דין מי שספר ספירת העומר בבין השמשות בסוף היממה – הרב עמיחי כנרתי

השאלה
שאלה לא נדירה היא, במי ששכח לספר ספירת העומר כל הלילה, ושכח גם כל היום, ונזכר וספר בסוף היום בין השמשות, האם יכול להמשיך בשאר הימים לספור עם ברכה. ואם ספר ביום הרי יכול להמשיך לספור בשאר הימים בברכה, ומדין ספק ספיקא שמועיל (לחלק מהשיטות) גם כלפי הכלל החזק "ספק ברכות להקל" (אמנם בתרוה"ד סי' לז כתב טעם אחר להמשיך לספור בברכה, "דמיקרי שפיר תמימות, הואיל ולא דילג יום אחד לגמרי", ואכמ"ל). והנידון כאן הוא אם לא זכר ביום ונזכר בבין השמשות, האם זה עדיין כלול בהיתרא של הספק ספיקא, וימשיך עם ברכה.
♦
דעות הפוסקים
והנה נידון זה מובא בשערי תשובה סי' תפט ס"ק כ: "ועיין בבית דוד שכתב, אם נזכר בסוף היום בין השמשות ומנה אז בלא ברכה, ימנה שאר הימים בלא ברכה, דליכא ספק ספיקא גמור. ובברכי יוסף (אות יז) גמגם בזה קצת, עיי"ש". ודן בזה יפה בהרחבה גדולה גם בשו"ת בית שלמה או"ח סי' קב, וצידד כברכי יוסף.
ובמ"ב לא הזכיר כלל נידון זה. וע"ע במ"ב מהד' דרשו ובפסקי תשובות אות כו שהביאו את דעות פוסקי זמננו שגם נחלקו בזה. וראה לגרשז"א זצ"ל בהליכות שלמה, תפילה, עמ' רו, ויותר בהרחבה בהליכות שלמה, פסח, עמ' שנה-שנו ובהערות שם. ושם העיר היטב מצד שהעיקר בראשונים שלא חוששים ל"תמימות" בחסרון יום אחד, ואכמ"ל.
♦
סברא במחלוקת הנ"ל
ונראה לבאר את סברות המחלוקת הנ"ל, לגבי "ספק ספיקא שאינו גמור", בשאלה מה טעם הקולא של ספק ספיקא: י"א שהוא מטעם ספיקא דרבנן לקולא (למ"ד שספיקא דאורייתא מדרבנן לחומרא), י"א שהוא מטעם רוב, וי"א שהוא כעין ספק על הספק. וראה בזה מה שהרחיב בזה טובא במראה מקומות אהל תורה לג"ר חיים אריה חדש שליט"א ר"י אור אלחנן, כתובות ט, א, מהד' חדשה תשפ"ג עמ' קט-קיג.
ואם נדון בספק ספיקא לקולא מדין רוב, אזי לכאורה עדיין נשאר רוב גם בספר בבין השמשות. אמנם הוא רוב פחות גדול (63 אחוז במקום 75 אחוז), אבל מסתבר שעדיין רוב הוא, ולא שמענו בהלכות רוב שצריך בדוקא רוב גדול. אבל לטעם שספק ספיקא לקולא מפני שיוצר "ספק על הספק" ולכן מועיל, כאן הוא "ספק האם יש ספק על הספק", ומסתבר שלא יועיל להקל, ודוק היטב.
♦
ספק ספיקא בספק שאינו שקול
ויל"ע האם נידון זה של "ספק על הספק השני" דומה ממש לנידון בכמה אחרונים לגבי צירוף ספק לעשות ספק ספיקא, כשהספק השני אינו שקול לראשון[1]. וכאן לכאורה אינו דומה לגמרי, שהרי אין זה ספק פחות מצוי או פחות מסתבר וכו', אלא ספק שיש ספק עליו, ויתכן שהוא חלש מנידון ס"ס שאינו שקול, ודוק. וצ"ע.
♦ ♦ ♦