זיהוי מקום המשכן בשילה - הערות והוספות למאמר בגיליון הקודם
שמחתי כעל כל הון כשראתי את המאמר "זיהוי מקום המשכן בשילה" של הרב אליעזר רוזין שליט"א, שהייתי בר מזליה בענין זה. כבר לפני כמה שנים, כשזכיתי לבקר בשילה הקדומה, הראו לי את מקום המשכן בתחתית ההר, מה שנקראת "המדרגה הצפונית". ונזכרתי בסוגיות הגמ' בזבחים (נד:) וקמת ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מכל א"י וכו'. ואם כן לא מסתבר כלל לומר שהם בנו את המשכן בשיפולי התל. אלא נראה יותר לומר שהמשכן היה בראש ההר. ולכן נשארתי בראש ההר ואמרתי שם תהלים ובקשה. ואכתוב איזה הערות שיש לי בנושא זה.♦
אם צריך שיהא גגו גבוה מכל בתי העיר
הרב שליט"א מביא דברי הגמ' בשבת (יא.) שכל עיר שגגותיה גבוהות מבהכ"נ סופה ליחרב. ואם כן תמוה לומר שבנו את המשכן במקום הנמוך ביותר. מדברי הגמ' הללו אין להקשות משני טעמים - א'. בביאור הלכה זו יש לפרש בשני דרכים, א) שהוא ענין חיובי. דהיינו שצריכים להראות כבוד לבית הכנסת, ועל ידי זה שמגביהים את בנין ביהכנ"ס עד שהוא גבוה מכל בתי העיר, מראים בזה שזאת הוא הבנין הראשי והכי חשוב שלנו. אבל קשקושי ואברורי לית לן בה, משום שאינם בית דירה כלל וליכא בזה פתיחות כבוד. ב) הוא משום דבר שלילי. שאם יהיו גגות גבוהים מגג ביהכנ"ס, נמצא שמשתמש מעל הביהכנ"ס והוא זלזול בבית ה'.
ונחלקו הראשונים בזה. הגהות מיימוניות מביא את שיטת ר"ת שהלכה זו נאמרה דוקא בגגות שלהם שהיו שוין והיו משתמשין על הגגות, ויצא מזה בזיון שהשתמשו למעלה מן הביהכנ"ס, אבל גגותינו שאין עשוין להשתמש בהן כיון שאינו שוה, דינו כמו קשקושי ואברורי שמותר להגביה אותם. הנראה מזה שלר"ת דין זה שגג ביהכנ"ס צריך להיות גבוה מכולן, הוא כדרך ב' שאמרנו משום זלזול, ולכן אין אנו חוששין בזמנינו. וכן כתב המרדכי בשם הסמ"ג שדוקא בימיהם שהיו משתמשים על הגגות. וכן מביא הרא"ש היתר זה, ומוסיף שהיכא שרוב הגג גבוה מבית הכנסת אסור, כיון שמשתמשין בעליה שתחת הגג. ונראה מדברי הרא"ש שגם אם משתמשים בצניעות במכוסה אכתי אסור. וכן כתב הלבוש וז"ל: ודוקא בתים שמשתמשים בהם דהוי "זילותא לבית הכנסת" שישתמשו בבתים במקומות יותר גבוהים מביהכנ"ס ע"כ.
מאידך מסיים שם ההגהות מיימוניות "שאעפ"כ מעשה היה בטרוייש באחד מקרוביו שהגביה ביתו וצוה להגביה גם בית הכנסת ועשו בנין אחד מצד אחד לבד בקרן אחד גבוה ולא חש להחמיר יותר, וכן הורה מורי רבינו בנורנבער"ק". ולכאורה נראה שהחמיר משום שחשש שהטעם שצריך להיות הגג גבוה הוא כדרך א' שכתבנו, משום כבוד ביהכנ"ס. ולכן אין חילוק אם משתמשים בחלק הגבהות, אלא כיון שיש מגורים תוך הבית וכן עושין לבית פרטי שמגביהין גגו דרך עשירות. לכך גם בביהכנ"ס צריכים לעשות גג גבוה ביותר מכל בתי העיר. והב"י הביא את דבריו. וכן נראה שהיא שיטת המאירי שכתב שמותר להגביה ביתו אם אינו עושה זאת משום שררה והרוחה, אלא להרבות בדיורין ועליות. נראה מזה שהוא סבר שהאיסור הוא משום כבוד ביהכנ"ס שיהא גגו גבוה מכולן. ואם כן, אם בונים הרבה דירות זה על גב זה, וכל גג בפני עצמו אינו גבוה יותר מביהכנ"ס, אין שום איסור שעדיין שייך כבוד לבית הכנסת. משא"כ אם היה סובר כדרך השני שכתבנו, אין נראה בזה סברא להתיר. דמאי איכפת לי למה הוא עושה כן, הא למעשה גגו גבוה יותר מגג ביהכנ"ס ויוצא זלזול עי"ז לבית הכנסת. וכן נראה מדברי הריטב"א, שכתב שזה שבהכנ"ס צריך להיות גבוה יותר מכולם נאמר רק במקום שכל הבתים שוים, אבל אם בתי העיר נבנו על הר והבהכנ"ס נבנה בשפולי ההר, ונמצא שגגות העיר שעל ההר גבוהים יותר מן גג בהכנ"ס שלמטה, מותר, שכיון שאם היו כל הבתים בשוה היה גג בהכנ"ס גבוה מכולן אין אנו חוששין על מה שהוא עתה. ולכאורה סברא זו יש לומר רק אם לומדים שהטעם הוא משום כבוד, אז שייך למימר שאין זו פתיחות כבוד, כיון שבאמת גג בהכנ"ס גבוה יותר משאר בתי העיר. משא"כ אם לומדים הטעם משום זילותא, בודאי כונתם רצויה אבל מעשיהם אינם רצוים, כיון שלמעשה יוצא זלזול לבהכ"נ.
עכשיו, אם לומדים כביאור הראשון שדבר זה מדין כבוד הוא, אינו שייך להמשכן. שהמשכן אינו שייך להעיר, אלא הוא מיוחד לכל ישראל. ואם כן אין על העיר להראות שהוא הבנין הכי חשוב שלנו, כיון שאינו שייך לעיר זו. אבל אם הטעם הוא משום זלזול, אז שפיר שייך דין זה גם להמשכן. שלמעשה יש בזה זלזול אם משתמשים מעל לגגו.
ב. גם אם נאמר ששייך דין זה להמשכן, אכתי יכול להיות שהמשכן גם אם היה במקום נמוך, היה גגו גבוה מרוב בתי העיר שלא היו גגיהם גבוהים כל כך.
♦
אם צריך להיות במקום הגבוה ביותר
אלא יש להביא כאן דין אחר קרוב לזה, והוא מה דתנא בתוספתא (מגילה פ"ג הי"ד) "אין בונין אותו אלא בגבוהה של עיר שנאמר בראש הומיות תקרא" – משלי א כ, והביאו הרמב"ם וכן פסק המחבר אחריו (סעיף ב'). וכתב הריטב"א שעל דין זה לא נאמר העונש החמור שהעיר תיחרב. מדברי התוספתא אלו למדנו דין נוסף, שאפילו אם בלאו הכי יהיה גגו גבוה מכל בתי העיר, עדיין צריכים לבנותו במקום הגבוה ביותר בהעיר. ויש לדחות, שכוונת התוספתא לאו במקום הגבוה כפשוטו אלא המקום המרכזי של העיר. וטעם דין זה שיהא נוח לכל בני העיר לבא לבהכ"נ.
ויש להביא ראיה ליסוד זה שהגבוה של התוספתא לאו דוקא, שעל הפסוק במשלי כתב רש"י "במקום שהיא נשמעת ונכרזת", וכן כתב המצודת דוד "בראש מקום שנשמע שם המיית בני אדם", דהיינו שהוא מקום מרכזי שיכולים לשמוע משם בכל העיר. ונראה מזה שהוא לאו דוקא מקום גבוה, אלא מקום שהוא באמצע העיר. וכן כתב המלבי"ם דברים מפורשים "תתגלה במקום השוק ששם מתקבצים כל בני העיר למסחר". הרי להדיא מדבריו שפירושו של הפסוק הוא לאו דוקא מקום גבוה, אלא שבדרך כלל המקום הגבוה ביותר בעיר הוא המקום המרכזי שמתקבצים שם כל בני אדם. וכן איתא בגמ' (פסחים קיב.) בין שבעה דברים שצוה רבי עקיבא לר' יהושע בנו: בני אל תשב בגובהה של עיר ותשנה. פירש"י מקום שבני אדם עוברין ושבין ויבטלוך ויפסיקוך ממשנתך. הרי שמקום גובה פירושו מקום שהוא מרכז העיר. ואין להביא ראיה מכאן להיפך, שצוה לו אל תבנה את בהכ"נ במקום מרכז העיר שלא יפריעו לו המסתובבים שם, אלא במקום שקט ומנוחה, ויקיים את התוספתא בגובה ממש, המקום הגבוה ביותר בעיר, וכרגיל אין המקום הגבוה מרכז העיר שקשה לעלות עליה הזקינים וכו'. דלמה יפריעו לו העוברין והשבין, הא הם בשוק הולכים והוא יושב בבהכ"נ, הוא בדידיה והם בשלהם. אלא ע"כ צוה לו שלא ילמוד בשוק במקום מרכז העיר, שנקרא גובהה של עיר, אבל לעולם יבנה הבהכ"נ שם וכדברי התוספתא. ואם כן לא שייכים דברי התוספתא כאן כיון שטעמו שיהא נוח לבני העיר לבא לבהכ"נ. ובמשכן אינו שייך זה, שהוא אינו עומד לצרכי עיר זו כמו בהכ"נ, אלא לכל ישראל בכל מקום שהם.
♦
ראי' מדברי המדרש שצריך להיות על ההר
אולם יש להביא ראי' שבנו את המשכן בראש ההר. דאיתא במדרש (במדבר רבה פי"ט, טז): "אע"פ שהיה הענן עושה כל המדבר מישור. היה מניח מקום גבוה למשכן שהוא חונה שם". ואם הניח הקב"ה הר להמשכן, כ"ש שלמדו מזה כשבאו להר שילה שצריכים לבנותו בראש ההר. ולפענ"ד היא ראי' חזקה שאין עליה תשובה.
♦
אם שילה בכלל מקום הנבחר
הרב הכותב הביא את דברי הגמ' בזבחים (נד:) שלומדים ממה דכתיב "וקמת ועלית" שצריך להיות במקום גבוה. ודן אם המקום אשר יבחר ה' אתי אף על שילה. הנה בספר תורת הקודש (סי' ב') דן באריכות במשכן שילה, ומביא הרבה ראיות ששילה הוי בכלל המקום אשר יבחר ה'. ומביא שם (אות י"ג) את דברי הרד"ק שלכאורה נראה מזה ששילה לא היה המקום הנבחר. ומתרץ שכוונת הרד"ק היתה לבחירה עולמית, דזה נאמר רק על הר המוריה בירושלים. משא"כ שילה, דאף דבקיומה נקראת מקום אשר יבחר, מכל מקום אינו אלא לשעה, ועליה נאמר ובשבט אפרים לא בחר שלא עמדה בבחירתו. וכן מפרש בזה את הנאמר בשמואל (ב, ז): "כי לא ישבתי בבית וגו' עד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן". ואע"פ שמשכן שילה היה בית, כמבואר בזבחים (קיח), מ"מ כיון דאינו אלא לפי שעה, לכן קאמר שלא ישבתי בבית, והיינו דרך קביעות.
♦
האם עבדו ע"ז על כל הרים
הרב שליט"א מתקשה בשיטתו מסוגיות הירושלמי (ע"ז פ"ג) שעבדו הכנענים ע"ז בכל ראשי ההרים. ואם כן, לא היו יכולים לבנות את המשכן בראש ההר, ובית הבחירה שאני שהיה ע"פ נביא. לגבי שילה היה מקום לתרץ כמו שאומרים על בית המקדש שהיה ע"פ נביא. ואע"פ שאין הנביא רשאי להתיר דבר שאיננו הוראת שעה, י"ל ששילה היתה הוראת שעה שהרי לא היו עתידים להישאר שם, אלא משכן שילה היה עד שיבנו את בית המקדש בירושלים. ובעצם היו בני ישראל צריכים להתחיל מיד בבנין בית המקדש, וזה שלא התחילו נחשב לחטא כמו שכתב הרמב"ן (פ' קרח) "ואני אומר בדרך סברא שהיה עונש על ישראל באיחור בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ, ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר 'לשכנו תדרשו ובאת שמה', עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך וכו'. ואלו היו עם ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול. או גם בימי דוד. כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר והם המשתדלים בבנין. לא היה דוד הבונה. אבל ישראל הם היו הבונים וכו'. על כן נתאחר הבנין גם כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בענשם ובמגפותם". הרי לדבריו היתה אי התעוררות ישראל חטא והביאה להם רעה גדולה. נמצא שבאמת היתה שילה הוראת שעה עד שיבנה הביהמ"ק במקומו.
והרמב"ן מבאר את תירוץ הירושלמי שהנביא גילה להם שלא עבדו ע"ז במקום ההוא. "כלומר וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא נעבד". וכן תירץ הר"ן. ויש לתרץ כן גם לגבי שילה, שיהושע גילה להם שלא עבדו שם ע"ז. אבל אם כן קשה למה מקשה הירושלמי איך ניבנה ביהמ"ק על הר המוריה. היה להירושלמי להקשות על משכן שילה, שהיה קודם לכן, איך בנו שם המשכן. ויתרץ כמו שתירץ לגבי בית הבחירה.
ויש לומר שלשון רבי עקיבא הוא "כל מקום שאתה מוצא הר 'גבוה' וגבעה 'נשאה' דע שיש שם ע"ז ". ויש לדייק מזה שלא על כל הרים עבדו ע"ז אלא על ההרים הגבוהים, שזה היה כבוד לע"ז שלהם. ואם כן הר שילה שאינו הר גבוה כנגד ההרים שבסביבו, שסמוך לו עומדים הרים הגבוהים יותר. אם כן מסתבר לומר שלא עבדו שם ע"ז.
עוד יש לציין שהגאון ר' שלמה קלוגר מתרץ על קושיות הירושלמי. שלא הייתה כוונת ר"ע על כל הר וגבעה, רק נמשך על מה שאמר ת"ק שמה שעליהן אסורים וציפוי הר אינו כהר. על זה אמר ר"ע טעמא דמילתא, דאין לך הר וגבעה שהיה עליו ציפוי כסף וזהב שאין תחתיו ע"ז. וכונתו הייתה רק על אלו ההרים שיש להם ציפוי כסף וזהב, בודאי יש שם ע"ז, אבל לא על כל הרים. וממילא לא קשה קושיות הירושלמי, שבהר הבית לא היה ציפוי כסף וזהב וממילא ידעו שלא הייתה שם ע"ז. ואם כן אין להביא ראי' מגמ' זו שלא בנו את המשכן בראש ההר, דאולי לא היה עליו ציפוי זהב וכסף.
♦
ביאור ספיקות הירושלמי שילה או משכן שילה
האוחזים בשיטה שהמשכן היה בשיפולי התל מביאים ראי' מדברי הירושלמי (מגילה פ"א, יב) שנסתפק שם רבי שמעון בן מיישא אם בכל הרואה הכוונה לעיר שילה או כל הרואה את שילה ומשכן שילה. ואם אמרינן שהמשכן היה בתוך העיר, מה הספק? הא המשכן ממילא בתוך העיר ורואים אותם ביחד. אלא ע"כ שהיתה בשיפולי התל והספק הוא אם צריך לראות גם המשכן שהוא חוץ לעיר. הרב הכותב דוחה את דבריהם, שאם היה המשכן מחוץ לעיר מנין לרשב"מ שסגי בראיית העיר. בשלמא אם המשכן תוך העיר, אפשר לומר ששילה היא עיר המשכן כעין ירושלים. אבל אם המשכן היה חוץ לעיר, אין סיבה שתועיל בזה ראייתו.
ויש לדחות את דחייתו. שהרי גם הביהמ"ק היה חוץ לירושלים, עכ"פ בימי שלמה, שעיר ירושלים הייתה אז בעיר דוד בצד דרומי מהר הבית. ועוד, למה אינו נחשב זה שהמשכן תוך העיר שילה. מי יימר שצריך להיות מסובב בבתים, הא כל שהוא תוך תחומי העיר נקרא שהוא תוך העיר שילה.
ונראה לדחות את ראייתם באופן אחר. שאם המשכן היה מחוץ לעיר למה שאל הירושלמי באופן אם צריכים לראות את העיר שילה או העיר שילה ומשכן שילה. היה לו להירושלמי להקשות אם צריכים לראות את המשכן או די לראות את העיר. אלא מוכח מלשון השאלה שאי אפשר לראות את המשכן בלי לראות גם חלק מן העיר. וזה שייך רק אם אמרינן שהמשכן עמד בראש ההר. אבל אם אמרינן שהמשכן היה במדרגה הצפונית, יכולים לראות את המשכן בלי לראות שום חלק מן העיר. ולכן היתה השאלה אם צריכים לראות את המשכן דוקא, ואז ע"כ יראה גם חלק מן העיר, או סגי כשרואה העיר לבד.
סיכום: נלפענ"ד כדבריו שהמשכן היתה בראש התל. ולכן הננו פונה בזה לכל מי שיש לו קשרים שם או מי שבידו לדבר עם הממונים שם על האתר. שאחרי שנתברר שהמשכן שכן במקום אשר נמצא היום המבנה מגדל הרואה. אולי יש לסדר שם מקום תפילה, או עכ"פ סמוך לשם, כדי שיוכלו לבא ולהתפלל שם בהרחבות הדעת. במקום המסוגל לתפילות. כשהייתי בשילה הקדומה כאב לי שלפי דעתי המשכן היה בראש ההר. ומקום ההוא מיועד למקום תיירותי, ורק למטה העמידו עמידות תפילות. אין כוונתי להאשים אף אחד, שבודאי לאו בזדון נעשה זאת. אלא שלפי דעתם היתה המשכן בשיפולי התל. ואדרבה אנו חייבים להודות להאחראים על המקום, שזכות גדול יש בידם שהם שומרים את המקום הקדוש הזה ששימש למקום השראת השכינה לשס"ט שנים. עבודתם עבודת הקודש. ועכשיו שנתברר שהמשכן היה במעלת ההר. מעלין בקודש ולא מורידין. יוסיפו כהנה וכהנה שיהיה מקום מסודר להתפלל בראש ההר במקום המשכן האמיתי. והקב"ה יוסיף לאנשים האלה שנות חיים וכל טוב.
♦
דברי אגדה
בקדושת המקום שילה אפשר לומר. הנה איתא בגמ' (יומא לט:): "אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה סח לי זקן אחד פעם אחת הלכתי לשילה והרחתי ריח קטורת מבין כותליה". ויש לומר שהגמ' רמז בזה שהגם שנתבטל קדושת שילה ע"פ הלכה, אבל עדיין שורה שם קדושה עילאית. עדיין עולה משם ריח הקטורת. התפילה שם נשמעת יותר.
שיל"ה גימ' מש"ה. ולכן עמד שם המשכן שבנה משה זמן רב מאות שנים. שטמונה במקום הקדוש הזה קדושת משה רבינו, שהוא קדושת התורה. מסוגל המקום הקדוש הזה להתפלל שקב"ה יאיר עינינו בתורתו ויפתח ליבנו שיבנו עמקי תורתו. וירגישו אהבת התורה וחמדת התורה.
"רא'ש שבט'י ישרא'ל את'ה". ס"ת שילה. הוא פסוק בשמואל (א פט"ו, יז) שאמר שמואל אל שאול "ויאמר שמואל הלוא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וימשחך ה' למלך על ישראל". וי"ל בדרך רמז שבמקום הזה מתגלה שבפנימיות כל יהודי הוא בן מלך. כל ישראל בני מלכים הם. גם תוך היהודי שמרגיש עצמו שפל ונבזה וחושב מי אני והלוא אני רחוק כל כך מהקב"ה ומתורתו. כשבאים למקום הזה ומתפללים ומתקשרים עם הקב"ה מתגלית נשמתו הטהורה, שנשארה לעולם צהוב בלי שום לכלוך. ומאיר כשמש בתקפו. אדם נכנס שבור ורצוץ ויוצא בן מלך. בשילה מאיר שכל יהודי הוא ראש שבטי ישראל אתה. בלי שום יוצא מן הכלל.
"אנ'י 'ה' קדו'ש ישרא'ל". ס"ת שילה. הוא פסוק ביחזקאל (פל"ט, ז) שם ניבא הנביא על מלחמת גוג ומגוג שיהיה באחרית הימים. אחרי שתהיה להם המפלה "על הרי ישראל תפול". "על פני השדה תפול". "ושלחתי אש במגוג". כתיב "ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא אחל את שם קדשי עוד וידעו הגוים כי 'אני ה' קדוש ישראל'". וזה יהיה הסוף לכל הרעה שעברו בני ישראל במשך ימי גלותם. ואז יתגלה כי לה' המלוכה. ואפשר לומר שמקום זה מסוגל ביותר להתפלל על הקץ ולכן מרומז שם השם שילה שעי"ז יתגלה שאני ה' קדוש ישראל. והטעם לזה נראה שהוא בבחינת נעוץ קנה בתחילתו וכן כאן ההתחלה היתה בשילה. שם היתה ראשית צעדיהם של בני ישראל כשנכנסו לארץ ישראל. שם נתבססה עמידתם של בני ישראל בארץ הקדושה "מנוחה זו שילה". (זבחים קי"ט.) ולכן על ידה יכנסו עם ישראל כולו, העשרת השבטים הנידחים ושאר היהודים מארבע כנפות הארץ, לארץ ישראל להגאולה השלימה יהי רצון שנזכה לזה במהרה בימינו אמן.
♦ ♦ ♦