מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים
בגדר מצות והגדת לבנך ואם יוצא על ידי מכתב
אורך ימים ושנות חיים למע"כ יד"נ הרה"ג מפורסם לשו"ת רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך, ופרדס יוסף החדש על המועדים, ועורך הקובץ מה טובו אהליך יעקב. שלום רב.ע"ד שאלתו באב שנדבק בנגיף הקורונה ולא יוכל להשתתף בליל הסדר עם בניו, אם יכול לכתוב לו במכתב את סיפור יציאת מצרים לצאת מצות והגדת לבנך, כשהבן יקרא המכתב בליל הסדר.
♦
א. מצות והגדת לבנך על הבן או על האב - בן חו"ל באר"י ביו"ט שני במצות והגדת לבנך
בקידושין כ"ט ע"א: תנן כל מצוות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות וכו', ובגמ' תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו במים וכו'. וראיתי בהגדה של פסח פונוביז' (חלק ב' עמוד רי"ג) בדברי רבינו הגרח"ש ליבוביץ זצ"ל, שהקשה מ"ט לא קתני בהנך חיובי מצוות של האב על הבן מצות והגדת לבנך שצריך האב לספר לבנו סיפור יציאת מצרים. וכתב דעל כרחך כל הנך מנין דקתני שם, זהו חיובי מצות של האב על הבן, וכמו שצריך ללמדו תורה. אולם מצות סיפור יציאת מצרים יסוד מצות והגדת לבנך, הוא בקיום מצות סיפור של האב, והוא היכ"ת בחובת מעשה מצות הסיפור לספר לבן עי"ש.ועיקר ד"ז ראיתי בס' אילת השחר (עה"ת שמות עמ' צ"א), למרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, בבן חו"ל שבא לארץ ישראל לליל הסדר, שחייב ביו"ט שני, ובנו בארץ ישראל אין חייב ביו"ט שני, אם חייב האב במצות והגדת לבנך, כיון שבנו אין חייב ביו"ט שני לא שייך אצלו סיפור יציאת מצרים. ואמר שמסתבר שהאב חייב במצות והגדת לספר לבנו שזה מצות האב לספר, ובקידושין כ"ט, לא נזכר ממצות והגדת לבנך אם שאר מצוות הבן על האב. ומשום שמצות והגדת זה ממצוות האב ולא ממצוות הבן המוטלת על האב, עי"ש [וע"ע בס' ימלא פי תהלתך (עמ' תס"ז), ובס' כאייל תערוג (מועדים עמ' קכ"ז)], וכ"כ בס' מאורי המועדים (עמ' ע"ד), בשם הגרמ"ד סולבייציק זצ"ל, דהאב בן חו"ל חייב לספר לבנו בן ארץ ישראל אף שאצל הבן אין זה יו"ט. והוכיח ממה דלא הובא בקידושין כ"ט, מצות והגדת לבנך, מהחיובים של האב על הבן, דחלוקה מצות והגדת לבנך ממצות מילה ופדיונו, דהתם הקיום נעשה בבן שהבן צריך להיות נימול ולהיות פדוי, אלא שהטילה התורה את מעשה המצוה על האב. אבל במצות והגדת לבנך אין הקיום כלל בבן, דאין הבן אלא כחפצא של מצוה של האב, ולהכי לא קתני מצות והגדת בין הני מצוות הבן על האב. ולהכי י"ל שאב בן חו"ל הנמצא בארץ ישראל חייב האם לספר לבנו סיפור יציאת מצרים, שהמצוה מוטלת על האב לספר ולא על הבן עי"ש.
אמנם בס' חוט שני למרן הגר"נ קרליץ זצוק"ל (פסח פט"ז), כתב להסתפק בזה במצות והגדת לבנך, אם המצוה על האב לספר, או שהמצוה שהבן ישמע, ונפק"מ כשאביו בן חו"ל נמצא בארץ ישראל, אם צריך האב לספר לבנו אף שאצלו אין זה ליל הסדר, כנ"ל, עי"ש. וכ"כ לחקור בס' חשוקי חמד (פסחים קט"ז ע"א), אם המצוה על האב לספר, או שהמצוה שהבן ישמע. וכתב שמסתבר שהבן ישמע, וכיון שאצל הבן אין זה ליל הסדר א"צ הבן לשאול ואין האב יוצא בסיפור עי"ש. אולם בתשו' והנהגות (ח"ד ס' ק"ב או"ב) כתב דכיון שמקיים מצות סיפור יציאת מצרים באשתו, אף שאינה חייבת, ה"ה מקיים בבנו בן ארץ ישראל, אף שבניו אין חייבים במצוה. דעיקר המצוה היא במספר, אף שאין השומע בר חיובא. ודימה זאת התשוה"נ למה שהסתפק הגרי"ז זלל"ה במצות קבלת רבו בבן חו"ל הנמצא ביו"ט שני בארץ ישראל, ולרבו אסרו חג, בקבלת רבו מדין כבוד רבו ומוראו, כ"ז שאצל רבו זהו רגל ולא אחר הרגל עי"ש [ובמועדי הגר"ח (ח"א תשו' ר"נ) השיב בזה שמסתבר שתלוי בתלמיד, ויעו"ש מה שציינתי ע"ז, ומש"כ בס' פנינת השבת דיני קבלת רבו (ח"ד ס' נ"ג) ובס' שפתי יצחק (סוכה ח"א ס' מ"ה או"ז) יעו"ש].
ובמועדי הגר"ח (ח"א תשו' קי"ד) שאלתי למרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, בבן חו"ל שהגיע לארץ ישראל ועושה יו"ט שני אצל בנו אם חייב במצות עשה דוהגדת לבנך, והשיב ע"ז חייב, יעו"ש. ובס' דרך שיחה (ח"א עמ' רל"ט), דמסתבר שהוא מחוייב כי מצות והגדת זהו אפי' לקטן שאין לו מצוה, שהתורה אמרה שהאב יספר, ומה שבקידושין כ"ט, לא מנו מצות והגדת בהדי מצוות שהאב חייב בבנו, שמצות והגדת אין זה רק בבן כמבו' בפסחים קט"ז, חכם בנו שואלו ואם אינו חכם אשתו שואלתו עי"ש. ובמועדי הגר"ח (ח"ב תשו' ק"ס) שאלתי למרן זצ"ל, מ"ט לא הוזכרה בגמ' קידושין כ"ט, במצות הבן על האב מצות עשה והגדת לבנך, והשיב ע"ז, זה אינו בשביל הבן, עי"ש [וע"ע בשו"ת תשובות ישראל (ח"ה ס' כ"ה או"ז) מש"כ ע"ז]. ואזיל לשיטתו מה"ט שבן חו"ל הנמצא בארץ ישראל חייב בסיפור לבנו, אף שאין הבן מחוייב, דוהגדת אינו בשביל הבן, אלא מצות האב. אולם בהגדה של פסח מחשבת בצלאל (עמ' קל"ג) כתב בשם הגר"ש דבליצקי זצ"ל שאין האב יוצא והגדת לבנך בארץ ישראל ביו"ט שני לבנו כשהאב בן חו"ל עי"ש[2].
אולם ראיתי בס' חינוך הבנים כהלכתו (או"ח פע"ב סוף ס' כ"ט), שכתב לתרץ הא דלא קתני בקידושין כ"ט. החיוב לספר לבנו סיפור יציאת מצרים ומצות והגדת לבנך כיון שוהגדת לבנך הוא גם על האם, ובקידושין איירי בחיובי האב גרידא ולא על האם עי"ש. אולם בבית מתתיהו (ח"ב ס' ל"א) הארכנו אם מצות והגדת לבנך קאי על האם, עי"ש. ובמועדי הגר"ח (ח"א תשו' ק"ט) השיב מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, דחייבות משום שהם היו באותו הנס, וע"ע בשו"ת שאילת יעקב (ח"ב ס' ל').
♦
ב. והגדת לבנך במכתב
ואשר עפ"ז יש לדון, דלא מהני כלל מה שהאב כותב מכתב סיפור יציאת מצרים לבנו קודם הפסח, דאם נימא שמצות והגדת לבנך היא שהבן ישמע את מצות סיפור יציאת מצרים, שפיר י"ל אף שכתב האב את סיפור יציאת מצרים קודם הפסח, סו"ס בליל הסדר הבן קרא את סיפור יציאת מצרים, והאב מקיים בהכי את המצוה שהבן ידע הסיפור. אולם אם המצוה היא לאב לספר לבנו בליל הסדר, מה מהני שהאב סיפר לפני הפסח. ואף אם נימא דכתיבה כדיבור [עי' מה שהארכנו ע"ז בבית מתתיהו (ח"ג ס"ז אות ב'), ובמועדי הגר"ח (ח"ב תשו' קפ"ט) השיב דכתיבה לאו כדיבור עי"ש], מ"מ הדיבור נעשה לפני פסח, והמצוה לספר יציאת מצרים לבנו קאי לאב לספר בליל הסדר ולא לפני הפסח.ומצאתי בס' מנחת רפאל לידידי הג"ר רפאל סוויד ס"ד, שהביא משמיה דמו"ר מרן הגרי"ג אדלשטיין, די"ל שמהני מכתב האב לבנו בסיפור יציאת מצרים כשהבן קורא את המכתב בליל הסדר. וכתב לדון שהרי האב מקיים את הסיפור כשכותב את המכתב, וא"כ לא יקיים את המצוה בליל הסדר, שהרי אין המצוה בבן אלא באב. והגע בעצמך, אטו אם האב נמצא במקום מעבר לקו התאריך ואצלו ליל י"ד, יוכל לספר דרך הטלפון את סיפור יציאת מצרים לבנו. ובפרט אם נימא כתיבה כדיבור, א"כ נחשב שסיפר סיפור יציאת מצרים לבנו קודם הזמן, יעו"ש. והניף ידו בזה בס' מ"ג שם אות א' יעו"ש. וכן כתב לדון בספר גם אני אודך תשובות הגר"מ חליוה (חלק כ"ג סימן ט"ז), דלא יהני מכתב לסיפור יציאת מצרים, דאף אם כתיבה כדיבור זהו דווקא בשעת חיוב המצוה, והכא כתב מערב החג, ויעו"ש בשולח הגדה של פסח לבניו שיקראו בליל הסדר.
אולם בספר משמרת הפסח (ח"א ס' ס"ו) הביא משמיה דבעל המנחת שלמה זצ"ל, באב שלא יהא עם בניו בליל הסדר שיכתוב במכתב את סיפור יציאת מצרים לבניו קודם הפסח, והבנים יקראו את המכתב של סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, ונהנה מזה הגרש"ז זצ"ל עי"ש. וכ"פ להלכה בס' פסח כשר ושמח ליד"נ הגר"א מימון (פכ"ב ס' נ"ח) עי"ש. והסתפק בזה בס' אורה ושמחה (פ"ב מחמץ ומצה ה"ב עמ' רצ"ו), אם יכול לקיים והגדת לבנך על ידי כתב ידו או בעינן דווקא הגדה מפיו ולא מפי כתבו, עי"ש. ובס' נאות מרדכי (עמ' רפ"ח) כתב דלא מהני כתיבה כדיבור דכתיב והגדת עי"ש.
וראיתי בס' קרן אור פני משה ליד"נ הגרמ"ש דיין (ס' כ"ח), שהאריך בזה בענין קיום מצות והגדת לבנך על ידי מכתב לבנו מערב החג, ואם כתיבה כדיבור, והוכיח מגיטין ע"א דהגדה מתוך כתב חשיב הגדה. וכתב ג"כ לדון אף שכתיבה כדיבור דווקא אם האב כותב בזמן החיוב, וכמו שכותב ספיע"ה בזמן המצוה, ומשא"כ כשכותב סיפור יציאת מצרים לפני החג בזמן הכתיבה לא הגיע חיובו. וכתב לדון כיון שעיקר המצוה זהו התכלית שבנו ישמע הסיפור, סו"ס נתקיים הדבר בזמן החיוב, ושפיר מקיים אביו את המצוה, אף שהסיפור נכתב בזמן שעדיין לא נכתב המצוה, כיון שהאב דאג שבנו ישמע הסיפור בליל הסדר. וכתב לדון ממה שלא מצינו שאילם צריך לקיים מצות והגדת לבנך בכתיבת סיפור יציאת מצרים על ידי כתיבת מכתב לבנו קודם החג עי"ש.
ובמועדי הגר"ח (ח"א תשו' קט"ו) שאלתי למרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, באב שלא נמצא בליל הסדר בביתו, אם יכול לכתוב את סיפור יציאת מצרים, והבנים יקראו בליל הסדר, ועי"ז יקיים מצות עשה והגדת לבנך, והשיב ע"ז, והגדת בפיו, יעו"ש. אולם עי' בשו"ת הרא"ש (כלל כ"ד ס"ב), בטעם שאין מברכין על ההגדה ברכת המצוות, שלאו דווקא הגדה בפה אלא אם ישאל מפרשים לו. ונראה מדבריו שיוצאין מצות הגדה וסיפור יציאת מצרים אפי' על ידי הרהור ומחשבה. ועיקר ד"ז כתב הפרמ"ג (סוף ס' תע"ד) בטעם שאין מברכין על ההגדה כיון שהרהור כדיבור דמי עי"ש. ותמה ע"ד בשו"ת האלף לך שלמה (בהשמטות לאו"ח ס"מ), הא בסיפור יציאת מצרים כתיב והגדת לבנך ובעינן הגדה הראויה לאחרים ובהרהור לבד אינו נשמע כלל, עי"ש. וע"ע בשו"ת חזו"ע (ס' י"ט או"ג), ומש"כ בס' חבצלת השרון (פסח ח"א עמ' קס"ד).
אמנם בס' חשוקי חמד (פסחים קט"ז ע"א) כתב לדון כיצד אילם יספר יציאת מצרים לבניו, שיראה לילדיו בהגדה עבדים היינו וכו', או שיכין מעיו"ט כתב שכתוב בו עבדים וכו' ויראה לבנים, ויתכן שיוכל למנות שליח מעיו"ט על ידי כתב שיכתוב לו שממנהו שליח לספר לבניו סיפור יציאת מצרים, ושלוחו של אדם כמותו עי"ש. ובס' משמרת הפסח (ח"א ס' ס"ו), דאילם יקיים סיפור יציאת מצרים על ידי מכתב עי"ש. ובס' פסח כשר ושמח (פכ"ב ס' נ"ט) כתב דאילם יוצא סיפור יציאת מצרים בשפת הסימנים אם בניו מבינים אותו לקיים והגדת לבנך, עי"ש. וע"ע בס' זמנים ומועדים [כסלו אב] (ס' פ"א עמ' תס"ג) מש"כ ע"ד החשוקי חמד.
ובמועדי הגר"ח (ח"ב תשו' קס"א) שאלתי למרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל אילם מה יעשה בסיפור יציאת מצרים לבניו, וכתב ע"ז - יראה לו בהגדה ובאמצע, עי"ש. ואזיל לשיטתו בכ"ז שלא מהני מכתב לסיפור יציאת מצרים, דוהגדת בפיו. ובשו"ת תשובות ישראל (ח"ה ס' קכ"ו אות ח') כתב על תשובות מרן זצ"ל במועדי הגר"ח, שמה שמראה באצבע לבניו או למסובין אין זה כלום, כשהם קוראין בעצמן, ולא נחשב שמספר להם ואונס רחמנא פטריה ואין האילם יכול לקיים מצוה זו. והשאלה לא רק לספר לבניו אלא שיש חיוב לספר לעצמו סיפור יציאת מצרים, ואיך יעשה כן האילם. והמצוה בפה דווקא, ובודאי צריך האילם לקרוא את ההגדה בלב וזה עדיף מכלום, עי"ש. ובמועדי הגר"ח (ח"ב תשו' קצ"ד) השיב מרן זצ"ל - אילם מה יעשה בספירת העומר והשיב ע"ז יחשוב הכל עי"ש, וע"ע מש"כ בשו"ת עלהו רענן (ס' ל"ג). ובס' חיכו ממתקים (פסח ח"ה עמ' קפ"ז), כתב שאילם יהרהר את סיפור יציאת מצרים יעו"ש.
והלום ראיתי בס' משלחן רבי אליהו ברוך (מועדים ח"א עמ' ל"ג), משמיה דהגר"נ פרצוביץ זצ"ל, בנידון באב בן חו"ל הנמצא בארץ ישראל ביו"ט שני, לא שייך בו מצות סיפור יציאת מצרים לבן שהוא בן ארץ ישראל, כי המצוה היא שהאב יספר לבנו את הניסים שנעשו לאבותינו במצרים ביום הזה, וכיון שכלפי הבן אין זה היום הזה לא שייך בו מצות סיפור עי"ש. ועפ"ז י"ל היכא שהאב כתב מכתב סיפור יציאת מצרים לבניו קודם הפסח, אם נימא דכתיבה כדיבור, חשיב שהאב סיפר יציאת מצרים בשעת הכתיבה, קודם הפסח, והאב צריך לספר לבנו את הניסים שנעשו לאבותינו ביום הזה, ובשעת הכתיבה אין זה ביום הזה ולא נפיק יד"ח. וכמו דאב בן ארץ ישראל הנמצא בחו"ל ביו"ט שני אצל בנו בן חו"ל, שאצל הבן זהו יו"ט שני, לא שייך חיוב על האב בסיפור יציאת מצרים לבן הנמצא בחו"ל, כיון שלאב אין זה פסח, ועמש"כ בזה בס' חינוך הבנים כהלכתו פע"ב ס' ל' יעו"ש. וא"כ לכאו' צ"ע בכ"ז דעת הגרש"ז זצ"ל שיהני כתיבת סיפור יציאת מצרים קודם הפסח.
ושו"מ בס' שיח שלמה להגר"ש קניבסקי ס"ט בנידון זה, בבן חו"ל הנמצא אצל בנו בחג הפסח הדר בארץ ישראל, אם יכול האב לקיים את מצות והגדת לבנך לבנו, שהרי כלפי הבן אין זה זמן המצוה. וכתב עפמש"כ הר"ן קידושין מ"א ע"א, בהא דאמרי' האשה מתקדשת בה ובשלוחה, ואע"ג דאשה אינה מצווה בפו"ר, מ"מ יש לה מצוה שהיא מסייעת לבעל לקיים מצוותו, עי"ש. וביאור דברי הר"ן, דכיון שאין האיש יכול לקיים את מצות פו"ר בלא סיוע האשה, א"כ בהכרח דגם האשה בכלל מצות פו"ר, אף שאינה מחוייבת בפו"ר. ולהכי שייך באשה הך דינא דמצוה בה יותר מבשלוחה, שגם היא בכלל המצוה, ואין זה רק סיוע. וכתב עפ"ז השיח שלמה דה"ה במצות והגדת לבנך, כיון שאין האב יכול לקיים את מצות והגדת לבנך בלא הבן, א"כ הבן הוא בכלל מצות האב. ואף שאינו מחוייב בזה שהרי הוא בן ארץ ישראל ואין אצלו יו"ט, מ"מ כיון שהוא בכלל מצות האב, שפיר מקיים ביה האב את מצות סיפור יציאת מצרים עי"ש.
♦
ג. מצות והגדת על ידי שליח, ושומע כעונה - והיוצא מזה לוהגדת במכתב
אולם י"ל דהגרש"ז זצ"ל אזיל לשיטתו בכ"ז, שבס' הליכות שלמה (פסח פ"ט ס' ל"א) כתב ברבים המסובים יחד אין חיוב על כל אחד מהם לספר את סיפור יציאת מצרים לבניו בעצמו, ודי בכך שאחד המסובין מספר לכולם. ומשום שעיקר החיוב על האב שישמעו בניו בלילה הזה סיפור יציאת מצרים כראוי, ואף א"צ למנות את המספר כשלוחו על כך אלא ממילא נפיק יד"ח עי"ש. וכ"כ בתשו' והנהגות (ח"ה ס' ק"ב) היאך נתקיים מצות והגדת לבנך כשהאב מיסב עם אביו והנכד שומע את הסיפור מהסב, שעיקר מצות סיפור יציאת מצרים שהבן ישמע וידע ענין יציאת מצרים, א"כ הסב כשליח של האב. וכמו במצות מילה שמוטל על האב למול בנו, יכול לשלוח שליח למול הבן, או ללמדו תורה, ה"ה במצות והגדת לבנך ג"ז כמצוה שבגופו שמוטלת על האב דווקא, ושפיר מהני על ידי שליח עי"ש. וכ"כ בשו"ת בצל החכמה (ח"ו ס' ס"ז אות ח'), עי"ש, ובתשו' והנהגות (ח"ב ס' קל"ו), יעו"ש. והסתפק בזה בשו"ת חיי הלוי (ח"ב או"ח ס' ל"ח אות ו'), אם יכול לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים על ידי שליח, די"ל שהוי כמצוה שבגופו שאינו יכול לקיים על ידי שליח יעו"ש[3]. אולם בשו"ת ויברך דוד (ח"א ס' נ"ו) כתב די"ל דסגי שהאב מביא את הבן לסב לשמוע את הסיפור עי"ש, וע"ע בשו"ת עקדת משה (ח"ד ס"ט או"ב) ובשו"ת אבני דרך (חי"א ס' ע').ואשר עפ"ז י"ל אם נימא דמהני שליח למצות והגדת לבנך, ומש"ה א"צ הבן לספר לבנו כשנמצאים אצל הסב, שהסב כשליח לבנו להוציא את בניו במצות סיפור יציאת מצרים, שעיקר החיוב על האב שישמעו בניו בלילה הזה סיפור יציאת מצרים, שפיר ס"ל להגרש"ז שיוצא האב כשכותב ידי חובת מצות סיפור יציאת מצרים, גם קודם הפסח, דעיקר מצות סיפור יציאת מצרים אין זה מצוה שבגופו המוטל על האב דווקא, דמהני על ידי שליח, דגם בהכי נתקיים מצות הסיפור על ידי זה שבניו יודעים סיפור יציאת מצרים. וה"ה שפיר מהני כשהאב כתב סיפור יציאת מצרים לבניו קודם הפסח, דסו"ס בניו יודעים את סיפור יציאת מצרים על ידי האב. וכן מסיק בס' בדד ישב ליד"נ הגר"א מימון (עמ' קכ"ד) באב חולה קורונה שיכתוב את סיפור יציאת מצרים לבניו קודם הפסח עי"ש.
ולכאו' ממש"כ בס' תולדות שמואל (מצות עשה כ"א אות ו') דאם יש לאב בן, והאב לא סיפר לו את סיפור יציאת מצרים אלא סיפר האב בינו לבין עצמו, אולי האב לא קיים את המצוה, דכך גזרה חכמתו ית"ש, דבמקום שיש בן יהא קיום המצוה דווקא באופן זה עי"ש. ונראה מדבריו שמצות והגדת לבנך הוי כמצוות שבגופו המוטל על האב דווקא, ולא מהני על ידי שליח[4].
אולם במועדי הגר"ח (ח"א תשו' קי"ב) שאלתי למרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל, אם במצות עשה דוהגדת יוצא על ידי שליח, ובשומע כעונה, והשיב ע"ז לא, יעו"ש. הרי שס"ל שמצות והגדת הוי כמצוות שבגופו שמוטל על האב דווקא ולא מהני על ידי שליח דהמצוה שהאב יספר דווקא לבניו, ואין המצוה שהבן ידע מהסיפור, דבהכי הרי זה מתקיים גם על ידי שליח. ואזיל בכ"ז לשיטתו דלא מהני מכתב קודם הפסח מהאב כשכותב את סיפור יציאת מצרים. אולם מש"כ דאף לא מהני שומע כעונה למצות והגדת לבנך, הא מבואר בפסחים קט"ז דר' יוסף הוציא אחרים בסיפור יציאת מצרים עי"ש, וכ"כ התוס' מגילה י"ט ע"ב עי"ש[5], וא"כ להדיא שמהני שומע כעונה במצות סיפור יציאת מצרים. אולם י"ל דס"ל להגרח"ק זצ"ל, דבסיפור יציאת מצרים ודאי שמהני שומע כעונה, ורק במצות והגדת לבנך שהמצוה היא על האב לספר לבנו דווקא, והוי כמצוה שבגופו דלא מהני על ידי שליח וכנ"ל, ה"ה גם לא מהני על ידי שומע כעונה. ושו"מ בס' חינוך הבנים כהלכתו (פע"ב ס' כ"ג), להסתפק אם מהני שומע כעונה במצות והגדת לבנך, וכתב לתלות זאת בגדר שומע כעונה, אם זהו שסגי על ידי שמיעה גרידא, לא יהני שומע כעונה במצות והגדת לבנך דבעי שיספר לבניו, ומשא"כ אם נימא דשומע כעונה הוי כאילו קיים את המצוה בעצמו, שפיר מהני שומע כעונה במצות והגדת לבנך עי"ש[6].
ושו"ר בס' משנת יהודה להגר"י צארום (פכ"ט משבת ה"ז), דהביא להנ"ל דמהני שומע כעונה במצות סיפור יציאת מצרים, ואחד מוציא את חבירו, והביא להרמב"ם פ"ז מחו"מ ה"א: מצות עשה לספר בניסים ונפלאות וכו', ובה"ב כתב הרמב"ם: מצוה להודיע לבנים ואפי' לא שאלו שנאמר והגדת לבנך וכו' עי"ש. וכתב המשנת יהודה, דהא דכתבו הראשונים דמוציא אחרים יד"ח על ידי שומע כעונה, זהו במצות סיפור יציאת מצרים, ומשא"כ במצות והגדת לבנך יש לחקור אם איכא דינא דשומע כעונה, דאפשר דליכא הגדה לבן על ידי שומע כעונה. עי"ש[7].
♦
ד. והגדת לבנך אם סגי בבן אחד
וראיתי בתשו' חיי הלוי (ח"ב ס' ל"ח אות ג'), להסתפק אם יש לו כמה בנים, אם מחוייב לספר לכולם, ואם אינו מספר לכולם לא קיים את מצות והגדת לבנך בשלימות, או אולי י"ל כיון שסיפר לבן אחד כבר קיים את המצוה בשלימות, כי למצות והגדת לבנך סגי בבן אחד יעו"ש. ולכאו' הרי זה תליא בהנ"ל, בגדר מצות והגדת לבנך אם הוי מצוה המוטל על האב לספר לבנו, א"כ י"ל כשיש לאב בן אחד קיים את המצוה לספר לבנו. או"ד המצוה זהו מחמת הבן, שהבן ישמע סיפור יציאת מצרים, ובהכי י"ל בשיש לו כמה בנים צריך לספר לכל בן ובן, שידע הבן את סיפור יציאת מצרים. וכ"כ לתלות בס' עיוני סוגיות (ס' ל"ח או"ב) יעו"ש.אולם בס' חינוך הבנים כהלכתו (פע"ב ס"ז), כתב דאף מי שיש לו כמה בנים אינו נפטר מחיובו במה שמספר לבן אחד סיפור יציאת מצרים, וצריך לספר לכל בניו, שחיוב והגדת חל על כל בן שיש לו. ובס"ק י"ז שם כתב, שהרי זה דומה למצות מילה שחיובו מכח הבן, והתורה הטילה את החוב על האב על כל בן ובן שיש לו עי"ש.
♦
ה. והגדת לבנך, אם גם לבתך
והלום ראיתי לרבינו הגרח"ש ליבוביץ זצ"ל בהגדה של פסח פונוביז' (ח"ב עמ' רי"ג) שכתב נפק"מ בהך מצות והגדת לבנך, למש"כ המנ"ח (מצות עשה כ"א), דנשים פטורות ממצות סיפור יציאת מצרים שהוי מצות עשה שהז"ג, א"כ באשה, דאינה מחוייבת לשמוע סיפור יציאת מצרים, אם האב מקיים את מצות והגדת כשהוא מספר את סיפור יציאת מצרים לבתו, דאף שהיא אינה מחוייבת, מ"מ איכא לאב מצות והגדת לבנך, שהיא מצוה המוטלת מחמת חיוב האב לספר, ואין זה מחמת חיוב האב על הבן שהבן ישמע. וא"כ אף שהבת אינה מחוייבת בסיפור יציאת מצרים לשמוע את הסיפור, מוטלת על האב מצות והגדת לספר לבת אף שהיא אינה מחוייבת עי"ש. ובעיקר הדבר אם אשה חייבת בסיפור יציאת מצרים, עי' מה שהארכנו בבית מתתיהו ח"ב ס"ד אות י' וכן בס' ל"א שם עי"ש.אמנם בתשו' ויען יוסף (או"ח ס' רצ"ח), נקט שמצות והגדת לבנך זהו גם לבנות, ולאו דווקא בנך עי"ש, וכן הוכיח בשו"ת להורות נתן (ח"ט ס' י"ב או"ז) עי"ש, ובספרו נתן פריו פסחים קט"ז ע"א (עמ' קמ"ב) עי"ש [וע"ע בהגדה של פסח מועדים וזמנים עמ' ס"ד]. וכן נקט בס' ארחות רבינו (ח"ב עמ' ע"ה), שמצות והגדת לבנך זהו גם לבנות עי"ש. והסתפק בזה בשו"ת שאילת יעקב (ח"ב ס' ל') עי"ש[8]. ובמועדי הגר"ח (ח"א תשו' ק"י) השיב מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, אם מצות עשה והגדת לבנך זהו דווקא לבנו, או גם לבתו כשאין לו בן, והשיב - אם אין בן בתו שואלתו, יעו"ש [וע"ע בס' דרך שיחה (ח"א עמ' ר"מ), ומש"כ בזה בשו"ת חיי הלוי (ח"ב ס' ל"ח אות ד')], ובהגדה של פסח ברכת נתנאל (עמ' ל"א) השיב ע"ז הגרח"ק זצ"ל בתו בכלל בנו עי"ש.
ושו"מ בתשו' להורות נתן (ח"ט ס' י"ב אות ז'), די"ל דגם בבת איכא מצות והגדת, ע"פ המבו' בקידושין כ"ט ע"א, כל מצוות הבן על האב אנשים חייבין ונשים פטורות, ובגמ' שם האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדנו אומנות. וכתב התויו"ט שם, דקמ"ל דאלו המצוות שחייב האב לבנו הם ג"כ מצות הבן עצמו שכולן אם לא עשאן אביו לו, הוא חייב בעצמו לעשותן. וכתב הלהור"נ דמצות והגדת לבנך שהאב חייב לספר לבנו כיון שהקטן אין יכול לספר לעצמו, ומצות והגדת לבנך אינה חובת האב גרידא אלא שהיא כעין מצות הבן על האב, שהאב חייב לספר לבנו את סיפור יציאת מצרים מחמת חובת הבן עצמו. וא"כ נשים שחייבות בסיפורים, וכמש"כ הרמ"א (או"ח ס' תע"ב ס' י"ד) דנשים חייבות בכל המצוות שבאותו הלילה, והחינוך (מצות עשה כ"א) חייבות במצות והגדת לבנך, א"כ האב חייב להגיד גם לבתו, דהא באמת הבת עצמה חייבת בזה, אלא שהיא קטנה ואין לה דעת לקיים את המצוה בעצמה הרי זה מוטל עליו. עיין שם.
♦
ו. להעיר קטן לסיפור יציאת מצרים
וראיתי בהגדה של פסח ברכת נתנאל (עמ' ל"א), שנשאל מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל בבן שנרדם בליל הסדר, אם האב צריך להקיצו בכדי שישמע את סיפור יציאת מצרים, והשיב ע"ז מרן זצ"ל שיערנו עי"ש. ולכאו' יש לתלות זאת בגדר מצות והגדת לבנך, אם הוי משום מצות הבן שידע וישמע את סיפור יציאת מצרים, שפיר י"ל שיעיר את הקטן לשמוע הסיפור שזו מצוה על הקטן. אולם אם נימא שמצות והגדת זו מצוה המוטלת על האב לספר לבנו, מנ"ל שהאב רשאי להעיר בנו ולצערו משום רצונו לקיים מצות והגדת שקאי על האב ולא על הבן, ומשום מצות האב אין רשאי להקיץ את הבן בכדי לקיים מצוותו. ורק אם המצוה דוהגדת קאי על הבן, שידע את סיפור יציאת מצרים, י"ל שרשאי להעירו.ומצאתי שכ"כ לתלות בס' חינוך הבנים כהלכתו (פע"ב ס' ל"א), וכתב לדון עוד שלא תיקנו חינוך בכה"ג שהקטן יצטער עי"ז, וה"ה כשנרדם לפני אכילת מצה עי"ש. אולם מהגרח"ק זצ"ל חזינן אף שס"ל שמצות והגדת היא על האב ומה"ט חייב האב, אף כשהוא בן חו"ל, במצות והגדת לבנו בארץ ישראל וכנ"ל, מ"מ יש להקיץ את הבן לשמוע את סיפור יציאת מצרים מחמת מצות האב[9].
אמנם י"ל דהאיסור להעיר ישן כתב בתשו' משנת יוסף (ח"ו ס' כ"ד), שהוא משום איסור צער בעלי חיים, ולהעיר אדם בשנתו זהו צער לו עי"ש ומש"כ בזה בבית מתתיהו ח"ה ס' כ"ז אות ד', עי"ש. וא"כ חזינן דצער בע"ח הותר לצורך מצוה, וכמבו' בסוכה כ"ג לר' יהודה בהמה נעשית דופן לסוכה, וכ"פ בשו"ע או"ח ס' תר"ל ס' י"א. ובס' רוח חיים (ס' תר"ל ס' י"א) עמד בזה והא הוי צער בעלי חיים לבהמה שנעשית דופן לסוכה, וע"כ שלדבר מצוה שרי עי"ש. וא"כ י"ל דשפיר רשאי האב לצער את בנו ולהעירו בכדי לקיים את מצות והגדת המוטלת על האב, שהרי הותר צעבע"ח לצורך מצוה.
♦ ♦ ♦