הרב עמיחי כנרתי
הקדמת הדפנות לסכך
חידוש ההגהות מיימוניות ופסק הרמ"א
כתב הרמ"א סוף סי' תרל"ה: "אין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות. ואם עשה טפח סמוך לסכך[1] מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות[2], כמו בחוטט בגדיש[3]". ומקורו בדברי ההגהות מיימוניות סוכה פ"ה אות ל, בשם רבו המהר"ם מרוטנבורג[4], לחשוש לזה מצד "תעשה ולא מן העשוי". וביאר במ"ב שם ס"ק ט: "ואין לעשות הסכך קודם וכו' - דבעינן בשעה שהוא עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל, וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אוהל, ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי ולא מן העשוי".
והוא חידוש גדול שלא נמצא בשאר ראשונים, שהרי בגמרא (סוכה טז, א) מבואר לגבי החוטט בגדיש שדי ב"חלל טפח במשך שבעה", ומשמע שלא רק שא"צ ממש דופן כשרה עשרה טפחים, אלא שהעיקר הוא שיש שֵׁם "חלל" שם כדי שיהיה נחשב לאהל, ויהיה עליו שם גג וסכך, ומנין לחדש שצריך גם דפנות לכך, אם יש חלל טפחה). ובאמת, בהלכות שבת ובהלכות טומאה נחשב "אהל" גם בלי מחיצות.
והעירו ע"ז כבר בספרי זמננו (ערוך השלחן שם סע' ה, קהילות יעקב סוכה ו, הליכות שלמה סוכה פ"ח דבר הלכה אות טז, שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' נט, ח"ז סי' נו וח"ח סי' קמו, ברכת אברהם סוכה טז, א) שיש באיסור הקדמת הסכך חידוש גדול, ולא ברור כ"כ הגדר והסברא בזה. וערוה"ש שם כתב שהוא רק "זהירות בעלמא".
ובכמה מהראשונים נמצא שאינם סוברים כלל את חומרת ההגהות מיימוניות, ולשיטתם אפילו לכתחילה מותר להקדים את הדפנות:
ראה פסקי רבינו יקר שנדפסו בספר הזכרון מוריה לגר"ח שמואלביץ זצ"ל (עמ' רפו, סי' לז) שכתב להדיא שמותר לשים סכך קודם הדפנות, וכן נמצא להדיא בסמ"ק מצוריך (מצוה צב אות שה) שאין לחוש לתקן את הסכך קודם הדפנות, וכ"כ מפורש עוד ראשוניםו): תוס' רבינו פרץ סוכה טז, א, ספר הנייר סי' יג בהגה בשם הרב מאיוורא, צרור החיים דיני הסוכה סוף אות א.
♦
האם מעכב בדיעבד
עיקר[5]ההערה[6]על החידוש בחומרא זו נמצא כבר בב"ח על הטור שם[7] ובברכי יוסף, ומכח זה הם נקטו שדין ההגהות מיימוניות והרמ"א הוא רק לכתחילה לחומרא[8], "ובוודאי אין זה רק זהירות בעלמא"[9], "וכן משמע קצת מלשון הרמ"א"[10].
אמנם, הלבוש שם נקט שהוא לעיכובא[11], וכן מבואר כבר בלשון מנהגי מהר"ש סי' רסח: "סוכה שסיככה קודם עשיית דפנותיה פסולה"[12]. ובמ"ב שם ס"ק י משמע מלשונו שנוטה לזה[13]: "ובדיעבד אם עשה קודם הב"ח מכשיר, והרבה אחרונים חולקין עליו ודעתם דאף בדיעבד פסול".
ומ"מ נראה שאין זו הכרעה גמורה[14], וגם בין המתירים נמצאים מגדולי הפוסקים, כמו המקור חיים והשואל ומשיב ועוד, ובשער הציון ציין גם אחרונים כשיטת הב"ח. וראה בספרי זמננו (כגון ספר הלכות חג בחג לרב קארפ שליט"א פ"ב סע' ז הערה 17 ובספר מקראי קודש לרב משה הררי שליט"א פ"ג הערה קג) עוד רשימת אחרונים בנידון זה. וגם בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קמו נוטה לקולא, כשיטת הב"ח[15].
ויש שהסתפקו בזה מה ההכרעה[16]. ועכ"פ אפשר לצרף את שיטות הראשונים שהקלו לגמרי, כמובא לעיל, ולא ראום גדולי האחרונים[17].
♦
האם צריך לחוש לדין זה כשאין ידיעה
והנה, בקובץ מוריה (תשרי תשע"ט עמ' רכד) כתב הג"ר יעקב דוד אילן שליט"א[18]:
נראה לעורר תיקון להלכה, דהנה קיי"ל דסוכת גנב"ך כשרה, ומצוי ששומרי מצוות מסתמכים לאכול בסוכה העשויה ליד חנויות וכיו"ב, כשהסוכה נראית כהלכתה והסכך נראה כשר ואינו מחובר[19] וכו', אך יש לעורר כי מן הראוי לבדוק ולברר האם גם הסוכה בעשייתה היתה כהלכה, והיינו האם עשית הדפנות היתה קודם לסכך, כי פעמים שבסוכות אלו היו ד' מוטות וסכך, ורק אח"כ הניחו הבדים לדפנות, ובזה הסוכה פסולה מהתורה כפי שפסק הרמ"א כדעת ההג"מ. וברור שאף סוכת גנב"ך כשרה מ"מ ה"ד בדידעינן שעשיית הסוכה היתה כהלכתה ונעשו בה הדפנות קודם לסכך, וראוי לעורר על כך.
ומבואר מהלשון שגם הרב הכותב שליט"א לא נקט שהיא חובה גמורה לחוש בזה, אלא ש"מן הראוי" "לבדוק ולברר" אם אפשר לברר. וגם לשיטתו נראה שאם אי אפשר לברר יכול לסמוך לקולא.
ולכאורה נראה יותר להקל בזה, גם אם מדובר בסוכה שאינה של בן תורה וקיים חשש גדול שהוא אינו מכיר את הדין המחודש הנ"ל של חובת הקדמת הדפנות לסכך. דהנה, מצד ההלכה חידוש הרמ"א הוא חידוש גדול, ולא ברור כלל שהוא לעיכובא, ואין לנו הכרעה ברורה בזה בין האחרונים, כמו שהתבאר לעיל.
ומצד המציאות, נראה ברור שבסוכה בדפנות מעץ אין מקום להסתפק איך בנו אותה, וכן בסוכה מבדים המצויה היום, שמשחילים את הברזלים בתוך הבד, גם ברור שבנוה באופן הכשר. ומה שיש להסתפק הוא רק בסוכה מבדים שקושרים אותם חיצונית למסגרת הברזל, ושם באמת אולי העדיפו הבונים לשים את הסכך תחילה, כגון שיהיה צל בשעת העשיה או כגון שמצאו כעת אנשים שיעזרו לשים את הסכך (ומ"מ גם בזה לעיתים המציאות מראה יותר שהקדימו את הדפנות, כגון שיש קשירה של הבדים גם לברזל למעלה, ואם הסכך נשען על הברזל הרי קשה הדבר, ותלוי בהגבהה של הלייסטים ששמו מחמת דין מעמיד). ואם היא סוכה מבדים יתכן גם שלא הכינו את הלבוד בדופן לפני ששמו את הסכך, וראה על פרט זה בסוף המאמר.
ומ"מ לפ"ז הוא ספק ספיקא[20] לגבי הכשרות של הסוכה, כשאינו יודע איך עשאוה[21].
ויל"ע האם בספק ספיקא יש חובה לברר לפני כן. ומצאנו לגבי רוב וחזקה שלכתחילה אם אפשר לברר צריך לברר, ראה פסחים ד, א לגבי חזקה "למאי נפק"מ, לישייליה"[22] ובר"ן שם לגבי רוב, ועיי"ש מה שציין בספר מראה מקומות "אהל תורה" (לג"ר חיים אריה חדש שליט"א, ר"י אור אלחנן). ולגבי ספק ספיקא האם צריך לברר נחלקו הראשונים והאחרונים, ראה בש"ך יו"ד סי' קי כללי ספק ספיקא אות לה, שו"ת נו"ב יו"ד קמא סי' נז, שו"ת רעק"א סי' עז, וכן בחת"ס תחילת מסכת כתובות בהבנת מחלוקת רש"י ותוס' לגבי טעם תקנת המשנה שם בתולה נישאת ביום הרביעי, ואכמ"ל. ולא הוכרע דין זה.
ולכן נראה, שאע"פ שהנפגש בסוכה שלא ידוע אופן עשייתה ומחמיר לברר (או שמחמיר לאכול שם רק דברים אחרים ולא פת או מיני מזונות כביצה) ודאי ראוי וטוב ותבוא עליו ברכה[23], וק"ו מעסקי העולם שהאדם בוחר לעצמו הדרך הבטוחה[24], מ"מ מעיקר הדין לא ברור שחייבים בזה, ונראה שאפשר בנידון דידן שהוא חומרא מחודשת[25] לסמוך על זה שהוא ספק ספיקא ולא חייבים לברורי[26].
ולעיתים זו טירחה לשאול, או בושה (לשואל או לנשאל), ולדברינו לא חייבים להחמיר בזה[27].
ולגבי ברכת "לישב בסוכה" יל"ע האם יכול לברך במקרה כזה, או אולי עדיף עכ"פ להמנע מלברך לישב בסוכה, מחשש ברכה לבטלה לדעת הרמ"א והפוסקים שהבינו בדעתו שדפנות קודם הסכך הוא לעיכובא. ולדברינו, שהוא ספק ספיקא, באנו לנידון של ספק ספיקא האם מועיל לברכה, ראה במ"ב סי' תפט ס"ק לד ושעה"צ שם ס"ק מה לגבי ברכה על ספירת העומר בספק ספיקא (ובמקור הדברים בתרוה"ד סי' לז), והגרע"י זצ"ל האריך על מחלוקת האחרונים בזה בכמה מקומות מספריו, ואין בזה הכרעה ברורה, ואפשר לסמוך לקולא[28].
וכל זה הצעת דברים לפי הנראה ומסתבר, ונתונים הדברים בידי רבנן ותלמידהון להכריע.
♦
האם צריך תחילה דפנות כשרות
לגבי סוכה מבדים שדפנותיה זזות ברוח[29], וצריכים לסמוך לכשרותה על מוטות או חבלים ודין לבוד[30], יתכן שיש מקום להקל שלא לעשות לפני הסכך, ולומר שיש דין אהל ע"י המחיצות גם אם הן זזות ברוח ואינן כשרות הלכתית (וכמו שדי בדופן טפח, שאינה דופן כשרה), ומנין להוסיף גם דבר זה לחומרא.
וכמדומה שיש רבים מהיראים שמחמירים גם בזה, לעשות את הלבוד לפני הסכך. וכנראה סברתם בזה היא שאם הבד זז ברוח אין על זה כלל שם "דופן" ו"מחיצה" גם כדי ליצור שם אהל[31], שזהו טעם הרמ"א, ואינו כמחיצה טפח, שרק חסר ב"שיעור".
ובילקוט יוסף כתב שצריך תחילה "דפנות כשרות כהלכתן". וצ"ע לדינא, ולא ראיתי בספרים שדנים בזה[32].
♦ ♦ ♦