הרב עידוא אלבה

זמן "פני מזרח מאדימין" אחרי השקיעה - מאמר תגובה

סוגית בין השמשות בנויה על הפסוק "ובא השמש וטהר" (ויקרא כב, ו). מדכתיב "ובא השמש" משמע שתחילת הלילה בזמן שכבר לא רואים את השמש, וכך נקטו רוב הראשונים שחלקו על היראים. אמנם ראיתי שהרב שמואל פרץ במאמרו בירחון האוצר גליון פו צידד בכך שלפי הבבלי והגאונים בין השמשות מתחיל לפני התכסות הגלגל, וע"כ אבוא בזה לבאר את הנלענ"ד.
♦
א.
סוגית הבבלי בענין פני מזרח
למדנו בבבלי שבת דף לד ע"ב-לה ע"א:
"ת"ר. איזהו בין השמשות - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה, דברי רבי יהודה...
הא גופה קשיא; אמרת: איזהו בין השמשות - משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין. הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - לילה הוא. והדר תנא: הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות!? - אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: כרוך ותני, איזהו בין השמשות - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - נמי בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - לילה.
ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הכי קתני: משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין - יום, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - לילה.
ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: שיעור בין השמשות בכמה? אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל... תלתא ריבעי מילא. ורב יוסף אמר... תרי תלתי מיל...
רבא חזייה לאביי דקא דאוי למזרח, אמר ליה: מי סברת פני מזרח ממש? פנים המאדימין את המזרח! וסימניך כוותא".
פירש רש"י:
"מאדימין - שנראה אדמומית חמה בעבים.
הכסיף - השחיר.
התחתון - תחתון של כיפת הרקיע הסמוכה לארץ, עליון - גובהה של כפה אינה ממהרת להכסיף, ולקמן פריך: מאי קאמר, דקשיא סיפא ארישא.
פני מזרח מאדימים - עדיין לא הכסיף אפילו תחתון.
כרוך ותני - שני הדברים בכרך אחד, בתורה אחת".
נראה שרש"י מפרש ש"פני מזרח מאדימין" הוא שלב לפני השחרת תחתון של כיפת הרקיע, כפי שכתב שבזמן זה "עדיין לא הכסיף אפילו התחתון", והמקום שבו הוא נראה לפי אביי הוא במזרח (לפי המסקנה במערב, וראה לקמן פירושו), בעוד "הכסיף התחתון והעליון" הוא דבר הנעשה בשלב מאוחר יותר ואינו דוקא במזרח. לכן רש"י אומר בזה תחתון של כיפת הרקיע בלא לציין מזרח או מערב. כיון שכיפת הרקיע בשיא הגובה היא הכי מרוחקת ונראית חשוכה לפני כל המקומות שבשוליים, נראה שכיפת הרקיע אינה שיא הכיפה, אלא כפי שמתייחסים לכיפה שעל הראש, כל הנוטה מעל הראש נקרא כיפת הכיפה. והחלק שנהיה שחור רק בסוף הוא בשוליים של אותו חלק, ומה שיורד ממנו בחדות סמוך לארץ הוא תחתית הכיפה.
רבה ורב יוסף נחלקו אליבא דרבי יהודה האם "זמן פני מזרח מאדימין" הוא יום או שהוא כבר בין השמשות. שניהם אמרו ששיעור הזמן מהשקיעה עד הלילה הוא זמן הליכה של 3/4 מיל, אלא שלרב יוסף זמן של שישית מיל אחרי השקיעה הוא עדיין יום, ולכן שיעור ביהשמ"ש הוא 2/3 מיל. כיון שמהגמרא בפסחים (דף צד) עולה שכדי הליכת מיל הוא 18 דקות או 22.5 דקות, ההבדל בשיעור ביהש"מ בין רבה לרב יוסף הוא 3 דקות או 3 דקות 45 שניות. נמצא שכשאנו רוצים לראות כיצד נראים השמים בזמן שפני מזרח מאדימין, אנו צריכים לחפש מראה שנמשך רק זמן של 3 -4 דקות בלבד. ואילו הזמן של הכסיף התחתון ועוד לא הכסיף העליון הוא מראה שנמשך אחריו 15 דקות לפי הסוברים שמיל הוא 18 דקות (או 18 דקות ועשרים וחמש שניות לסברה השניה).
המציאות הנראית בשמים היא, שבמערב במקום השקיעה, נראית ברקיע השמים אדמומית סמוך לאופק ולמעלה ממנו, כבר יותר מחצי שעה לפני השקיעה. הצבע הולך ונהיה יותר ויותר אדום עד השקיעה. אחרי השקיעה הגוונים הם צהוב, כתום אדום[1], והאדמומית הולכת ומתחזקת, ולאחר כחצי שעה או יותר היא הולכת ונחלשת ומצטמצמת במקום שקיעת הגלגל, ורק כשעה ורבע לאחר השקיעה מסתלקת האדמומית לגמרי. הכספה בפשטות כפי שפירש רש"י היא נטיה להשחרה של הלילה, ונראה שבמערב לא יכולה להיות מציאות של השחרת תחתון לפני העליון, כי התחתון יותר קרוב לגלגל ששקע, ולכן בהכרח הוא צריך להאיר יותר. אלא השחרה זו אינה במערב.
כשהשמים משחירים נראים הכוכבים. דבר זה אינו נוגע להרים שבאופק אלא למראית כיפת השמים כולה ללא שמש. על כן בניגוד למראה שיש על אופק המערב שמשתנה לפי כיסוי ההרים וגובה המסתכל מעל פני הים, סוף הזמן של בין השמשות אינו משתנה בהתאם לגובה ההרים שבאופק ולגובה המקום מעל פני הים. וכ"כ הרב בניש בספרו הזמנים כהלכה (הובא בפניני הלכה הרחבות שבת פ"ג והבאתיו בירחון האוצר גליון י. ושם ביארתי שרואים ג' כוכבים אחרי כ14 דקות מהשקיעה בירושלים, וכן בוארה הברייתא של "כוכב אחד יום שנים בין השמשות).
במזרח, דהיינו בצד ההפוך למקום השקיעה במסלול השמש (בא"י בחורף השקיעה בדרום מערב, והצד ההפוך הוא דרום מזרח), וכן קצת ברוחות האחרות הקרובות למקום שכנגד השקיעה, מתחילה אדמומית כחצי שעה לפני השקיעה, הנובעת מהתארכות מעבר קרני השמש באטמוספרה, והיא הולכת ומתחזקת עד השקיעה, ככל שקרני השמש עוברות מסלול ארוך יותר.
לגבי המראה שלאחר השקיעה סמוך לקו האופק יש הבדלים הנובעים ממקום המסתכל ביחס להרים שבאופק. במקום בו קו האופק שוה ומישורי מצד לצד, כמו בים, האדמימות נראית סמוך לקו האופק המזרחי רק לפני השקיעה, ומהרגע ששוקעת החמה מיד מתחיל להראות קו שחור אפור צמוד לקו האופק המזרחי, והאדמומית נראית רק מעליו, כשמעל אותה האדמומית הצבע הוא לבן כחול שהולך ונהיה כחול אפרפר. האדמומית שהיתה צמודה לקו האופק הולכת ועולה, עד שהיא מסתלקת בערך 10-20דקות לאחר השקיעה[2], והכל נראה בגוון אחיד, בתחילה כחול אפור בהיר ואחר כך הולך ומתכהה עד שנהיה שחור כהה.
במקומות שבהם המרחב הוא שעקרורי ואדם עומד באמצעו הנמוך, לא יראו פני מזרח האדומים לפני התכסות השמש, אלא "תופעה זו תתחיל רק אחרי שקיעת החמה כליל" (כ"כ הרב רבינוביץ, ונראה שכוונתו היא שלא יראו את האדום החזק שצמוד לאופק לפני השקיעה, אלא רק את האדמימות המפוזרת יותר למעלה, ובקו האופק יראה השחור ומעליו יראה האדום).
אם מקום המסתכל עמוק הרבה מהמקום הכי מזרחי שנראה לו, כמו הנמצא בעמק או נחל, המסתכל למזרח לא יראה כלל את פני מזרח מאדימין. יש להניח שקיימות עוד אפשרויות ביניים שיכולות להשתנות ממקום למקום לפי ההרים שמסתירים את האופק המלא מכאן ומכאן. לא חקרתי כיצד הדברים נראים בכל מקום.
ככל הנראה, כמעט שאין מצבבו נראית אדמומית עזה צמוד לקו האופק ללא קו שחור תחתיה במשך 3- 4 דקות, אלא אולי רואים כך באיזה מציאות ייחודית מבחינת ההרים שמכסים את האופק במזרח או במערב, ומכל מקום עדיין לא ראיתי מי שדיווח שראה דבר כזה.
ההבנה הפשוטה בגמרא היא כהבנת רוב הראשונים (דלא כיראים, הסובר שכל תהליך בין השמשות הוא לפני התכסות הגלגל) ש"משתשקע" היינו מזמן העלמות גלגל השמש מהאופק. כפי שהקדמתי, כך משמע מפשט לשון התורה "ובא השמש". כיון שהמושג "הכסיף התחתון ואחר כך העליון" אינו קיים במערב, נראה שהוא מה שנראה בצד שכנגד מקום השקיעה, שעולה קו כהה ממש צמוד לאופק, שהולך ומתרחב כלפי מעלה עם הזמן כשהאדמומית הולכת ומתפוגגת מעליו, עד שקווה התחתון נפגש עם מה שמעל האדמומית. נראה שהגמרא מגדירה את הקו השחור הזה כהתחיל להכסיף התחתון רק כשיש החשכה ניכרת מלמטה בקו האופק, והוא כשעברו 3-4 דקות מהשקיעה[3].
יתכן שמה שהוסיפו על המילים הכסיף העליון "השוה לתחתון" בא להורות להוסיף על סוף זמן סילוק האדמומית עוד כמה דקות, עד הזמן שבו הגוון נהיה אחיד בצבע כחול בהיר נוטה לאפור, ואז הוא דומה לצבע הכהה יותר שהיה סמוך לקו האופק בזמן השקיעה.
אביי[4] דאוי למזרח כי הבין שבזמן זה יש מראה מסויים במזרח, והוא רצה להבין את המושג "פני מזרח מאדימים", ובפשטות הכוונה היא שהוא רצה להבין כיצד רואים במזרח את אותן 3-4 דקות שלאחר השקיעה במזרח, שעליהן מדובר בברייתא לפי רב יוסף[5]. יש נפק"מ בהבנה מתי מתחיל זמן זה אם הלכה כרב יוסף, שהרי סוף זמן זה הוא התחלת השקיעה ולא שקיעת הגלגל, וגם אם הלכה כרבה, יש נפק"מ כדי להבין את הברייתא. וכן צריך לדעת מתי תחילת זמן זה גם לרבה, כדי לדעת מתי יחשב בין השמשות אם נמצאים במקום שבו קשה לראות ולשער בצורה ישירה את זמן השקיעה של הגלגל במערב, כי אם נדע כיצד נראה בשמים הזמן שפני מזרח מאדימים, נוכל לומר מהו זמן השקיעה לפי "פני מזרח מאדימים". אך רבא (או רבה לפי חלק מכת"י) אמר לו שאין להסתכל במזרח, וביאר לו שמושג זה מתייחס לאדמימות הפנים המאדימים את המזרח, דהיינו המערב, וסימנך כוותה. נראה שהסימן כוותה נועד להסביר למה קוראים למערב פנים מאדימין את המזרח, שהסיבה היא מפני שאדמומית זו במערב היא כמו חלון שממנו משתקף האור למזרח. אך צריך להבין את דבריו, שלכאורה הוא אומר להסתכל ולראות את האדמומית במערב. וקשה, מה רואים במערב, שהרי שם האדמימות היא הרבה יותר מ4 דקות? וגם למה לא רצה שאביי יבדוק את האדמימות במזרח, דמה אכפת לנו זה שהיא נובעת מהמערב, אם גם על פי המזרח נוכל לדעת את ההלכה[6]? וגם צריך ביאור למה החליט להוציא את הבנת הברייתא מפשוטה?
בתשובת רב שרירא ורב האי (המובא בגנזי קדם ה, ו, וחלקה במהר"ם אלשקר סי' צו) פירש סוגיה זו:
"תלת מילי קאמר רבי יהודה:
משתשקע החמה כל זמן שפני מערב מאדימין,
הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון, ופירושו שנשתנה האור בארץ ובקרוב לה, והכסיף, ועדאין האור בשמים לא נשתנה ולא הכסיף, ואף על פי שאין המערב אדמדם[7],
ושלישי, השתנה העליון והשוה לתחתון שאף כלפי הרקיע נישתנה האור, והכסיף לחשוך, וכשנשתנו התחתון והעליון שניהם, הרי ביאר ר' יהודה כי הוא לילה.
ורב יוסף... קאמר אל תחשוב כי משתשקע החמה ולא תראה מאותו מקום - שלם היום, שכל זמן שאדמימותה נראית על פני מערב יום הוא...
נמצאת חלוקת ראבא (הוא רבה) ורב יוסף משתשקע החמה ולא תראה אפילו על ראשי דקלים כל זמן שפני מזרח שהוא המערב מאדימין עד שיכסיף התחתון".
מה שאמר שכל המחלוקת היא אחרי זמן שהשמש לא נראית אפילו בראשי הדקלים, פירושו שהוא אחרי שקיעת הגלגל לחלוטין, ואין מחלוקת בין רבה לרב יוסף בעצם ההגדרה של שקיעת החמה, שהיא כששקע הגלגל מהעין לחלוטין[8]. ומבואר שזמן הכסיף התחתון הוא לאחר ש"שאין המערב אדמדם, ואין אדמימותה נראית על פני מערב". דהיינו שהוא מפרש שבפועל אדמימות זו שמאדימה את המזרח ניכרת במערב רק למשך 3-4 דקות לאחר השקיעה. וכדברי רב האי נראה מר"ח, וכ"כ הרש"ש ומהר"ם, והבאתי דבריהם בגליון האוצר י עמ' תנ ואילך. כיון שבמציאות נראה שזמן האדמימות במערב הוא בערך שעה, ולא 3-4 דקות, נלענ"ד לפרש שאין הכוונה שאחרי 3-4 דקות האדמומית לא נראית כלל במערב, אלא הכוונה היא שלא נראית אותה האדמימות החזקה שמאדימה את המזרח.. וכתבתי שם דאולי הכוונה לצבע צהוב חזק שהוא נראה במקום השקיעה עד כ4 דקות לאחר השקיעה. ולפי זה י"ל שרבא לא רצה שאביי יסתכל במזרח, כיון ששם ההבחנה פחות ברורה, ולכן פירש שהברייתא מתכוונת למה שנראה במערב צבע זה שהוא ברור יותר.
אך עתה נלענ"ד לפרש את הגמרא באופן אחר, כי כפי שהעיר הרב פרץ יש דוחק בפירוש זה, כיון שקשה להחליט מהו אותו צבע שמאדים את המזרח, ולהגדירו כיותר ברור מהמזרח. אלא י"ל באופן אחר, שמחלוקת אביי ורבא תלויה במחלוקת רב יוסף ורבה. רב יוסף הבין שמדובר על אדמימות במזרח שיש זמן של ארבע דקות שאפשר להגדירו כזמן שבו הפנים נראים במזרח אדומים סמוך לאופק. אך רבא פרש שהברייתא התכוונה למערב, דוקא מפני שבמערב אין ניכר ברקיע מראה אדמומית מסויים שנמשך ארבע דקות, וולכן אי אפשר לטעות שמדובר על אדמימות שנמשכת רק ארבע דקות. לפי רבא הזמן בין השקיעה להכסיף התחתון קרוי "פני מזרח מאדימים", כי בזמן הזה בלבד מוגדר כל השינוי במראית השמים אך ורק כזמן שבו פני מזרח מאדימים ועדיין אין הכספה בעליון או בתחתון של שולי כיפת הרקיע. הדימוי לחלון מבהיר את הדבר הזה, שבזמן זה מי נמצא בפנים, כלומר בתוך העולם שאין בו הארת השמש, רואה רק את פעולת השתקפות החמה בחלון. כשם שהשתקפות דרך חלון על כותל אין לה זמן קבוע, כך לזמן זה אין זמן קבוע אלא שהוא נקרא כך עד שיגיע השלב שבו רואים גם את הכספת התחתון, ואחריו הכספת העליון והשוואתו לתחתון שמסתיימת בצאת ג' כוכבים. הזמן שבו מתרחשות ג' הפעולות האלו הוא 3/4 מיל לאחר השקיעה.
ומצאתי און לביאור זה מתשובת רב נטורנאי (אופק תשובה תיג) שפירש על הענין של הכוותא: "קאמרין לעינין בין השמשות, ראבה חזייה לאביי דקא דאוי למזרח למידע אם הגיע בין השמשות או לא, אמר ליה מי סברת פני מזרח ממש. פנים המאדימין את המזרח. וזה הוא מערב וסימנך כותה. כותה הפתוחה ברוח מזרח זיוה נופל למערב, וכן להיפך ממערב למזרח, אף כאן כיון שמגיע בין השמשות ומגיע שקיעת החמה במערב, מאדימין פני מזרח כמות חלון בבית".
נראה מדבריו שהגרסה היא רבה ולא רבא. בעבר פירשתי את דבריו כדברי רב האי, אך עתה נראה לי שאין זו כוונתו, שהרי הוא לא אומר כלל שרבה אמר להסתכל במערב, אלא "וזה הוא המערב". אלא נראה שלדבריו אביי רצה לידע מתי מגיע בין השמשות דרב יוסף על ידי ההסתכלות במזרח, ואמר לו רבה אל תסתכל במזרח, כי אין זמן קבוע לאדמימות הזו שבמזרח, שהברייתא מתפרשת באופן אחר והיא מדברת על השתקפות האור מהמערב כפי שמשתקף אור דרך חלון, שגם זמן זה הוא בין השמשות. וכוונתו לומר לו בזה גם שלמעשה, מה שמשנה לנו הוא ששקעה החמה, והלילה הוא כשמשתווה אור העליון לאור התחתון בדרגת החשכה שלו.
♦
ב.
הברייתא בירושלמי
בירושלמי בברכות א, א איתא: "תני כל זמן שפני המזרח מאדימות זהו יום, הכסיפו זה בין השמשות, השחירו השוה עליון לתחתון – לילה"[9]. ואחר כך הביא את דעת רב נחמיה ורבי יוסי, בדומה למה שמובא בבבלי.
לענ"ד ברייתא זו היא כרב יוסף אליבא דרבי יהודה. "פני מזרח מאדימות" הוא על האדמומית שבאופק המזרח, שיכולה להתפרש גם כרבה, אלא שכאן אמרו שהוא יום, ולא כרבה הסובר שהוא כבר בין השמשות. "הכסיפו" הכוונה להכסיף התחתון שאחרי השקיעה. "השחירו השוה תחתון לעליון" הוא כשהשוה העליון לתחתון בכהות, וכפי שמצינו לשון שחור על צבע התכלת[10], ושינה את הלשון מהכסיפו כי בינתיים השחיר יותר.
לפי זה יש ברייתא האומרת שבין השמשות אינו מתחיל מיד עם השקיעה, ודלא כרבה, אך מכל מקום רבה אחז בפירושו לברייתא בבבלי שבה נאמרה שיטת רבי יהודה באופן שונה, ולפי מה שפירשתי גם אין לזמן פני מזרח מאדימים זמן מדוייק, אלא שזה כינוי הזמן שמתחיל לאחר השקיעה, ומסתיים בהכסיף התחתון. ולהלכה נקטו הרי"ף והרמב"ם כרבה.
ועוד י"ל שפירוש הברייתא של הבבלי תלוי בשאלה היכן היא נאמרה. והיסוד בזה הוא מה שבואר בגליון האוצר יב עמ' קטו, וגליון האוצר נד עמ' קיט, דיש לנקוט שבמקום מישורי יש להוסיף על זמן על זמן התכסות הגלגל כ4 דקות, מפני שכך מתאחרת השקיעה אם עומדים בגובה ירושלים, וכפי שעולה מדברי ר"ח מוולוז'ין והגר"ז. ואם כן יש לומר שבו למעשה אחרי העלמות הגלגל עדיין יום עד שיעבור 4 דקות שבהם פני מזרח, וממילא אם אנו אומרים שכל זמן שפני מזרח מאדימין הוא כ4 דקות, נעמיד את הברייתא הזו שהיא נאמרת במקום מישורי, שבו חשיב תחילת בין השמשות ארבע דקות אחרי התכסות הגלגל. ולכן אמרינן שפני מזרח מאדימין הוא עדיין יום. ואין הכרח שרבה חולק על זה, כי יתכן שהוא פירש את הברייתא כנאמרת בגובה ירושליםיא. ובכל אופן הברייתא נאמרה בארץ ישראל, ולא יתכן לפרש אותה על מציאות מסויימת שרואים דוקא בבבל.
♦[11]
ג.
הערות על פירושי הרב שמואל פרץ
א. הרב שמואל פרץ דקדק שלשיטת רבה המושג משתשקע החמה אינו התכסות הגלגל אלא בזמן שפני מזרח מאדימים, והוא עוד לפני שקיעת הגלגל.
הרב פרץ מניח שאביי ורבא תרייהו סוברים כרבה, ושואל למה היה חשוב לרבא לומר שפני מזרח הם במערב, ומה גרם לרבא לומר כך, בלי להסביר מה מקורו להוצאת הברייתא מפשוטה. ועוד קשה שלא מסתבר שאביי טעה בזמן כניסת שבת לפי רבה רבו, עד ששמע את דברי רבא.
לכן פירש הרב פרץ שלפי רבה פני מזרח מאדימים להוא לפני השקיעה, ורבא מתכוון להסביר זאת לאביי על ידי הקביעה שהכוונה לאדמימות במערב, דכיון שנקט שמדובר במערב יובן מאליו שהכוונה היא לאדמימות שלפני כיסוי הגלגל, מפני שרק אם מדובר באדמומית הזו יש השוואה בין מערב למזרח בזמן התחלתה.
לענ"ד עיקר חסר מן הספר, וגם לא נראה במציאות שיש השוואה בזמן האדמומית במזרח ובמערב לפני השקיעה. נראה שבדרך כלל במערב השמים אדומים לפני שיש אדמומית במזרח, וגם לפני שהחמה בראש האילנות. שאלותיו מיושבות במה שביארתי, שאביי רצה להבין את שיטת רב יוסף, או שנקט כרב יוסף[12], ורבא או רבה אמר לו שכוונת הברייתא לזמן שבו המערב משפיע אדמימות למזרח, כדי להבהיר שלא מדובר בזמן קבוע שאפשר לראותו באדמימות המזרח, וגם לא משנה לנו אורכו, כי כולו כבר בין השמשות.
הרב פרץ דקדק מלשון רב שרירא שהוא לפני השקיעה, מדכתב שהחמה לא תראה "אפילו על ראשי דקלים", ולא הסתפק בלשון הגמרא משתשקע החמה, ומשמע ליה שבא ללמד שהוא עוד לפני השקיעה. אך לענ"ד רב שרירא מתכוון רק להבהיר שלא רואים את החמה כלל, והוא גם מה שכתב בתחילה בדעת רב יוסף, שכוונתו לומר "אל תחשוב כי משתשקע החמה ולא תראה מאותו מקום שלם היום", ולא תראה כלל היינו שלא נראית אף על ראשי דקלים[13].
עוד דקדק הרב פרץ כדבריו מלשון רב נטורנאי "מגיע שקיעת החמה במערב, פני מזרח מאדימין", ומדלא הזכיר את פני המזרח שמאדימין עוד לפני השקיעה, הוכיח שזמן זה הוא לפני השקיעה. ולא מובנת לי ההוכחה, רב נטורנאי נוקט כעין לשון הברייתא, ואין כל סיבה שיזכיר שיש פני מזרח אדומים גם לפני השקיעה אם לא מתחשבים בהם, וגם הברייתא לא מתחשבת בהם. גם לא נראה שאפשר לתת גדר לזמן שבו פני מזרח מאדימים לפני השקיעה, שבמציאות מראה האדמומית מתחיל זמן רב לפני השקיעה, ואינה זמן קבועיד.
ב. עוד כתב הרב שמואל פרץ שהנה הגמרא בבלי מקשה על לשון הברייתא: "איזהו בין השמשות - משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין. הא הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - לילה הוא. והדר תנא: הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות!?".[14]
והקושיה לא מובנת, דמנא לן להסיק ממה שאמר שבין השמשות הוא כשפני מזרח מאדימין שאחרי כן הוא לילה, אולי הוא גם בין השמשות, ואולי ההמשך מבהיר את הרישא. ובפשטות היה נראה לי שהשאלה מבוססת על כפל הלשון שמוזכר זהו בין השמשות, אך שואל הרב פרץ שגם אם נאמר שהשאלה היא מכפל הלשון, תירוצי רבה ורב יוסף נראים לכאורה דחוקים, דרב יוסף נדחק שאחרי שפתח איזהו בין השמשות מדובר על זמן שהוא יום, אבל לא כתוב בברייתא שהוא יום, ולפי רבה אנו אומרים "כרוך ותני" שהכל בין השמשות, כאשר לשון הברייתא שאחרי הכסיף התחתון שוב אמר זהו בין השמשות, ומשמע שאלו שני זמנים שונים. וקשה למה לא פירשו כפשוטו, שהכסיף התחתון מוסב על הזמן שבו פני מזרח מאדימים, והוא חלק ממנו.
ועל כן נראה לו[15] שבאמת יש מקום לפירוש אחר בברייתא שמיישב את קושיות הגמרא בפשיטות, והיא שכל סימני האור שברקיע מאובחנים במזרח, והמילים "איזהו בין השמשות כל זמן שפני מזרח מאדימים" נועדו להבהיר שאנו מדברים על הזמן שבו נעשית הכספה מאדום לחוור, ולא הזמן שבו נעשית ההכספה לשחור, שהיא המאוחרת יותר. וכיוון שזמן זה כולל בפועל זמן שהוא יום (לפני השקיעה), ביאר אחר כך שהזמן של בין השמשות בפועל הוא משיכסיף התחתון.
לענ"ד גם אם זה הוא פירוש יפה, אין לנו לפרש כך, כפי שאמר בעצמו כיון שהוא דלא כגמרא. אלא ששאלת הגמרא נובעת מזה שלגמרא היה ברור מתחילה שהזמן שפני מזרח מאדימים מתייחס לאדמומית הנראית במזרח רק כשהיא צמודה לקו האופק, ואינו כולל את הזמן של הכסיף התחתון שהוא מתחת לאדמימות זו. ולכן מקשה שמשמע מתחילת הברייתא שרק זמן קצר זה הוא בין השמשות, והזמן שאחרי זה הוא כבר אינו בין השמשות. ואילו בסיפא לא משמע כך, לרב יוסף הביאור הוא שאחרי המילים "איזהו בין השמשות" צריך לעצור, ולפתוח מאמר מוסגר שבו רבי יהודה מתכוון לשלול מה שאנשים חושבים כדעת רבה שמשתשקע החמה הוא בין השמשות. וכן הקדים רבי יהודה שהזמן של פני מזרח מאדימים הוא ענין נפרד מ"זהו בית השמשות", דהיינו שהוא זמן שעדיין יום, ולא נאמר עליו זהו בין השמשות, אבל משהכסיף התחתון זהו בין השמשות. ולפי רבה המילים "איזהו בין השמשות" הן הכותרת לכל המימרה אחריו, וזמן שפני מזרח מאדימין הופרד בפני עצמו על ידי אמירת "זהו בין השמשות", כדי לאפוקי מאלו שסוברים כדעת רב יוסף שגם זמן פני מזרח מאדימים הוא יום.
ומה טעם לא נקטו כעין שפירש הרב שמואל פרץ? נלענ"ד שלא יתכן להתייחס למילים "כל זמן שפני מזרח מאדימין" כזמן שכולל את היום שלפני השקיעה, כיון שאמר "משתשקע החמה", ופשוט לגמרא ששקיעת החמה היא התכסות הגלגל, והוא מה שנאמר בתורה "ובא השמש".
ג. לפי הרב פרץ, בירושלמי מדובר בברייתא רק על מה שנראה במזרח, ולדעת תנא דברייתא זבין השמשות מתחיל רק לאחר הסתלקות האדמומית שיש סמוך לקצה האופק המזרחי דהיינו לאחר 10 דקות[16]. לדעתו, אחרי שלב זה שבו הסתלקה האדמומית מדובר בירושלמי על צבע כחול, שזהו לפי הירושלמי "הכסיפו" (ואינו זהה ל"הכסיף התחתון" שבבבלי), והוא תחילת בין השמשות. והשלב שלאחריו "השחירו" פירושו מראה שחור גם במזרח, ורק אז הוא הלילה.
ויש להעיר שבמציאות נראה שעד שנהיה שחור במערב יש עדיין זמן רב, ואז נראים אלפי כוכבים, וא"כ אינו תואם לברייתא דג' כוכבים הוא לילה, כמשמעות הפסוקים דעזרא. על כן נראה לענ"ד שהביאור הוא כפי שכתבתי.
♦
לסיכום:
א. בין השמשות מתחיל רק לאחר התכסות הגלגל, כפי שנאמר "ובא השמש".
ב. הזמן שפני מזרח מאדימים הוא זמן שבו האדמומית נמצאת במזרח בקו האופק. לפי רב יוסף אורכו כ4 דקות וגם הוא עדיין יום, ויתכן שלפי זה הברייתא תתפרש על זמן תחילת השקיעה במקומות מישור בגובה פני הים, שבהם זמן בין השמשות מתחיל 4 דקות לאחר התכות הגלגל.
ג. לפי רבה פני מזרח מאדימים היינו הזמן בין השקיעה להכסיף התחתון, שבו יש רק את פעולת פני מזרח מאדימים, והוא כבר בין השמשות, כי השקיעה מתחילה בהתכסות הגלגל, ויתכן שהוא מדבר באופן שבין השמשות נראה מגובה של ירושלים.
ד. הכסיף העליון והשווה לתחתון היינו שיש איחוד גוונים במזרח בין העליון לתחתון, והוא בערך 15-20 דקות לאחר התכסות הגלגל, כזמן צאת ג' כוכבים בירושלים .
ה. לא מסתבר שכוונת הברייתא בירושלמי שרק כאשר הגוון של השמים הפך במזרח מכחול לשחור הוא לילה, שכן בזמן הזה כבר יש הרבה יותר מג' כוכבים.
ו. כיון שפני מזרח מאדימים נמשך לכל היותר 3-4 דקות לאחר השקיעה, מוכח דלא כשיטת רבינו תם שבין השמשות מתחיל רק כשעה אחרי העלמות הגלגל, כי אדמימות במזרח ניכרת רק סמוך להתכסות הגלגל.
♦ ♦ ♦