הערה על מאמרו של הרב יעקב שכטר "חורבן וגאולה" (עמוד י')
שלום וברכה.
קראתי את מאמרו חורבן (גלות) וגאולה (צפיה לישועה) של הרב יעקב שכטר שליט"א בירחון האוצר תמוז תשע"ט. כדי לחדד ולחזק עוד את הדברים - בפרט בימי בין המיצרים שבהם מדגישים יותר את הצער ומנהגי האבלות ופחות פחות את הציפיה לישועה - הייתי מוסיף כמין חומר לדברים לומר שהגלות והגאולה ניתנו בכריכה אחת ואי אפשר לזו בלא זו.
והעניין נרמז לענ"ד בטעם למצות כורך בליל הסדר, משום שמצה היא סמל וזכר גם לשעבוד (הא לחמא עניא) וגם זכר לגאולה ביציאת מצרים, וע"כ יש לאכול את המצה בהסיבה כבני חורין ומרור הוא זכר לשעבוד לכן כורכים אותם יחד. רוצה לומר, שגזירת השעבוד והגלות ניתנה בכריכה אחת יחד עם בשורת הגאולה, כפי שהיה בברית בין הבתרים שנתבשר אברהם אבינו על גלות בניו בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ובאותה נשימה כביכול הבטיחו על הגאולה "ואחר כך יצאו ברכוש גדול", וכן בירידת יעקב למצרים יעקב אבינו ירא לרדת למצרים אך הקב"ה מבטיחו "אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה". הראית לדעת כי אין גלות ללא גאולה ואי אפשר שתתקיים זו בלא זו כיון ששתיהן כרוכים זו בזו. ומכאן נובע ממילא החיוב לצפות לישועה, וכדאיתא בגמרא מכות (כד:) שהיו רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי וכו' שוב פעם אחת היו עולים לירושלים (אחרי החורבן) כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו "הזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה, אמר להם לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו, וכי מה עניין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' בזכריה כתיב (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, עד שלא נתקימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה,עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו, עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.
ובהאי סליקא לה מסכת מכות וה' יתברך יאמר די למכותינו וסוף לצרותינו. כי כבר אנחנו בתקופת בין השמשות בין הגלות הלזו לגאולה השלמה, כהפרש הזמן בין חמץ למצה בין גלות לגאולה, וה' ברחמיו יחיש את גאולת עמו ישראל בביאת גואל ובבניין אריאל בב"א.
ראובן אוחנה, צפת עיה"ק ת"ו
♦