מח"ס שערי יוסף ושא"ס
שימוש בשפתון עם טעם בפסח
יש לדון בדין כשרות שפתון לפסח, וכמו כן יש לדון לגבי כשרותו בכל השנה האם שפתון שיש בו טעם צריך הכשר. והנה לגבי כל השנה כתב בספר הכשרות (פרק כא הלכה נא): שפתונים המשמשים לצביעת השפתיים ואף חסרי צבע המיועדים להחלקת השפתיים ולהגנה מפני קילופי עור עלולים להכיל חומרים בלתי כשרים, מוצרים אלו מועשרים בחומרי טעם טעימים לחיך ואין מנוס כמעט מחדירת חלקיקים מהם אל תוך חלל הפה ע"כ חובה לקנותם בהכשר מוסמך. ובהערה ריז כתב שם שיש לחשוש מכל מיני חומרים מן החי שמופקים שפתונים אלו, וציין עוד לעיין במאמרו של הרב יהודה שרבסקי בתהודת הכשרות גליון 16 יעו"ש. ומבואר מדבריו דיש להחמיר רק באלו שיש בהם טעם. וכן כתב בהגדה של פסח אבוא בם (עמ' קג) שפתון אם יש בו טעם טוב אסור להשתמש בו כל השנה ללא הכשר ובפסח עם כשרות לפסח, וכן כתב בספר הכשרות למעשה (עמ' תלה) שפתונים המשמשים למניעת יובש בשפתיים אם יש בהם טעם יש להקפיד על כשרותם אולם אותם ללא טעם מותר אף ללא כשרות, עכ"ד. וכן כתב בספר השלחן כהלכתו (עמ' קסז) שפתונים שמשמשים למניעת יובש אם יש בהם טעם טוב יש להקפיד על כשרותם ואם אין בהם טעם טוב והם פסולים מאכילת אדם אין בהם איסור ואין צריך בהם כשרות. וכתב שם בהערה לבאר שמריחת השפתון אינה נחשבית אחשביה כיון שאין כוונתו לאכול או ליהנות אלא רק לצורך מסויים ומה שנכנס לפה בטעות אין בזה איסור לפי שנפסל לאכילת אדם וסיכה כשתיה לרוב הפוסקים אינה אוסרת. יעו"ש עוד לגבי פסח שכתב שבעינן שיהיה נפסל מאכילת כלב. אולם לכאורה יש לעיין בכ"ז דהא אכתי אינו מכניס לפה ומה שיש שפתונים עם טעם, היינו עיקרו משום הריח, הרי אף אחד לא מלקק שפתיו עם השפתון כי אינו ראוי לאכילה.ושוב ראיתי לידידי הגר"ח מלין שליט"א בספרו חמדת חיים (עמ' עדר), שכתב שנשאל זקינו מרן הגר"י זילברשטין שליט"א האם מותר למרוח על השפתים שפתון המונע יובש ללא הכשר, שהרי אין אוכל ובולע את זה, והשיב שאין ראוי, עכ"ד, ומשמע דאינו אסור מדינא.
ויעו"ש עוד בהערה שציין למש"כ בשו"ת קנה בושם ח"ד סימן טז שיש איסור להשתמש במשחת שינים שיש בו טעם טוב ללא הכשר יעו"ש, וכתב דא"כ אולי ה"ה בשפתון. אולם אכתי נראה דיש לחלק, דהרי סו"ס אינו מכניס לפיו.
אמנם שם הביא מש"כ לו הגאון רבי אליהו שלזינגר שליט"א רבה של שכונת גילה ירושלים עיה"ק, וז"ל: רצוי לכתחילה ליקח שפתון עם הכשר מחשש לשומן אסור, ואף שאינו אוכל את השומן מ"מ משמכניס אוכל לפיו, זה יקח ביחד עם טעם השפתון ויש דין אחשביה שזה יהיה לו לרצון, ובדיעבד כשאין אחר אפשר להקל עכ"ד. וכתב שכעי"ז כתב לו הגאון רבי שמאי קהת גראס שליט"א בעמח"ס שו"ת שבט הקהתי וז"ל: ג"כ מקפידין שיהא לכתחילה עם הכשר אפילו דאין לו ריח עכ"ד, ולדבריו יש להחמיר אפילו היכא שאין לו ריח. אמנם מכל דברי הפוסקים הנ"ל דאין להחמיר בזה. וגם בעיקר הטעם שכתב הגר"א שזלינגר שליט"א כשיבוא לאכול הרי שידבק מהטעם של השפתון, אמנם לכאורה זה לא שכיח כ"כ, כי בדרך כלל אדם ששם את השפתון אינו הולך לאכול או לשתות כעת, כדי שהשפתון יפעל את פעולתו, ולא יבוא לקלקל מה שבא לתקן.
ואמנם מו"ח הגר"ש יאיר שליט"א אמר לי שרק שפתון בלי טעם לא צריך הכשר, אבל שפתון עם טעם צריך הכשר.
וגם יש לצרף להקל כאן מש"כ בשו"ת הר צבי (חלק יור"ד סימן צה) שבמשחת שינים שיש בה תערובת של איסור (סימן קג ס"ב) מבואר שאיסור שנפגם לגמרי ונתערב מותר באכילה משום שאינו ראוי לאכילת אדם ואפילו כאן במשחת שינים שאין האיסור פגום לגמרי אלא רק קצת יש להתיר משום שאין כאן אלא טעימה ולא בליעה. ואף שפסק הרמ"א בסימן קח ס"ה דטעימה בלא בליעה אסורה, ומבואר שם בש"ך סקכ"ד דלאו דוקא באיסור הנאה אלא גם באיסור אכילה אסור בטעימה בלא בליעה, מ"מ איסור דרבנן יש הרבה מקילים בטעימה בלא בליעה. וכמו שבפתחי תשובה (סימן צח סק"א) כתב בשם הצ"צ שמובן מדבריו שבכל איסורי דרבנן שרי לטעום בפיו ממש. ואף שהנודע ביהודה השיג על הצ"צ שכתב שהצ"צ לא התיר אלא טעימה בלשון שאינו בלוע כלום אבל אם בולע קצת אסור, ומסיק שאף טעימה בלשון אינו מותר כי באיסור פגום ולא בכל איסורי דרבנן. עכ"פ בנ"ד, שהוא איסור פגום, וגם אינו בולע כלום גם להנודע ביהודה מותר עכת"ד. וא"כ ה"ה בנ"ד שאינו בולע כלום, שיש להתיר אף בשפתון שיש בו ריח.
וכן יהיה מותר להשתמש בשפתון בתענית. ולכאורה היה נראה דיש להחמיר ביום הכיפורים ותשעה באב דחשיב כסיכה, וכמו שהובא בקובץ הלכות פסח לרבי שמואל קמינצקי שליט"א בעמ' קמ בהערה יט ששפתון חשיב כמין סיכה יעו"ש וא"כ ה"ה בנ"ד. אמנם בקובץ הלכות בין המצרים עמ' רכב כתב לדינא שמותר בתשעה באב למרוח שפתון על שפתיים שנתבקעו מיובש, כי אינו סיכה ממש אבל אינו ראוי. ונשאל שם בהערה ממש"כ בהל' פסח והשיב ששם השיב לפי הי"א להחמיר. וכן כתב להתיר בספר נחמת ישראל עמ' קסא שמותר למרוח שפתון על שפתיים שנתבקעו, וכתב שפשוט לדינא שמותר שכ"ז נכלל בסיכה לצורך רפואה ולא לשם תענוג יעו"ש. וכן הוא לדינא לכאורה.
ולענין אם מותר לשים את השפתון בשבת לכאורה היה נראה להתירא [כן נראה ללמוד ממש"כ בשו"ת משיב נבונים חלק ד' סימן יג]. אולם בספר מעשה השבת ח"א עמ' שצ כתב שאסור למרוח שפתון בשבת אפילו כשהוא שקוף משום איסור ממרח, כיון שרוצים שתישאר שכבה דקה על השפתיים יעו"ש בהערה. וכן כתב בספר מנוחה שלמה עמ' קעט שיש לאסור משום ממרח אפילו שפתון שקוף. וכן נראה ממש"כ בשו"ת מאמר מרדכי שבת ח"ד עמ' כג. וכן כתב לדינא באורחות שבת פרק יז הלכה כב יעו"ש, וכן כתב בקובץ נאות מרדכי (ח"ח עמ' טז) הגר"מ גרוס שליט"א.
ולענין שימוש בשפתון של אשתו נדה, כתב בשו"ת באר משה ח"ב סימן סה להתירא, והיינו דלא חשיב מאכלה אף דיש בה טעם, וא"כ נראה דה"ה לדידן. וע"ע בספר חוקת הטהרה בהל' נדה מש"כ בזה.
וכן ראיתי שכתב להקל בנ"ד הגאון רבי יוחנן ברגר שליט"א בגליון שמעתא עמיקתא (מס' קלא יתרו תשע"ג) וכתב להתיר משום שטעימת לשון באיסורים שריא וכמו שכתב פרי חדש סימן מב סק"ה ובערוך השולחן סימן מב אות ז' ועוד, ולכן ממילא אין לחוש בזה, ושכן הורה הגר"ע אויערבאך שליט"א. וכתב שם שאחר הבירור אצלו מומחי כשרות נתברר שבשפתונים שיש בהם טעם ערב לפעמים שמים גליצרין, וחומר זה בחלק מהחברות מיוצר ללא תערובת איסור, אלא שמצוי גם שהגליצרין נפסל גם מאכילת כלב, וכיון דאיכא כמה צדדים בזה ראוי להקל, אלא שלכתחילה ראוי לקנות עם הכשר, אבל לדינא גם ללא הכשר אף שיש טעם מותר להשתמש בו.
ונפק"מ בכ"ז לגבי פסח שמותר להשתמש בשפתון ללא הכשר לפסח בפסח, כן כתב בשו"ת אור לציון ח"ג עמ' צג, וכן הובא בקובץ מה טובו אוהליך יעקב (חלק י' עמ' קעח) בשם הגר"ע אוירבעאך שליט"א וכן נקט לדינא בשו"ת מציון אורה (ח"ב סימן טז אות ז), וכן כתב בשו"ת מנחת שמואל ח"ג סימן כג באורך יעו"ש. אמנם הביאו את דעת הגר"מ אליהו זצ"ל ששפתון צריך הכשר לפסח, וכן כתב לדינא בספר אהל יעקב במדריך הכשרות לפסח, וכן כתב בספר עריכת שולחן (ח"ה עמ' סח) ששפתון חייב להיות כשר לפסח כיון שבשעת אכילה נדבק צבעו עם המאכל. אולם אכתי יש להקשות כמו שהקשנו לגבי דין שפתון דבעי הכשר, ואולי כוונתו דוקא לאודם אבל לא לשפתון שמטרתו ליובש השפתיים. אבל לדינא נראה דאינו חייב בכשרות, אמנם לכתחילה בפסח נראה שיש מקום להחמיר בזה כמו שמחמירים בהרבה מילי.
ולענ"ד יש לומר דשרי בכ"ז ויש להביא לזה ראיה ממש"כ בשו"ת אול"צ ח"ג פרק ח' הערה ו' שכתב לגבי אודם וז"ל: והוא הדין לענין אודם שנפסל מאכילת כלב, ונותנים אותו על השפתיים (באופן שאין בעיה מצד צניעות), שאין לחוש בו משום חמץ בפסח, שאף שלפעמים נבלע עם האוכל, כיון שאין מכוונים לאכילה שרי, וכמו שנתבאר, ואין צריך לחזר שיהא כשר לפסח דוקא. עכ"ל. ונראה מדבריו דכיון דאין מכוונים לאכילה שרי, וא"כ נראה דה"ה לנ"ד. ואני לענ"ד כתבתי והשי"ת יצלני משגיאות.
ושוב ראיתי למו''ר הפוסק הגאון רבי עמרם פריד שליט''א בגליון אזמרה לשמך פסח מס' 199 עמ' ל שכתב לדינא בזה''ל: שאלה משחה ליובש בשפתיים האם צריכה הכשר לפסח, תשובה אם אין לה טעם אפשר גם בלי הכשר, אם יש לה טעם, לכתחילה צריך כשרות, וכשאין להשיג אפשר להקל בזה. מקור: יו"ד סי' קח' סע' ה', פתחי תשובה סי' צח', סי' תמב' סע' י' ובמשנ"ב ס"ק מה' עכ"ל. הרי לן דמעיקר הדין הרי הוא כשר אלא דלכתחילה ראוי להחמיר בזה.
♦ ♦ ♦