התכתבות בנידון שיעור הגריס

הרב דוד לוי - הרב יעקב שלמה אזרחי

התכתבות בנידון שיעור הגריס

א.
א. אמנם אינני מונח היטב בנבכי העניינים, אבל מן הסתם כל הקורא את המאמר התפלא על הנסיון לפקפק [אפי' לחומרא] בדברי הרמב"ם הרמב"ן והרשב"א וטושו"ע, וזאת מבלי להביא ראיה מוכרחת מדברי אחד מהראשונים [לפי הבנתי]. ועכ"פ, כדי להקשות על דבריהם ודאי בעינן קושיות מוחלטות, ועל המקשה להביא ראי'. על כן מצאתי לנכון להביא מה שיש לפקפק בדבריו, על אף שלא בדקתי את הדברים הדק היטב, ואבקש מחילה על שהנני כותב מקופיא בלבד.
ב. והנה אחד הקשיים שנתעוררו להרב אזרחי שליט"א הוא מכמות הדם שיש במאכולת בזמנינו. ויש להעיר לכאו', דכשדנים על מראה דם אם הוא מגופה או ממאכולת, ודאי לא איירי רק בדם נקי אלא גם בדם מעורב בליחה וכיו"ב, והספק הוא על הדם המעורב אם הוא מגופה או ממאכולת, ובהאי גוונא פשיטא דהדם מתפשט יותר.
ג. עוד תמה טובא שלדעת המעי"צ נתקטנו המאכולות ב90% מגודלן בזמן חז"ל. אמנם המעי"צ לא כתב כן אלא רק שנתקטנו, ולא נודע כמה מצא המעי"צ ששייך שיתפשט דם המאכולת דבזמנו, ויתכן שהיה הרבה יותר מזמנינו. או שחישב יחד עם תערובת הליחות, וכמו שנתבאר בהערה קודמת, או כמשנ"ת בס"ד בהערה הבאה.
ד. ועוד יש להעיר דכינים שבזמנינו לא דמו לכינים שבזמנם, שהיו מצויות בבגדים, והיום אינן מצויות. וכמדומה שמעדויות שבזמני מצוקה, כמו בזמן השואה ועוד כיו"ב, היו מצויות כינים לרוב גם בבגדים. ואין זה [רק] ענין של נתקטנו המאכולות, אלא שבזמנינו בחסדי ד' ניתן לקיים הרגלי נקיון המונעים מלבוא מאכולות כבזמן חז"ל. ועל כן הרוצה לעמוד על שיעורן צריך לחפש אחריהן במקומות שמצויים עדיין בני אדם שאינם נקיים [כיון שגם מאכולת הולכת וגדילה, ובמקומות שאין מתנקים, המאכולות גדלות באין מפריע]. וכל זמן שלא נבדק דבר זה, א"א לקבוע מה השיעור. [אמנם עדיין יל"ד אם אעפ"כ יש לתלות במאכולות אלו שאינן מצויות בזמנינו, כיון שלא גזרו בהכי, או דלמא דהשתנה הדין, וכדאייתי מרן השבט הלוי (ח"ג סי' קי"ט)]. עוד לכאורה צריך לבדוק את גודל המאכולות לאחר שעקצו בני אדם, דאז יש בהו דם המתפשט ליותר מגודל גופן.
ה. גם שיעור התורמוס צריך חיפוש האם אין שיעור גדול יותר [וכמו שטרח טובא הרב אזרחי שליט"א לבדוק מכל כצד האם הגריס יכול להיות הפול דזמנינו].
ו. מה שהקשה דלא מצינו בכתמים דהשיעור הוא כגריס הקילקי, וא"כ מסתברא דהוא בינוני, דרק בנגעים הדגישו שהוא כגריס הקלקי, אבל בכתמים הוא בינוני [והקלקי הוא גדול, כדמוכח במתני' דכלים]. הנה איתא בגמ' במכות (כ':) דאיכא למ"ד דשיעור קרחה כגריס, ולא כתבו דהוא כגריס הקלקי, ומסימנא דנקטו שם 'וסימנך בהרת כגריס ומחיה בכעדשה' בפשוטו נראה דכגריס דשיעור קרחה הוא כמו שיעור כגריס דנגעים. ועוד, דבירושלמי קידושין (פ"א סוף ה"ז) מבואר דהך מ"ד יליף לה בגז"ש קרח הקרחה מקרחת דנגעים. הרי מבואר דגם היכא דכתוב בסתמא שיעור כגריס היינו כגריס הקלקי [ושמא לאחר שנשנה במסכת נגעים הרבה פעמים הרבה כגריס כשהמכוון לגריס הקלקי, נעשה זה שיגרא דלישנא].
ז. ואסיים בתודה להרב אזרחי שליט"א על המאמר המעניין, ובברכה שנזכה כולנו יחד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
דוד לוי ב"ב
♦
ב.
אין אני אומר קבלו דעתי, במה שהוא נגד הוראת האחרונים, אלא הריני כדן לפני החכמים, כיצד נעשה במקום שמצאנו סתירות בשיעורים.
א. יש בידינו דברים המפורשים בגמרא ובכל הראשונים, ששיעור תורמוס גדול מכגריס. ונמצא שכל מי שמתיר בשיעור גריס הגדול, מתעלם מגמרא מפורשת, ומהלכה שנפסקה ברמב"ם וטור ושלחן ערוך וכל הראשונים.
על רבותינו האחרונים לא קשיא, מפני שהם לא ראו תורמוס, שלא היה מצוי בידם. וההוכחה לכך היא שכל שראה או שהועד לפניו על גודל התורמוס, נרעש מעוצם הקושיא ונמנע מלהקל בשיעור גריס של המעיל צדקה. ומסתבר שגם רבותינו, אם היו עומדים על שיעור התורמוס לא היו מתעלמים ממנו.
ב. לא קיים תורמוס יותר משיעור 10X10 מילימטר, ואם יש בידך נשמח לראותו, ולמדוד ארכו ורחבו. וכל זמן שלא בא, הלא קושיא בעינה עומדת שתורמוס המצוי בידינו רחוק מאוד משיעור האחרונים, שהרי לדבריהם התורמוס הוא לכל הפחות 20X20 מילימטר, וזה פי 4 משיעור תורמוס שבידינו.
ג. היות והמעיל צדקה והחת"ס הסתמכו על מדידות עדשים המצויות בידיהם, גם אנו בעקבותיהם מוטל עלינו להסתמך על מדידות תורמוס המצויות בידינו. וכשם שהם לא התעלמו מהעדשים שעיניהם רואות, והוכרחו להגדיל את השיעור מאוד, כך אנו אסור לנו להתעלם ממה שעינינו רואות, ומוכרחים להתנהג בשיעור שיתאים למידת תורמוס שבידינו. ומסתבר שלא רק הם יודעים למדוד, אלא גם אנחנו יודעים למדוד.
ד. קיימת סתירה בהוראות של הרמב"ם, הטור, והשלחן ערוך, שמצד אחד משערים בתורמוס, שזה מורה על הקטנת השיעור, ומצד שני משערים בעדשים ושערות, שזה מורה על הגדלת השיעור. והרי זה ספק חסרון ידיעה מהו שיעור הגריס שאמרו חז"ל, ומקובל בידינו שבכל כי האי גוונא יש לפרוש מן הספק עד שתיפתר התעלומה.
ואם תאמר, והלא עדשים לפנינו, והן גדולות יותר מתורמוס, ואמאי מקרי חסרון ידיעה. על כך אשיב בשאלה, מאי חזית דדמא דעדשים סומק טפי, דילמא דתורמוס סומק טפי.
ה. כל האחרונים [הש"ך וכל הבאים אחריו] זיהו את הפשפש של הגמרא, שהוא פשפש המיטה המצוי גם בימינו. והדבר ניכר ונראה ששיעור דם היוצא ממנו אינו כשיעור גריס של המעיל צדקה, אלא הוא קרוב לשיעור תורמוס המצוי בידינו, וממנו ראיה שתורמוס שלנו הוא תורמוס של חז"ל. אמנם יתכן לטעון שהתורמוס והפשפש שניהם התקטנו מאוד מאוד, ושניהם התקטנו ביחד, והיחס ביניהם נשמר. אמנם ללא כל החידושים הנ"ל, הרי הדבר מוכח שהגריס קטן מתורמוס וקטן מפשפש, ושניהם קטנים מאוד.
ו. כיני הראש הן קטנות ביותר, וגודלן הממוצע 1 מילימטר, וכיני בגדים וגוף גדולות מהן, ומגיעות לגודל של 3.5 מילימטר. ועל אף שכיני הבגדים גדולות מכיני הגוף עד פי 10 ואף יותר מכך [כשנכפיל 3.5X3.5], עדיין המרחק בין כיני הבגדים 'הגדולים' לבין הגריס של המעיל צדקה הוא עצום ורב, וכרחוק מזרח ממערב.
ז. כתב המעיל צדקה (סימן כ) כתם שמעורב בו ליחה, אם אין בדם עצמו שיעור גריס אין הליחה מצטרפת ומתירים את הכתם. וכן פסקו בסדרי טהרה (סימן קצ סקנ"ב וסקצ"ג) ובחכמת אדם (כלל קיג). וא"כ כשכתב המעיל צדקה בסימן כ"ז את שיעור הגריס, כוונתו שישערו את הכתם עצמו ללא הליחה, וכפי שכבר ביאר בסימן כ' שאין מתחשבים בליחה כלל.
ובלאו הכי קשה, מדוע נקטו שיעור ליחה ביחס זה, וכי שיערו שזו ליחה בינונית ומצויה?
על כן אין לקבל את עירוב הליחה כפתרון לתעלומה.
ח. לגבי ההוכחה ממכות דף כ', יתכן שאמרו סימנא בעלמא, ואה"נ גם שם לא מדובר בגריס הקלקי. והנה גוף ההצעה שהגריס איננו קלקי באה כהצעה לתירוץ הסתירה הקיימת בגמרא, ואין בה בכדי ליישב את סתירת דברי השלחן ערוך. ואם רע בעיניך אלכה ואשובה לי אל אישי הראשון, הוא הטור והשלחן ערוך, שכאשר תימצא סתירה בדבריהם, לא נוכל לתפוס את ההוראה המקילה, ולהתעלם מההוראה המחמירה. ואין בזה דין ספק דרבנן לקולא, כיון דהוי ספק חסרון ידיעה [ועיין בספר היראה לרבינו יונה אות לא].
ט. בכל דבריך לא מצאתי שום סיוע להוראת המעיל צדקה עצמו, ששיעור הגריס הוא 18X18 מילימטר, אלא רק חיזוק לעצם הדבר שמשערים בעדשים ושערות [ונכלל בזה שאסור להתחשב בתורמוס ופשפש] כהוראת הרמב"ם ושלחן ערוך. והנה בדברי הגר"ז, ומהרש"ם מברעזאן, ועוד אחרונים, מבואר ששיעור גריס הנמדד בעדשים ושערות הוא 12 או 13 מילימטר ולא 18 מילימטר. והתשובה מאהבה כתב שגריס של החכם צבי יותר קטן מגריס של המעיל צדקה. ואם גם אתה מסכים שאין הכרח למידתו הגדולה של המעיל צדקה, והיה זה שכרי, כי לפי ראות עינינו שיעורו של המעיל צדקה הוא שיעור מופרז, גם כאשר נמדוד בעדשים ושערות.
בברכה רבה
י. שלמה אזרחי
♦
ג.
לכבוד הרב אזרחי שליט"א.
ראשית אודה לכבודו ששם עיונו בדברי וטרח להשיב עליהם, וכעת אבוא להעיר כדרכה של תורה על מה שנראה לי שיש עדיין להעיר.
באות ב. כתב שלא קיים תורמוס יותר משיעור 10X10 מילימטר. ואני שואל, האם נבדקו התורמוסים בכל המקומות בכל המינים? ויתירה מזו, הרי כבודו הביא מדברי הגרא"ח נאה דהבינוניים הם בשיעור זה, הרי להדיא דיש תורמוסים יותר גדולים.
באות ג. וד. כתב דכמו שהאחרונים בדקו בעדשה כך עלינו לבדוק בתורמוסים וכו', ומאי חזית לסמוך על העדשים יותר מן התורמוסים. אמנם יש להעיר, דכל זה היה נכון אם אנו היינו מתחילים לברר מה השיעור, אבל לאחר שרבותינו שיערו בעדשים וכן נתקבל המנהג, הרי עד שלא נמצה את כל הבדיקות האפשרויות, בכל המקומות והמינים, גם של התורמוסים וגם של הפשפשים והמאכולות, א"א להוכיח שלא כדבריהם. וגם אם צריך להידחק שנתקטנו התורמוסים, או דחוקים אחרים, נמי יש לומר כן.
באות ה. כתב דכל האחרונים זיהו את פשפש המיטה שזהו הפשפש של הגמרא. אמנם מכאן קושיא על שיטתו שכתב שאם היה לאחרונים את התורמוס לא היו מורים ע"פ העדשים, דכיון שהיה להם את הפשפש למה לא הורו על פיו ששיעור הגריס קטן מהפשפש.
על מש"כ באות ו. יש להעיר דכמדומה שכיני הראש לבדן יכולות להגיע ללמעלה מ3.5 מילימטר [תלוי על יד מי הילדים יושבים...]. וכבר כתבתי במכתב הקודם שמדידת המאכולות והפשפשים אינה לפי מה שמצוי בינינו, שבחסד ד' אנו יכולים לשמור על הרגלי נקיון שרק לפני מאה שנה אפילו העשירים לא היו חולמים על זה. ומסתבר דהמאכולות והפשפשים אינם יכולים לגדול כבזמן חז"ל, ועל כן המדידה צריכה להיות במקומות כמו אפריקה וכיו"ב, שמצב הנקיון לא השתנה מזמן חז"ל.
על מש"כ באות ז. הנני רואה שלא פירשתי די את דבריי. המעיל צדקה וכל שאר האחרונים איירי בליחה המוקפת בחוט אדום סביב, דבזה לא מצרפים את הליחה לכגריס, ודנים רק לפי שיעור החוט האדום עצמו. אבל אני דנתי דמצוי לכאורה שמראה הדם עצמו נעשה דליל יותר, וממילא גדול יותר מחמת הליחה שמעורבת במראה עצמו. ובזה יתכן ליישב מה שהקשה איך נתמעטו כ"כ הפשפשים והמאכולות, דגם אם אין דם המאכולת לבדו מגיע לשיעור כגריס, אך כשהוא מעורב בליחה הוא מגיע לשיעור זה. [ולכן גם לא קשה מה השיעור הליחה, דלהאמור היינו שיעור ליחה שיישאר מראה דם בדם המאכולת].
מש"כ באות ח. הנה מלבד דדחייתו היא דוחק גדול, הרי גם בירושלמי שהבאתי מבואר דדין קרחה שוה לדין הצרעת ואף שלא הוזכר שם גריס הקלקי. ומש"כ שם דאי לא נימא כדברי כבודו יש להחמיר מספק משום דזה חסרון ידיעה, שוב אני חוזר וטוען שלאחר שכבר פסקו האחרונים את השיעור ע"פ העדשים, וכן נהגו בתפוצות ישראל, ודאי שאין ספק שמעורר כבודו מוציא מידי מנהג ודאי והוראות גדולי האחרונים.
ומש"כ באות ט. ששיעור המעיל צדקה הוא שיעור מופרז, תמהני, הרי כבודו הביא כבר דגם התשובה מאהבה מצא שיש מין עדשים שלפי זה שיעור המעי"צ מדוייק.
והנני מוסיף להעיר על דברי כבודו, דבמאמרו האריך להעיר על המעיל צדקה דעדשים שלנו אינן גדולות כ"כ, וכתב דנפל שיעורא בבירא, דמנ"ל לשער בעדשים של המעיל צדקה ולא בעדשים אדומות שלנו. וזה אינו מובן, הרי מבואר במשנה בכלים שעדשה מצרית היא עדשה הבינונית, ובירושלמי במעשרות מבואר שעדשה מצרית ראשה חד, והיינו כמו שפרשו שם המפרשים שיש לה ראש אחד חד, וזה דלא כעדשות אדומות שלנו. וא"כ מה בכלל יש להקשות מעדשות שלנו, הרי הן ודאי לא העדשים האמורות בשיעור גריס.
ולסיומא הנני כופל ומודה לכבודו על תשובתו, וגם על המאמר המעניין שלבטח הוסיף לבירור הענין, ומיני' ומינייהו דת"ח דודאי שו"ט בדברי כבודו תסתיים שמעתתא, ויזכה לחוג חג המצות בדיצות, ונזכה מהרה לביאת גוא"צ להקריב בזאת השנה קרבן פסח בטהרה, אכי"ר.
בברכת פסח כשר ושמח
דוד לוי ב"ב
♦
ד.
א. גם אני מדבר בבינוני, וגם הגר"ח נאה מדד בינוני, והמעיל צדקה מדד בינוני, וככל שיעורי שיעורי התורה גם כאן אין לנו עסק עם תורמוסים שאינם בינונים [אמנם האמת היא שאלפי ורבבות התורמוסים שראיתי קרובים זה לזה בגדלם ואין ביניהם שינויים גדולים].
ב. המעיל צדקה לא בדק תורמוסים כלל וכלל, והכריע מהו עדשים בינונים על פי המצוי בעירו ומדינתו בלי בדיקה מקיפה מהי עדשה בינונית בארץ ישראל ובבבל. ומסתבר שמוטל עלינו חיוב להשלים את הבדיקות שחיסר המעיל צדקה, מפני שרק מחמת מגבלות טכניות לא נעשו הבדיקות הללו על ידו.
ג. קושיית הפשפש עצומה היא, וצריך לומר שסברו שהתורמוס גדול, והפשפש בארצות המזרח גדול כמותו [וכבר מצאנו שהאחרונים סברו שבארץ ישראל יש ביצים גדולות, וסברו שבין השמשות בארץ ישראל ארוך יותר מאירופה].
ד. אין כינים באפריקה יותר משיעור 4 מילימטר, לא כיני גוף, לא כיני ראש, ולא כיני בגדים.
ה. האחרונים חולקים על דבריך, וכתבו בהדיא שאין מתחשבים בליחה לא לקולא ולא לחומרא. וגם אם הדם אדום ביותר, וברור שאין כאן תערובת ליחה כלל, גם בזה התירו עד שיעור כגריס של המעיל צדקה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתה.
ו. לא מליבי אני אומר, שהרי הבאתי את דברי הגר"ז, ואחיו בעל שארית יהודה, ודברי הגאון יעב"ץ, והגר"ח נאה, ומהרש"ם מברעזאן, ושאר גדולי האחרונים, שכולם חלקו על שיעורו של המעיל צדקה.
ולא אני מעורר כאן ספיקות חדשים, אלא גדולי האחרונים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים, הם שהורו ופסקו שאין לנהוג כדעת המעיל צדקה. ולא עלי תלונתך אלא על רבותינו הנ"ל, ועל התורמוסים והפשפשים שבכל כדור הארץ. [ובאמת כל האחרונים שעמדו על הקושיא מתורמוס צדדו לחלוק על המעיל צדקה, ולא מצאתי אפילו אחד מהאחרונים שראה בעיניו את הקושיה מתורמוס והתעלם ממנה].
ז. התשובה מאהבה כותב בפירוש שעדשים של המעיל צדקה אינן בינוניות, ואפשר בהחלט לצרף אותו לרשימת המפקפקים על שיעור המעיל צדקה.
ח. כבר השבתי [במאמר הנדפס בגיליון פח] בהערה ב' על קושיית החידוד.
ואחתום בברכה שיזכה גם הוא לחוג את הפסח ברוב דיצה וחדווה רבה, ויזכה לראות בנחמה הכתובה ובביאת גואל צדק במהרה בימינו.
בברכה רבה
יעקב שלמה אזרחי
♦
ה.
לכבוד הרב אזרחי שליט"א
אודה מאוד לכבודו על טרחו להשיב לי בשנית, ואקוה שלא יהא לטורח לפניו מכתבי השלישי. אמנם כמדומה שחילופי המכתבים עד כה לא היו לשוא, שכן נתבררו הרבה מהדברים, ואבוא בדבר מה שעדיין נותר לי להעיר.
א. מש"כ באות ב. דהמעיל צדקה לא בדק מהי עדשה בינוני בא"י ובבבל, אינני יודע מנין שלא השתנו זני העדשים באזורים אלו לאחר תהפוכות רבות שעברו כאן.
ב. מש"כ באות ג. שצריך לומר שהאחרונים סברו שיש פשפש גדול יותר, הנה נתברר שאם האחרונים היו רואים את התורמוס לא היו מבטלים את שיעור המעיל צדקה, אלא היו אומרים שיש תורמוסים גדולים יותר. והרי מעתה דברי כבודו הם נגד דברי רוב האחרונים.
ג. עוד יש להעיר דאיני יודע מנין לכבודו שסברו שיש פשפשים בארצות המזרח גדולים יותר. הרי לא הוזכר במאמרך המצוין שמי מהאחרונים הקשה משיעור פשפש על שיעור הגריס, הלא דבר הוא?, ולמה אין להשיב בפשטות שאכן היו מצויים אצלם פשפשים גדולים יותר.
ד. מש"כ באות ד. אבקש אם אינו לטורח לפניו לציין מנין לו מצב הכינים באפריקה.
ה. מש"כ באות ה' שמזה שגם אם הדם אדום ביותר לא חוששים עד שיעור מאכולת, וחזינן שאין התליה בשיעור כגריס מחמת תערובת הליחה. לכאו' י"ל דכל דין תליה במאכולת הרי מבוסס גם על זה שכתמים אינם מדאורייתא, ועל כן לא גזרו על כתם יותר משיעור כגריס. ולא פלוג רבנן בכל מראה ומראה האם לפי תנאי המראה שייך לומר שהוא ממאכולת. וכמדומה שלכן לרוב פוסקי זמנינו יש לתלות במאכולת, גם בימינו שאינן מצויות. (וכעין זה מצינו שלא גזרו בכתם על דבר שאינו מקבל טומאה).
ו. מש"כ באות ו. צדקו דבריו שיש מהאחרונים שפקפקו על שיעור המעיל צדקה, אמנם עדיין יש כאן מנהג חשוב עפ"י גדולי האחרונים. ועכ"פ מש"כ ליישב דרק גריס הקילקי הוא ט' עדשים וגריס של כתמים אינו כן, כמדומה שכבודו מסכים שמוכח מקרחה לא כן.
ז. מש"כ באות ז. איני יודע אם נחשב שמפקפק, ובפרט שהעד העיד בנו המעיל צדקה שהוא מדד את העדשים הבינוניות ממין הבינוני של העדשים. ומה תמיהה שיש עדשים קטנות, הא פשיטא, וגם למעיל צדקה היו עדשים קטנות יותר. וכי מפני שלתשובה מאהבה לא היה לפניו את המין שגדול מהעדשים של המעיל צדקה לכן נעשה שיעור המעיל צדקה מפוקפק?
ח. מש"כ באות ח. הנה כבודו מציג את הדברים כתירוץ על קושיא, ואילו לענ"ד נראה שכבודו הוא המקשה על שיעור שנתקבל בישראל, ועליו להביא ראיה. ועכ"פ מש"כ במאמרו ש'נפל שיעורא בבירא, ומעולם לא הוכרע אם עדשים אדומות הקובעות או לא', זה ודאי לק"מ, דהמעיל צדקה עצמו כתב שיש מקור לומר דבעינן עדשים גדולות דוקא שראשן חד. וא"כ שפיר יש מקור לשיעור המעיל צדקה.
ט. עוד אעיר בזה על עצם תרוצו, שכתב דסגי שייראה משהו של חידוד. הרי מבואר בתוספתא ובירושלמי דהעדשים המצריות היו מיוחדות בכך שהיו גלגליהן חדים, ולדברי כבודו קשה, מהן העדשים שאינם מצריות, הרי לדבריו בכל העדשים יש 'משהו של חידוד'.
ואכפול הודאתי על תשובתו אליי ועל מאמרו המעניין.
ואברכו בפסח כשר ושמח, ויבוא אליהו לבשרינו ולגלות כל עניני התורה שנחתמו בפנינו בגלות המר, ושנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בזאת השנה, אכי"ר
דוד לוי ב"ב
♦
ו.
א. אם בארץ ישראל השתנו העדשים, מנא לן שבפראג לא השתנו. ואם חיישינן לשינוי, נפל פיתא בבירא ואי אפשר למדוד עדשים כלל.
ב. דרך חכמי ישראל הקדמונים, שאם יראו איזה דבר שאינו כפי המציאות שלפניהם, יתלו הדבר בכך שבאופקים החמים ובגלילות ארץ ישראל ובבל, ימצאו בעלי חיים וגידולים שונים ממה שהם מכירים.
ומאחר שזה ברור שהפשפש היה ידוע להם, כמבואר בדברי האחרונים, היה נראה לי שמסתמא כך הם יישבו קושיא זו שבאופקים החמים יש פשפשים גדולים [או שבזמנים קדמונים היו כאלו פשפשים, כמו שהמאכולות היו גדולות בזמני קדם].
פשפש שבזמננו בגלילות צרפת שווה לגודלו בארץ ישראל, וקשה לומר שלפני מאה או מאתים שנה היה גודלו פי 3 או 4 מגודלו כיום.
והוכחה לדבר, שהרי כבר כתבתי שכל מי שהקשה משיעור תורמוס הקטין מיידית את שיעור התליה בכגריס. ואם הפשפש היה רב ועצום במקומותם, הרי משם ראיה שהתורמוס המדובר התקטן, וממה שלא תירצו כן, משמע שלא היו מצויים בידיהם פשפשים גדולים.
וביאור דבריהם [של המחמירים], דמאחר וכל התורמוסים שנמצאו קטנים הם, ומהפשפש אין סתירה לזה, הרי זו הוכחה גמורה להקטין את שיעור הגריס.
ג. לאות ד, זיל קרי בי רב בספרי הטבע והמדע.
ד. לאות ה, כל החידוש שלא גזור רבנן בכתם פחות מכגריס, הוא מנוגד לפשטות הסוגיא ולשונות הראשונים. וברור שפשטות הדברים שתליה במאכולת היא כמו תליה בשוק של טבחים ותולה בבנה ובבעלה, ואין לזה שייכות לדבר שאמק"ט, ולצבעונים, ששם מבואר להיפך שלא גזרו טומאה בכי האי גוונא.
אמנם האחרונים הוכרחו לחדש שגם מאכולת היא בגדר לא גזרו, דאל"כ לא נוכל למדוד בעדשים ובשערות, שהרי הכל תלוי במאכולות שבזמננו. אבל לפי דבריך הלא יש הוכחה גמורה שלא גזרו חכמים, שהרי טיהרו עד כגריס אף שהמאכולות קטנות מאוד, ואפילו כולו מלא דם לא פלוג לקולא. והוכחה זו לא נשמעה מעולם, שהרי דברי המעיל צדקה נאמרו רק מכורח הקושי והלחץ ובשעת הדחק, ולכן הוכרח לומר דבר משונה שהיו מאכולות גדולות מאוד בימי קדם. וזה מפני שהיה פשוט בעיניו שבזמן חז"ל אפילו כשכולו מלא דם הייתה כאן תליה גמורה, ורק על זמננו סבר המי"צ שהוא בגדר לא גזרו.
ה. לאות ו, המנהג חשוב מאוד, אבל אין לו שום אחיזה במציאות, ואיך נוכל להסתמך על מנהג כשכל הבריאה שברא הקב"ה אינה מסתדרת עמו.
ולגבי קרחה נראה שאני מודה במקצת, דמשמע מדברי הגמרא שכאשר אמרו גריס סתם אפשר שהיתה כוונתם לגריס הקלקי. אבל אין ללמוד מכאן הכרח, שמכאן ואילך בכל התורה כולה בכל מקום אשר יאמרו גריס הכוונה רק לגריס הקלקי. ולעולם סתם גריס אינו קלקי [אא"כ יהיה הוכחה מיניה וביה, כמו בקרחה].
ו. לאות ז, התשובה מאהבה כתב שעדשים של המעיל צדקה אינן מצויות כלל ורק פעם אחת מצא באיזהו מקומן כאלו עדשים, ובוודאי אינן מצויות ואינן בינוניות. ולפי דבריך צ"ל שסבר התשו"מ ששיעור עדשים למדוד רק בענקיות ואין מודדין בבינונית.
ז. שיעור התורמוס התקבל בכלל ישראל, וזו הסיבה שכל מודדי התורמוס חלקו על המעיל צדקה, ועל המתיר להביא ראיה, והרי המעי"צ לא כתב שום יישוב על התורמוס.
והנה אם נכונים דברי שפשטות הירושלמי שעדשים סתם הן אדומות, הרי יש הכרח שאותו מקצת חידוד שתמצא בהן הוא החידוד המדובר. אמנם קושייתך במקומה עומדת, שמשמעות דברי חז"ל דבעי חידוד הניכר, וכך פירש בדבריהם המעי"צ.
ועכ"פ מאחר שפשטו הדברים שסתם עדשים בחז"ל הן אדומות, נצטרך לומר שבזמנם היו האדומות מחודדות. ולפי זה בזמננו שאין האדומות מחודדות לא נוכל למדוד בעדשים כלל, ונהיה מוכרחים למדוד רק תורמוסים ופשפשים [או שנסתפק בחידוד המועט שקיים באדומות].
והנני מביע תודתי על קושיותיו המחכימות אשר מסייעות להוציא תעלומות חכמה לאורה, כמו שאמרו רבותינו במציעא פרק הפועלים, ומיני ומיניה יתקלס עילאה, ויהי רצון שבורא כל העולמים אשר שמו אמת וחותמו אמת, ינחנו במעגלי אמת, שלא נטעה בדבר הלכה, מעתה ועד עולם.
בברכה רבה
יעקב שלמה אזרחי
♦
ז.
לכבוד הרב אזרחי שליט"א
אודה מאוד לכבודו על שטרח להשיב לי בשלישית, ובהורמנא דמר (כפי שכתב בסיום מכתבו) אבוא בדבר מה שעדיין יש לי להשיב (ואמנם על מש"כ באות ב' ד' וה' לא מצאתי לנכון להתווכח, כיון שכשם שאין פרצופיהן שווין כך דעותיהן אינם שוות, והנני משתדל לכתוב רק מה שלענ"ד יכול להביא תועלת).
א. מש"כ באות א, הנה כיון שהאחרונים מדדו בעדשים מסתבר שיש לתלות את השינויים במאה שנים האחרונות, שאז שוק החקלאות התמסד, וכולם מחפשים אחר הסוגים היותר טובים לזריעה, הן מבחינת פיחות ההשקעה הנצרכת והן מבחינת איכות התוצר, וכולם מעתיקים אחד מהשני. ומסתבר שמינים רבים פחות איכותיים נדחקו הצידה ונעשו פחות מצויים. אבל בזמנם כבר העיד בנו המעיל צדקה שהיו לפניו כמה מינים של עדשים: גדולות, בינוניות, וקטנות, מה שכמדומה לא מצוי היום.
. מש"כ באות ו, אין הכרח שהעדשים הבינוניות יהיו מצויות, וודאי שלא בכל מקום, ומאוד יתכן שהיה מין מסויים שהיה מצוי במקום זה ולא במקום אחר. והרי החת"ס, שהיה בזמנו של התשובה מאהבה (קצת יותר מאוחר), מצא כדברי המעיל צדקה. ואין שום הכרח ממה שלא היה מצוי במקומו של התשובה מאהבה שאין זה בינוני.
ג. מש"כ באות ז, הרי גם לדבריו אין הכרח שהעדשים הן אדומות, אלא כמש"כ במאמרו ש'משמע קצת' כן, וגם אם סתם עדשים הן אדומות, אבל לשם כך שנינו בכלים דשיעור כעדשה נמדד בעדשה מצרית, ומבואר בירושלמי שלעדשה מצרית יש גלגל חד יותר משאר עדשים. והמעיל צדקה ראה עדשים שיש להם גלגל יותר חד מאחרים. ואיך תבוא משמעות קצת לדחות ראיה אלימתא, ובפרט שכל ראיותיו אינן כלפי שיעור עדשה ההלכתי שעליו נתפרש שהוא כעדשה מצרית.
ואכפול בהודאה על תשובתו המחכימה, ואברכו בחג פסח כשר ושמח ובכל הברכות שכבר כתבתי במכתבים הקודמים.
דוד לוי ב"ב
♦
ח.
לכבוד הרב דוד לוי
רואה אני דבריך נכוחים וטובים, ייטיבו עם ישרי דרך, אמנם יש להעיר בהם אחת ושתים.
א. טענת הגר"ז בעל התניא ושאר האחרונים מהשערות שבגוף שאינן תואמות לעדשים של המעיל צדקה לא נפתרה בדבריך. שהרי שערות שבזרוע ודאי אינן תואמות לשיעור המעיל צדקה, וגם בלי זה שיעור 18 מילימטר מרובע אינו תואם לשיעור ו' על ו' שערות ברוב מקומות שבגוף. ומה שתרוויח בעדשים תפסיד בשערות, והרי שיעוריהם צריכים להשתוות זה עם זה.
ב. מידת בינוני נקבעת על פי המין הממוצע במיני העדשים המצוי בידי בני אדם, והתשובה מאהבה, והגר"ח נאה, וחידושי רז"ה, מדדו במצוי לפניהם, ומצאו שהמין הממוצע והבינוני בעדשים שלפניהם רחוק מבינוני של המעי"צ, והם חיו ופעלו לפני תיעוש החקלאות.
ומעתה ב' דרכים לפנינו - אפשר שלפני המעי"צ והחת"ס הזמינו מן השמים ג' מינים שהבינוני שבהם הוא בינוני של חז"ל, ולפני שאר אחרונים נזדמנו בדרך אקראי ג' מינים קטנים וצמוקים שלא בהם דברו חז"ל. ואפשר להפך, שלפני האחרונים הנ"ל הזמינו מן השמים ג' מינים מובחרים, והבינוני שבהם הוא בינוני של חז"ל, ולפני המעי"צ נזדמנו דרך אקראי ג' מינים גדולים וגסים שלא דברו חז"ל בהם.
ונראה שאין אתנו בעלי רוח הקדש שיכריעו מי מהם מצא את העדשים של חז"ל, ומידת השערות נוטה יותר לדברי המקטינים.
בברכה רבה
י. שלמה אזרחי
♦ ♦ ♦