הערה על מאמרו של הרב עידוא אלבה "כשרות ועדיפות בקלף וגויל [חלק א']" (גיליון מ' עמוד קע"ה)

לכבוד הגאון רבי עידוא אלבה שליט"א
תוך כדי שאני מעיין במאמרו הנפלא של כת"ר שליט"א בדבר הקלף והדוכסוסטוס [שנדפס בירחון האוצר גליון מ'] עיינתי בקובץ דברי חפץ [חלק י"ד, יצא זה עתה לכבוד פסח תש"פ], ושם מצאתי מרגלית יקרה שרציתי לשתף בה את כת"ר ולשמוע את דעתו הרוממה.
א. שם הדפיסו את פירושו של רבי סעדיה עדני להלכות סת"ם שברמב"ם. בריש הלכות ס"ת הוא מביא את שיטת הרמב"ם בדין קלף ודוכסוסטוס, שהקלף הוא העור שמול הבשר, והדוכסוסטוס הוא מול השער, וכותב כי 'זהו דעת רבינו האיי'. ולפי דרכנו למדנו, כי הוה פשיטא לי' דמשנה אחרונה של הרמב"ם היא ששיטתו תואמת את שיטת רבינו האי, ולא הסכים עם האומרים דרבינו האי הוא מהגאונים החולקים וסוברים שהקלף הוא בצד בשר.
ב. לאחר מכן מביא 'ויש גאונים חולקים בדבר זה ואומרין, שהחלק הדק הנקרא דוכסוסטוס, הוא ממול הבשר'. וזה גם כן חידוש. רבי סעיד היה פשוט לו שהדוכסוסטוס חייב להיות דק, ולכן הבין שהגאונים חולקים עם הרמב"ם במציאות, ולדידם החלק הדק הוא הוא הפנימי - דבר שאפשר להוכיח נגדו מהמציאות.
וכן מוכח ממה ששומע רבי סעדיה מהעבדנים 'שהחלק שקורין אותו קשט הוא ממול הבשר'. דהיינו הוה פשיטא ליה שהדוכסוסטוס הוא הקשט, אלא שהחולקים הם חולקים במציאות וסוברים שה'קשט' הוא העור הפנימי ולא ה'רק'.
ג. בסיום דבריו מסיים רס"ע - 'והמנהג הפשוט כמו שאמר הרב ז"ל'. רס"ע היה חי בארץ ישראל בעיר צפת, בדמשק ובמצרים. פירושו לא נכתב בתימן אלא בארצות בהן נסע [שהרי הוא מרבה להביא את רבי יעקב אלאמשאטי, שהיה חי במצרים], ואעפ"כ הוא נוקט כי 'המנהג הפשוט' - היינו בכל מקומות מושבותם של בני ישראל, הוא כהרמב"ם. וזו עדות חשובה ביותר על כך שהוה פשיטא לי' כי המנהג שנהגו בו ישראל, וגם במקומו של השו"ע, לגרד הרבה מצד בשר, ואת שכבת הליצה מצד השער, מקורו ויסודו הוא על פי הרמב"ם.
ד. אם כי לא זכיתי להבין דבריו שם, 'והלכה למעשה שזה הקרוי רק, נמצא בו מקצת השיער תלוי בו. והמנהג הפשוט כמו שאמר הרב ז"ל'. וצ"ע דלכאורה רישא לאו סיפא, בתחילה פתח שההלכה היא כשיטת הגאונים, שהרק [שהוא הקלף] הוא מצד שיער, וזה תואם את עדות העבדנים שהקשט הוא ממול הבשר. ומאידך הוא מסיים בכך שהמנהג הפשוט כשיטת הרמב"ם, דהיינו שהרק הוא מצד בשר והקשט הוא מצד השער, וה' יאיר עיני.
בברכת התורה
חיים אשר ברמן
♦

תגובת המחבר

לכבוד הרח"א ברמן
שלום וברכה רבה
א. לענ"ד מה שכתב רבי סעדיה ששמע מהעבדנים 'שהחלק שקורין אותו קשט הוא ממול הבשר', כוונת העבדנים האלו היא לקליפה השומנית, שלה הם קוראים 'קשט' ולא כדברי הרמב"ם, שקרא 'קשט' לליצה. ה'קשט' היה נזרק ואולי השם קשט מבטא את העור שמסלקים וזה יכול להיות גם הליצה וגם הקליפה השומנית. ומה שכתב כבודו שהם אמרו שהוא דק כלפי החלק התחתון - הדרמיס, לענ"ד לא יתכן, שלפי זה הם לא הכירו את העור, וזה לא יכול להיות שהרי הם 'עבדנים'. לכן נראה כפי שביארתי שהם מתייחסים לקליפה השומנית, וקליפה זו דקה ביחס לשאר העור.
ב. ומה שכתב רבי סעדיה "והלכה למעשה שזה הקרוי רק, נמצא בו מקצת השיער תלוי בו". זה הכל מדברי אותם העבדנים, הר"ק שלהם הוא אותו ר"ק של הרמב"ם, אלא שבניגוד לרמב"ם הם אומרים שזה החלק העליון כיון שרואים הלכה למעשה שהשיער תלוי בו, וזה לדעתם מוכיח שהוא החלק העליון, כגאונים שציין ולא כדברי הרמב"ם. הם לא חילקו את העור בין הליצה לדרמיס, כפי שרואים מהרמב"ן ואילך, שאף אחד לא מזכיר את חלוקת העור לשתי קליפות הלכה למעשה, ודעתם היא כפי שמצינו באחרונים שהבינו שהקליפה השומנית היא דוכ'.
ג. ומה שסיים רבי סעדיה "והמנהג הפשוט כמו שאמר הרב ז"ל', הוא כדברי הרשב"א שהמנהג הפשוט לכתוב על הר"ק הוא משום שאנו סוברים כדברי הרמב"ם, כלומר שהקלף הוא החלק התחתון, ויש קליפה אחרת למעלה שאותה מסירים.
תבורך בברכת התורה
עידוא אלבה
[המשך ההתכתבות בזה נדפס בגיליון הקודם, וחלק זה נשמט בטעות].
♦ ♦ ♦