הרב משה בוטון
כולל שע"י ק"ק נהר שלום, פלורידה ארה"ב

בדין מגילת אסתר שנקנתה מן הגוי

אדר התשפ"ג
לפני כמה חודשים התדפקה גברת גויה על דלת בית מדרשי אשר במדינת פלורידה ארה"ב, ובידיה יריעות מגילת אסתר. היא אמרה שהגיעה מקנדה לביקור, וחברה היהודי ביקש ממנה למכור את המגילה. מיד נרתמנו להצלת כתבי הקודש מידי הגוי, יחד עם חבירי שקנה את היריעות במחיר זול, ואח"כ קניתיו אני ממנו. היריעות מרכיבות מגילה שלמה שרק לא נתפרה עדיין. המגילה כתובה על גויל מעובד ומשורטט כהלכה, בכתב אר"י ז"ל יפה ומהודר.
לקראת פורים מסרתי את היריעות לסופר לתופרן, במחשבה לקרות בה את המגילה בציבור. וכפי שלמדתי בש"ך (יו"ד רפא סק"ה), בזמננו שאין הגוים יודעים לכתוב באשורית, המגילה כשרה, ואין לחוש שנכתבה ע"י גוי. וגם לא חוששים שנכתב ע"י יהודי שלא לשמה, בפרט במגילת אסתר שמעיקר הדין כשרה אף שלא לשמה, כמבואר בחזו"ע (פורים עמ' רלד). [את פרטי הגויה שמכרה את המגילה איבדנו, כך שלא יכולנו לברר יותר על מקור המגילה].
אולם הסופר שמסרתי את היריעות לידו עורר, למה לא נחשוש שהמגילה שנמצאת ביד הגוי נכתבה ע"י רפורמי המוגדר כאפיקורס. ואני רציתי לומר שכיון שרוב הסופרים כשרים, אין חוששים שהמגילה שנמצאת ביד הגוי נכתבה ע"י אפיקורס או מין. ולא אשתמיט חד מן הפוסקים להזכיר זאת. וכן יש להוכיח מהל' תפילין באו"ח סי' לט, שאם נמצאו תפילין ביד גוי כשרים, שאין לחוש שהגוי עשאם מפני שאין לו צורך בהם, אבל אם נמצאו ביד כותי חוששים שהוא כתבם ופסולות. ומ"מ בנמצאו ביד הגוי אין חוששים שלקחם מכותי אלא אומרים שמישראל הם.
את השאלה הנ"ל שלחתי לכמה ת"ח חשובים שיחיו, וכמה מהם טרחו להשיבני עוד לפני חג הפורים אשתקד, וכעת הנני לסכם בקצרה את הנימוקים והמקורות שהוסיפו להיתרא, ואשתדל לכתוב כל דבר בשם אומרו.
♦
הרה"ג אפרים כחלון שליט"א (מחבר שו"ת אך טוב לישראל) האריך להשיב לי לחזק את הסברות הנ"ל להקל, וז"ל:
הנה האי דינא כבר התבאר בגמרא בגיטין (דף מה ע"ב). ונחלקו הראשונים בזה אי ס"ת שנמצא ביד כותים כשר או שיגנז. ומרן השו"ע (יו"ד סימן רפא ס"א) כתב, דס"ת שנמצא ביד גוי, ואינו יודע מי כתבו, יש מי שמכשיר ויש אומרים יגנז. ע"כ. ולפי הכלל ההלכתי הידוע דיש ויש הלכה כיש בתרא נמצא שדעת מרן שיגנז, וכדעת הרי"ף[2].
אלא שהש"ך (שם סק"ה) כתב שבמקומות שאין הגויים יודעים לכתוב כשר, דאמרינן דמסתמא בזזו אותו. ע"כ. ויש לעיין אם גם כן דעת מרן השו"ע.
והנה ממ"ש בשו"ע (או"ח סימן לט ס"ו) דתפילין שנמצאו ביד גוי כשרים. וביאר בבית יוסף (אורח חיים סימן לט ס"ו) דמה שבס"ת חששו יותר משום דגבי ספר תורה שהגוים עשויים לכתוב ספר תורה לצורך עצמן להתלמד בו הילכך איכא למיחש שמא כתבו גוי ומשום הכי אמרינן יגנז, אבל תפילין שאין הגוים עשויין לכתבן לפי שאינן צריכים להם לא אזלינן בהו לחומרא אלא נקטינן כמאן דמכשיר. ע"כ. ומעתה יש לעיין אם לגבי מגילה גם כן יש לחוש שיכתבו כדי להתלמד בו.
ונראה בפשיטות שכיום אין לחוש לזה שיכתבו כדי להתלמד, שהרי למה יטרחו הרבה בכתיבת סת"ם, ובהתאמצות ובלכלוך, בעת שהדפוס קיים, והכל מצוי בנקל הן בצילום, והן בהדפסה יד ליד ל'ו ינקה. ואם תאמר שכותבין כדי למכור לישראל, האי חששא לא חשש בבית יוסף, ובסתמא אין לחוש לזה[3].
ולך נא ראה למה שכתב המג"א (שם סק"ט) דהטעם שתפילין שנמצאו ביד גוי כשרים משום דסתם גויים אין בקיאין ובודאי ישראל כתבו. עכ"ד. וביאר יותר בלבושי שרד שם דהמיעוט שכן כותבים לא כותבים תפילין, משא"כ בס"ת דיש אומרין דיגנזו דיש ממיעוט הכותבין ס"ת להתלמד בה. עכ"ד. אתה הראת לדעת שגם מרן השו"ע אית ליה האי סברא, אלא שבס"ת חשש למיעוטא הכותבין, ועל זה כתב הש"ך שבמקומות שאין הגויים יודעים לכתוב כשר, דשוב הווה כמו תפילין דאין אפילו מיעוטא שכותבין. וכדברי הש"ך מבואר גם בספר המאורות לרבנו מאיר המעילי, רבו של רבנו מנוח (הלכות ס"ת הוצאת בלוי עמוד שעז), וכן פסקו כמה מהאחרונים קיבצם כעמיר רנה בספר הלכה ברורה (או"ח סימן לט עמוד רס בשער הציון אות נד). ולפי זה ג"כ פסק שם בהלכה ברורה (עמוד רנט) דהעיקר כהש"ך שבזמננו אין הגוים יודעים לכתוב ס"ת, ואם נמצא ביד גוי יש להכשירו ומותר בקריאה בברכות. עכ"ד.
אמנם בכתב סופר (יו"ד סימן קלד) רצה לדייק מדברי השו"ע שסיים וכתב לדברי הר"ן בגיטין (שם) שאם הוחזקו שבזזו עובדי גויים ספרי ישראל, תולים שאותם ספרים שלהם היו וקורין בהם. ע"כ. דמשמע דדוקא אם הוחזקו שבזזו, הא לאו הכי לא, ודלא כהש"ך ע"ש דבריו. ומ"מ גם הכתב סופר סיים אמריו דמ"מ לדינא נ"ל דבזה"ז דלא שכיח כלל וכלל נכרי שיודע לכתוב כתב אשורית, והלא בתפילין פסק הטוש"ע באו"ח בסי' ל"ט דכשרים המה וכתב הב"י משום דלא שכיחא שיכתבו תפילין הגם שיודעים לכתוב כיון דלא שכיח יותר מס"ת סמכינן על מאן דס"ל קורים. וכ"ש בזה"ז לענין ס"ת דלא שכיח כמו בזמניהם בכתיבת תפילין שתולין דישראל כתבו הגם דידעו לכתוב. וגם ישראלים לא שכיחי דיודעים לכתוב רק סופר שלמד ובאומנתו יחי', בוודאי אין לחוש כלל ומותר לקרות בו אפילו בציבור. לא מיבעיא קריאה שכל השנה שהוא מדרבנן, אפי' פ' זכור דאורייתא קורים בו ואפילו במקום שיש ס"ת אחר, דלא עדיפא פ' זכור ממצות תפילין שהם דאורייתא. ומסתימת הטור ומחבר סי' ל"ט נראה דברוב גם כן מברכים ולא מחמירינן משום חומר איסור דלא תשא. עכ"ד. ודון מיניה ואוקי באתרין, וביחוד שמצוין בלשון השאלה שהמגילה כתובה בכתב האריז"ל לפי כל דקדוקיה וכתובה על גויל, בודאי שאין לתלות שכתבה גוי, גם לדעת מרן השו"ע.
ובהיותי בזה כן בקודש חזיתי בספר מחנה יהודה לאב"ד ווילייקא שבוילנא, בחידושיו עמ"ס גיטין שם (דף ס ע"א מדי הספר) שכתב, דבזמן הזה דאנו יודעין בבירור שאין העכו"ם יודעין לכתוב ובודאי ישראל כתבו פשיטא דאמרינן רוב המצוין אצל כתיבת ס"ת מומחין וכשרין הם. עכ"ד.
ומכלל דבריו נפיק עוד שגם אין לחשוש לחשש שהעירו הסופר שמא האי מגילתא כתבה מין, דמטעם רוב המצוין אצל כתיבת ס"ת כשרין הן אתינן עלה. וכמ"ש בגמרא בחולין (דף יב ע"א) דרוב המצוין אצל שחיטה מומחין הן. ועיין בספר הערות מהגרי"ש אלישיב זצ"ל עמ"ס גיטין (ד מה ע"ב עמוד רה מדפי הספר), שכתב דהא שבישראל ששחט לא חישינן למיעוטא, משום דבישראל הוו המינין מיעוטא דמיעוטא כמ"ש התוספות בגיטין (דף ב ע"ב ד"ה סתם). ומעתה אין לחוש כלל להאי מיעוטא. ומצאתי את שאהבה נפשי בדברי הגאון פני יהושע בגיטין (דף מה עמוד ב בד"ה אלא טעמא) שכתב גם כן אלה הדברים, דלמ"ד דנמצא ס"ת ביד גוי קורין בו לא חיישינן שמא מין כתבו ואח"כ בא ליד גוי זה, כיון דישראל שכיחי טפי אמרינן כל דפריש מרובא פריש ותלינן דשל ישראל הוא, מה שאין כן בנמצא ביד מין לא תלינן ברוב ישראל דאמרינן כאן נמצא וכאן היה מתחילתו כיון שדרכו ליכתוב. עכ"ד. גם בכתב סופר הנזכר הב"ד הפנ"י ונראה שסמך ע"ד ע"ש. ומהשתא דון מיניה לנ"ד, דמאחר דכיום לכו"ע יכולים לקרוא בס"ת שנמצא ביד גוי, מאחר שלא בקיאין הגוים בכתיבה, תו ליכא למיחש שמא קנהו הגוי ממין.
עוד יש לומר דמאחר שהתברר שהעיקר הוא שגם בספר תורה אין לחוש לכתיבת גוי, מטעם שאינם בקיאים בכתיבה, נמצא ששוה דינו לתפילין, ובתפילין אמרו בגמרא בב"מ (דף כט ע"ב) דהמוצא תפילין שם דמיהן. וכתב שם בשיטמ"ק בשם הרמ"ך שאין חושש להם שמא מין כתבו דלא שכיח. ע"כ. ודון מיניה גם כן לס"ת שג"כ אין לחוש לכתיבת המינים. ועיין בספר שמן המשחה על הרמב"ם (הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה יג ד"ה ובאלו מציאות).
ומצאתי בחפיש'ה בספר נבכי נהרות אלטמן (סימן י עמוד צח) שפלפל בחכמה וכתב דכל הפסול שמא מין כתבו הוא מדרבנן, ומצד זה יש לומר דהוי ספק דרבנן ולקולא. ע"ש דבריו. ועיין בר"ן בגיטין (דף כג ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה כתבו עובד כוכבים) שהביא פלוגתא דרבוותא אם משומד לע"ז פסל מדאוריתא או מדרבנן, ולדעת הרמב"ם הוא פסול מדאוריתא. ומיהו כבר הבאנו לעיל דהוי מיעוטא דמיעוטא וליכא למיחש למידי. וכן עיקר שיכול כבודו לקרוא במגילה זו ובברכה בלב שמח לכתחילה. ויש להאריך, ולקצר אני צריך. והנלע"ד כתבתי.
עכ"ד בעל האך טוב לישראל[4].
ובהא דאין לחוש שרפורמי כתבו, כתב לי עוד הרה"ג אלחנן פרינץ שליט"א: "הם אינם טורחים לכתוב בדבר שהם אינם מאמינים (וממילא ישיגו ע"י דפוס של מכונה או משי וכו'), ואף את"ל דישנם בודדים שיטרחו בשביל ממון, הרי כבר ציינת בדבריך את צורת הכתב (דהוי משורטט ונכתב בכתב האר"י), וקשה לומר דהם בקיאים בכתב האר"י. ומכיון שלא שכיח סופרי סת"ם רפורמים, אין לחוש [וניתן לצרף כסברא דיש בדורנו פוסקים שאמרו שרפורמים הם תינוק שנשבה, אך וודאי דאין אנו סוברים הכי, וזהו רק כסניף]". וכ"כ לי הרה"ג ליאור בצלאל דהן שליט"א (מח"ס עמודי הוראה על משנ"ב): "כי הרפורמים אינם מקפידים כלל בדקדוקי דיני המגילה, ואחת היא להם מגילה בדפוס על נייר ומגילה כשרה, ולא יטרחו כולי האי לעשות מה שנראה להם כדרך ישנה וצער בעלי חיים לפי שטותם. ואם כן הדרינן למאי דקיימא לן דרוב הכותבים מומחים הם כלפי מגילה".
ומח"ס אורחותיך למדני כתב לי: "ויש להוסיף על זה, שאמרו לי[5] שאף דמצינו שיש קצת סופרים רפורמים, מ"מ בבית תפלתם הם קנו רוב הס"ת מסופרים כשרים, כגון מסופרי ארץ ישראל וכו'. ולכן י"ל כאן ס"ס, שמא הגוי לקח הס"ת מישראל כשר, ואת"ל שהוא לקח את הס"ת מאדם רפורמי, אז עדיין אפשר שהס"ת היה נכתב ע"י ישראל כשר, כדמצינו ברוב ס"ת שלהם.
ואף שלכאורה יש לדחות ס"ס זה משום חדא ספקיא הוא, דהיינו שמא הוא נכתב ע"י סופר כשר או לא, וכמ"ש התוספות כתובות ט. בד"ה ואב"א, דספק ספיקא משם אחד הוי כחד ספיקא, מ"מ מצינו שהרמב"ם חולק על זה כמבואר ברב המגיד הל' איסורי ביאה פ"ג הל"ב. ע"ש (ועיין אג"מ ח"ד א"ח ס"סב בזה). ועוד כבר כתב הש"ך בכללי ס"ס אות יב, שאם אחד משני הספיקות מתיר יותר עדיין יש להתיר, כגון ס"ס לגבי כלי גויים, ספק נשתמשו בו היום, ואת"ל נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בו בדבר שהוא פוגם בעין או שאין נותן טעם. הרי לא אמרינן כאן שכל הספק חדא ספיקא נינהו, דהיינו אם יש כאן טעם לפגם או לא, וזה מפני ספק אחד מתיר יותר מן השני כמבואר בש"ך שם. ועיין עוד בזה בפר"ח שם אות יב, ובדברי מהרי"ט אלגזי בפ' שני דבכורות בדף י. בד"ה וראיתי להרב. ולכן ה"ה די"ל בנד"ד שספק שהגוי לקח הס"ת מישראל כשר מוסיף על הספק שמא הגוי לקח אותו מאדם רפורמי. עכ"פ אף בלי ס"ס הנ"ל עדיין י"ל כמ"ש הפני יהושע "לא חיישינן שמא מין כתבו ואח"כ בא ליד העכו"ם זה כיון דישראל שכיחי טפי".
עכ"ד בעל האורחותיך למדני.
♦
והנה הגרא"צ כהן שליט"א (רב דקהל חסידים שיכון ה’ ב"ב) ציטט לי מדברי השבט הלוי (חלק ז סימן ב) שכתב: "איברא פשוט מאד דזה נבנה על יסוד דרוב מצויין אצל כתיבת סתו"מ מומחין הם, כעין החזקה הזאת בשחיטה ביו"ד סי' א', ולענין ניקור, ולענין מקואות סי' ר"א ס"ג ברמ"א ועוד, ודבר זה נבנה על יסוד חזקת צדקות של העוסק במצוה ההיא דאי לאו דהי' בקי ומומחה לא הי' נגש כמבואר כ"ז ברשב"א בתו"ה ועוד ראשונים. ו. אבל לצערינו אין זה חזקה גמורה בסופרים, עכ"פ בחלק גדול מהם, וכבר כ' מרן החת"ס ח"ו סי' פ"ג וזל"ק: ומ"ש דבתפילין סופרי זמנינו בקיאים לא הי' ולא נברא כי בעו"ה מקלקלים ומכשילים רבים הם (כצ"ל) והרבנים אינם משגיחים עליהם או אינם יכולים להשגיח עליהם כמו על השוחטים והמכשלה תחת ידם, ויש כמה מאות ישראלים כשרים אשר מימיהם עדיין לא הניחו תפילין כשרים אקרקפתא דלהון וכו', עכל"ק של החת"ס. והרי אנו רואים שרבבות תפילין ומזוזות שבאים לאחב"י (ובפרט מהנשלחים לעבר הים) באים מסופרים בלתי ידועים, והרבה מהם רחוקים מחזקת כשרות, אעפ"י שבאשרינו ישנם ב"ה סופרים הרבה שחל עליהם הגדרת חז"ל (גיטין ב') סתם ספרי (דדייני) מיגמר גמירי".
אולם נלע"ד שדבריו אמורים דוקא בתפילין ומזוזות וכדומה, שרבו התנאים בהם להכשירם, בדברים שאי אפשר לראות לאחר סיום כתיבתם. מה שאין כן במגילת אסתר, שאפי' שמות הקודש אין בה, למאי ניחוש כל שהיא כתובה לפנינו בפרטיה ובדקדוקיה [וכמ"ש לעיל שמעיקר הדין אפי' נכתבה שלא לשמה כשרה].
♦
והרה"ג אלחנן פרינץ שליט"א (מחבר שו"ת אבני דרך) כתב לי, שלכאורה יש מקום לחוש שמא היריעות הללו גזולות. ובגזול התיר השו"ע (תרצא, יא) לקרוא במגילה גזולה, אבל דעת המשנ"ב (סק"ל) דאין לברך. אולם דחה, שבנדוננו יהיה מותר גם לברך, שכן הקונה ממי שקנאה מהגזלן רשאי לברך, דאחר שקנאו מהגזלן יש גם שינוי רשות וגם שינוי מעשה (עיין סוכה ל, ב). ובייחוד דאצלנו ספק אם הוא גזול (דטענת המוכר שאינו גזול).
ומח"ס אורחותיך למדני כתב לי: "ולכאורה עדיין יש לפקפק בזה כדי לומר שאין לברך על מגילה זו, שכתוב בקידושין עג. שיש לצרף מיעוטים לפלגא ולפלגא כמ"ש שם "איכא מיעוט ארוסות ומיעוט שהלך בעליהם למד"ה, כיון דאיכא פנויה ואיכא נמי דמחמת רעבון הוה פלגא ופלגא". ע"ש. ולכן אולי י"ל שיש לסמוך החשש שמא סופר רפורמי כתב המגילה לחשש שמא הגוי ודאי גנב את המגילה וא"כ אין לברך עליה, ולכן "הוי פלגא ופלגא" ואין לברך עליה.
או י"ל באופן אחר, דהיינו שיש ס"ס לחומרא שלא לברך, ספק שמא הגוי ודאי גנב את המגילה ואין לברך עליה, ואת"ל שזה אינו, אז שמא המגילה היתה נכתבה ע"י סופר רפורמי ולכן אין לברך עליה. ולכן יש ס"ס לחומרא כדי שלא לברך על המגילה.
אלא נראה שזה אינו, שמ"ש הכה"ח (ס' תרמט אות טז) שאין לברך על חפצא של מצוה אף כשיש יאוש ושינו רשות וכו', הוא אינו מוסכם, ולכן אף כתב הכה"ח בס' כה אות פו, "אמנם הר"ז אות ל"ו כתב דאם מכר הגזלן את התפילין לאדם אחר וכבר נתיאשו הבעלים ממנו מותר לברך עליו כיון שכבר קנה אותם הלוקח ע"י יאוש ושינוי רשות והרי הן כשלו ממש לכל דבר כמ"ש בח"מ סי' שנ"ג סעי' ג' עכ"ל ודבריו אלו לקוחין ממ"א סי' י"א ס"ק יו"ד וסי' תרמ"ט ס"ק ב' וג' יעו"ש". וכן נראה ממ"ש הב"י סוף ס' כה, וז"ל "כתוב בארחות חיים בשם העיטור שמותר לברך על תפילין שאולים, אבל לא על גזולין דבוצע ברך נאץ ה' (תהלים י ג), עד שיהא בהם יאוש ושנוי רשות". הרי אחר יאוש ושנוי רשות מותר לברך על התפילין. ולכן אין כאן ס"ס ברור לחומרא כלל, ולכן עדיין י"ל שמותר לברך על המגילה זו.
וגם אין לחוש לסב"ל בזה, שכשיש מחלוקת במציאות אם החפצא כשרה למצוה או לא, אז אם הדין הוא שהיא כשרה אז ממילא שמותר לברך עליה. ולכן כתב הרמב"ם הל' מגילה פ"א הלכה יא, "עיר שהיא ספק ואין ידוע אם היתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון או אחר כן הוקפה קוראין בשני הימים שהן י"ד וט"ו ובליליהם. ומברכין על קריאתה בי"ד בלבד הואיל והיא זמן קריאתה לרוב העולם". ע"ש.
הרי כשיש ספק במציאות, דהיינו אם העיר מוקפת מזמן יהושע או לא, אז שפיר הוא לסמוך על הרוב כדי לברך. ועיין ביביע אומר ח"ו יו"ד ס' יב אות ב, שהאריך לבאר ראיה זו מהרמב"ם. וכן הוא ביחוה דעת ח"ג ס' ס ע"ש. ועיין עוד ביביע אומר ח"ב או"ח ס' טז אות ו. ולכן כיון בנד"ד יש ספק במציאות האם מגילה זו באה מסופר כשר או סופר רפורמי, וי"ל כל דפריש מרובא פריש כמ"ש הפנ"י הנ"ל, אז ממילא שמותר לברך על הגמילה כמו שמותר לברך על מגילה בדין הרמב"ם הנ"ל"[6].
עכ"ד בעל האורחותיך למדני.
♦
וכן פסק למעשה הגר"ג בן משה שליט"א (ראש בית הוראה יורו משפטיך), שהמגילה דנן כשרה גם לברכה.
♦ ♦ ♦