הרב יניב לוי
בגדר פנים חדשות
א.
איתא בגמ' כתובות (ז:): ת"ר מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה, אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות. ונחלקו הראשונים בבאור הגדרת פנים חדשות.
שיטה א: יש אומרים שפנים חדשות הוא אדם שלא שמע שבע ברכות בחופה או בסעודה.
כ"כ הערוך (ערך פן) וז"ל: אדם שלא היה בחופה או בסעודה בשעה שמברכין (ז' ברכות), כשילך אדם שם לכתחלה קרוי פנים חדשות. ע"כ. וכ"כ בפסקי הרי"ד (כתובות ז:) וז"ל: אדם שעדין לא שמען. וכ"כ נכדו והריא"ז (כתובות פ"א) וז"ל: אדם שלא שמען עדין לא בשעת הנישואין ולא בשעת הסעודה. וכ"כ הארחות חיים (הל' ברכת המזון סוף אות נח) וז"ל: שלא שמען בשעת הנשואין. ובכלבו (סי' עה). וכן נראה שהיא דעת הרמב"ם (הל' ברכות פ"ב ה"י) וז"ל: אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין[1]. עכ"ל.
שיטה ב: אדם שאינו מאנשי ביתו של החתן שבא לשמחו אע"פ שהוא היה בחופה או בסעודה.
כ"כ העיטור (שער ב ברכת חתנים) וז"ל: ת"ר מברכין ברכת חתנים כל ז' ואמר ר"י והוא שבאו פנים חדשות. יש מפרשים שלא באו בתוך הסעודה עד עכשיו אעפ"י שלא אכלו. ויש מפרשים כל שאינו מאנשי ביתו אלא שבאו לשמחת החתן והכי מסתברא לן לפום גירסת ירושלמי דגרסינן התם ברכת חתנים כל ז' סבר ר' ירמיהו למימר מפקין כלתא כל ז' א"ל ר"י והא תני ר' חייא ברכת אבלים כל ז' אית למימר מפקין מיתה כל ז' מה כאן מנחם עמו אף כאן משמח עמו. מה כאן מזכירין אף כאן מזכירין ש"מ כיון שיש כאן משמחין הרי הן כפנים חדשות ומברכין ברכת חתנים אבל אין שם משמחין אלא אנשי ביתו אין מברכין אלא שהשמחה במעונו ואשר ברא כדאמר רב אשי איקלע לבי רב כהנא. עכ"ל. ונראה שהכריח לומר כן משום שבירושלמי לא מוזכר המושג פנים חדשות כלל, ולכן הסיק מכאן שהמשמחים שמוזכרים כאן בירושלמי הם הפנים חדשות של הבבלי.
שיטה ג: אדם שלא היה אתמול בסעודה אע"פ שהיה שם שלשום או שהיה בחופה.
כ"כ רש"י (כתובות ז:) וז"ל: בפנים חדשות, בכל יום שלא היו שם אתמול[2]. עכ"ל. וכ"כ במחזור ויטרי (סי' תעב) וז"ל: אבל אם באו בסעודת החופה פנים חדשות שלא היו שם אתמול מברכין כל ז' ברכות. וכ"כ הראב"ד בשו"ת תמים דעים (סי' קפט) וכ"כ המנהיג (הל' אירוסין ונישואין) וז"ל: וכל שבעה אם יש שם פנים חדשות שאוכל שם אדם שלא אכל אתמול מברך. וכ"כ הר"ן (כתובות ב: מדפי הרי"ף) פנים חדשות. בכל יום שלא היו שם אתמול.
שיטה ד: אדם שלא השתתף בסעודת החתן עד עתה.
כ"כ הרמב"ן (כתובות ח.) וז"ל: ופי' פנים חדשות שלא אכל שם כל שבעת ימי המשתה. וכ"כ הרא"ש (כתובות פ"א סי' יג) וז"ל: פנים חדשות שלא אכלו עד עתה אפילו היו שם בשעת החופה. וכ"כ רבינו ירוחם (אדם וחוה נתיב כב חלק ב) וז"ל: ופנים חדשות נקראים שאוכלים שם אנשים שמרבים בשבילם שמחה ולא אכלו עדין שם אפי' היושבין בשעת החופה... וכ"כ הרמ"ה. וכ"כ הטור (אה"ע סי' סב) פנים חדשות שלא אכלו בחופה אפילו היו בשעת ברכה. וכ"כ ספר אהל מועד (שער הברכות דרך ט נתיב ב) וז"ל: פנים חדשות פי' מי שלא נכנס לשם כלל כל ימי המשתה מברכין אותן. וכך נראה דעת האבודרהם (ברכת אירוסין ונישואין) שאחר שכתב שי"א שלא היו שם אתמול שלשום, וי"א שלא היו בשעת נשואין, כתב, אבל הרמ"ה פי' שלא אכלו בחופה עד עתה, וסיים שכ"ד רש"י והרי"ף והרא"ש, ע"כ. ומדנקט לשון "אבל" משמע שכך נטיית דעתו, ובפרט שכ"ד הרבה פוסקים. וכן נראה שהיא דעת תלמידי רבינו יונה שהובא בשיטה מקובצת (כתובות ז:) וז"ל: והוא שבאו פנים חדשות כלומר אנשים שלא היו שם בשעת אכילה ביום ראשון אבל אם היו שם בשעת נישואין ולא היו שם בשעת אכילה ביום הראשון אם באו בימים האחרים לאכול פנים חדשות הוו.
♦
ב.
אם צריך שהפנים חדשות יאכלו בסעודה
יש פוסקים שכתבו שאף שלא אכלו מברכים אם יש פנים חדשות. כ"כ הראב"ד בשו"ת תמים דעים (סי' קפט) אין צריך שיאכלו. ויש לזה ראיה ממסכת סופרים (פרק יט ה"ט) וז"ל: ונהגו רבותינו לומר בבקר ברכת חתנים על הכוס בעשרה, ובפנים חדשות כל שבעה, וכן בערב קודם סעודה, וכ"כ הרשב"א (כתובות ח.) וז"ל: שאם בא שם אדם בשעת ברכה ולא נכנס שם כל ימי המשתה מברכין שבע ברכות אף על פי שלא אכל שם עכשיו, וברכת חתנים כל שבעה בין בשעת אכילה בין שלא בשעת אכילה כל שמתאספין שם לשמח את החתן, וכן היא במס' סופרים. וכ"כ הריטב"א (כתובות ז:) וז"ל: וכל שהוא פנים חדשות אף על פי שבא לאחר סעודה ולא אכל שם מברכין בשבילו ברכת חתנים, וכן הסכימו רבותינו. וכ"כ בספר השולחן (הלכות סעודה שער ה) יש מפרשים ז"ל שאומרים שאין מברכין ברכות אלו אלא כשפנים חדשות אוכלים שם, ואיננו נכון אלא כל זמן שהם מתאספים לשמח את החתן ואת הכלה מברכין אותן ואפילו שלא בשעת אכילה. וכן מפורש במסכת סופרים. וכ"כ בספר אהל מועד (שער הברכות דרך ט). וכן מוכח ממש"כ הפוסקים את המנהג שנהגו בשבת בבקר אחר בית הכנסת לילך לבית החתן לברך ז"ב אפילו שלא בסעודה שכ"כ רא"ש (כתובות פ"א סי' יג) בשם רב האי גאון[3], וכ"כ הרמב"ן (כתובות ח.) והר"ן (כתובות ח.) ורבינו ירוחם (אדם וחוה נתיב כב חלק ב דף קפו טור ב) והארחות חיים (הלכות ברכת המזון). אולם, התוספות בפסחים (קב:) ד"ה שאין, כתבו שרבינו משולם היה מברך ברכת המזון וז' ברכות על כוס אחת ולא חשיב כעושה חבילות חבילות דהכא חדא מלתא היא דברכת המזון גורם לברכת נישואין. ומבואר דס"ל לרבינו משולם שאין לברך ז"ב אלא בסעודה. וכן נראה שהיא דעת הרמב"ם (הל' ברכות פ"ב ה"ט-י) שכלל דין ברכת חתנים בהלכות ברכת המזון. ובשו"ע (סי' סב ס"ט) הביא את דעת רבינו משולם וסיים ע"ז שכן פשט המנהג. ועי' בשו"ת פעולת צדיק (ח"ג סי' רנב) שכתב שכך הוא המנהג גם בתימן, ע"ש.
♦
ג.
אם בעינן סעודה לברכת חתנים
והנה, יש שכתבו דבעינן שהפנים חדשות יהיו אנשים חשובים שמרבים בשבילם. כ"כ התוס' (כתובות ז:) ד"ה והוא שבאו פנים חדשות, וז"ל: אור"י דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר. וכ"כ בתשובות מהר"ם מרוטנבורג וחבריו (סימן צא), וכ"כ הרא"ש (כתובות א יג), הטור (אה"ע סי' סב), רבינו ירוחם (אדם וחוה נתיב כב חלק ב) והסמ"ג (עשין סימן מח), וכ"כ האבודרהם (ברכת אירוסין ונישואין) בשם הרא"ש. וכ"כ המרדכי (כתובות סי' רמז) וז"ל: אומר ר"ת פנים חדשות קרוי אדם חשוב שהוא כבוד החתן ודרך להרבות בשבילו. וכ"כ הריטב"א (כתובות ז:) בשם התוס'. וכ"כ האגודה (כתובות פ"א) והכלבו (סי' כה) וספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים דיני יוצרות והפטרות) וספר הפרדס (נביו, שער המעשה).
אולם, בשיטה מקובצת (כתובות ז:) כתב וז"ל: משמע מלשון רש"י דלא בעי בני אדם המרבים בשבילם תדע דהא משמע דלא בעינן שידעו בני הסעודה מהבאים כדי שיכינו יותר בעבורם דאין הברכה תלוי ברבוי הסעודה אלא אפילו לא באו אל המשתה אלא פתאום ולא הרבו בשבילם מידי אפילו הכי פשיטא ודאי דמברכין וכיון שכן מה לי הראויין להרבות בשבילם או אינם ראויין ואפשר שזהו שכתב רש"י והוא שבאו אל המשתה. עכ"ל. וכן נראה מסתימת הרמב"ם, שלא כתב דבעינן שירבו בשבילם. וכ"כ בדעת הרמב"ם הראנ"ח בשו"ת מים עמוקים (ח"ב סי' מו), שלדעת הרמב"ם הברכות הן בשביל אותם שלא שמעו את הברכות בחופה, שהרי בשביל שמחת חתן וכלה סגי בברכה אחרונה והיא נקראת ברכת חתנים ולפ"ז אין צריך שירבו בשבילם כמש"כ התוס', דהפנים חדשות אינם משום שמחת החתן והכלה. ודקדק כן מדכתב הרמב"ם "מברכין בשבילם", משא"כ לשיטת התוס' שסוברים שפ"ח הוא משום שמחה ולהכי בעו שמרבין בשבילם. וכ"כ בערוך השלחן (סי' סב סעיף כו).
ובשו"ע (סי' סב ס"ח) פסק כהתוס' וסיעתם וז"ל: י"א שאינם נקראים פנים חדשות אלא א"כ הם בני אדם שמרבים בשבילם. וכ"פ בשו"ת פעולת צדיק (ח"ג סי' רנב) וז"ל: תנאי הדבר שפ"ח יהיה חשוב ששמחים עליו בני החופה והחתן מתכבד בו הא לא"ה אינו נקרא פנים חדשות ואם בירך ברכה לבטלה הוי.
♦
ד.
אם שבת נחשבת פנים חדשות
ולגבי שבת אי חשיבא פנים חדשות עיין בתוספות (כתובות ז.) ד"ה והוא שבאו פנים חדשות שכתבו וז"ל: ושבת דחשבינן פנים חדשות דאמרינן באגדה מזמור שיר ליום השבת אמר הקדוש ברוך הוא פנים חדשות באו לכאן נאמר שירה התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה. ונראה דאזלי לשיטתייהו, דפנים חדשות הם מדין שמחת החתן. וכ"כ במחזור ויטרי (סי' תעב) והרא"ש (כתובות א אות יג, ובשו"ת כלל כב סימן יג), וכ"כ תלמיד הרא"ש בספר חזה התנופה (סימן נו), ובתשובות מהר"ם מרוטנבורג וחבריו (סימן רלד) בשם רבי אלחנן בן שמואל בשם הר"ר אליעזר (וכ"כ עוד שם סי' צא בשם מחבר לא ידוע). וכ"כ המרדכי (כתובות סי' קלג) והסמ"ג (עשין סי' מח) וספר השולחן (הל' סעודה שער ה) והאגודה (כתובות פ"א) והמנהיג (הלכות אירוסין ונישואין) ובספר אהל מועד (שער הברכות דרך ט) והכלבו (סי' כה) ובספר מנהגים דבי מהר"ם (נישואין) וספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים דיני יוצרות והפטרות) ואבודרהם (ברכת אירוסין ונישואין) ספר הפרדס (נביו, שער המעשה) וספר מהרי"ל (מנהגים, הלכות נישואין). ולכאורה יש לתמוה, שהרי מסתמות לשון הגמ' משמע שגם בשבת בעינן פנים חדשות, דאם איתא שבשבת לא בעינן היה לגמ' לאשמועינן, וא"כ קשה היאך חידשו התוס' וסיעתם דין זה, ובפרט דאיכא חשש ברכה לבטלה. ושו"ר שכבר העיר כן בשו"ת בית מרדכי (ח"א סי' סט).
כל קבל דנא מצאנו לרמב"ן (כתובות ח.) שכתב לחלוק על התוס', וז"ל: ואף על פי שבירכו בששי חוזרין ומברכין בשבת וסומכין להם בכך שאי אפשר שלא יהא בשבת אחד שלא היה שם אתמול, ואחרים אמרו שסומכין על מה שמצאו במדרש כיון שבא שבת באו פנים חדשות, וכך אומרים בתוספות, ואינו נכון בטעם. עכ"ל. וכן נראה שסובר בה"ג (סימן לו הל' כתובות), שכתב וז"ל: וכל שבעה אי איכא פנים חדשות מברך כולהי ואי לא מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא. עכ"ל. ומדכתב "כל שבעה" משמע שגם בשבת בעי פנים חדשות. וכן בסדר רב עמרם גאון (סדר אירוסין ונישואין) ודוקא הוא שיש שם פנים חדשות שאומר כל שבעה, אבל אין שם פנים חדשות אין אומר שבע ברכות אלא יום ראשון, מכאן ואילך מברך שהשמחה, ואשר ברא. עכ"ל. ומדכתב שאם אין פ"ח מברך רק יום ראשון משמע שבשבת בעי פ"ח. וכן משמע בתשובות הגאונים (גאונים קדמונים סי' ח) וז"ל: והיכי דליכא פנים חדשות בשאר יומי לא מברכינן אלא שהשמחה במעונו ואשר ברא לחוד. עכ"ל. ומדכתב "בשאר יומי" משמע שגם בשבת בעי פ"ח. וכן נראה מסתמות לשון הרמב"ם, שכתב (הל' ברכות פ"ב ה"י) וז"ל: אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין. עכ"ל. ומדלא כתב שבשבת לא בעינן פנים חדשות משמע דלא ס"ל, ואף שאין דרכו לכתוב הלכות שלא הוזכרו בש"ס, מ"מ קשה לומר שהיה סובר כן, ובפרט לפי הטעם שכתב שמברכין בשבילם משמע שהברכות הן עבור הפנים חדשות שלא שמעו ולא עבור החתן, ולפ"ז ודאי שבשבת לא שייך לברך. ושו"ר לראנ"ח הנ"ל בשו"ת מים עמוקים (ח"ב סי' מו) וז"ל: גם ענין שבת שאומרים דחשיב פנים חדשות מסופק' אם יכון זה לפי שטת הרב ז"ל. עכ"ל. ועפ"ז יש לומר שגם הערוך, הרי"ד והריא"ז שהזכרנו לעיל, שסוברים כדעת הרמב"ם שברכת חתנים היא עבור הפנים חדשות, גם הם יסברו ששבת לא הוי פנים חדשות[4].
וכן נראה שהיא דעת רב האי גאון שהביא הרא"ש (כתובות פ"א סי' יג) וז"ל: ויש מקומות שבשבת אחר סיום התפלה מלוין כל הקהל את החתן עד ביתו ואומרים שם שבע ברכות ואומרים מפני שלא היו שם רוב הקהל ביום הששי וביום השבת כולן מצויין שם. ושאלו את רב האיי על מנהגם והשיב שאינו מנהג יפה אלא שאין איסור בדבר שהרי אמרו מברכין ברכת חתנים כל שבעה והוא שבאו פנים חדשות. עכ"ל. ומבואר שמצריך פנים חדשות אף בשבת, וכן משמע מלשון השאלה, שכתבו שביום שבת כולם מצויים, ומשמע שגם בשבת בעינן פנים חדשות[5]. נמצא א"כ שלא מצאנו בדברי הגאונים מי שסובר ששבת חשיבא פנים חדשות[6].
ומנהג זה שהביאו הרמב"ן והרא"ש שמברכין בבית החתן בשבת בבקר הובא בכמה מרבותינו הראשונים ז"ל, והביאו בתחילה בסתם את הטעם שא"א שלא יהיה שם פנים חדשות, ואח"כ הביאו את הטעם של התוס' דשבת הוי פנים חדשות. כ"כ הרשב"א (כתובות ח.) וז"ל: ועכשיו נהגו לברך בששי שהוא יום ראשון לנשואין במקומותינו, ובשבת כשבאין מבית הכנסת, לפי שחתן יוצא מבית הכנסת ומוציאין את הכלה בתוך העם ומכניסים אותם לחופה ומפני כך מברכין דשמחה גדולה היא להם אף על פי שכבר ברכו בששי סמכו להם לברך בשבת שאי אפשר שלא יהיה שם אחד שלא היה שם אתמול, ובתוספות אמרו דשבת כפנים חדשות כדאמרינן במדרש. וכ"כ הרא"ה (כתובות ז:) הריטב"א (כתובות ז:) והר"ן (כתובות ג. מדפי הרי"ף, ובחידושיו ח.) והארחות חיים (הלכות ברכת המזון). גם רבינו ירוחם (אדם וחוה נתיב כב חלק ב דף קפו טור ב) כתב בתחילה ששבת הוי פנים חדשות ואח"כ הביא את המנהג שנהגו אחר התפילה בשבת לבוא לבית החתן ולברך ואומרים שא"א שלא יהיה שם פנים חדשות.
ולפי כל הנ"ל נראה לישב מש"כ לעיל לתמוה לעיל, מנין לראשונים לחדש ששבת הוי פנים חדשות, די"ל שמכיון שראו את המנהג שנהגו לברך בשבת בבית החתן מבלי להקפיד על פנים חדשות, נתנו טעם למנהג דהוא משום ששבת הוי פנים חדשות. ושו"ר בשו"ת הרשב"ש (סימן תלד) שכתב וז"ל: בענין ברכת חתנים שמברכין אותה ביום השבת ובשאר ימי השבוע בלא פנים חדשות. דע כי כבר צוחו בזה קמאי דקמאי, וביום השבת "מצאו קצת טעם" משום דבאה שבת באו פנים חדשות, אבל בשאר ימי החתונה ראוי לגעור בהן. עכ"ל .
ובשו"ע כתב כדעת התוס' וסיעתם, וז"ל: וי"א דשבת וי"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית, אבל לא בסעודה שלישית, וכן פשט המנהג.[7]
♦
ה.
אם צריך שני אנשים או מספיק באחד שהוא פנים חדשות
הנה, לדעת רוב הראשונים סגי באדם אחד שהוא פנים חדשות וכבר קיבצם בשו"ת יביע אומר (ח"ג אה"ע סי' יא), שכ"כ הערוך (ערך פן) "אדם" שלא היה בחופה. וכ"כ בס' המנהיג (אירוסין ונישואין) "פנים חדשות שאוכל שם "אדם" שלא אכל אתמול". וכ"כ הריטב"א (כתובות ז:) "כשבא לשם "אדם" חשוב דלא הוה תמן מעיקרא". וכ"כ הר"ן (ג. מדפי הרי"ף) "לפי שאי אפשר שלא יהיה בשבת "אחד" שלא היה אתמול". וכ"כ הטור (סי' סב) "שאפי' אם יש שם "מי שלא היה" בשעת ברכה לא מקרי פנים חדשות". וכ"כ האורחות חיים (הל' ברכת המזון) "ונהגו לברך ג"כ בשבת לפי שא"א שלא יהיה שם בשבת "מי" שלא שמען".
כל קבל דנא מצאנו בשו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם (סימן פו) שכתב בדעת הרמב"ם דבעינן שני אנשים לפנים חדשות וז"ל: ואולם גדר פנים חדשות לפי מה שנמסר בשם אבא מארי ז"ל בענין זה הוא לא פחות משנים כי פנים לשון רבים, והפחות של רבים לפי ההלכה שנים, לאמרם ז"ל מיעוט רבים שנים, וכך הדבר מבואר מן החבור לאמרו ז"ל אבל אם היו האוכלים אחרים וכו', ומובן אחרים רבים, ולכל הפחות שנים. עכ"ל. והביאו בשו"ת פעולת צדיק (ח"ג סי' רנב) בשם רבי זכריה הרופא, וסיים ע"ז דמי יוכל להכניס ראשו בספק לא תשא.
וקשה, דאם דעת הרמב"ם היא דבעינן שנים, א"כ היה לו לכתוב כן בפירוש ולא לסמוך ע"כ שנבין כן מעצמינו. ומש"כ רבי אברהם לדייק ממש"כ "האוכלים אחרים" שהוא לשון רבים ג"כ קשה, שהרי כתב גם "חתנים מן המנין" והלא איכא חתן אחד בסעודה, וע"כ לומר שהרמב"ם כתב כל הלכה זו בלשון רבים, ואין לדייק ממנה דבעינן תרי פנים חדשות. גם מש"כ שפנים הוא לשון רבים ג"כ קשה, שהרי מצאנו במקרא שפנים נאמר גם על היחיד וכמש"כ בספר שמות (לג, יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. הרי שפנים אחד מתיחס לשם שהוא יחיד ופנים השני מתיחס למשה שהוא יחיד. וכן בדברים (כח, נ) גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון. ובירמיהו (ב, כז) כי פנו אלי ערף ולא פנים. וכמו שלשון ערף הוא לשון יחיד כך לשון פנים הוא לשון יחיד. וכן ביחזקאל (ב, י) והיא כתובה פנים ואחור. וכן ראיתי בשיטה מקובצת (כתובות ז:) שכתב וז"ל: "יש מי שאמר דבעינן לכל הפחות שנים מדנקט ר' יהודה פנים חדשות ומיעוט רבים שנים וטעותא היא". עכ"ל. וכן העיר בשו"ת בית מרדכי הנ"ל בסוף תשובתו, שבלשון הקודש "פנים" משמש ג"כ בלשון יחיד.
ויש להוסיף בזה שרבי אברהם לא שמע כן מאביו אלא כך נמסר לו מאחרים שכך דעת אביו, וזה פחות חזק מאם היה שומע מאביו ממש. ובפרט שסתמות לשון הרמב"ם לא משמע דבעינן תרי. וכן ראיתי בב"ח (סי' סב) שהבין בדעת הרמב"ם דסגי באדם אחד שהוא פנים חדשות. וכ"כ הבית שמואל (ס"ק ז) והחלקת מחוקק (ס"ק ט) בדעתו. ועדיף לנו לומר כן כדי להשוות דעת הרמב"ם עם כל הפוסקים מאשר שנאמר שחולק, ולהחשיבו בזה כדעת יחיד ממש. וכבר מצאנו שכיוצא בזה כתב הב"י ביו"ד (סי' רעא) גבי שתי גירסאות ברמב"ם וז"ל: ואף על פי שמדברי תשובתו לחכמי לוני"ל על מה שכתב בפ"ג נראה שהיה גורס כגירסת הר"ן אפשר שאח"כ חזר בו ותיקן כמו שכתוב בספרים שלנו ונוסחא זו עיקר "שהיא מסכמת לדעת רוב הפוסקים"[8]. עכ"ל. והוא חידוש גדול, שהעדיף לומר שהרמב"ם חזר בו מאשר לקיים את גירסת הר"ן שהתשובה מסייעתו, וכל זה כדי להשוות דעת הרמב"ם לרוב הפוסקים, וא"כ ק"ו בנדו"ד שעדיף לומר כן.
♦
ו.
והנה, בסידור בית עובד (דיני ב"ח אות יג, דף ר ע"ב) כתב שבאה"ק נהגו שלא לברך ז' ברכות אלא בדאיכא שנים פנים חדשות, ואפי' שאינם מרבים בשבילם. והוא המנהג הנכון. והביאוהו בספר שמח נפש (דכ"ח ע"א) ובספר יפה ללב (ח"ד סי' סב ס"ק כב). ובשו"ת יביע אומר (ח"ג אה"ע סי' יא) סמך על זה להלכה. ולכאורה קשה, דלפ"ז יוצא שאין להחשיב את השבת כפנים חדשות כי דין זה יכון רק אליבא דהתוס', אך לדעת הרמב"ם שא"צ שירבו בשבילם ממילא שבת לא חשיבא פנים חדשות, וכמש"כ לעיל בשם הראנ"ח. ונמצא א"כ דמה שנוהגים להחשיב את השבת כפנים חדשות ומאידך לא להצריך אדם שמרבים בשבילו הוי תרי קולי דסתרי אהדדי[9].
♦
ז.
ולענין הלכה נראה שמכיון שהמנהג דלא כמרן, וגם יש סתירה במנהג, עדיף להחמיר ולהצריך פנים חדשות שמרבים בשבילם לחוש לדעת הסוברים כן. ולענין שבת יש לחוש לדעת הגאונים. הרמב"ם והרמב"ן דס"ל ששבת לא חשיבא פנים חדשות וסב"ל, ובפרט שדין זה מאד מחודש. ואף שבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל, מ"מ בנדו"ד יש לנו מנהג אחר שסותר. שלא מצריכים שהפנים חדשות יהיו בני אדם שמרבים בשבילם, וכדעת הרמב"ם, ולפ"ז שבת לא חשיבא פ"ח. אך נראה שלגבי שבת סגי בפנים חדשות שאין מרבים בשבילם. דבכה"ג יוצא אליבא דכו"ע. דלהרמב"ם לא בעינן שירבו בשבילם, ולתוס' וסיעתם שבת הוי פנים חדשות.
ולענין לברכה באדם אחד נראה שהמיקל יש לו על מה שיסמוך. לפי מש"כ לעיל. שאף שיש מחלוקת בדעת הרמב"ם (בחיבור) אם צריך שנים מ"מ נראה יותר דלא סבירא ליה כן אלא כדעת רוב הפוסקים דסגי באדם אחד. וגם אם נאמר דס"ל דבעינן תרי, מ"מ הו"ל כדעת יחיד נגד כל הפוסקים, ובכה"ג אין לחוש לסב"ל בספק דעה נגד כל הפוסקים.
♦ ♦ ♦