פסח - למשמעותה של הפסיחה
אחד הדברים הגדולים שאירעו בפסגת יציאת מצרים, היה פסיחת ה' על עמו ישראל בנגפו את מצרים, עד כדי כך שהקרבן שצווה מבעוד מועד נקרא פסח. דם קרבן הפסח הוא האות שעל ידו פוסח ה' על עמו ישראל, בראותו את הדם אשר צוו לתת על המשקוף.שלוש פעמים הוזכרו בתורה פסיחת ה' על ישראל בעת נגיפת מצרים. האחת בציווי ה' למשה על דבר הקרבן, שנית בעת אמירת משה רבינו את דבר ה' לעם, שלישית על שאלת הבן על דבר קרבן הפסח והציווי שהקרבן בא על דבר הפסיחה.
אלא שיש כמה הבדלים בין שלושת הפעמים. בדבר ה' למשה הוזכרה הפסיחה על העם עצמו ופסחתי עליכם, בדבר ה' לעם ופסח ה' על הפתח, ובאמירה לבן הוזכרה הפתיחה על הבתים, אשר פסח על בתי בני ישראל ולהלן יבואר מה שיש ללמוד מדקדוקי המקראות בהזכרת הפסיחה.
ואכן הזכרת הפסיחה היא מעיקרו של מצוות ליל חמשה עשר, וכדברי רבן גמליאל במשנה פסחים פרק י משנה ה פסחים קט"ז ונאמר בנוסח ההגדה: "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו[2], ואלו הן פסח מצה ומרור, פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים". והנה הוזכרה הפסיחה על הבתים, כמו שהוזכר בציווי לדורות שכך יש לומר ולספר לבנים.
הקרבן קרוי פסח על שם הפסיחה, ולהלן סוף המאמר יבואר האם גם החג או חלק מזמנו נקרא בשם פסח.
♦
פסח דילוג וקפיצה או חס רחמים וחמלה
בתורה הקדושה מבואר שה' פסח על בני ישראל בזמן שהכה את בכורי מצרים, ובמשמעותה של פסיחה זו נחלקו הקדמונים האם פסח הוא חמל חס או דילג.♦
דעת הסוברים שענייו פסח חס וחמלה
בתרגומים - תרגום אונקלוס[3] ותרגום המיוחס ליונתן ביארו פסח בלשון חס, ובמיוחס ליונתן במקום אחד עניין הגנה[4], ובביאור רב סעדיה גאון[5] [וכבר הוקדם תרגום פסח ללשון הגנה ומכסה בתרגום השבעים[6]]. וכן דעת מנחם במחברתו, רבי יונה אבן ג'נאח בספר שרשיו[7]. וכן ההבנה הפשוטה באבן עזרא אלא שהביא דעת הגאון החולק[8], וכן פירש רבינו מיוחס, וכן משמע שהוא הפירוש המקובל מרבותיו של רש"י שהביאו בסתם[9].♦
דעת הסוברים שפסח הוא קפץ ודילג
מאידך, דעת רש"י שפסח הוא דילג והכרעתו של רש"י 'ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה'. וכן דעת נכדו הרשב"ם[10], רד"קי, רבינו יוסף בכור שור, החזקוני, רבינו בחיי שבלי הלקט (ריח).אם כן,[11]הביאור הקדום יותר הוא שיטת הסוברים שפסח הוא חס וחמל, ואילו רש"י ייסד את השיטה שפסח הוא דילג וקפץ[12], ולהלן עוד מדברי התנאים.
♦
שיטת התנאים בביאור עניין הפסיחה
וכבר נשמעה המחלוקת בין התנאים רבי יאשיה ורבי יונתן, שרבי יאשיה מפרש לשון דילוג ורבי יונתן לשון חס.מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה ז ופסחתי עליכם. רבי יאשיה אומר אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי שהקדוש ברוך הוא מדלג על בתי בניו במצרים שנאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים[13] (שיר השירים ב ח) ואומר הנה זה עומד אחר כתלנו וגומר. רבי יונתן אומר ופסחתי עליכם, עליכם אני חס ואני איני חס על המצרים, הרי שהיה מצרי בתוך ביתו של ישראל, שומע אני ינצל בגינו, תלמוד לומר ופסחתי עליכם, עליכם אני חס ולא על המצרים[14].
וכבר קדמה שיטת רבי יונתן שפסח לשון חס בתרגום אונקלוס [וכן דעת שאר המתרגמים כמובא לעיל], וכן היא סתימת המכילתא כשיטת רבי יונתן (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה ז מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יא) אלא בשכר מצוה שאתם עושים אני נגלה וחס עליכם שנאמר ופסחתי עליכם. אין פסיחה אלא חייס שנאמר כצפרים עפות כן יגן יי' צבאות על ירושלם גנון והציל פסוח והמליט (ישעיה לא ה):. וכן גם הוא בספר הזוהר[15].
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק כז: "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים. שלש פסיחות נאמרו בפרשה אשר פסה, ופסח ה', ופסחתי עליכם, מנין אתה אומר חצר שכולה ישראל לא היתה פסיחה אלא על הבתים שנאמר אשר פסח על בתי בני ישראל: מצריים וישראל שרויים בחצר לא היתה פסיחה אלא על הפתחים שנאמר (י"ב כ"ג) ופסח ה' על הפתח: מצרי וישראל נתונין במטה לא היתה פסיחה אלא על ישראל שנאמר (י״ב י״ג) ופסחתי עליכם וכן הוא אומר (ישעיה ל"א ה') כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט: אלמלא דבר כתוב אי אפשר לאמר כחיה ששוחה על בנה ומניקתו וכן הוא אומר (דברים א' ל"א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך: ואומר (תהלים צ"א ז') יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש ואומר (שם קכ"א ה' ) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך כול' עד מעתה ועד עולם: אשר פסח על בתי בני ישראל. אין לי אלא בתי ישראל בתי גרים ונשים ועבדים מניין ת"ל ואת בתינו הציל".
♦
בביאור שיטת רש"י במשמעות עניין פסח
רש"י סוף דבריו קבע שפסח הוא דילוג, ובשלושה מקומות ביאר רש"י את פירוש תיבת פסח. פרק יב פסוק יא פסח הוא לה' - הקרבן קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה היה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט, ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים. דבר אחר דרך דילוג וקפיצה, זכר לשמו שקרוי פסח וגם פשק"א [פסח] לשון פסיעה:פרק יב פסוק יג ופסחתי - וחמלתי, ודומה לו (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט. ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א' יח כא) פוסחים על שתי הסעיפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים:
פרק יב פסוק כג ופסח - וחמל, ויש לומר ודלג: [וברש"י ישעיהו פרק לא פסוח - דילוג ויש עוד לפותרו לשון חייס].
הנה בפסוק יא התעלם רש"י לגמרי מביאור פסח חמל, והביא גם סמך מלשון לע"ז, ובפסוק יג הביא את הביאור המקובל שפסח הוא חמלה והסמך שלו מהמקרא פסוח והמליט, וביאר שלדעתו ביאור "פסח" אינו חמלה כפירוש המקובל אלא דילוג והוכיח כפירושו. ושוב בפסוק כג הביא את הפירוש המקובל פסח חמל, והזכיר את הפירוש שלו ויש לומר דילג [ובישעיה הביא רש"י בסתם את פירושו והביא גם את הביאור חס].
והנה העולה מדברי רש"י שהפירוש שבא אצלו במסורת לפסח הוא לשון חמלה, אפשר שכך קיבל מרבותיו או שראה כן בדברי המדקדקים הקדמונים כמו במחברת מנחם ואפשר גם על פי תרגום אונקלוס, אלא שבא רש"י מהכרע עצמו לחדש שפסח הוא דילוג, וכלשון רש"י ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה.
♦
הפלא בדברי רש"י שביאורו כבר בא בדברי רבי יאשיה במכילתא
ויש לתמוה הרבה, הלא שני הביאורים מפורשים במכילתא ובמחלוקת רבי יאשיה ורבי יונתן היא שנויה, אלא אם כן נאמר שדברי המכילתא על הפרשה לא היו נגד דברי רש"י, והוא פלא.והנה במכילתא בדברי רבי יאשיה אומר אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי שהקדוש ברוך הוא מדלג על בתי בניו במצרים. וברור הדבר שאין דברי רש"י מכוונים עם דברי רבי יאשיה שרש"י בפסוק יג בעיקר דעתו הזכיר שפסח היינו דילוג וקפיצה [וכן בפסוק כג ובפסוק יא בתחילתו] משמע שלא למד כלל בפסיחה ביאור פסיעה אלא דילוג וקפיצה. ואף שסוף דבר עניינם אחד, מכל מקום לא בא כלל מעיקר דברי רבי יאשיה שכביכול הוזכרה בתורה פסיעה. והנה במכילתא דרבי ישמעאל למד מפסיעה לדילוג כביכול כשבאה הפסיעה הגדולה לעבור מקום מסוים מוגדרת כדילוג אמנם במכילתא דרשב"י לא הוזכרה אלא הפסיעה.
עוד יש לדון בעיקר דברי רבי יאשיה שלא בא לעניין פירוש אלא לתוספת דרש, כמו במקומות רבים שאמרו אלא תקרי שאין עניינו ביאור המילה אלא מעין דרש[16]. אלא שבדברי הראשונים מבואר שעניין פסח פסע הוא ביאור הפשט. כן מבואר בדברי רמב"ן דברים פרק ב פסוק כג אחר פרשו פשוטי מקראות בחילופי אותיות הביא ראיה לדבר, ובמכילתא (בא ז) ר' יאשיה אומר על תקרי ופסחתי אלא ופסעתי, שהמקום ב"ה מדלג על בתי בני ישראל, עשאו מלשון פסיעות בחלוף חי"ת בעי"ן.
וכן הוא בהרחבה בפירוש ר' יוסף בכור שור שמות פרשת בא פרק יב פסוק יג ופסחתי [עליכם]: לשון דילוג, כמו "ופסעתי עליכם", וכן "עד מתי אתם פוסחים", ואותיות הגרון מתחלפות. ובחזקוני שמות פרשת בא פרק יב פסוק יג פסחתי עליכם ופסעתי כמו ויפסחו על המזבח.
אלא שבדברי רש"י והרשב"ם והרד"ק נראה שאין עניין הדילוג בא מחילוף האותיות, אלא כך הוא משמעותו של פסח דילג קפץ ולא בא מפסע.
♦
הראיה שהובאה ברש"י לפירוש המקובל גם היא במכילתא
גם הראיה שהביא רש"י לפירוש המקובל שפסח היינו חמל חס, היא ממש ראיית המכילתא ופסחתי עליכם. אין פסיחה אלא חייס שנאמר כצפרים עפות כן יגן יי' צבאות על ירושלם גנון והציל פסוח והמליט. ובדחיית רש"י לראיה זו הרי הוא דוחה את ראיית המכילתא [אלא שאפשר רש"י לא ראה את המכילתא. אך מלבד הדוחק לומר כן, עוד משוקעים דברי המכילתא בתחילת דברי רש"י[17]. אם כן, או שרש"י סובר שאפשר לדחות ביאורי מילים המבוארים בדברי התנאים, או שיש לומר שמכיוון מחלוקת היא במכילתא, בא רש"י לפרש דעת רבי יאשיה הסובר פסח פסע].והנה רש"י תמך את ביאורו שפסח היינו דילוג וקפיצה ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א' יח כא) פוסחים על שתי הסעיפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים.
הנה פשטות לשון רש"י נראה שהביא שלוש ראיות א) מפוסחים על שתי הסעיפים, ב) וממה שכל הפסחים הולכים כקופצים, ג) ומפסוח והמליט, היינו מקפיצו מבין המומתים. אבל הדברים ברורים שהכתוב השלישי אינו מכריע, כי הרי זו הייתה הראיה לפירוש הראשון שפסיחה היינו חמלה, וכל עצמו של רש"י לא בא אלא לדחות את הראיה וליישב את המקרא לפי פירוש דילוג וקפיצה.
והנה מחברתו של מנחם הייתה פרושה לפני רש"י, וגם הוא הביא את ראיית רש"י מפסיחה על שני הסעיפים, אלא שמנחם כדרכו לא חת מלתת לשורש אחד משמעויות רבות, וביאר שיש פסח שהוא חס ויש פסח שהוא דילג.
ואלו דברי מנחם: פסח, מתחלק לשני מחלקות: האחד, פסח הוא ליי' (שמות יב, יא), ופסח יי' על הפתח (שם יב, כג), פסוח והמליט (ישעיהו לא, ה), כמו חמלה. השני, והוא פסח שתי רגליו (ש"ב ט, יג), העורים והפסחים (שם ה, ו), עד מתי אתם פסחים (מ"א יח, כא), ויפסחו עלהמזבח (שם יח, כו).
אלא שרש"י העדיף לומר שפסח אחד הוא. וזה המכוון בדברי רש"י ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה, שאין לחלק בין פסיחה לפסיחה כשם שחילק מנחם. ואף שיש שרש"י מסכים שיש שתי משמעויות למילה אחת, יש להתרחק מהדבר.
ובפרט ששורש פסח כמעט ולא הוזכר במקרא, ובמקומות המועטים שהוא בא דוחק לומר שיפול בשתי משמעויות[18].
הנה מהכתוב בישעיהו פרק לא, ה כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט: הוכיחו במכילתא שעניין פסח הוא חמלה וכן הוכיח מנחם בן סרוק והאבן עזרא[19] והאברבנאל[20].
לדעת רש"י פסח - מהירות דילוג וקפיצה
לפירוש רש"י יש ביטוי לצורת ההצלה שנעשתה לישראל על ידי דילוג וקפיצה שאין דילוג וקפיצה שאינם במהירות. ומכאן למד רש"י את עניינו של חיפזון בקרבן פסח, שביאר רש"י שחפזון היינו בהלה ומהירות, ופירש רש"י ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים[21]. דבר אחר דרך דילוג וקפיצה, זכר לשמו שקרוי פסח. וכן מבואר בפירוש ר' יוסף בכור שור שמות פרשת בא פרק יב פסוק יא וככה תאכלו [אתו]: כבני אדם שנחפזים ללכת לדרכם. פסח הוא: לשון דילוג ומהירות[22].ודבר גדול למדנו מרש"י, שלמרות שמהות ההצלה היא התוצאה שהישראל נבדל לחיים והמשחית דילג עליו, הואיל ופעולת ההצלה הייתה על ידי דילוג קפיצה ומהירות יש מקום לביטוי בקרבן הפסח, שיהיו כל עבודותיו בחיפזון[23] דרך דילוג וקפיצה[24].
והנה ברש"י שני ביאורים[25] מה כוונת הכתוב פסח הוא לה' - הביאור הראשון עשו עבודות הפסח לשם ה', וביאור שני עשו עבודותיו דרך דילוג וקפיצה כעין פסיחת ה' עליכם וזהו שאמר פסח הוא לה'. ולביאור השני נמצא שלא נאמר מקרא פסח הוא לה' אלא על פסחמצריםכה.
עוד[26]יש להעיר שקרבן פסח הבא על שם הפסיחה נשחט ונאכל עוד טרם בא המשחית ופסיחת ה' על עמו, ולא נותר בעת ההיא למאן דאמר פסח עד חצות[27] אלא עיקרו של דם הפסח אשר אותו רואה ה' ופוסח. ורק הפסחים הבאים עליהם אמר הכתוב "(כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: (כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ".
♦
הסיוע של רש"י לביאור פסח מהלע"ז
רש"י שמות יב יא פסח הוא לה' - הקרבן קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה היה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט, ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים. דבר אחר דרך דילוג וקפיצה, זכר לשמו שקרוי פסח וגם פשק"א [פסח] לשון פסיעה:ודברי רש"י צריכים תלמוד, למה רק בפסוק י"א סייע לביאורו שפסח היינו דילוג וקפיצה מהלעז שמשמעו פסיעה, ולא הביא ראיה זו בפסוק יג בהביאו הראיות מהמקרא לפירושו. ואם בפסוק יא בא רש"י ללמדנו על משמעות החיפזון, זה אינו במשמע מלשון פסיעה. אדרבה דילוג וקפיצה שלמד רש"י מהכתוב עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, משמע יותר שהיא קפיצה בחיפזון.
עוד יש לתמוה מה תקפו של הלעז הצרפתי יתר על שאר המתרגמים חכמי ישראל. ואונקלוס תרגמו מלשון חס וכן במיוחס ליונתן, וכעין זה בתרגום השבעים שתורגם על ידי זקני ישראל. ושמא נאמר שהם תרגמו רק את פעולת הפסיחה, שמשמעה לחוס להגן אבל תיבת פסח במקומה עומדת, ורש"י בא ללמוד שכל עצמה של תיבה זו משמעה פסיעה בלעז.
ובספר לעזי רש"י[28] לע"ז: פשק"א paske, תרגום: פסח אפשר גם לקרוא פשק"א pasche, אך גברה בצרפתית הצורה paske, או בכתב המקובל pasque, בגלל השפעות צדדיות. רש"י רומז כפי הנראה לפועל הצרפתי passer ("לעבור") או לשם passage ("מעבר"), שמשמעותם תואמת את הסברו האטימולוגי, כמו "פסח" ו"פסע" בעברית.
ויש לעיין הרבה מאין מקורה של המילה 'פסח' בשפה הצרפתית ומקורה של שפת לעז ברומית לטינית. ובתרגום היווני הוותיק באה מילת 'פסח' כמו בצרפתית, ונמצא שבשפה היוונית העתיקה אין משמעות למילת פסח עם משמעות פסיעה או לעבור. ואם כן כיון שמקור המילה היא יוונית אין לנו שום מקור למשמעות המילה בלע"ז, וצריך בירור[29].
♦
הקושי בביאור שפסיחה היינו פסיעה שלשון פסיעה לא הוזכר במקרא
הנה רבי יאשיה במכילתא ביאר שפסיחה היא פסיעה ובדרך זו הלכה כמה ראשונים. ואם המכוון לפשוטו של מקרא לכאורה הדבר תמוה הרבה שלשון פסיעה הוא לשון ארמי של צעד בלשון המקרא ולא מצאנו פסיעה במקראות אלא לשון צעד.וכל זה קשה למפרש פסיחה, פסיעה אבל אין זה קשה לפירוש רש"י שפסיחה היינו קפיצה ודילוג, ופסיעה - צעד אינה עניין לקפיצה ודילוג. אבל יש לעיין בדברי רש"י וגם פשק"א [פסח] לשון פסיעה שלכאורה פסיעה וקפיצה שני עניינים הם. עיין עוד להלן גם בדברי השבלי הלקט[30] והתשב"ץ[31] נראה שהשוו הפסיעה והדילוג.
♦
מצינו לשון פסיעה - פשיעה במקרא
אמנם ב שמואל א פרק כ, ג כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת: ובתרגום יונתן וברש"י ובאבן עזרא פירשוהו פסיעה.וכן הרד"ק ביאר בשם אביו הפסוק בישעיהו פרק כז, ד אֶפְשְׂעָה בָהּ אֲצִיתֶנָּה יָּחַד: רד"ק ישעיהו פרק כז פסוק ד אם היה לי חמה הייתי פוסע בה פסיעה אחת והייתי שורפה כלה כאחד במלחמה כשאני נלחם עמה על כל עונותיה, כן פירש לי אדוני אבי ז"ל הפסוק, והוא הטוב שבפירושים: [ובמצודות על פי רד"ק מצודת ציון ישעיהו פרק כז פסוק ד אפשעה - כמו אפסעה בסמ"ך וענינו פסיעת הרגל], וכן היא כוונת האבן עזרא וכן הוא בספר כד הקמח דינין[32]:
ושוב נמצא בדברי הרשב"ץ[33] שהשווה הפסיעה של פסח לתיבת אפשעה האמורה בישעיה אלו דבריו ופסחתי עליכם פירשו במכילתא (שם) א"ר יאשיה אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי ובהרבה מקומות משתמשים חכמים בחית במקום עי"ן כמו שביאר הרמב"ן ז"ל כו' שעברה מעליהם הגזירה דרך דילוג בחילוף חי"ת ופסחתי בע"ין ופסעתי כענין אפשעה בה (ישעיהו כז, ד) בשי"ן לשון דילוג.
אלא שעדיין יש לעיין שיצא הדבר שתוזכר הפסיעה בהזכרת העי"ן כמו בתיבת כפשע אפשעה הוחלפה הסמ"ך בשי"ן, ואילו כשנעלמה העי"ן והוחלפה בחי"ת בתיבת פסח הוזכר הסמ"ך ולא השי"ן.
ובמלבי"ם ביאר את ההפרש בין צעד לפסע, בביאור המילות ישעיהו פרק כז פסוק ד אפשעה בה. ההבדל בין צעד ובין פשע. צעד, מציין ההליכה בפעמיו והדריכה. ופשע, מציין רק מדת השיעור. כפשע ביני ובין המות[34].
♦
קצת קשה אם פסח הוא רחמים שלא נקרא על שם ההצלה עצמה
לכאורה קשה לביאור שפסח הוא רחמים נקרא פסח על שם רחמי ה' על עמו, למה לא הוזכר עיקר עניין ההצלה אלא הרחמים שהם הביאו את ההצלה. ולהלן יבוא ביאור ביאור העניין, אמנם באבן עזרא כתב על עניין פסח, והטעם כמו חמלה. ובעבור שהשם חמל על בכורי ישראל בעבור דם השה, נקרא השה פסח, ע"כ. והמבואר בדברי האבן עזרא שהדם הוא מעורר החמלה והרחמים לבוא אל דבר פעולת ההצלה, ולכן ראוי להיקרא עניין הפסח על דבר הרחמים המתעוררים.♦
ראיה לפירוש רש"י שה' פסח על הפתח והבית ואין חמלה בפתח ובית
והנה הוזכרה פסיחה על הפתח והוזכרה פתיחה על הבתים, והנה אם פסיחה היא דילוג וקפיצה ופסיעה מתבאר היטב עניין הפסיחה על הדלת ועל הבתים שיש כאן דילוג על הפתח ודילוג על הבתים, אבל אם פסיחה היא חמלה ורחמים, מה שייך חמלה ורחמים על הפתח ועל הבית [רק המקרא הראשון שה' יפסח עליכם מובן היטב בעניין חמלה ורחמים]. ודוחק לומר שהמכוון הוא חמלה ורחמים על האנשים שמעבר לפתח ובתוך הבתים, גם לשון אונקלוס וייחוס יי על תרעא ולא ישבוק מחבלא למיעל לבתיכון לממחי, ע"כ. הנה אמר שה' יחוס על הפתח לא הוסיף על יושבי הבית, והדבר צריך ביאור.♦
גם לביאור שפסח הוא חמל המכוון הוא להגנה ולא לרחמים בלבד
ויש לדון לומר שגם לפירוש שפסח הוא חמל וחס אין המכוון לעניין רחמים בלבד, אלא הכוונה להגנה והצלה. ויתכן שחמלה היא הצלה מתוך רחמים, וכן לשון חס שבתרגום יתכן שאינו רגשת הרחמים בלבד אלא חס כולל פעולת ההצלה, אבל אין פירוש חמלה וחס רחמים בלבד שהם הביאו לפעולת הצלה.ולכאורה כן משמע מהמקרא בישעיה עליו נשענו המפרשים בלימוד משמעות הפסיחה ישעיהו פרק לא, ה כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט: והפסוח נמצא יחד עם הגנה הצלה המלטה וגם הוא כאחד מהם, ואינו נמצא יחד עם רחמים ודומיהם.
אמנם יש לעיין במקראות במקום שנאמר חמלה, אם תמיד בא עניין פעולת החמלה בלבד. ומכל מקום יש לומר שהמכוון במפרשים שהזכירו בפירוש פסח חמל המכוון בדעתם לחמלה שמשמעותה הגנה. וכן מבואר בדברי הכתב והקבלה אלו דבריו, ופסחתי עליכם. יותר נכון לפרשו לשון הגנה והצלה כתרגומו ואיחוס[35], ודומה לו פסוח והמליט[36].
ובזה נתיישב הקושי הראשון למה נקרא פסח רק על שם הרחמים שהביאו להצלה ולא על שם מעשה ההצלה שהיה בפועל, ואין לומר לא הייתה הצלה כי לא היה ההיזק אחר שבאו הרחמים שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב ואת בתינו הציל.
ובזה מבואר היטב מה שייך רחמים על הפתח והדלת שאין חס וחמל רחמים בלבד אלא כוללים גם פעולת ההצלה. ולדברים הללו לשיטת רש"י פעולת ההצלה הייתה על ידי הדילוג על בני ישראל, ולשיטת הסוברים חמל חס והגן פעולת ההצלה הייתה בבני ישראל עצמם.
♦
במכילתא דרשב"י מבואר שכביכול ה' בכבודו ובעצמו הגן על הבתים
במכילתא דרשב"י מבואר ביאור השלש פסיחות אימתי צריך פסיחה על הבתים מתי על הפתח ומתי על הישראל עצמו, עוד מבואר במכילתא שהפסיחה אינה רחמים אלא פעולת הצלה והגנה במעשה, עד שאמרו כחיה ששוחה על בנה ומניקתו.מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק כז שלש פסיחות נאמרו בפרשה אשר פסח, ופסח ה', ופסחתי עליכם, מנין אתה אומר חצר שכולה ישראל לא היתה פסיחה אלא על הבתים שנאמר אשר פסח על בתי בני ישראל: מצריים וישראל שרויים בחצר לא היתה פסיחה אלא על הפתחים שנאמר (י"ב כ"ג) ופסח ה' על הפתח: מצרי וישראל נתונין במטה לא היתה פסיחה אלא על ישראל שנאמר (י״ב י״ג) ופסחתי עליכם וכן הוא אומר (ישעיה ל"א ה') כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט: אלמלא דבר כתוב אי אפשר לאמר כחיה ששוחה על בנה ומניקתו וכן הוא אומר (דברים א' ל"א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך[37]:
ובמכילתא דרשב"י נלמד עניין הפסל מהמקרא של פסוח והמליט אשר ממנה למדו גם במכילתא דרבי ישמעאל שפסח היינו חייס[38], ונראה שמה שלמדו במכילתא דרשב"י שכביכול הקב"ה שוחה הוא מתחילת הכתוב כצפרים עפות כן יגן ה'. וזה כולל כל הנאמר במקרא גם עניין פסוח.
♦
שני ביאורים ב'פסוח' והמליט לסובר פסח לשון דילוג וקפיצה
שני ביאורים בפסוח והמליט. א. רש"י לשיטתו שפסח היינו דליגה וקפיצה ביאר וכן (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים: היינו שפעולת ההצלה נעשתה על ידי דילוג עם ישראל מבין המומתים מחנה אשור, ב. ואילו הרד"ק בספר השרשים ביאר ולפיכך נקרא הזבח ההוא פסח, ואמרתם זבח פסח הוא לי"י (שם יב, כז.), בסגול הפ"א, לפי שפסח על בתי בני ישראל וקפץ עליהם ודלג. וכן גנון והציל פסוח והמליט (ישעיה לא, ו.), לפי שפסח ודלג על ירושלם בבא המלאך המשחית על מחנה אשור. וכן מפורש בפירוש רבי יוסף קרא, וזו לשונו: מדלג ומקפץ מלהכות ביושבי ירושלם שסמוכין למחנה אשור, וכן הוא בפירוש לחכמי צרפת[39].הנה לפי הרד"ק הושווה דילוג מצרים לדילוג ירושלים וכשם שבמצרים דילג המשחית על עם ישראל, כן סביבות ירושלים דילג המשחית הבא על מחנה אשור הצר על ירושלים. אבל לרש"י חלוק הדילוג שהיה בירושלים שם כביכול דילגו והוציאו מבין המומתים ויש לדעת מפני מה שינה רש"י ביאור פסוח שבירושלים מפסח שבמצרים, ואפשר שהיות וכל המקרא בישעיה מלא בהגנה הנעשית בישראל שהוא מגן עליהם ביאר רש"י שגם ה'פסוח' הדליגה נעשית בישראל, [ועיין להלן הבנה אחרת בדברי הרד"ק בביאור הדילוג, גם יבואר למה רש"י לא פירוש שהדילוג הוא של המכה אלא מילוט של המוכים על ידי ה'].
♦
טענת הכתב והקבלה שלרש"י יש כאן הגשמה
הכתב והקבלה שמות פרשת בא פרק יב פסוק יג ופסחתי עליכם. יותר נכון לפרשו לשון הגנה והצלה כתרגומו ואיחוס, ודומה לו פסוח והמליט (פערשׁאָנען), כאמרו ואת בתינו הציל, ולא לשון דלוג וקפיצה (איבערשרייטען, איבערשפרינגען), כי מה לנו להגשים את הבורא ית"ש כ"כ ללא צורך; וכן קרבן הנעשה בחג הנקרא בשם פסח, ושחטו הפסח, תרגומו (פערשׁאָנונגסאָפפער), וכן זבח חג הפסח (פערשׁאָנונגספעסט) וכן כלם לשון חמלה הגנה והצלה. והכי איתא במכדרשב"י (ויקרא י"ד א') מאי ופסח ה' על הפתח, דשרי על האי פתחא חסד.♦
ישוב הדברים שאי אפשר לדלג על דילוג האהבה כביכול של ה' על עמו
והנה יש ליישב את טענתו על רש"י, דאדרבה זהו תקפו של נס ושפעת הרחמים שבאה על בני ישראל שכביכול ה' דילג על מנת להצילם. וכמבואר בציווי הבורא שיהיה הדם על הפתחים כדי שה משחית שבטבעו צריך לבוא על כל הברואים ידלג על עם ה' המצוינים בדם. ועלינו לומר זאת דווקא הלשון הזאת כדי שתיאמר עוצם הצלת בני ישראל עד שלא היה הדבר שייך אלא כביכול בדילוגו של הבורא, ולא יסתפק בהבנת הדבר בהבעת חמלה ורחמים בלבד.♦
גם לביאור שפסח הוא הגנה אמרו במכילתא כביכול ה' שוחה על ישראל
עוד יש לטעון למבואר במכילתא דרשב"י שפסח היינו הגנה וכביכול ה' בכבודו בעצמו שוחה על ישראל כאשה השוחה על גבי בנה ומניקתו, ונמצא שגם לביאור שפסח הוא מגן לא נמלטנו מטענת ההגשמה.והנה נתבאר גודל מעשה ה' כי נורא הוא לביאור רש"י בדילוג האהבה על עמו ישראל. והנה כבר נתבאר שיש במדרש כעין פירוש רש"י שפסח היינו פסיעה, וגם לביאור זה מבואר יש את תוקף מעשה ה' בפסיחה על עמו ישראל [ובדווקא נאמר בעניין ההגשמה וכמו שחש הכתב והקבלה]. כמבואר במכילתא דרשב"י[40] בדברי חכמים וחכמים אומרים כמלך שדוחק פסיעותיו ברגליו. והנה תרגום המיוחס ליונתן גם בתרגמו פסח עניין הגנה וחס בא להרחיק ההגשמה ותרגם פרק יב פסוק כג: וְיָגִין מֵימְרָא דַיְיָ עַל תַּרְעָא, שמות פרק יב פסוק כז: וְתֵימְרוּן נִכְסַת חַיְיסָא הוּא קֳדָם יְיָ דְחַס בְּמֵימְרֵיהּ עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וכן בהכאת ה' בכורי מצרים פרק יב פסוק כט: וַהֲוָה בְּפַלְגוּת לֵילְיָא דַּחֲמֵיסַר וּמֵימְרָא דַיְיָ קָטַל כָּל בּוּכְרָא. וממה שתרגם חס במימריה מבואר שהחס אין זה רחמים בעלמא[41] אלא מעשה הגנה וכמבואר לעיל.
♦
מי היכה את בכורי מצרים? ה' לבדו או ה' ומשחית או המשחית לבדו
(יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְקֹוָק: (יג) וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:(כג) וְעָבַר יְקֹוָק לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְקֹוָק עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף:
(כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
פשטות המדרש שה' לבדו מכה את הבכורות.
ובמדרש ההגדה ובמכילתא מבואר שההכאה הייתה על ידי ה' לא על ידי מלאך שליח שרף[42]. ובפשטות רק על ידי ה', אלא שהדבר קשה מהמשחית שהוזכר בפסוק. בירושלמי יוחסה רק ההצלה אל ה' לבדו ולא הוזכרה הכאת הבכורות[43].
♦
שלושת האפשרויות לפרש מי מכה את הבכורות
והנה יש שלושה דרכים לפרש את הפסוקים שלכל הצדדים ה' הוא הפוסח הוא המציל[44]. ולגבי המכה: א. ה' לבדו הכה במצרים, והמשחית המוזכר הוא מעשה ההשחתה הנעשה על ידי ה'[45]. ב. שה' לא הכה, אלא המשחית לבדו הכהמה. ג. שה' הכה והייתה גם הכאת משחיתמו.והנה מקצת סיוע לפירוש הראשון שהכל נעשה על ידי ה' לבדו, ממה שבפעם השלישית (באמירה לבנים בפסוק כ"ז) לא ייוחס שום דבר למשחית, ואם ה' מנע המשחית למה לא הוזכר הדבר. וביותר, שבפעם הראשונה שהוזכר המשחית נאמר שהמשחית הוא הנוגף, ובפעם השנייה והשלישית יוחס הנגף כביכול אל ה'. ואם נאמר היה גם משחית וגם נגף ה', מדוע בפעם הראשונה לא הוזכרה נגיפה אלא ממעשה המשחית ובפעם השלישית הוזכר רק מעשה ה' ומשמע הכל אחד הוא, וכן פשטות דרש ההגדה והמכילתא.[46][47]
לביאור השני לא היה מעשה הנגף אלא על ידי המשחית, וכל מה שנאמר במקראות שה' הוא המכה הוא על ידי המשחית. ויוחסה ההשחתה אליו ברוך הוא. ולפי זה מתבאר שמה שהוזכר בפעם השלישית הנגף על ידי ה' המכוון על ידי המשחית.
לביאור השלישי שהייתה הכאת ה' והיה גם נגף המשחיתמז לא מבואר למה הושמטה ההצלה מהמשחית באמירה לדורות, ולפי זה על ידי פסיחת ה' לא באה ההכאה על ידי ה', ועוד הוזכר שנמנע הנגף של המשחית [למרות שבפשוטו יש לפרש את ענין הפסיחה להצלה אחת בלבד, או מה' לבדו כביאור הראשון או מהמשחית לבדו כביאור השני].
♦
יש לתמוה איך פסיחת דילוג ה' מנעה את נגף המשחית
והנה[48]פשטות המקראות שעל ידי פסיחת ה' לא ניתן למשחית לנגוף [כלשון המקרא כג] ולא בא הנגף על ידי המשחית, [כלשון הפסוק יג]. ויש לדעת איך באה ההצלה מהמשחית על ידי פסיחת ה'. אם ה' דילג או חמל ה' מהכות הוא את מצרים איך נמנעה בכך הכאת המשחית[49]. ואם נאמר חמל וריחם יש לפרשו שברחמיו יתעלה מנע את עצמו כביכול מהכות את ישראל וגם את המשחית מעשות כדרכו לפגוע מכל אשר בארץ. אבל אם נאמר שפסח היינו דילג ולא פגע בישראל, לא בואר איך באה ההצלה מהמשחית, ולא הוזכר כלל עניין דילוג המשחית[50], אלא אדרבה כל שנעשה במשחית היא מניעת ה' ממנו עשות דרכו להשחית הכל, כלשון הכתוב ולא יתן המשחית. ולביאור שה' פסח הגן ממש על בתי ישראל מבואר היטב עניין ההצלה מהמשחית, שכביכול ה' בעצמו הגן ומנע המשחית מבא אל הישראל.וכך הוא לשון התנחומא פרשת בשלח כיוצא בו (שמות יב) והיה הדם לכם לאות וגו' וכי הדם מהני למלאך המשחית או לישראל אלא בזמן שהיו ישראל נותנין מן הדם על פתחיהם הקדוש ברוך הוא נגלה וחס עליהן שנאמר וראיתי את הדם ופסחתי וגו' ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, ע"כ. ומבואר במדרש שפירוש פסח הוא חס וזה שייך גם כלפי המלאך המשחית.
גם יש לתמוה לביאור הראשון והשני שהכל נעשה על ידי ה' או הכל על ידי המשחית, אם פסח היינו דילג המכה [ה' או המשחית] מבית מצרי לבית מצרי, מה צריך לומר שלא יתן המשחית לנגוף, הרי הדבר מבואר אם המכה דילג על כל מקום ששם ישראל, ממילא ברור שלא יהיה כל נגף, ואם פסח היינו הגנה וחס. הדברים מבוארים היטב שה' מגן על ישראל, וכביכול הוא מונע את כח הנגף שאמור לבוא בכל מקום.
♦
לדון בדברי רד"ק שהדילוג אינו דילוג בית המצרי אלא דילוג להגן על ישראל
[אמנם יש לדון 'בדרך אפשר' לפרש את עניין הדילוג בעניין אחר, שאין הדילוג של המכה וההורג, אלא המגן הוא אשר מדלג על הפתח או על הבית לבלתי תת את המשחית להכותו. והנה ביאור זה לא יתקיים בדברי רש"י המפורשים שהמכה דילג מבית מצרי לבית מצרי אחר להכותם.אבל העניין שמדלג ומגן הוא במשמע בדברי הרד"ק בשרשיו (ערך פסח). אלו דבריו: ומן הענין הקרוב אליו ופסח י"י על הפתח (שמות יב, כג.), כלומר ידלג על הפתח בראותו הדם ולא יבא המשחית. ופסחתי עליכם (שם יב, יג.). ולפיכך נקרא הזבח ההוא פסח, ואמרתם זבח פסח הוא לי"י (שם יב, כז.), בסגול הפ"א, לפי שפסח על בתי בני ישראל וקפץ עליהם ודלג. וכן גנון והציל פסוח והמליט (ישעיה לא, ו.), לפי שפסח ודלג על ירושלם בבא המלאך המשחית על מחנה אשור.
הנה הרד"ק לא הזכיר כלל את הדילוג מבתי המצרים, אלא הדילוג הוא של המגן. והרד"ק עסק במלאך המכה את מחנה אשור, וה' הוא המדלג, ואיך יועיל דילוג ה' להצילם מיד המלאך. והנה רש"י לשיטתו ביאר היטב שה' דלג את בני ישראל מבין המומתים, שאם לא כן לא יובן איך דילוג ה' פעל מול המשחית. ולפי דרך זו קרוב פירוש הדילוג והקפיצה עם ההגנה והחס זה לזה בתוכנם, ושניהם מכוונים בדבר ההגנה. ואפשר לדרך זו שההפרש בין הדילוג לפסיחה, שפסח משמעותו דילוג במקום כשם שפיסח נראה כדולג במקומו, אבל הדילוג בשאר מקומות חולף ועובר על שאר מקומות, כביאור פסח דילג לרש"י.
[אף אם נאמר שזו כוונת הרד"ק, מכל מקום מצינו מפורש לאחד הראשונים שביאר שהמלאך המכה דילג על ירושלים. רבי יוסף קרא ביאר מדלג ומקפץ מלהכות ביושבי ירושלם שסמוכין למחנה אשור, וכן הוא בפירוש לאחד מחכמי צרפת, ואדרבה הגדיר את הפסיחה שאין הדבר הפוסח במקום הפסיחה, זו לשונו והמכה פוסחת ועוברת על ירושלים ושבה ומכה מחנות סנחריב שבצד אחר, שלשון פוסח אינו נופל אלא על דבר שפוסח ומניח ביני וביני דבר אחר שאינו עושה כמו האחד[51]].
ולפירוש רש"י ופסחתי עליכם ה' המכה אינו נמצא על ישראל על הפתח או הבתים כי דילג עליהם, ולביאור הרד"ק הדילוג על ישראל על הפת ועל הבתים מורה שהוא שם להגן. וכעין הכתוב מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות, שהוא על ההרים והגבעות.
וקצת ראיה לפרש שהפסיחה והדילוג המכוון שהמדלג נמצא במקום אשר עליו דולג, מהמקרא עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. והנה אם נשווה לפירוש רש"י בדילוג המכה על בני ישראל נמצא שהפוסחים על שתי הסעיפים אינם נמצאים כלל בסעיפים, כי דלגו עליהם. אבל הרד"ק בשרשים כתב עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים (מלכים א' יח, כא), שאין אתם עומדים ומתקיימים על אחת מהם אלא פוסחים ומדלגים על שתיהם][52].
♦
פסח נשען
כתב רבי יונה אבן ג'אנח שני ביאורים בעניין פסח, האחד עניינו בקשת רחמים וחנינה, וזה לפי דרכו ביאור הפסיחה בפסח, אבל הוסיף עוד ביאור נוסף לתיבת פסח והוא ההשענות. וזה לשונו של רבי יונה: ועניין אתם פוסחים, נשענין, וממנו נגזר פִּסֵּחַ, מפני שאיננו יכול ללכת עד שישען[53], ויתכן להיות ממנו ויפסחו על המזבח אשר עשה, כלומר נשענו עליו, מפני שיגעו מעמוד בתפילה ובתחנונים.והנה אף שרבי יונה לא סבר שיתכן לפרש פסיחה שהייתה במצרים שעניינה השענות, הגאון באבן עזרא פירשו על הפסיחה במצרים. ואלו דברי האבן עזרא (שמות יב כז) והגאון אמר, שהוא מגזרת פִּסֵּחַ, כי הפִּסֵּחַ ישען על רגלו התמימה, והמשחית כן עשה שהשחית בכורי בית המצרים[54], ופסח על בית שכנו העברי ולא השחיתו, וכמוהו עד מתי אתם פוסחים (מ"א יח, כא):
ואף שלביאור זה עניינו כרש"י שהמכה הבכורים הוא שחלף על ישראל, לרש"י היה הדבר בדילוג וקפיצה ולגאון באבן עזרא אין שייך עניין דילוג וקפיצה בפסיחה [ועיין לעיל, שאף לדברי האומר פסיעה יש לדון אם עיקרו על ידי דילוג וקפיצה].
והרשב"ץ בביאור ההגדה כתב: ויש מפרשים ופסחתי עליכם, הוא לשון מנוחה, מענין פסח שאינו יכול לילך, ואינו נראה זה שאם ופסחתי יתפרש לשון מנוחה והוא רמז אל הגזירה, אם כן כשתנוח הגזירה עליהם תשחיתם, אלא העיקר כמו שדרשו ז"ל אל תקרי ופסחתי אלאופסעתי.
ויתכן המכוון בדברי הרשב"ץ לדברי הגאון באבן עזרא ומה שכינהו הרשב"ץ מנוחה היינו ההשענות, אלא שבדברי האבן עזרא מבואר שהשענות ומנוחה זו מדלגת וחולפת על בית הישראל, ואין הכוונה למנוחת הגזירה, ומסתבר שהרשב"ץ הבין בביאור דברי הגאון שהמשחית בבית הישראל נשען ונח במקומו, ותמה הרשב"ץ שמשחית [שאותו מכנה גזירה] נח במקום הוא ממילא משחיתו, ומכל מקום יש לפרש בכוונת הגאון שהמשחית שבא לקראת בית הישראל לא היה בו כח לפעול והרי הוא כפסח שאינו יכול לילך אלא נשען הוא על רגלו, ומה שתמה הרשב"ץ שמנוחת המשחית תשחיתם, הרי מקרא מפורש שלא יתן המשחית לבוא אל בתיכם, אלא שהרשב"ץ השיב שקשה לומר לפרש כן שההצלה הייתה על ידי משחית חונהסביבותיהם].
♦
תמיהה לביאור פסח דילג ממקרא אז ידלג כאיל פסח
ישעיהו פרק לה, ו אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם, לכאורה מבואר במקרא שהפסח אינו דולג, וכשיתרפא רק אז ידלג. ואם כן, קשה הרבה לביאור שפסיחה דילוג היא.ולדברי הגאון באבן עזרא אכן אין המכוון לדילוג אלא לפסיחה בהשענות, אבל בספר השרשים לרד"ק הביא הפסוק אז ידלג כאיל פסח, בהסבירו את עניין הפיסח, ושוב את עניין הפסח של יציאת מצרים, וביארו שהוא עניין דילוג ולא ראה במקרא אז ידלג כאיל פסח סתירה.
ואלו דברי הרד"ק - פסח. אז ידלג כאיל פסח (ישעיה לה, ו), איש עור או פסח (ויקרא כא, יח), פסח שתי רגליו (שמואל ב' ט, יג.). והקבוץ פסחים בזזו בז (ישעיה לג, כג), והוא קל. והנפעל ממנו ויפל ויפסח (שמואל ב' ד, ד), ידוע. ומן הענין הקרוב אליו ופסח י"י על הפתח (שמות יב, כג), כלומר ידלג על הפתח בראותו הדם ולא יבא המשחית. ופסחתי עליכם (שם יב, יג). ולפיכך נקרא הזבח ההוא פסח, ואמרתם זבח פסח הוא לי"י (שם יב, כז), בסגול הפ"א, לפי שפסח על בתי בני ישראל וקפץ עליהם ודלג. וכן גנון והציל פסוח והמליט (ישעיה לא, ו), לפי שפסח ודלג על ירושלם בבא המלאך המשחית על מחנה אשור.
שמא נאמר שהפיסח בעקבות צליעתו נראה כדולג ולכן פסח שהוא דולג הוא מוגדר על ידי הרד"ק ומן הענין הקרוב אליו ופסח י"י. ומה שהביא הרד"ק המקרא אז ידלג כאיל פסח, אינו כלל לקשר בין עניין הדילוג שיהיה בהחלמתו לפיסח שהיה בתחילתו. וכשם שאינו עניין במקרא הקודם אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה, וכן סוף מקרא של דילוג הפסח, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם. ומה שהביא הרד"ק מקרא שהוזכר הדילוג בפיסח, אינו אלא להביא מקומות שהוזכרו בהם פיסח וכמו במקראות הנוספים שהזכיר הרד"ק.
♦
ואת בתינו הציל הוא המכוון באשר פסח על הבתים
ויש לדקדק עוד במקרא בפסוק כז וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ: הנה נכפל הדבר אשר נעשה בבתי בני ישראל פסח והציל. ולא הוזכרה כפילות העניין אלא באמירה לבנים, ומשמע שאין זה דבר חדש שלא נלמד במקראות הקודמים. והפסיחה על הבתים היא היא ההצלה, ואם נאמר שהפסיחה היא ההגנה בא הדבר בכפילות שפסח על הבתים והציל את הבתים, אבל אם נאמר פסח הינו דילג יש לפרש שהדילוג הוא שהביא את ההצלה.♦
כל דצריך ייתי ויפסח
בהגדה של פסח אומרים כל דצריך ייתי ויפסח ולכאורה היה מקום לטעות שיש להבין ויפסח רק אם פירוש ויפסח היינו וירוחם ויחוסו עליו והנה הלשון מבוארת אבל אם משמעות פסח הוא דילוג מה עניין דילוג לכאן.אבל אין מכאן שמץ ראיה לבירור משמעות פסיחה מה היא, שאין המכוון לפעולת הפסיחה אלא לעשיית הפסח. ואחר שעכשיו עושה הפסח מצרף כל הנצרך לעשות עמו הפסח. וכן מבואר בדברי הראשונים[55] שדנו איך ישתף שאינו ממנוייו בקרבן הפסח, וגם יש לפרשו כיום הזה על כל ליל הסדר ומצוותיו הנעשה בליל פסח ונופל עליו לשון ויפסח[56]. וכן מוכח מנוסח ההגדה לרמב"ם (סוף הלכות חמץ ומצה) כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך לפסח ייתי ויפסח.
ואדרבה לא שייך על פי הדקדוק לפרש לשון ויפסח שמשמעו שהצריך הוא הפוסח ולא שהמזמין הוא הפוסח עליו. וכן יש לטעון למה נאמר לשון ויפסח שלא דברו בה בשום מקום בארמית חוץ מהזכרת קרבן פסח [או חג הפסח]. ועל כרחך המכוון לעשיית הדבר המכונה כבר פסח.
♦
חג המצות או חג הפסח במקרא ובחז"ל
במקרא ארבעה עשר נקרא פסח שבעת הימים חג המצות
שבעת ימי הפסח מכונים במקרא רק חג המצות[57]. ואילו יום ארבעה עשר מכונה פסח, כן מפורש בויקרא פרק כג, ה-ו: "(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיקֹוָק: (ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ: וכן בבמדבר פרק כח, טז-יז (טז) וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַיקֹוָק: (יז) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל". רק יש לפרש שאין המכוון לכנות את שם הזמן פסח אלא המכוון זמן קרבן פסח לה', כי אין לזמן כל דין חג מלבד עשיית הפסח, ואפשר אחר שזה זמן עשיית הפסח נקרא פסח.[גם בפסח חזקיהו ויאשיהו מכונה שבעת ימי החג חג המצות, בדברי הימים ב פרק ל, בפסוק יג "וַיֵּאָסְפוּ יְרוּשָׁלִַם עַם רָב לַעֲשׂוֹת אֶת חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי[58] קָהָל לָרֹב מְאֹד", ובפסוק כא "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וּמְהַלְלִים לַיקֹוָק יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז לַיקֹוָק".
פסח יאשיהו הוזכר דברי הימים ב פרק לה שם כל עשיית הפסח היא סביב הקרבן אשר נעשה ונשחט בארבעה עשר לחודש הראשון, ואילו החג שמו חג המצות בפסוק יז: "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים אֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים"[59].
המקום היחיד שהוזכר חג הפסח הוא במקרא בשמות פרק לד, כה: "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח", אבל בפשוטו יש לכוון הדברים שעוסק בקרבן החג שהוא הפסח].
♦
ממחרת הפסח ממחרת י"ד או ט"ו
בפרשת מסעי במדבר פרק לג, ג: "וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם", ובפשוטו כונה יום ארבעה עשר כפסח סתם, כמו שמבואר במקראות הנזכרים שיום י"ד הוא פסח, ונמצא שחמשה עשר כונה ממחרת הפסח, גם מוכח מעניינו שיצאו ממצרים ביום חמשה עשר ואם הוא ממחרת הפסח יום ארבעה עשר הוא פסח.בספר יהושע פרק ה, י-יא: "(י) וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ: (יא) וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה". פשטות הדברים שממחרת הפסח הוא יום חמשה עשר וכמו בלשון התורה, וכן פירש הרד"ק על פי פשוטו, אלא שבפשטות דברי חז"ל מבואר שממחרת הפסח הוא יום ט"ז.
♦
בדברי הראשונים שממחרת הפסח ביהושע הוא יום ט"ו
האבן עזרא[60] תמה הרבה על דברי חז"ל שאמרו ממחרת הפסח של יהושע היינו ט"ז ניסן ורבינו תם בתוספות הסכים עם קושיית האבן עזרא ופירש הסוגיא בדרך אחרת ולביאורו גם לחז"ל ממחרת הפסח הוא יום ט"ו.אמנם רש"י[61] ביאר על פי דברי חז"ל[62] שממחרת הפסח הוא יום ט"ז, [ועיין גם רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה יא] ובדרך זו הלך גם ר"י בעל התוספות, (קידושין ל"ז ע"ב) אלו דבריו, ור"י מפרש נהי דבעלמא ממחרת הפסח הוי ט"ו הכא ר"ל ט"ז ולשון התורה לחוד ולשון נביאים לחוד ולשון חכמים לחוד.
והביא האבן עזרא דברי רס"ג: והגאון אמר, ששני פסחים הם, פסח ה' ופסח ישראל. ופסח ה' בליל חמשה עשר. והנה ממחרת הפסח ביהושע יום ט"ז. ויהיה פי' ממחרת הפסח הכתוב בתורה ממחרת זבח הפסח, ודברי הגאון הרי זה כפירוש רש"י ור"י[63].
והאבן עזרא דחה דברי רס"ג זה לשון האבן עזרא: ולא אמר כלום. כי לא נקרא החג פסח[64], רק בעבור שפסח השם על הבתים[65], וממחרתו הוא לבקר יום ט"ו. וכן כתוב: כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת (במד' יא, לב).
♦
ממחרת הפסח הוא יום ט"ו שהוא ממחרת ליל ט"ו
הנה נמצא שלפי האבן עזרא בקושייתו על הרס"ג יש לפרש שהפסח הוא גם כל ליל חמשה עשר ועדיין ממחרתו הוא יום חמשה עשר, וכן הוא בתרגום המיוחס ליונתן במדבר פרשת מסעי פרק לג פסוק ג "מִבָּתַר דְאָכְלוּ נִכְסַת פִּסְחָא".וכעין זה בחזקוני ממחרת הפסח ערב יום ט"ו ולילה הראשון נקרא פסח על שם שעוסקים בקרבן שנקרא כן וראיה לדבר מפרשת אמור ומפרשת פנחס אבל שאר החג מליל ראשון ואילך נקרא חג המצות.
ודבר פלא בדברי החזקוני שכתב שליל ט"ו אינו מכונה חג המצות, ובפשוטו גם אם ליל ט"ו בשם פסח ייקרא, עדיין לא יצא מכלל החג המכונה חג המצות, ובפרט שכל עיקר חיוב אכילת מצה אינו אלא בליל ט"ו.
♦
סיכום פסח בלשון בתורה
קצרן של דברים פסח בלשון תורה נקרא הקרבן ועשייתו, וממילא גם זמן עשייתו שהוא בארבעה עשר, ולמקצת ראשונים פסח נקרא גם ליל ט"ו, ולמקצת ראשונים בביאור דברי חז"ל נקרא פסח אף יום ט"ו, אבל לא מצינו שנקרא חג הפסח, אלא כשם שנקרא זמן עשייתו פסח כך זמן אכילתו שהוא בט"ו נקרא פסח, [ולאבן עזרא זמן הפסיחה על ישראל], וכל[66] שבעת ימי החג קרויים בתורה ובנביאים ובכתובים חג המצות, וכן תיקון חז"ל בנוסח התפילה את יום חג המצות הזה.♦
חג הפסח בלשון חז"ל
בלשון חכמים נקראו כל שבעת ימי חג המצות חג הפסח, ויש להעיר שלא זו בלבד שכל שבעת ימי החג נקראו פסח, עוד נעקר בלשון חז"ל הזמן שכונה במקרא פסח שהוא יום ארבעה עשר בזמן עשיית הפסח, וכונה בדברי חז"ל ערבי פסחים, וכן לגבי כמה הלכות שהוזכר עד הפסח המכוון בדווקא לתחילת חמשה עשר ולא לארבעה עשר, יתכן שאין שום משמעות לשינוי הלשון מחג המצות לחג הפסח, אלא שכך היה לשון בני אדם בזמן חז"ל, וקצת ראיה לדבר שבנוסח התפילה עודנו חג המצות[67] כלשון התורה.♦
דברי הרי"ד בביאור חג הפסח בלשון חכמים
פסקי רי"ד מסכת פסחים דף צט ע"ב פי' אף על פי שיום ארבעה עשר הוא הנקר' פסח, כדכת' בארבעה עשר יום לחדש הזה פסח לי"י, אינו נמנע התנא מלקרות לחג המצות פסח, כדתנן במגילה בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, ובתעניות תנן העובר לפני התיבה ביום טוב הראשון שלפסח, והילכך קורא ליום י"ד ערב פסחים. ומצאנו שגם הכת' קורא לחג המצות פסח, כדכתיב ביהושע ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח, שאין לפרשו אלא ממחרת חג המצות שהיא יום הנפת העומר, ואין זה דומה לממחרת הפסח יצאו בני ישראל ממצרים, שהוא יום י"ד, שהרי בט"ו יצאו, וזהו טעם הדבר ביום י"ד שוחטין הפסח וזורקין דמו, והילכך נקרא פסח ואינו נאכל בו ביום אלא בלילי ט"ו, והילכך קורא הכת' גם יום ט"ו פסח מפני שהוא זמן אכילתו[68].♦
פליאה עצומה בדברי הרי"ד
דברי רבינו רי"ד תמוהים מכמה פנים הנה ייסד הרי"ד המקור ללישנא דרבנן לכנות את חג המצות פסח, שלשון חכמים בנויה על הנאמר בספר יהושע שיום חמשה עשר נקרא פסח, והדבר תמוה טובא שלא מצינו אלא שיהיה נקרא יום חמשה עשר לבדו, אבל כל שבעת ימי החג אינם קרויים פסח, וכשאתה אומר ממחרת הפסח הוא יום ט"ז אתה אומר שמט"ז ואילך אינו קרוי פסח, ועוד ברוב מקומות במקרא מכונה זמן שחיטת הקרבן ביום ארבעה עשר פסח, ואם כן למה עקרוהו חכמים ולזה אין סמך מספר יהושע לשלול שם פסח מיום ארבעה עשר, ואדרבה ברוב מקומות במקרא קורא לארבעה עשר פסח, וכיון שכן היה ראוי לקרות גם לערבי פסחים פסח על כל פנים מחצות ואילך, ולגבי כמה דינים אמרו חכמים עד הפסח והמכוון עד חמשה עשר[69], ולכאורה מבואר שמה שכונה 'פסח' [שבעת ימי החג מט"ו עד כ"א] מזמן התנאים ואילך, אין לו מקור מהמקרא אלא אפשר לשון בני אדם הוא, וכיום למרות שבזמן הזה אין לנו קרבן פסח[70] ויש לנו מצות דאורייתא, נותר שם החג פסח.♦ ♦ ♦