הערה על מאמרו של הרב עמנואל מולקנדוב "בדין חיוב אכילת מיני תרגימא בסוכה" (גיליון כ' עמוד קצ"א)
א.
בס"ד
אלול התשע"ט
לכבוד הרה"ג עמנואל מולקנודב שליט"א
במה שכתב כת"ר אשתקד (גיליון כ' עמ' קצט) שיש לברך על אכילת כביצה פה"ב בסוכה, והטעם משום שיש כמה ספקות לברך, וכפי שכתב בחזו"ע (סוכות עמ' קלד) לעניין ברכת לישב בסוכה כשאוכל ג' ביצים פה"ב, שמכיון ויש כאן מצוה דאורייתא עבדינן ס"ס לברך. אולם שו"ר בעין יצחק (ח"ב עמ' תקח אות ה') שכתב לחלק, דמכיון ובכביצה המנהג שלא לברך, לא עבדינן ס"ס לברך נגד המנהג אף במצוה דאורייתא.
ברכת כו"ח טובה
משה בוטון
♦
ב.
יישר כח.
דברי הרב יצחק שליט"א קשים מאוד, ונאמרו כפי הנראה רק כדי ליישב דברי אביו שלא יסתור דבריו, אולם המעיין יראה שיש הרבה קושיות על מהלך זה.
א. ראשית, גם בפה"ב - בחזו"ע שם הב"ד היריעות האהל שכתב ששמע שרבים מגדולי הרבנים בירושלים מברכים ביותר מכביצה וכו' [וכ"ד המאמ"ר], אלא שבחזון עובדיה סיים 'שמנהגנו' כדעת החיד"א, אולם אין זה מנהג ברור.
ב. זה גופא שהאחרונים, שהם הרחיד"א ועוד, לא הנהיגו לברך ביותר מכביצה, אף שבזמנם עוד לא התחיל המנהג, דהא הגינת ורדים פסק לברך בכביצה ומעלה, ולמה הם לא הנהיגו לברך מדין ס"ס, אא"כ נאמר דלית להו כלל זה, ולכן לא הנהיגו כן, אבל מרן הגרע"י שכן ס"ל כלל זה - א"כ הוי מנהג בטעות, שלפי דעתו היו צריכים להנהיג לברך בכה"ג.
ועוד שנראה שהאחרונים שהנהיגו שלא לברך - לא ראו את כל הראשונים שהבאתי, שכתבו שיש חובה גמורה לאכול ולברך בשיעור מעל כביצה, ולכן חשבו שיש בזה סב"ל. אולם, לפי האמת גם בדעת הרא"ש יש מחלוקת אם הוא כיון לשיעור ג' ביצים, ועכ"פ דעת שא"ר שמעל כביצה יש חיוב גמור, וא"כ לא אמרינן בזה סב"ל.
ג. מצאנו עוד מקומות, כגון בהנחת תפילין בזמן בה"ש, שמרן הגרע"י חידש מדנפשיה לברך מכח כלל זה דהוי ס"ס במצוה דאוריתא, וחלק על הפמ"ג, המ"ב, הבא"ח ושאר האחרונים, ובודאי שהמנהג היה לא לברך משום שכך פסקו כל האחרונים, והוא זה שחידש לברך, ולא התחשב כלל במנהג. והרי אנו יודעים שמרן הגרע"י לא מתחשב במנהגים, ורק כאן פתאום המנהג חשוב שלא לעשות נגדו ס"ס?
ד. המעיין במאמרי שם יראה שצירפתי ענין זה לסניף בעלמא, אבל יש עוד הרבה טעמים חזקים לברך גם ללא כלל זה, ולא מצאנו אף אחד מהראשונים שיסבור בכה"ג שאסור לברך מכל הטעמים שהבאתי שם, ואין לחוש בזה לסב"ל כלל.
ה. עיקר המאמר היה להוכיח שיש חיוב גמור לאכול בשר ודגים וכו' העשויים לשובע, ולא להקל כפי שהקלו רוב האחרונים בענין משום שלא ראו את דברי הראשונים המחייבים, ואם בזה אתה וריעיך מסכימים עמי - והיה זה שכרי, לגבי הברכה - מי שעדיין לבו נוקפו שלא יברך [אע"פ שלפי דעתי אין בזה חשש וכנ"ל], אבל העיקר שלא יקל לאכול מחוץ לסוכה.
בברכת כתיבה וחתימה טובה
עמנואל מולקנדוב
נ"ב. יש לי להוסיף יותר, שהקביעה של הרב יצחק שבג' ביצים אין מנהג - אינה נכונה, מרן הגרע"י זצ"ל בעצמו בקול סיני משנת תשל"א וכן ביחו"ד ח"א סי' ס"ה פסק שמברכים רק בד' ביצים. וכ"פ הרב יצחק עצמו בילקוט יוסף הישן מועדים ח"ה [וכך נהג הוא עצמו מן הסתם במשך רוב ימי חייו עד שיצא החזו"ע, ואיך יכול לומר שאין ע"ז מנהג, אתמהה], וכ"פ האור לציון. וזה היה מנהגו של מרן הגרע"י וכל הפוסקים הספרדים במשך הדורות שחששו לסב"ל הן בקביעות סעודה לענין בהמ"ז והן לענין סוכה [אע"פ שיש פוסקים שכתבו בשניהם ג' ביצים כדוגמת החיד"א]. ורק בשנותיו האחרונות של מרן הגרע"י, כשהוציא את החזו"ע חזר בו וצירף את הדעות שג' ביצים זה כדי אכילת פרס ועשה ס"ס וכו', וא"כ כשם ששינה את המנהג של עצמו ושל שאר רבותיו וחבריו מכח ס"ס זה - ה"ה והוא הטעם אפשר וצריך לשנות המנהג לענין כביצה.
♦
ג.
מרן החיד"א העיד שכבר בזמנו המנהג היה שלא לברך [אולם לגבי קביעות סעודה לא הכריע בין ג' לד' ביצים יעו"ש בלשונו], וכ"כ עוד אחרונים כמובא בחזו"ע שם.
לגבי ברכות, יש חשיבות יתירא למנהגים וכמו שמצינו דלא אמרינן סב"ל נגד המנהג. ומה שהקשתם למה מרן הגרע"י לא חשש למנהג בברכה על התפילין בבה"ש וכן באכילת ג' ביצים, יש לתרץ דדברים אלו אינם שכיחים כמו אכילת כביצה בסוכה, ולכן א"א לומר שיש בזה מנהג, ראה בעין יצחק ח"ג עמ' תרעא אות ל'.
משה בוטון
♦
ד.
אם אתה רוצה לראות עד כמה מרן הגרע"י זצ"ל לא מתחשב במנהגים - תלמד זאת מענין ברכת שעשה לי כל צרכי ביוה"כ ות"ב. שם יש את כל הסיבות ההלכתיות לא לברך; כך דעת מרן השו"ע, דעת האר"י, החיד"א וגדולי הספרדים וכך היה המנהג הפשוט, כפי שנהג ופסק מרן זצ"ל עצמו בצעירותו, ובזה ודאי ששייך מנהג דהא כל שנה כך עושים ונוהגים, ואעפ"כ בסוף ימיו פסק מרן זצ"ל לברך ואף כתב 'מנהגנו' לברך, שזה מנהגו בלבד והוא זה שהנהיג זאת, בעוד שהיום כשקוראים זאת חושבים שכך מנהג הספרדים וכו', וגם שם צירף כל מיני כללים וכו', אבל רואים שהמנהג לא משפיע אם לפי כללי ההלכה צריך לברך [לפי דעתו]. ואטו כאן, שיש כ"כ הרבה צדדים וספקות עד שלא נשאר שום טעם וספק לא לברך לא יהא עדיף מהתם?
אני חושב ששורש הויכוח הוא האם מסתכלים על האומר או על הנאמר, ברור לי שאם אני הייתי מחדש לברך על ג' ביצים ולא על ד' ביצים כנהוג היית אומר לי שאין זה המנהג וכו' - אותן טענות שאתה טוען כלפי כביצה ומעלה.
וכמו כן, אם מרן הגרע"י זצ"ל היה מחדש לברך על כביצה ומעלה מכח הספקות הנ"ל היית מקבלם ולא היית מקשה את כל הקושיות הנ"ל. אם אכן הדברים כך - הויכוח מיותר. אם אתה מסתכל על הנאמר ולא על האומר - כמדומני שדברי יש בהם טעם רב ועכ"פ ודאי שהרוצה לנהוג כן יכול ואין בזה שום ספק.
עמנואל מולקנדוב
♦
ה.
לא הגעתי להוראה ובאמת שאני באתי ליישב את האומר, שלא יהיה סתירה בדבריו.
לגבי ברכת שעשה לי כל צרכי, מרן הגרע"י כותב שהאחרונים שינו את המנהג בטעות, והמנהג האמיתי היה לברך, וכן היה אף בזמן הב"י.
משה בוטון
♦
ו.
המנהג האמיתי לענין ברכה על פה"ב ובשר ודגים מעל כביצה מזמן רב אשי ורבינא ועד לפני כ250 שנה היה לברך לישב בסוכה, והאחרונים בדורו של הרחיד"א וקצת לפניו שינו המנהג לא לברך, ואני בסה"כ מחזיר המנהג לקדמותו. [תגובת הרב משה בוטון: לזה צריך מקורות].
♦ ♦ ♦