פולמוס ציור פני משה רבנו

הרב שמואל אריה ישמח
ישיבת צרור המור והדר להדר, חיפה

פולמוס ציור פני משה רבנו

האם ייתכן שמשה רבינו נולד עם מידות רעות ותיקנם?
[חלק א: סקירה כללית] א. פתיחה * ב. הופעת הסיפור בתפאר"י * ג. ההתנגדות לדברי התפאר"י * ד. התומכים בדברי התפאר"י * [חלק ב: הרחבה ופירוט] ה. מקורות לכך שגדולי האומה נולדו בטבע רע ותיקנוהו * ו. מקורות על שלימות משרע"ה מרגע לידתו * ז. מדוע מוכרח היה להיוולד שלם * ח. המביאים את הסיפור על דמויות אחרות * ט. החכמים שהתנגדו לדברי התפאר"י * י. הקושיות כלפי התפאר"י והתשובות עליהן * יא. הכותבים שמשרע"ה לא נולד מושלם * יב. מזכירי הסיפור לפני התפאר"י * יג. מזכירי הסיפור אחרי התפאר"י * יד. מזכירי הסיפור לאחר השואה * טו. תולדות המגיד וחיבוריו * טז. דרכו של המגיד ללמד זכות על גדולי האומה * יז. סיכום מאמרנו
א. פתיחה
לפני כמאה ושמונים שנה נדפס פירוש 'תפארת ישראל' על המשניות (להלן: תפאר"י). התפאר"י מביא סיפור ולפיו משרע"ה נולד עם מידות מקולקלות ביותר, והדבר ניכר היה במראה פניו של משה, ובעמלו תיקן משרע"ה את מידותיו (להלן: הסיפור).
המגיד מווילקומיר (להלן: המגיד) התנגד בחריפות לסיפור זה, ולדבריו הצטרפו חכמים נוספים. לעומתם היו חכמים שדחו את הטענות ותמכו בדברי התפאר"י.
פולמוס זה נסקר בעבר בכמה מאמרים^[1], אולם מקום הותירו לנו להתגדר בו, הן מבחינת הדיוק, והן מבחינת ההיקף. אזכיר חמשה חידושים בולטים שיש במאמרנו: א. הוספתי מקורות רבים שלא נזכרו במאמרים הקודמים: כחמישים חכמים שעסקו בנושא לפני השואה, מעל ארבעים ספרים שנכתבו לאחר השואה והרחיבו בנושא, וכשישים שהזכירו בקצרה את הענין. ב. הפולמוס והמקורות מוצגים לפי סדר כרונולוגי מדויק, המסייע להבין באופן טוב יותר את השתלשלות הנושא. ג. עמדתי על הסברות שנתנו המגיד וסיעתו כדי להצדיק את שיטתם, והבאתי את תשובות הסיעה האחרת לסברות הללו. ד. רוב גדולי דורו של המגיד לא התייחסו במפורש לנושא, ובמאמר ניסיתי להסיק מה היתה דעתם. ה. נתברר סדר הקונטרסים שפרסם המגיד בנושא, ופרטים נוספים אודות ספריו ותולדות חייו.
לתועלת הקוראים חולק המאמר לשני חלקים: החלק הראשון כולל את סעיפים א-ד, ובו נסקור את הנושא. בתוך סקירה זו מצויות הפניות עקביות לחלק השני של המאמר, הכולל את סעיפים ה-טז, שבו פירטנו והרחבנו מאוד בכמה עניינים נקודתיים.
תקוותי כי הצגת הדברים תסייע בבירור הנושא כדרכה של תורה.
♦
ב. הופעת הסיפור בתפאר"י
הגאון ר' ישראל ליפשיץ (תקמ"ג-תרכ"א), היה מגדולי דורו, וידוע היה בגאונותו וצדקותו המופלאים. הגר"י היה שליט גם בחכמות העולם, בהן השתמש כ"רקחות וטבחות" לתורה (ראה בישורון כרך לב עמ' קמח). פירושו הנודע תפארת ישראל על המשנה נדפס לראשונה בין השנים תק"צ-תר"י, כשהכרך על סדר נשים יצא בשנת ה'תר"ג. בסיום פירושו לסדר זה (סוף קידושין, יכין אות עז) הביא המחבר סיפור מיוחד "על פי מה שמ"כ (=שמצאתי כתוב) דבר נחמד".
סיפור זה מספר על מלך ערבי ששמע על יציאת מצרים וחפץ שציור פני משרע"ה ימצא בארמונו. צייר שנשלח למחנה ישראל שרטט עבור המלך את תווי פניו של משרע"ה, אלא שהחכמים שראו את הציור בארמון והבינו בחכמת הכרת תווי הפנים טענו שע"פ הציור מדובר באדם "רע מעללים בגאות וחמדת הממון ובשרירות הלב ובכל חסרונות שבעולם". המלך, שהתפלא על דבריהם, נסע לראות בעצמו את פני משה, ומצא שהציור מדוייק. כששאל את משרע"ה על הדבר, השיב לו משה: "דע לך, כי לולי הייתי בטבע באמת כפי ששמעת ממידותי – לא טוב אנכי מבול עץ יבש. גם ממנו נמנעו ונחסכו כל חסרונות האדם. ואם כן, הכי בעבור זה אהיה יקר בעיני אלהים ואדם?! אמנם כן, ידידי, לא אבוש לומר לך כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך – כולם קשורים בי בטבע, ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך. ואני בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם, עד אשר קניתי לי היפוכם לטבע שני, ולכן ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת".
פירוש תפארת ישראל נפוץ במהרה, ונדפס בכמה מהדורות, והגאון ר' אליהו שיק (תקסט-תרלד), רבה של לידא וקאברין, ראה שם את הסיפור היפה, הביא אותו, והסביר בעזרתו כמה מאמרי חז"ל (עין אליהו לסנהדרין לא, ע"ב, נדפס בשנת תרל"ב, בשם בנו הרב פנחס שיק).
♦
ג. ההתנגדות לדברי התפאר"י
כחמישים שנה לאחר שהסיפור נדפס בתפאר"י החל הפולמוס^[2] בנושא.
1. המגיד מווילקומיר: הרב חיים יצחק אהרון רפפורט (תקס"ט-תרס"ד) נודע בכינויו "המגיד מווילקומיר", על שם אחת העיירות בהן שימש כמגיד מישרים. המגיד פרסם כמה ספרים, וכן קונטרסים קצרים רבים, ובכמה מהם עסק בלימוד זכות על גדולי האומה (להלן סעיף ט"ו פורטו תולדותיו וחיבוריו, ובסעיף ט"ז תוארה דרכו ללמד זכות על גדולי האומה). בשנת תרנ"ד, תשע שנים לאחר שעלה לירושלים, פרסם המגיד קונטרס חריף בשם 'זכות הרבים' כנגד הסיפור שהובא בתפאר"י. שנה אח"כ הדפיס המגיד את הקונטרס באופן מורחב יותר, תחת השם 'כליל תפארת', ובשנים הסמוכות פרסם עוד קונטרסים קצרצרים בנושא. בהמשך מאמרנו זה התחדש כי ראשית התנגדותו לענין החלה כבר בשנת תר"ן (לפירוט נרחב של קונטרסיו ודבריו בנושא זה ראה להלן סעיף טו).
המגיד מביא מקורות מהגמ' מהמדרשים ומהזוה"ק לכך שמשרע"ה נולד כשהוא מושלם (פירוט המקורות מובאים להלן סעיף ו). המגיד הביא גם מקורות לכך שמשה נולד יפה במראהו (המקורות מובאים להלן סעיף ו). מעתה, הסיפור שהביא התפאר"י, ולפיו היו למשרע"ה מידות רעות מלידתו ותוי פניו הורו עליהן, מנוגד לדברי חז"ל, ולפיכך בהכרח "שהמכתב הנזכר (בתפאר"י) כולו מזוייף ושקר מוחלט, וגם מינות נזרקה בו". המגיד מבאר שיש בסיפור זה בזיון למשה קדוש ה'^[3], והוא מסביר מדוע אין לומר שבעל תשובה עדיף מצדיק. המגיד כותב ש"הסכימו כל גדולי דורנו שאותו המכתב (שהובא בתפאר"י) נעתק מאיזה קראניק (=חוברת עלומה) ואינו מישראל כלל (=מקורו מאומות העולם), ואסור להביט בו...". המגיד מבקש מהקוראים להשתדל אצל מדפיסי המשניות שישמיטו את הסיפור מפירוש התפארת ישראל.
2. האדר"ת: לקונטרסיו של המגיד מצורפת הסכמה נלהבת של הגאון האדר"ת, בה כתב שמעודו הצטער על דבר זה שמובא בתפאר"י, "וכמה פעמים גערתי בהמדברים מזה", שהרי "לא יפה עשה בעל תפאר"י בהעתקתו דברי עתק על צדיקו של עולם מספרי עם לועז עובדי כוכבים הקדמונים". האדר"ת מביא ראיות לכך שמשרע"ה היה צדיק כבר מיצירתו, ומסביר מדוע אין לומר שיש בסיפורו של התפאר"י שבח למשרע"ה [מצד מה שבעל תשובה עדיף מצדיק]. הוא מוסיף שלזכרונו אין לסיפור זה רמז בחז"ל "וחלילה להאמין בדיבה זו לחרף מערכות תפארת ישראל (=משה רבנו^[4]), ישתקע הדבר ולא יאמר".
3. המהרי"ל דיסקין: המגיד הביא בקונטרסיו שלש ראיות ששמע מהגאון המהרי"ל דיסקין (להלן: מהריל"ד), שהתגורר גם הוא בירושלים, לכך שסיפור המעשה הנזכר בתפאר"י לא יכול היה להתרחש. לדוגמא – לא יתכן שהצייר הצליח לצייר את פניו של משרע"ה, שהרי על פני משה היה מסוה שהסתיר את פניו (שמות לד, לג).
בניגוד למגיד שהביא ראיות כנגד עצם הטענה שמרע"ה נולד עם מידות רעות, הרי שראיותיו של המהריל"ד הן רק כנגד הסיפור. משום כך, יתכן לכאורה שמהריל"ד יסכים עם מי שיטען שמשה נולד עם מידות רעות, אלא שסביב עובדה נכונה זו נרקמה מעטפת ספרותית דמיונית, שאליה אין להתייחס ברצינות. אולם באמת מסתבר לענ"ד שהמהריל"ד הסכים גם לעצם טענתו המרכזית של המגיד, לפיה לא יתכן שמשה נולד עם מידות רעות. זאת משתי סיבות: האחת - נראה שהמגיד נהג להראות למהריל"ד את כתביו לפני הדפסתם ולקבל את אישורו (כמובא להלן סעיף ט). השניה - המגיד כותב ש"גדולי דורנו" הסכימו לדבריו, וכפי שנביא בהמשך (בסעיף ד, 2) ייתכן שכוונתו למהריל"ד ולאדר"ת.
4. הרב קוק: קונטרסי המגיד הופצו בעולם, וכמה חכמים נוספים הסכימו לדבריו. מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, חתנו של האדר"ת, כתב בשנת תר"ס לערך "שישנם יראי ה' וגדולי תורה שלא ניחא להו כל הענין הנ"ל, וכבר הרעיש על זה הרב הדרשן הזקן מוהרי"א שי' מווילקומיר היושב בארץ הקדושה, ולעניות דעתי הדין עמו". ובמקום נוסף כתב שדברי התפאר"י "כבר נדחו מדברי חז"ל ומפשט הכתוב 'ותרא אותו כי טוב הוא', ומן השכל הישר" (דבריו מובאים להלן סעיף ט).
5. הדוגלים בשיטת המגיד: חכמים נוספים פסעו בדרכו של המגיד: הרב מנחם טאקסין בספרו עטרת צבי (ורשא תרס"א), הרב יהודה טמקין בספרו שערי בינה (ורשא תרס"ג), הרב יהודה לייב גרויבארט בעל שו"ת חבלים בנעימים במאמרו משנת תרפ"ח, הגרי"מ חרל"פ (תלמידו המובהק של הראי"ה קוק) בשנת תרצ"ט, הגרמ"מ כשר בשנת תש"ד, הרי"ל מיימון בשנת תשט"ו, הגר"ר מרגליות בשנת תשט"ז, והרב מנחם הכהן בשנת תשכ"ו. כך נקטו גם הרב שלום מושקוביץ (האדמו"ר משאץ-לונדון, תרל"ח-תשי"ח), וחתנו הרב יואל מושקוביץ (תרס"ז-תש"ם). כך סברו ככל הנראה גם הגר"א שפירא, ואולי גם האדמו"ר רמ"מ מליובוויטש. כך סברו גם הרב שמשון פינקוס, הגר"ח קנייבסקי, והרב יוסף הלפרין, וכן גם הגר"מ מאזוז שליט"א והרב שלמה אבינר שליט"א. דברי כל החכמים הללו מובאים בפירוט להלן סעיף ט. מבחינה מסויימת גם מדברי הזכר יהוסף (הגאון ר' יוסף זכריה שטרן, שהדפיס את דבריו בשנת תרס"ג, ודבריו יובאו להלן סעיף יג) יש חיזוק לשיטת המגיד, שכן הוא נקט שהסיפור לא התרחש במציאות, אלא שמ"מ כתב שאין להתנגד להדפסת הסיפור, שהרי מדובר במשל שנועד ללמדנו כי לכל אדם יש את האפשרות לתקן את מידותיו.
6. טעם מהותי להתנגדות: המגיד ליקט את דברי חז"ל המתארים כיצד נולד משרע"ה כשהוא מושלם, והסביר כי בזה שונה משרע"ה מדוד המלך ע"ה שנולד עם תכונות רעות ותיקן את מידותיו [בסעיף ה' נביא את המקורות לכך שדוד המע"ה נולד עם מידות רעות, ושכך מובא בכמה ספרים גם כלפי גדולי ישראל נוספים – אברהם אבינו, יעקב אבינו, כל שלשת האבות, ורבי עקיבא]. עיקר טענתו של המגיד היא שדברי התפאר"י מנוגדים לדברי חז"ל.
ניתן להציע כמה הסברים מדוע נולד משרע"ה כשהוא שלם: בחירת עמ"י לעם קדוש אינה בגלל מעשיהם, אלא היא מתוך רצון אלוהי שלמעלה מטעם ודעת אנושיים. לפיכך לעולם לא יחליף השי"ת את ישראל באומה אחרת, גם אם ישראל יחטאו ח"ו. הדבר נכון גם לגבי משה רבנו, שהרי הוא אינו אדם פרטי, ולפיכך הבחירה בו היא אלוקית, מעת יצירתו, ועיקר מעלתו אינה מחמת עמלו והשגותיו אלא מחמת עצם נשמתו הכללית שניטעה בו ע"י הבוחר בעמו ישראל באהבה. גדולתו של משה לא נובעת רק מהשתדלותו העצומה, אלא יסודה במתנה שמיימית מרגע לידתו, ולפיכך "התורה לעולם לא תהא מוחלפת" מפני שלא יקום מי שיגיע למדרגתו של משרע"ה ויוכל להחליפה. הסברים אלו והסברים נוספים הובאו ביתר פירוט להלן סעיף ז.
7. טעם הסטורי להתנגדות: בין המתנגדים לסיפור היו שהעלו טענה הסטורית: בכל המקורות שנכתבו מאז ימי משרע"ה לא נמצא מקור לכך שמשרע"ה היה עם מידות רעות, או שמראה פניו הצביע על מידות כאלו. מעתה, קשה מאוד להניח שהדברים שהופיעו במפתיע לפני כמאתים שנה הם נכונים. זאת ועוד – סיפור דומה ממש מופיע בכמה מקורות על חכם עלום שם (שיטה מקובצת בשם הרא"ם, וכך גם אצל שני אחרונים), או על סוקראטס (כך מופיע אצל סופר רומאי שחי לפני יותר מאלפיים שנה, וכך מובא גם אצל אחד הראשונים ואצל אחד האחרונים) ואריסטו (כך מובא בשני אחרונים), ובסעיף ח' יובאו דבריהם. לפיכך, נראה כי מדובר בסיפור שהתגלגל והשתנה עד שהוסב לבסוף כלפי משרע"ה.
♦
ד. התומכים בדברי התפאר"י
1. החכמים שהביאו את הסיפור: בסעיף הקודם הבאנו עשרים חכמים שהתנגדו לדברי התפאר"י. אולם, חיפוש נרחב שערכתי מעלה כי כמות גדולה בהרבה של חכמים פסעו בדרכו של התפאר"י^[5].
בסעיפים יג-יד נביא מעל מאה וחמישים חכמים (!) שהזכירו את הסיפור מאז שנדפס התפאר"י^[6]. נזכיר כאן רק כמה מהם: הרב חיים יוסף פאלק, אב"ד טרעביטש, מתלמידי החת"ס; המהר"ם שיק, שהיה תלמידו המובהק של החת"ס; רבי יעקב מקיידן, מגדולי תלמידי אדמו"ר האמצעי מחב"ד; הרב אליהו שיק אב"ד לידא; האדמו"ר מסיגט, בעל הייטב לב ושו"ת אבני צדק; בעל שו"ת מהריא"ץ, תלמיד מובהק לחת"ס; האדמו"ר מדינוב ר' דוד שפירא, בנו של הבני יששכר; פוסק הדור, הגאון המהרש"ם מברעזאן; בעל שו"ת מחנה חיים, הג"ר חיים סופר אב"ד מונקאטש; האדמו"ר מסוכטשוב בעל השם משמואל; האדמו"ר האמרי אמת מגור, וגיסו הרב מבענדין, ואחיו הרב מפאביניץ; הצדיק מרעננה; האדמו"ר הדברי יציב מצאנז-קלויזנבורג; מהר"ם מבילגוריא; הרב צבי הירש מייזליש בעל שו"ת מקדשי ה'; הרב חיים חורי; הגאון הרב פנחס הירשפרונג, אב"ד מונטריאול; הראשל"צ הגר"מ אליהו; הג"ר ברוך שמעון שניאורסון, ראש ישיבת טשעבין; האדמו"ר משומרי אמונים בעל החוקי חיים; הרב החלבן. כך גם רבנים החיים עמנו לאוי"ט, כגון: האדמו"ר מביאלה; הרב יצחק מאיר מורגנשטרן; הרב יצחק גינצבורג; הרב אלימלך בידרמן.
חלק מהחכמים הללו הכירו את התנגדותם של המגיד וסיעתו ובכל זאת לא נקטו כשיטתו. החלק האחר, שכלפיו ניתן לטעון שלא הכיר את התנגדות המגיד וסיעתו, הכיר מ"מ בודאי את דברי רש"י על התורה (שמות ב, ב) בשם חז"ל: "ותרא אותו כי טוב הוא –כשנולד נתמלא הבית כולו אורה". לפיכך יש מקום רב לומר שלא היו חוזרים בהם גם אם היו רואים את המקורות הדומים שהביא המגיד^[7].
2. גדולי הדור וחכמיו לא הצטרפו למגיד: המגיד כתב בהקדמתו לזקן אהרן חלק א משנת תרמ"ז כי מהרי"ל דיסקין הורה לו להפסיק מלבקש הסכמות לכתביו, ואכן בקונטרסיו של המגיד שנדפסו לאחר שנה זו אין הסכמות. למרות זאת, בקונטרסיו כנגד התפאר"י שנדפסו בשנים תרנ"ד-תרנ"ה שינה המגיד מדרכו וביקש הסכמות לדבריו. כנראה ראה צורך בגיבוי לדבריו משום שיש בהם ביקורת כלפי התפאר"י, שהיה אחד מגדולי הדור שלפניו. המגיד כתב שהוא שלח את קונטרסיו חינם לרבנים ולאנשים, והוא ביקש מקוראי הקונטרסים לפנות לגדולי הדור ולבקש מהם שיעוררו על הדבר^[8].
באותו הדור פעלו עשרות רבות של חכמים גדולים ומפורסמים, ולפיכך, צפוי היה כי המגיד יקבל הסכמות רבות על דבריו.לשם הדוגמא, לאסיפת רבנים במזרח אירופה בשנת תרס"ד הוזמנו מעל שמונים רבנים ידועים [ובהם: רבי חיים מבריסק, הג"ר אליהו פיינשטיין מפרוז'ין, החבל יעקב, רבי בנציון שיינפלד, רבי מאיר אטלס, הדבר אברהם, רבי חיים עוזר, רבי איצ'לה בלאזר, רבי רפאל שפירא, החפץ חיים, רבי יוסף זונדל הוטנר, רבי משה דושינסקי, רבי אליעזר גורדון, ר' איצל'ה מפונביז', רבי אליהו חיים מייזל, הדברי מלכיאל, רבי דוד פרידמן, רבי אליהו ברוך קמאי, הערוך השלחן, האור שמח, הרוגטשובר, המרחשת, ורבי חיים ברלין]^[9].כמובן שבנוסף להם היו עשרות גדולי עולם שחיו באיזורים אחרים בעולם. גם בירושלים עצמה חיו באותו דור כמה וכמה חכמים חשובים^[10].
למרות זאת, שתי הסכמות בלבד מופיעות בקונטרסיו של המגיד: האחתניתנה ע"י הרב מרדכי פיינשטיין (תקצו-תרסג, גאב"ד נוביאלכסנדרובסק שבמחוז קובנא, מגדולי הרבנים בליטא ורוסיא הלבנה, שימש לפני כן כרבה של לודז'), שלפי הידוע לי לא היה מפורסם בעולם כולו כאחד מגדולי הדור, אלא היה מפורסם באיזור מגוריו בלבד. הסכמתו אינה מתייחסת לעצם טענותיו של המגיד, אלא היא הסכמה כללית בלבד. ההסכמה השניה ניתנה ע"י האדר"ת, שהיה מגדולי הדור, ובה אכן יש תמיכה נלהבת בתוכן דברי המגיד. בנוסף נדפס בקונטרס 'זכות הרבים' של המגיד מכתב תשובה של פוסק הדור הגאון ר' יצחק אלחנן המסרב לתת הסכמה לקונטרס מסיבה צדדית, ויתכן שהוא משתמט מלהזדקק לנושא. מכתב זה הושמט בקונטרסים הבאים של המגיד. הרחבנו בכל זה להלן סעיף ט, 2.
המגיד מציין שבשיחה בע"פ הסכים מהרי"ל דיסקין לדבריו וחיזקם, אך הוא לא מציין בכל קונטרסיו שום חכם נוסף שהסכים עמו בכתב או בע"פ. גם החכמים שפסעו בדרכו של המגיד לא ציינו שאחד מגדולי הדור הסכים עמם. מכל זה נראה להסיק שגדולי הדור סירבו ברובם מלעורר על הענין, אם משום שלא הסכימו לדברי המגיד, ואם משום שחששו לכבודו של הגאון בעל התפארת ישראל וכדו'^[11].
המגיד הפציר בקוראי קונטרסיו שיפנו אל מדפיסי הספרים וישתדלו שהקטע המדובר בתפאר"י יושמט. למרות זאת, לפי הידוע לי הסיפור לא הושמט בכל המהדורות הרבות שנדפסו מאז ועד היום, למעט מהדורה אחת^[12]. עובדה זו מחזקת אף היא את ההנחה שרוב גדולי הדור נמנעו מלתמוך בדברי המגיד.
באחד מקונטרסיו מבקש המגיד מהקוראים לפנות אל גדולי הדור, כדי שיעוררו על הנושא. להבנתי מכאן יש להסיק שאותם גדולים לא הסכימו עמו עד אז, וזאת אע"פ שבקונטרסיו כתב המגיד ש"כל חכמי הדור" (ו"כל גדולי דורנו") הסכימו שיסוד הסיפור הוא מאומות העולם^[13].
לאור כל הנ"ל לא זכיתי להבין את לשונו הנ"ל של המגיד. אמנם יש גאוני עולם שהסכימו לדבריו - האדר"ת ומהרי"ל דיסקין (ובעל הזכר יהוסף), אך הלשון "כל חכמי הדור"/"כל גדולי דורנו" היא "לשון גוזמא" מופלגת ביותר. הייתכן כי צדיק זה יפליג כ"כ בדבריו?! יזכני השי"ת לבאר את דבריו של אותו צדיק.
3. מזכירי הסיפור שקדמו לתפאר"י: התנגדותם של המגיד מווילקומיר והאדר"ת כוונה כנגד התפארת ישראל, שהיה חכם בודד שחי סמוך לתקופתם^[14]. אולם, במשך הזמן נתברר כי הסיפור מובא אצל כמות מרשימה של גדולי ישראל שחיו לפני בעל התפאר"י. חלקם חיו כמאה שנה ויותר לפני המגיד.
בסעיף יב נזכיר את רשימת החכמים הנ"ל [שעליה הוספתי עוד, בעזרת אמו"ר שליט"א ובעזרת חיפוש ממוחשב, וסה"כ היא מונה מעל עשרים חכמים]. אציין כאן כמה מהם: דגל מחנה אפרים בשם סבו הבעש"ט, שהביא ש"זהו שאמרו בבכורות דף ה ע"א 'משה רבכם קוביוסטוס הוא או גונב נפשות'..."; הרה"ק ר' יהודה אריה לייב מפולאנה, שהיה מתלמידי הבעש"ט, שכתב שכך "איתא... כך שמעתי"; בעל התולדות יעקב יוסף, תלמידו של הבעש"ט, שהביא שכך "כתבו חכמי הפילוסופים"; רבי משה סופר מפשעבורסק, שהיה מתלמידי המגיד ממעזריטש, והיה "מפורסם לבעל מדרגה ורוח הקודש" (כלשון תלמידו בעל הבני יששכר), אשר מביא כך בספרו אור פני משה ומוסיף ומסביר לפי"ז את "ותרא אותו כי טוב הוא" וכו' (במק"א בספרו כתב שמשרע"ה "פיו ולשונו טהור היה מאז היוולדו" וכו'); רבי אלימלך מליזענסק; רמ"מ מוויטבסק, שהביא שכך "העידו הספרים" וכך "ידוע מפי ספרים"; רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שכתב שכך "מוזכר בספרים"; ה"גאון עמוד התורה והמדע" בעל האפיקי יהודה, שהיה מקורב לגר"א^[15], שכתב שכך "ידוע מפי ספרים"; רבי גדליה רבינוביץ אב"ד ליניץ, תלמידו של התולדות יעקב יוסף, כתב על כך "וזהו אמרם ז"ל"; סידורו של שבת; המגיד מזאלאזיץ, שהיה מבאי ביתו של הבעש"ט, שהביא שכן "איתא במדרש"; הצדיק הרב אהרן מזיטומיר, תלמידו של הקדושת לוי מברדיטשוב, שהוסיף "כמו שאמרו בגמ' (בכורות ה, ע"א, הובא בדברי הדגל מחנה אפרים הנ"ל)"; האדמו"ר ר' משה מקוז'ניץ, שהביא שכך "איתא במדרש"; הגאון הנודע רבי קאפל חריף, ידידו של החת"ס ומגדולי תלמידי הנודע ביהודה, שהביא שכך "כתבו"; בעל שו"ת מראה יחזקאל המביא שכך "כבר כתבו בשם אחד מהחכמים"; האדמו"ר ר' משה טייטלבוים בעל שו"ת השיב משה, שכתב בספרו ישמח משה שכך "מסורת בידינו" (וזאת למרות שהוא עצמו כתב בפ' שמות ד"ה ותרא אותו כי טוב ש"לא היה למשרע"ה שום תערובת רע, רק כולו טוב"); האדמו"ר מליסקא ואב"ד שם ר' צבי פרידמן, המביא שכך "שמעתי בשם המדרש".
טענתו המרכזית של המגיד היתה שאין מקור לדברי התפאר"י ודבריו מנוגדים לדברי חז"ל. אולם, לעומת התפארת ישראל שציין שאת הסיפור "מצאתי כתוב", ואם כן לא ברור מניין נטל את המעשה ועד כמה הוא מבוסס, הרי שלעומתו חלק מהחכמים הנ"ל מציינים שכך "איתא במדרש" ושכך "מסורת בידינו" וכדו' (ורבי משה סופר מפשעבורסק אף הסביר שהדברים אינם סותרים לדרשה על 'ותרא אותו כי טוב הוא', והישמח משה ציין במק"א בדבריו את דברי חז"ל על לידת משה). זאת ועוד, חלק מהחכמים הנ"ל מפורסמים היו כבעלי רוה"ק, ומעתה ניתן לראות בדבריהם מקור לסיפור, שהרי צדיקים אלו ראו ברוח קדשם מה אירע בלידת משרע"ה [אולם, על כך ניתן להשיב, כמובא בהערה כאן^[16]].
האם היו האדר"ת והמגיד חוזרים בהם אילו ידעו מכל המקורות הללו? קשה לתת תשובה לדבר. מסתבר מאוד שהמגיד היה מתנסח בצורה פחות נחרצת, ולא היה מציע למחוק את הדברים מן הספרים, אולם אינני יודע האם היה חוזר בו לגמרי מדבריו^[17].
4. מקורות בחז"ל לדברי התפאר"י: כאמור, חלק מהחכמים הנ"ל ציינו שכך "איתא במדרש". על איזה מדרש מדובר?
הדגל מחנה אפרים ור' אהרן מזיטומיר ציינו לדברי הגמ' בבכורות דף ה ע"א "משה רבכם קוביוסטוס הוא או גונב נפשות", אולם מהגמ' שם אין אלא רמז בלבד^[18], ומסתבר שכוונת החכמים הנ"ל אינה לגמ' זו אלא לאחד משני המדרשים שנביא מיד.
הראשון שציין למדרש מסוים הוא הרב אליהו שיק אב"ד לידא שהביא (בספרו עין אליהו, סנהדרין לא, ע"ב) את דברי התפאר"י וכתב ש"קצת מבואר" כדבריו במדרש שיר השירים רבה (ד, סוף אות ד): "כל מי שיעמוד וישלוט על יצרו, כגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו". המגיד השיב בקונטרסיו על כך, וכתב שאין ראיה ממדרש זה.
מקור שני עליו השיב המגיד הוא המדרש שהובא בילקוט שמעוני (בהעלותך, רמז תשל"ט), אשר ממנו עולה לכאורה שמשרע"ה שלט על מדה רעה שהיתה לו: "כתיב 'והאיש משה עניו מאד' וכתיב 'והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים' (במדבר לב, יד, והוא מדברי משה כלפי עמ"י) הוי קשה היה (שדיבר קשות עם בנ"י, והרי שלא היה עניו)?! אלא שהיה שולט ביצרו".ב'דרשות מרן מהריק"א' (שמחברן הוא כנראה רבי ישראל די קוריאל, עמיתו בבית הדין של מרן ר"י קארו, ואחד מארבעת החכמים שנסמך ע"י מהר"י בירב) הביא את דברי התנאים שנחלקו לגבי משה האם "טוב שמו" או "טוביה שמו" (שמות רבה א, כ, וכעי"ז בסוטה יב, ע"א), וביאר שהם נחלקו האם משרע"ה קנה את שלימותו "מצד השתדלותו" או שהיה "צריך גם כן סיוע אלהי"^[19], וכעי"ז כתבו עוד חכמים^[20]. הרי שלשיטתם מחלוקת התפאר"י והמגיד היא מחלוקת קדומה בין התנאים.
חכמים אחרים ציינו מקורות נוספים בחז"ל שיש בהם מקור או רמז לשיטת התפאר"י^[21].
5. מקורות בקדמונים המחזקים את שיטת התפאר"י: מכמה מקורות בקדמונים נראה כי משרע"ה לא נולד כשהוא מושלם, וזאת בניגוד להנחתו של המגיד. כך עולה בפשטות מדברי רש"י קהלת ז, א, וכך עולה בפשטות גם מדברי הרמב"ם (תשובה ה, ב) הכותב שכל אדם יכול להגיע למדרגת משה רבנו. כך נראה גם מדברי הרמ"א בתורת העולה (ח"ג פי"ג): "משרע"ה בהוציאו את ישראל ממצרים... הוצרך תחילה... להסיר קצת מידות רעות שהיו בו...". כעי"ז עולה מדברי ר"י עראמה בעקידת יצחק ומדברי הפלא יועץ. כך גם כתב בנחרצות הג"ר שלמה סופר אב"ד בערגסאס, בנו של הכתב סופר, ובדומה לו כתב גם הרב עמיאל, וכעי"ז עולה מדברי הנצי"ב מוולאז'ין. כמה חכמים העירו שכך עולה גם מדברי אוה"ח הקדוש. בסעיף יא נביא את כל המקורות הללו בפירוט^[22].
אוסיף כי כמה ת"ח בדורנו ציינו שהאר"י הקדוש כתב שמשה רבנו נולד לז' חודשים (אוצרות חיים שער העיבורים פרק ג), וגם כתב שהנולד לשבעה חודשים הרי זה מורה שיש לו אורות מרובים בנשמתו ומיעוט זיכוך הכלים דהיינו הגוף (אוצרות חיים שער ניצוצות אורות וכלים פרק א, והשווה לדברי הגרי"מ חרל"פ שהובאו בסעיף ט, 6).
6. תירוצים על קושיות המגיד: המגיד כתב שלא ניתן לומר כדברי התפאר"י, שהרי בכמה מקומות כתבו חז"ל שמשרע"ה נולד כשהוא מושלם. אמנם, לפי האמור לעיל הפוסעים בדרכו של התפאר"י יוכלו להשיב שאין כאן קושיא, משום שחז"ל עצמם נחלקו בדבר.
כמה חכמים תירצו בדרך אחרת את הקושיא הנ"ל של המגיד: דברי חז"ל על שלימותו של משרע"ה עוסקים בגדולת נשמתו, אך דווקא בשל גדולתה נזרקה נשמתו בתוך גוף שפל ומלא מידות רעות על מנת שתתקנו^[23]. יש שביארו שדווקא משום שנשמת משה רבנו כללה את כל ישראל לכן הוא נברא באופן שהכיל בתוכו באופן השלם ביותר את שני הצדדים שיש בישראל - הטוב הפנימי והרע החיצוני^[24]. מאורעותיו של משה רבנו מלמדים על תפקידו של עמ"י להתגבר על המידות הרעות ולהפוך לטוב את כל הרע שקיים בעולם^[25], וכאשר הפך משה לטובה את מידותיו הרעות בזה הכניס כח זה בכל ישראל שיוכלו להפוך לטובה את יצרם הרע^[26]. בכך יש תשובה לטעם המהותי להתנגדות שהוזכר לעיל (סעיף ג, 6). [בכך יש תשובה גם למקורות בחז"ל אודות יופיו: במשה רבנו היו כלולים שני חלקים מנוגדים וכנ"ל, ולכן היה לו מראה יפה שהיה ניכר לכל אדם, ויחד עם זה היו לו תווי פנים המורים על תכונות רעות, ואלו היו ניכרים רק למומחים בחכמה זו^[27]].
יש שכתבו שמה שאמרו חז"ל שכשמשה נולד היתה שכינה עמו, אין הכוונה שהיה צדיק מלידתו אלא שידוע היה שיזכה בעתיד להתעלות ולהיות ל"איש האלקים" גדול הנביאים^[28], ועוד תשובות נאמרו בדבר^[29].
הקושיות שהעלה המהרי"ל דיסקין תורצו אף הן בדרכים שונות, ע"י כמה וכמה חכמים, כמבואר בסעיפים יב-יד ובייחוד בסעיף י. לדוגמא: המהרי"ל הקשה ואמר שלא יתכן שצייר הצליח לצייר את פני משה שהרי על פני משה היה מסוה (שמות לד, לג),ועל כך יש שהשיבו וכתבו שהצייר פעל ברגע בו הסיר משה את המסווה כדי לדבר עם בנ"י.
הבאנו לעיל (סעיף ג, 7) כי היו שהתנגדו לתפאר"י בגלל טעם היסטורי: סיפור זהה מופיע אודות סוקראטס וכדו' במקורות שקדמו לתפאר"י וסיעתו, ומכאן ראיה כי הסיפור המקורי שובש והוסב כלפי משה רבנו. לא מצאתי מי שהשיב על טענה זו, אולם כמדומה שניתן להשיב עליה ע"פ העיקרון המובא במקורות רבים, ולפיו חכמות שהגיעו לישראל מאוה"ע מקורן האמיתי הוא בישראל^[30], ומילים בלשון הקודש שנלקחו מלשונות האומות מקורן האמיתי הוא בלשון הקודש שנבללה בלשון האומות^[31], ואכמ"ל. מעתה כך נוכל לומר גם בנידון דידן: סיפור זה אירע אצל משה רבנו, אלא שברבות הימים נפל הסיפור בשבי הגויים, שובש על ידם והוסב לסיפור אודות חכמיהם.
טענה היסטורית נוספת היא שאם הסיפור היה נכון הרי אז היה עליו להופיע בדברי חז"ל והראשונים. לא מצאתי תשובה משכנעת לטענה זו^[32].
עד כאן חלקו הראשון של המאמר, ובו עיקרי הדברים. בחלק השני של המאמר, הכולל את סעיפים ה-טז, פירטנו והרחבנו בכמה עניינים נקודתיים.
♦
ה. מקורות לכך שגדולי האומה נולדו בטבע רע ותיקנוהו
הבאנו לעיל (ג, 6) שבניגוד למשרע"ה שנולד כשהוא מושלם, הרי שדוד המלך ע"ה ועוד מגדולי האומה נולדו עם תכונות רעות ותיקנום, וביארנו שם מדוע נתייחד משרע"ה משאר גדולי האומה. בסעיף זה נביא את המקורות בהם נזכר לגבי מי מבין גדולי האומה כי הוא נולד עם תכונות רעות ותיקנם.
דוד המלך ע"ה טבעו היה רע: כך כתבו בבינה לעיתים (דרוש א, דף ו סוף ע"א); ייטב לב (פ' לך לך, דף לד ע"ד); גר"א (משלי כב, ו); אוה"ח הקדוש (דברים לג, א, וכן לבראשית מט, ה); חיד"א (פתח עיניים ליומא כב, ע"ב) בשם האר"י; וכן כתבו עוד רבים, וכעי"ז כתב גם המגיד מווילקומיר^[33] (והשווה בראשית רבה סו "כיון שראה שמואל את דוד אדמוני נתיירא, אמר זה שופך דמים כעשיו. אמר לו הקב"ה 'עם יפה עיניים' – עשיו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג").
האבות היו עם יצה"ר: כך כתב בפלא יועץ לרבי אליעזר פאפו (ערך 'עמל', נדפס בחיי המחבר בשנת תקפ"ד: "ובודאי הגמור שגם אברהם יצחק ויעקב ומשה רבנו וכל קדושים היה להם יצר הרע כמונו כמוהם, אלא שעל ידי עמל ויגיעה רבה כפו את יצרם לידבק ביוצרם עד שלבסוף נעשה להם לאוהב", ומ"מ הפלא יועץ לא כתב שיצרם היה מיוחד לרעה, אלא רק שהיה להם יצה"ר רגיל כמו לכל בני האדם).
אברהם אבינו נולד בטבע רע: כך כתבו סידורו של שבת (ח"א, שורש ו, ענף ג, עלה יד); ייטב לב (לך לך שם, וכן ייטב לב פרשת חוקת ד"ה ויקחו אליך פרה אדומה, מהד' ה'תשכ"ה דף מו ע"א).
יעקב אבינו נולד בטבע רע: כך נראה מדברי סידורו של שבת (שם).
ר' עקיבא נולד בטבע רע: כך מובא בבית אלהים למבי"ט (שער התשובה סוף פרק ד, וחילק שהוא דווקא בעניינים שמעיים שאינם שכליים), ובסידורו של שבת (שם), וכ"כ ביערות דבש (ח"א, דרוש טו), וכמדומה לי שלזה כוונת האליה רבה (או"ח סי' נג, אות טז) בשם עשרה מאמרות, וכעי"ז בעץ יוסף (תענית כה ע"ב) שכך "מצאתי", וכך כתבו עוד רבים.
♦
ו. מקורות על שלימות משרע"ה מרגע לידתו
הסיבה המרכזית להתנגדותו של המגיד כלפי הסיפור שבתפאר"י היא משום שהדבר מנוגד לדברי חז"ל על מעלת משרע"ה מאז לידתו. בסעיף כאן נביא את דברי חז"ל והראשונים על כך.
גדולי עולם עמדו לעם הקודש במשך הדורות, גאונים ראשונים ואחרונים, שרפי קודש צדיקים וחסידים, שהעניקו חמה בקומתם עד שקשה לנו להשיג משהו מרום מעלתם. למעלה מהם התנאים ואמוראים, ולמעלה מהם דהמע"ה ושלמה, ישעיהו ושאר הנביאים. למעלה מכולם עומד משה רבנו עליו השלום, אב לנביאים ואב לחכמים, איש האלוהים, אשר את גדולתו וקדושתו מי יוכל למלל.
במעלות רבות נתעטר משרע"ה: התורה מכנה אותו "איש האלהים" "אשר ידעו ה' פנים אל פנים". "בכל ביתי נאמן הוא", "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", וחז"ל וגדולי ישראל עסקו הרבה בשגב מעלתו.
מעלה יתירה נקשרה לו למשה, שכבר משעת לידתו היה קדוש וטהור. מפשט הפסוקים אין מקור לדבר, ומה שנאמר שעם לידתו ראתה אמו "כי טוב הוא" (שמות ב, ב) יש שני ביאורים לזה ע"פ פשט שהובאו במפרשים רבים^[34]. מ"מ, חז"ל למדו מפסוק זה על מעלתו הרוחנית מרגע לידתו: "ר' נחמיה אומר: הגון לנביאות. אחרים אומרים: נולד כשהוא מהול^[35]. חכמים אומרים: בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית כולו אורה" (סוטה יב ע"א, וכ"כ רש"י, וכעי"ז ברמב"ן)^[36], ובזוהר הקדוש מובא ש"מיום שנולד שלם היה" (זוה"ק ח"ג קלח ע"א, בניגוד לאברהם אבינו שהושלם רק אחר שעמד בי' נסיונות וכו'), "מיד שנולד אספקלריא המאירה היתה עמו" (זוה"ק ח"ג קפז ע"ב), "מיום שנולד לא זזה ממנו רוה"ק"(זוה"ק ח"ב כא ע"א), "כשנולד משה ייחד הקב"ה שמו עליו" (זוה"ק ח"ב יט ע"א,וראה זוה"ק ח"ב דף נג ע"ב שר' יהודה דרש עליו את הפסוק "בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך" עי"ש באורך, וראה שם יא ע"ב, וכן יב ע"א).
עוד מאמרים בחז"ל עוסקים במעלתו כבר מקטנותו: בת פרעה ראתה את משה בתוך התיבה, ודרשו חז"ל "אמר ר' יוסי ב"ר חנינא: שראתה שכינה עמו" (סוטה יב ע"א). חז"ל הביאו שמשה סירב לינק מהנשים המצריות (סוטה יב ע"ב), ובמדרש מובא שלפני פטירתו אמר "בו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה והלכתי ברגלי ודיברתי עם אבי ואימי... וכשהייתי בן שלשה חודשים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה..." (דברים רבה, פרשה יא, י).
מרן הגראי"ה קוק (דבריו מובאים להלן סעיף ט, 5) הוסיף שכן מובא גם בכתבי פילון: "וכן ראיתי בספר 'חיי משה' לפילון היהודי שהיה בימי בית שני, גם כן מספר מיקרת מידותיו של הרועה הנאמן הטבעיות מנעוריו הפלא ופלא, ומחבר קדמון כזה ודאי היו לו מקורים נאמנים, ויש להאריך בזה הרבה"^[37].
מקורות על יופיו מרגע לידתו: מראה פניו של משרע"ה היה יפה ונפלא מעת לידתו, כמו שביארו כמה מפרשים את הפסוק "ותרא אותו כי טוב הוא"^[38], ובמדרש מובא "רבי נתנאל אומר: ראו אבותיו של משה תוארו של משה כמלאך אלוהים, מלו אותו לשמונה ימים וקראו שמו יקותיאל" (פרקי דר"א פרק מח). וכתב רבי מיימון אבי הרמב"ם: "בראו הקב"ה בריאה יחידה במינה, וברא אותו בצורה היפה ביותר, כמו שהעיד עליו הכתוב ותרא אותו כי טוב הוא... יפה צורה ואור ה' הופיע עליו מראשיתו..." (אגרת הנחמה מהד' מה"ק ה'תשס"ח עמ' כז, וראה שמו"ר פרשה א, כו, שם נזכר שכשהיה בילדותו בארמון "לפי שהיה יפה הכל מתאווים לראותו", וראה מה שהבאנו לעיל מכתבי פילון).
♦
ז. מדוע מוכרח היה להיוולד שלם
מדוע נשתנה משרע"ה משאר הצדיקים, וכבר בעת לידתו עמד במעלה מופלאה? נציע כמה תשובות לדבר, שרובן שלובות זו בזו:
1. בשמונים שנותיו הראשונות עמל משרע"ה והתעלה עוד ועוד, ומ"מ אין די בכך בכדי לזכות לקבל את התורה, שמעלתה נשגבת עד למאוד.בהכרח שנקודת הפתיחה של משרע"ה בעת לידתו היתה נישאה, ורק כך יכול היה בעמלו להתעלות עוד ועוד ולהגיע עד למצב בו ראוי היה לקבל את התורה. זאת ועוד, התורה היא אלוקית ונעלית מכל בן אנוש, ולפיכך אין יכולת בידי בן אנוש לקבלה ללא עזר אלוקי היוצא מגדרי הטבע^[39].
2. העיקר השביעי מתוך י"ג עיקרי האמונה הוא מעלת נבואת משרע"ה ש"הוא בחיר ה' מכל המין האנושי, (והוא) המשיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושיימצא" (הקדמת הרמב"ם לפרק חלק, מהד' הרב שילת ה'תשנ"ו עמ' קמב). העיקר התשיעי הוא "שזאת תורת משה לא תבוטל ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה, ולא יתווסף בה ולא ייגרע ממנה" (שם עמ' קמד). במורה נבוכים (ח"ב ריש פרק לט) מסביר הרמב"ם שהעיקר השביעי קשור לעיקר התשיעי: מכיון ששום נביא לא יגיע למעלת משרע"ה לכן לא יוכל שום נביא לבטל או לשנות את התורה שניתנה ע"י נבואתו הנעלה יותר של משרע"ה. לפי דברי הרמב"ם הללו, אם משרע"ה היה נולד ככל האדם, הרי שאז ע"פ דרך הטבע לא היתה מניעה מנביאים אחרים לעמול ולהגיע למדרגתו, אולם מכיון שמשרע"ה נולד עם מעלות מופלאות שהוענקו לו משמים ממילא לא יוכל אף אחד להגיע למעלתו, שהרי הקב"ה לא יעניק לאף אדם נוסף מתנה שכזאת, וכך התורה לעולם לא תהא מוחלפת.
3. התורה מאוחדת עם מדרגת משה, ולכן היא נקראת 'תורת משה עבדי', ואם כן בעצמותו של משרע"ה האירה התורה, כבר בעת לידתו^[40].
4. בחירת עמ"י לעם קדוש אינה בגלל מעשיהם, אלא היא מתוך רצון אלוהי שלמעלה מטעם ודעת אנושיים. לפיכך לעולם לא יחליף השי"ת את ישראל באומה אחרת, גם אם ישראל יחטאו ח"ו. הדבר נכון גם לגבי משה רבנו, שהרי הוא אינו אדם פרטי, ולפיכך הבחירה בו היא אלוקית, מעת יצירתו, ועיקר מעלתו אינה מחמת עמלו והשגותיו אלא מחמת עצם נשמתו הכללית שניטעה בו ע"י הבוחר בעמו ישראל באהבה^[41]. הרב קוק כתב (דבריו הובאו להלן סעיף ט, 5) ש"לפי דברי האר"י ז"ל בספר הגלגולים נראה שמשרע"ה לא היה צריך כלל להאי עלמא לגודל מעלת נשמתו, ולא בא לעוה"ז כי אם בשביל ישראל, (ואם כן) ודאי לכתחילה נטעו היוצר ית"ש בכל התכונות הטובות שבעולם".
♦
ח. המביאים את הסיפור על דמויות אחרות
הסיפור שהובא בתפאר"י מובא בכמה מקורות לגבי דמויות אחרות. לפיכך יש שטענו שסיפור זה נשתרבב אלינו מאוה"ע ושובש (כמובא לעיל ג, 7, ותשובה לטענה זו הובאה בסעיף ד, 6). נציין כעת את המקורות בהם הובא הסיפור לגבי דמויות אחרות.
1. על סוקראטס: ר' שמואל אשכנזי (אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא, ה'תש"ס, עמ' 338 ואילך) הביא שהסופר הרומאי מרקוס קיקרו (בספרו 'על הנואם' אותו כתב בשנת ג'תש"ה, כשהיה בגיל חמישים לערך, ספר שלישי ח"ד פ"י) כתב שכך טעה לחשוב החכם צופירוס על מידותיו של סוקרטס בגלל תוי פניו, עד שהתברר שסוקרטס התגבר על מגרעותיו.
ר"ש אשכנזי הוסיף שבספר תעודה לישראל (יצחק בן לוינזון, ווילנא תקפ"ח, פרק לד) הביא שמצא כך בכתבי החכם הרומי "ציצערא" שסיפר שחכם אחד ששמו "זאפיר" היה בקי בתוי הפנים ואמר שסוקרטס הוא "בעל תאוה" וכו' כנ"ל.
הרב חיים יוסף פאלק, מתלמידי החת"ס, הביא את הסיפור אודות סוקרטס (בפירושו חזות קשה על הספר עקידת יצחק פרשת חוקת, שער שמונים. מהד' ה'תר"ט דף פה ע"ב, ואח"כ הביא שם את הסיפור על משרע"ה).כך גם הביא הרב מנחם הכהן(אישים ותקופות לרב מנחם הכהן עמ' 24 = מחנים גליון קטו אייר תשכ"ו עמ' לא) בשם ר"ש ליברמן בשם ספר אחד שתורגם מסורית (ומסתבר בעיני שהכוונה לאחד מהמקורות המובאים כאן).
בפירוש המיוחס לרס"ג לספר יצירה (נערך בסביבות שנת ה'י 1250, ולא ידוע לנו מי מחברו^[42]) מובאת גרסא שונה מעט של הסיפור, ולפיה לא טעו לחשוב כך על סוקרטס, אלא פוקרוס(=סוקרטס?) חשב כך על חכם אלמוני אחד לפי מראה פניו של אותו חכם אלמוני^[43].
2. על אריסטו: כ"כ בעל השבט מוסר רבי אליהו מאיזמיר (נפטר ה'תפ"ט, בספרו מדרש אליהו אזמיר ה'תקי"ט, דרוש ט, פרק ט, מהד' ה'תשס"ה עמ' 221), וכן בכתבי הגאון הרב יצחק שרים הראשון (נפטר בשנת תרל"ג, בספרו ליקוטים מפרדס, מהד' ה'תשנ"ד ח"ד עמ' תיז, ערך יסורין).
3. על "חכם אחד": כ"כ בשיטה מקובצת (נדרים לב ע"ב סוף פרק ג) לרבנו בצלאל אשכנזי (ה'ר"פ לערך-ה'שנ"ג לערך)בשם הרא"ם (יש שכתבו שהכוונה לרבי אליעזר ממיץ, שנפטר בערך בשנת ד'תתקנ"ח), וכן כתב במשכנות יעקב לר' יעקב בן נעים (שאלוניקי ה'תפ"א, הובאו דבריו בשער החצר לרבי דוד בן שמעון סו"ס קעח, מהד' תרכ"ב דף נד ע"ב), וכתב בעל הבן איש חי שכך "ידוע"(חקי הנשים, פרק ג, מהד' ה'תשפ"ב עמ' 33).
♦
ט. החכמים שהתנגדו לדברי התפאר"י
הבאנו לעיל סעיף ג את דברי המגיד ושאר החכמים שפסעו בדרכו. בסעיף כאן נביא את דבריהם בפירוט.
1. המגיד מוילקומיר: בין הקונטרסים הרבים שפרסם ר' חיים יצחק אהרון רפפורט 'המגיד מווילקומיר' (המפורטים להלן סעיף טו), מוקדשים כמה קונטרסים להתנגדות לסיפור שהובא בתפאר"י.
בשנת תרנ"ד הדפיס המגיד בירושלים קונטרס בשם 'זכות הרבים' כנגד דברי התפאר"י, ושוב הדפיס את הקונטרס בשנה שאחריה באופן מורחב יותר תחת השם 'כליל תפארת' [וכפי המתברר כעת, כבר בשנת תר"ן פרסם המגיד את תמצית הדברים, וכן הדפיס עוד קונטרסים בנושא, כמבואר באורך להלן סעיף טו].
בקונטרסיו אלו יצא המגיד נגד המכתב שהובא בתפארת ישראל. הוא כותב שזה היפך התורה, וגם בזיון למשה קדוש ה', ולדעתו ברור "שהמכתב הנזכר כולו מזוייף ושקר מוחלט וגם מינות נזרקה בו", והוא מבאר שם מדוע אין לומר שבעל תשובה עדיף מצדיק.
2. ההסכמות לקונטרסיו של המגיד: לקונטרס 'זכות הרבים' צורפו שלש הסכמות. בהסכמת האדר"ת נעסוק בהמשך. ההסכמה השניה היא של הרב מרדכי פיינשטיין (תקצו-תרסג), גאב"ד נוביאלכסנדרובסק שבמחוז קובנא. הרב פיינשטיין היה מגדולי הרבנים בליטא ורוסיא הלבנה, ושימש לפני כן כרבה של לודז', אולם לפי מיעוט הבנתי הוא לא היה מפורסם כ"כ מעבר לאיזור רבנותו^[44]. הרב פיינשטיין לא התייחס לתוכן הקונטרס, אלא נתן הסכמה כללית על חשיבות הפצת דברי תורה וכדו'.
ההסכמה השלישית היא מכתב תשובה של הגאון ר' יצחק אלחנן שמסרב להסכים לתוכן הקונטרס מכיון ש"כל עסקי הוא רק בהלכה, על כן אינני מזדקק לענינים כאלה" [בהערה כאן הצענו שאולי רי"א השתמט במכוון ממתן הסכמה למגיד^[45]].
הערנו לעיל (סעיף ד, 2) כי המגיד ניסה כפי הנראה לקבל הסכמות נוספות, אולם כנראה לא נענה. יש בנוסף לעיין האם היעדרותן של הסכמות מאת הגר"ש סלאנט ומהרי"ל דיסקין מעידות על השתמטותם מלתת הסכמה [ראה בהערה כאן]^[46]. הערנו לעיל (סעיף ד, 2) כי לא זכיתי להבין את מה שכתב המגיד ש"כל גדולי דורנו" הסכימו שיסודו של הסיפור בדברי אוה"ע, שהרי כמה ראיות יש לכך שגדולי הדור (למעט מהריל"ד האדר"ת, והזכר יהוסף) לא הסכימו לדברי המגיד.
3. תמיכת מהרי"ל דיסקין: בקונטרסי המגיד (זכות הרבים פרק ו, וכליל תפארת פרק ה) הובאו כמה ראיות ששמע המחבר מהמהרי"ל דיסקין [אליו היה מקורב^[47]] לכך שהמכתב הנ"ל שהובא בתפאר"י הוא מזויף ודבריו לא יתכנו. ראיות מהריל"ד אינן נגד עצם הרעיון שלמשרע"ה היה בטבעו מידות מקולקלות, אלא רק כנגד פרטים במעשה של התפארת ישראל שלא יתכנו מבחינה מעשית [כגון שעל פני משה היה מסוה ולכן לא ניתן היה לצייר את פניו, וראה גם דברי המהרי"ל שהובאו בסיני קכג-קכד עמ' תריד]. לעיל (ג, 3) הבאנו שמסתבר לענ"ד שהמהריל"ד הסכים גם לעצם טענתו המרכזית של המגיד.
4. האדר"ת: בקונטרס 'כליל תפארת' הנ"ל הובאה הסכמתו של האדר"ת^[48], בה כתב שמעודו נצטער על דבר זה שמובא בתפארת ישראל, "וכמה פעמים גערתי בהמדברים מזה", שהרי "לא יפה עשה בעל תפארת ישראל בהעתקתו דברי עתק על צדיקו של עולם מ(תוך) ספרי עם לועז עובדי כוכבים הקדמונים". הוא מביא ראיות לכך שמשרע"ה היה צדיק כבר מיצירתו, ומסביר מדוע אין לומר שיש בזה שבח למשרע"ה מצד מה שבעל תשובה עדיף מצדיק. הוא מוסיף שלזכרונו אין לסיפור זה רמז בחז"ל "וחלילה להאמין בדיבה זו לחרף מערכות 'תפארת ישראל', ישתקע הדבר ולא ייאמר".
5. מרן הגראי"ה קוק: בספר שער שמעון (לר' שמעון הכהן, מגיד דק"ק מיטאוי, וילנא תרס"ב, שער הגבורה פרק א, דף נא ע"ב) הביא את דברי התפארת ישראל, וביאר לפי"ז כמה מאמרי חז"ל, ואח"כ (דף נג ע"א) הוא מצטט מה שכתב לו בענין זה מרן הגראי"ה קוק (שנתן בשנת תר"ס הסכמה לשער שמעון), אב"ד בויסק וחתנו של האדר"ת^[49]: "אמרתי להעיר לב כת"ר על דבר הסיפור שהביא מספר תפארת ישראל על דבר משרע"ה, שישנם יראי ה' וגדולי תורה שלא ניחא להו כל הענין הנ"ל, וכבר הרעיש על זה הרב הדרשן הזקן מוהרי"א שי' מווילקומיר (=המגיד מווילקומיר) היושב בארץ הקדושה, ולעניות דעתי הדין עמו^[50], ובפרט לפי דברי האר"י ז"ל בספר הגלגולים נראה שמשרע"ה לא היה צריך כלל להאי עלמא לגודל מעלת נשמתו, ולא בא לעוה"ז כי אם בשביל ישראל, ודאי לכתחילה נטעו היוצר ית"ש בכל התכונות הטובות שבעולם. וכן מורין דברי חז"ל על פסוק 'ותרא אותו כי טוב הוא' שראתה שכינה עמו ונתמלא הבית אורה, שכל אלה מראים בגלוי שיצא מקודש מרחם להיות מבחר האנושי. וכן ראיתי בספר חיי משה לפילון היהודי שהיה בימי בית שני, גם כן מספר מיקרת מידותיו של הרועה הנאמן הטבעיות מנעוריו הפלא ופלא, ומחבר קדמון כזה ודאי היו לו מקורים נאמנים, ויש להאריך בזה הרבה", ואחר דברי הרב קוק מסיים בעל השער שמעון "יען שראיתי מעשה זה עוד במקורות אחרים, וגם הובא בכמה ספרים קדושים שנסיון הכובש הוא יותר גדול, וזה כל האדם ותכלית יצירתו להיות נלחם תמיד עם יצרו [ואכמ"ל] - על כן הנחתי ביאורי (ולא השמטתי אותו)".
כעי"ז מצאתי בדברי מרן הגראי"ה קוק שנכתבו בשנת תר"ס לערך, בספרו עין איה (ברכות, פרק א, אות קמד, נכתב בתקופת רבנותו בבויסק בין השנים תרנה- תרסד): "יש אדם שתכונותיו בטבע יפות הנה, והוא אינו צריך עמל ללכת בדרך טובים. איש כזה לא יתלה השלמות בעצמו, כי אם יתלה שזכו לו אבותיו... ומשה תלה בזכות אחרים, מפני שנולד בתכונות טובות וקדושות ומהורים קדושים וחסידים, ושלשלת הקדושה מאבות העולם לא נפסקה. 'תלו לו בזכות עצמו' - כי היתה מעלתו ביתר שאת באין ערוך מהכנתו. ומה שאמרו אחרים על משרע"ה ההיפוך, כבר נדחו (דבריהם, בגלל כמה סיבות:) מדברי חז"ל, ומפשט הכתוב "ותרא אותו כי טוב הוא", ומן השכל הישר, שבודאי המעולה מכל נוצר הוכן בסגולה עליונה מטבעו אלא שהוסיף רב שלמות הרבה יותר עוד מההכנה הטבעית..." עי"ש (נעיר שלהלן נביא כי נכדו של הרב קוק, הבחור אברהם יצחק רענן ז"ל, לא נמנע מלצטט את דברי העין אליהו שפסע בדרכו של התפאר"י).
6. חכמים נוספים שפסעו בשיטת המגיד:
בספר עטרת צבי (לרב מנחם טאקסין, ורשא תרס"א, דרוש ראשון עין צופיה עמ' 14), כתב שנראה שאדם שנולד שלם מטבעו גדול יותר ממי שנולד בטבע רע והפך את יצרו לטובה, ולכן נאמר על משרע"ה 'כי טוב הוא' מבריאתו, ומה שאומרים שמשרע"ה נולד במידות רעות "חלילה לנו לחשוב כן על נאמן בית ה', וכבר נדפס ספר מיוחד מגדול אחד בא"י המכחיש זאת בראיות נאמנות מזוה"ק ומש"ס ומדרשים, וחלילה להביא בבית ה' דברים זרים אשר נמצאים באיזה קראניק מהבליהם".
בספר שערי בינה (חלק שני לספר שמות ורשא תרס"ג, אות א, עמ' 6, לרב יהודה טמקין) הביא את דברי התפארת ישראל וביאר לפיהם מאמרי חז"ל, ומיד כתב: "אמנם אליבא דאמת זה אינו" שהרי הסיפור שבתפארת ישראל "לאו מר בר רב אשי חתום על זה, וגדולי חקרי לב מכחישים לגמרי את דברי הכתב שבתפארת ישראל", ואז הביא את דברי העטרת צבי, ומיד הוסיף שמדברי התפארת ישראל גופו רואים שזהו סיפור בדוי, "כי היתכן להאמין שמשה יאמר שמי שבטבעו טוב במעשיו וצדקתו לה', שזה לא טוב מבול עץ יבש?! ודבר זה אין לו שחר כלל... ודעת הרמב"ם גם כן בזה להיפך מהמכתב דלעיל, שהרי אמר שהמעולה בטבעו יותר חשוב מן הכובש... בדברים שכליים כמו גזל וגניבה...", עי"ש עוד, וסיים "מכל זה ראיה ברורה שלא היה ולא נברא סיפור זה בעולם המעשה, אך אחד מחכמי אלילים בדה זה מעצמו והלבישו דבריו על משה ומלך ערבי אחד, וצדקו מאוד דברי גדול אחד בא"י המכחיש סיפור זה ואמר דאסור להביא דברים הללו בבית ה'. ובמחילת כבוד תורתו של הגאון הצדיק בעל תפארת ישראל שקילס סיפור זה שהוא נחמד, לא חש לעיין היטב בזה".
הרב יהודה לייב גרויבארט^[51] הביא בשנת ה'תרפ"ח כמה מחלוקות בין רב לשמואל, והסביר שכולן מבוססות על המחלוקת ביניהם האם ה'צדיק' עדיף או שמא 'בעל תשובה' עדיף "ורק מי שהתרומם על טבעו הפרוע בעמלו... לו נאוה תהילה", ומיד הוא מוסיף "והנני מעיר כי כרעיון זה יש סיפור בתפארת ישראל סוף קידושין על אודות משה רבנו ומלך ערבי, אבל במחילת כבודו הסיפור הזה משולל כל יסוד כי לא היו דברים מעולם, והוא העתיק אותו מחוברת סיפורי בדים לילדים בשפת אשכנז, וחלילה חולין הוא להאמין כזאת, והוא נגד מה שכתוב בגמ' סוטה יב 'ותרא אותו כי טוב הוא ... שנתמלא כל הבית כולו אור".
הגרי"מ חרל"פ כתב במכתבו אל הרב זוסמן (מובא בספר מבחירי צדיקיא, מתוך כתבי הרב זוסמן, תלמידו של הגרי"מ חרל"פ, עמ' ר"כ, מכתב זה נתפרסם כעת באגרות מרום לד עמ' 61): "דברי הדגל מחנה אפרים (שהביא את הסיפור) אין לקבלם כמו שהם. יש מקום גם לדבריו אבל במובן אחר לגמרי". הרב זוסמן הביא (שם עמ' רכ"ג) ש"רבנו ז"ל (=הרב חרל"פ) לא ביאר מהו ה'מובן אחר לגמרי', אבל באותו פרק בשבת הגדול תרצ"ט בדרשתו בביהמ"ד בשערי חסד אמר שישנם צדיקים כאלו שכל מה שצריכים לעבוד בחיים להפריד את הרע מהטוב – הם עושים זאת בבטן אמם, וזה היה אצל יעקב אבינו... וכן היה אצל משה רבנו ע"ה [והאריך אז הרבה בענין זה], וכאשר משה רבנו יצא לאויר העולם כבר היה מושלם וכולו טוב" [במקום אחר (אגרות מרום עמ' 62) האריך הרב זוסמן מעט יותר, והוסיף שהגרי"מ גם אמר אז "שמה שאנו מוצאים במשה כמה דברים שלכאורה נראים כחטא, הוא מפני שמשרע"ה נולד לששה חודשים, ודברים אלו הם ממה שעוד לא הספיק להפריד מעצמו כל חלקי הרע" (כמש"כ האריז"ל שאת דבריו הבאנו לעיל סעיףד, 4)].
הגרמ"מ כשר כתב (תורה שלמה שמות פרק ב, פס' ב, מהד' ה'תשנ"ב אות טז, עמ' 56, נדפס לראשונה בשנת ה'תש"ד) שמכל מאמרי חז"ל על 'ותרא אותו כי טוב הוא' ועל מראה פניו הנפלא ושלימותו מוכח דלא כדברי האור פני משה והתפארת ישראל, ו"אגדה זו אין לה שום מקור, ואינה אלא משל בעלמא".
הרי"ל מיימון כתב (סיני, כרך לו אדר תשט"ו, עמ' תקב-תקה) שהסיפור שהובא בתפארת ישראל [ובעין אליהו ובעדן גנים] הוא נגד דברי חז"ל, ונגד דברי פילון שנכתבו לפני כאלפיים שנה ומאז ועד היום לא היה מי שכתב שדבריו אינם נכונים. הוא מוסיף שראוי שהמעשה יושמט מהתפארת ישראל הנדפס במהדורת 'אל המקורות' שיצאה אז.
הגר"ר מרגליות כתב (שערי זוהר לסוטה יב ע"א, מהד' תשט"ז, נדפס שוב תשס"ח עמ' 164) "בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור – עיין תיקוני זוהר תכא (נ"א א) 'ותרא אותו כי טוב הוא וכו' וביה נהיר אור הה"ד ותורה אור', ולא כהאגדה הבדויה שהובאה בתפארת ישראל".
הרב מנחם הכהן כתב (מחנים גליון קטו אייר תשכ"ו עמ' כ, ומשם לספרו אישים ותקופות, מאמר פני משה, עמ' 7) שסיפור זה, שהובא גם באור פני משה ועוד ספרים, אינו מתאים לדברי חז"ל על משרע"ה, ונראה שהוא התגלגל אלינו מסיפורי העמים, בהם סופר הדבר על 'חכם אחד' או על אריסטו וכדו' (ונראה שע"פ דבריו העיר בקצרה הרב יהודה הרצל הנקין, בשו"ת בני בנים ח"ד ה'תשס"ה מאמר ד עמ' קד הערה 3, שהמעשה שהביא בתפאר"י התברר שמקורו בסיפור הגויים על אריסטו).
הרב שלום מושקוביץ, האדמו"ר משאץ-לונדון (תרל"ח-תשי"ח, נסמך ע"י המהרש"ם, שימש כרב בשאץ וכאב"ד קהל יראים בקלן), אמר "שלאו מר בר רב אשי חתום עלה על המעשה הזאת, ואין להאמין בה", וגם כתב כן בכתביו, כפי שיובא מיד. חתנו הרב יואל מושקוביץ (תרס"ז-תש"ם, נסמך ע"י מהר"ם שפירא ור"ש ענגיל ועוד גדולים, אביו של האדמו"ר משאץ-ירושלים, בפירושו אשל ברמה על הגדה של פסח עם פירוש אשל אברהם ויד רמה, ה'תש"ל, דף קכא) הוסיף שגם לדעתו אין הדברים ראויים להיאמר: "זה כמה שנים שחרה נפשי עד למאוד על מעשה שנתפשט בעולם לדבר סרה ולכתוב דברים מגונים וכעורים רח"ל על אדוננו אדון כל הנביאים, שאין להם מקור בחז"ל או בראשונים, מעשה אשר בדה אחד מלבו, או החליף באיזה חכם מחכמי אומות העולם, ואח"כ בא בעל תפארת ישראל בפירושו בסוף קידושין והביא המעשה הזאת... לגנות ולבזות את משרע"ה שאי אפשר אפילו לדעת את גדלו וידו החזקה ומכל שכן לדבר סרה על הולדתו ח"ו, שהוא נגד פסוקי התוה"ק ומאמרי חז"ל הקדושים... ומאיזה מעשה שמצא או שמע בנה בנין של קש, ישוקע הדבר ולא ישמע. ואל תאמין לדבר זה ח"ו, שהכל לפי דעתי נגד אמונתינו... ומה שתמהני הוא על צדיק גדול הנודע בעולם החסידות (כוונתו לבעל האור פני משה) שהביא המעשה ההוא וכתב ששמע מזה. אין אני ראוי אפילו להיות תחת כפות רגלי, ומכל שכן לבקר דבריו הקדושים, ובספרו השתדל לתרץ הקושיא שנאמר בו 'כי טוב הוא', לא ארצה לגלות שם המחבר ולא ספרו מפני יראת הכבוד, על כל פנים לא אוכל לזוז ממה שאמרנו שהוא נגד תורתינו הקדושה ודברי חז"ל הקדושים [וכמה פעמים שמעתי מפי מו"ח הגה"ק ר' שלום ז"ל משאץ מנוחתו כבוד בלונדון, וגם כתב כן באיזה מקום בכתביו, שלאו מר בר רב אשי חתום עלה על המעשה הזאת, ואין להאמין בה]".הוא מביא שאח"כ מצא מה שכתבו בזה האדר"ת והמגיד מווילקומיר "וב"ה שכיוונתי לדעת גדולים וצדיקים אשר לפני, שכל המעשה בדוי ומזוייף, ותאלמנה שפתי שקר. מי יתן ויודפסו שני הקונטרסים הנ"ל בתוך המשניות תפארת ישראל, או להוציא את כל המעשה מפירושו של התפאר"י, שלא יבואו הדורות הבאים לידי מכשול במחשבות פסול על רבן של ישראל ואדון הנביאים משרע"ה".
הגר"א שפירא נקט ככל הנראה בשיטת האדר"ת, כמובא בהערה כאן^[52].
האדמו"ר רמ"מ מליובוויטש נקט ככל הנראה בשיטת האדר"ת, כמובא בהערה כאן^[53].
הרב שמשון פינקוס (שנפטר בשנת ה'תשס"א, בספר נפש שמשון ענייני אמונה ה'תשס"ה עמ' קפג) הביא ש"מובא באחד הספרים" המעשה הנ"ל (ומשום כבוד התפארת ישראל לא הזכיר את שמו) ושמהרי"ל דיסקין אמר שמעשה זה הוא שקר וכזב, שהרי גוי לא יכול היה להיכנס למחנה ישראל מעבר לענני הכבוד, ובנוסף זהו נגד מה שאמרו על מעלתו בעת לידתו (שכבר בלידתו התמלא הבית אורה, ושהיה שקול כנגד שישים ריבוא, ובדבר"ר יא, י, שבגיל שלשה חודשים התנבא). ולכן אמר הרב פינקוס שהסיפור הוא "שקר וכזב", אלא באמת משרע"ה נולד במעלות נשגבות, ורק אח"כ התחיל בעבודה שאין כדוגמתה להגיע לפסגות נישאות עוד יותר.
הרב שלמה אבינר (בספרו 'מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה', ה'תש"ס, דרוש ד, עמ' 49, ובדרוש ט) נקט לעיקר כדעת הרב קוק, ודלא כדברי התפארת ישראל (הרב אבינר אינו מזכיר את גדולי החסידות שנקטו בדרך זו), אולם הוא כותב שמכיון שכתב כך גאון גדול כבעל התפארת ישראל ממילא לא נוכל לגעור בתוקף במי שיכתוב כך. הרב אבינר מסביר את המעלה הרוחנית של משרע"ה, ואת הטעם לכך שמשרע"ה אינו ככל בני האדם, אלא נולד קדוש מטבעו. בספר נוסף שלו (ספר שמות עם פירוש, ח"א ה'תשע"ג עמ' 38-43) הביא הרב אבינר את דברי התפאר"י, והביא ש"חכמי ישראל קמו וזעקו חמס על סיפור זה והכחישוהו מכל וכל בהיותו שקר וכזב..." שהרי אין מקור לסיפור זה, והוא היפך דברי חז"ל ש"נתמלא הבית אורה" וכו', והר"ש ליברמן אמר שזה גלגול של סיפור שסופר על אריסטו. וכתב הרב אבינר שניתן לספר כך על כל אדם אחר אך לא על משרע"ה שהוא נשמה טהורה מרחם, ונולד עם כוחות עצומים, ומאז לידתו עלה ולחם וכבש עוד ועוד על שהגיע לאן שהגיע. היתה לו בחירה חופשית, ונכשל בכמה מקומות יוצאי דופן, אך מ"מ נולד מראש עם כוחות נוחים וטובים. לכן "דחו חכמים" את הסיפור שהביא בתפאר"י, והוא מסיים: "אגב, תלמידי הבעש"ט... אמרו שהיו והיו במשרע"ה כוחות של שלילה (ודלא כנ"ל), ...אבל באופן פשוט הסכימו חכמי ישראל שמשרע"ה היה קדוש וטהור מרחם" (וראה גם בספרו פסקי שלמה ח"ד ה'תשע"ה עמ' 216).
הגר"מ מאזוז (אסף המזכיר, מהד' ה'תשע"ד, מערכת א אריסטו אות ב) הביא את דברי השבט מוסר שהביא סיפור זה על אריסטו, וכתב הרב מאזוז שנראה שמכאן מקור המעשה שמובא בתפארת ישראל (ושכן העיר הרב מיימון), "וכבר צווחו עליו בבי מדרשא ויצאו עליו עוררין".
הגר"ח קנייבסקי אמר שהמהרי"ל דיסקין כבר קבע שהסיפור איננו נכון, ולכן אין לסמוך על הסיפור שמקורו מספרים של גויים, ודבריו מובאים בהערה כאן^[54].
הרב יוסף הלפרין (תרס"ה-תשנ"ט, נסמך ע"י הגרי"ל פיין והגרי"א הרצוג וכו', אך בחר שלא להשתמש בכתרה של תורה. שימש כנשיא קהילת מחזיקי הדת במנצ'סטר, דבריו נדפסו בספר מעדני יוסף-זכרון שמואל, בעריכת ישראל פרידמן, ה'תשס"ד, ערך משה רבנו עמ' פז) כתב שהסיפור שבתפאר"י הוא בדוי וכו', שהרי היה על פני משה מסווה ולא שייך היה לציירו, ואין לזה זכר בדברי חז"ל ובספרי הקדמונים, ומבואר בדברי חז"ל לא כך, ולכן דברי התפאר"י בדויים (ונראה שאחרי שהרב הלפרין כתב כן הוא ראה אח"כ את דברי המגיד מווילקומיר), וכתב שאין ראיה מדברי הדגל מחנה אפרים (אולם המהדיר שם ציין שהרי הדבר הובא אצל רבים רבים מגדולי החסידות וכו').
וכן ראיתי בעוד שניספרים^[55].
י. הקושיות כלפי התפאר"י והתשובות עליהן
ראייתו המרכזית של המגיד כנגד התפאר"י היא מדברי חז"ל שכתבו שמשרע"ה נולד כשהוא שלם וכו'. תשובות לראיה זו הבאנו לעיל (ד, 6).
המגיד הוסיף והביא שלשה הוכחות ששמע ממהרי"ל דיסקין לכך שהסיפור שהובא בתפאר"י לא יכול היה להתרחש. נביא את הוכחות אלו, ולצידן את התשובות שהוצעו להן.
1. הוכחת המהריל"ד: לפי הסיפור צויירו פניו של משרע"ה לאחר יציאת מצרים, ואז הרי קרן עור פניו ולפיכך הניח משה מסוה על פניו. אם כן הצייר לא יכול היה לראות את פניו.
תשובות שהוצעו לקושיא זו: [א] רבי ישראל פרנקפורטר הי"ד (תרל"ד-תש"ג, היכל ישראל ריש פ' שמות) הסביר שפניו של משה צויירו ברגעים בהם הסיר את המסווה כדי לדבר עם בנ"י. [ב] הרב זאב טעללר (במאמרו שבקובץ בית ועד לחכמים של כוללי תורה ויראה סאטמר, ח"ו ה'תשע"א עמ' שפח) הציע שפני משה צויירו בתקופה שבין יצי"מ לבין יוה"כ, שהרי פני משה קרנו והוסתרו במסווה רק לאחר מתן לוחות שניים ביוה"כ (הרב טעללר הוסיף וכתב שמדברי מפרשי התורה נראה שהנחת המסווה על פני משה לא היתה מפני שלא היה ניתן להסתכל בפניו, אלא בגלל סיבות אחרות, ואם כן היתה לצייר את היכולת להסתכל בפני משה). [ג] לענ"ד ניתן לתרץ בדרך נוספת: משרע"ה נולד עם מידות רעות ותיקן את מידותיו, ועל בסיס ענין אמיתי זה הומצא במשך השנים סיפור דמיוני שהמחיש את הדבר. בסיפור דמיוני זה אכן יש פרטים שלא ייתכנו.
2. הוכחת המהריל"ד: משה היה במחנה לויה שבאמצע מחנה ישראל, ואם כן הצייר הנכרי כלל לא יכול היה לציירו, שהרי מובא שגויים לא יכלו להיכנס אל תוך המחנה^[56].
תשובות שהוצעו לקושיא זו: [א] הרב אלימלך גוטליב (פני מלך ה'תש"ע, במדבר יב, ג) הביא שנאמר בשמות לג, ז, שמשה נטה לו אהל מחוץ למחנה, ובילק"ש (בהעלותך רמז תשל"ז)מובא שאהל הדברות היה מחוץ למחנה (ואהל נוסף לקרבנות היה בתוך המחנה). לפי"ז משה היה מחוץ למחנה, ולפיכך הצייר וגם המלך הערבי כלל לא הוצרכו להיכנס למחנה כדי לראותו. [ב] הרב ישראל אברהם (ואין למו מכשול ה'תשס"ח ח"ז עמ' 243) הציע שהצייר והמלך הערבי עמדו מחוץ למחנה וראו מרחוק את משה (ויש להעיר על דבריו מדברי התרגום שיר השירים ב, ו, ובעל הטורים במדבר כב, ה, אך ראה בספר ענני הכבוד סי' כט), וייתכן גם שביקשו לקרוא לו ומשה הסכים ויצא אליהם אל מחוץ למחנה. [ג] הרב זאב טעללר (במאמרו שבקובץ בית ועד לחכמים של כוללי תורה ויראה סאטמר, ח"ו ה'תשע"א עמ' שפח) הביא שענני הכבוד שהם אלו שמנעו נכרים מלהיכנס למחנה ישראל, הסתלקו לאחר פטירת אהרן הכהן (גמ' ר"ה ג ע"א), וגם לאחר חטא העגל נסתלקו העננים עד שנתכפר להם החטא ביוה"כ (שיהש"ר ב, יז, ולדעת הרמב"ן שמות לג, ז, היה משרע"ה במחנה בארבעים יום האמצעיים, ולא בהר). בנוסף, הרי בזמן שישראל לחמו בעמלק וכדו' הם יצאו מחוץ למחנה, ויש עוד הזדמנויות בהם יצאו ישראל מחוץ למחנה. מעתה, יתכן שהצייר ראה את פני משה באחד מהזמנים האלו. [ד] לענ"ד ניתן לתרץ בדרך נוספת: משרע"ה נולד עם מידות רעות ותיקן את מידותיו, ועל בסיס ענין אמיתי זה הומצא במשך השנים סיפור דמיוני שהמחיש את הדבר. בסיפור דמיוני זה אכן יש פרטים שלא ייתכנו.
3. הוכחת המהריל"ד: יתרו הציע למשה "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים" וכו', כדי שיהיו שופטים על העם (שמות יח, כא), ובזוה"ק (ח"ב פ' יתרו דף עח ע"א, מהד' הסולם אות קעא-קעב) מובא שכוונתו שיבחר אותם בעזרת חכמת הפרצוף. כיצד סמך משה על חכמה זו, והרי יתכן שמדובר באדם שהיה ירא אלקים מעת לידתו ומאז נכשל ונהיה לחוטא?! מכאן ראיה לכך שתוי הפנים משתנים בהתאם להתנהגותו של האדם. מעתה יש לתמוה על הסיפור שהובא בתפאר"י: הרי במהלך שנות חייו תיקן משה את המידות הרעות עמן נולד, ואם כן פניו השתנו לטובה, ומעתה כיצד יתכן שהמידות הרעות עמן נולד ניכרו מתוך תוי פניו שצויירו לאחר יציאת מצרים?!
תשובות שהוצעו לקושיא זו: [א] רבי ישראל פרנקפורטר הי"ד (תרל"ד-תש"ג, היכל ישראל ריש פ' שמות) הסביר שמשרע"ה כפף את יצרו ולכןהיו לו פנים שלמות, ומ"מ הגויים הטמאים שנבהלו מצורתו הקדושה חשבו שהפחד שלהם נובע מכך שהוא רמאי וכדו', ולא ידעו שטומאתם גורמת להם לטעות כך. מה שמשרע"ה ענה לאותו מלך [שבאמת פניו רעים מחמת מידותיו הרעות איתם הוא נולד] היה רק מחמת ענוותנותו של משה, וכדי ללמדנו שכל אדם יוכל לשנות את מידותיו. כעי"ז אמר האדמו"ר משומרי אמונים בעל החוקי חיים (הרב אברהם ראטה, נפטר ה'תשע"ג, בגליון קול החצר ח"ג, עמ' 412, מגליון קל"ז תרומה תשע"ב) "שכל אחד הביטו בו כפי ערכו, והצדיקים ראו שנתמלא הבית כולו אורה ואילו אותו מלך ראה בו צורת רוצח... כל אחד השיג אותו לפי ערכו... ומשה השכיל להסתיר את אורו הטוב ולעיני האומות היה נראה בצורה אחרת". [ב] הרב שלום צבי שפירא (בספרו משיב נפש על הל' תשובה לרמב"ם, פ"ה ה"ב אות ד, עמ' רסג) כתב שבשיטמ"ק נדרים לב ע"ב מובא שהמידות הרעות עמם נולד האדם ניכרות בפניו גם אחרי שתיקנן, ולכאורה קשה לפי"ז איך בחר משרע"ה 'יראי אלקים' ע"פ חכמת הפרצוף?! ותירץ שהשיטמ"ק עוסק בתווי הפנים הטבעיים, והם לא משתנים לעולם, ואילו הזוה"ק עוסק בחכמת הפרצוף שהיא חכמה אלקית, ועל פיה ניכר האם האדם צדיק או חוטא, וזה משתנה לפי מעשי האדם. כעי"ז כתב הרב איתי בן אהרן (נחלת שדה כרך תנאים ה'תשע"ז עמ' נה-נז, והוא מוסיף שהסיפור שבתפאר"י מתייחס לחכמה הטבעית ולא לאלקית). [ג] בישמח משה (במדבר טז, יג) ביאר שמשה נולד עם תכונת הרציחה אלא שהשתמש בזה לטובה לרצוח את המצרי וכדו', ועמ"י ראו בו רק את תכונת הרציחה ולא ראו שהוא השתמש בה לטובה. לפי"ז ביאר הרב ברוך וויס (לבב חכמה עה"ת ה'תשע"ט, דברים לג, א) שתוי פניו לא נשתנו לטובה כיון שלא העלים את מידתו לרצוח אלא נהג בדרך מעולה יותר והמתיק את מידתו והשתמש בה לטובה. כך כתב גם הרב ישראל אברהם (ואין למו מכשול ה'תשס"ח ח"ז עמ' 243) שציין שבמדרש (בראשית רבה סג, ח)מובא ששמואל הנביא ראה לראשונה את דוד האדמוני ו"נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשיו", והקב"ה השיב לו "עשיו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג". מכאן ראיה שכאשר אדם משתמש לטובה במידה רעה שלו יכולים לטעות בו ולחשוב שיש בו רוע. [ד] עוד תירץ שם הרב וייס ששרטוטי פניו של משרע"ה לא נתהפכו לטובה כדי שכל ענין זה יהיה ניכר בפניו וכך יוכלו בנ"י ללמוד ממנו שכל אדם יכול להיות צדיק, אפילו אם נולד במידות רעות. כך תירץ גם הרב זאב טעללר (במאמרו שבקובץ בית ועד לחכמים של כוללי תורה ויראה סאטמר, ח"ו ה'תשע"א עמ' שפח). [ה] לענ"ד יתכן לתרץ ע"פ הנ"ל שנשמת משה כוללת את כל ישראל, ולכן לא נתהפכו פניו לטובה, שהרי יש עדיין בעמ"י רשעים ואנשים ההולכים אחר מידותיהם הרעות. [ו] הרב אלימלך גוטליב (פני מלך ה'תש"ע, במדבר יב, ג) ציין שבזוה"ק (שם)מובא שמשה לא שמע ליתרו ולא בחר את הדיינים ע"פ חכמת הפרצוף, אלא בחר אותם בעזרת רוה"ק. הרב גוטליב מציע שמשה לא השתמש בחכמת הפרצוף כיון שאכן חשש שהדיינים תיקנו במעשיהם ומאמציהם את מידותיהם הרעות. [ז] לענ"ד ניתן לתרץ בדרך נוספת: משרע"ה נולד עם מידות רעות ותיקן את מידותיו, ועל בסיס ענין אמיתי זה הומצא במשך השנים סיפור דמיוני שהמחיש את הדבר. בסיפור דמיוני זה אכן יש פרטים שלא ייתכנו.
♦
יא. הכותבים שמשרע"ה לא נולד מושלם
הבאנו לעיל (ד, 5) כי מכמה מקורות בקדמונים נראה כי משרע"ה לא נולד כשהוא מושלם, וזאת בניגוד להנחתו של המגיד. בסעיף זה נביא את דברי אותם קדמונים. חכמים אלו אמנם לא כתבו שמשרע"ה נולד עם מידות מקולקלות וכדו' כפי שכתב התפאר"י, אולם מ"מ הם כתבו שמשרע"ה נולד עם יצה"ר כמו כל בני האדם, והרי זה מנוגד להנחתו של המגיד שמשה רבנו נולד כשהוא מושלם.
כך ניתן להסיק מדברי רש"י קהלת ז, א^[57].
כך גם עולה מתוך דברי הרמב"ם (תשובה ה, ב) שכתב שכל אדם יכול להגיע למדרגת משה רבנו^[58] (וראה אוה"ח דברים יא, כו: "על דרך אמרם ז"ל יכול אדם לעשות עצמו כמשה רבנו").
רבנו הרמ"א כתב (תורת העולה ח"ג פי"ג, נדפס ע"י המחבר בשנת ה'ש"ל): "... דישון מזבח הפנימי מורה על הסרת המידות הפחותות שהן שלימות הראשון... וכן היה בענין משרע"ה בהוציאו את ישראל ממצרים... הוצרך תחילה לדשן מזבחו ולהסיר קצת מידות רעות שהיו בו... ואמר 'שלח נא ביד תשלח' והנה זה עוון אשר חטא... וגם אחר כך נכשל בענין מילת בנו... ואח"כ אמר 'ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך' וכו'... ואח"כ חזר ואמר 'הן אני ערל שפתיים' וגו', שכל זה מורה שמשרע"ה עם כל גדולתו לא היה נשלם בשלימות הראשון, והיה לו קצת מידות פחותות ממידות הפחד...".
ר"י עראמה כתב בעקידת יצחק (שער לה, מהד' עוז והדר ה'תשע"ו עמ' כז) שמה שנהג משה את צאן חותנו ובא עד הר האלהים הכוונה בזה "שכבר עלה ממעלת הרעיה, אל שנהג את הכוחות החיוניות אחד הדבריות, עד עלותו הר האלהים", עי"ש בהמשך דבריו.
כמה חכמים העירו שכך עולה גם מדברי אוה"ח הקדוש (דברים לג, א) הכותב שמשרע"ה נקרא 'איש האלהים' כדי "להעיד עליו כי כל התעצמותו במידות הטובות הידועות לו לא היה אלא לצד יראתו מאלוהיו, לא שהיה טבעו מסייעו אל הדבר" (וזאת למרות שהוא עצמו כתב בפירושו לשמות ג, ד, שמשרע"ה היה נביא מבטן אמו).
בפלא יועץ (ערך 'עמל', נדפס בחיי המחבר בשנת תקפ"ד) לרבי אליעזר פאפו (תקמ"ה-תקפ"ח, אב"ד סיליסטרה, בעל החסד לאלפים על השו"ע, ושו"ת פלא יועץ) כתב: "ובודאי הגמור שגם אברהם יצחק ויעקב ומשה רבנו וכל קדושים היה להם יצר הרע כמונו כמוהם, אלא שעל ידי עמל ויגיעה רבה כפו את יצרם לידבק ביוצרם עד שלבסוף נעשה להם לאוהב".
כך גם כתב בנחרצות הג"ר שלמה סופר אב"ד בערגסאס (בנו של הכתב סופר)נט, וכן כתב הגרמ"א עמיאלס.
הראו לי מקור נוסף הנוגע לנידון שלנו:משרע"ה נולד בבית הוריו, ושם גדל עד שנגמל. בשנים הבאות שהה בסמוך, בארמון פרעה.^[59] מעתה, לפי המקורות שהביא המגיד (המובאים לעיל פרק ו), המתארים את מעלותיו המופלאות של משה רבנו כבר מעת לידתו, מסתבר מאוד כי הסובבים אותו, ובפרט בני משפחתו, ידעו כי מעלתו גבוהה ביותר. אולם, מדברי הנצי"ב מוולאז'ין לא נראה כך, שהרי הוא כותב שכאשר הגיע משרע"ה למצרים חשבו ישראל שלא יתכן שזהו האדם שיגאל אותם, משום ש"לא היו יודעים את משה לגדול בתורה... ולא בחסידות" "לא נודע בקדושה וחסידות, שהרי בנעוריו גדל בפלטין של פרעה, ועוסק בחכמות חיצוניות, ומלובש ומדבר כמצרי... ולפי דעות בני האדם היה ראוי יותר שיתראה ה' לאהרון קדוש ה', שהיה נביא עוד במצרים".הנצי"ב מסביר שהקב"ה ציווה את משרע"ה לעשות בפני ישראל את אות המטה, כדי ללמדם "שמשה התהפך לראש וראשון של ישראל... בשביל שה' הוא אלהי אבותם... בשביל ישראל נהפך מזנב לאריות לראש מנהיגי הדור" (העמק דבר שמות ד, א-ה, וכן במכתבו שבתוך קובץ שיבת ציון לרא"י סלוצקי, מהד' תש"ס עמ' 17). מדברי הנצי"ב שם משמע שאכן מצד המציאות היה משרע"ה קטן במדרגתו לעומת אהרון, ובזה לא טעו ישראל. טעותם היתה בכך שחשבו שהגאולה תבוא בהתאם להגיון האנושי שלהם, אך באמת הקב"ה מינה את משרע"ה למנהיגם "בשביל ישראל" ו"בזכות האבות" [ומסתבר לענ"ד שמשום כך זכה למדרגותיו הנעלות]. מדברי הנצי"ב הללו נראה שבילדותו עדיין לא זכה משרע"ה לכל מדרגותיו המופלאות, ובפירושו לשמות ד, ו-ז, כתב הנצי"ב שה' הגלה את משה למדין "ושם הגביה מעלתו.. ובמדין ובמדבר נתהפך לאדם נעלה שאין כמוהו... וכשבא (אח"כ) לקירבם (של ישראל) ממש - נתגדל הרבה יותר מאשר היה בתחילה", ומדבריו שם (פס' יד ופס' כז) עולה שאף אהרון לא ידע שמשה גדול ממנו, עד שה' אמר לאהרון 'לך לקראת משה' (ועיין היטב בהעמק דבר שמות ג, ה, ובהוספה שם מכתב ידו, וראה גם בפירושו לשמות ב, פסוקים ב, ו, י).^[60]
♦
יב. מזכירי הסיפור לפני התפאר"י^[61]
בסעיף זה נביא את רשימת עשרים ואחד החכמים שהזכירו את הסיפור או את עניינו בשנים שקדמו לשנת תר"ג, בה נדפס התפארת ישראל.
רבי משה חיים אפרים מסדילקוב (נפטר בשנת ה'תק"ס) הביא בשם זקנו הבעש"ט שנפטר בשנת ה'תק"כ "כי משה רבנו נולד בבחינת שיהיה רשע גמור, ויהיה לו כל המידות הרעות, אך שהוא הפך ושיבר כל המידות הרעות והשתדל רק להכניס עצמו במידות טובות", וזהו שאמרו בבכורות דף ה ע"א "משה רבכם קוביוסטוס הוא או גונב נפשות" ולכן מובא בסנהדרין קי ע"א שעמ"י הביטו אחרי משה וחשדוהו באשת איש. את הדברים אלו של הבעש"ט הסביר נכדו וכתב ש"משה היה כלול בו שני בחינות, טוב שהוא האמת, ורע גמור שהוא מוות, ולכן הם לא הבינו ולא הסתכלו אל האמת וראו רק בחינת הרע שהיה בו" ובהמשך כתב "שגם בהיוולדו היה בו בחינת הטוב והאמת גם כן, אך שהיה בהעלם ומכוסה" (דגל מחנה אפרים, סוף כי תשא, ד"ה וראו בני ישראל, נדפס לראשונה בשנת ה'תק"ע. הוא לא מביא את הסיפור); הרה"ק ר' יהודה אריה לייב מפולאנה, שהיה מתלמידי הבעש"ט ונפטר בשנת ה'תק"ל, כתב: "איתא במשה רבנו ע"ה שנולד בכללות המזל שכולם רעים, וזה היה תמוה מאוד בעיני בלעם^[62] בראותו בפרצופו בילדותו, כך שמעתי" (קול אריה פ' שמות, ד"ה מי אנכי, נדפס לראשונה בשנת ה'תקנ"ח עם הסכמת הקדושת לוי); רבי יעקב יוסף מפולאנה, בעל התולדות יעקב יוסף, תלמידו של הבעש"ט, כתב "שכתבו חכמי הפילוסופים^[63] דמשרע"ה נולד בטבעו בכל מידות רעות, רק ששינה הטבע וכו'..." (בן פורת יוסף פ' ויחי, נדפס לראשונה בשנת תקמ"א בסוף שנות חייו של המחבר, מהד' ה'תשע"א עמ' תע. הוא לא הביא את הסיפור. ראה גם בספרו צפנת פענח פ' משפטים מהד' ה'תשע"א עמ' תמה "שמצד טבעו היה בו מדות רעות מצד יצה"ר, ומצד טוב בחירותו שינה הטבע ע"י שעשה מיצה"ר יצר הטוב"); הרב יצחק אב"ד לעטשוב (תפ"ו-תקנ"ט), שהיה מקורב לתלמידי הבעש"ט, הביא את הסיפור שכך "איתא מעשה ממלך אחד"(כתבי הגר"י, נדפס לראשונה רק בשנת ה'תשס"ח, פרשת שופטים עמ' סב)^[64]; רבי משה סופר מפשעבורסק (נפטר בשנת תקס"ו) היה מתלמידי המגיד ממעזריטש, והיה ידוע כחסיד וצדיק מופלא, "מפורסם לבעל מדרגה ורוח הקודש" (כלשון תלמידו בבני יששכר לתמוז-אב, מאמר א אות י). הוא מביא את הסיפור שכך "שמעתי אומרים דאיתא בס'(=בספר / בספרים)", ומביא שזהו שנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא", ותיבת "הוא" מיותרת לכאורה, אלא הכוונה שראתה בנבואה ש"הוא" מצד עצמו יהפוך עצמו בבחירתו להיות טוב ומתוקן (אור פני משה ה'תק"ע ריש פ' חקת^[65], והשווה אור פני משה פ' עקב מהד' ה'תרס"ב עמ' 142 ד"ה 'נודע מאמר המקובלים' שם כתב שמשרע"ה "לא דבק בו מאומה מזוהמת נחש... אכילת עץ הדעת לא היה בו כלל" ולכן "פיו ולשונו טהור היה מאז היוולדו"); רבי אלימלך מליזענסק (נפטר ה'תקמ"ו) כתב: "הנה השורש הוא לאדם שישבור את מידותיו, כמו השנאה והגאוה והתאוה והחמדה וכדו', כל המידות המגונות צריך שיתקנם, ומתוך כך יכול האדם לבוא למדרגה גדולה ולמראות גדולות והתלהבות ודביקות גדול בעבודת הבורא ית"ש. וזהו 'וירא אליו ה' בלבת אש מתוך הסנה', פירוש מתוך המידות המגונות שהם כקוצים בא אל מדרגה שהיתה לו התלהבות אש. וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל – פירוש שראה שהיה לו התלהבות גדול ואעפ"כ לא נפרד ממנו כל המידות המגונות לשרוף אותן לגמרי" כי "בלתי אפשרי להסיר לגמרי (את המידות המגונות) עד ביאת המשיח במהרה. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא - פירוש, אלא שצריך אתה לראות להתאמץ בכל המקומות שיש בו איזה חומריות לקדש אותו הדבר" (נעם אלימלך ה'תקמ"ח פ' שמות, ד"ה וירא ה' אליו); רמ"מ מויטבסק (נפטר ה'תקמ"ח) כתב "כידוע מפי ספרים שמשרע"ה היה מוטבע בתכלית המידות הרעות וכבש את מידותיו לתכלית הטוב האפשרי" (פרי הארץ פ' בלק, וראה בדבריו פ' מטות-מסעי מאמר ראשון, ובשניהם לא הביא את הסיפור); רבי לוי יצחק מברדיצ'ב "כי נולד במידות רעות כמוזכר בספרים" (קדושת לוי פ' תרומה, שמות כה, מ, ד"ה למה במנורה, נדפס ע"י המחבר בשנת תקנ"ח, ולא הביא את הסיפור); ה"גאון עמוד התורה והמדע" בעל האפיקי יהודה, שהיה מקורב לגר"א, כתב בשנת תקס"ג "שהעידו הספרים כי מתולדתו לא נולד משה על ישרת הצדקה וגמילות חסדים", ושוב כתב אח"כ "שידוע מפי ספרים כי משרע"ה ממזגו הטבעי לא היה ראוי אל המידות הנאותות זולת שכבש את יצרו" (ולא הביא את הסיפור)^[66]; רבי גדליה רבינוביץ אב"ד ליניץ (נפטר בשנת ה'תקס"ד), תלמידם של הקול אריה הנ"ל ושל התולדות יעקב יוסף הנ"ל, הביא את הסיפור, וכתב על כך "וזהו אמרם ז"ל"^[67] (תשואות חן פ' תולדות ד"ה 'ואל שדי', בראשית כח, ג, וראה גם בדבריו לפרשת ויגש ד"ה וירא, בראשית מה, כז "וזהו אמרם ז"ל שמשה נולד בהוראת טבעו על כל מידות רעות" וכו', והביא שם מה ששמע בזה בשם המוכיח מפולאנה הנ"ל הרה"ק ר' יהודה אריה לייב מפולאנה, וזהו שאמרו בבכורות דף ה ע"א "משה רבכם קוביוסטוס הוא" וכו'); רבי שלמה מלוצק (נפטר ה'תקע"ג), תלמידו המובהק של המגיד ממזריטש, מגיד מישרים בקהילות לוצק קוריץ וסקאהל, כתב: "והנה ידוע ששורש נשמת משרע"ה היה קדושה עליונה מאוד... כי נולד בקדושה ובטהרה... אמנם עם כל זה מחמת שהיתה יוכבד דודתו של עמרם, הגם שהיה קודם מתן תורה עם כל זה כתיב (על משרע"ה בשמות ג, ה)'של נעליך' וכו' ואמרו בתיקונים'(של נעליך מעל רגליך) דא גופא' (תיקוני הזהר מהד' ז'יטומיר דף מח ע"ב), וכמו שהובא בספרים שלפי תכונתו ומזגו גופו היה מוכן לכל מידות רעות ח"ו, וע"י גודל קדושתו וצדקתו נהפך הכל לטוב..." (דברת שלמה, מהד' ה'תר"ח ויקרא דף א ריש ע"ב ד"ה למען תדעון, מהד' חדשה ה'תשע"א עמ' ריט); רבי חיים אב"ד צ'רנוביץ, כתב בספרו סידורו של שבת (נדפס לראשונה בשנת ה'תקע"ג, שלש שנים לפני פטירת המחבר, ח"ב דרוש ב פ"א מאמר י) שמשרע"ה "היה נולד בטבע ומזג רע להתמשך אחר בחינות הרעים, ואך כי התגבר עצמו בגבורה גדולה עד מאוד... עד שהכניע ושיבר וביטל כל כוחי גופו ומזגי טבעו עד שנעשה כולו רוחניות", וציין שם לדבריו בחלק א' (שורש ו' ענף ג' עלה י"ד) שם הביא ש"ידוע מדברי האריז"ל ששם משה רומז על מספר 'קרח' ול"ז ניצוצות של הבל... מבחינות הרעים, רק שמשה תיקן את כולם... כי היפך את כולם לטוב... שהוציא עצמו מכל תאוות הלב עד שנעשה כולו רוחני" (ולא הביא את הסיפור); המגיד מזאלאזיץ, הרב יוסף משה שפירא (ה'תצ"ה-ה'תקע"ה), היה מבאי ביתו של הבעש"ט, והיה תלמיד של המגיד ממזריטש ושל בעל התולדות ובייחוד של ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב ושל בעל הקדושת לוי. הוא כותב (בספרו ברית אברם פ' שמות ד"ה ותרא אותו מהד' ראשונה ה'תרל"ה דף נע"א, מהד' ה'תשס"ג דף קצז) שהסיפור "איתא במדרש"; הצדיק הרב אהרן מזיטומיר (נפטר בשנת ה'תקע"ז), תלמידו של הקדושת לוי מברדיטשוב, היה מגיד מישרים בז'יטומיר. הוא כותב "שעבודת משה היה רק ע"י ניצוח, ששיבר את עצמו על כל המידות, כמו שאמרו בגמ' (בכורות ה, ע"א, הובא בדברי הדגל מחנה אפרים הנ"ל) 'משה רבכם' וכו' (קוביוסטוס הוא או גונב נפשות")..." (תולדות אהרן ה'תקע"ז, סוכות ד"ה 'גן נעול', ריש דף קעא ע"א, מהד' תשע"ו סוף עמ' תקי); האדמו"ר ר' משה מקוז'ניץ (תקיז-תקפח), בנו של העבודת ישראל מקוז'ניץ, כתב שהסיפור "איתא במדרש הקדוש" (באר משה פ' תצוה ד"ה ושכנתי); הג"ר חיים עמרם (תקי"ט - תקפ"ה לערך), דיין בדמשק ומחבר ספרים רבים, הביא את הסיפור (דבריו הובאו בספר נעם המידות לבנו הרב נתן עמרם, אב"ד אלכסנדריה ובעל שו"ת משבצות זהב ועוד ספרים, בספרו נעם המידות חלק א מערכת חי"ת פרק עח "חכמת שרטוטי ביד", אות ב); הגאון ר' יעקב קופל אלטנקונשטאש, המכונה רבי קאפל חריף (תקכ"ו-תקצ"ו), אב"ד וראש ישיבת וורעבוי (בעל חידושי יעב"ץ, ידידו של החת"ס, ומגדולי תלמידי הנודע ביהודה) כתב בשנת תקפ"ו "והנה כ' (=כתבו) דמשרע"ה מצד טבעו היה נוטה לתאוות חומריות רק היפך טבעו לקדושה, וזה יותר מאילו היה נברא בטבע לטוב, וזהו 'והאיש משה עניו מאוד מכל האדם' אע"פ שהיה 'על פני האדמה' שמצד טבעו היה נוטה לתאוות חומריות" (דרשות יעב"ץ ה'תשס"ד עמ' צז, דרוש לז' אדר תקפ"ו); הרה"ק רבי פנחס מדינאוויץ, שהיה תלמיד מובהק לאוהב ישראל מאפטא, ונפטר בשנת ה'תקפ"ט לערך, כתב בספרו שפתי צדיקים (שנדפס לראשונה בשנת ה'תרכ"ד, שמות ו, יד): "ובשם הרב הצדיק המוכיח הגדול ז"ל (כוונתו להרה"ק ר' יהודה אריה לייב מפולאנה הנ"ל, בעל הקול אריה) שמעתי ביאור... שמשה נולד במזל טבעו שיושלם במידות רעות, כדאיתא בחז"ל(בכורות ה ע"א) 'משה רבך קוביוסטוס היה', והפך טבעו לטובה"; בעל שו"ת מראה יחזקאל, הג"ר יחזקאל פאנט אב"ד קארלסבורג (תקמ"ג-תר"ה, תלמיד רמ"מ מרימינוב) הביא "שכבר כתבו בשם אחד מהחכמים שהביאו לפניו צורת משה והכיר בו כל המידות הרעות, והשיבו לו שע"י כך זכה למעלה גדולה הזאת, כי כפה את כולם לעבודת הבורא" (מראה יחזקאל סוף פ' וילך, נכתב כנראה בשנת תק"פ, מהד' ה'תרנ"ד דף מח ע"א טור א, מהד' ה'תש"ס עמ' שטו); האדמו"ר ר' משה טייטלבוים (תקיט-תרא), מייסד שושלת סיגעט - סאטמר, אב"ד אוהעל ובעל שו"ת השיב משה, כתב בספרו המפורסם ישמח משה (פ' קרח ד"ה 'המעט') על הסיפור שכך "מסורת בידינו" (וזאת למרות שהוא עצמו כתב בפ' שמות ד"ה ותרא אותו כי טוב ש"לא היה למשרע"ה שום תערובת רע, רק כולו טוב"); האדמו"ר מליסקא ואב"ד שם, ר' צבי פרידמן (תקנ"ח-תרל"ד), שהיה תלמידו של בעל הישמח משה, הביא את הסיפור שכך "שמעתי בשם המדרש" (אך פרי תבואה, ריש פ' תצוה).
♦
יג. מזכירי הסיפור אחרי התפאר"י
בסעיף זה נביא את רשימת חמישים ושלשה החכמים שהזכירו את הסיפור בין השנים תר"ג-תש"ה.
הגאון ר' ישראל ליפשיץ, בעל התפארת ישראל (סוף קידושין, יכין אות עז, יצא לאור ע"י המחבר בשנת תר"ג כנזכר במוריה גליון אלול תש"ס עמ' נא) הביא את הסיפור, שכך "מצאתי כתוב דבר נחמד"; הרב אהרן רייזמן ראש בי"ד מונקאטש (נפטר בשנת תר"ט) כתב ש"ידוע שמשרע"ה נברא להיות במידות רעות" וכו' (בית אהרן ה'תרכ"ה ריש פרשת וזאת הברכה עמ' סה); הרב חיים יוסף פאלק, אב"ד טרעביטש, מתלמידי החת"ס הביא את הסיפור בפירושו לעקידה (פירוש מקור חיים על הספר 'עקידת יצחק' פרשת חוקת, שער שמונים. שנדפס בחיי המחבר בשנת ה'תר"ט, דף פה ע"ב), שכך "מסופר בספר אחד" [ולפני כן הביא מעשה דומה שסופר על סוקראטס]; המהר"ם שיק (תקס"ז-תרל"ט), תלמידו המובהק של החת"ס, ציטט את דברי הרב פאלק (בספרו מהר"ם שיק עה"ת, פ' האזינו, מהד' תרס"ה ד"ה אמנם כח השני דף פא ע"ב, מהד' תשנ"ז סוף עמ' ריט, הביא המהר"ם שיק את דברי הרב פאלק הנ"ל בביאורו לעקידת יצחק "שמשה רבנו טבעו היה נוטה לרע", וכאמור, הרב פאלק הוסיף גם והביא את הסיפור. המהר"ם שיק ביאר שיש צדדים שהכובש מעולה מהישר, ויש צדדים להיפך); ביאור תניא לרבי יעקב מקיידן, מגדולי תלמידי אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק מליובוויטש (נכתב בין השנים תרי"ב-תרכ"ב, מהד' ה'תשע"ב עמ' יט, על התניא פרק ב): "על פי רוב אם נשמתו היא ממדרגה הנעלה יותר לא יסתיר עליו הנפש הבהמית, כמו משרע"ה אף שנפש הבהמית שלו היה ממדריגה שפילה מאוד, כמבואר בגמ' שהוא ממזל מאדים (ולא מצאנו כן בגמ'), אעפ"כ מצד נשמתו הגבוהה זכה להוריד התורה..."; הרב אליהו שיק אב"ד לידא (תקסט-תרלד) הביא את דברי התפארת ישראל (עין אליהו לסנהדרין לא, ע"ב, שנדפס שנת תרל"ב, בשם בנו הרב פנחס שיק שלימים שימש כמו"צ קוברין במשך כשלשים שנה, ושוב נדפס כן בשם עצמו לאחר פטירתו בספרו דרך אבות ה'תרמ"ב אבות א, א) וביאר לפי"ז מאמר חז"ל, והוסיף ש"קצת מבואר גם כן" כך בשיהש"ר ד, סוף אות ד "כל מי שיעמוד וישלוט על יצרו, כגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו"; האדמו"ר מסיגעט בעל הייטב לב ושו"ת אבני צדק, ר' יקותיאל טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), שהוציא לאור את ספר ישמח משה הנ"ל שחיבר סבו, כתב "שמבואר בספרים הקדושים שנולד בטבע בכל בחינות רעות ר"ל, אלא שהיפך הכל לטוב" (וכתב שהכרעת הקדמונים היא שמעלת הכובש גדולה ממעלת הישר, ולא הביא את הסיפור על ציור פניו - ייטב לב פ' חוקת ד"ה ויקחו אליך פרה אדומה, נדפס לראשונה בשנת תרל"ה, והוא בדף מו ע"א במהד' ה'תשכ"ה, וכעי"ז כתב שוב במקומות נוספים בספריו, כגון בייטב לב פ' לך לך, ד"ה שבו ויבואו, דף לה ע"א "מצינו במשה שנולד בטבעו במידות הפכיות לרע ח"ו והפכן לטוב", וכן שם סוף פ' תרומה דף ע ע"א "בחינת משה כי נולד במזג לא טוב כמבואר שם", וכן שם פ' מטות דף עב ע"ב ד"ה והנה "איתא בספרים כי משה נולד בכח הרכבתו ומזגו נוטה לבחינת רע, בעל תאוה ובעל חימה", וכן בספרו רב טוב פרשת משפטים, ד"ה וזאת תורת המסורה, מהד' ראשונה תרמ"ט דף עה, ע"א "וידוע המבואר בספרים הקדושים כי משה היה בטבעו מושרש כל מידות רעות", וכן שם פ' תצוה, ד"ה ואתה תצוה, דף פד ע"א "עיר פלא אדם יוולד במידות ותאוות מגונות... משה רבנו... מתולדה נולד כך"); הגאון הרב יהושע אהרן צבי וינברגר (נפטר תרנ"ב), אב"ד מרגרטן ובעל שו"ת מהריא"ץ, תלמיד מובהק לחת"ס, הביא את דברי האור פני משה וביאר לפי"ז מאמר חז"ל, ודבריו הובאו אצל תלמידו הדיין מסעליש מוה"ר יהונתן בנימין כהן (בספר נפש יהונתן שנדפס ע"י המחבר בשנת תרפ"ב, פ' תצוה, ד"ה 'ד' י"ל' ח"א דף שסד [וראיתי מביאים שכ"כ שוב שם פ' כי תשא מאמרים לפורים דף תכג, ועמודים אלו נשמטו מתוכנת אוצר החכמה ולכן אינם לפני], וכן הוא כבר בשו"ת מהריא"ץ ח"א ה'תרע"ג עמוד שני מחלק פתח עינים = שו"ת מהריא"ץ מהד' חדשה ה'תשע"ב ח"א או"ח חלק פתח עינים עמ' 61, והדברים שם מובאים כנראה ע"פ מה ששמע המו"ל מבעל הנפש יהונתן, כפי שנכתב ב'מודעה' שבתחילת הפתח עינים), ובעל הנפש יהונתן המשיך לבאר לפי"ז עוד עניינים; האדמו"ר מדינוב ר' דוד שפירא (תקס"ד-תרל"ד), בנו של הבני יששכר, כתב בספרו צמח דוד (מהד' שניה ה'תרס"ח ליקוטי אמרים לפ' פרה, דף נו ע"ב, והמהד' הראשונה נדפסה בשנת תרל"ט, וכן מופיע גם במהד' ה'תשי"ג השמטות לפ' תרומה ד"ה ועשו לי מקדש, דף קל)שסיפור זה "איתא בספרים", וכך גם כתב בנו האדמו"ר מבוקובסק הרב מאיר יהודה שפירא (נפטר ה'תרס"ט, בספרו אור למאיר ה'תרע"ג ריש פ' מצורע ד"ה גם יש, דף ז ע"ב) בשם אור פני משה; הרב בנימין מאיר, ששימש כמגיד מישרים בקרמנצוק (כרם בנימין ח"ב ה'תרמ"ה עמ' סט) בשם התפאר"י; הרב אריה דב וונדרובסקי(פרי עץ הדר, ורשא תרמ"ז פרק ב עמ' 12) בשם התפארת ישראל; הגאון המהרש"ם מברעזאן (תקצ"ג-תרע"ה, בשו"ת מהרש"ם ח"ג, סי' רנו, ד"ה וראיתי) הביא שכן מובא באור פני משה, ובתפארת ישראל וגם ברב חיים פאללק הנ"ל (ובשו"ת מהרש"ם ח"ז סו"ס מ' ציין שוב לדברים, ובח"ז סי' פט ד"ה ובתשובה אחת, ציין המהרש"ם בשנת תרנ"ד לתשובתו הנ"ל, וכעי"ז בספרו תכלת מרדכי פ' קרח סו"ס ה "שנולד במידות קעות", ושם סי' יח "כתבו המחברים כי משרע"ה נולד בכל מידות רעות"); הגאון ר' הלל טריווש, אב"ד ווילקי, בעל שו"ת ונגש הכהן ושו"ת עבודת הכהן (עדן גנים, דרוש א, קול ה, ורשא תרנ"א דף 11) בשם התפארת ישראל; "הגאון המפורסם" הרב אברהם יפה אב"ד לסדיי (מחזה אברהם על הבבות, בחידושים לסוטה יב ע"א שאחרי מסכת ב"ב, מהד' ה'תרנ"ב עמ' 154) הביא את דברי התפארת ישראל, וביאר לפי"ז את מחלוקת התנאים בסוטה שם, שר"מ ור' יהודה סברו כך (ולא ברור האם לפי דרכו התנאים האחרים חלקו עליהם בנקודה זו); בעל שו"ת מחנה חיים הג"ר חיים סופר אב"ד מונקאטש (תקפ"ב-תרמו, מתלמידי החת"ס) כתב שמשה "בנעוריו היה איש מצרי כאיש הנולד במצרים, ולבסוף איש אלהים קדוש יי" (דברי שערי חיים עה"ת פ' נח, ד"ה "ויחל נח איש האדמה" על בר"ר לו, ג, מהד' תרמ"ז דף י ע"ב, מהד' ה'תשמ"ה עמ' סט, אך ראה דברי שערי חיים עה"ת ויקרא מהד' תשמ"ח פ' אחרי עמ' עד "משה רבנו היה בטבעו נטוי לכל מעלות השלימות, ונקרא כי טוב הוא בטבעו נולד מהול", ולא מצאתי כן במהד' ה'תרמ"ז). אחיו, הרב אליעזר זוסמן סופר אב"ד האללאש ופאקש, הדפיס בשנת ה'תרנ"ז את הספר ילקוט אליעזר (ערך הספד אות פד בהערה, עמ' צג. יוער שאותיות פ' ואילך נוספו במהד' זו, ואינן במהד' הראשונה ה'תרכ"ד) ושם הביא את דברי הייטב לב הנ"ל שמשרע"ה נברא בכל מידות רעות, ואת דברי התפארת ישראל, וכבר בשנת ה'תרמ"א הוא כתב כעי"ז (בספרו דמשק אליעזר, פרשת שמות אות א, שם האריך וכתב שמי שנולד כשיצרו רע מנעוריו והוא מושל עליו ביד חזקה מעולה הוא ממי שנולד קדוש מרחם וקל לו לעלות בסולם השלימות, וזהו שאמרו "גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים", וכמו שפירשו על מה שנאמר בגמ' שר' עקיבא עדיף מר' אליעזר מפני שר"ע הוא "מעביר על מידותיו", וכך היה אצל משרע"ה ש"כתבו הספרים שהיה בטבע עלול לחטוא, וזה מעלתו שנתעלה מכוחו... נברא בצלם דמות אשה והשלים עצמו... על כן נכון שכל הבית נמלא אורה... 'משה משה' אין בו פסק, שרמז שאור שפע אלוהי היה גם על גופו..." וציין לעקידה שער לה (מהד' עוז והדר ה'תשע"ו עמ' כז) שביאר שמה שנהג משה את צאן חותנו ובא עד הר האלהים הכוונה בזה "שכבר עלה ממעלת הרעיה, אל שנהג את הכוחות החיוניות אחד הדבריות, עד עלותו הר האלהים", עי"ש בהמשך דברי העקידה, ובדמשק אליעזר מהד' החדשה ה'תשס"ט נוספה השמטה בה כתב ששמח שחזרה אבידתו ומצא כן בסידורו של שבת). אחיינם, הרב משה סופר אב"ד טיסא-פירעד (נפטר תרע"ז) הביא ש"כתוב בספרים שמזגו של משה רבנו היה עלול לחטוא ולכן נתעלה ביתר שאת שכבש יצרו להשלים עצמו, וזהו שנברא בצלם דמות אשה..." (ספר 'מהר"ם סופר', פ' שמות, מהד' תרפ"ח דף נח, ד"ה וירא אלהים את האור), והעיר שם אב"ד פאקאש הרב שמעון סופר (תרכז-תרצא, בנו של הרב אליעזר זוסמאן סופר הנ"ל וחתנו של מהר"ם סופר הנ"ל) שמעשה כעי"ז הובא בתפארת ישראל; הרב הגדול החכם השלם דוב טורש (גנזי המלך, ורשא תרנ"ו עמ' 38), בשם התפארת ישראל; הרב משה הופשטיין (סגולת משה, ריש פ' וזאת הברכה מהד' שניה ה'תרנ"ז עמ' 140) בשם התפארת ישראל; ר' יעקב שלום דונר (דרך האמונה ומעשה רב, ורשא תרנ"ח עמ' 112, נכתב בסיוע אביו הרב נתן נטע דונר, אב"ד קולביעל) בשם התפאר"י, הרב יהודה צבי גלדברד (בית יהודה, דף מ"ו ע"ב, נדפס ע"י המחבר במונקאטש ה'תר"ס) ש"מצינו בספר ישן" את הסיפור; הרב שלום אדלר אב"ד סערעדנע (ה'תר"ז-ה'תר"ס, בספרו רב שלום ה'תרס"ב, ח"א בראשית שמות, דרוש לז' אדר תרל"ח, מהד' חדשה ה'תשס"ה עמ' קפא) ש'איתא במדרש' הסיפור (וכן הוא בספרו רב שלום ח"ב במדבר דברים מהדורה חדשה עמ' תיד בשם "מדרשים"); רבי חיים אריה פנסטר(שער בת רבים, פרשת צו יד ע"א, ורשא תר"ס) הביא את דברי התפארת ישראל ואת דברי רבי אליהו שיק בעין אליהו, והסביר שזו מעלה גדולה יותר ממי שנולד במידות טובות, והסביר ש'ותרא אותו כי טוב הוא' היינו שראתה מה שיהיה בעתיד, והסביר עפ"ז כמה מאמרי חז"ל; הרב יצחק רייטבורד (תלמיד לגאון בעל בית הלוי, בספרו קהלת יצחק שנדפס ע"י המחבר בשנת ה'תר"ס, פ' שמות, ד"ה ויחר אף, עמ' 56, ומבואר בשער שם שמדובר בהוצאה שניה) הביא ש"שמעתי מהרב הגאון החכם מו"ה ר' הלל אב"ד דק"ק סוואלק", וכוונתו להבנתי לרב הלל ליפשיץ (תר"ד-תרס"ז לערך, אב"ד פלונגיאן ולובלין, מחבר בית הלל על חו"מ, שהיה אב"ד סוואלק בשנים תרל"ו-תרנ"ג) שמשרע"ה "הוא נולד רע מעללים בטבע, וכל המידות הרעות שיגנו נפש אדם המעלה היו קשורים ודבוקים בו מלידה ומבטן, רק הוא כבש אותם" [והמחבר הרב רייטבורד ציין לתפאר"י], והשווה לדברי הרב הלל ליפשיץ בהקדמת ספרו בית הלל (ה'תר"נ ד"ה כלל גדול): "האיש משה בהיותו האדם היותר מעלה ולא קם נביא כמותו ממילא גם יצרו היה היותר גדול וכמו כן נסיונו לעמוד בו היה היותר גדול... מה רב היה הנסיון לפניו לכבוש את יצרו ולמשול בו...", וכדי שלא ישנה ח"ו מאומה מהתורה "היה הדין נותן והשכל גוזר שמשה יהיה כאחד מצבא מרום במרום" וזו היתה טענת מלאכי השרת, ואילו הקב"ה השיבם שהוא יודע בו במשרע"ה שלעולם לא יתגבר עליו יצרו הרע ואפילו לא לרגע קט; הרב שמעון הכהן, מגיד דק"ק מיטאוי (שער שמעון, וילנא תרס"ב, שער הגבורה פרק א, דף נא ע"ב, בשם התפאר"י, והביא אח"כ את דברי הרב קוק שכתב בשנת תר"ס הסכמה לספר וכתב שהוא מתנגד לכך, כפי שיובא להלן); הגאון הגדול ר' יוסף זכריה שטרן, בעל הזכר יהוסף (במאמרו 'תהלוכות האגדות' הנספח לשו"ת זכר יהוסף ח"ד, ווילנא תרס"ג, פרק ט), כתב על קונטרס 'כליל תפארת' הנ"ל ש"עם היות מחשבתו רצויה לכבודו של משרע"ה הרועה הנאמן, אבל היה לו למותר להרעיש העולם על זה... אין ספק שכל הסיפור אין יסודו גם בקראניק וכדו' (!) ...ורק שכותב המאמר אחז בדרך מליצה לצייר כאילו היה הענין בפועל... וכעין משלי שועלים... בהיותו חושב שכן מהראוי להפליג במעלת בחיר האדם, שלא היה כן מצד יצירתו בטבע, ורק מצד שבקדושתו הכניע כל הכוחות החמריות להתגבר עליהם, ולהראות בזה מוסר השכל שביד כל אחד להגיע למדרגה היותר גדולה, אף שלא נולד מצד הטבע להיות... וביסוד דבריו מהזוהר פרשת יתרו... דף ע"ח ע"א (שם הובא שהוצע למשרע"ה לבחור שופטים בעזרת חכמת הפרצוף)... מי שיש לו חיך לטעום מליצת חז"ל באגדות יבחן שאין בזה שום מקום להתלונן על בעל תפארת ישראל, שאדרבא, דבריו נאמרו בהשכל להגדיל מעלת בחיר היצירים כפי הראוי לו, ולהלהיב לב האדם להיות כל אחד גובר על יצרו, ויזכה למעלה היותר גבוהה" (הרי שמצד אחד נקט שהמעשה אינו אמיתי, ומצד שני נקט שאין להרעיש נגדו משום שמדובר במשל כדי להלהיב לבות בני אדם לעמול ולהתעלות); הרב אברהם זלמנסקי מקהילת קרליץ (בספרו דבר אברהם בראשית ה'תרס"ג ויחי דף מב ע"ב) בשם התפאר"י, וגם הביא (שם בדף מג) בשם "הרב הגאון ר' דוד גרינבערג מבריסק" שמשרע"ה "נולד בכל מידות מגונות"; האדמו"ר מסוכצ'וב בעל השם משמואל (בנו של האבני נזר) הביא שסיפור זה "מבואר בספרים" (שם משמואל פ' מטות שנת תר"ע ד"ה עטרות, וכן פ' תולדות תרע"ח "דאיתא בספרים הקדושים", ובעוד מקומות), ואח"כ כתב "שמשה כתוב בו 'כי טוב הוא' שהיה טוב בלי תערובת רע, וכמש"כ בספרים, ולכאורה זה סותר להנ"ל (=לסיפור הנ"ל שממנו יוצא)שהתהפך מחשוכא לנהורא?! אך יתכן שזה בגוף וזה בנפש..."(ראה גם בדבריו פ' שמות "במד"ר ותרא אותו כי טוב הוא" וכו', שהאריך בביאור מדרגת מרע"ה בעת לידתו); הגאון הרב משה זילברבלאט אב"ד קריזבארג הביא סיפור זה (תפארת בחורים דף יח ע"ב, וילנא תרע"ג, ושוב במהד' ורשא תרפ"ד דף כ ע"ב, ומסוף הקדמתו משמע שהספר נשלם בשנת 'ורחמתי' דהיינו תרס"ב); הרב שלמה שטנצל, אב"ד טשלוז ומו"ץ וראש ישיבה בססונוביץ' (תרמ"ד-תרע"ט) הביא את הסיפור בשם התפאר"י (קהלת שלמה ה'תרצ"ב, מערכת מ' אות עו, מהדורה חדשה אות קח); הרב מנחם מנדל שטרן אב"ד פולדעש (תרו-תרצ, והוא למד מעט אצל הייטב לב) כתב "כאשר יסופר במדרש מעשה ממשה רבנו... ושלח צייר אחד שיביא לו צורתו של משרע"ה" וכו' (אור מנחם על אבות, פרק א משנה י, עמ' צד); הרב יהודה חשסמן רבה של קלירובה פלק סובלק הביא את דברי התפארת ישראל (הובאו דבריו בילקוט הדרוש שחיברו הרב אליעזר ויסבלום והרב שלום לוויטן, ורשא תרפ"ה, פרשת שמות אות מו עמ' 34); הרב יעקב יוסף גינז אב"ד טשאבא (תרי"ד-תרפ"ה, תלמיד מהר"ם שיק ומקורב לייטב לב, בספרו הרי בשמים ח"ב ה'תרצ"א, פ' יתרו דף לט ע"ב) בשם הרב פאללק הנ"ל; האדמו"ר האמרי אמת מגור (ה'תרכ"ו-ה'תש"ח) הביא את הסיפור, וכך גם גיסו הרב מבענדין (ה'תרל"א-התרצ"ד)^[68], ונראה שכן נקט בשנת ה'תרצ"ז גם אחיו של האמרי אמת, הרב מפאביניץ הי"ד [וראה כאן בהערה על שיטת בעל הפרדס יוסף]^[69]; הרב אברהם ווכסמאן (מגיד מישרים וראש ישיבה בשוונינגן, ואח"כ דיין ומו"ץ בנייפסט שבהונגריא, בספרו גיא חזיון ח"א ה'תרפ"ח דרוש א' עמ' 6) בשם אור פני משה; הרב יעקב קאגאן (אהבת חסד על מגילת רות גריווא תרצ"א, עמ' 9) הביא ש"מצאתי כתוב" שהרמב"ם הביא שהכובש עדיף מהישר, ולכן ר' עקיבא עדיף מר' אליעזר כי הוא "מעביר על מידותיו" ומתגבר על מידותיו הרעות, והביא את הסיפור שבתפאר"י; הרב יהושע רבינוביץ (שהיה נכד-נכדו של רבי גדליה אב"ד ליניץ בעל התשואות חן שהובא לעיל) הדפיס בשנת ה'תרצ"ג את ספרו ילקוט יהושע, שם הביא (סוטה יב ע"א) שחקרו הקדמונים האם עדיף מי שנולד טוב מבטן ומלידה או עדיף מי ש"נולד בכוחות רעים וההעדרים דבוקים בו מיצירתו, אך הוא בעמלו וזיעת אפו התגבר", וביאר שבזה נחלקו לגבי משרע"ה התנאים בסוטה יב ע"א, שדעת ר"מ ור' נחמיה ודעת 'אחרים' היא שנולד טוב, ולעומתם דעת ר' יהודה היא שהתגבר על יצרו, ולכן נקרא שמו טוביה; הרב יוסף הלוי דומ"ץ האלמין ואב"ד קיראלהאזא (ה'תר"ם-ה'תרצ"ה, בספרו דברי יוסף ה'תשס"ד פרשת נח עמ' לה) כתב שהסיפור איתא בקדמונים (ובסוגרים הובא שהוא בבן המלך והנזיר, ומסתבר שסוגרים אלו הם מכת"י המחבר ולא הוספה של המהדיר); הרב אברהם מאיר הי"ד (תרס"ד-תש"ד, אב"ד מנדוק, בספר נפש לאברהם, מחידושיו בשנים תר"צ-תרצ"ה, נדפס בתוך ספר לחם רב חידושים וביאורים ע"פ סדר א-ב, לחותנו הרב משה ליטש רוזנבויים, מהד' ה'תשס"ב עמ' ריט) בשם התפאר"י; האדמו"ר מסקאליע הרב דוד יצחק רבינוביץ (בספרו צמח דוד שהדפיס בחייו בשנת ה'תרצ"ז דף יז) הביא את דברי הדגל מחנה אפרים ואח"כ כתב "וזהו שאמר הכתוב 'ותרא אותו כי טוב הוא', שאע"פ שראתה שנולד במידות רעות מ"מ ברוח קדשה ראתה בו שכינה שהוא טוב, שיהפוך כל המידות רעות למידות היותר טובות שבעולם"; הרב יצחק קליין ראב"ד סאטמר(המגיד, שנה יב גליון ז, סאטמר ה'תרצ"ז, עמ' צ) בשם התפארת ישראל; הרב אשר אנשיל הלוי יונגרייז הי"ד אב"ד טשטענגר (בן הרב אברהם אב"ד טשענגר בן הרב אשר יונגרייס זצ"ל אב"ד טשענגר בעל המנוחת אשר) הביא את הסיפור (הובאו דבריו ע"י מחותנו הרב קליין בהמגיד הנ"ל משנת תרצ"ז, וגם ע"י אחיו הרב ישעיה יונגרייז אב"ד זערינד בספרו חזון ישעי' ח"ב ויקרא במדבר ה'תרצ"א ריש פ' קורח דף כז ע"א בשם התפאר"י, וגם ע"י בנו בליקוטים שבספר מנוחת אשר של סביו מהדורה חדשה ח"ב ליקוטים עמ' עו, ושם כתב בן המחבר שאמנם בקונטרס כליל תפארת יצא נגד זה אך הדבר כבר מובא אצל כמה מתלמידי הבעש"ט, וכעי"ז באוה"ח ועוד ספרים); הרב משה נתן נטע אב"ד טאקאי (בן הרב אשר אנשיל יונגרייז אב"ד דיאנדיאש, בן הרב משה נתן נטע אב"ד טיסא פירעד, בן הרב אשר יונגרייז בעל המנוחת אשר, הובאו דבריו בספרו של אביו זכור ושמור ח"א, בודפשט תרח"צ, פ' כי תשא, עמ' רכה) בשם התפארת ישראל; הרב משה בלוי מדוקלא (תפארת משה, ה'תרח"צ מאמר ה' עמ' 20 וגם מאמר יז עמ' 51) בשם תפאר"י; רבי ישראל פרנקפורטר הי"ד (תרל"ד-תש"ג, היכל ישראל ריש פ' שמות, בקונטרס שכתב בשנת תש"ג) הביא את דברי המגיד מווילקומיר ואז כתב להצדיק את בעל תפארת ישראל, וכתב "והנה על גוף המעשה יש לעיין אם אמת הוא או משל הוא... אף אם לא היה מעשה זה בפועל, הס לקורא תגר על אלו המספרים המעשה הלזו, שמכניסים בזה פועל וכח ורצון לשנות טבעו כאשר קבלנו ממשה רבינו. וגם זה כבוד הוא לו... [ואח"כ מסביר ש"ותרא אותו כי טוב הוא" היינו שראתה את העתיד להיות עמו, והסביר שבאמת היה למשרע"ה פנים שלימות שהרי כפף את יצרו ומ"מ הגויים הטמאים שנבהלו מצורתו הקדושה חשבו שהפחד שלהם נובע מכך שהוא רמאי וכדו' ולא ידעו שטומאתם גורמת להם לטעות כך, ומה שמשרע"ה ענה לאותו מלך היה רק מחמת ענוותנותו ובא משה ללמדנו שכל אדם יוכל לשנות את מידותיו, ומה שהקשו כיצד ציירו את פניו למרות המסווה יש לתרץ שציירוהו כשהסיר את המסווה כדי לדבר עם בנ"י]... על מעשה כזה אשר כמה וכמה דרשנים דורשים אותו ברבים ומכניסים על ידו דרך להבין שיוכל כל אהד לשנות טבעו - בטח אל לנו לפגוע ולרנן אחרי המספר המעשה הזו, כי אם לכבדו... ואף אם אחד לא יאמין במעשה הנ"ל יוכל לחשוב כי משל הוא" (ובן המחבר שם מוסיף שאביו כיוון אל האמת, שהרי מעשה זה מבואר באור פני משה ובתולדות יעקב יוסף וכו'); הרב שלמה זלמן קליין אב"ד סילאדי-טשעא (ה'תרכ"ב-ה'תש"ג, כנראה היה מתלמידי הייטב לב, בספרו ליקוטי שלמה ספר האסיף בפירושו לאבות פרק ה, משנה י, מהד' ה'תשמ"ט עמ' קצט) בשם התפאר"י; הרב אליעזר סופר הי"ד אב"ד מיישא (תרס"ג-תש"ד, זכרון סופרים מגילה יד ע"א ד"ה ואין צור מהד' ה'תשמ"ט ח"א עמ' שפו, ובזכרון סופרים חלק מועדים ונ"ך על שיר השירים ב, ה, מהד' תשע"ה עמ' שיט) בשם התפאר"י; הרב שרגא צבי אלטמן הי"ד, ראש הישיבה ואב"ד מעזא טשאטה (ה'תרנ"ה-ה'תש"ד, חתנו של הרב אשר אנשיל יונגרייז, אב"ד מיז"א-קיוושד, ונכדו של הגאון הנטע שורק, בספרו עטרת צבי עה"ת וסוגיות, ה'תשכ"ח, פ' תצוה ד"ה ואתה תצוה הרביעי, עמ' פב-פו) הביא "ע"פ המדרש" את הסיפור, ואח"כ הביא שמצא שבספר מהר"ם סופר הביא כן מהתפאר"י, ובד"ה הבא (שכנראה נכתב כמה שנים אח"כ) הביא שכשנתן דרוש בז' אדר תרפ"ה הביא את דברי התפארת ישראל.
♦
יד. מזכירי הסיפור לאחר השואה
בסעיף זה נביא את רשימת ארבעים החכמים שהזכירו את הסיפור לאחר שנת תש"ה והרחיבו מעט בענין זה^[70]. בסיום הרשימה נביא כ-60 ספרים שכתבו כן, מבלי להרחיב בנושא.
הצדיק מרעננה, הרב יצחק הוברמן (תרנ"ו-תשל"ז) הביא את הסיפור בשם "המדרש" (בן לאשרי, שמות לב, א. הספר היה מוכן לדפוס כבר בשנת תרצ"ט אך לבסוף יצא לאור כנראה בשנת תש"י, וכרך ב' על שמות יצא לאור בשנת תשל"ו. בפני עמדה רק המהד' החדשה משנת תשס"א, אך מסרו לי שכך מופיע גם במהד' הראשונה). בהערה שם (שאינני יודע האם הוא עצמו כתבה או שמא המהדיר) הובא שמעשה זה הובא בתפארת ישראל, ושבעטרת צבי בשם המגיד מווילקומיר התנגד לסיפור זה (לעיל ט 6 הובאו דברי העטרת צבי), אך סיים המעיר וכתב שמכיון שהדבר הובא באור פני משה, ובדגל מחנה אפרים ועוד ספרים, לכן "כדאים הני כל גדולים לסמוך עליהם"^[71]; הרב ישעיה אבן ספיר מירושלים (דבריו הודפסו בתוך 'שיחות תלמידי חכמים' לרב שמואל שומר, חוברת נ"ב שבט תשטז, עמ' תשנז סימן תנ) הביא את דברי הרב מיימון (שהובאו לעיל ט 6)שיצא כנגד דברי התפארת ישראל, אך העיר הרב אבן ספיר שכדברי התפארת ישראל כן הובא כבר בדגל מחנה אפרים בשם הבעש"ט, ובאור פני משה, ובישמח משה, ובייטב לב, ו"בסופו של דבר אין זה נורא כ"כ כי הרי המסקנה והכוונה היא לטובה עד כמה ולאיזה מדרגה רמה ונישאה יכול האדם להגיע בכוחות עצמו וע"י שינוי מידותיו והרגליו, וכמש"כ הרמב"ם (תשובה ה, ב, הובא לעיל סעיף יא) שכל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו [ובהשגת הראב"ד שם ובנו"כ]..."; הבחור ר' אברהם יצחק רענן ז"ל (ה'ת"ש-ה'תשי"ט), נכדו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, ליקט אמרות על פרקי אבות, ובין היתר הביא את פירוש דרך אבות לר' אליהו שיק (בעל העין אליהו, ודבריו הובאו לעיל סעיף יג) שביאר שמחלוקת התנאים בסוטה יב ע"א האם 'טוב שמו' או 'טוביה שמו' היא שלדעה הראשונה "היו בו המידות הטובות מעיקרו" ולדעה השניה "היו בו מידות רעות ומגונות, והוא שבר את כוחותיו לתקנם, שמתחילה לא היו טובות..." (לחי ראי ה'תשכ"א עמ' שמט, חלק מדרש אבנ"ר לאבות א, א. בדרך אבות שם הביא את המעשה בשם התפאר"י, אך בלחי ראי קיצר את דבריו); האדמו"ר הדברי יציב מצאנז-קלויזנבורג (הרב יקותיאל הלברשטאם, שפע חיים לתורה ומועדים חט"ו מהד' ה'תשס"ו שנה יד גליון לא עמ' ב-ג, פ' בהר תשכ"ד, וכעי"ז בעוד מקומות בספריו) הביא את הסיפור (ומצויין שם לאור פני משה וכו' ולתפאר"י), וסיים "והיו כאלו שפקפקו בזה והדפיסו קונטרס להכחיש עובדא זו, אמנם אין ממש בכל הקושיות שעוררו על זה"; הרב נפתלי ברוינפלד (דברי נפתלי, פ' נח, ד"ה ויחל נח, נדפס ה'תשכ"ח לאחר פטירתו) הביא את דברי הג"ר חיים סופר בעל המחנה חיים (שכתב שמשרע"ה "בנעוריו היה איש מצרי כאיש הנולד במצרים", הובאו לעיל סעיף יג), ואח"כ תמה עליו שהרי הוא נגד דברי חז"ל, והרי האדר"ת וכו' יצאו כנגד דברי התפארת ישראל, אך מיד הביא שבאור פני משה שהיה צדיק מופלא כתב כדברי התפארת ישראל, ומעתה "יש לנו אילן גדול לסמוך עליו שהמעשה איננו מזויף, וכנים הדברים של התפארת ישראל, שממקום קדוש יתהלכון", והביא עוד גדולים שנקטו כך, ואם כן "כולם התנבאו בסגנון אחד, ובחינם התרעמו הגאונים הנ"ל על התפארת ישראל וחשדוהו לזייפן"; הרב שלום צבי שפירא (בספרו משיב נפש על הל' תשובה לרמב"ם, נדפס ע"י המחבר כנראה בשנת תשכ"ח לערך, פ"ה ה"ב אות ד, עמ' רסג) ביאר את ענין השתנות הפרצוף כשמתקן את מידותיו [מבלי להתייחס לנושא הנידון במאמרנו כאן], ולפי דבריו מתורצת קושיית מהרי"ל דיסקין על התפאר"י; הרב יחזקאל טויסיג (תפארת יחזקאל מהד' תש"מ וזאת הברכה עמ' רעא) הביא כן בשם התפאר"י וסידורו של שבת הנ"ל, וכתב שהרעישו כנגד זה גדולי ישראל והביאו ראיות כנגד זה וכו', אך באור פני משה כבר מובא כך, ואח"כ ביאר לפי"ז כמה מאמרי חז"ל; הראשל"צ הגאון הרב מרדכי אליהו נקט כפי הנראה שמשה רבנו תיקן את מידותיו^[72]; הג"ר ברוך שמעון שניאורסון, ראש ישיבת טשעבין (ברכת שמעון עה"ת, ה'תש"ן, על אוה"ח הקדוש דברים לג, א) הביא שבסגולת משה (לאדמו"ר מקוז'ניץ', הובא לעיל) הביא את דברי התפארת ישראל, וכתב הרב שניאורסון שגאוני ירושלים יצאו כנגדו (כוונתו לאדר"ת ומהרי"ל דיסקין, ואולי גם למגיד מווילקומיר) כמובא בקונטרס כליל תפארת, אבל כבר הביא בספר דברי נפתלי (הנ"ל) שכבר באור פני משה ובדגל מחנה אפרים ועוד ספרים כבר כתבו כדברי התפארת ישראל, והוסיף הרב שניאורסון שגם מדברי אוה"ח הקדוש דברים לג, א, עולה כדברי התפארת ישראל; הרב אלעזר פינטר (נחלת צבי ה'תשנ"א, פ' תולדות עמ' קכו) הביא כן בשם תפאר"י, וכתב שמה שעוררו כנגד זה הרי הדבר מובא בכמה ספרים קדומים יותר, ומה שנתמלא הבית אורה זה מצד נשמתו אך לא מצד מידותיו, וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו; הרב יוסף ליברמן בעל שו"ת משנת יוסף (בספרו משנת יוסף אגדות הש"ס ח"ב ה'תשנ"ו על סנהדרין קי ע"א אות ד עמ' קנ) הביא את דברי האור פני משה וכו' והתפאר"י, וסיים "מי היה מהין עצמו לחשוב אפילו כדברים האלה על משה רבנו רעיא מהימנא קדישא, שנאמר בו 'בכל ביתי נאמן הוא"ולא קם נביא כמשה עוד'. אבל כפי אשר גילה לנו רבנו הבעש"ט הק' אשר כידוע כל דבריו ברוח הקודש נאמרו, אדרבא זאת גופא מעלת משרע"ה, לא להיות נולד כמלאך קדוש מרחם אלא ע"י עבודה ויגיעה להעלות עצמו לרום המעלות עד כדי להיות מבחר האנושיות אבי הנביאים. וכבר הבאנו לפרש בכעי"ז מאמר רז"ל 'משה מן התורה מנין? בשגם הוא בשר'..."; הרב יחיאל שטרן (גדולי הדורות ח"ב ה'תשנ"ו עמ' 633) הביא את דברי התפאר"י, ואת דברי המגיד מווילקומיר שיצא כנגדו, והמשיך וכתב: "אמנם בספרי תלמידי הבעש"ט כבר הובא דבר זה" באור פני משה וכו'; האדמו"ר מצאנז שליט"א (הרב צבי אלימלך הלברשטם, בשיחת ויקהל תשנ"ז שהובאה ב'בחצרות החיים' בטאון צאנז גליון נד עמ' כא) הביא ש"ידוע הפולמוס" שעוררו כנגד סיפור זה, "אך תלמידי הבעש"ט קיבלו עובדה זו ללמוד ממנה דרך בעבודת השי"ת", כגון בדגל מחנה אפרים ועוד (וכן בספר ברית אברהם הנ"ל, והוא לזכרוני היחיד שציין לספר זה), וסיים "ואלו ואלו דברי אלהים חיים, ואכן אמת כשנולד כתיב 'ותרא אותו כי טוב' ומאידך נולד בעל מידות גרועות והיו לו שתי הבחינות, והבחירה לפניו. ואדרבא, לפי רום מעלת גדולתו וקדושתו אשר 'ותרא אותו כי טוב הוא' נתנו לו לעומת זה גוף מגושם וחומר עכור בכדי שילחם... אכן נולד עם נשמה גבוהה... אך בכדי להוציא את הדברים מן הכח אל הפועל, מן ההעלם אל הגילוי, הוצרך לעמול במסירות נפש בפועל ממש עד שיזדכך גופו ויתעלה..."; הגאון הרב פנחס הירשפרונג אב"ד מונטריאול (ה'תרע"ב-ה'תשנ"ח, גדל על ברכי סבו הגאון בעל המנחת סולת, הובא בספר א"ש פנחס ח"ג ה'תשע"א לסוטה יב ע"א עמ' קפט) הביא ש"כל העולם תפסו עליו על בעל תפארת ישראל... מגמ' דידן שנאמר שמיד כשנולד נתמלא הבית אורה. ואני מצאתי ראיתי בספר אור פני משה שגם כן מביא דבר זה, וכן בספר מאור ושמש מביאו" (המהדיר ציין שלא מצא כן במאור ושמש); הרב יונתן שרגא דומב משגיח ישיבות בית מאיר ובית שמעיה (בספרו להעיר להורות ולהשכיל תשס"ג ח"ב עמ' צז) הביא כן בשם תפאר"י, ובהערה כתב שאף שערערו על אמיתות הסיפור מ"מ אין זו המצאתו שהרי הובא כך כבר באיי הים, וכעין ראיה לזה יש בילק"ש בהעלותך רמז תשל"ט (מדרש זה הובא כבר ע"י המגיד ב'כליל תפארת' פרק ח, ושם דחה את הראיה משם); הרב יהושע גרויז (קול צופיך ה'תשס"ד, ערך משה רבינו עמ' קז) הביא את דברי הדגל מחנה אפרים וכו', והביא שכשדיבר בזה לפני "מור"י הכהן" (לא הבנתי למי כוונתו, ואולי כוונתו לרב גמליאל הכהן רבינוביץ, מראשי ישיבת המקובלים שער השמים) הקשה לו רבו ממה שאמרו שבלידת משרע"ה היתה שכינה עמו, והרי ה' משרה שכינתו רק על מי שהוא כליל השלימות, ומבואר במקובלים שנשמת משה ירדה בלא רע?! המחבר מביא שהשיב לרבו ע"פ המובא בספר תורה אור שנשמת משה היא מבחינת עולם התוהו, ולפי"ז ביאר הדבר עי"ש, וכתב שמורו נענע לו בראשו; הרב שלום פרוש (נפטר תשס"ה, בספרו אור יקרות ח"ד ה'תשס"ו עמ' סה) הביא דברי האור פני משה וכו', וכתב שלכן לא צדקו אלו שהתנגדו לדברי התפאר"י, שהרי לא ידעו שיסוד דבריו מובא כבר בדברי הבעש"ט; אב"ד סיגעט והאדמו"ר מסאטמר-סיגעט הרב משה טייטלבוים (נינו של הייטב לב שנזכר לעיל, נפטר תשס"ו, בספרו ברך משה, פ' תצוה דף רלו) הביא את דברי הדגל מחנה אפרים ואור פני משה, והסביר לפי"ז כמה מדרשים ופסוקים, והוסיף שאחרי שנתעלה משרע"ה למדרגה מופלאה בכח עמלו ועבודתו קיבל אח"כ משמים השגה גדולה ונוראה למעלה מגדר הטבע מה שאין בכח אדם להשיג^[73]; הרב דוד יואל וויס (מגדים חדשים ה'תשס"ח, ברכות לג ע"ב ד"ה לגבי משה) הביא את דברי התפארת ישראל ואת מה שכתבו עליו האדר"ת והמגיד מווילקומיר, וכתב "אולם האמת ניתן להיאמר שרבותינו תלמידי הבעש"ט זיע"א בספריהם הקדושים קיימו וקיבלו להסיפור הנ"ל", ומעתיק את דבריהם. והוא מעיר לסיום שדברי גדולי החסידות הנ"ל מנוגדים למה שכתב בספר מנחה בלולה (לר' אברהם רפ"א מפורט, רבה של וירונא, על במדבר יב, ג, מהד' ה'שנ"ד שנדפסה ע"י המחבר דף קמב ע"א) שמשרע"ה היה עניו "מצד אנושתו מזגו וטבעו"; הרב ישראל אברהם (ואין למו מכשול ה'תשס"ח ח"ז עמ' 241) הביא את דברי התפאר"י, ואת הקושיות על זה שהביא של הרב פינקוס (אותן הבאנו לעיל ט 6), והשיב הרב אברהם לקושיות הללו (והוסיף שבקובץ אש דת לרב שלמה לוונשטיין תשס"ג עמ' 341 הביא שמדברי אוה"ח הקדוש פ' וזאת הברכה עולה כדברי התפאר"י); הרב שמואל ארנפלד (פתח עיניים החדש ח"ז ה'תשס"ט חלק העיונים סי' כא עמ' תקכד) הביא דברי האור פני משה וכו', וביאר הרב ארנפלד את הדברים ע"פ קבלה "דאכן מצד תיקון הכלים, דהיינו מצד הגוף, הנה כיוון שמשרע"ה נולד לשבעה היה גופו חסר, ולזה היה נדמה להם חלילה כקוביוסטוס וכו', אלא שלעומת זה היתה נשמתו מתוקנת מאוד מצד תיקון האורות וכנ"ל"; הרב אלימלך גוטליב (פני מלך ה'תש"ע, במדבר יב, ג) הביא כך בשם התפאר"י, והשיב על קושיות המהרי"ל דיסקין, ועל קושיות המגיד מווילקומיר; הרב משה שוורץ (עיטורי חיים ה'תש"ע, לשמות ג, ד) העיר על המחלוקת בנושא ועל דעת אוה"ח בזה; הרב זאב טעללר (במאמרו שבקובץ בית ועד לחכמים של כוללי תורה ויראה סאטמר, ח"ו ה'תשע"א עמ' שפח) הביא תשובות לטענות המגיד מווילקומיר; הרב יצחק שוורץ(ראש כולל עמק התורה, בספרו עמק אבות ה'תשע"א, עמ' כג-כו, והדברים נדפסו גם בספרו עמק פורים סי' ז עמ' פז, ובספרו שיחת אבות ה'תשע"ו עמ' שסו) הביא כך בשם תפאר"י, והביא את התנגדות המגיד מווילקומיר והאדר"ת, אך כתב שהמעשה מובא בדגל מחנה אפרים ובאור פני משה שכבר הוא הסביר את 'ותרא אותו כי טוב הוא'; האדמו"ר מפיטסבורג אשדוד, הרב מרדכי יששכר בער לייפר (קונטרס פתגמי אורייתא שובבי"ם ה'תשע"ב עמ' צח, משיחת פ' משפטים תשע"ב) הביא את דברי האור פני משה, וביאר איך נצטרפו במשרע"ה שתי המדרגות; האדמו"ר משומרי אמונים בעל החוקי חיים (הרב אברהם ראטה, נפטר ה'תשע"ג) הביא את המעשה וביאר לפיו פסוקים, וכתב שאין קושיא ממה שנאמר 'ותרא אותו כי טוב הוא' שהרי "יש לומר כי זה קאי על בחינת נשמת משה ולא על גופו" (אברהם בעודנו חי, ה'תשע"ח, עמ' עד, וכן בספר חוקי חיים דברים פ' וילך לרב אברהם ראטה עמ' שפט, וראה קול החצר ח"ג, עמ' 412, מגליון קל"ז תרומה תשע"ב, שהאדמו"ר הביא בשם הערבי נחל את הסיפור על פני משרע"ה, והאדמו"ר מטעמשוואר הקשה לו ממה שנתמלא הבית אורה, והאדמו"ר משומרי אמונים תירץ "שכל אחד הביטו בו כפי ערכו, והצדיקים ראו שנתמלא הבית כולו אורה ואילו אותו מלך ראה בו צורת רוצח... כל אחד השיג אותו לפי ערכו... ומשה השכיל להסתיר את אורו הטוב ולעיני האומות היה נראה בצורה אחרת"); הרב דוב אפלבוים (ישא מדברותיך כרך סוטה ה'תשע"ד, לסוטה יב ע"א סי' קנג עמ' קלח) הביא את דברי התפאר"י ואת מי שיצאו נגדו והקשו עליו, אך הביא שכדברי התפאר"י מובא כבר בהרבה ספרים שקדמו לו, ותירץ הרב אפלבוים שאין ראיה מ'נתמלא הבית אורה' שהכוונה בזה היא שהקב"ה ידע שנולד מושיען של ישראל ומקבל התורה ע"י שיעמול ויתגבר על מידותיו, ושמצא שכעי"ז ביאר מהרש"א שם; האדמו"ר מביאלה שליט"א הרב בצלאל רבינוביץ (מבשר טוב כרך תורת ה' תמימה ה'תשע"ו פרק ו עמ' קפה) הביא כן בשם האור פני משה ועוד ספרים, ואח"כ הביא מה שעוררו כנגד זה, ותירץ שבלידת משרע"ה היה אור "מאור נשמתו הגדולה, אכן גופו מצד בריאתו נטה לתאוות, והצליח משרע"ה לזכך עצמו עד שהגיע לדרגת 'איש האלהים'. ומה שהאיר בלידתו היה זה משום ההשגות העצומות שלו, אך בעצם לידתו היה טבעו רע. והקב"ה סיבב בדווקא שיוולד משרע"ה עם טבע רע כמו שנתבאר לעיל, שעי"ז יהיה לו כח להפוך בבני ישראל הרע לטוב"; הרב יצחק מאיר מורגנשטרן (דעה חכמה לנפשך, שיחות קודש תשע"ז, פ' תזריע-מצורע אות ב, עמ' לה) הסביר כיצד דברי האור פני משה ותפארת ישראל מכוונים אף לפי האר"י הקדוש, וביאר שמחצב נשמתו של משרע"ה היה גבוה מאוד אך מצד זיכוך גופו לא היה מזוכך, והביא שהדבר מכוון אף לפי דברי האר"י שכתב שגוף משרע"ה היה מזוכך, עי"ש (ובספרו ים החכמה תשע"ד עמ' רעז-רעט הביא את דברי האור פני משה וכו'); רבי נפתלי זלנגוט (שער אלחנן קובץ מאמרים לג"ר אלחנן וסרמן, ח"ב ה'תשע"ז חלק עסקי השער סי' קצג) הביא את דברי האור פני משה ושאר ספרים שכתבו כדעת התפאר"י (והביא שני ספרים לא ידועים שדיברו בזה, והבאתי אותם לעיל), וכתב שאע"פ שהגר"א וסרמן כתב שאף אדם לא יכול להגיע למדריגת משרע"ה, מ"מ ייתכן שהוא מסכים לדברי האור פני משה וכו', דהיינו שלדעת הגר"א וסרמן משרע"ה נולד בכוחות רעים שלא ניתנו מעולם לאף אדם אחר, והוא הפכם והשתמש בהם לטובה; הרב איתי בן אהרן (נחלת שדה כרך תנאים ה'תשע"ז עמ' נה-נז) הביא את התפאר"י ואת התנגדות המגיד מווילקומיר וכו', וכתב שמ"מ בספרי החסידות הובא הדבר כגון בדגל מחנה אפרים, ותירץ שיש לחלק בין שני סוגי תווי פנים – אלו הטבעיים אינם משתנים גם כשאדם מתקן את מידותיו, ובזה עסק התפאר"י, ויש לעומת זה את "חכמת הפרצוף" שהיא חכמה אלוהית שנמסרה לצדיקים להכיר בפני האדם ובמצחו האם הוא חוטא או צדיק; הרב יצחק גינצבורג בשיעוריו (אור לז' אדר תשע"ח, בישיבת אורייתא, עמ' 12, משוכתבים ע"י הרב איתיאל גלעדי) ביאר ענין זה, ועיקר דבריו ש"במשה רבינו בעצמו – היות שהוא נשמה כללית – יש לו לגמרי שני צדדים", עי"ש; הרב זאב זיכרמן (אוצר פלאות התורה, כרך שמות, ה'תשע"ז לערך, עמ' תתל"ו ועמ' תתל"ט) הביא את דברי התפאר"י, ואת התנגדות האדר"ת וכו', וכתב "אולם לדידי תמוה מפני מה התרעמו גאונים אלו על התפאר"י זצ"ל וחשדוהו בכל הנ"ל, שהרי מצינו מעוד ספרים מגאונים וקדושים מאורי הגולה זי"ע וגם לפני התפאר"י שהביאו את הסיפור הנ"ל" (והביא את האור פני משה ועוד ספרים שכתבו כן). ובהמשך כתב "צ"ע מדוע התרעמו והתלוננו אותם הגאונים ז"ל על התפארת ישראל, באמרם שהמכתב כולו זיוף ושקר אין בו קורטוב של אמת, דזה אינו, דנאמנים לנו דברי כל אלו הגאונים הקדושים מאורי הגולה זי"ע שכולם התנבאו בסגנון אחד כדברי התפארת ישראל"; הרב ברוך וויס, ר"מ בישיבת סאטמר (לבב חכמה עה"ת ה'תשע"ט, דברים לג, א) הביא את דברי התפארת ישראל והאור פני משה וכו', וכתב שלכאורה קשה על זה מדברי חז"ל, "אבל למעשה כבר מובא ענין זה בספרים רבים מהבעש"ט ושאר תלמידיו, ולכן נראה דזהו אמת, ונראה שראו כן ברוח קדשם, או שהוא מכוח מה שמדויק כן בכמה מאמרי חז"ל...", ותירץ שהיה מקולקל בגופו אך נשמתו היתה קדושה מכל, ותירץ הכיצד לא נשתנו תוי פניו לאחר שתיקן עצמו, והאריך בזה עי"ש; רבי ישראל גוטמן (ממשקה ישראל למנחה ה'תשפ"א, עמ' רלו) כתב שאף שיש שעוררו כנגד הדבר מ"מ "חזקה עלינו עדותם של תלמידי הבעש"ט שתורת אמת היתה בפיהם, ובוודאי עובדה זו אמיתית, וכבר נאמרו כמה וכמה ישובים ליישב הקושיות"; הרב ישראל רבינוביץ(הובאו דבריו ב'גם אני אודך - תשובות הרב רן אבוחצירא' ח"ט ה'תשפ"א עמ' ערב) הביא את דברי האור פני משה והתפארת ישראל, וישב ע"פ דברי האריז"ל את התמיהות שיש כלפי זה ממה שמשרע"ה נולד כששכינה עמו וכדו'; הרב משה צוריאל (שואל ומשיב ה'תשפ"א עמ' יז) הביא את דברי האור פני משה והתפאר"י, ואת התנגדות האדר"ת וכו', ונראה מסיכום דבריו שנטה לדעת תלמידי הבעש"ט; הרב פנחס ארלנגר (ר"מ בישיבת עץ החיים, בספרו דרך עץ החיים, במדבר – עיון בסוגיות, ה'תשפ"ב, לפ' בהעלותך, עמ' עג ואילך) הביא את דברי התפארת ישראל, ואת דברי המתנגדים המגיד מווילקומיר והאדר"ת והפרדס יוסף, והביא שם דברים ששמע מהגר"ש פינקוס שיש טעות גדולה בנוסח שהובא בתפארת ישראל לפיו שבחיו של משרע"ה הם רק מחמת עמלו. והקשה הרב ארלנגר על התפאר"י ממה שמובא בכמה מקורות שמשרע"ה נולד בקדושה נוראה, וכתב שאחר העיון אין כאן קושיא שהרי נשמתו היתה מופלאה ומ"מ הוצרך לעמל גדול לתיקון מידותיו, וכתב שבאוה"ח ודגל מחנה אפרים ועוד הרבה ספרים כתבו גם הם כעין דברי התפאר"י, והאריך להביא את דבריהם, והביא לזה סמך מהילק"ש בהעלותך הנ"ל; הרב יעקב מוזסון (ר"מ בישיבת טשעבין ומו"ץ בירושלים עיה"ק, בספרו ואשיבה דברי כרך דרושים למועדים, ה'תשפ"ב, שבועות מאמר ב אות ח עמ' תמח) הביא את דברי התפאר"י ואת התנגדות המגיד, וכתב שהמגיד לא ידע שכך כבר כתבו תלמידי הבעש"ט וכו', וכתב שאין בדברי התפאר"י זלזול בכבוד משרע"ה אלא להיפך, והביא מהמקדש מלך שכתב שחכמת הפרצוף הנזכרת בזוה"ק "אנו אין איתנו יודע עד מה, שכל ידיעתינו רק בנפש הבהמי"; וראה גם בספר משה רעיא מהימנא לרב שמעון גוטמן, וכן בספר ויצבור יוסף לרב יוסף בר שלום (ה'תשס"ה, ח"ד סו"ס קיג).
בהערה כאן הבאנו רשימה של שישים חכמים נוספים שכתבו כך (לאחר השואה), מבלי להרחיב בעניןעד. ניתן להוסיף על רשימה זו עוד ועוד חכמים, אלא שרבים הם ולא ראיתי טעם לפורטםעה.
♦^[74]
טו. תולדות המגיד וחיבוריו
תולדות חייו:^[75]המגיד מווילקומיר, ר' חיים יצחק אהרון רפפורט, עלה לא"י בראשית תשרי תרמ"ה^[76], ונפטר בי"ז אלול תרס"ד^[77]. יש שכתבו שנפטר בשנתו ה-102 ולפי"ז נולד בשנת תקס"ב^[78], אך כפי הנראה לידתו היתה בשנת תקס"ט^[79].
רשימת חיבוריו: המגיד חיבר כמה וכמה ספרים וקונטרסים (צויינו אצל נפתלי בן מנחם שם, ומשם בשינויים קטנים בישורון שם, וכאן מופיעה הרשימה עם תיקונים והוספות). רובם הם קונטרסים קצרים הכוללים כעשרים עמודים לערך.
יש לציין שפעמים רבות הדפיס המגיד שוב ושוב קונטרסים שכבר הדפיס לפני כן, ולעיתים שינה והדפיסם ביתר קיצור או ביתר אריכות (לפיכך יתכן ששנת ההדפסה של הקונטרסים שנביא אינה מדוייקת, משום שמבלי לדעת היא מבוססת בטעות על הדפסה שניה או שלישית של הקונטרס).
נביא את רשימת חיבוריו [בכתב מודגש כזה צויינו החיבורים הנוגעים למאמרנו זה. כמו כן הרחבנו במקומות בהם עסק המגיד בנושא מאמרנו]:
בית אהרן על שיר השירים (תר"ג, ובתוכו 'עולת יצחק' בדרך הפשט ו'תורת העולה' בדרך הדרוש, סה"כ 96 עמ'); כתר תורה (תר"ל) על מעלת התורה הקדושה (ובו 148 עמ' הכוללים 15 שערים, ונוספו לו בסופו 4 עמ' חידושים מבן המחבר. השער השמיני בספר מכיל 16 עמודים והוא עוסק במעלת משרע"ה ומעלת נבואתו וכו', ולא מצאתי שם שום עיסוק בדברי התפארת ישראל וגם לא לימוד זכות על משרע"ה, ורק נזכר בתוך הדברים בדף לט ע"א טור א "שמשה נולד בטבע בהשגה גדולה מאוד, שהרי זכה כשנולד שנתמלא כל הבית אורה. ולכך אפילו אם לא היה מתייגע בתורה כל כך כעבד נאמן היה גם כן אסור לדבר עליו, כי מן הסתם זכה להשגה גדולה מצד נפשו הרמה... וכן להיפך – אם היה איש מתייגע בתורה מאוד כמוהו, אע"פ שלא היה לו נפש רמה מילדותו – היה גם כן אסור לדבר עליו, כי בודאי גם הוא זכה להשגה גדולה מצד יגיעתו", ובשער ט' האריך לדבר על גודל חסדו של משרע"ה כלפי עמ"י); מנחת אהרן ושיירי מנחה על הגדה של פסח (תרל"ד, וההגדה כולה מכילה 74 עמ', ובתוכם תופשים הפירושים הנ"ל כ-50 עמ'); עיני יצחק על אגדות הש"ס (ח"א תרל"ח, על סדרי זרעים-מועד, ובו 130 עמ', ואח"כ ח"ב בשנת תרל"ט, על שאר הסדרים, ובו 80 עמ'); זקן אהרן ח"א (ירושלים תרמ"ז, מופיע באתר היברו בוקס. בספר זה כמה חלקים: 'גזרת עירין' על מעלת אמירת 'יהא שמיה רבה', ובו 5 עמודים, וכן שער א' הנקרא 'מאמר קדישין' על מעלת הקדיש וביאורו, מדף ד ע"ב - דף יב ע"ב [ומדף יב ע"ב עד דף יג ע"א מובא ביאור ל'אלהי נשמה'], ומשם מתחיל שער ב' הנקרא 'מלכי בקודש' על מעלת דוד המלך ועל כך שכל ישראל יזכו ליעודי המשיח וכדו', עד דף כ ע"ב, ואח"כ נדפס בחלק מהמהדורות קונטרס 'תקנת השבים' על חומרת חטאת נעורים ושהתשובה מועילה אף לזה, ובו כ-19 עמ', והוא כנראה נחשב שער ג', שהרי ספרו זקן אהרן ח"ב מתחיל בשער ד. סה"כ 59 עמ'); כרוז 'מעלת אמירת יהא שמיה רבה' (תרמ"ח, כולל עמוד אחד, מופיע באתר הספריה הלאומית); קונטרס תקנת השבים ותיקון עולם (תרמ"ט, סה"כ 14 עמודים, והתיקון עולם עוסק בחיזוק מי שנשתבשו באמונתם, וכאמור תקנת השבים נדפס לראשונה כבר בשנת תרמ"ז); מאמר הזכות והוא ח"ב מספר זקן אהרן (ירושלים תר"ן, 42 עמ'), ובו מלמד המגיד זכות על איזה מגדולי הצדיקים הראשונים שכתוב עליהם שנתגלגל ע"י איזה חטא או דבר שאינו הגון [אדה"ר בחטא עץ הדעת, יוסף ואחיו בחטא מכירת יוסף, משרע"ה בחטא מי מריבה, ואח"כ בקצרה בענין "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה" ושכן אמרו על בני עלי ובני שמואל ודוד ושלמה ויאשיהו, ובהמשך מבאר בחלק הנקרא 'דעת המקום' על גדולת וקדושת משרע"ה שאין דומה לו מכל חכמי הדורות, ומזכיר את התנגדותו למעשה המובא בתפאר"י^[80], ויוצא כנגד הקבלה של עול התורה והמצוות שמובאת בחמדת ימים ונדפסה בכמה סידורים הפותחת במילים "הריני מקבל התורה שניתנה מהר סיני למשה רבנו". בסוף הסעיף הבא נבאר בפירוט רב את תוכנו של כל קונטרס זה]; קונטרס אדמת קדש על יחוס קברי הצדיקים והמקומות הקדושים בא"י (תר"ן, 8 עמ'); קונטרס מאמר חסד ואמת על מעלת החברא קדישא שנזהרים בכבוד הנפטרים וממהרים לקברם (תרנ"א, 36 עמ'); קונטרס שער האמת בגנות החנופה והשקר, והוא ח"ג מספר זקן אהרן (תרנ"ב, כולל סה"כ 20 עמ', ובשני העמודים האחרונים מופיע 'שער קדושת השם' על החובה להיזהר מלכתוב שם ה' בראש מכתבים הנזרקים אח"כ לפח); קונטרס מעשה השם בביאור מאמרי רז"ל על מעשי ה' הנוראים בבריאת העולם וכדו' (תרנ"ב, ובו 14 עמ', ואח"כ נספח לו קונטרס מעשה הצדיקים הכולל 6 עמ' ובו מבואר שהבית דין של מעלה הם הצדיקים שבכל דור והם מלמדים זכות על עמ"י, ואח"כ נספח לזה קונטרס כללי דאורייתא ובו 4 עמ', בו מתבארים דברי הזוה"ק העוסקים בזה שהתורה כוללת כל העולמות וכו', סה"כ 24 עמ'); קונטרס שיח יצחק (תרנ"ד) על כוונת התפילה וביאור תפילת נעילה ועל דין בינונים בעוה"ב, והוא כולל 16 עמ', ועמו הדפיס המגיד את קונטרס דגול מרבבה (20 עמ') על גודל השכר של מקיימי התורה ומצוותיה [ובעמוד האחרון הביא "בהסכמת הגאונים דפה, בכל תוקף ועוז, ממעמקי לבבם ונפשם הטהורה" חיזוק לדבריו ב'דעת המקום' כנגד המעשה שהובא בתפאר"י^[81]]; קונטרס זכות הרבים (תרנ"ד, ובו 22 עמ', ובהערה הבאה הראנו שהדפסתו היתה אחרי הדגול מרבבה) בו מוקדשים שבעת הפרקים הראשונים להראות שהסיפור המובא בתפאר"י על ציור פני משה איננו נכון והוא נגד דברי חז"ל שאמרו שמשרע"ה נולד טוב ושלם מעיקרו, ואח"כ בפרק ח' לימד זכות על אדה"ר, ובפרק ט' לימד זכות על נח (ובפרק י' ביאר על ענין חטא דור הפלגה שאדה"ר ציווה להם שלא ידברו בלשה"ק כיון שהם רשעים, ובפרק יא ביאר שאין ראוי להשתמש בלשה"ק לדברים מאוסים "אמנם כעת שמעתי שמקרוב נתחדש חבורה גדולה שהסכימו לדבר רק בלשון הקודש, וזה נחשב להם לשם תפארה ולהשלמה, ולזאת יראתי מאד לעמוד נגדם"[אינני יודע למי כוונתו בדיוק, אולם ידוע כי באותן שנים היתה התעוררות בירושלים בנושא זה, והשווה למובא בעיתון הצבי, גליון כה מתאריך כב אלול תר"ן, על פעולות ועד חברת 'שפה ברורה' למען החדרת הדיבור בלשון הקודש, וראה 'הלשון העברית בישראל' לרב פדרבוש עמ' 346 ואילך]), ובשני העמודים האחרונים סיים בביאור על פסוק שאמר אברהם אבינו, ובלימוד זכות על יצחק אבינו מדוע שימש מיטתו ביום, ומדוע הראה יצחק אהבה לעשיו אע"פ שודאי ידע שהוא רשע, ומדוע כשיעקב אבינו איש האמת אמר "אנכי עשיו בכורך" לא היה בזה שקר; קונטרס זכות הרבים חלק ב' (ובו 25 עמ', לענ"ד נדפס כנ"ל בתרנ"ד-תרנ"ה, וכפי שביארנו בהערה הבאה) ובו לימוד זכות על משה רבנו שלא היה בו חטא בזה שקיבל את הערב רב (ובסופו לימוד זכות על שאול המלך, שכל חטאו היה בגלל דואג האדומי), ובסופו נדפס זכות הרבים מהדורה בתרא הכולל 16 עמ', ובו המשיך להסביר שלא היה למשרע"ה חטא בזה שקיבל את הערב רב (ובסופו לימוד זכות על שלמה המע"ה על מה שנשא אלף נשים, ולימוד זכות על חזקיהו המלך שלא אמר שירה, ולימוד זכות על מרדכי היהודי מדוע התגרה בהמן וסיכן את עמ"י); קונטרס טובה תוכחת (8 עמ') המחזק את דבריו שבזכות הרבים כנגד הסיפור שבתפאר"י(ומסיומו מוכח שנדפס אחרי 'זכות הרבים חלק ב', ובפתיחתו כתב לגבי הסיפור ש"שפטו והסכימו כל חכמי הדור שיסודו אינו מבני ישראל"), וכן 'קונטרס אחרון' (שנדפס אחרי ה'טובה תוכחת') ובו 12 עמ' (ובו הוסיף וכתב גם כנגד דברי העין אליהו שהמשיך את שיטת התפאר"י, ובסיומו כתב שוב נגד הקבלה על התורה שנדפסה בסידורים ע"פ החמדת ימים "והסכימו לזה חכמי ירושלים והגאונים נ"י"), ובסופו 'הוספה לקונטרס' טובה תוכחת הנ"ל, ובה 4 עמ', ובו מבאר שאין ראיה לדברי התפאר"י מדברי הילק"ש, וביאר שמשה נולד בכל המידות הטובות ורק מידה רעה אחת שהיא הקפדנות אלא שהתגבר בזה על יצרו עד שכבשו, וכתב שם ש"לא שמרנו סדר לכל המאמרים הללו (העוסקים בהתנגדות לסיפור שבתפאר"י), כי נדפסו בזמנים שונים במשך עשר שנים שזכינו להיות פה", וכאן בהערהכתבנובענין סדר הדפסת הקונטרסים הללו, וביארנו שכולםנדפסו אחרי זכות הרבים ולפני הכליל תפארת^[82]; קונטרס 'כליל תפארת' כנגד המעשה שהובא בתפאר"י על ציור פני משרע"ה (תרנ"ה, ובו 22 עמ', ובשער כתב ש"הסכימו גאוני דורנו שהמכתב הנז' נעתק מאיזה קראניק", ושני העמודים האחרונים הם סיכום קצר של מסקנתו ב'דעת המקום' הנ"ל כנגד הנדפס בסידורים מהחמדת ימים, והוא מוסיף ש"הסכימו לזה חכמי ירושלים והגאונים נ"י"); קונטרס תפארת משה לבאר שלא היה חטא למשרע"ה בזה שקירב את הערב רב (ובו 4 עמ', ובסיומם התנצלות על מה שכתב בכליל תפארת כנגד משרע"ה^[83], ומיד אח"כ 'קול קורא' בן 2 עמ' כנגד דברי התפאר"י ובו מזכיר שאת הכליל תפארת הוא הדפיס כבר "איזה פעמים, ושלחנום לכמה מגדולי דורנו ולהרבה יחידים שבחו"ל", ומכאן שכל זה נדפס אחרי הכליל תפארת דהיינו אחרי שנת תרנ"ה, אלא ששנת הוצאתו המדוייקת של תפארת משה אינה ידועה לי, וראה בהערה כאן^[84]); כרוז עלים לתרופה (נדפס אחרי הדפסת הכליל תפארת תרנ"ה, מופיע אצל נפתלי בן מנחם ואינו מופיע בישורון, וצילומו מופיע באתר הספריה הלאומית, והוא כולל עמוד אחד שבו מקורות כנגד הזכרת שם שמים במכתבים וכדו', ומקורות על קדושת אמירת 'יהא שמיה רבה', ומקורות כנגד הסיפור שבתפאר"י, ובסיומו כתב שבכליל תפארת נזכרה התנגדות מהרי"ל דיסקין); קונטרס מאמר הזכות משנת תרנ"ח (ובו 24 עמ', ורובם או כולם כבר נדפסו בעבר כפי שנראה מיד, שהרי הביא שם לימוד זכות על אדה"ר (=זכות הרבים פרק ח), ועל נח (=שם פרק ט), ועל אברהם אבינו שהתגרה ללחום עם ארבעת המלכים ולא חשש שינכו לו מזכויותיו (=דומה למובא בזקן אהרן ח"א שער ב), ועל יצחק אבינו (=סוף זכות הרבים), ועל יעקב ויוסף למה נפגשו דווקא בזמן קריאת שמע, ולמה ראוי היה ליעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל והרי לא מובא שחטא, ועל סיבת המחלוקת בין יוסף לאחיו (=זקן אהרן ח"ב שער ה), ועל משה רבנו בחטא מי מריבה (שם שער ו), ועל משה רבנו הכיצד חשדוהו מאשת איש, וביאר שמשה רבנו לא עבר על רצון ה' כשקירב את הערב רב (=הקונטרסים בנושא זה שחיבר), ואח"כ מובא בסוף פרק י' ש"כבר חיברנו קונטרס כליל תפארת" כנגד דברי התפאר"י ו"הזכרנוהו בכמה קונטרסים", ואח"כ המשיך ולימד זכות על דהמע"ה מדוע נאמרה לו הלשון 'ניאץ ניאצת' ומדוע אמר 'לי נאה לברך' שנראה כביכול כגאוה (=זקן אהרן חלק א' דרוש ב' מלכי בקדש דף טו ע"ב ודף יז ע"א), ועל שלמה מדוע היו לו אלף נשים (=והוא מה שנדפס כבר ב'זכות הרבים מהדורה בתרא'), והרי שהרוב כבר נדפס לפני כן); מאמר קדישין (תר"ס, ובו 16 עמ', מופיע באתר 'היברו בוקס', והוא ליקוט מחידושיו בעניינים הנצרכים לפי הזמן והמקום. מאמר זה אינו זהה ל'מאמר קדישין' שמובא בתוך הזקן אהרן חלק א שנזכר לעיל).נעיר לקונטרס של המגיד שפורסם ע"י אדם אחר: ר' יצחק פונק, שהיה בעל בית דפוס, הדפיס בוילנא בשנת תרע"א את הספר תומר דבורה לרמ"ק. בסיום ההדפסה נשארו דפים ריקים, ו"כדי שלא להוציא הנייר חלק" הודפס שם קונטרס קצרצר בשם קנאת האמת, ובו הובאו תמצית דברי המגיד מוילקומיר, וכן הסכמת האדר"ת הנ"ל במלואה. המדפיס מציין שהדפיס זאת "אחר שהפצירו בי הרבה פעמים חכמי ירושלים תוב"ב (מסתבר שכוונתו למגיד מוילקומיר) להפיצו בתוך בני ישראל"^[85].
רשימת ספרים וקונטרסים שהמגיד חיבר שלא נדפסו: לב אהרן (דרושים, נזכרו בהקדמתו למנחת אהרן), תשובות אהרן (על ענייני תשובה ומידות ומוסר השכל, נזכר בהקדמתו למנחת אהרן), חיבור גדול על התנ"ך (נזכר בהקדמתו למנחת אהרן), קונטרס גי הצבועים (נזכר בהקדמת ספרו עיני יצחק).
♦
טז. דרכו של המגיד ללמד זכות על גדולי האומה
המגיד מוילקומיר עסק בכמה וכמה מספריו וקונטרסיו בבירור גדולתם של גדולי ישראל, ולימוד זכות על חסרונות שתלו בהם, כפי שנפרט כעת:
רוב קונטרסו מאמר הזכות הנדפס בשנת תר"ן עוסק בלימוד זכות על חטאים או חסרונות של הצדיקים הראשונים, והשער האחרון של קונטרס זה עוסק בגדולת משרע"ה. בשער הקונטרס מבואר כי "יסודו ללמד זכות על איזה מגדולי הצדיקים הראשונים שכתוב עליהם שנתגלגל על ידם איזה חטא או דבר שאינו הגון, וראינו בס"ד לבאר הכתובים ההם באופן שיהיה להם התנצלות ושכוונתם היה בזה רק לשם שמים". בהקדמתו שם מבאר המגיד שמצוה לדון כל אדם לכף זכות, ואצל הצדיקים יש בזה חיוב גם כשעשה דבר הנוטה לכף חובה, ולכן בכל מקום בו נזכר שיש לצדיקים הקדמונים עבירה או חסרון לפי מעלתם מצוה רבה ליישב את הדברים באופן שיקטין את החסרון. השער הראשון עוסק בלימוד זכות על חטא אדה"ר. השער הבא עוסק בלימוד זכות על חטא מכירת יוסף. השער הבא עוסק בלימוד זכות על חטא משרע"ה במי מריבה. השער הבא עוסק בענין מה שאמר ר' יונתן "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה" וכן אמרו על בני עלי ובני שמואל ודוד ושלמה ויאשיהו. השער האחרון מבאר "מעט מזער... מגדולת וקדושת משרע"ה, עד שאין דומה לו מכל חכמי הדורות, עד שגם מלך המשיח לא יגיע למעלתו", ושם גם נתבארה התנגדותו לסיפור המופיע בתפארת ישראל. מכיון שקונטרס זה הוא יקר המציאות, לכן בסוף סעיף זה יפורט בהרחבה תוכן קונטרס זה.
בקונטרסו זכות הרבים הנדפס בשנת תרנ"ד לימד זכות על משרע"ה, שלא יתכן לומר שנולד במידות רעות, אלא אדרבא היה צדיק גמור מעיקרו, וכן לימד שם זכות על אדה"ר, נח, יצחק אבינו, ויעקב אבינו. בהקדמתו לקונטרס זה כתב "כאשר זיכני השי"ת מכבר ללמד זכות על כמה צדיקים הראשונים, רק המה מפוזרים בחיבורי שהוצאתי לאור מכבר (ולא זכיתי להבין מדוע לא הזכיר את קונטרסו מאמר הזכות שכבר יצא לאור לפני כן)... אמרתי שראוי לקבצם וללקטם אחד לאחד ולרשמם פה שיהיו לאחדים" והוא מביא שם רשימה של המקומות לאורך ספרו עיני יצחק (תרל"ח-תרל"ט) בהם לימד זכות על הצדיקים הקדמונים, וציין גם לסימן ב' בעולת יצחק שבתוך ספרו בית אהרן (תר"ג) בו לימד זכות על אברהם אבינו. ב'התנצלות' שנדפסה בראש קונטרסו זה כתב: "בתחילה היה בדעתי להדפיס בחסד עליון ב"ה על כמה וכמה גדולי הצדיקים בלימוד הזכות עליהם בראיות ברורות... אך... נפל עלי חולשה גדולה... ולא עלתה בידי כעת בלימוד זכות רק לאלו".
בזכות הרבים חלק ב' לימד זכות על משרע"ה כנ"ל, וכן על שאול המלך, ובזכות הרבים מהדורה בתרא המשיך להסביר שלא היה למשרע"ה חטא בזה שקיבל את הערב רב, ובסופו לימד זכות על שלמה המע"ה על מה שנשא אלף נשים, ולימד זכות על חזקיהו המלך שלא אמר שירה, ולימד זכות על מרדכי היהודי מדוע התגרה בהמן וסיכן את עמ"י.
בכמה וכמה קונטרסים יצא המגיד נגד הסיפור ולפיו משרע"ה נולד עם מידות רעות - בקונטרס זכות הרבים הנ"ל, בקונטרס טובה תוכחת, ב'קונטרס אחרון' לטובה תוכחת, וב'הוספה לקונטרס' טובה תוכחת, ובקונטרס כליל תפארת, ושוב בקצרה בכרוז עלים לתרופה. בקונטרסו תפארת משה(שפרטים עליו הובאו בסעיף הקודם) הוא חוזר ומבאר שוב מדוע לא היה חטא למשרע"ה בזה שקיבל את הערב רב, ושוב מזכיר את ההתנגדות לסיפור שהובא בתפאר"י.
במאמר הזכות (השני, שנדפס בשנת תרנ"ח) חזר על רבים מחידושיו (שכבר נדפסו ברובם), ולימד זכות על אדה"ר, על נח, ועל אברהם אבינו שהתגרה ללחום עם ארבעת המלכים ולא חשש שינכו לו מזכויותיו, על יצחק אבינו, ועל יעקב ויוסף למה נפגשו דווקא בזמן קריאת שמע, ולמה ראוי היה ליעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל והרי לא מובא שחטא, על סיבת המחלוקת בין יוסף לאחיו, על משה רבנו בחטא מי מריבה, על משה רבנו הכיצד חשדוהו מאשת איש, וביאר שמשה רבנו לא עבר על רצון ה' כשקירב את הערב רב, ושוב הזכיר את התנגדותו לסיפור שהובא בתפאר"י, ואח"כ המשיך ולימד זכות על דהמע"ה ועל שלמה.
נוסיף ונעיר שבספרו כתר תורה כתב בשערים ח-ט על מעלת משה רבינו וכו', אלא ששם הוא איננו מלמד עליו זכות, אלא רק עוסק בגדולתו.
פירוט חלקי קונטרס מאמר הזכות: מכיון שספר זה אינו מופיע במאגרים הממוחשבים, וקשה להשיגו, לכן אפרט כאן את תוכן הקונטרס. הקונטרס נדפס בשנת תר"ן, והוא החלק השני של ספרו זקן אהרן. בשער הקונטרס מבואר כי "יסודו ללמד זכות על איזה מגדולי הצדיקים הראשונים שכתוב עליהם שנתגלגל ע"י איזה חטא או דבר שאינו הגון, וראינו בס"ד לבאר הכתובים ההם באופן שיהיה להם התנצלות ושכוונתם היה בזה רק לשם שמים". בהקדמתו מבאר המגיד שמצוה לדון כל אדם לכף זכות, ואצל הצדיקים יש בזה חיוב גם כשעשה דבר הנוטה לכף חובה, ולכן בכל מקום בו נזכר שיש לצדיקים הקדמונים עבירה או חסרון לפי מעלתם מצוה רבה ליישב את הדברים באופן שיקטין את החסרון. השער הראשון בספר הוא שער ד' (שהרי שערים א-ג נדפסו בזקן אהרן ח"א) הנקרא 'עץ הדעת', והוא עוסק בלימוד זכות על חטא אדה"ר, והוא כולל חמשה פרקים (הכוללים ששה עמודים): "פרק א' יבאר שהצדיק עלול ליפול לפעמים לעבור בלאו של לא תוסיפו וכדומה", "פרק ב' יבאר כוונתו יתברך ביצירת עץ החיים ועץ הדעת" "פרק ג' יבאר במה נתפתה אדה"ר מדברי הנחש לאכול מעץ הדעת" וכן הלאה שאר הפרקים. השער הבא, הוא שער ה' הנקרא 'סלע המחלוקת' (והוא כולל שני עמודים, דף ו ע"א-דף ו ע"ב) עוסק בלימוד זכות על חטא מכירת יוסף: "פרק א' יבאר סיבת המחלוקת והשנאה שבין יוסף לאחיו", וכן הלאה שאר הפרקים. השער הבא, שער ו', נקרא 'מי מריבה', והוא עוסק בלימוד זכות על חטא משרע"ה במי מריבה (מדף ז ע"א – דף י ע"א, ובו ארבע הקדמות, ואח"כ מצדיק את משרע"ה בפרק אחד). שער ז' נקרא 'אבן הטועים' (הכולל עמוד אחד) בענין מה שאמר ר' יונתן "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה" וכן אמרו על בני עלי ובני שמואל ודוד ושלמה ויאשיהו. שער ח' נקרא 'דעת המקום' (ומספור העמודים מתחיל שם מחדש, מדף א' והלאה), ובהקדמתו מבואר שמטרתו היא "לבאר מעט מזער... מגדולת וקדושת משרע"ה, עד שאין דומה לו מכל חכמי הדורות, עד שגם מלך המשיח לא יגיע למעלתו", ואע"פ שהדברים ברורים מ"מ יש צורך לבאר זאת "מפני שראיתי שנדפס בכמה סידורים נוסח קבלה חדשה של עול התורה והמצוות (בהמשך הוא מצטט אותה, והיא פותחת במילים "הריני מקבל התורה שניתנה מהר סיני למשה רבנו" וכו'), וכתוב עליה שראוי לאומרה בכל יום של קה"ת וב"ש ביוה"כ עי"ש, ובעוונותינו הרבים החזיקו בה גם כמה וכמה אנשים נכבדים וקבלום באהבה עד שאומרים אותה בעת הוצאת ס"ת ברבים" וכו', ולדברי המגיד דבר זה אינו טוב, ויש בזה בעיה שהרי יש בזה ביטול לקבלה הראשונה שנאמרה מפי אדון הנביאים, "והעירני לזה הרב הגאון מאור הגולה ה"ר משה יהושע לייב דיסקין נ"י, שהיה הגאב"ד דבריסק". המגיד ממשיך מיד וכותב: "לא נעלם ממני שדבר גדול כזה, למנוע ההמון ממה שכבר נתפשט המנהג לאומרו (את לשון הקבלה הנ"ל) וחושבים זאת למצוה רבה, ידעתי שצריך (כדי לבטל דבר כזה) להתחיל בגדולי חכמי ירושלים גאוניה וסופריה ו(רק)אח"כ היה ראוי להסתיים בקטני ערך כמוני. אך מה אעשה שהנה הגדול שבחכמי עיה"ק (לענ"ד כוונתו לגר"ש סלאנט) גדר בעדו שלא להסכים על שום דבר, ומי יבוא אחריו לחתום שמו תחילה, ומזה נתבטל הדבר לגמרי..." ולכן כותב המגיד שהוא אזר חלציו לעורר בעצמו על הדבר. בעשרת הפרקים של דעת המקום עוסק המגיד בגדולת משה רבנו. בפרק ג' חיזק את דברי הרמב"ם שכתב שמלך המשיח יהיה גדול משלמה ולא יגיע למעלת משרע"ה, וסתר את דעת האומרים ע"פ הילק"ש מלכים ששלמה היה גדול ממשה, וע"פ הילק"ש ישעיהו שמלך המשיח גדול ממשה. בפרק ד' ביאר שלא יתכן שיהיה "שום התדמות למעלת משרע"ה לשום חכם וצדיק מכל הדורות" שהרי "הדורות מתמוטטים והולכים ולא מתעלים כאשר נשתבשו מזה הרבה". בפרק ה' מבאר המגיד "שאין לסמוך על מאמר יחידי במקום שמאמרים רבים פליגי עליה", ומעתה מכיון שיש מאמרים רבים בהם מבואר שאין מי שידמה למשרע"ה, לכן "גם אם ימצא איזה מאמר יחידי באיזה מדרש או בזוהר המגדילים איזה (חכם) אחרון עליו (על משרע"ה) או מדמים לו - (נהיה מוכרחים לומר ש)הוא רק על איזה דבר פרטי (על תכונה מסויימת, ולא על מעלתו הכוללת של משרע"ה)". פרק ו' מבאר "שגם ע"פ הסברא הישרה והמושכל מוכח ומבואר שלא קם כמוהו בשום פנים". פרק ז' מבאר את מאמר רשב"י בגמ' סוכה "יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין... ואלמלא יותם בן עוזיהו איתנו מיום שנברא העולם". בפרק ח' מבאר המגיד לאורך עמוד אחד (אמצע דף ו ע"ב – אמצע דף ז ע"א) שמשה גדול משמואל הנביא אע"פ שנאמר בגמ' תענית ששמואל הנביא אמר 'שקלתני כמשה ואהרן', וכן שמשה גדול מעזרא אע"פ שנאמר בגמ' סנהדרין שראויה היתה התורה להינתן ע"י עזרא אלמלא שקדמו משה. מיד אח"כ מקדיש המגיד עמוד אחד לדבריו כנגד הסיפור שהובא בתפארת ישראל (דבריו אלו של המגיד מצוטטים לעיל סעיף טו). פרק ט' מבאר כיצד אמר משרע"ה על רבי עקיבא "יש לך אדם כזה ואתה נותן התורה על ידי?!" והרי משה גדול מרבי עקיבא. בפרק י' מביא המגיד שיש בעייתיות במה שאומרים את הנדפס בנוסח סוף התרת קללות שבסידורים "הכל הוא לשם יחוד קב"ה... לדעת רשב"י ור' אלעזר בנו ולדעת הרב יצחק לוריא אשכנזי ע"ה", אח"כ בדף האחרון של 'דעת המקום' (דף י ע"א – י ע"ב) מוסיף המגיד ממה שמצא בדברי נפש החיים על מעלת משה שאליה לא זכה ולא יזכה מעולם אף אדם, ומסיים את הספר בדבר טוב (בפירוש למאמר חז"ל בענין הגלות והגאולה). סה"כ כולל הקונטרס כולו 21 דפים שהם 42 עמודים.
♦
יז. סיכום מאמרנו
בסעיף זה ננסה לסכם בקצרה את עיקרי הדברים שהובאו במאמר זה.
כמדומה שאת הנושא ניתן לסכם משלשה זוויות שונות: מבחינת החכמים שדנו בענין, מבחינת הראיות והסברות, ומבחינה היסטורית.
מבחינת החכמים: בשנת תר"ג הופיע הסיפור בתפאר"י, והחל משנת תר"ן החל המגיד לכתוב כנגד הדבר. לדברי המגיד הצטרפו האדר"ת, מהרי"ל דיסקין, מרן הגראי"ה קוק, וחכמים מעטים נוספים שאינם ידועים כ"כ. במשך הזמן הצטרפו עוד חכמים מעטים לסיעה זו, כגון הגרמ"מ כשר, הרב מיימון, הגר"ר מרגליות, הרב פינקוס, הגר"ח קנייבסקי, והגר"מ מאזוז.
אולם, מתברר כי עוד לפני התפאר"י הוזכר הענין אצל כמה וכמה חכמים. רבים מהם היו מגדולי הדור, וכמה מהם היו ידועים כבעלי רוה"ק. מהם נזכיר את הדגל מחנה אפרים בשם סבו הבעש"ט,רבי אלימלך מליזענסק, רמ"מ מוויטבסק, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, בעל האפיקי יהודה, הגאון הנודע רבי קאפל חריף, ובעל הישמח משה. הראנו כי חכמים רבים מאוד, מעל מאה וחמישים במספר, הביאו את הסיפור בשנים הבאות, ובהם המהר"ם שיק, הג"ר אליהו שיק אב"ד לידא,בעל שו"ת מהריא"ץ, המהרש"ם מברעזאן, השם משמואל,האמרי אמת, הדברי יציב, הגר"פ הירשפרונג, והגר"מ אליהו, ועוד גדולים רבים וידועים. ביארנו בנוסף כי כפי הנראה גדולי דורו של המגיד מיאנו מלהצטרף לדבריו. נראה לפיכך, בסיכומו של דבר, כי רוב גדול של החכמים פסעו בדרכו של התפאר"י.
מבחינת הראיות והסברות: המגיד הביא מקורות רבים בחז"ל מהם עולה כי משרע"ה נולד כשהוא שלם, וכן שמשה נולד כשהוא יפה. כמה חכמים מסיעת התפאר"י תירצו והסבירו שדברי חז"ל אמורים לגבי נשמתו של משה, ואילו דברי התפאר"י אמורים ביחס לגופו. תירוץ נוסף הוא שחז"ל נחלקו בדבר, ועוד תירוצים נאמרו בדבר. כמדומה לי שבאופן כללי ניתן לומר שיש דוחק ברוב התירוצים. סיעת התפאר"י הביאה כמה מקורות מחז"ל כסיוע לשיטתה, אך סיעת המגיד תוכל להשיב עליהם בקלות.
הבאנו כי מדברי כמה ראשונים ואחרונים נראה שמשרע"ה נולד כשהוא אינו שלם. כך עולה מפשטות דברי הרמב"ם, הרמ"א, העקידת יצחק, ואוה"ח הקדוש, וכך כתבו הפלא יועץ, הג"ר שלמה סופר אב"ד בערגסאס, והרב עמיאל (וכעי"ז עולה מדברי הנצי"ב מוולאז'ין). דבריהם מחזקים את שיטת התפאר"י.
הוכחותיו של המהרי"ל תורצו ע"י סיעת התפאר"י, כשרוב התירוצים הם מרווחים. סיעת המגיד הביאו סברות מדוע מוכרח היה שמשרע"ה יוולד כשהוא שלם, אולם סיעת התפאר"י השיבה על הדבר.
מבחינה היסטורית: לסיעת המגיד יש שתי הוכחות היסטוריות חזקות: האחת - בכל המקורות שנכתבו מאז ימי משרע"ה לא נמצא מקור לכך שמשרע"ה היה עם מידות רעות וכדו', ולפיכך קשה מאוד להסביר מדוע רק לפני כמאתים שנה הופיעו הדברים במפתיע. לא מצאתי בין סיעת התפאר"י מי שהשיב על הוכחה זו. השניה - סיפור דומה ביותר מופיע בכמה מקורות לגבי סוקראטס וכדו', ולפיכך נראה כי מדובר בסיפור נכרי שהתגלגל והשתנה עד שהוסב לבסוף כלפי משרע"ה. את הראיה הזו הצענו לתרץ באופן מסויים, שיש בו מן הדוחק.
סיכומו של דבר: מהבחינה ההיסטורית יש ראיות חזקות המסייעות לסיעת המגיד, מבחינת הראיות והסברות יש פנים לכאן ולכאן, ומבחינת החכמים הסקנו בבירור כי רוב הגדולים פסעו בדרכו של בעל התפאר"י.
♦
בשולי המאמר נתבארו בדרך אגב תולדות חייו של המגיד והסדר המדויק של הדפסת ספריו וקונטרסיו (סעיף טו). כמו כן סקרנו את דרכו, בכמה וכמה מקונטרסיו, ללמד זכות על גדולי האומה (סעיף טז). כמו כן סקרנו (בסוף סעיף טז) את חלקי קונטרסו הנדיר 'מאמר הזכות'.
נעיר לסיום כי על אף המחלוקת בין שתי הסיעות, הרי שהעקרונות הבסיסיים מוסכמים על שתיהן: המגיד וסיעתו הסכימו לעיקרון אותו חידד התפאר"י, ולפיו כל אדם יכול להתאמץ ולהתעלות ולהיות צדיק גדול, אף אם נקודת הפתיחה של אותו אדם ירודה ביותר. מאידך, בעל התפאר"י וסיעתו מסכימים לעיקרון אותו ביטא המגיד בחריפות, ולפיו גדולתו של משה רבנו, איש האלהים וגדול הנביאים, עומדת למעלה למעלה מכל הנביאים והצדיקים.
על אף דבריו החריפים של המגיד כנגד הסיפור שהובא בתפאר"י, הרי שהוא כותב בכבוד רב כלפי בעל התפאר"י, ומכיר בגדולתו. אין כאן מחלוקת לגופו של אדם, אלא לגופו של ענין, מחלוקת שהיא לשם שמים.
נסיים בתפילה להשי"ת, שנזכה להידבק בדרכיהם של גדולי ישראל, לברר את משנתם ולהתאבק באבק רגליהם מתוך כבוד והערצה, להידבק במשה רבנו ובכל הנביאים והצדיקים, ולהתאמץ בכל כוחנו לגבור על מידותינו הרעות וכך לזכות להידבק בהשי"ת ובתלמידי החכמים.
♦ ♦ ♦