מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים
מצוות אכילה מדאורייתא
לכבוד יד"נ, הרה"ג המפורסם מזכה הרבים, רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים. שלום רב.ראיתי מה שהקשה מע"כ שליט"א בדברי תשו' חת"ס חו"מ ס' קצ"ו, שמצות עשה של אכילת מצה משומרת בליל פסח היא יחידה נשארת לנו מכל מצות אכילה שבכל התורה, אין לנו פסח ולא קדשים לא תרומה ולא מעשר עני רק מצוה לשנה. והקשה כת"ר שליט"א בס' פרדס יוסף החדש הגש"פ אות תקל"ה, שהרי גם בעיו"כ יש מ"ע באכילה וכדיליף בר"ה ט' ע"א, מועניתם את נפשותיכם.
♦
לפו"ר י"ל דהחת"ס אזיל בשיטת הרמב"ם שהשמיט הך דינא דאיכא מ"ע באכילה בעיו"כ, דהשמיט הא דאמרי' ביומא פ"א ור"ה ט' דכל האוכל בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, וכתב בס' ערוך השולחן (ס' תר"ד ס"ו) שס"ל להרמב"ם דליכא מצוה כלל באכילה בעריו"כ ומש"ה השמיט עי"ש. ומרן הגר"ח קנייבסקי כתב לי בטעמא שהשמיט הרמב"ם מצות אכילה בעיו"כ דס"ל דאכילה בעיו"כ הוי רק עצה טובה, והיינו עצה טובה שיהא לנו כח לצום. וע"ע מש"כ בהשמטת הרמב"ם למצות אכילה בעיו"כ בשו"ת רבבות ויובלות (ח"ד ס' תמ"ג) להגר"א גרינבלאט זצ"ל. וא"כ י"ל שס"ל להחת"ס כהרמב"ם דליכא מ"ע כלל באכילת עיו"כ, והוי רק עצה טובה שיהא לו כח לצום, שזהו טעם אכילה בעיו"כ כמבואר ברש"י (ברכות ח' ע"ב ד"ה מעלה עליו ויומא פ"א ע"ב ד"ה כל האוכל), וכ"כ בשערי תשובה (ש"ד אות י'). א"כ ליכא מ"ע באכילה בעצם, אלא עצה טובה למצות עינוי. אמנם, בשו"ע או"ח ס' תר"ד ס"א פסק שמצוה לאכול בעיו"כ להרבות בסעודה, מ"מ י"ל שס"ל לחת"ס כהרמב"ם שהשמיט הך מ"ע. ולמש"כ הערוה"ש ס"ל לרמב"ם דליכא מ"ע כלל בעיו"כ, אף מדרבנן.
אולם, מצאתי בחת"ס שבת קי"א דכתב בתו"ד שמצות אכילה בעיו"כ מד"ס ואסמכוהו אקרא, עי"ש ובחת"ס פסחים ב' ע"א. אמנם, אף אם נימא שס"ל לחת"ס שיש מ"ע מדרבנן באכילת עיו"כ, מ"מ הוי מדרבנן, ולא קשה על דבריו דרק אכילת מצה מה"ת. אמנם, בספר נופת צופים לידידי הרה"ג רבי יהודה קוק (יומא עמ' קי"ח), הקשה בסתירת החת"ס שס"ל שאכילת עיו"כ מדרבנן, ממש"כ בהגהת או"ח ס' תר"ד שאסור להתענות בעיו"כ אפי' תענית חלום, עי"ש ומש"כ לתרץ בס' עקדת משה ח"ד ס"י עי"ש.
♦
א. ב.
ואכתי פש לן לברורי דעת החת"ס, דהא איכא מצות אכילת כזית ראשון בסוכות דיליף גז"ש ט"ו ט"ו מחג הפסח, כמבואר בסוכה כ"ז ע"א עי"ש. א"כ עצם אכילת כזית ראשון בסוכה הוי מ"ע, ומ"ט כתב החת"ס דמצות אכילת מצה יחידה מכל מצות אכילה?ונראה בזה ע"פ מה שחקר בשיעורי רבי ברוך בער זצ"ל (ח"ג ענינים ס"א) בגדר הך ילפותא דט"ו ט"ו מחג הפסח, אם המצוה היא באכילה, כאכילת מצה, או דלמא האכילה היא רק היכ"ת לקיים המצוה, דעיקר המצוה הוא הקביעות שתהא בסוכה, לקבוע דירתו בסוכה, והאכילה בסוכה היא חלק מקביעותו. וא"כ י"ל דליכא מ"ע באכילה גופא, והאכילה היא רק היכ"ת והכשר למצות הקביעות שתהא בסוכה, ורק אכילת מצה איכא מצוה בגוף האכילה, ואילו באכילת כזית זהו היכ"ת למצות סוכה. והארכנו בחקירה זו בבית מתתיהו ח"א ס"ז אות י"א עי"ש ובס' ירח למועדים סוכות ס'.
♦
אמנם ילה"ק ע"ד החת"ס ממש"כ החת"ס עמ"ס שבת קי"א, שביו"ט מצות אכילה דאורייתא, ויליף מושמחת, ועונג אין מפורש בו, והאוכל שלא לתיאבון נהי שלא התענג מ"מ מצות אכילה קיים, ומשא"כ בשבת בעי עונג דווקא. וכתב החת"ס דאף למש"כ הרמב"ם פ"ל משבת, דעונג שבת וכבודו הוא מד"ס דכתיב וקראת לשבת עונג, אין כוונתו שהוא מדרבנן, אלא הוא דאורייתא ממש ואסמכוהו אקרא, ומש"ה כתב הרמב"ם פ"א משבועות דהנשבע להתענות בשבת הוי מה"ת, וחנוכה ופורים מד"ס, עי"ש ובשו"ת חת"ס או"ח ס' קס"ח. וא"כ דס"ל לחת"ס דעונג שבת מה"ת, וכן ביו"ט מצות אכילה מה"ת, א"כ כשאדם אוכל בשבת ויו"ט הוא מקיים מ"ע מה"ת, ומ"ט כתב החת"ס שמצות אכילת מצה יחידה מכל מצות אכילה. אמנם, מצינו בתוס' רי"ד פסחים צ"ט ע"ב דאכילה בשבת מדרבנן, ואכילת מצה מה"ת עי"ש, וע"ע מה שציינתי בזה בבית מתתיהו ח"א ס' ט"ו אות ב' אם עונג שבת מה"ת ואכילה בשבת עי"ש. ומ"מ למש"כ החת"ס, דאכילה בשבת ויו"ט מה"ת, מ"ט כתב החת"ס שמצות מצה היא יחידה במצות אכילה.
וע"כ י"ל אף אם נימא שאיכא מצות עונג שבת מה"ת, מ"מ אין המ"ע בגוף האכילה, כאכילת מצה, אלא עיקר המ"ע הוא שיהא האדם מעונג, ומש"ה כתב השו"ע או"ח ס' רפ"ח ס"ג אם מתענג שלא לאכול, דאכילה בשבת צער לו א"צ לאכול. הרי שאין המצוה בגוף האכילה, אלא האכילה היא היכ"ת לקיום המצוה דעונג, וה"ה י"ל במצות אכילה ביו"ט, אין המצוה בגוף האכילה, אלא ע"י האכילה מתקיימת מצות שמחה דיו"ט, והאכילה היא הכשר והיכ"ת לקיום המצוה דשמחה. וזה הוא מה שכתב החת"ס דמצות מצה היא יחידה, דהיינו שהאכילה גופא היא המצוה.
♦
ג. ד.
אולם יש לדון עוד בדברי החת"ס, שידועה דעת הרמב"ן (מ"ע ג') שיש מצוה מה"ת באכילת פירות שביעית, וכ"כ הרשב"ץ (זהר הרקיע מ"ע ס"ו) עי"ש. וא"כ כשאוכל פירות שביעית מקיים בזה"ז מ"ע מה"ת, ומ"ט כתב החת"ס שרק מצות אכילת מצה היא היחידה מכל מצות אכילה? ולכאורה יהא מוכח מהחת"ס דס"ל דליכא מצות אכילת פירות שביעית, וכמו שנקט החזו"א (שביעית ס' י"ד) עי"ש וע"ע בס' פירות שביעית (פי"ב ס"ח) מה שהביא בזה ובס' כרם אליעזר (שביעית ס' ל"ה).אמנם, י"ל דאף אם ס"ל לחת"ס כהרמב"ן שיש מ"ע באכילת פירו"ש, מ"מ ס"ל דרק מצה היא מצוה יחידה שהיא מ"ע בגוף האכילה, ואילו אכילת פירו"ש, כתב בשו"ת חשב האפוד (ח"א ס' ס"א) וכ"כ בס' חוט שני (פסח פי"ז, שביעית פ"ה משמיטה), דאף להרמב"ן המ"ע היא משום הלאו דלאכלה ולא לסחורה, היינו שרצון התורה הוא שלא יעשה אדם סחורה בפירות וע"י האכילה מתקיים הדבר, דליכא סחורה בפירות, והוי כמ"ע הבא מכלל לאו עי"ש. וא"כ י"ל דגם באכילת פירו"ש אין האכילה מ"ע בעצם, אלא היכ"ת שלא יעבור באיסור סחורה בפירו"ש, ומשא"כ מצה, שם יש מצוה בגוף האכילה.
ומו"ר הגר"י ליברמן שליט"א, במכתבו אלי (ומובא בקובץ המאור ניסן אייר תשע"ו עמ' י'), כתב דכוונת החת"ס היא שמצה היא היחידה שעצם החפצא של המאכל הוא מצוה לאכלו, שבזמן שביהמ"ק היה קיים היה גם את הקרבנות, שגם בהם עצם הבשר קדוש והיה מצוה לאכלו, ובזה"ז נשאר לנו רק מצה שהיא בגדר זה. משא"כ באכילת פת בסוכה, אין הפת בעצמו מצוה אלא אכילתו בתוך סוכה היא המצוה אבל הפת לבדו אינו כלום, וכן באכילת פת בעיו"כ. אולם באכילת פירו"ש להרמב"ן והרשב"ץ הנ"ל הוי מצוה וקדושה בעצם הפירות, וא"כ נצטרך לומר או דהחת"ס לא ס"ל כהרמב"ן, או שהחת"ס קאי על מצוה הנוהגת בכל מקום, ובשביעית הוא רק על פירות הבאים מא"י, משא"כ מצה היא בכל מקום עי"ש. והו"ד גם בקובץ יתד המאיר ניסן תשע"ו (ס' קט"ז).
ועפי"ד י"ל עוד שהחת"ס קאי במצוה הנוהגת בכל שנה ולא אחת לשבע שנים.
והעירני ידידי הג"ר אליעזר רבינוביץ בעל הכרם אליעזר, דעיקר הדבר לומר שיש מצוות אכילת פירות שביעית מה"ת, זה הוא רק לסוברים ששביעית בזה"ז דאורייתא, ועפ"ז י"ל שיש מצוה באכילת פירו"ש מה"ת. אולם, להסכמת רוב הפוסקים, ששביעית בזה"ז מד"ס, ממילא אין מצוה מה"ת של אכילת פירו"ש, רק מצוה מדרבנן, וא"כ מיושבים דברי החת"ס גם מאכילת פירו"ש, (ומובא דבריו בקובץ המאור סיון תמוז תשע"ו עמ' ק"א עי"ש ובקובץ יתד המאיר אייר תשע"ו במכתבים).
וראיתי בספר עקדת משה להג"ר משה פרקש, ח"ד ס"י, במכתבו למע"כ ע"ד החת"ס, וכתב באות ב' דלולי דמסתפינא אמינא דמש"כ החת"ס מ"ע של מצה יחידה מכל מצות אכילה, אין כוונתו על אכילת חולין שכל בר בי רב יודע שיש מצוה לאכילת כזית פת בליל ראשון בסוכות וכן בעיו"כ, אלא כוונת החת"ס שמצה יחידה שנשאר מכל מצות אכילה, היינו לאכילה דומיא דאכילת קדשים, וע"ז מייתי החת"ס אין לנו לא פסח ולא קדשים לא תרומה ולא מעשר שני, היינו מצות אכילה שהיו נוהגות בזמן שהיה ביהמ"ק קיים, וכן מצות אכילת מצה משומרת בליל פסח היא יחידאה שנשארת לנו דומיא דאכילת קדשים עי"ש שכן פירש גאב"ד ערלוי זצ"ל בעל אמרי סופר עי"ש, ובקובץ אוצרות הסופר כ"ז עמ' רס"ד שהובאו דבריו.
♦ ♦ ♦