רב קהילת מדרש אברהם
רמת שלמה
צירוף מאכלים לברכה אחרונה
אכל חצי כזית מפירות שבעת המינים, וחצי כזית משאר פירות, האם מצטרפים לברך אחריהם ברכה אחרונה ברכת בורא נפשות רבות.כתב הכנסת הגדולה (הגה"ט סימן רי) וז"ל בקיצור: נחלקו שני חכמים, על מי שאכל חצי זית משבעת המינין, וחצי זית מדבר שברכתו האחרונה בורא נפשות, מה יברך לאחריו. יש מי שאומר שלא יברך כלום, ויש מי שאומר שיברך אחריו בנ"ר. ויראה דסברת דהאומר שלא יברך כלל, מפני דקי"ל דהאוכל פחות מכזית לא יברך כלל. וליתא, דהיינו דוקא מפני שלא אכל כזית שלם, אבל מי שאכל חצי זית מזה וחצי זית מזה, שבין הכל אכל כזית, מי פטרו מברכה אחרונה.
והוסיף הכנה"ג: וכ"ש לפי מה שכ' התוס' בשם הר"י (עי' ברכות לט. ד"ה בציר, ובדברי הרא"ש שם סי' טז), דאפילו אכל חצי זית משבעת המינין לחודיה יברך בנ"ר, דהכא ודאי יברך בנ"ר, כיון שאכל בין הכל כזית. ועוד דאיכא כמה ספיקי, ספק אם הלכה כהר"י ז"ל דאפילו על שבעת המינין אפילו בפחות מכזית יברך בורא נפשות רבות, ואם תמצא לומר שאין הלכה כמותו, דהא ספק אם הלכה כמותו אם בורא נפשות רבות מברכין בפחות מכזית, ואת"ל דבהא נמי אין הלכה כמותו, שמא לא חלקו על הר"י ז"ל אלא דוקא באכל פחות מכזית, אבל כשאכל כזית בין הכל יברך בורא נפשות רבות. וכיון דאיכא ספיקי טובא דמסייעי לברך, הכי נקטינן. ועוד י"ל, דבנ"ד לכו"ע מברך, דבנ"ר אכל מילי שייכא. עכ"ד בקיצור.
ומבואר מדברי הכנה"ג, דיש לברך בנ"ד מתלת טעמי: א, דיש כאן ס"ס. ב, דשמא ברכת נפשות אכל מילי שייכא, ופוטרת ברכת מעין שלוש. ג, כיון שסו"ס מעיו נהנו בכזית.
ולכאורה יש לתמוה על שני הטעמים הראשונים: א, דמש"כ לדון מדין ס"ס, הא קיי"ל דאין עושין ס"ס בברכות. ב, ומש"כ דשמא בנ"ר פוטרת מעין ג', הא כבר הכריעו האחרונים דאין ברכת בנ"ר פוטרת מעין ג' אשר לדעת רוב הראשונים היא מהתורה. וכמו שנבאר להלן.
והנה למעשה, דברי הכנה"ג הובאו להלכה בדברי המג"א (סי' רי סק"א), וז"ל: נ"ל, שאם אכל חצי כזית משבעת המינים, וחצי כזית אחר, מברך אחריהם בורא נפשות רבות. (כנה"ג). ונ"ל שהוא הדין לפת ומין אחר. ע"כ. ועי' במ"ב שהעתיק את דבריו.
וגם חזינן להרבה מגדולי ספרד, שעם שחוששים מאוד לספק ברכות, וספריהם מושתתים על הדין דאין עושין ס"ס בברכות, וגם הסכימו שאין בנ"ר פוטרת מעין ג', מ"מ העתיקו את דברי הכנה"ג שהובאו במג"א להלכה ולמעשה, וכמש"כ החיד"א בברכ"י (סי' רי ס"ק א'), והבן איש חי (פ' מסעי אות ה'), והכף החיים (ס"ק ג'), והשדי חמד - אס"ד (מע' ברכות סי' א' אות כד). ועוד. וע"ש בשד"ח מה שביאר בזה.
ויש להבין את טעמם של גדולי האחרונים הללו, שחוששים מאוד לספק ברכות ואפ"ה העתיקו את דברי הכנה"ג להלכה. ושאלה זו נכונה גם להרבה מפוסקי אשכנז, שג"כ הסכימו שאין עושין ס"ס בברכות, ואפ"ה העתיקו להלכה את דברי המג"א. וכמו שיראה המעיין במ"ב, שעם שהסכים שאין עושין ס"ס בברכות (וכמ"ש בסי' רטו ס"ק כ'), אפ"ה העתיק את דברי המג"א והכנה"ג להלכה. ובפרט שבנ"ד הגרע"א בגליון השו"ע (ר"ס רי) עורר ע"ד המג"א שהסכים להכנה"ג שכל האוכלין מצטרפים, והרי המג"א גופיה (בסוף סי' רח) ס"ל שברכת בנ"ר אינה פוטרת מעין שלש, והניח הגרע"א קושיא זו בצ"ע. והאחרונים ראו את קושיית הגרע"א, ואפ"ה העתיקו את דברי המג"א להלכה. וגם המ"ב גופיה ס"ל דאין ברכת נפשות פוטרת מעין ג' (וכמ"ש בסי' רח ס"ק סב), ואפ"ה העתיק את דברי המג"א להלכה.
והמחוור בזה בדעת גדולי האחרונים הנ"ל הוא, דאף אי נימא דאין ברכת בנ"ר פוטרת ברכת מעין ג', ואף אי נימא דאין עושין ס"ס בברכות, בנ"ד י"ל דמברך נפשות, דסוף סוף נהנה במעיו בכזית. ואף שלא תיקנו ברכת בנ"ר על שבעת המינים, מ"מ סברא הוא דלא גרע חצי כזית ענבים משאר פירות העץ, ויצטרף לברכת בנ"ר. וס"ל לגדולי האחרונים, דלא יתכן כלל לומר שעל דבר שאינו חשוב, כתפוחים, יברך נפשות, ועל דבר שהוא יותר חשוב, כשבעת המינים, שלא יברך כלל. דלא גרע שבעת המינים משאר דברים, דהא סו"ס מיעיו נהנו מזה בכזית, ויש לו לברך נפשות, כיון שלא נתחייב במעין ג'. ואיך יתכן שיהנה ולא יברך.
ומה שאמרו דברכת בנ"ר לא פוטרת חיוב מעין ג', כל זה דווקא באופן שהתחייב לברך מעין ג', וכבר חיובא רמיא עליה, ובא לפטור את עצמו בבנ"ר. בזה לא יכול לפטור עצמו, כיון שאין ברכת בנ"ר פוטרת מעין ג'. אבל באופן שמעולם לא התחייב בברכת מעין ג', וכגון שאכל חצי כזית מז' המינים, שפיר י"ל שמצטרף לעוד חצי זית משאר מינים לברך בנ"ר, דסו"ס נהנו מעיו בכזית, ולא משום שבנ"ר פוטרת במקום מעין ג'.
והמעיין היטב בטעמו השלישי של הכנה"ג יראה שרמז לזה, ועי' גם במחצה"ש שם, ובשד"ח שם, ובאור לציון ח"א (סי' יט), ובעוד אחרונים שביארו כן. ועי' גם בשעה"צ (ס"ק ב') יראה שרמז לכ"ז בקיצור, דאחר שהביא את הס"ס שעשה הכנה"ג כתב וז"ל: ואפילו להחולקין, מ"מ כאן שאכל כזית בין הכל, שפיר מברך בורא נפשות רבות. ע"כ.
♦
בגדר ברכת נפשות
ולכאורה נראה לבאר יותר ענין זה, דהנה יש לעיין בגדר תקנת ברכת בנ"ר, האם תיקנוה על כל מה שאינו בכלל מעין ג', אבל מה שהוא בכלל מעין ג' לא תיקנו כלל, ולפ"ז א"א לברך בנ"ד ברכת בנ"ר. או דתיקנו ברכת נפשות על כל מה שאין עליו ברכה אחרונה, כיון שא"א לו שיהנו מעיו בכזית ולא יברך ברכה אחרונה. ואי נימא הכי, א"כ י"ל דגם בנ"ד שמעיו נהנו בכזית, ואף שאכל חצי זית מדבר שברכתו מעין ג', דמ"מ מברך נפשות.
והנה בגמ' ברכות (לז.) איתא, דעל האורז מברך מזונות ולבסוף ולא כלום. ופרש"י, ולא כלום: כלומר אין טעון מברכות פירות א"י ולא כלום, אלא בנ"ר, ככל מידי דליתיה משבעת המינין. ותמה הגר"א בביאורו (סי' רח ס"ק יט), דמדוע ברכת נפשות נקראת ולא כלום. ומנ"ל לגדולי הפוסקים דמברכין נפשות אחר בשר ודגים ושאר דברים, אחר שבגמ' איתא שאינו מברך ולא כלום.
וביאר הגר"א, דהנה בגמ' ברכות (מד:), איתא אמר ר"י בר אבדימי משום רבינו, על הביעא ועל מיני קופרא בתחלה מברך שהכל ולבסוף בנ"ר, אבל ירקא לא. ורבי יצחק אמר, אפילו ירקא, אבל מיא לא. ורב פפא אמר אפילו מיא, וכו', אמר רב אשי, אנא זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו. וכתב שם התוס' (ד"ה עבידנא) דכן אנו נוהגין כרב אשי.
ונמצא לפ"ז דמנהג הראשונים דלא היו מברכין נפשות רק על ביעא וקופרא (מיני בשר, רש"י), כיון שהם פירשו בורא נפשות כפשוטו, דהיינו דבר שבא מבעלי חיים כבהמות ועופות (הגר"א בשנו"א ברכות שם). וכן אמרו בירושלמי ברכות (פ"ו ה"א) דרבי שהיה אוכל בשר או ביצה היה מברך בנ"ר, ולכן ס"ל דעל אורז ודוחן לא היו מברכין כלל, ואח"כ הוסיפו לברך על שאר מינים, ואפי' ירקא, וכו'. ומפרש הגר"א, דמש"כ בגמ' על אורז דלאחריו ולא כלום, היינו שבאמת בזמנם לא בירכו כלום על האורז, ודלא כרש"י, וזו רק תקנה מאוחרת לברך נפשות.
ומעתה יש לומר, דכיון שנתבאר דברכת בנ"ר היא תקנה מאוחרת, ותיקנוה על כל מאכל שאין אחריו ברכה אחרונה, י"ל דתיקנוה גם על כל היכא שנהנה במעיו בכזית, ואף היכא שנהנה מחצי זית מדבר שברכתו מעין ג'. ואין להעיר לפ"ז דאין ברכת בנ"ר פוטרת מעין ג', כיון דכך היתה התקנה, דכל מקום שאין אחריו ברכה אחרונה, יש לברך ברכת בנ"ר, ולא גרע ממים דמברך אחריו בנ"ר. ואם היו מתקנים ברכת מעין ג' וברכת נפשות בזמן אחד, היה יותר מקום להבין שא"א לברך נפשות על דבר שברכתו המקורית מעין ג', כיון דלא תיקנו ע"ז. אבל אחרי שנתבאר בדברי הגר"א דתקנת ברכת נפשות תקנה מאוחרת היא, י"ל כנ"ל דתיקנוה על כל דבר שאין עליו ברכה אחרונה. ודו"ק בזה.
ועכ"פ, אף שנתבאר טעמם של הסוברים שבנ"ד יש לברך בנ"ר, מ"מ אין זה מוסכם, כי חזינן להרבה מגדולי האחרונים שס"ל דבנ"ד אינו מברך, וסב"ל. וכמ"ש הבית מאיר (סי' רי), והנצי"ב במרומי שדה (ברכות מא:), והחסד לאלפים (סי' רי ס"ב), והפקודת אלעזר (סי' רח), והגר"י ידיד בשו"ת ימי יוסף בתרא (סי' ז'), ועוד. ועי' ביביע אומר ח"י (סי' יט), שהביא דבריהם, וס"ל דבנ"ד אינו מברך ברכה אחרונה כלל, וסב"ל. והיבי"א לשיטתו, דס"ל דברכה שא"צ דאו', ומה"ט יש לחוש אפי' למיעוט פוסקים שלא לברך ברכה שא"צ, וסב"ל. ובפרט דבברכה אחרונה אינו פוגע באיסור של נהנה מהעוה"ז בלא ברכה.
♦
אם יש ראיה לנ"ד מדברי הראשונים
והנה באור לציון ח"א (סי' יט) כתב להביא ראיה לדברי הכנה"ג שיברך בנ"ר, דהנה איתא בגמרא ברכות (לח:), אמר ר' חייא בר אבא, אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח ובירך עליו תחלה וסוף, בשלמא אי אמרת שלקות במלתייהו קיימי, בתחלה בירך בפה"ע, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, אלא אי אמרת שלקות לאו במלתייהו קיימי, בשלמא בתחלה בירך עליו שהכל, אלא לבסוף מה בירך, דילמא בורא נפשות רבות. א"ל ר' ירמיה לר' זירא, ר' יוחנן היכי מברך על זית מליח, והא כיון דשקלי לגרעיניה בצר ליה שיעורא (פרש"י לגבי ברכת הארץ אכילה כתיבה, ואכילה בכזית), א"ל מי סברת כזית גדול בעינן, כזית בינוני בעינן, וההוא דר' יוחנן זית גדול הוה, ואע"ג דשקליה לגרעיניה, אכתי פש ליה שיעורא.
וכתב שם הרשב"א (ד"ה כיון), דשמעינן מינה שכל שאין בו כזית אינו מברך לבסוף כלל, חדא דהא אמרינן הכא כיון דבצר ליה שיעוריה לא מברכינן בסופיה, ומשמע דאפילו למאי דדחינן ואוקימנא דלבסוף מברך בנ"ר, קא מתמה ר' ירמיה, ואפילו תאמר דכיון דלר' זירא קא מקשי לה כלומר, דלמאי דסבירא לך דר' יוחנן בריך על העץ ועל פרי העץ, כי שקלת לגרעיניה בצר ליה שיעורא, ולא אפשר לברך לאחריו ברכה של תורה, אבל לעולם בנ"ר מברכים עליה, אפילו הכי לאו סברא היא שנשתנית ברכתו מחמת שיעורו, שאין שינוי הברכות אלא בשינוי המין, וכו', אבל שתהא הברכה משתנה משיעורו לפחות משיעורו הא לא אשכחן. עכ"ל בקיצור.
והיינו דביאר הרשב"א, דלעולם אין לברך ברכה אחרונה כל שאין שיעור כזית, ואף אם זה זית שהוא מליח שנחסר משיעור כזית, מ"מ לעולם לא תשתנה ברכתו, דאף במקום שאין מברכין מעין ג' מחמת שאין שיעור כזית, מ"מ לא נימא דבכה"ג שאין שיעור כזית, דיברך נפשות, אלא כל שאין כזית שאינו מברך מעין ג' אינו מברך נפשות ג"כ. זה תורף דברי הרשב"א. וכ"כ עוד כדברי הרשב"א, בחידושי הרשב"ץ (ברכות לט.).
וממהלך דברי הרשב"א הוכיח האור לציון דע"כ דס"ל כהכנה"ג והמג"א, דבנ"ד מברך נפשות, דאי נימא דמי שאכל חצי זית ענבים וחצי זית בתפוחים שאינו מברך נפשות, א"כ נמצא דלעולם אין קשר ושייכות בין ברכת נפשות לשבעת המינים. וצ"ב מה היה הס"ד של הרשב"א שאם אינו מברך מעין ג' שיברך נפשות. אכן אי נימא דבמקום שאכל ח"ז ענבים דמצטרף לנפשות, א"כ מבוארים מאוד דברי הרשב"א, דקס"ד דבמקום שאין ברכת מעין ג' דמ"מ מברך נפשות, וע"ז קאמר הרשב"א דמ"מ אם אינו מברך מעין ג' אינו מברך נפשות ג"כ.
ועי' באור לציון שם שהוכיח כדבריו בזה"ל: ומעתה אם איתא דהרשב"א סובר שבז' המינים שברכתם מעין ג', אם אכל מהם פחות מכשיעור לא יוכל לברך בנ"ר אפילו יצרף לכשיעור ממין אחר, ומפני שברכת בנ"ר אינה פוטרת ז' המינים שצריכים מעין ג', א"כ מעיקרא איך עלה על דעתו בקושיא לומר שיברך בנ"ר, הלא כמו שאינו מברך מעין ג' כשאין באכילתו כשיעור, כך גם בנ"ר, לא יברך, שברכה זו לא שייכת בז' המינים כלל, והיכי ס"ד לומר שיברך בנ"ר, אבל אם נאמר שהרשב"א סובר שבגוונא שלא יכול לברך מעין ג' רשאי לברך בנ"ר, שפיר קא מתמה הרשב"א דיברך לפחות בנ"ר, ודחי לה דלאו סברא הוא וכו', ומוכח כדברינו, דס"ל להרשב"א דבגוונא שאינו יכול לברך מעין ג' על ז' המינים. רשאי לברך בנ"ר כשמשלים השיעור ע"י מין אחר, שהרי לא נתחייב מעולם במעין ג', ולא משום שברכת בנ"ר פוטרת במקום מעין ג'. עכ"ל.
אמנם עיין ביבי"א שם שדחה את ראיית האורל"צ וז"ל: הנה המעיין היטב ישר יחזו פנימו שאין מכאן ראיה כלל, ועד שבא ללמוד כדבריו מן הצד שאפילו תאמר וכו', נימא ליה שפיל לסיפיה דקרא, בסיום דברי הרשב"א, דלאו סברא היא שנשתנית ברכתו מפני השיעור, כי לא שמענו שיהיה שינוי בברכה אלא כשנעשה מין אחר, ולא מפני שהשיעור מועט. ודברי הרשב"א פשוטים וברורים מאד, וכל פלפולו של האור לציון, וכו'. עכ"ל.
ואחר ההתבוננות נראה בביאור דברי האור לציון, דהנה מה שהעיר היבי"א דנימא שפיל לסיפיה דקרא בסיום דברי הרשב"א, י"ל דמה שכתב הרשב"א בסוף דבריו שאינו מברך נפשות זה רק באופן שאכן אין בו כשיעור, משום שאין ברכה בפחות מכזית, אבל לא נתבאר בדברי הרשב"א שבנ"ד אינו מברך.
ויתר על כן י"ל, דהנה עיקר ראיית האורל"צ מההו"א של הרשב"א, שסבר שעל זית מברכים נפשות, והוכיח האור לציון דש"מ דיש מציאות הלכתית שמברכין נפשות על כזית. והנה סברא זו לא נדחתה גם במסקנת דברי הרשב"א, ומה שאין מברכין נפשות כתב הרשב"א שהוא משום שאין בזה כשיעור. אבל מעולם לא אמר הרשב"א שאין מברכין נפשות משום שאין קשר ושייכות בין נפשות לזית, ומזה לא חזר בו הרשב"א כלל וכלל, ונמצא דשפיר מוכח מדברי הרשב"א דיש שייכות וקשר בין זית לברכת נפשות.
ויש לבאר יותר, דהנה לכאורה יש להבין מה מציאה מצא האור לציון בדברי הרשב"א, והלא תלמוד ערוך הוא דקס"ד דמברך נפשות על הזית, וא"כ ש"מ דיש קשר ושייכות בין שבעת המינים לברכת נפשות. אכן אי משום הא לא איריא, דהא בגמ' הנדון הוא על זית מליח, וכוונת הגמ' להביא ראיה דשלקות לאו במילתיהו קיימי. וא"כ אפשר דמשו"ה היה צד לגמ' דמברך נפשות על הזית, כיון שירד ממעלתו.
אכן המעיין בדברי הרשב"א יראה שנתחדש בדבריו, דאף על הצד שמברך על הזית ברכת מעין ג', מ"מ כל שירד מהשיעור שאין בו כזית, מ"מ מברך נפשות, כיון שנחסר משיעורו ירד בברכתו. וכאן מצא האור לציון מציאה נפלאה בדברי הרשב"א, דחזינן דברכת נפשות תועיל לפטור במקום שיש חיוב של מעין ג'. וכיון דקיי"ל דאין נפשות פוטר מעין ג' (ע"ש באורל"צ מש"כ בנקודה זו), א"כ ע"כ לומר דשייך לומר דדין זה דנפשות מועיל לפטור זית במקום שאכל חצי כזית מענבים וח"ז מתפוחים, דיש לצרף את שניהם שיוכל לברך נפשות. ונתבארו דברי האור לציון. ולפי האמור י"ל כל מה שתמה גם הגר"ש משאש בספרו שמש ומגן ח"ג (סי' א'), ע"ד האור לציון. ע"ש.
♦
ראיה לנ"ד מדברי השו"ע
עוד כתב האור לציון להביא ראיה לדבריו, וראיתי שבראיה זו זכו שלושה גאוני עולם, ה"ה מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה ח"ב (סי' צח), והשבט הלוי ח"ד (סי' כד), והאור לציון הנז', ונתעצמו לדחות ראיה זו ג"כ שלושה גאוני עולם, ה"ה היבי"א ח"י (סי' יט), והשמש ומגן ח"ג (סי' א'), והדברי שלום ח"ב (סי' פב), ושלושתם דחו בשפה אחת ודברים אחדים, וניחזי אנן.
והנה הראיה שהביאו לנ"ד היא ממ"ש מרן בש"ע (סי' רח ס"ט), המערב קמח דוחן וקטניות בקמח דגן, ואפאם, ועשה מהם פת, אם יש בדגן כזית בכדי אכילת פרס, הדגן עיקר, ומברך המוציא וברכת המזון. אבל אם אין בדגן זה השיעור מחמשת מיני דגן, מברך בתחלה המוציא כיון שיש בו טעם דגן, אע"פ שאין בו כזית בכדי אכילת פרס, ולבסוף מברך על המחיה.
וסיים השו"ע: ואם בשלו בקדרה מברך תחלה בורא מיני מזונות, ולאחריו בורא נפשות רבות. ע"כ. ומשמע מלשון מרן הש"ע דמיירי שאכל כזית בלבד מכל התערובת, ואעפ"כ פסק שמברך תחלה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות. וכן מבואר במ"ב שם.
וכתב האור לציון: ומוכח, דאע"פ שאין בו כזית מהדגן, מ"מ שאר מינים מצטרפים לדגן לברך בנ"ר, שאילו אינם מצטרפים א"כ אפילו בנ"ר לא יברך, אלא ודאי שמצטרפים לבנ"ר. ואין לומר דשאני הכא שנתערבו ביחד ונעשו גוש אחד, הדגן ושאר מינים, שאם כן גם בתחלה לא יברך בורא מיני מזונות, אלא ודאי שהדגן מחמת חשיבותו לא בטל, וא"כ ה"נ לענין ברכה אחרונה. עכת"ד.
מיהו בעיקר הראיה מדברי השו"ע, כתב ע"ז היבי"א: דהנה בראיה זו קדמו בשו"ת בית יהודה עייאש ח"ב (סי' צח), והביאותיו בשו"ת יביע אומר ח"א (סי' יב אות יא), וכתבתי לדחותו, דשאני התם שנתערבו ביחד, ונעשו גוש אחד, ומש"ה אזלינן בתר רובא, שהוא משאר מינים, הילכך מברך בנ"ר. ומה שהקשה שא"כ למה יברך במ"מ בתחלה, לק"מ, דשאני ברכה ראשונה שמברכים אף על כל שהוא, ואין צריך שיעור לברכה ראשונה. וכמ"ש התוס' (ברכות לט.). וכיון שיש שם קצת דגן, ויש במאכל טעם דגן, צריך לברך במ"מ. משא"כ באוכל חצי כזית פת וחצי כזית פירות, שאינם מצטרפים לבנ"ר. עכ"ד היבי"א.
ואולי יש לבאר את דחיית היבי"א, דיש לדון ולחלק בין דבר שיכול להצטרף לדבר אחר, לדבר שאינו יכול להצטרף. וי"ל דח"ז ענבים וח"ז תפוחים, כיון שאם יביא עוד תפוחים או עוד ענבים הרי הח"ז מצטרף עמהם, שהרי כל אחד הוא מין חלוק בפנ"ע, ומשו"ה אינם מצטרפים. משא"כ בנדון השו"ע שמין הדגן מחובר בתוך העוגה להיותו מין אחד, הרי נתבטל המיעוט בהרוב. וא"כ אין להסתייע לנ"ד מדברי השו"ע בסי' קסח דאיירי בנתבשלו יחד, והוי מין אחד גמור.
ואי נימא כדחיית היבי"א, דשאני התם דנתערבו יחד, א"ש מה שכל גדולי האחרונים כהמג"א והגרע"א ועוד, שעמדו בסוגיא זו, ולא העירו שיש לזה מקור מפורש בדברי השו"ע כשיטת המג"א. ואף המג"א כתב חידוש בשם הכנה"ג, וכתב בלשון "נראה לי", ומשמע שזה דין חדש בביהמ"ד.
אכן נראה לדון בעיקר מה שדחה היבי"א את ראיית האור לציון מדברי השו"ע, וכתב דשאני התם שנתערבו ביחד, ונעשו גוש אחד, ומש"ה אזלינן בתר רובא. ולכאו' היה נראה ליישב הערה זו, דהא חזינן שאם אכל עוד ועוד מהעוגה עד שהגיע לכזית דגן מהעוגה, ביחד עם הכזית הראשון, דמברך על המחיה (ומפורש כן בהדיא בשערי תשובה סי' רח סוף ס"ק ט'). ומוכח שאין המיעוט דגן שאכל בתחילה מתבטל בכל העוגה, והרי הוא קיים ומצטרף עם הדגן שאכל אח"כ לשיעור מעין ג'. ועי' בספר אור ההלכה לנכד האור לציון ח"ה (עמ' תלה) שהעיר בזה.
ואולי לזה כיון האור לציון בדבריו, דכנראה הרגיש בהערת היבי"א, שכתב דשאני הכא שנתערבו ונעשו גוש אחד, וכתב וז"ל: ואין לומר דשאני הכא שנתערבו ביחד ונעשו גוש אחד, הדגן ושאר מינים, שאם כן גם בתחלה לא יברך בורא מיני מזונות, אלא ודאי שהדגן מחמת חשיבותו לא בטל, וא"כ ה"נ לענין ברכה אחרונה. עכ"ד. והיבי"א כתב לדחות זאת, וז"ל: ומה שהקשה שא"כ למה יברך במ"מ בתחלה, לק"מ, דשאני ברכה ראשונה שמברכים אף על כל שהוא, ואין צריך שיעור לברכה ראשונה, וכיון שיש שם קצת דגן, ויש במאכל טעם דגן, צריך לברך במ"מ. עכ"ל היבי"א. ולדברינו י"ל, דאף אי נימא דיש לחלק בין ברכה ראשונה לברכה אחרונה, מ"מ הא חזינן בהדיא דגם לענין ברכה אחרונה לא נתבטל המיעוט דגן שהיה בעוגה, ושפיר מצטרף עם שאר מינים לברכת בורא נפשות. ומזה יש ללמוד למי שאכל ח"ז ענבים וח"ז תפוחים דמצטרף לברך בנ"ר.
אכן עדיין אין בזה כדי השב, ולכאו' דחיית היבי"א במקומה עומדת, דכיון שנעשו גוש אחד, מתבטל מיעוט הדגן עם שאר מינים, וא"א להוכיח מזה לשני חצאים, כח"ז ענבים וח"ז תפוחים שאינם גוש אחד. ואף שאם יאכל עוד ועוד מהעוגה, מצטרף המיעוט דגן שאכל בתחילה לברך מעין ג', מ"מ אין זה משום שהמיעוט לא נתבטל בתחילה. דהא חזינן דגם באיסורין אם היה מיעוט איסור שנתבטל ונהפך להיתר, דמ"מ אם נשפך עליו שוב מהאיסור דחוזר וניעור האיסור, וכמ"ש הרמ"א ביו"ד (סי' צט ס"ו). והתם בודאי שנהפך מתחילה להיתר ונתבטל כלא היה, עד כדי כך שהאיסור מותר באכילה, מ"מ כשחזר ונפל האיסור הרי האיסור הראשון חוזר וניעור. וא"כ גם בנ"ד נימא דהמיעוט דגן שהיה בתחילה בעוגה שנאפה כגוש אחד נתבטל כלא היה, ומשו"ה מצטרף הדגן לשאר מינים לברך עליו נפשות. אכן כל שאכל עוד מהעוגה חוזר וניעור המיעוט דגן, ואף שבתחילה נתבטל ברוב לגמרי, וכמש"כ היבי"א. וא"כ א"א ללמוד מזה לשני מאכלים שלא נתבשלו יחד, כגון ח"ז ענבים וח"ז תפוחים, שיברך בנ"ר, כיון שהם לא נתבשלו יחד.
אכן, בעיקר ההנחה שהניח היבי"א, וכתב דאין להביא ראיה מדברי השו"ע הנז', דשאני התם שנתערבו ביחד, ונעשו גוש אחד, ומש"ה אזלינן בתר רובא, שהוא משאר מינים, הילכך מברך בנ"ר. אין להעיר, דהא קיי"ל דמין במינו בטל ברוב, אבל מין בשאינו מינו בטל בשישים, והכא זה מין בשאינו מינו, וא"כ לכאו' אין די ברוב אלא צריך שישים, וכל עוד שאין ששים לא נתבטל. דאין זו הערה, דרוב ומיעוט כאן אין הכוונה לרוב ומיעוט באיסורין, אלא לעיקר וטפל דדיני ברכות. וכמ"ש בשו"ע (סי' רח ס"ז) דבתערובת אזלינן בתר רובא, וע"ש בשעה"צ (ס"ק לד) דהוא מדין רובו ככולו, ועי' באה"ל (ר"ס ריב). וע"ש דמבואר, דהמיעוט הרי הוא כמי שאינו לענין ברכה. וס"ל להיבי"א דה"ה בנ"ד.
ואם כנים הדברים, דעיקר הנדון כאן הוא מדין עיקר וטפל, ולא מדין ביטול ברוב דכל התורה כולה (ועי' גם באבני נזר (או"ח סי' לח אות יג), שהוכיח מהלכה זו דטפל חייב בברכה במקום שאין ברכה על העיקר), א"כ אין מקום לכל מש"כ לדון לעיל דהא המיעוט נתבטל ברוב כמו שאיסור נתבטל ברוב, והקשינו דהא באיסורין הדין דחוזר וניעור. דכל זה אינו ענין לנ"ד כלל, דלפמשנ"ת הטפל מעולם לא נתבטל כלל בהרוב, כיון שאין כאן ביטול כלל, ורק מברכין כברכת הרוב, אבל המיעוט הרי הוא כמי שישנו בעולם. ולכן מברכין על הדגן ברכה בתחילה. וגם אם אכל עוד מהדגן, הרי זה מצטרף לשאר הדגן לשיעור ברכה אחרונה. ודוגמא לדבר, מי שאוכל סלט שיש בו רוב מפירות שברכתן נפשות, ומיעוט פירות משבעת המינים שברכתן מעין ג', דמברך נפשות, ואפי' אם המיעוט הוא ניכר ומובדל לעצמו (עי' באה"ל סי' ריב, ויש חולקין ע"ז, וכמ"ש גם בחזו"ע – ברכות עמ' קמג).
ועי' גם בפמ"ג (סי' רח א"ח ס"ק ז') שהביא את דעת הפרישה דבתערובת שהיא מחצה על מחצה, הואיל וא"א לצמצם, יש לחוש שמא מין אחד הוא הרוב, ולכן יוסיף מהמין שירצה עד שיהיה הרוב, ויברך עליו. ומוכח מדבריו בהדיא שגם רוב מועט מאוד, באופן שהמיעוט ניכר בבירור ולא נתבטל כלל, ג"כ מברכין כברכת הרוב. וראיתי בכמה ספרים שכתבו עפי"ד שאפי' ברוב של חמישים ואחד אחוז בלבד, יש לברך כברכת הרוב. ובנדונים אלו, א"א כלל לומר דהמיעוט שברכתו מעין ג' נתבטל בהרוב, והא מילתא דפשיטא דאינו נתבטל, ורק שמדין רובו ככולו מברך כפי ברכת הרוב.
ולפי האמור נראה, דאם אכל סלט שיש בו רוב מתפוחים ומיעוט מענבים, דמברך נפשות, וכמ"ש בשו"ע הנז', והיינו טעמא דאזלינן בתר רובא. וכיו"ב כבר כתבו האחרונים לייסד, דהא דמברך על העיקר ופוטר את הטפילה, אין זה משום דהטפל אינו מחויב בברכה, דהא א"א ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה. והטפל ודאי חייב בברכה, אלא שהטפל נפטר בברכת העיקר, וכמ"ש גם החזו"א (סי' כז או' ט'). וכיון שנתבאר שהטפל מעולם לא נתבטל, ואפ"ה חזינן דמצטרף מיעוט הדגן לרוב הקמח שברכתו שהכל, א"כ מוכרח שדבר שאין ברכתו נפשות מצטרף לשאר דברים לשיעור כזית לברך נפשות, וכגון ח"ז ענבים דמצטרף לח"ז תפוחים לברכת נפשות. ונמצא שראיית האור לציון קמה וגם ניצבה.
וגם נראה עוד להכריח כן, דהנה זה פשוט וברור דאם היה כזית בדיוק שהיה בו ח"ז קמח חיטה וח"ז קמח משאר מינים (עכ"פ לשיטת הסוברים שצריך שיאכל כזית דגן מהתערובת, עי' באורל"צ שם ד"ה וגם מדברי, ובמ"ב ס"ק מג וס"ק מז), או סלט שהיה בו כזית ח"ז מענבים וח"ז מתפוחים, דהדבר פשוט דמברך נפשות, וכמדומה שאין מי שחולק ע"ז. והנה בכה"ג שהיה כאן מחצה על מחצה א"א כלל לומר שהמיעוט נתבטל ברוב, ואפ"ה מברך נפשות. ולא אישתמיט שום פוסק שיאמר שבכה"ג אינו מברך, ושדעת השו"ע שכתב דמברך נפשות (סי' רח ס"ט) זה ברוב דווקא ולא במחצה על מחצה. וע"כ כדאמרן, משום דהמיעוט מעולם לא נתבטל בהרוב, ורק מברך נפשות כיון שנהנה מעיו בכזית. וא"כ מוכח בהדיא דב' מינים מצטרפים לברכת בנ"ר, ולא מטעמא דהמיעוט בטל ברוב.
ודאתאן להכא, א"כ לדרך זו יש להוסיף ולהוכיח עוד דיש לצרף ב' מינים לברכת נפשות, ממש"כ בשו"ע (סי' רב ס"א בהגה), דאם נתערב יין בשכר, דאזלינן בתר הרוב ומברך שהכל. ופשטות ההלכה דמברך אחריו גם ברכת נפשות (אף שבב"י לא מפורש בהדיא פרט זה דמברך אחריו נפשות). ומקור הלכה זו בדברי הרשב"ץ ח"א (סי' פו) שהובא בב"י, וביאר טעמו, משום דכל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. וכן ביארו הלכה זו הגר"א, והט"ז (ס"ק א'), והמ"ב (ס"ק ח'). ומבואר שהיין שהוא המיעוט, מצטרף לשכר לשיעור ברכה אחרונה. ואף שהיין ברכתו מעין ג', מ"מ מצטרף, כיון שסו"ס נהנו מיעיו ברביעית. וכבר נתבאר שאין הטפל שהוא המיעוט מתבטל לעיקר.
♦
ביאור דברי השו"ע
והנה בעיקר הראיה שהביאו הבית יהודה והאור לציון מדברי השו"ע שמצרפין ב' חצאים לכזית, הנה אחר זמן ההתבוננתי בדברי השו"ע, והיה נ"ל להכריח כדבריהם מדברי השו"ע גופא. ומקודם נבאר את דברי השו"ע בקיצור. דהנה בשו"ע שם יש ב' דינים - א, אם יש בו כזית כדי אכילת פרס. ב, אם אין בו כזית בכדא"פ.
והנה בדין האחרון דאם אין בו כזית בכדאכ"פ כתב מרן וז"ל: דאם אפאו בתחלה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן, ולבסוף על המחיה, ואם בשלו בקדירה, מברך תחלה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. ומקור דבריו בב"י מרבנו יונה. ע"ש.
ויש לתמוה על הלכה זו בתרתי - דאם אפאו שבתחילה מברך המוציא, מדוע מברך לאחריו על המחיה, והיה לו לברך בהמ"ז. ולא מצאנו בשום מקום שמתחילה מברך המוציא ולבסוף על המחיה. ועי' במ"ב (ס"ק מז), שמכח קושיא חמורה זו הגיהו הגר"א ועוד אחרונים, דלאחריו צ"ל "בורא נפשות". ע"ש.
אמנם עי' במ"ב שם שכתב שהרבה אחרונים טרחו ליישב את דברי השו"ע, וצ"ל באמת שמברך לאחריו על המחיה. ובאמת שקשה לומר שט"ס נפל גם בב"י ובראשונים וגם בשו"ע. אמנם קושיית הגר"א לכאו' במקומה עומדת, דאיך יתכן שמתחילה מברך המוציא ולאחריו על המחיה.
ובעיקר הדין שכתב השו"ע, דאם בישלו בקדירה דבתחילה מברך מזונות ולבסוף מברך נפשות, יש לתמוה ג"כ כנ"ל, דמה נשתנה דאם בישלו בקדירה שירדה ברכתו לנפשות, ולא מצאנו בשום מקום דמפני שבישלו בקדירה שירדה ברכתו לנפשות. וכן הקשה המג"א (סוס"ק טו), דלא מצאנו כזאת רק באורז שלאחריו מברך בנ"ר.
ובביאור דעת מרן השו"ע – אשר כאמור מקור דבריו בראשונים, כתב בא"ר (ס"ק יג) וז"ל: ולענ"ד טעמא דנחתינן חד דרגא, דבפת ראוי לברך ברכת המזון מברך מעין שלש, והכא ראוי לברך מעין שלש מברך בנ"ר, כיון דליכא כזית בכדי אכילת פרס, וכו'. וכ"כ במאמ"ר (ס"ק טז). והיינו, דכיון דירד במעלתו, שאין בו כזית בכדאכ"פ, לכן ירד בברכתו, ולכן פת ירד לברכת מעין ג', ותבשיל ירד לברכת בנ"ר.
ולמדנו, דמה שמברך נפשות אין זה מטעם שהמיעוט בטל ברוב, אלא מטעם שירד דרגה. ונמצא דשפיר ברכת בנ"ר שייכת לדבר שברכתו מעין ג', וי"ל דבכל מקום שא"א לברך מעין ג', ה"נ דמברך נפשות כיון שברכה זו שייכת ג"כ בדברים שעיקר ברכתן מעין ג'. ודו"ק.
ויל"ע אם יש להביא ראיה לפירושם של הא"ר והמאמ"ר בדעת השו"ע, דהיכא דירד ממעלתו ירד גם ברכתו ממעין ג' לבנ"ר, מדברי רש"י בברכות (מא:): אין לך דבר שטעון ברכה לפניו, ואין טעון ברכה לאחריו, אלא פת הבאה בכסנין בלבד. ופרש"י (ד"ה פהב"כ): ומתוך שנותנים בה תבלין הרבה ואגוזים ושקדים ומאכלה מועט - לא הטעינוה ברכה מעין שלש, מידי דהוה אפת אורז ודוחן, דאמרינן בפרקין (לז.) בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום. ע"כ. ור"ל, דאינו מברך מעין ג' אלא בנ"ר. וכמו שפירש רש"י גבי אורז (לז. ד"ה ולא כלום). וכ"כ בהדיא התוס' (ד"ה אלא). ומפורש, דאף על פהב"כ, כל שא"א לברך עליו מעין ג' מברך נפשות כיון שירד ממעלתו. וזה ביאור דברי השו"ע שכתב שאם בישלו בקדירה מברך בתחילה מזונות ולבסוף בנ"ר, הואיל וירד ממעלתו.
ואם כנים הדברים בדעת רש"י, א"כ תהיה מזה ראיה גדולה למש"כ בראש דברינו, דבכל מקום שאין ברכה אחרונה תקנו חז"ל לברך נפשות, וכדמוכח מהגמ' (מד:). מיהו אפשר שדברי רש"י המה באופן שאין שיעור מספיק בפהב"כ לברך עליו מעין ג', ויש שיעור מספיק באגוזים ובשקדים לברך בנ"ר, ויל"ע בזה.
מיהו עי' בבאה"ל שם (ד"ה ואחריו בנ"ר) שהגר"א ציין לדברי רש"י הללו, כמקור לדברי השו"ע שמברך אחריו בנ"ר. ומשמע שהגר"א מבין שזה ביאור דברי השו"ע שמצרפין מאכלים דברכתם בנ"ר למאכלים שברכתם מעין ג', היכא שאין שיעור במעין ג'. ומשמע שהוא דין בכל מקום.
♦
צירוף ב' משקים לברכה אחרונה
ומכל האמור תהיה נפק"מ נוספת. דהנה שיעור ברכה אחרונה ברביעית, וכתב הרמב"ם (פי"ד ממאכלות אסורות ה"ט) וז"ל: השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט, אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין. וכתב בשעה"צ (סי' רי ס"ק יא) וז"ל: ונ"ל דסתם שתיית רביעית משערינן כדרך שתיית בני אדם, שאינו שותהו בבת אחת כי אם בשתי פעמים, שהוא מדת דרך ארץ, כדלעיל בסימן ק"ע ס"ח, ע"ש. ומה דאיתא ברמב"ם שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין לכשיעור וכו', מיירי בכהאי גוונא שלא הפסיק יותר משיעור זה, ומה שכתב עוד, ואם לאו אין מצטרפין, היינו, שהפסיק יותר משיעור זה מעט. ומה שכתבנו בפנים והפסיק מעט, היינו ששהה מעט יותר משאר בני אדם ששוהין באמצע השתיה. ע"כ.
ומבואר, דאם שתה רביעית בב' פעמים ברציפות, דמברך ברכה אחרונה, וכתב הרדב"ז בפי' על הרמב"ם שם, דהיינו כדרך השותים בנחת, ולא כדרך הסובאים הזוללים. והנה מי רוב רביעית ממים, ועוד מיעוט מיין להשלים לרביעית ברציפות, דאם היה זה שאר משקין, ודאי שהיה מצטרף, ועי' בשעה"צ (סי' רי ס"ק ד'). אכן השתא יל"ע לפי שיטת הפוסקים דאין מצרפין דבר שברכתו מעין ג' לשיעור נפשות, דלכאו' ה"ה בנ"ד דאינן מצטרפין, ואינו מברך ברכה אחרונה כלל.
♦ ♦ ♦