מח"ס מר דרור
אם המוזמן לברית חייב ללכת לברית
מנהג העולם שאין מזמינים לברית אלא מודיעים, וסוברים שכשמוזמנים לברית חייבים לילך לברית.ויל"ע בשורש מנהג זה והטעם בדבר, והאם יש חילוק בין הזמנה להודעה, וכן אם מספיק ללכת לברית או שצריך ג"כ לאכול שם בסעודה והאם מספיק טעימה בעלמא.
♦
מקור הדין בגמ' וביאור הרשב"ם ותוס' דהיינו בברית מילה ונישואי ת"ח ובת כהן לכהן
והנה בפסחים קי"ג: איתא "שבעה מנודין לשמים וכו' ויש אומרים אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה".
ופי' הרשב"ם שם: "כגון משתה של ברית מילה או בת כהן לכהן".
וכתבו התוס' שם (קי"ד.): "ואין מיסב בסעודת מצוה. היינו סעודת מילה דאמר במדרש דניצול מדינה של גיהנם וסעודת נישואין בת"ח ובת כהן לכהן, ודוקא שיש שם בני אדם מהוגנין כדאמרינן בזה בורר (סנהדרין דף כג.) נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא כן יודעין מי מיסב עמהם".
♦
פסק הרמ"א לדברי התוס'
ופסק כן ברמ"א (יו"ד סימן רס"ה סי"ב): "וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה, הוי כמנודה לשמים (תוספות פ' ע"פ), ודוקא שנמצאו שם בני אדם מהוגנים, אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים, א"צ לאכול שם (ג"ז שם)".
♦
דעת האחרונים שלא להזמין לברית משו"ה
וכתב בספר מקום שמואל (שאלה פ' דף פ"ה:) "וכתב בספר שרביט הזהב וז"ל וראיתי רבותי גאוני עולם שהיו מוחים בהשמשים הסובבים בתי בני ישראל ומודיעים שהם מזומנין לסעודת ברית מילה כנהוג שלא להזמינם באומרם אולי לא ילכו לסעוד שמה מטעמים הנתהוים ויהיו ח"ו בכלל נידוי עכ"ל". [כ"ה מילה במילה מספר שרביט הזהב על ספר סוד ה' לר"ד מלידא דף י: בקצת דיני מילה].
ובבאר היטב למהר"י טיקטין (סי' רס"ה סק"ה) כתב "לכן יצוה השמש שלא לקרוא אותו בתוך הקרואים אם אין דעתו לילך כדי שלא יהא ח"ו בכלל מנודה".
ובפתחי תשובה (יו"ד סימן רס"ה סקי"ח) "כמנודה לשמים. עיין בה"ט של מהרי"ט ז"ל מ"ש לכן יצוה כו' ובתשובת מקום שמואל סי' פ' כתב בשם ספר שרביט הזהב דטוב לבטל מה שהשמש קורא על סעודת ברית מילה כי אולי לא ילכו מטעמים המתהוים ויהיה ח"ו בכלל נידוי ע"ש". [וכ"מ ביד אליהו[2], וביעב"ץ[3] ובילקוט מעם לועז[4] (עי' הערה[5]) ור' צדוק[6]].
וע"פ הפתחי תשובה הנ"ל נהגו העולם שלא להזמין אלא להודיע.
♦
תמוה מנהג העולם להודיע, ותמיהה האם יכול אדם לחייב לחבריו ורבותיו לבוא לברית
והדברים תמוהים, דאי נימא דאיכא קפידא למי שהזמינוהו לבוא לברית מאן מפיס לן דהוא דווקא בהזמנה, וכי הזמנה מילתא היא? וכי אם מודיע אין כוונתו להזמין, וכי למה מודיע אם לא כדי שיבואו לברית. ואם נימא דאין הכוונה להזמין את כולם רק מפני הכבוד, א"כ גם אם יאמר לשון הזמנה אין כוונתו להזמין את כולם. ובפרט דגם כשבאמת רוצים להזמין, ורק חוששים להנ"ל, משו"ה מודיעים. והוא מילתא דתמיהא וכי גזירת הכתוב הוא דבהזמנה תליא מילתא. ובפרט דאי נימא דלהודיע שרי, א"כ למה לא ציוו הפוסקים הנ"ל שלא יזמינו ורק יודיעו על הברית.
ובאמת דהדברים מרפסין איגרי כשלעצמן, וכי יכול אדם להכריח לחבריו ולשכניו ואפילו לרבותיו או לגדולי הדור לבוא לברית מילה וכביכול לאיים עליהם בנידוי.
♦
מקור הרמ"א מאו"ז דאיירי במי שאינו אוכל כשנמצא בברית
והנה מקור דברי הרמ"א הביא בדרכי משה (יו"ד סימן רס"ה סקי"ב) וז"ל "וכן הוא באור זרוע (הל' מילה ס"ס קז[7]) וכתב דמצוה לאכול בסעודת מילה דמיקרי סעודת מצוה. ונהגו לקבץ מנין בסעודת מילה ואמרינן בפרק ערבי פסחים (פסחים קי"ג:) דמי שאינו אוכל בסעודת מצוה הוי כמנודה לשמים ופירש (רש"י) [רשב"ם] שם (ד"ה בחבורת מצוה) שהוא ברית מילה, וכתבו שם התוספות (קיד. ד"ה ואין) דוקא שנמצא שם בני אדם מהוגנים כמו שאמרו (סנהדרין כ"ג.) נקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבים בסעודה אלא אם כן היו יודעין מי ישב עמהן עכ"ל".
ולמבואר באו"ז הנ"ל דכתב דלא מסתבר שהיה רב בסעודה ולא אכל, מבואר דהיינו דמי שנמצא בסעודה אז יש מצוה לאכול, ועלה הביא הרמ"א את דברי התוס' דכתבו דהא דמנודה לשמים הוא בכה"ג. [עי' הערה[8]].
♦
דעת התוס' דהנידוי הוא רק בפושע
וכן מבואר בדברי התוס'[9] שם, דכתבו דדוקא בפשיעה, ואין נראה דמי שמזמינים אותו ואינו הולך לברית הוא פשיעה, ורק אם נמצא בסעודה ואינו אוכל י"ל דחשיב כפשיעה בענין זה.
♦
דעת כורת הברית דוקא כשהיה בברית אחר שקראו לו ב"פ והיה בברית ואין מנין ואין תורתו אומנותו ויושב שם ואינו אוכל
וכן מצינו בספר כורת הברית (רס"ה סקק"ז) כ' "צ"ע אולי דוקא כשנקרא ונשנה לסעודה מפי האב או האם והיה על הברית ואין מנין בלעדו ואין תורתו אומנותו ויושב שם ואינו אוכל אז אינו נכון, ואולי יוצא בטעימה כ"ש". והובא בשבט הלוי[10].
הרי דכבר בכורת הברית חזינן בפשטות דהיינו מי שנמצא בסעודה ואינו אוכל, ועלה איירי דדוקא כשהזמינוהו, דאל"ה למה יאכל במקום שאינו שלו.
♦
דעת הישמח משה דרק כשהולך ואינו אוכל שם
וכן דייק ר"מ טייטלבוים[11] (הישמח משה) ברמ"א שם (הובא במכון ירושלים בילקוט מפרשים), מלבד זה שהקשה על הרמ"א שפסק כי"א דלא קיי"ל הכי ע"ש.
[ויש שהביאו ראיה[12] מהא דהמהרש"ל[13] לא אכל בסעודת מילה בערב שבת. ואינו ראיה, דהתם הוא משום איסור קביעת סעודה בע"ש. וכן דהתם היה סנדק במילה, וכ"ש דהיה צריך להשאר לסעודה].
♦
דעת התוס' דווקא כשיש שם בני אדם מהוגנים
והנה בתוס' בפסחים הנ"ל כתבו דגם חיוב זה להסב בסעודת מצוה הוא דווקא כשיש שם בני אדם מהוגנים [ופסק כן הרמ"א שם] והביאו כן מהגמ' בסנהדרין כ"ג. "כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין וכו' ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מסב עמהן".
ואף דהתם איירי בנקיי הדעת, מבואר בדברי התוס' דס"ל דהתם איירי אף בסעודת מצוה, ואם היה חיוב להסב בסעודת מצוה היו נכנסים אף אם לא היו יודעים מי מיסב עמהן. [עי' הערה[14]].
וכן נפסק בשו"ע סימן ק"ע ס"כ "נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין[15] בסעודה אא"כ יודעים מי מיסב עמהם, מפני שגנאי הוא לתלמיד חכם לישב אצל עם הארץ בסעודה".
ובמשנ"ב סימן ק"ע סקמ"ב "לא היו מסובין וכו'. אפילו בסעודת מצוה [אחרונים] ועיין בבה"ל".
ובבה"ל[16] תמה על הרבה אחרונים שהביאו את דברי המט"מ דהוא גם בסעודת מצוה. [עי' הערה[17]].
ותמוה, דבמט"מ[18] ביאר להדיא את מקורו, דהוא מהתוס' הנ"ל.
♦
דעת המט"מ ע"פ מדרש לא לילך לסעודת מצוה עד שקוראים לו ב"פ
וע"ע במט"מ הנ"ל שכתב ממדרש איכה דאפילו במקום שיש ת"ח לא ילך בפעם ראשונה שקורים אותו עד שיחזרו ויקראו לו [ומכאן מקור לדברי כורת הברית לעיל שלא לילך עד שנקרא ונשנה], ואי נימא דאיכא חשש נידוי הרי זה נגד מדרש זה. וע"ש במדרש איכה דהביא בסמוך האי עובדא דקמצא ובר קמצא, וביארו המפרשים שם[19] דהיינו משום שהלך בלא שחזרו וקראו לו לידע אם לא היה טעות. ונראה דמשו"ה נהגו כן אנשי ירושלים שלא להסב אם אין יודעים מי מיסב עמהן.
♦
אין ראוי לת"ח לאכול מסעודת הרשות ולא מצינו שלא לילך בלא לאכול, וה"ה איפכא בסעודת מצוה דאין חיוב לאכול אם לא הלך לשם
עוד מצינו בגמ' בחולין[20] דמבואר דרב לא היה נהנה מסעודת הרשות, והתם הלך לסעודה זו רק לא אכל ממנה. ונראה דהוא דבר והיפוכו, דכמו שלא להנות מסעודת רשות היינו כשהולך שם ואינו אוכל, ה"נ להנות מסעודת מצוה הוא בכה"ג שנמצא אוכל. אך אם אינו וכל כלל אין צריך לילך, וכמו דרב לא הקפיד שלא לילך לסעודת הרשות רק לא לאכול, כמבואר בגמ' חולין הנ"ל.
ועי' גם ברמב"ם[21], שכתב דאין ראוי לחכם לאכול רק בסעודה של מצוה. וכתב דצדיקים וחסידים הראשונים לא אכלו מסעודה שאינה שלהן, ולא כתב שלא הלכו לסעודה שאינן של מצוה. וכן בגמ' בפסחים[22] אמרו שלא יהנה מסעודה שאינה של מצוה, ולא אמרו שלא ילך ת"ח לסעודה זו.
וכן מבואר ברמב"ם שהביא דוגמת סעודת מצוה אירוסין ונישואין ולא ברית מילה, היפך הרמ"א.
♦
דעת הלבוש נמי דהנדוי הוא למי שלא נהנה ולא הזכיר למי שאינו הולך
וכן בלבוש[23] הביא דמי שאינו נהנה מסעודת מצוה כגון מילה או נישואין די"א דהוא מנודה לשמים, אך גם הוא כתב נהנה ולא כתב שלא הלך, ולא תלה דבר זה בהזמנה כלל.
[אמנם בלבוש באו"ח נראה דסגי שיש שם גם בני אדם מהוגנים וא"צ כולם, אך בלבוש ביו"ד שם נראה כדברי הרמ"א. וצ"ל דכוונתו במש"כ גם בני אדם מהוגנים, לא דחלקם מהוגנים אלא דמלבד שיהיה נישואין דת"ח וכדו' צריך שיהיה ג"כ בנ"א מהוגנים].
♦
ההולך לברית אם צריך להשאר לסעודה והאם סגי בטעימה לאחר הברית
אך מה דיל"ע לפי כל הנ"ל אם מה שאמרו שאינו מיסב בסעודת מצוה שהוא ברית מילה, הוא כל מי שנמצא בשעת הברית שצריך להשאר לסעודה, או דרק אם נשאר לסעודה ואינו אוכל בסעודה הוא מנודה לשמים, או דעכ"פ אם טועם מידי לאחר הברית כנהוג, דסגי בהכי. ומלשון הגמ' מיסב בסעודה משמע דצריך לאכול בסעודה, אך אין הכרח דאם נמצא בברית שצריך להשאר לסעודה [ובאו"ז לעיל משמע דאם היה בברית צריך לאכול בסעודה]. ועכ"פ בכורת הברית וילקוט מע"ל הנ"ל כתבו [דאפשר] דסגי בטעימה, ובגמ' לא משמע הכי. ואפשר דכיון דליכא חיובא לעשות סעודה בברית מילה, וכמבואר בשו"ע דהוא מנהג, א"כ מצד הדין סגי גם באכילת מזונות וכדו', דגם חשיב סעודה כדמצינו בסעודה ג' די"א דסגי במיני פירות, דחזינן דגם בשאר דברים מקרו סעודה, וצ"ע.
♦
טעם לפסק הרמ"א רק במילה ולא בנישואין
ויש שהעירו [עי' אגרו"מ או"ח ח"ב סי' צ"ה] על הרמ"א למה פסק כן רק בהל' מילה ולא בנישואין. וי"ל או משום דבא לומר דגם סעודת מילה הוי סעודת מצוה [וכמש"ל דזהו עיקר דברי האו"ז מקור הרמ"א], אף דהוא רק מנהג לעשות סעודה כמבואר בשו"ע. משא"כ בנישואין, דפשיטא דהוי סעודת מצוה דמצוה לאכול.
עוד י"ל משום דהוא דווקא בסעודת ת"ח, והאידנא בהרבה דינים אין לנו ת"ח [וכן ראיתי שכתב ליישב בתשו"ה ח"ב סי' תרמ"ט].
♦
ישוב דברי האחרונים שכתבו שלא לקרוא לסעודת מילה היינו שיבואו לברית ולא יאכלו שם
ונראה דגם כוונת הפ"ת מהאחרונים הנ"ל לא כתבו שלא להזמין דמשום ההזמנה חייבים לבוא לסעודה ואם לא יבואו הוו בנידוי, אלא דאחר שמזמין הרבה אנשים ולא כולם ישארו לסעודה מסיבות שונות, או שהמוזמנים לא יכולים להשאר, או שבעל הברית אינו מכין סעודה גדולה לכל המוזמנים. ואחר שיהיו במילה ולא ישארו לסעודה יש לחשוש משום נידוי. [אמנם בלשון הבאה"ט הוא דחוק, אך לפמ"ש אין נראה ולא מסתבר כלל דאיכא נידוי בכה"ג. ועכ"פ הרוצה להחמיר כוותיה, אין לחלק בין הזמנה להודעה וכמ"ש].
♦
העולה מהנ"ל
אין שום חיוב ללכת לברית מילה או כל סעודת מצוה גם אם הזמינו אותו ואין בזה משום חשש נידוי לשמים, ורק כשהולך לברית יל"ע אם סגי שטועם שם או דצריך להשאר לסעודה ולאכול בה. [ויש שהחמירו שאם מזמינים אותו שצריך לילך מחשש נידוי, ומדברי הגמ' והראשונים אין נראה כן, ועכ"פ הרוצה לחשוש לזה אין חילוק בין הודעה להזמנה].
♦ ♦ ♦