הערה על מאמרו של הרב עמיחי כנרתי "דין יחוד עם דודתו - האם יש בו חומרא של 'גייסא ביה'" (עמוד פ"ה)
הערה למאמר של הרב עמיחי כינרתי [תמצית שיעור של חכ"א], את המימרא של רב אסי (קדושין פ"א:) 'אמר רב יהודה אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועםבתו' - הרמב"ם לא פסק, והר"ן פסקה רק לגבי אחותו, ורבינו ירוחם פסקה לגבי כל הקרובות [כ"ג א': 'מתיחד אדם עם חמותו ודר עם אמו ועם בתו כך כתב רב אסי... והתוס' פסקו כרב אסי... ונראה דבשאר עריות אסור להתיחד, ודוקא לדור אבל לפרקים מותר להתיחד עם כל העריות הקרובות כגון אחותו ודודתו וכיוצא בהן, והרמב"ן (צ"ל 'רמב"ם') כתב סתם אסור להתיחד עם כל עריות שבתורה חוץ מאמו ובתו, וכן נראה עיקר']. ויש להוכיח שכך הדרך הרווחת בפוסקים להיתר, כגון ברדב"ז (ז' ל"ב) '...לגבי אחותו אסור לדור אף על גב דמותר להתיחד עמה ועם שאר העריות שהן דומיא דאחותו', ובהגהות רש"ש [קדושין פ"א: 'נ"ל דאחותו דקאמר רב יהודה ל"ד אלא ה"ה שאר קרובות... ובזה א"ש מה שלגלג אותו תלמיד על ר"ט שלא רצה להתייחד עם כלתו'], ודלא כאמרי יושר שהתפלא מנין זאת לרש"ש. וממילא העיקרלהלכה - שמותר להתייחד הן עם עריות דשאר [קרבת דם] והן עם עריות של חיתון - לאחר שחז"ל ביטלו את היצרא דעריות, וממילא מותר להתייחד עם כלתו וחמותו ודודתו, שלא על בסיס מגורים קבועים, אלא שמאחר וסתימת ספרי זמננו לאיסור - יש להתיר רק בשעת הצורך.
יואל שילה
♦
תגובת המחבר
תודה על התגובה בשם חכ"א. נראה יותר נכון שלא להגדיר "העיקר להלכה להתיר וסתימת פוסקי זמננו לאיסור", אלא שרוב הפוסקים כך הבינו בסוגיות ובדברי הראשונים שאיסור ייחוד כולל גם את הקרובות, חוץ מאמו, בתו ואחותו. וראה מה שכתבתי בהערה ב' במאמרי הנ"ל.
♦