שיהיו קורין כל אחד בזמנו וכו' ע"ש^[14], ולע"ד קשה דהיאך אפשר לפרש מתניתין הכי, הרי מאי דתנו מצותן שיהיו קורין וכו' קאי אמאי דתנן תחילת חיוב קריאת פרשת המועדות ובשבתות ובר"ח ובשני וחמישי וכו' ועלה קמסיים שנאמר "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל" מצותן שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו, וכן פירש רש"י^[15] להדייא דאכולה מתניתין קאי ללמוד מכאן שמצוה לקרות ביום המועד מענייני המועדות ע"ש בדף לא ע"א. ואם כן ע"כ פירוש 'בזמנו' דתנן היינו במועד עצמו. גם מ"ש בכלל דבר קודשו שיהיו שואלין ודורשין וכו' קשה דלפי האמור פירוש קריאת המועדות בציבור ולישנא דמתניתין הכי דקתני שיהיו 'קורין' ולא לשאול ולדרוש. גם מה שפירש בדברי הברייתא הוא דוחק ד'הלכות פסח בפסח' פירוש סמוך לפסח והיינו שלשים יום, 'והלכות חג בחג' פירוש סמוך שבת ראשון או שנים וכו' דהא הברייתא קתני תרוייהו בחד לישנא משמע דבסוג אחד הם.
וראיתי להרב חק יעקב שתמה על עיקר פירוש הב"ח^[16] מההיא דמגילה שהבאנו לעיל דמאי פריך מאי אירייא פורים אפילו יום טוב נמי, דתניא וכו' הא בפורים דורשין באותו יום וביום טוב סמוך להם וכו' ע"ש^[17], ומר גיסו הרב אליה רבה כתב^[18] ליישב דהא מסיים הב"ח עלה בתוספות^[19] פרק קמא דמגילה מבואר דביום טוב עצמו נמי דורשין ע"כ, ומזה למדו התוספות כן עכ"ל, ולע"ד לא ידעתי מעיקרא היאך אפשר לפרש פירוש הב"ח, דהא דברי התוספות מוכרחין, דאם לא כן מאי פריך דילמא נקט פורים לרבותא וכן שכן שאר יו"ט לכן כתב דהני פירוש וכו' וכדפירש דבריהם ספר פרי חדש. ונראה דמכח כל זה הוא דכתב הב"ח הא ד'מיהו בתוספות' וכו', והכוונה בזה דחזר בו ממ"ש ברישא, והיא גופה כוונת הרב אליה רבה ליישב קושיית החק יעקב.
עוד כתב הרב הנזכר^[20] דעוד נראה דבש"ס י"ל דהמקשה פריך שפיר וכו' עד לכן ניחא ליה לב"ח להביא מדברי התוספות ע"ש^[21]. ולע"ד פשוט דליכא לפרש גבי פורים 'סמוך', דאם כן אמאי נקט פורים שחל להיות בשבת, דע"כ הטעם הוא משום שאינם יכולים לקרות המגילה בשבת וליכא פירסומי ניסא, משום הכי דורשים להם אגרת פורים בו ביום כדי שיהא היכר קצת, אבל אי אמרת דסמוך לו קאמר מאי אירייא שחל להיות בשבת דנקט. אף אם חל בשאר ימים הוי ליה לשאול ולדרוש כמו בשאר יו"ט, ולזה יש ליישב קצת, אבל דא עקא שהרי כתב התוספות שם^[22] להידייא דדווקא בשבת לפי שאין קורין המגילה משום גזירת דרבה, אבל בחול אין צריך שהרי קורין המגילה וטפי איכא פירסומי ניסא ע"ש, ומזה משמע וודאי דבו ביום קאמר וכן משמע מדיבור שאחרי זה^[23] וזהו הנכון. ויש לי לדייק זה ממאי דנקט בעניינו של יום משמע דבאותו היום הוא דדרשינן וגם הברייתא דהלכות פסח וכו' הכי נקטה תחילה בענייני של יום, ואי קודם לחג קאמר מאי עניינו של יום דקאמר, הוי ליה למימר שואלין ודורשין הלכות פסח וכו', וזה הוי סייעתא להתוספות ודלא כהב"ח. והאי דיוקא הוא מעין מ"ש לעיל לחזק תירוץ שני דמרן.
ותו קשה לדברי הרב אליה רבה דאם איתא דגבי פורים נמי פירוש 'סמוך' כמו יו"ט, אם כן מאי מקשה בגמרא מאי אירייא פורים וכו', דילמא נקט פורים לרבותא ללמדנו דדינו כשאר יו"ט דדרשינן סמוך להם, והיינו מה שהוקשה להתוס' וכמש"ל, ומוכרח דאין לפרש פירוש אחר חוץ מדבריהם, גם מ"ש 'דהמתרץ משני ליה' וכו', הוא דוחק שנאמר דגזרינן דרשא 'דסמוך לו' מקודם אטי קריאה דשבת , ומה שסיים או דמשנו ליה וכו', לכן ניחא ליה לב"ח וכו', לכאורה אין מובן מאי קאמר רב בהני מילי מעלייתא.
ודע דכיוצא כפירוש הב"ח פירש הפרי חדש כתירוץ לקושיית הבית יוסף וכתב אי נמי יש לומר דמעיקרא לא קשה מידי וכו' ע"ש, וקושיית הרב חק יעקב על הב"ח תיקשי לן נמי להרב הפרי חדש דהא מקושיית הש"ס מאי אירייא פורים וכו' משמע דפירוש בפסח דקאמר ביום פסח עצמו וליכא לפרש חוץ מדברי התוס' שדבריהם מוכרחים. ועוד דאיהו גופיה קודם לזה שהביא דבריהם ופירשם, ואם כוונתו לחלוק עליהם ולפרש פירוש אחר הוי ליה לפרש. והנה מה שהקשינו לעיל להב"ח שפירש בזמנו דתנן סמוך מתחילת המשנה וכו' דמשמע מינה דבו ביום קאמר, יש מי שרצה להקשות מזה גם כן להפרי חדש דהא ע"כ פירוש מתניתין בו ביום ועלה קאמר בגמרא משה תיקן להם וכו' הלכות פסח בפסח ומוכרח דהאי נמי פירוש ביו"ט גופיה, ולע"ד אפשר דאינה כל כך קושיה להפרי חדש דאפשר כוונת הגמרא דתקנה אחרת תיקן להם מלבד מ"ש במשנה דקורין עניינו של יום גם שיהיו שואלין ודורשין הלכותיהם סמוך להם. אלא אי איכא להקשות עליו הוא מלשון הברייתא דקאמר בעניינו של יום משמע דאיום פסח גופיה קאמר וכמו שהקשינו להב"ח וגם מקושה הש"ס דמאי אירייא פורים וכו' וכמבואר לעיל.
ובמ"ש הטור שואלין בהלכות פסח וכו', וכן נקט מרן בשו"ע ראיתי להרב חק יעקב שדיקדק כיון שבש"ס נקט שואלין ודורשין אמאי הם השמיטו לישנא דדורשין, ותירץ ע"ש^[24], ולדידי אין זה מן הדיוק חדא דאף שלא בזמן הבית שייך שפיר לישנא דדורשים בכל הדינים של פסח, ותו שהרי הירושלמי פרק קמא דפסחים ג"כ נקט הכי ולא קאמר דורשים וכמו שהוא עצמו הביאו אח"כ, וכדברי הטור אלא לאו דאין לדקדק בזה, דהא כיון שנאמר לשון דשואלין יש בכללה דרישה אלא דנקטי דרך קצרה.
ואגב י"ל לכאורה על הרמב"ם ז"ל אמאי לא זכר שר האי ברייתא דשואלין בהלכות הפסח וכו', ובשלמא לתירוץ מרן שתירץ בבית יוסף כתירוץ א' ניחא קצת דכיון דאין זה חובה לשאול ולדרוש ממש, ולא נפקא מינא לענין דינא מידי משום הכי לא הוצרך הרמב"ם לכותבה, אלא לשאר התירוץ שתירץ שם דמשמע שהוא חובה עלינו קשה, ומה גם לדברי הט"ז דנפקא מינא לענין שאלה בבעלים וכמבואר בחושן משפט סימן שמו' ס"יג^[25] וכו'. אם כן יש נפקותא לענין דינא שפיר, וגם לכאורה קשה דדין דרישה ביו"ט עצמו האמור בברייתא האחרת לא כתבו הרמב"ם בהלכות יו"ט וגם שאר הפוסקים, ובפרט לתירוץ אחר דמרן בבית יוסף שכתב דההיא ברייתא דקודם שלשים יום דורשין אינה חובה דמשמע שעיקר החיוב הוא ביו"ט גופיה כאידך ברייתא, וגם לשאר התירוצים דמשמע דבתרוויהו חובה קשה. איברא לתירוץ הב"ח והפרי חדש דפירושו בפסח בזמן פסח והיינו שלושים יום קודם אתי שפיר במה שלא כתב הפוסקים דהיינו הך, אבל על מרן דלא תירץ הכי עדיין קשה, וגם להרמב"ם במה שלא הזכיר התרתי, ברם השתא הכא ראיתי להרמב"ם בפרק יג' מהלכות תפילה בדין ח' שהזכיר חדא הא דשואלין ודורשין בעניינו של יום וכו' ע"ש^[26].
♦ ♦ ♦

הערות שוליים

↑ כתב הבית יוסף תניא שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום בפרק קמא דפסחים (דף ו ע"ב), ואם תאמר והא תניא בפרק בני העיר (מגילה דף לב ע"א) משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג, וי"ל דהא דתניא שואלין ודורשין קודם הפסח ל' יום לאו למימרא דאנו מחוייבים לשאול ולדרוש בהלכות הפסח, אלא משום דקיימא לן בעלמא בשני תלמידים ששואלין, אחד שואל כענין ואחד שלא כענין, נזקקין לשואל כענין (להקדימו), אתא לאשמועינן דכל ששואל בהלכות הפסח ל' יום קודם לפסח חשיב שואל כענין וכן פירש הר"ן.
↑ גופא אמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן, עיברוה מאי אמר עולא אין מקדשין את החדש, קידשו מאי אמר רבא בטל העיבור, רב נחמן אמר מעובר ומקודש, א''ל רבא לרב נחמן מכדי מפוריא לפיסחא תלתין יומין הוו ומפוריא דרשינן בהלכות הפסח דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רשב''ג אומר שתי שבתות, וכי מטי ריש ירחא מרחקין ליה אתי לזלזולי בחמץ, אמר ליה מידע ידיעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא אמרי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד השתא (סנהדרין דף יב ע"ב).
↑ כתב יד אהרן, דברי הר"ן תמוהים בעיני, דאיך אפשר לומר דמ"ש שואלין בהלכות הפסח דמיירי לשואל כעניין, הרי מפרק קמא דסנהדרין משמע דהני שלשים יום היינו למדרש בפירקא דהכי אמרינן התם אם עיברו ביום שלושים של אדר מעובר, ופרכינן מכדי מפוריא לפסחא תלתין יומין ומפוריא דרשינן בהלכות פסח וכי מטי ריש ירחא מרחיקין ליה אתי לזלזולי בחמץ, ופרש"י וכיון דלא עברוה קודם הפורים ושמעו דרשה של הלכות פסח, כי הדר מעברי לא מהמני לשלוחי בית דין ומזלזלי בחמץ ע"כ, הרי מכאן מוכח דמה שכתב שואלין ודורשין בהלכות פסח שלשים יום היינו דדרשינן בפירקא וכמ"ש רש"י, דאי לשואל כענין אמאי אתי לזלזולי הא כולי עלמא לא ידעי הא, אלא א' מעיר וב' ממשפחה, אלא ודאי דהני שלשים יום דקודם הפסח מיירי למדרש בפירקא וכמ"ש רש"י וכו'.
↑ רש"י בד"ה ומפוריא דרשינן בהלכות הפסח - וכיון דלא עיברוה קודם הפורים ושמעו דרשה של הלכות הפסח כי הדר מעברי בית דין לשתא ומודעי לעלמא לא מהימני להו לשלוחי ב''ד ומזלזלי בחמץ.
↑ שלא יזלזלו במי ששואל בענין פסח שלושים יום קודם החג.
↑ צ"ל פרק בני העיר (מגילה כט ע"ב).
↑ כתב חק יוסף נראה לי דהכי פירושו מאי ארייא פורים דאין דורשין בו מקודם לכן שלושים יום, דמש"ה לידרש בו ביום, אפילו ביו"ט דדרשינן שלשים יום לפניו אפילו הכי דורשין בו ביום, כדתניא "וידבר משה את מועדי ה' " וכו', לפי זה לא קשה מידי דאיתא לתרויהו דשואלין בהלכות פסח שלשים יום קודם הפסח כדילפינן ממשה שעמד בפסח ראשון וכו', ואפילן הכי דורשין נמי בו ביום דילפינן מן "וידבר משה את מועדי ה' " וכו', וכן משמע להדיא ברוקח סימן רמ"ד ע"ש, וליכא למימר דקושיית הבית יוסף הוא על הטור דאם כן הוי למיתני 'שואלים בהלכות הפסח קודם פסח שלושים יום ובו ביום נמי', וזו לא קושיא היא דהרי ז"ל הטור 'הלכך שלשים יום קודם הפסח חל עליו חובת ביעור' וכו' (כלומר הטור דיבר על תחילת חובת ביעור ולא על מתי דורשין בהלכות הפסח), ודברי הטור הם דברי הש"ס בפרק קמא דפסחים כמ"ש הבית יוסף דגרסינן המפרש ויוצא בשיירא קודם שלושים יום אין זקוק לבאר (צ"ל לבער), תוך ל' יום זקוק לבאר (צ"ל לבער), הני ל' יום מאי עובידתייהו כדתניא שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום וכו', הרי הא דכתב הטור שואלין בהלכות הפסח וכו' קאי על זה ש"כ והלכך (שלשים יום קודם הפסח חל עליו חובת ביעור) וכו' לכך לא קא חשיב ובו ביום והוא ברור וכו', ולענין דינא גם התירוץ של הבית יוסף אמת היכי ששני תלמידים ששואלים וכו'.
↑ ואמר רבי יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום מאי אריא פורים אפילו י''ט נמי דתניא משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג, פורים איצטריכא ליה מהו דתימא נגזור משום דרבה קמ''ל (מגילה ד ע"א). ופרש"י בד"ה משום דרבה- דגזר לקמן בקריאת מגילה שמא יעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים אף כאן גזרו דרשה אטו קרייה.
↑ בבית יוסף.
↑ לשון מליצה.
↑ שחק יעקב דקדק בטור 'הלכך שלשים יום קודם פבח חל עליו חובת ביעור' וכו'.
↑ התירוץ של הבית יוסף לשואל כענין.
↑ כתב הב"ח ולפי עניות דעתי נראה עיקר דהא דתנן מצותן שיהו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו, לאו למימרא שיהו דורשין במועד עצמו, אלא הכי קאמר דאע"ג דכבר למד הרבה פעמים כל התורה והמצות, מכל מקום כשיגיע המועד חייב לשאול ולדרוש בהלכות כל מועד ומועד בזמנו להודיע חוקי האלהים ואת תורותיו וכו'. (בסוף הדיבור) ולפי זה נתיישב מנהגינו שאין אנו תופסין לחיוב ולדרוש ביו"ט עצמו, מיהו בתוס' פרק קמא דמגילה מבואר דביו"ט אע"ד דדרשינן ל' יום לפניו, אפילו הכי דורשין בו ביום כדתניא וידבר משה את מועדי ה' וכו'.
↑ בד"ה שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל (מגילה לא ע"א).
↑ והב"ח מתמיה על מנהגינו שאין אנו דורשין בפסח ושאר י"ט עצמם לכן כתב דמה שאמרו בברייתא הלכות פסח בפסח והלכות חג בחג, לאו בי"ט עצמו קאמר אלא סמוך לפסח וסמוך לחג, כהא דאמרינן חייב אדם לטהר עצמו ברגל דפירושו סמוך לרגל והוא הדין כאן, וכן הוא בהדיא ברוקח סי' למ"ד.
↑ ותמיה גדולה הוא לפרוש הכי דא"כ מאי מקשה הש"ס ריש מגילה (דף ד ע"א) על הא דאמרינן פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום מאי אריא פורים אפילו, י"ט נמי דתניא משה תיקן לישראל שיהא שואלין ודורשין וכו' ומאי קושיא הא התם לאו בחג עצמו דורשין רק סמוך לחג ופורים שחל להיות בשבת דורשין באותו יום דוקא לפרסם הנס לפי שאין קורין המגילה משום גזירה שמא יעבירנו ד' אמות בר"ה. אלא ודאי פשוט דבי"ט עצמו קאמר.
↑ והנה גיסי הרב בספר חק יעקב תמה על מה שפירש הב"ח ברייתא דשואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות חג בחג וכו' היינו סמוך לחג ולא ביום טוב עצמו, אם כן מאי פריך במגילה דף ד' על הא דקאמר פורים שחל בשבת שואלין ודורשים בעניינו של יום, מאי איריא פורים אפילו יום טוב נמי דתניא וכו', הא בפורים דורשים באותו היום, וכן במגן אברהם (שם בס"ק א) כתב משמע פרק קמא דמגילה ביום טוב עצמו וכו'. ולעניות דעתי ליישב דהא באמת מסיק הב"ח עלה וכתב מיהו בתוס' פרק קמא דמגילה (בד"ה מאי איריא פורים) מבואר דביום טוב עצמו נמי דורשין, עד כאן, ומזה באמת למדו תוס' כן.
↑ תוס' בד"ה מאי איריא פורים - נראה לי דה''פ מאי איריא פורים דאין דורשין בו מקודם לכן שלשים יום דמשום הכי לידרוש בו ביום אפילו בי''ט דדרשינן שלשים יום לפניו ואפילו הכי דורשין בו ביום כדתניא (לקמן לב.) וידבר משה את מועדי ה' וכו'.
↑ אליה רבה.
↑ ועוד נראה לי דבש"ס יש לומר דהמקשין פריך שפיר דהא בפורים נמי קאמר בו בלשון שואלין ודורשין בעניינו של יום, ואם כן אם הפירוש גבי יום טוב סמוך הוא הדין גבי פורים, והתרצן משני ליה אפילו לפי הבנתו מהו דתימא נגזור דרשה אטו קריאה בשבת, או דמשני ליה דגזרינן דרשה אטו קריאה דפורים, לכן ניחא ליה לב"ח להביא מדברי התוס' ודו"ק (אליה רבה).
↑ תוס' בד"ה פורים שחל להיות בשבת.
↑ תוס' בד"ה מאי איריא פורים אפילו י''ט נמי.
↑ ואע"ג דבש"ס נקט שואלין ודורשין השמיט הטור והמחבר לשון דורשין לפי שעיקר הדרישה היה בזמן הבית משום תקנת הקרבן כדאיתא בב"י וכדאיתא ריש פ' לפני אידיהן (ע"ז ה ע"ב) וע"ש בתוספות (בד"ה והתנן).
↑ הָרַב הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִידָיו, אִם הֵם צְרִיכִים לִלְמֹד עִמּוֹ בְּכָל מַסֶכְתָּא שֶׁיִּרְצֶה הוּא, וְאַף אִם הִתְחִילוּ מַסֶכְתָּא אַחַת יָכוֹל לְשַׁנּוֹתָהּ לְאַחֶרֶת, אָז הָווּהֵם כִּשְׁאוּלִים לוֹ שֶׁהֵם עִמּוֹבִּמְלָאכָה, וְאִם שָׁאַל מֵהֶם הָוֵי שְׁאִילָה בִּבְעָלִים. וְאִם הוּא צָרִיךְ לִלְמֹד עִמָּהֶם בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצוּ אָז הוּא נִשְׁאַל לָהֶם; וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד, כֵּיוָן שֶׁצָּרִיךְלִלְמֹד עִמָּהֶם בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ וְאִם הַדָּבָר תָּלוּי בִּשְׁנֵיהֶם, שֶׁהַמַּסֶכְתָּא שֶׁהִתְחִיל יִגְמְרוּ וְאֵין הָרַב יָכוֹל לְשַׁנּוֹת הַמַּסֶכְתָּא שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַתַּלְמִידִים, וְלֹא הַתַּלְמִידִים בְּלֹא דַּעַת הָרַב, אָז אֵינָם שְׁאוּלִים זֶה לָזֶה כְּלָל. וְלִפְנֵי הַמּוֹעֲדִים, שֶׁדֶּרֶךְלִדְרֹשׁלָעָם הִלְכוֹת הַמּוֹעֵד, הוּא נִשְׁאַל לָהֶם. הגה: וְכֵן הַדִּין בִּשְׁלִיחַ צִבּוּר עִם קָהָל שֶׁלּוֹ דְּאִם הַקָּהָל אֵינָן יְכוֹלִין לְהִשָּׁמֵט מִמֶּנּוּהֵם כִּשְׁאוּלִין לוֹ וְאִם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵט מֵהֶן, הוּא נִשְׁאַל לָהֶן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבַּ"ץ).
↑ מַפְסִיקִין לְמוֹעֲדוֹת וּלְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְקוֹרְאִין בְּעִנְיַן הַמּוֹעֵד, לֹא בְּסֵדֶר שַׁבָּת. וּמשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין בְּכָל מוֹעֵד עִנְיָנוֹ וְשׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם בְּכָל מוֹעֵד וּמוֹעֵד. וּמַה הֵן קוֹרִין. בְּפֶסַח בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. וּכְבָר נָהֲגוּהָעָם לִקְרוֹת בְּיוֹם רִאשׁוֹן (שמות יב-כא) 'מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם' וּמַפְטִירִין בְּגמרא מגילה לא-א) 'פֶסַח גִּלְגָּל'. וּבְיוֹם טוֹב שֵׁנִי (ויקרא כב-כז) 'שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב' וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח יֹאשִׁיָּהוּ בַּשְּׁלִישִׁי (שמות יג-ב) 'קַדֶּשׁלִי כָל בְּכוֹר'. בָּרְבִיעִי (שמות כב-כד) 'אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה'. בַּחֲמִישִׁי (שמות לד-א) 'פְּסָל לְךָ. בְּשִׁשִּׁי (במדבר ט-ב) 'וְיַעֲשׂוּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ. בְּיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן (שמות יג-יז) 'וַיְהִי בְּשַׁלַּח' עַד סוֹף הַשִּׁירָה עַד (שמות טו-כו) 'כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ וּמַפְטִירִין (שמואל ב כב-א) 'וַיְדַבֵּר דָּוִד'. וּבַשְּׁמִינִי (דברים טו-יט) 'כָּל הַבְּכוֹר' וּמַפְטִירִין (ישעיה י-לב) 'עוֹד הַיּוֹם'.