ישיבת הר המור
תגובה למאמרו של הרב עזרא קליין - בדין חתן שיצא מחדרו למלחמה אם מברך ז' ברכות בשובו
שמחתי מאוד כשראיתי שנכתב מאמר על נושא זה, גדרי שבע ברכות וימי המשתה. אמנם כאשר נכנסתי לתוככי המאמר, היתה לי ביקורת רבה על דיוק הדברים, וכפי שאבאר.ראשית אעיר על פתיחת דברי הרב קליין, שם הוא כותב "ה' חסמים עומדים בפני הרב בבואו להורות על השלמת ימי המשתה וברכותיהן" - היה לי קשה לקרוא לשון זו, שמשמע שהרב כבר יודע מה להורות, רק צריך שההלכה לא תסתור את דבריו. לפי זה, פסיקת הרב אינה מגיעה מבירור ההלכה אלא ממה שנראה לו נכון - כנראה לפי מה שיעשה טוב ונעים לפי דעתו. אמנם דרכי התורה דרכי נועם, אך אין זו הכוונה. אפשר שבכדי אני נתפס לניסוח לא מוצלח, אמנם מהמשך המאמר קצת נראה שאכן המבוקש אינו אלא אישוש המסקנא הרצונית שבה נפתחו הדברים, והבירור אינו מדויק כלל.
עוד יש להעיר על יסוד זה, שבהמשך המאמר מתייחס הרב קליין לדעות שאינן מתאימות לפסיקה שהוא מצדד בה כ"דעת המחמירים" "דעת האוסרים", ואע"פ שבמחלוקת מתי מתחילים ימי המשתה אין מחמירים ומקילים, ולכל שיטה יש קולא וחומרא. אולי ניסוח זה בא ביחס לנידון המאמר, אך עדיין זו לשון שאינה מדויקת, ומסמנת דעות שאינן מתאימות כמחמירים (ומחמירים משמע ולא מן הדין), אע"פ שתיוג זה אינו שייך.
♦
א.
הרב קליין הביא בשם הט"ז שהברכות שמהן מתחילים ימי המשתה הן שבע ברכות שבסעודה, וזה בביאור דברי הב"י והרמ"א. בדומה לדברים אלו כתב תשובת כנסת יחזקאל שהרב קליין הביא את דבריו. אך לא הוא ולא הט"ז כתבו את דבריהם כפירוש לדברי הב"י והרמ"א, שפשיטות דבריהם ברורה, שהם עוסקים בשבע ברכות שבחופה (לשון ב"י "בשעת נישואין", לשון רמ"א "בראשונה"). הט"ז גם לא דיבר כלל על מקור ההלכה הזו (סב ג שהובאה בדברי הרב קליין), ודבריו הם בכלל בסעיף י, והוא לא התייחס לנאמר בהלכה ג (אמנם דבריו קשורים לאותו נידון).
ומה שהעיר בהערה ב' שהזבחי צדק חולק על הט"ז בשם מהרש"ל. ראשית, הט"ז הביא זאת בשם מהר"ל ולא מהרש"ל. שנית, זו מחלוקת רחבה בפוסקים, ורע"א על אתר הביא כדברי הזבחי צדק מגינת ורדים (או"ח כח), והרמ"ע מפאנו האריך בזה, וסיים אף הוא כזבחי צדק, (ועיין מה שהביא ממנו הפתחי תשובה). והעיקר למעשה שהוא סב"ל (ב"ש באר היטב ופתחי תשובה), וודאי לא שייכת כאן השגה על הזבחי צדק.
הכנסת יחזקאל המובא בפתחי תשובה אכן כתב שימי המשתה מתחילים מהסעודה הראשונה (וע"כ התחלת ימי המשתה משתנה בין המנהגים לפי מתי שמתחילים בסעודה ראשונה). לגבי תשובת הרא"ש כתב הכנס"י "התם שאני שעיקר פלפול שלו באם נוסעין למקום אחר ומעכבין יום או יומיים". הרב קליין ביאר שכוונת הכנס"י שהרא"ש דיבר לפי המנהג שמיד אחרי החופה נעשית הסעודה הראשונה (מנהג אשכנז).
אמנם נראה לבאר את דברי הכנס"י בשונה, וכאמור כתב "שעיקר פלפול שלו באם נוסעין...". כוונת הכנס"י שהרא"ש אינו עוסק בשאלה מאיזה רגע ספציפי מתחילים ימי המשתה אלא האם ניתן להתחילם ימים מספר אחר החופה. (אמנם בסוף אות א' בדברי הרב קליין משתמע פירוש אחר בכוונת הכנס"י, עיין מש"כ על דברי הרב קליין שם בהמשך).
בתשובת הרא"ש, שכתב שימי המשתה שבהם מברכים ז' ברכות מתחילים מהשבע ברכות, כתב הרב קליין שניתן להבין שהוא עוסק בז' הברכות שבסעודה ולא באלו שבחופה. לענ"ד לא ניתן להבין כן אלא בדוחק גדול (וגם הט"ז לא ביאר כן בתשובה זו), שכן הרא"ש כתב "דע כי משעת הברכה מונין שבעה ימי החופה, כי החופה היא מקום יחוד חתן וכלה, ומשעת הברכה שהותרו להתיחד מתחילין ז' ימי החופה". ההיתר להתייחד הוא אחר ז' ברכות שבחופה, ובפרט מנהג האשכנזים לעשות חדר יחוד מיד אחרי החופה וקודם ז' ברכות שבסעודה, וזה ברור. גם מהמשך דברי הרא"ש עולה שהוא עוסק בז' ברכות שבחופה, ששואל למה לא יאכלו בשדה- עולה שעוד לא אכלו, ועל כרחך לא בירכו ז' ברכות בסעודה. ראיה נוספת מסיום דברי הרא"ש, שכתב שז' ימי הברכה מתחילים מהברכה ולא מאכילה ראשונה - וברור שעוד לא אכלו.
אמנם את הבעיה הראשונה שכתבתי שאין להסביר שהרא"ש עוסק בז' ברכות שבסעודה פותר הרב קליין בדעת ר"ת שאין להתייחד עד ז' ברכות שבסעודה. לדעת ר"ת לא צוין מקור כלל, ולא הצלחתי למצוא לה מקור (אשמח שיאירו עיני), ולכאורה היא מעט קשה בסברא וטעמא בעיא. מ"מ, גם אם תהיה כך שיטת ר"ת לא נראה להסביר עפ"ז את הרא"ש, שכפשוטו מכוון לדין הפשוט והידוע שהארוסה אסורה עד שבע ברכות (כתובות ז:).
הרב קליין הביא ראיה להסברו שמדובר בז' ברכות שבסעודה, וז"ל: "ואם תאמר כדעת המחמירים שמדובר בברכת שבע ברכות שבחופה – מה הוא זה שאומר הרא"ש שאינו יודע טעם למה לא יאכלו בשדה, והרי לפי מסקנתו רק בחופה מברכים, ונימא אנן לא תצא כלה מחופתה!". לא הבנתי כלל מה ראיה מצא, מש"כ הרא"ש שאינו יודע טעם למה לא יאכלו בשדה, היינו שגם בדרכים שהולכים בהם יכולים לאכול, ובאותן סעודות יברכו שבע ברכות, שהרי ימי המשתה החלו בז' הברכות שבחופה. ואדרבא מכאן ראיה לסתור, שעולה שבמציאות בה לא סעדו, פוסק הרא"ש שלא יכולים לברך אחר שבעה ימים. הטענה שלפי מסקנתו של הרא"ש אין מברכין אלא בחופה אינה נכונה, שהרא"ש לא אמר שאין כאן ימי ברכה, אלא שהם מתחילים מהברכות שבחופה. לגבי הטענה נימא אנן לא תצא כלה מחופתה- לא הבנתי מה כוונת הרב קליין, אם הוא מייעץ לאותו זוג ששאל את הרא"ש- אף אנן נמליץ, אבל מה בכך, סו"ס הם בחרו שלא לעשות כן. ואם הוא סובר שיש בעיה לצאת מהחופה- מנלן, ומדוע לא הזכירה הרא"ש באותה תשובה.
לפי מה שביארתי אין מקום לביאור הרב קליין שהרא"ש מחדש שאם לא אכלו בעשרה נדחים ימי הברכה, וזה היפך גמור לדברי הרא"ש.
המשיך הרב קליין וביאר שזו כוונת הב"י, וכפי שהסביר הכנס"י- אבל הכנס"י לא ביאר את דבריו בדעת הב"י, שלשונו ברורה שמדבר בז' ברכות שבחופה- "בשעת נישואין" ולא בסעודה (ומש"כ הרב קליין שכתוב בגמרא שלא יתכן שמברכים כשהחתן הולך לעבודה, אינו נמצא בגמרא, אלא נמצא בר"ן ועוד ראשונים בכתובות ז', ונחלקו בזה הראשונים). על כן אין מקום למה שמעלה הרב קליין שאם לא עשו סעודה נדחים ימי הברכה ויכולים לברך אחר זמן, אלא אינו אלא לכנס"י, אך ב"י ורמ"א חולקים ע"ז.
איני יודע מה ראיה מצא הרב קליין לדבריו מהרא"ש בסוכה שכתב שאם החתן עם המשמחים עברו לקביעות אחרת ממקום החופה מברכים שם- הרי שם מדובר תוך ז' לחופה עצמה (וגם מש"כ שאחד הלך לעיר אחרת, היינו ודאי תוך שבעה וכפי שעולה מתשובת הרא"ש). שלילת שם חופה (שמברכים בסעודות שאוכלים בה בימי המשתה) ממקום הנישואין והברכות איננה כי הימים תלויים בסעודה, אלא כמפורש בדברי הרא"ש שהטעם הוא משום שאינה בית חתנות, והראיה שנעשית ברחובה של עיר לעיתים. ואין שייכות בין מהו בית חתנות לשאלה ממתי נמנים הימים (גם לא מובן מה מסייע לרב קליין הריטב"א בשם תוס').
בהמשך כתב הרב קליין ששאלה זו תלויה בתירוצי הגמרא (כתובות ז.). מהמשך דבריו משתמע שאין כוונתו להבדל בין תירוצי הגמרא אלא למחלוקת הראשונים אם תירוצים אלו משלימים זא"ז או שהם חולקים, והלכה כבתראה. אמנם מש"כ שכיון שהרא"ש הביא את שני תירוצי הגמרא משמע שסבר כרי"ף, זה אינו ברור בעיני. ובכל מקרה, אין זה עוזר לדרכו של הרב קליין, שכן הרי"ף שס"ל שהלשונות לא פליגי סובר שימי ברכה ושמחה נפרדים (שבחור ואלמנה שלושה לשמחה ושבעה לברכה, וכמו שכתוב בתו"ר שהביא הרב קליין), ולא כמ"ש לשיטתו הרב קליין. גם אם הבעיות שהעליתי לא היו קיימות, איני מבין מה מתכוון הרב קליין - גם אם ימי הברכה והשמחה באים יחד אף בבחור הנושא בתולה (שלא ברי"ף), מדוע זה מסייע לדרכו. הגם שיסבור הרא"ש שימי הברכה באים יחד עם ימי השמחה, אין זה אומר שאם לא סעד יכול לסעוד אחר זמן ולברך, והפשט בתשובתו אינו כן בודאי (שכנ"ל משמע שלא אכלו (שתמה מדוע לא יאכלו) ומורה שהחלו ימי הברכה מהחופה). אולי סובר הרב קליין שימי שמחה הם מתי שהחתן והכלה שמחים, אמנם ברור הפשט שימי שמחה הם ימים מוגדרים הלכתית, בדומה לימי הברכה, ואינם מתי שיחפצו, ואף הם מתחילים בשבע הברכות שבחופה, שהיסוד בכל זה שהם דינים שונים החלים בימי המשתה. (וע"כ אין לבאר בכנס"י שדוחה שהרא"ש אינו נוגע לדיון, שאם החלו ימי הברכה החלו גם ימי השמחה).
♦
ב.
באות ב' הקשה הרב קליין 'קושיא אלימתא' על הגר"מ פיינשטיין (ובהערה כתב שבעיקר הדין כן דעת הרב עובדיה יוסף). טרם אביא את הקושיא אעיר שלא מובן מש"כ הרב קליין "עוד עולים הדברים מסוגיית הפתיחה הארוכה המבררת מה הדין אם היה אונס כלשהו שמנע את קיום החופה. עיקר הדיון הוא לענין מזונות, אולם באחת ההעמדות בגמרא מציעים כי מדובר אבלות שקפצה חלילה על אחד מבני הזוג". סוגיית הפתיחה בדף ב וסוגיית אבלות חתן בדף ג: וד הן סוגיות נפרדות, והאבלות הובאה לפרש ברייתא שאינה קשורה כלל לדיון בדף ב', ותימה על דברי הרב קליין בזה.
הקשה הרב קליין על הגר"מ פיינשטיין שכתב כדעת הרא"ש בסוגיא זו, בטענה שמקצת ראשונים כתבו כרי"ף. והרב קליין תמה שהרי"ף והריצ"ג ברא"ש (וגם בה"ג (דפוס רומי ולא דפוס ירושלים ואכמ"ל)- והרב קליין לא הביאו) חולקים על דברי הרא"ש וכ"ד הר"י מלוניל. וכתב שהתוס' רא"ש ותוס' בריטב"א שהביא יסכימו לזה, ושבשו"ת דרכי נועם סימן ח' הביא שכ"ד רבינו ירוחם. וכתב שזו תיובתא על הרב פיינשטיין.
ואני מתמה כיצד ניתן להשיג כך על גדולי הדור, והרי כדברי הרא"ש כן פשט דברי רוב הראשונים בכתובות ד. הלא הם רש"י ותוס' רמב"ן רא"ה רשב"א ריטב"א ושיטה לר"ן. כמו"כ כן היא פשיטות הר"ן על הרי"ף. ואף בדעת הרי"ף משמע שאינו מסבירו כרא"ש, ממה שלא כתב ע"ז דבר. מה שכתב שהתו"ר ותוס' שבריטב"א יסכימו לשיטת הרי"ף איני מבין כלל מדוע הדברים קשורים ומחייבים. פשיטות השו"ע ג"כ מורה כדברי הרא"ש ודלא כריצ"ג. ודברי האגרו"מ לפסוק כרא"ש ברורים ונהירים ותמיהה עליהם צריכה עיון.
♦
ג.
לפי מה שהתבאר אין שייך כלל לומר שדעת האגר"מ ושאר הדעות שאינן מסתדרות עם דרכו של הרב קליין נסתרו מהלכה ואינן מצטרפות לסב"ל. אדרבא, כן עיקר ההלכה ודעות הב"י והרמ"א.
♦
ד.
דקדוק הרב קליין מהבא"ח לכאורה יש לדחותו, שהבא"ח מאריך לפי שכולל דינים שנאמרו בנפרד בשו"ע, ומביאם כולם, אף שבסדרם אצלו היה יכול להתנסח באופן מעט קצר יותר (יש דרך נוספת לבאר שכמה עניינים יש בשמחה, עיין נו"כ לסימן סד ואכמ"ל). מ"מ קשה לחדש הלכה על בסיס קושי זה, והסמיכות שדורש הרב קליין באמת אינה סמיכות, שהרי באמצע מופיע דין נוסף אותו השמיט הרב קליין (אמנם סימן ג' נקודות). נוסף ע"ז נראית דחיית הרב קליין את ראייתו, שגם אם אכן יש להשלים את השמחה אם לא שמח בפועל, אין לנו מקור לברך.
הרב קליין הביא משו"ת שבט הלוי שיש מקום להשלמת ימי המשתה, ומשמע בברכה. אמנם פתחתי שם ואינו עוסק בהשלמת ימי המשתה אלא בחתן שנהג ימי אבל בתוך ימי המשתה (בטעות בדין), והדיון הוא אם עלו לו (לימי אבל, ואולי הרב קליין הבין שהדיון אם עולים לו לימי משתה, אמנם הדברים שם ברורים שלא כן). ואדרבא, ממה שלא הזכיר השלמת ימי המשתה נראה שלא ס"ל כן.
הרב קליין הביא ראיה נוספת לדרכו מצי"א שהביא מהחת"ס שחתן שיצא בשנה הראשונה למלחמה משלים את שנת השמחה, ודן שאולי כלול בזה שמשלים את שבעת ימי המשתה. מלבד זה שנראה ברור שהשלמת שנת שמחה אינה אומרת כלל שמשלים ואף מברך, המקור עצמו אינו מקור, שהחת"ס והצי"א לא עסקו בחתן שיצא למלחמה אם משלים שמחה אלא במי שנשא אשה בתוך המלחמה אם שייך בו דין שנת שמחה, וכתבו שלא שייך, עיי"ש. ובדומה לראיה משו"ת שבה"ל, אף כאן נאמר שאדרבא זו ראיה לסתור, שלא נאמר דבר על השלמה של השמחה, והמשמעות הפשוטה היא שאין משלימין (ובפרט לטעם שנזכר שם שהאשה מחלה שע"ד כן נישאה לו).
אף ראיית הרב קליין מהחכמת אדם לענ"ד איננה ראיה כלל, וברור שהדין שבכל סעודה שעושים מברכים שבע ברכות נפרד מהמשפט שקודם לו ועוסק בברכות שבסעודה ובמקרה הרגיל. ומעבר לזה לא הבנתי את הצעות הרב קליין בביאור החכמת אדם, ולענ"ד מש"כ הוא הברור.
עוד הביא הרב קליין את סתירת דברי הרשב"א, אך דברי הרב קליין אינם סדורים ולא ברורה כוונתו. והסתירה איננה בשאלה אם מותר להתחתן באופן כלשהו (כדברי הרב קליין), אלא בשאלה האם הנושא אשה בערב יו"ט יכול לעשות סעודת נישואין במועד. עוד משתמע מדברי הרב קליין שנישואין בסמוך לימי הרגל אסורים לכתחילה, וזה אינו כתוב ברשב"א. סו"ס איני יודע מה ראיה כאן לדרכו של הרב קליין.
הרב קליין ציין למספר שו"תים שהקלו משום העוני ושלא לבייש את מי שאין לו, ורוצה ללמוד מהם לכאן. כמה בעיות יש בזה א. כאן אין בושה אלא צורך עבור עם ישראל. ב. דברי הפוסקים שהביא אינם מורים על הקלה בדיני שבע ברכות.
שו"ת ר' יוסף מסלוצק אינו בידי, אך בגינת ורדים (אה"ע כלל א יז) שציין הרב קליין החמיר ומנע מלברך, ולא נזכר בו שרוצים להקל (וגם אינו עוסק בעוני, אלא בנערה שזנתה, וע"כ אלמן שנשאה אינו יכול לברך שבעה ימים). גם החת"ס הנזכר אינו עוסק במה שכתב הרב קליין שעוסק, ואין לו שייכות לנידון דידן ולא הקל בדיני שבע ברכות. שו"ת מהר"ם שיק ג"כ אינו בידי, אך הרב פעלים שציין (ד אבה"ע ו) אינו שייך למש"כ, שאף שעסק שם בעני, הדיון הוא האם יש חיוב לעשות סעודה בעשרה או לא, ופסק שאין חיוב בעשרה ולא יברכו שבע ברכות, וא"כ אין כאן קולא בדיני הברכות.
מתוך ה' המקורות שציין הרב קליין ג' נמצאו שאינם נוגעים כלל לנידון, והב' הנוספים אינם בידי ובכה"ג נראה לומר מיגו דאיתרעי איתרעי.
סוף דבר, אני הקטן איני מוצא כלל מקום לדברי הרב קליין (שרק הט"ז והכנס"י יסכימו לדבריו מול כל הפוסקים). לא אביתי לבוא בהתנצחות ולבקר דברים, אמנם הרב קליין עצמו פתח שרוצה שידונו בדבריו, והסוגיא שקרובה לליבי עוררתני לחזק את בדק הבית. מאוד אשמח אם יחדש לי הרב קליין או ת"ח אחר במש"כ אם לא דייקתי באיזה דבר, אמנם מיהרתי בכתיבת הדברים וע"כ יתכן ששגיתי.
[בקיצור אעיר שלענ"ד בדעת הרב קליין שיכולים להשלים את ימי המשתה ולברך, לענ"ד כן היא דעת הרמב"ם ועוד ראשונים ומקצת אחרונים (ואכמ"ל ועוד חזון למועד), אמנם אין לפסוק כך נגד השו"ע והרמ"א ורוב הראשונים והאחרונים.]
♦ ♦ ♦