מראשי ישיבת כנסת יצחק חדרה
ומח"ס משא יד ד"ח
רוב וקרוב לענין חמץ ולכל התורה
מצינו נידון באחרונים בסוגית רוב וקרוב בבא בתרא כג, ב דקי"ל דרוב עדיף, מה הדין בחמץ בנמצא עכבר עם חמץ והספק אם הביאו מבית ישראל הקרוב, ואז הוא אסור מהתורה, או שהוא בא מרוב נכרים, דאז החמץ אסור רק מדרבנן [וכיו"ב דן בשו"ת רביד הזהב אונגוואר תר"ל]. וכן מצינו בפסחים ז. דמקשינן דניזיל בתר בתרא, וביאר בחכמת שלמה להגרש"ק סימן תמו דהוא משום בירור של קרוב, דמה לי קרוב במקום מה לי קרוב בזמן, והרי רוב השנה איכא חמץ ורובא עדיף. במסגרת מאמר זה נלבן את יסודות סוגית רוב וקרוב.ב"ב כג: אמר רב חסדא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב, והובאה שם מחלוקת אם אזלי' בתר הרוב או בתר הקרוב, וכתב הנחל"ד ב"מ כא דאין לומר דשוין נינהו, אלא נחלקו אם רוב עדיף או קרוב עדיף. אך בשאילתות דר"א גאון סימן סח מבואר שיש ג' צדדין ברוב וקרוב - או דנימא כר"ח דרובא עדיף, או דקרוב עדיף, או דהוי כאהדדי וליהוי ספק. וכן ברמב"ן ב"ב שם הביא בשם י"מ, דמבע"ל אם רוב מרע ליה לקרוב וקרוב מרע ליה לרוב, וכ"נ ברבינו יונה להלן שם כד.
ובהא דקי"ל ררובא עדיף, משמע בשאילתות שם דסברא הוא דרובא שכיח יותר מקרוב, והיינו דהוי סברא דבירור דרוב עדיף יותר, דרוב מכריע את הספק, דע"י הרוב ל"ה הצדדים שקולים ולכן אזלי' בתר הרוב. וכיו"ב חזינן ברובא וחזקה דרוב עדיף, כמבואר בראשונים בחולין יא. דהוי מילפותא. ובחמדת שלמה יו"ד סימן כה כתב דרובא עדיף דהוי בירור על עצם הספק והחזקה הוי רק הנהגה בספיקות, וכיון דאיכא הכרעה דרוב תו ליכא הלכתא דחזקה. ובקו"ש ב"ב שם האריך אם קרוב הוי דין הנהגה כחזקה או הוי כבירור. ועי' ש"מ להלן צג. בשם הראב"ד דקרוב וחזקה שקולים, וראה חמדת שלמה סי' מג דקרוב עדיף מחזקה דמברר, וכן בנחל יצחק סימן מו הוכיח דבירור דקרוב עדיף מחזקה. ובחי' הריטב"א ב"ב שם כתב דרוב וקרוב אזלי' בתר רוב הלכתא גמירי לן, ומשמע דל"ה סברא אלא כך ההלכה, דבאיכא הכרעת רוב לא אזלי' בתר הקרוב.
ובתוס' שם כד. ד"ה לימא נקטו דאם אזלי' בתר הקרוב הוי ודאי ערלה [וכך נראה בגמ' לעיל כג: דאמרי "ודאי" מההוא נפל, הרי דהוי ודאי]. ובשעה"מ פ"ב מיו"ט ה"ו העיר דנימא דרוב וקרוב שקולים הם והוי ספק ערלה ומותר, ומוכרח בתוס' דאם אזלי' בתר הקרוב הוי ודאי. ואכן ברע"א ומצפה איתן הקשו דלש"מ בפ"ק דב"מ ו. דרוב אינו אלא ספק ואזלי' בתר הרוב, אבל לא מהני לדין עשירי ודאי, כיון דל"ה אלא ספק, אמאי הוי ודאי ערלה מדין קרוב, לא יהא קרוב עדיף מרוב. ומוכרח דדין קרוב הוי דין ודאי ועדיף מרוב, ולענין קרוב מודי הש"מ דהוי בירור ודאי, כיון דאמרי' דמהיכי תיתי להסתפק דהגיע מהרחוק. וזו סברת ר"ז דס"ל דקרוב עדיף על רוב, דבקרוב אמרי' דאין אנו מסתפקים כלל, והוי דומיא דכאן נמצא כאן היה דמוציאין ממון עי"ז, דאין מחזיקין ריעותא מרשות לרשות דליכא ספק כלל. וה"נ בדינא דקרוב, כל היכא דהוי בקורבה ל"ה בכלל הספק, ולא שייך לילך אחר הרוב, ובפרט בקורבה דמוכח י"ל כן דהוי בירור ודאי. ובתו"י כד. הוסיפו על התוס' גבי ערלה, דהוי ודאי "משום דהוי קורבה דמוכח" ומבואר כמש"כ. וניחא היטב דלהכי לא אמרינן דרוב וקרוב שקולין נינהו, דממנ"פ אם הוי ספק - ודאי דרוב עדיף, דרוב מכריע את הספק, וכל הא דקרוב מהני הוא אם הקרוב אומר לנו שאין להסתפק כלל. ולר"ח דאזלי' בתר הרוב אמרי' דבירור דרוב עדיף, או כדכתב הריטב"א דהלכתא גמירי לה. וכן מוכח מהא דכתב בתוס' רי"ד בסוגיא דמחזירין אבידה עפ"י דין קרוב, ומוכח דקרוב חשיב ודאי, ומתקיים בזה חיוב עד דרוש אחיך ומקיימים ע"י החזרה לקרוב את מצות השבה לבעלים. הרי דהוי דין ודאי.
ואכן יש לדון דאיכא תרי דיני קרוב, דבקורבה דמוכח הוי דין ודאי, משא"כ בקורבה דלא מוכח הוי דין לילך בתר הקרוב אבל ל"ה ודאי. ותרוייהו דיני קרוב ילפי' מעגלה ערופה, דדין עיירות הסמוכות לחלל כנגד העולם הוי קורבה דמוכח, דהוא ודאי, דמהיכי תיתי להסתפק דהרוצח הגיע ממקום הרחוק. אבל דין העיר הקרובה ביותר כנגד שאר קרובות זה הוי קורבה דלא מוכח ול"ה דין ודאי, וכדכתב בתרגום המיוחס ליונתן סו"פ שופטים על הא דהעיר הקרובה מביאה עגלה "דמחשדא", הרי דל"ה ודאי אלא דהעיר הקרובה חשודה יותר, והיינו על דין הקרובה כנגד שאר הקרובות, ויבואר להלן.
♦
הבאת עגלה ערופה מהעיר הקרובה
כתב הרמב"ם פ"ט מהל' רוצח וש"נ ה"ו אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנין הרוב שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה, אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה, הולכין אחר הרוב והמרובין מביאין העגלה ע"כ. ועי' בכס"מ, דהר"מ השמיט את אוקימתת הגמ' ביושבת בין ההרים, דס"ל דלא קושיא היא דקורבה בעי' וכו'. אמנם הר"מ כתב להדיא דבעיר גדולה ממנה מביאה הגדולה עגלה ערופה, הרי דמהני רובא. אך שיטת התוס' רי"ד בסוגין דגם בקו' הגמ' דניזיל בתר רובא דעלמא אין הכוונה דהעיר הגדולה מביאה, דהא בעי' עיר הקרובה, אלא דקו' הגמ' היא דמדין רובא יפקע חיוב ע"ע מהעיר הקרובה. ונתכוין לזה במנ"ח מצוה תקל, שהקשה דהא בקרא כתיב העיר הקרובה ואיך נחייב את הרחוקה וכו'. אכן פשטות הר"מ משמע דהעיר הגדולה מביאה ע"ע, ותליא בדין עיר קרובה בע"ע, אם הוי גזה"כ דהחיוב הבאה היא על העיר הקרובה [אף אם כלפי שמיא גליא דאין הרוצח מהעיר הקרובה], או דהוי מדין בירור דמעיר הקרובה איכא הסתברות יתירה דהרוצח בא ממנה. ולכאורה זו= פלוגתא בגמ' בכורות יח. בקרובה ואפי' קרובות וכו', דהתם לא שייך בירור דקורבה, דהא הרוצח ודאי אינו בא משני העיירות. וכמו"כ העיר האו"ש שם דלמ"ד דא"א לצמצם אמרי' דב' העיירות מביאות, והרי בזה ודאי ל"ש לומר דהוי ראיה מחמת קורבתם, דהא א"א לצמצם.והנה בתוד"ה בדליכא בקושייתם מעיר שאין בה ב"ד וכו', יל"ע דאמאי הקשו תוס' את קושייתם על תי' הגמ' בדליכא, והלא קושיייתם שייכא גם בקושית הגמ' כשהביאה דין העיר הקרובה בע"ע, דיקשה מעיר שאין בה ב"ד. ולכאורה י"ל דבסלקא דעתך סברינן דהוי גזה"כ דקרובה ושייכא הגזה"כ דרק עיר שיש בה ב"ד נחשבת עיר קרובה לחיוב ע"ע. אבל לתי' הגמ' חזינן דהוי ענין בירור דקרובה, ובזה שפיר הקשו תוס'. ונבאר הדברים דיל"ע אם דין ההבאה שעל העיר הקרובה הוי בירור, ודאי דהרוצח בא מהעיר הקרובה, או דהוי רק הסתברות יתירה דבא מהעיר הקרובה. והיינו דעל צד הספק והחשד חייבה התורה העיר הקרובה, אפי' אם כלפי שמיא גליא דאין הרוצח מכאן, מ"מ כיון דמסתבר הוא יותר להכי החיוב על הקרובה [ואפשר דהוי מגדר רוב, דרוב פעמים הוא דהרוצח יבוא מהקרוב, וכן מצאתי בלשון הר"מ במו"נ ח"ג פ"מ]. או דנימא דהוי גזה"כ גרידא דהחיוב חל על העיר הקרובה, ולשון התרגום המיוחס ליב"ע סו"פ שופטים הנ"ל כתב וז"ל ויהי קרתא דקריבא לקטילא "מתחשדא" נסבי דינא רבא וכו', ומוכח דהקרובה הוי רק חשודה יותר אבל ל"ה בירור ודאי. ובספרי שם אי' הקרובה שבקרובות, היינו דבעי' עיר קרובה שהיא היותר חשודה, אבל אם לית בה ב"ד או שהיא עיר של גויים החיוב על העיר השניה שהיא קרובה, וממילא גם היא בכלל עיר קרובה חשודה שעליהם חייבה תורה בהבאת עגלה. והנה לרב חנינא דאזלי' בתר רוב וס"ד בגמ' דהעיר הגדולה מביאה, בזה י"ל דהוא משום דהוי בירור דהרוצח בא מהרוב ונקטי' דהכי הוא. וניחא מש"כ המנ"ח שם דהיכא דהעיר שאין בה ב"ד היא הגדולה ליכא חיוב על העיר השניה. והיינו דס"ל דדין זה נאמר רק בקרוב דגם העיר השניה קרובה וכולהו חשידי. משא"כ ברוב דהוא משום דנקטי' דהכי הוא להכי ל"ש חיוב על העיר השניה. ובפני שלמה כתב דעיקר חיוב עגלה הוא על כל ישראל, אלא דהעיר הקרובה היא המביאה דעליה חייבה התורה בהבאה. וסמך לזה יש להביא מדברי בעל הטורים בפ' שופטים שכתב עה"כ כפר לעמך ישראל מכאן שישראל ערבים זל"ז. והיינו דהחיוב הוא על כל ישראל, אלא דהעיר הקרובה היא המביאה בפועל, ושפיר ניחא דבעיר שאין בה ב"ד החיוב על העיר השניה שהיא הקרובה. והנה התוס' הנ"ל הקשו מהא דעיר שאין בה ב"ד דמביאה העיר הסמוכה לה שיש בה ב"ד, והרי הבירור הוא דבא מהקרובה [ועי' בתו"י ובהגהות היעב"ץ לפנינו בזה]. ולכאורה אמאי מביאה עיר שיש בה ב"ד שהיא סמוכה, והרי כבר בטלה כה"ג ההסתברות דעיר הקרובה. וע"כ דעיר שאין בה ב"ד לא נחשבת לעיר קרובה לענין הבאת ע"ע, וממילא העיר הקרובה שאחריה מביאה ע"ע, דגם העיר השניה היא עיר קרובה וכולהו מתחשדא. וזו כוונת התרגום יונתן הנ"ל דעיר הקרובה דהיא חשודה. עכ"פ מוכח דקרובה ל"ה בירור ודאי דמכאן בא הרוצח, אלא הוי גזה"כ דקרובה דהיא חשודה דממנה בא הרוצח. ואף אם כלפי שמיא גליא דאין הרוצח בא מכאן, מ"מ חשיבי עיר קרובה לחיוב עגלה ולכפר על העיר שהרוצח בא ממנה. וכמ"כ הביא האו"ש הראי' מראוהו מפרפר בעיר אחת ומת בעיר אחרת דקרובי העיר שמת מביאים. והרי מצד ההסתברות שייכא לעיר הקרובה למקום שמפרפר.
ולשון הר"מ הנ"ל דהקרובה מביאה דוקא כשמנין אנשיה כעיר הרחוקה "ממנה", ומשמע דאין מתחשבים בעיר גדולה במרחקים, אלא דווקא עיר שהיא ליד הקרובה וגדולה ממנה, והיינו דגם לעיר הגדולה בעי' שיהא שם עיר "קרובה". ואכן מפורש כן גם בדברי המאירי בסוגין שכתב דמצרפין את העיירות "שבאותו מחוז". וכן במאירי בריש פ"ט דסוטה כתב ומ"מ דוקא כשמנין בני אדם שבשתי העיירות שוה שאילו האחת מרובה מחברתה אף כשהיתה רחוקה מן האחרת הואיל והיא הקרובה לחלל יותר משום אחרת שמנינה מרובה כמוה אע"פ שיש קרובות יותר בעיירות שאין שם כ"כ בני אדם היא מביאה את העגלה וכמו שאמרו רוב וקרוב הלך אחר הרוב ע"כ. הרי דגם כשהמרובה מביאה הוא משום דין קרוב, וכן מצאתי במרכבת המשנה בדברי הר"מ שם [וכ"נ בדברי היעב"ץ כאן וציינו גם בשעורי הגרש"ש סימן ט]. ונראה דמדוייק כן בדברי הר"מ שם בה"ז לאחר שהביא בה"ו דהעיר המרובה מביאה וכו' כתב בה"ז דברוב וקרוב הולכין אחר הרוב. ותמוה דמה חידש הר"מ כאן, הלא דבר זה נלמד בה"ו שכתב הר"מ דהעיר המרובה הגדולה מביאה ולא הקרובה. ולדברינו ניחא היטב, דבה"ו העיר המרובה מביאה גם מחמת שהיא עיקר הקרובה, ולכן צריך הר"מ להדגיש בנפרד בה"ז את הדין לכל התורה דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב.
ויסוד זה מוכרח בדברי התוס' במכות י: ד"ה חד שכתבו להקשות על המ"ד עיר שאין בה זקנים מביאה עג"ע, תימה דהא תנן עג"ע אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד וי"ל דהתם מייריה כגון דאיכא עיירות טובא ובחדא מינייהו יש ב"ד כיון דמצי לאוקומי קרא דמקיימי ליה אבל הכא מיירי כגון שאין שם ב"ד בכל העיירות הסמוכות הלכך אמרי' דמ"מ מודדין מינייהו ע"כ. ומוכרח בדבריהם דבעי' לדין קורבה, ולכן העיר שיש בה ב"ד, היינו דווקא אם היא קרובה חל עליו חיוב הבאה, אבל בעיר רחוקה לא יהני מה שיש בה ב"ד [ועי' בבאר שבע ובדב"א ח"א סי' ד מש"כ בד' התוס']. ומה"ט בעיר רחוקה המביאה מדין רוב ואין בה ב"ד, לא נימא דהעיר שעל ידה שיש בה ב"ד מביאה, דדוקא בדין קורבה אמרי' דהעיר השניה שיש בה ב"ד, כיון דהיא קרובה שייך שתביא ע"ע. משא"כ במביאה מדין רוב היינו דווקא היכא דהוי העיר הגדולה והוי הסתברות גמורה ולא שייך להחיל את החיוב על העיר השניה. אלא דמ"מ יש לדון בקו' הגמ' דניזיל בתר רובא דעלמא, ואי נימא דעיר זו מביאה ע"ע. אמנם אם הוי עיר שאין בה ב"ד, תביא עיר הגדולה השניה בגודלה שיש בה ב"ד, וה"נ לאו מדין קורבה אלא מדין רובא דעלמא. ועי' במנ"ח שם שנקט דרק כשבאנו לחייב מדין קורבה אזלי' לעיר שיש בה ב"ד [היינו דהשניה מביאה מדין קורבה ע"י מדידה]. משא"כ כשההבאה היא מדין רוב, לא אזלי' בתר עיר שיש בה ב"ד. אמנם י"ל דעיר שאין בה ב"ד לא חשיב כעיר להבאת ע"ע ולא יהני גם כשיש בה רוב.
ואכן כך היא שיטת הר"מ דאה"נ לא אזלי' בתר רובא דעלמא, דבעיר רחוקה אף שהיא מרובה באנשיה, מ"מ אינה מביאה ע"ע כיון דבעי' לדין קורבה. ולהכי דחה הר"מ את קושיית הגמ' וליזיל בתר רובא דעלמא, ורק בקו' קמייתא דאיכא דנפיש מיניה, היינו בעיר קרובה שאנשיה מרובין יותר מהקרובה ממנה, בזה מביאה ע"ע כיון דאית ליה דין קורבה, והוי כעיר קרובה שיש בה ב"ד, דהיא המביאה ולא הקרובה יותר שאין בה ב"ד. והבאת הע"ע מעיר זו היא ג"כ מדין קורבה, דהיא העיר הקרובה שיש בה תנאי עיר דבעי לע"ע עיר שיש בה ב"ד, ומה"ט י"ל דהתוס' רי"ד והר"מ לא פליגי, ומש"כ הרי"ד דאין העיר הגדולה מביאה ע"ע, היינו בקו' הגמ' דניזיל בתר רובא דעלמא, ובזה הא ל"ה עיר הקרובה. אבל בקו' הגמ' בעיר סמוכה דנפיש מינה, דבזה מיירי הר"מ, ה"נ איכא עלה שם עיר קרובה ולכ"ע יכולה להביא ע"ע, כמו בדין עיר שאין בה ב"ד דהעיר הקרובה הסמוכה היא המביאה ע"ע וכדפי'. אמנם בדברי התוס' רי"ד מבואר דקאי גם על נפיש מינה עי"ש. ולפ"ז נראה דודאי בקו' הגמ' דניזיל בתר רוב דעלמא, לא שייך בזה דין מדידה כלל, כיון דאין ההבאה מדין קורבה. אבל היכא דאיכא דנפיש מיניה, בזה ה"נ בעי' מדידה, ועי"ז חל עלה חיוב הבאה מדין עיר הקרובה, אלא דה"נ לא בעי' מדידה לכל העיירות אלא רק לעיר הגדולה, וכדין נמצא בעליל דהמדידה היא רק לעיר הקרובה. והיינו דדין מדידה בכה"ג הוא להחיל עליה את שם העיר הקרובה [וכ"נ בלשון הכס"מ שם]. ונמצא דאה"נ במש"כ הר"מ דבעיר הגדולה "ממנה" מביאה, היינו דמחמת רוב חל עליה חיוב הבאה, אמנם זהו בצירוף שם "קרוב" שחל על עיר זו מחמת המדידה. וכמ"כ י"ל היכא דמביאה עיר שיש בה ב"ד, דהמדידה תהא רק לעיר הזו ולא לשאר עיירות, וע"י המדידה חל עליה שם עיר הקרובה וכמש"נ. ולפי המבואר יש ליישב את קו' תוד"ה בדליכא שהקשו מעיר שאין בה ב"ד וכו', די"ל דלה"א שייך לצרף את כל העיירות שיש בהן ב"ד כנגד העיר שאין בה ב"ד, דהוי רוב ערים מחוייבות, והרוב יאמר דהוי עיר אחת מחוייבת דמשם בא הרוצח, ונעשה מדידה לעיר הקרובה. ודמי למש"כ תוס' רי"ד דשייך לצרף את כל העיירות לרוב ערי ישראל ולומר דיצא הרוצח מערי ישראל. וה"נ הכא נצרף העיירות לומר דיצא מעיר שיש בה ב"ד, וניחא היטב קושית תוס'. וע"ע בהערותי על הריטב"א ב"ב שם מהדו' מוה"ק.
♦
מחצה על מחצה וקרוב
ברע"א החדש בסוגין [הובא העתקה משו"ת רע"א מכ"י ח"ג סימן נו], שכתב לתמוה שלא הזכירו בשו"ע יו"ד סימן קי שהובא שם הדין דתשעה חנויות מוכרות בשר שחוטה וכו' דרוב וקרוב אזלי' בתר הרוב, דמהו באם ה' חנויות מוכרים בשר שחוטה וה' חנויות בשר נבילה דניזל בתר קרוב, וכתב הרע"א דלולא דמסתפינא יש לחדש דאף היכא דליכא רוב חנויות כשרות אלא הוי מחצה על מחצה, היינו מחצה חנויות כשרות ומחצה מוכרות נבילות, דמ"מ לא אזלי' בתר הקרוב בנמצא קרוב לחנות הנבילה, דלא אזלינן בתר קורבה אלא כשיש שם ב' חנויות אחד איסור ואחד היתר. אבל בהרבה חנויות, אף דחציה בשר שחוטה, מ"מ אין בזה מעלת קורבה, דמ"מ איכא מציאות רוב חנויות נגד הקרוב, ולא אזלי' בתר הקרוב. והוסיף הרע"א את הטעם בהאי לישנא "נסתלק בזה מעלת קורבא כיון דאינו יכול לומר דבודאי מהך חנות הקרובה נפל". והוא חידוש עצום, דאף דהרוב אינו מכריע כאן, דהא ליכא רוב חנויות כשרות אלא הוי מחצה על מחצה, מ"מ לא אזלי' בתר קרוב, דאמרי' דאיכא מציאות של רוב חנויות נגד אותה חנות הקרובה. ולולי דבריו י"ל דרוב וקרוב רוב עדיף הוא רק היכא דרוב מכריע, ובזה נאמר דרובא עדיף, ובפרט לריטב"א הנ"ל דהלכתא גמירי לה, היינו דגמירי דהכרעת רוב עדיפא על הקרוב. וא"כ בכה"ג דמחצה על מחצה, דליכא הכרעת רוב חנויות כשרות, תו ניזיל בתר קרוב, דקרוב עדיף, ורק כשיש פסק של רוב עדיף מקרוב. ואכן ברע"א בדף כד. ד"ה אצנועי בגווה כו' הובא העתקה מקושיות עצומות לרע"א דכה"ג דהוי מחצה על מחצה אזלי' בתר הקורבה וכפי הפשטות. וכנראה דהרע"א המחודש כאן למד דמעלת הקרוב הוא דהוי כודאי, וכמבואר לעיל, ולהכי באיכא רוב כנגדו, אף אם לא פסקינן כמו הרוב, הוי ריעותא בבירור דהקרוב, וכלשון הרע"א הנ"ל דנסתלק מעלת קורבא כיון דאינו יכול לומר דבודאי מהך חנות הקרובה נפל. והיינו דבירור דקרוב היינו דווקא היכא דהוי בירור גמור, ובגוונא דאיכא מציאות של רוב כנגדו לא שייך דינא דהלך אחר הקרוב. עוד חידוש מצינו בהמשך דברי הרע"א, שהקשה על עצמו מדברי הפליתי דברוב דהוי קבוע אזלי' בתר הקרוב [ומשום דבקבוע הוי הלכתא דלא אזלי' בתר הרוב, אבל מ"מ אזלי' בתר הקרוב], והרי מ"מ איכא מציאות רוב נגד הקרוב, וכתב הרע"א דבקבוע דהוי כמחצה ליכא מציאות דרוב ועי"ש.ולכאורה נידון הרע"א מבואר בראשונים בסוגיא גבי חיוב עגלה ערופה, דנחלקו הראשונים אם שייך לצרף את כל העיירות לרוב בשביל להפקיע חובת עגלה מהעיר הקרובה. ובתוס' רי"ד לאחר שהסיק בט' חנויות את דבריו, דכיון דנמצא בשר ולא ידעינן אם הוא כשר או נבלה מצרפין את כל החנויות לומר דהוא כשר כיון דרובן מוכרות כשר, אבל לגבי עגלה ערופה דכל עיר נידונית בפני עצמה אי אפשר לצרף את כל הערים יחד. והוסיף תוס' רי"ד דבאבד בשר לענין השבת אבידה נחזיר לקרוב, אף דאיכא רוב חנויות נגדו. ומבואר בתוס' רי"ד חידוש דבט' חנויות עושין פלגינן, ואף דפסקי' דהבשר כשר כרוב החנויות, מ"מ לענין מציאה דלא שייך רוב כיון דהספק הוא על כל חנות בפ"ע מהיכן אבד הבשר, תו ליכא רוב ואמרי' דמחזירין לקרוב. ומפורש בתוס' רי"ד דלא כרע"א דכה"ג מ"מ הרוב מוציא מהקרוב, אלא ס"ל לתוס' רי"ד דנשאר דין קרוב כיון דלא פסקי' כרוב. ואף דהדברים מחודשים וסותרים, דפסקי' מדיני יור"ד דהבשר כשר, ומדיני חו"מ פסקי' דמחזירין לקרוב לחנות נבילה, ונמצא דמחזירין בשר כשר לחנות נבילות, מ"מ כך דינו.
וברע"א שם חיזק דבריו "דאם נדון להחזיר המציאה לבעל החנויות הקרוב, היינו אומרים דלאו מיניה נפל דהוי רוב וקרוב א"כ אף בענין איסור אין צריך לדון אלא על היתירו ואיסורו, מ"מ נסתלק בזה מעלת קורבה". ודבר זה מפורש בתוס' רי"ד איפכא, דהרי כתב דבט' חנויות מצרפין את הרוב לומר דהבשר כשר, ומ"מ לענין מציאה מחזירין לקרוב כיון דל"ש צירוף של כל החנויות וכמובא לעיל מדבריו, דביאר התוס' רי"ד דהיכא דהספק הוא על כל חנות, כמו בעגלה דהספק הוא על כל עיר ועיר, בזה ליכא צירוף העיירות לרוב. ובעג"ע ס"ל לתוס' רי"ד דאין צירוף העיירות מהני, כיון דאין כל העיירות מביאות עגלה אחת, דחיוב עגלה הוא על עיר אחת, להכי ל"ש לצרף את העיירות לרוב.
אמנם התוס' רי"ד סותר דבריו, דהרי לפי מה דס"ל דבלא"ה אין הגדולה מביאה עגלה, דבעי' עיר הקרובה וזהו הגזה"כ דקרובה וכנ"ל, שוב שייך לצרף את כל העיירות לרוב, עכ"פ לשלול הבאה מהעיר הקרובה, כדי להפקיע חובת עגלה מהעיר הקרובה, ואמאי כתב תוס' רי"ד דא"א לצרף את העיירות דהחיוב הוא על כל עיר בפ"ע, דמ"מ נימא דנצרף את כל העיירות לרוב בשביל להפקיע את החיוב מהקרובה. וכבר עמדו בזה באפיקי ים ח"א סימן כו ובחי' הגרש"ר בסוגין ונשארו בתימא. ולדברי הרע"א יקשה ביתר שאת, דהרי הרע"א חידש דאף היכא דליכא פסק דרוב, מ"מ הוי ריעותא בקרוב. וא"כ בצירוף כל העיירות נגד הקרוב, אף דלא נפסוק להביא מכל העיירות דבעי' חיוב על עיר אחת, מ"מ הוי ריעותא בקרוב.
ונראה ליישב את קושיית האפיקי ים, דדוקא היכא דאיכא פסק דהרוב דהרוצח בא מהעיר הגדולה, א"כ הסבירות היא כפי הרוב, בזה כתב תוס' רי"ד דאף דהעיר הגדולה אינה מביאה, מ"מ מפקיע מהעיר הקרובה, כיון דאיכא בירור על עיר אחת שהיא הגדולה שממנו יש סבירות יותר שמשם בא הרוצח. ואף דהעיר הגדולה אינה מביאה עג"ע כיון דאינה קרובה, מ"מ מהני להפקיע החיוב מהקרובה. אבל הכא דבעי' לצרף את כל העיירות ביחד, הרי מעיקרא ליכא פסק ובירור על הספק, דהספק הוא מאיזה עיר בא הרוצח. ובזה ליכא דין רוב, דהרוב הוא רק לצרף את כל העיירות כנגד הקרוב אבל ליכא בירור על עיקר הספק, וממילא בזה לא שייך לומר דנצרף לרוב להפקיע מהקרוב. ומיושבת היטב סתירת דברי התוס' רי"ד. אבל מ"מ מתבאר מהתוס' רי"ד דלא כרע"א, דבדברי רע"א נתחדש דאף היכא דלא פסקי' כרוב דהרי הוי מחצה על מחצה מ"מ אמרי' דכנגד הקרוב יש רוב, ולדברי גם גבי עג"ע נוכל לצרף את כל הערים כנגד הקרוב.
ויש לסייע לרע"א ממש"כ התוס' לענין ירושלים, דתיפ"ל דאיכא רובא דעלמא של הבאים לרגל, ומשמע דאף דל"ה פסק רוב לחיוב, דהרי הרוב הבאים לירושלים אינם עיר בפ"ע להביא עג"ע, אך קו' התוס' היא דמ"מ כה"ג אין ירושלים מביאה מדין הקרובה כיון דאיכא רובה כנגדה, וזה מתאים עם יסוד הרע"א. ומה"ט י"ל דאף דאין הולכים בממון אחר הרוב, כקו' תוד"ה חוץ, מ"מ י"ל דהרוב סותר לדין הקרוב, דאף דאין הולכין בתר הרוב היינו לפסוק כרוב, אבל מ"מ הלא איכא מציאות של רוב נגד הקרוב. ולרע"א שפיר י"ל דמהני הך רוב להפקיע מהקרוב. ונראה דזו ההבנה ברע"א המחודש הנ"ל שכתב דאף במחצה על מחצה, דליכא פסק דרוב, מ"מ אהני הרוב נגד הקרוב, והוסיף הרע"א דדין קרוב היינו דווקא היכא דהקרוב הוי ודאי וכנ"ל. והיינו דכיון דאיכא הכא מציאות רוב נגדו, ממילא ל"ה הקרוב ודאי ולא אזלינן בתר הקרוב, דהרוב עושה ריעותא בקרוב. וזו כוונת הרמב"ן והר' יונה הנ"ל שכתבו דהרוב מריע לקרוב. [ולענין ספק קרוב ע"ע בתו"י ד"ה אמר, ובר"ן ד"ה לימא וסוד"ה מתיב, ועיני ישראל אות יח].
והנה כיסוד הרע"א יש לדון גם בדין קרוב למ"ד דקרוב עדיף, מהו במקום שהקרוב אינו יכול להכריע, אם נימא דמ"מ חשיב קרוב להפקיע מהרוב. ומצינו ג' דוגמאות בראשונים. חדא בתוד"ה מצאו בקו' הרשב"א בתוס' במחצה על מחצה וכו', ובשב שמעתא תירץ דכיון דא"א לצמצם וחד מינייהו קרוב טפי עדיף על הרוב. ובזה יש להעיר, דהרי הקרוב כאן אינו מכריע. וכיו"ב תמה בשעורי הגרש"ר באות סז. וראה בהגהות פורת יוסף ובאו"ש שהרגישו בכעי"ז, דכיון דאין הקרוב ברור, כל דהוי ספק קרוב ל"ל דין קרוב. ומצינו עוד כיו"ב ברמב"ן וריטב"א במש"כ על קו' תוד"ה רוב גבי ט' חנויות, דהתם מיירי דנמצא באמצע. ובתוס' יש לפרש את הכוונה דנמצא בעיגול דהוי קרוב בשוה לכל החנויות, אבל ברמב"ן ריטב"א ור"ן הלשון היא בשנמצא שוה לשניהן. וצ"ב, דבעי' קרוב בשוה לכל עשר החנויות, ומשמע דכיון דליכא הכרעת קרוב לגבי שני החנויות, תו בטל הכרעת הקרוב לגמרי, וממילא אזלי' בתר הרוב. ובזה נמצא דלא כרע"א. ועוד מצינו ברמב"ן בסוף הסוגיא גבי חמרא, דהתוס' כג: הקשו בנוסח דהא ידעי' דהוי של גוי ומאי יהני הרוב הא איכא קרוב, וברמב"ן שם הנוסח דבלא ידעי' מי בבית אם גוי ישראל, אע"ג דרוב ישראל בעיר לא מהני הקרוב אא"כ הקורבה לפניך, להכי אזלי' בתר הרוב. ומשמע לכאורה דבליכא הכרעה של הקרוב יש דין רוב, דקרוב היינו דווקא כשהוא ודאי, דלא מתעורר ספק, אבל כשיש ספק בקרוב אם הוי ישראל ל"ה קרוב. וא"ש הרמב"ן לשיטתו, דכיון דהקרוב לא פוסק תו אמרי' דין רוב. ולפי המבואר י"ל גדר חדש בהא דאמרי' בסוגיא דרוב ומצוי לכ"ע ס"ל דרוב עדיף על קרוב, ודנו האחרונים בגדר הדבר אם הוי כתרי רובי וכו', ונראה דכיון דהוי רוב מצוי, שוב אין הקרוב ודאי, לומר דמהיכי תיתי שיגיע מהרחוק, דהא איכא רוב מצוי, והרוב הוא כאן רובא דמוכח וכרוב ודאי, ולהכי עדיף על הקרוב. וא"ש היטב.
והנה בקו' הגמ' דניזיל בתר רובא דעלמא מבואר ב' פי' בראשונים הנ"ל אם הכוונה דהרובא דעלמא תביא, או דרק יפקיע מהעיר הקרובה. ויש להעיר להר"מ דפסק דהעיר הגדולה מביאה, ולכאורה נצרף את כל העיירות כנגד העיר הגדולה ובודאי הוי טובא יותר, וממילא העיר הגדולה לא תביא ע"ע, דהרי לענין להפקיע מהעיר שייך צירוף העיירות, דאפי' אם נימא דלא שייך צירוף לענין לחייב העיירות בע"ע, כיון דהחיוב הוא על עיר אחת, מ"מ לענין להפקיע מהעיר המרובה שייך צירוף. וא"כ יקשה דאיך משכח"ל דינו של הר"מ דהעיר המרובה מביאה ע"ע. ובשלמא להתוס' רי"ד, ה"נ גם המרובה אינה מביאה כיון דל"ה קרובה, אבל להר"מ דמחלק דהמרובה מביאה, יקשה דהא רוב העולם היא יותר ממנה, והוי יותר סבירות שממנה בא הרוצח. ולכה"פ יופקע החיוב מהעיר הגדולה, כיון דכל העיירות ביחד יותר גדולות מהעיר הגדולה. ואף לדברינו לעיל בדעת הר"מ דהגדולה הסמוכה לקרובה מביאה ע"ע מדין עיר הקרובה, מ"מ נצרף את העיירות להפקיע מהעיר הקרובה את חיובה, שהיא מחמת שהיא גדולה וקרובה. ולכאורה מוכרח בר"מ דלא כסברת הרע"א הנ"ל שכתב דגם היכא דאין הרוב פוסק כגון בה' חנויות וכו', מ"מ מהני להפקיע מהקרוב, ולרע"א נימא גם הכא דנצרף את העיירות להפקיע הבאת עגלה מהקרוב. ונראה כמש"כ לעיל, דדוקא היכא דהחיוב חל על העיר הגדולה ומצד הסבירות היא צריכה להביא עגלה, ורק גזה"כ דעיר קרובה מביאה, בזה שפיר מהני להפקיע מהעיר הקרובה, כיון דיש סבירות שהיא מהעיר הרחוקה הגדולה. אבל אם נבוא לצרף את כל העיירות שמסביב לקרובה להפקיע מהקרובה, כיון דבזה ליכא סבירות על עיר מסויימת, דהרוב הוא מכל העיירות ביחד. ולחייבם לא שייך כיון דאין רוב בעיר אחת, ולחייב מצד עיר קרובה לא שייך חיוב על עיר אחת שהיא קטנה מהקרובה שבקרובות. ונמצא דלא שייכת כלל חלות פסק חיוב על הערים, ולהכי אין זה מפקיע מהקרובה.
♦
החזרת אבידה על פי קורבה
בקצוה"ח בסימן רסב סק"ב, ע"ד השו"ע בסי"ט מצא כלי ולפניו פירות וכו', כתב דעד חצי אמה הוי ליה מהכלי, והקשה הקצות דהא קי"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב, וא"כ מתני' דמצא פירות בצד הכלי אמאי לא אזלי' בתר רובא ואינו של בעל הכלי. ותי' הקצות עפ"י הרמב"ן ב"ב כד. שכתב דהיכא דנמצא במקומו "דכי הא לאו קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש וחזקה כאן נמצא כאן היה והו"ל קרוב ומצוי וליכא למ"ד רוב עדיף", וא"כ ה"נ הכא במצא פירות בצד הכלי הו"ל קרוב ומצוי עכתו"ד. וע"ע במאירי כד. שכתב שם בההוא חצבא דמיקרי קרוב ומצוי. ורע"א בשו"ע יו"ד סימן רצד על דברי הט"ז בסי"ז, שכתב דבנמצא בכרם זו אסור דהוי כדאמרי' בכתובות בפ' המדיר כאן נמצאו כאן היו וכן לענין חמץ בפסח זכרוהו הפוסקים וזה עדיף טפי מקורבה דמוכח כו' עכ"ל הט"ז, וכתב עליו הרע"א שם דכן מבואר בחי' רמב"ן ב"ב שם ובנמק"י שם בשם הרמב"ן עכ"ל. מבואר ברע"א דהוא פי' את דברי הרמב"ן דהוי בגדר חזקה דכאן נמצא כאן היה. וכ"נ בריטב"א ב"ב שם שכתב "דכיון דנמצאו במחיצתן כאן נמצאו וכאן היו", וסיים הריטב"א "תדע דהא ודאי כעין ודאי גמור משוינן ליה דאי לא כיון דהאי עובדא בחוצה לארץ אמאי מיתסר דהא ספק ערלה בחוצה לארץ מותר אלא ודאי כודאי גמור הוא ואפילו לרבי חנינא". ומשמע דהוי בגדר חזקה כדין כאן נמצא כאן היה בשלהי פ' המדיר, ולהכי הוי כודאי. ולקצות משמע דהוי מדין קרוב, אלא דכיון דהוי קרוב ומצוי עדיף מרוב. וכ"נ בסמ"ע בהל' אבידה סימן רנט סק"ו, ועי"ש בהגהות אמרי ברוך שציין לרמב"ן הנ"ל. וע"ע מה שנתבאר בהערותי על הריטב"א שם הוצאת מוה"ק עי"ש בהערה 55 והערה 56.ונראה נ"מ בזה לענין עג"ע בנמצא המת בתוך העיר, דשייך עליה חיוב עגלה ערופה מדין קרוב, וגם לשיטת תוס' רי"ד הנ"ל דרק עיר הקרובה מביאה ולא העיר הגדולה, אכן בנמצא בתוך העיר דכאן נמצא וכאן היה, אם הטעם הוא דהוי קרוב ומצוי הוי ג"כ מדין קרוב, אלא דעדיף דהוי קרוב ומצוי ושפיר מביאה עגלה. והמנ"ח שם כתב דבזה עדיף על רוב דעיר גדולה, כיון דכאן נמצא כאן היה, שוב בזה קרוב עדיף וכרמב"ן. ואף אם הוי בגדר חזקה דכאן נמצא כאן היה, מ"מ חשיב דעדיפותא היא מדין קרוב ונחשבת עיר הקרובה לענין חיוב עגלה ערופה. ובזה נ"ל ליישב בזה את קו' התוס' כג: ד"ה ביושבת דל"ל לקרא דאין ירושלים מביאה עגלה, תיפ"ל דאיכא רוב העולם דכל ישראל היו באים לרגל וכו', די"ל דנ"מ בנמצא הנרצח בתוך ירושלים ובזה לא שייך דינא דאזלי' בתר רוב, דכיון דהוי קרוב ומצוי עדיף מרוב העולם. ודוח"ל דבירושלים כיון דאיכא בה רובה דעלמא דעולים לרגל לא שייך לדון בנמצא בתוכה ההרוג מדין כאן נמצא וכאן היה, כיון דאיכא רוב העולם הבאים לכאן, ואיכא ספיקות מהיכן ההורג. אך עדיין יש ליישב את קו' תוס', דנ"מ אם ירושלים הוי גם קרובה וגם מצד עצמה בתושביה היא העיר הגדולה, דבזה בעי' למיעוט דאין ירושלים מביאה עג"ע.
וברמב"ם מאכ"א פ"י הי"ג כתב אבל ענבים הנמצאים שם טמונים אסורים "שמא" משם נלקטו, וצ"ע הלשון "שמא", הא הוי במקומו והוי ודאי [ובשו"ע יו"ד סימן רצד סי"א איתא שקרוב הדבר שגנב ממנו, והגר"א הועתק בר"מ פרנקל שם כתב ר"ל אע"פ שספק ערלה מותר]. ואפשר דס"ל לרמב"ם דלענין ערלה דנא' ספק ערלה מותר לא בעי דין ודאי, אלא כל דלא הוי ספק השקול נאסר בערלה. ודבר זה מבואר בכו"ח ברע"א הועתק ברע"א השלם ב"ב כד. דרק לגבי עשירי ודאי כתב הש"מ ב"מ ו. דרוב הוי ספק ול"ה עשירי ודאי. אבל לגבי ערלה ל"ה בכלל "ספק" ערלה מותר, כיון דאיכא רוב. וה"נ י"ל בנמצא במקומו, דס"ל להר"מ דכיון דהוי קרוב ומצוי, אף אם לא חשיב ודאי ממקומו, מ"מ ל"ה בכלל ספק ערלה מותר, ולהכי אסור מדין ערלה.
♦ ♦ ♦