הערה על מאמרו של הרב דניאל א' אדר "דין פיוטים בקריאת שמע וברכותיה, קרובות, אזהרות וּרשויות" (גיליון ל"ב, עמוד ל"ו)
א. מה שתקף את דברי החוקר גינצבורג שהכחיש את דברי רב יהודאי גאון שהרבה מנהגים נתקנו מחמת שעת השמד, וכתב שלא הביא אפילו בדל ראיה לדבריו.
גם אני מזדהה לחלוטין עם הביקורת הכללית על דרכם של החוקרים הללו, אך במקום ההוא דבריו נראים נכונים, גם אם לא הביא כ"כ ראיה, כי שם מדבר על המנהג לומר שמע ישראל בקדושה במוסף שבן באבוי כתב שנתקן בשעת השמד, והמו"ל כתב שכך היה המנהג הקדום בא"י. ואכן כן נראה בודאי, שהרי מבואר בפדר"א ספ"ד ובמדרש כונן פכ"ד שהפסוק שמע ישראל הוא באמת חלק מהקדושה של המלאכים, ובפי' הרד"ל שם כתב שלשון הפדר"א מוכיח שבא לפרש את נוסח הקדושה של מוסף.
וכן בהמשך הדברים האריך להראות בבירור ובצדק שכל המנהגים שאמר עליהם בן באבוי שהם משעת השמד באמת מקורם טהור בירושלמי ומדרשים.
ואמת הדבר, שבזמן אביי ורבא היו גזירות רבות בא"י, אך עכ"ז לא נשתכחה התורה מהם כהוא זה, ולא פסקו מהם ישיבות וגאונים, וכל מנהגיהם קדושים ונאמנים.
ב. בהערה כ"א כתב שהעירו לו שבא"י אמרו ישתבח ואולי אף ברכה לפני הזמירות, זה נכון, אך באמת ברכת ישתבח אצלם לא היתה הברכה שלאחר פסוקי דזמרה, כי מסידורי הגניזה הקהירית (הובאו בספר "תפילה ומנהגי תפילה ארץ ישראליים בתקופת הגניזה" עמ' 246, 247, וראה עוד שם עמ' 264, 266, 270) מבואר שהיו קהילות שחתמו אחר המזמורים "ברוך אתה ה' מהולל בתשבחות" ואמרו "ברכו את ה' המבורך" וקראו עשרת הדברות, ורק אח"כ אמרו נשמת וישתבח (ובחול רק ישתבח) ושירת הים וקדיש וברכת יוצר אור.
נמצא שאצלם נשמת וישתבח לא היו ברכה שלאחר פסד"ז כלל, אלא ענין חדש לחלוטין, וממילא הפיוטים שאמרו לפני נשמת לא היו בין הברכות כלל (ובמקום אחר הארכתי להוכיח שלענ"ד הרבה קדמונים סברו שגם הנשמת והישתבח שלנו אינם ברכה שלאחר פסד"ז, אלא דבר בפני עצמו, והברכה שלאחר פסד"ז הוא הפסוקים ברוך ה' לעולם אמן ואמן וכו').
בברכה מרובה
דוד אריה הילדסהיים
♦