הבה"ח יצחק פרץ
מכסיקו

בעניין אמירת התכבדו מכובדים

מקור הענין
איתא בגמרא ברכות (ס:): הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלקי ישראל הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם. אמר אביי, לא לימא אינש הכי דלמא שבקי ליה ואזלי. אלא, לימא שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי המתינו לי, עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם. ע"כ. ופרש"י: התכבדו: אל המלאכים המלוים אותו הוא אומר שנאמר כי מלאכיו יצוה לך.
ובתלמוד ירושלמי איתא (פ"ט ה"ד): נכנס לבית הכסא מברך שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו, בכניסתו מהו אומר, כבוד לכם המכובדים משרתי קודש דרך ארץ הוא פנו דרך ברוך האל הכבוד. עכ"ל.[1]
וכן איתא במסכת דרך ארץ רבה (פי"א הט"ו): הנכנס לבית הכסא אומר: התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלקינו ועמדו במקומכם והזהרו (גירסת הגר"א: ועזרוני ושמרוני וסמכוני והמתינו) עזרוני שמרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שזה דרכן של בני אדם. עכ"ל.
וכ"ה במסכת כלה רבתי (פ"י): מידי דדרך ארץ קתני, דברכות לא קתני, אלא הא דתנן לסוף פרקא, הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו, ואמאי התם לאו ברכה היא, דאמר מר, היה מתעטף בטלית המצויצת מניחו ברקן זוית ואינו (צ"ל: וצריך לומר אשר יצר) צריך לומר אשר יצר למה לי איידי דתאנו הא תני הא.[2]
ביאור הגרח"ק זצ"ל: מידי דד"א קתני: איך יתנהג בפשיטת בגדיו דהוא מידי דצניעותא וד"א אבל מילי דברכות לא קתני הכא. לסוף פרקא: דא"ר (דרך ארץ רבה). אומר התכבדו מכובדים: וקס"ד דתפילה היא הא תניא נמי מידי דברכות. התם לאו ברכה היא: אלא אומר כן למלאכים המלוים אותו התכבדו כו' שמבקשם שימתינו לו עד שיצא. דאמר מר: וההיא דאמר מר דתני התם הי' מתעטף ולפנינו ליתא. וצריך לומר אשר יצר: כצ"ל ביציאתו מבית הכסא. איידי דתאני הא: שיאמר התכבדו תני נמי שיאמר אשר יצר. עכ"ל.
♦
דעות הראשונים
ודין זה של אמירת התכבדו מכובדים העתיקו אותו רוב רבותינו הראשונים בלי הוספות בעצם הדין (אמנם בנוסח יש שינויים רבים, עי' בסוף המאמר), והם: הרא"ש (שם), הרי"ף (דף קיח מדפי הרי"ף), רמב"ם (פ"ז מהל' תפלה ה"ה), ריב"ב (על הרי"ף שם), סידור רבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא (הובא בקובץ שיטות קמאי ברכות ס:), כלבו (הל' ברכות סי' פז), פסקי ריא"ז, אהל מועד (שער הברכות דרך שלישי), צידה לדרך (מאמר ראשון כלל שלישי פכ"ח), מאורות (ברכות שם, וכ"ה בס' מלחמת מצוה לבעל המאורות), פירוש התפלות לר"י בר יקר (הובא בקובץ שיטות קמאי שם), סידור רב סעדיה גאון, נמוקי יוסף, פסקי הרי"ד, ר"י הכהן מלוניל, ריבב"ן, מצוות זמניות (הל' ברכות שער ט), ראב"ן (סי' רב), ראבי"ה (סי' קמו), רא"ה, בה"ג (הל' ברכות), רוקח (סי' שדמ), ספר הפרדס (שער שמיני), ספר השולחן (הל' תפלה שער חמישי), רבינו ירוחם (ני"ג ח"ב), טור (סי' ג ס"א), פירוש רבינו סעיד בן דוד ן' עדני (הל' תפלה פ"ז ה"ה), בית נתן (עמ' 88, ועמ' 124), ריטב"א (פסקי הלכות ברכות עמ' 80), סדר רב עמרם גאון (עמ' 248), אגודה (ברכות אות רט), רבינו אליהו מלונדריש (בפסקיו עמ' קכו), רבינו מנוח (על הר"ם פ"ז מהל' תפלה ה"ה), ארחות חיים (הל' ברכות אות סג) בית הבחירה לרבינו המאירי (ברכות שם), סידור רבינו שלמה ברבי נתן (עמ' 138), ספר הפליאה (דף ל ע"ב, עמ' 68), ספר חסידים לבן אחותו של הרא"ש (עמ' יב), ספר הכוזרי (עמ' 56) רב נטרונאי גאון (בתשובות מהד' ברודי חאו"ח סי' א), פירוש על הפיוטים (עמ' 28).
וראיתי בשו"ת יצחק ירנן (ח"ב סי' יג) שכתב שגם המחזור ויטרי (עמ' 735) כתב להגיד נוסח זה. אמנם לענ"ד המחזור ויטרי לא נחשב שפסק כן, והרי הוא רק העתיק כל מסכת דרך ארץ ושם מובא דין זה. וצ"ע. וכעי"ז יש לומר על המנורת המאור שהעתיק את מסכת דרך ארץ ושם הביא דין זה. ולכאורה זו לא ראיה שסובר כן. [וכתב לי ע"ז דודי הגאון רבי משה פרץ נר"ו, וז"ל: קשה לומר שהראשונים יעתיקו בספרם את דברי הברייתא שאינה להלכה בלי להעיר ע"ז. ושאני הרב חיד"א שעשה זאת, שכתב כן בהדיא בהקדמתו. ומזה גם נראה שאין הדבר נפוץ. וגם הרב חיד"א הביא דברים שלא עיין בהם כראוי, ולא דברים שאינם להלכה]. ולענ"ד דברי במקומן עומדין.
והנה בספר הבתים (על הרמב"ם פ"ז מהל' תפלה ה"ה) כתב נוסח זה והוסיף: ויש מי שכתב שאין ראוי לומר ברכה זו אלא ירא שמים וחסיד ביותר אבל אדם אחר נראה כגאוה, ולא נתברר לי. עכ"ל. (ועי' בשו"ת וירא פנחס (ח"א עמ' תרעו) שכתב שלשון זה הוא בא לומר שלא נתבררה לו דעתו של היש מי שכתב ולא מסכים איתו, ולמעשה פוסק כהסתם דיש להגיד. והוסיף שם שאולי אילו מרן היה רואה הערה זו של ספר הבתים על דברי ר"ד אבודרהם היה חוזר בו).
וע"ע בספר המספיק (עמ' סג) שכתב ויש אומרים שאומר קודם כניסתו התכבדו מכובדים קדושים וכו'. עכ"ל. וצ"ע למה כתב בלשון ויש אומרים, והרי אביו הרמב"ם כתב דין זה בסתם. והעיר דודי הרב יוסף פרץ נר"ו דספר זה התגלה בשנים האחרונות, וא"כ אין לנו להפוך את ההלכה בגללו.
והנה המקור ליש מי שאומר שלא לאומרו, הוא באבודרהם (פ"ה ה"ה) שכתב: ובעת קומו, אם היה צריך לנקביו, אומר קודם שיכנס לבית הכסא ברחוק ד' אמות, התכבדו מכובדים קדושים, למלאכים המלוים אותו הוא אומר, דגרסינן בשבת רבי שילא אומר שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הם מעידים בו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, לצדדים קתני, אם אדם טוב הוא שומרין אותו ממש, ואם לא חזרה השמירה ראיה ועדות לשמור ולראות מעשיו של אדם ויגידו לבית דין הגדול. והוא אומר למלאכים אלו שאו כבוד לעצמיכם כי אינני כדאי לישא לכם כבוד. משרתי עליון, כלומר בשביל שירות השם אתם עמי שצוה אתכם ללוות אותי. תנו כבוד לאלקי ישראל, ומהו הכבוד, שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא כי כן דרכם של בני אדם. וכתוב בחדושי דב"ש שברכה[3] זו אין לברכה אלא ירא שמים וחסיד שהשכינה שרויה עליו אבל איניש אחרינה לא, משום דמיחזי כיוהרא. עכ"ל. [4]
♦
דעת מר"ן והרמ"א
והנה כתב מר"ן בבית יוסף (ג א): ובכניסתו לבית הכסא יאמר התכבדו מכובדים וכו': הכי איתא בסוף מסכת ברכות ופירש רש"י אלא המלאכים המלוים אותו הוא אומר שנאמר כי מלאכיו יצוה לך. וכתב ה"ר דוד אבודרהם בשם חידושי דב"ש שאין לומר זה אלא ירא שמים וחסיד שהשכינה שורה עליו אבל איניש אחרינא לא משום דמיחזי כיוהרא עד כאן, ונראה שמפני זה נתבטל מלאומרו כלל בדורות הללו. עכ"ל.
ובשלחן ערוך כתב: כשיכנס לבית הכסא יאמר התכבדו מכובדים וכו' ועכשיו לא נהגו לאומרו. עכ"ל.
וראים מזה דדעת מרן דלא לאומרו, אמנם העירו לי מלשון הבית יוסף נראה דהוא, רק בא למצוא זכות למנהג העולם שלא אומרים נוסח זה וכלשונו: ונראה שמפני זה נתבטל מלאומרו כלל בדורות הללו. אמנם הרוצה להחמיר י"ל דגם הוא יודה דתע"ב. (אמנם הגר"א נבנצל שליט"א כתב לי: לא משמע כן מהשו"ע. עכ"ל).
ובאמת מצינו במגיד מישרים (עמ' 306) שהמגיד הזהיר את מר"ן שיגיד התכבדו מכובדים לפני כניסתו לבית הכסא. ונראה דמר"ן כן היה אומרו משום דהוא כן ירא שמים וחסיד אמנם לשאר העם פסק לא להגיד.
וכן הרמ"א העתיק את דברי מר"ן בבית יוסף כלשונו ממש - בדרכי משה הארוך.
♦
אם יש לסתם אדם מלאכים המלוים אותו
ראשית כל נביא את פרש"י בסוגייתנו שכתב: אל המלאכים המלוים אותו הוא אומר שנאמר כי מלאכיו יצוה לך. עכ"ל. כלומר שאמירת התכבדו מכובדים אומרים אותה למלאכים שמלוים את האדם.
ונביא כאן את דברי האבודרהם שכתב מקור לדברי רש"י שמלאכים מלוים אותנו, וז"ל: גרסינן בשבת רבי שילא אומר שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הם מעידים בו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, לצדדים קתני, אם אדם טוב הוא שומרין אותו ממש, ואם לא חזרה השמירה ראיה ועדות לשמור ולראות מעשיו של אדם ויגידו לבית דין הגדול. והוא אומר למלאכים אלו שאו כבוד לעצמיכם כי אינני כדאי לישא לכם כבוד. משרתי עליון, כלומר בשביל שירות השם אתם עמי שצוה אתכם ללוות אותי. עכ"ל.
וכעין זה איתא בתענית (יא א): דבי רבי שילא אמרי שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך. ע"כ. וכ"ה בחגיגה (טז א) בשם ר' זריקא. ונביא כאן בשלימות את הגמרא שהביא ר"ד אבודרהם, בשבת (קיט ב): אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר. תניא ר' יוסי בר יהודה אומר, שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו מלאך רע אומר, יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמר בעל כרחו. ע"כ. (ומנהג החתם סופר היה לא לומר שלום עליכם בליל שב"ק משום זה, וכמש"כ בשו"ת שבט הלוי ח"א סי' רה). ובמדרש תנחומא (סו"פ משפטים): "הנה אנכי שלח מלאך", זה שאמר הכתוב: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך". עשה אדם מצוה אחת, מוסרים לו מלאך אחד, עשה שתי מצות, מוסרין לו שני מלאכים, עשה כל המצות, מוסרים לו מלאכים הרבה, שנאמר "כי מלאכיו יצוה לך. ומי הן המלאכים. אלו שמשמרין אותו מן המזיקין שנאמר: יפל מצדך אלף ורבבה מימינך... אמר רבי יהושע בן לוי, מהו יפל מצדך אלף. הקב"ה מוסר לכל אחד ואחד מישראל רבוא ואלף מלאכים. ע"כ. וע"ע בתנחומא (ויצא ג). ובתנא דבי אליהו רבה (פר' יח).
ומכל זה נראה לכאורה שיש לאדם מלאכים המלוים אותו בכל זמן ועת, - אמנם יש לעיין מי הם המלאכים האלו, ומה תפקידם. והנה, עיין בשו"ת יצחק ירנן (ח"א סי' יג) שכתב שע"פ פירוש רבינו חננאל בתענית נרא' דאה"נ דאפשר להגיד עליהם התכבדו - (ועוד נראה דגם לפי רש"י, משום דהוא הביא ראיה שיש מלאכים המלוין לו לאדם מהפסוק כי מלאכיו יצוה לך, ועי' בתנחומא הנ"ל שמשם למד מה שלמד. וא"כ דברי רש"י מכוונים למלאכים ההם, ואפשר לומר התכבדו עליהם, ובפשטות גם לפי האבודרהם הנ"ל אפשר לומר נוסח זה עליהם, וכן מדברי ספר מלחמת מצוה לבעל המאורות הנ"ל, והנימוקי יוסף, ופסקי הרי"ד, ר"י מלוניל, ריבב"ן, הרא"ה), ע"פ הזוהר ששני המלאכים האלו הם יצר הטוב ויצר הרע, ואם אלו הן, לכאורה בהן לא צריך להגיד התכבדו מכובדים, משום שהם נכנס עם הבן אדם לכל מקום לעשות תפקידם. אמנם עי' בשו"ת לב חיים ח"א סי' סא, שכתב דאולי נוסף מהיצר הטוב והיצר הרע יש עוד שני מלאכים.
וכתב הברכי יוסף (ג א): ראיתי בתשובה כ"י לחד מקמי"ה מרבנן קשישאי הרב מהר"ר יחיאל קשטלץ וכתוב בה פרט השנה שנת השי"ג אשר הפליא לתמוה על מרן וז"ל הרב יצ"ו דב"ש מצא ונראה לו שלכך נתבטל בדורנו לפי שאין השכינה ומלאכים מתהלכים עם ע"ה וא"כ לא יסדר שלחנו בע"ש ומטתו ששני מלאכים וכו' וילך בקומה זקופה וגילוי הראש שאין שכינה על ראשם אלו הדברים הם למס מרעהו חסד ויראת שקי וכו' לכן אכול דב"ש לא טוב ועוד מי נכנס עם כל הדור בבה"כ להכריע בעדותו כל חכמי ישראל והפסקנים עכ"ל ועמו הסליח' דהטיח דברים כלפי הקדוש מרן זצ"ל וזו אינה צריכה לפנים שודאי קים ליה למרן שנתבטל מלאומרו וגם מור"ם בדרכי משה כתב כן ויש לחלק בין זו ובין הנך דמייתי, ומהר"ר יעב"ץ כתב בסידורו דהשם דרכיו ודעותיו רשאי לאומרו ונכון הדבר, וכן דעת האר"י והיינו דוקא בדברא כאתרא דשכיחי מזיקין משא"כ בעיר. עכ"ל. (וע"ע בשו"ת לב חיים ח"א סי' סא במה שכתב לענות ע"ד).
ועי' במחזיק ברכה (ג א) שכתב: כתב בספר מקור חיים להרב המקובל מהר"ח הכהן דודאי המלאכים שומרים אותנו, רק נהגו שלא לאומרו דמיחזי כרמות רוחא. ע"כ. (ועי' בשו"ת לב חיים הנ"ל שהשיב ע"ד).
ועי' בשו"ת שלמת חיים (ח"א סי' יא) שנשאל: במ"ש בשו"ע או"ח ריש סי' ג לענין 'התכבדו מכובדים' דעכשיו לא נהגו לאומרו והטעם דאין אנו מוחזקין לחשובים שילוום המלאכים ויש לציין דבליל שבת דמבואר שבת קיט ב דשני מלאכי השרת מלוין לו לאדם מביהכ"נ לביתו נמצא דאז ליכא הטעם שלא לומר 'התכבדו' המבואר בברכות ס ב.
תשובה: 'התכבדו' לא תיקנו אלא למי שכל היום מלוים אותו ואנחנו אין אנו בגדר זה אבל המלאכים המצווים ללוות בעש"ק פשיטא שלא ילווהו לביהכ"ס כי גם הם יודעים מה שמוטל עליהם לעשות ואם ילווהו שמצווים בכך בער"ש מה איכפת ליה. עכ"ל.
והעיר על דבריו בשו"ת יביע אומר (ח"ט סי' צה אות ב) והביא את השאלה והתשובה הנ"ל, ודברי מר"ן החיד"א בברכי יוסף, והוסיף: והניף ידו שנית במחזיק ברכה שע"פ דברי האר"י והמקובלים יש לאומרו גם בזמן הזה ומועיל להעביר ממנו רוח הטומאה והרהורים רעים וכו'. ע"ש. וע"ע להגר"ח פלאגי בשו"ת לב חיים ח"א סי' סא שהעיר ג"כ מתענית, וחגיגה שני מלאכי השרת מלויים לאדם מעידים עליו וע"ש ובזה לא שייך תירוצו של הרב. וכן העלה בארצות החיים שיש לאומרו גם בזה"ז. והוכיח מההיא דתענית הנ"ל. ובס' עוד יוסף חי כתב לתרץ הקושיא מההיא דשבת הנ"ל וסיים דמ"מ ביוהכ"פ שישראל דומים למלאכי השרת יוכל האדם לומר התכבדו מכובדים וכו'. ע"ש.
והגרי"ח בעוד יוסף חי (ויצא אות ד) כתב: הנה אע"פ שהגאון חיד"א בברכי יוסף אסר, הנה חזר בו בספר מחזיק ברכה והתיר, ושם כתב הטענה שטען הרב בתשובה כת"י שהביאו ברכי יוסף ממה שמצינו לרבותינו ז"ל שאמרו בערב שבת לעת ערב שני מלאכי השרת מלוין את האדם מבית הכנסת לביתו ולכך יסד שלחנו וכו' ולפי דברי הרב דוד אבודרהם ז"ל לא יסדר האדם בזמן הזה שלחנו ומטתו מחמת מלאכים המלוים וכו'. וכתב הרב הנזכר במנחת אהרן: נראה בעיני דדברי הרב בתשובה כתב יד צדקו מזהב ומפז רב, דהרי עינינו הראות לעם בני ישראל שכלם שוים לטובה מאמינים בני מאמינים שמלאכי השרת מלוים לאדם בליל שבת לביתו ולפיכך בבואם משמיעים קול בשירה וזמרה למלאכי השרת ואומרים להם שלום עליכם מלאכי השרת וכו' בואכם לשלום וכופלים כן שלש פעמים ודבר זה אמאי לא בטלוהו בדורות אלו וכו' וכ"ש שהאדם כשהולך לבית הכסא אינו משמיע קולו לאחרים ובליל שבת קדש אומר אותו אפילו ברבים ולא נמצא מי שמחה בזה ומה נשתנה התכבדו מכבדים או היה ראוי לבטל שניהם או לקים שניהם עד כאן דבריו.
ואנא עבדא אמינא: זו הטענה שטענו הרבנים הנזכרים אינה טענה כלל דהתם בליל שבת דמלאכי השרת מלוין את האדם מבית הכנסת לביתו לאו בשביל כבודו באים אלא בשביל כבוד הקדוש של שבת הם באים כדרך שאמרו רבותינו ז"ל דאליהו זכור לטוב יבא בכל מצות המילה הילכך מכינים לו כסא אצל המילה ואומר המוהל קדם שמל זה הכסא של אליהו הנביא מלאך הברית זכור לטוב ובודאי התם אינו בא בשביל כבוד אבי הבן או המוהל אלא בשביל כבוד המצוה של המילה וכן כאן אין מלאכי השרת באים עמו ללוותו לביתו בשביל כבודו אלא בשביל מצות הקדוש שבא לעשות בביתו הם באים ואחר הקדוש הם יוצאים מה שאין כו בענין התכבדו מכבדים המלאכי השרת מלווים אותו לשמרו ובעבורו הם באים ובודאי אם בזמן הזה יאמר האדם כן לחשוב עצמו כחסידים הראשונים שמתקים בהם הפסוק כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך מחזי כיוהרא. ואפשר לומר דמה שכתב הברכי יוסף ז"ל שיש לחלק בין זו ובין אינך דמייתי זהו החילוק שעלה בדעתו. ע"כ.
וע"ע בערוך השלחן שגם כתב דודאי דיש לנו מלאכים מלוין אותנו. וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סי' יד) שכתב דדב"ש המובא באבודרהם כוונתו דבאדם שלא מוחזק כירא שמים המלאכים המלוין אותו לא באים לשמור עליו אלא להעיד עליו, ואם באים להעיד עליו, איך יגיד להם שמרוני שמרוני וכו'. ע"כ. וכעת מצאתי דדברים אלו כבר הביאם מהר"ח פלאגי בשו"ת לב חיים הנ"ל. וכעת ראיתי שהגר"ח פלאגי בהמשך דבריו תירץ קושיא זו. ע"ש. ועי' היטב בס' ויוסף עוד דוד (עמ' 158) במש"כ ליישב את קושיית הציץ אליעזר.
וכעת מצאתי דגם המלבי"ם בארצות החיים שאל מגמרות אלו לדברי רד"א, והסיק דיש לאומרו. והדעת תורה (שוודרן) הקשה מהענין שעונים אמן בשביל המלאכים, והסיק דיש לאומרו.
אמנם אחרי כתבי כל זאת ראיתי לב"ח שכתב: ועכשיו לא נהגו לאומרו, דאין אנו מחזיקין עצמינו ליראי שמים שמלאכין מלוין אותנו. עכ"ל. ודבריו צריכים עיון דהרי ראינו כבר בראיות ברורות דודאי מלאכים מלוין אותנו. וכעת מצאתי שכדבריו כתב גם הט"ז. ועיין בביאור הגר"א דציין לדברי הט"ז, ונראה דציין משום דגם הוא מסכים בטעמו. וכעת ראיתי שכן כתב המשנה ברורה שאין אנו מחזיקין עצמינו שמלאכין מלוין אותנו. וכ"כ בשו"ע רבינו זלמן. והכף החיים סופר ציין לדבריהם בזה, ונראה דגם הוא הסכים. וכן נראה מדברי הדעת תורה. וצע"ג.
ומכל זה נראה ברור דיש לכל אחד מלאכים המלוים אותו גם בזמה"ז, ויל"ע למה הב"ח וסייעתו כתבו לא כן, וצע"ג.
וראיתי לרבים וטובים שדנו בדעת האר"י הקדוש בענין זה, ולמסקנא נראה דגם ע"פ הקבלה יש לאומרו, עי' שו"ת יצחק ירנן, שו"ת וירא פנחס ועוד רבים. ועי' באורך במאמרו של ר"י מזרחי שכתב דדעת האר"י והקבלה דלא להגיד. והבוחר יבחר. וע"ע בזה בספר ויוסף עוד דוד (פר' ויצא), ובס' דברי שלום (ח"ג בקונטרס מיוחד ע"ז), ובספר זכרון ויען שמואל (ח"ה סי' כו), שו"ת וירא פנחס (סי' יז), ס' מעט דב"ש (ח"ב סי' א).
ועוד יש נידון אצל רבים מרבותינו הפוסקים אם יש חשש יוהרא בדבר, ולענ"ד הדלה יש לומר כדעת רבים מרבותינו האחרונים שאין חשש יוהרא בדבר שהוא בצנעא ולא ניכר, עי' ע"ז באורך בשו"ת וירא פנחס בורטשוילי. ודודי הגאון רבי משה פרץ נר"ו ציין לי בזה סיוע לדברים הנ"ל משו"ת יוסף לקח – מלאכי (ח"א סי' ג). ע"ש.
♦
אם אין בזה חשש משום בקשה מהמלאכים
הנה ראיתי שרבותינו הפוסקים התקשו בסוגיא דידן, איך נוסח זה אנו אומרים אותו למלאכים, והרי איתא בירושלמי ברכות (פ"ט): אם בא על אדם צרה, לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד, הה"ד כל אשר יקרא בשם השם ימלט. ע"כ. וכ"ה בילקוט שמעוני (ואתחנן רמז תתכה). וכ"ה במדרש תהלים (פ"ד). וכ"ה במשנת רבי אליעזר (פי"א אות כא).
ודברי הירושלמי הנ"ל נפסקו בספרי הראשונים הלא הם: הארחות חיים מלוניל (הל' ק"ש אות יט), המאירי (סנהדרין לח), ועוד.
והנה בענין בקשה מהמלאכים דברו רבים וגם טובים, ואציין לכמה ספרים שכבר סכמו היטב את הסוגיא. עי' בשו"ת בנין אבי (ח"א סי' לו), ובס' שביבי אש (מועדים א סי' ה), ובס' אדמת קודש (פרק לט), ועוד רבים האריכו בזה, ואכמ"ל.
וקושיא זו הוקשתה ע"י אחד מרבותינו הראשונים, הוא ניהו מר בעל הספר המאורות על הש"ס, בתשובה מספר מלחמת מצוה (הובא בקובץ שיטות קמאי ברכות ס ע"ב), וכתב דאין זה בדרך תפלה אלא בדרך הודעה שלא ילכו והוא עוד מעט חוזר, אבל כתב שם דאה"נ מי שמתפלל אליהם ואינו ראוי יכול לקבל היזק מזה. ע"ש. [אמנם עיין במסכת כלה רבתי (פ"י) שהתכבדו זה תפלה].
והראני דודי הרב יוסף פרץ נר"ו בפירוש התפלות לר"י בר יקר שגם תירץ קושיא זו, שכתב משרתי עליון: בשביל שירות השם אתם עמי. ע"כ. וכן הראני בספר מגדל דוד לבעל ספר הבתים (חלק מצוה, עשה יג, עמ' צא), שכתב שנוסח זה אנו אומרים אותו כדי שאנו נתעורר להבין שיש לנו קשר עם העליונים.
ועוד כתב דודי הנ"ל, דלפי"ד רבינו מנוח בפירושו לרמב"ם שכתב: למלאכים, אלו הכחות השכליות. אין קושיא כלל. ע"כ. ועוד נ"ל דא"כ גם לפירוש רבינו סעיד בן דוד אלעדני על הרמב"ם אין קושיא, משום דהוא כתב דהכוונה היא לדברי תורה, שאנו מבקשים מהם שישארו בחוץ, משום דאסור להרהר בד"ת בבית הכסא.
וע"ע במור וקציעה (ריש סי' ג) שגם הקשה קושיא זו מעצמו, ותירץ, דכיון דכתב משרתי עליון, תלה הגדולה בבעליה ולכן אין בעיה. והבי"ד בשו"ת לב חיים פלאגי (ח"א ס"ס סא), אמנם כתב שם דלא צריך להגיע לכל זה, ותירץ דכיון דהפירוש של משרתי עליון הוא, בשביל שירות ה' אתם עמי, נרא' דאין זה בקשה מהמלאכים אלא הכל בא מכחו של הקב"ה שהוא צוה עליהם שיבואו ללוות את האדם, וא"כ אין בעיה. ובהשמטות לספר הנ"ל הוסיף מהר"ח פלאגי דמהירושלמי משמע דאין בזה איסור כלל, אלא כל הענין בא להורות לנו חסדו של הקב"ה, שאין אנו נצרכים לבקש מהמלאכים אלא הכל הוא נותן לנו ישירות.
וכעת מצאתי בפתח הדביר (ריש סי' ג) שהביא את קושיית המו"ק ותירץ דכיון דהוא מבקש מהם משהו שהם כבר מצווים לעשותו, לית לן בה.
ולכן מכל הני תירוצים נראה ברור דאין שום חשש בדבר מצד זה, וביותר דכמעט כל רבותינו הראשונים גרסו נוסח זה, ולא ערערו עליו.
♦
דעות האחרונים ופוסקי דורנו
והנה רבים מרבותינו האחרונים פסקו דיש לאומרו או דאפשר לאומרו בזמה"ז, והם: שו"ת לב חיים פלאגי (א סא), חסד לאלפים (ריש סי' ג), כף החיים סופר (ריש סי' ג), מלבי"ם (ארצות החיים סי' ג), ברכי יוסף (ג א), שערי תשובה (ג' א), יפה ללב (ח"א סי' ג אות ד), שלחן הטהור מקאמרנא (ריש סי' ג), ספר המחלוקת (הל' תפלה קי), פתח הדביר (סי' ג), דעת תורה (סי' ג, יו"ד רמו), פי' בעל הספר חרדים (על הירושלמי הנ"ל), פני משה (על הירושלמי הנ"ל), מנחת אהרן פארדו (סי' ג), והמגן גיבורים (אלף המגן ריש סי' ג), שו"ת רבי עקיבא יוסף (או"ח ב ב), ועוד רבים.
וכן פסק לדינא מופת דורינו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת יביע אומר (ח"ט סי' צה אות ב). והבי"ד בנו הראשל"צ הגר"י יוסף בספר ילקוט יוסף, ובספר שלחן המערכת. אלא שלמעשה כתב שעדיף שלא לאומרו מטעם יוהרא.
וע"ע לדברי מו"ר זקני עט"ר מרן הגאון כמוה"ר רבי מיכאל פרץ שליט"א בשו"ע אהלי שם (ריש סי' ג), שכתב דדעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד.
וכן פסק בשו"ת יצחק ירנן (ח"א סי' יג), ובשו"ת וירא פנחס (ח"א סי' יז), וכ"כ בספר ביאורים ובירורים באורח חיים (ח"א סי' ג), ובשו"ת קציני ארץ (עמ' ד אות טו), ובשו"ת מגיד תשובה (ח"א סי' ו עמ' לג), ובספר באר משה (ריש סי' ג) לרבינו משה כלפון הכהן, ובשו"ת מחקרי ארץ (ח"ב סי' ב), ובס' נתיבי עם (סי' ג), לב צדיק (ח"א עמ' קמ). וכן דעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספר פשט בעיון (ברכות ס) דיש לאומרו בנוסח מקוצר. וכן מצאתי למרן רה"י הגראי"ל שטינמן זצ"ל (מאחורי הפרגוד עמ' 124) שאמר שבליל שב"ק אפשר לאומרו. וכן נראה מהספר שיחת יצחק בצרי (בראשית ח"ג פרשת וישלח), וכ"ה בשו"ת יוסף לקח (ח"ב סי' ב), וכן דעת עוד רבים מגדולי דורינו שליט"א וזצוק"ל.
וכעת כתב לי בזה הגאון רבי חיים יוסף דוד וייס שליט"א בעל הויען דוד ושא"ס, וז"ל: א"כ הבחור היקר, כמר יצחק פרץ נ"י, אחדש"ה, במה ששאל אודות אמירת התכבדו מכובדים, שכתב בשו"ע (ריש סימן ג') דעכשיו לא נהגו לאומרו, ושאל אם אפשר להחמיר ולאמרו, וכן מתי אומרים אותו.
א, תשובה: בספר מנהגי חת"ס (פ"ד אות י"ד), דפיוט שלום עליכם לא היה אומר, ובליקוטי חב"ח (אות ס"ט) דמהאי טעמא אין אומרים התכבדו מכובדים, ולפי"ז אנו ששרים שלום עליכם, היינו צריכים לומר התכבדו, (אך י"ל דבליל ש"ק שאני, שגם אומרים בואי כלה בואי כלה (בבא קמא דף ל"ב ע"ב), וגם אין מזה הכרח שמלוים לו לאדם).
ב, והנה במור וקציעה (סימן ג') האריך בזה מאד, וכתב דבביה"כ שבעיר אין צורך לאמרו, ולפי דבריו, גם רק אם נכנס בביה"כ שבשדה יש לאמרו, עיי"ש היטב, והפסיקו לאמרו כלל, ואמנם אין נוהגין כוותיה, ועכ"פ לדעתי האומרו בצינעה, דלית ביה משום יוהרא, ליכא איסורא. והנני דו"ש וכט"ס, חיים יוסף דוד ווייס. עכ"ל.
♦
מנהג יהודי מרוקו בענין זה
הנה בענין מה היה המנהג הקדום בזה, במדינת מרוקו, ובפרט בעיר ואם בישראל מראכאש יע"א, קבלתי תשובה מהגאון רבי משה חיים סוויסה נר"ו מח"ס עטרת אבות ושא"ס. ובענין פרט זה כתב לי: ובאשר לדעת רבותינו חכמי המערב, הרי שבספר קיצור שלחן ערוך [טולידאנו] בהלכות בית הכסא (סימן ה) לא הזכיר עניין זה כלל. וכך גם רבי ברוך אברהם טולידאנו בספרו הלכה ברינה (סימן ג) לא הזכיר מעניין זה. ולא מצאתי שהזכירו עניין זה גם בשאר ספרי המנהגים. אולם לא ניתן לקבוע מנהג ברור בזה, כי רבותינו חכמי המערב נ"ע לא הרבו לכתוב בענייני אורח חיים, והשאלות שהגיעו לפתחם היו בעיקר בענייני גיטין וכיוצא. אך בכך ששני ספרי קיצורי הלכות לא הזכירו הלכה זו, משמע לכאורה שאכן לא נהגו. ובפרט שידוע כי אבותינו הנהיגו עצמם מידת הענווה ביותר, כך שלדוגמה לא הניחו תפילין דרבינו תם[5] מפני שמרן השלחן ערוך הזכיר שלא יניחם אלא מי שהוא מפורסם בחסידות, ולא ראו בעצמם כמי שעונים על הגדרה זו. וניתן לומר זאת גם בנידוננו, שכתב האבודרהם שלא יברך אלא ירא שמים וחסיד, שאולי ראו אבותינו בעצמם כמי שאינם ראויים לכך. ע"כ.
וכעי"ז כתב לי הגאון רבי מרדכי לבהר נר"ו מח"ס מגן אבות ושא"ס, וזהו לשון מכתבו אלי: בס"ד, ליל הושע"ר, התשפ"ד
לכבוד חו"ב הבה"ח כה"ר יצחק פרץ נר"ו, קיבלתי שאלתך אודות אמירת "התכבדו מכובדים" שככה"נ לדעתך, זה היה מנהג הקדום במרוקו, ורק הפסיק בדור האחרון. ומובא בספרים הקדמונים של מרוקו.
והנה, מקור להלכה זו, כתב הטור בס' ג' "ובכניסתו לבית הכסא יאמר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בנ"א. וכן יאמר בכל פעם ופעם שיכנס". וזה ע"פ הגמ' בברכות דף ס: ובב"י הביא מהרד"א בשם חידושי רב"ש שאין לומד זה אלא ירא שמים וחסיד שהשכינה שורה עליו אבל איניש אחריני לא. ע"כ. וכך בשו"ע "ועכשיו לא נהגו לאומרו". ובמטה יהודה (ו-א) כתב דכיון דנתבטל בדורות הללו, לדברי מרן אין לחלק בין בני אדם, ומי שיבוא לאומרו איכא חששא טפי. וע"ע בלב חיים (ח"א ס' סא) וכ"כ בלבוש דיש חשש איסור באמירתו משום יוהרא.
והנה בספר מקור חיים מהר"ח כהן, תלמידו של המהרח"ו ביאר שאין הכוונה שלא נמצא עם האדם מלאכים, שהרי נאמר כי מלאכיו יצוה לך וכו' ולא סגי בלא"ה, אמנם כדי שלא ימצא באדם רמות רוחא לכן אין לאומרו. ובמח"ב למרן החיד"א הביא דבריו, והוסיף בשם המצת שימורים שיש לאומרו היפך דברי הרד"א. כי הוא טוב לאומרם כדי להעביר רוח הטומאה, ויהיה לבו פתוח תמיד לד"ת ללמוד אותה בקדושה וטהרה. וכן בספר אור צדיקים כתב דחידש האר"י לאומרו. ובזה ינצל מהרהורי ד"ת בבית הכסא. ויש אריכות בפוסקים בכ"ז, ואין כאן מקום האסף. ושאלתך האם נהגו כן במערב הפנימי.
והנה, הגם שהבאת ספרים וסידורים שהזכירו זאת, חקרתי ודרשתי וכפי קוצר השגתי לא שמעתי וראיתי נוהגים כן, ובודאי לא היה מנהג ידוע ומפורסם. וכל כה"ג באנו לכלל ששמעתי ממרן הגריש"א זצ"ל דכל היכא שהמנהג לא ברור הדרינן לעיקרא דדינא. והנה, עיקר הדין כאן יש לדון לפי כללי רבותינו. שהרי מחד גיסא דעת מר"ן ברורה שאין לאומרו, וכנ"ל יש חשש יוהרא, ומאידך מדברי החיד"א וכן דעת החסד לאלפים, לב חיים, וכה"ח סופר (ס' ג' אות א) ובפרט ע"פ הפתחי תשובה (יו"ד רמ"ו י) שלא שייך יוהרא בדבר שאינו עושה לרבים. [ברם יש להעיר דרמות רוחא לדידיה שכתב מהר"ח כהן, עדיין שייך]. נר' דיש לאומרו כדעת האריז"ל. ואולי עפ"ז נמשכו הסידורים שהזכרתם (שאינם תח"י) אבל בדר"כ כל כה"ג לא קיבלנו דברי החיד"א במקום מר"ן. ובפרט שברוב הענינים נמשכנו אחרי דברי הרד"א. ובפרט שלא מצאנו בכתובים מחכמי המערב בזה. סתמן כפירושן שהעיקר כדברי מר"ן והפוסקים[6].
ואיברא, ראיתי בשו"ת דברי שלום (עפג'ין) ח"ג בקונ' עטרת מרדכי להג"ר מרדכי עטייה שליט"א (דף תקנב) עדות מגדולי המקובלים שגם לא נהגו לאומרו וביניהם הג"ר עובדיה הודאיה, רבי סלמאן מוצפי, רבי יצחק כדורי, רמי מרדכי שרעבי, והג"ר מרדכי אליהו זצ"ל גם לא נהג לאומרו אלא ביה"כ כדברי הרי"ח הטוב.
[וכמו"כ הגם שמדברי בעל היביע אומר ח"ט ס' צה אות ב' שיש לאומרו מכ"מ העיד בנו הגר"י יוסף שליט"א (שלחן המערכת מע' א, אות ג') שמעולם לא ראה אביו נוהג כן].
ע"כ אומר בטח שקשה לחדש מנהג זה לאומרו בדבר שלא מצאנו שקבעו רבותינו שבמערב דברים ברורים. והדרינן לדין ולנהוג עלמא. וציי"מ וימ"ן, מרדכי לבהר. עכ"ל.
אמנם דודי הגאון רבי יוסף פרץ נר"ו כתב לי אחרי שקרא כל תשובת הרב סוויסה, ולדעתו לא מוכרחין דבריו, דהרי הוא מצא בסדורי האריז"ל של מרוקו שכן נמצאת שם תפלה זו של התכבדו מכובדים, ומשמע שכן אמרו אותה, וצ"ע.
והרב יאיר דלויה נר"ו כתב לי דאף לא שמע מאביו ולא ראה שום מרוקאי שנוהג לומר התכבדו מכובדים.
♦
האם דוקא הנצרך לנקביו או גם הנכנס לבית הכסא מכל סיבה אומר נוסח זה
הנה כתב בסדר רב עמרם גאון: וכל שעה שאדם נצרך לנקביו ונכנס לבית הכסא, קודם כניסתו אומר, וכו'.
וכן משמע מדברי ספר אוהל מועד (שער הברכות דרך שלישי) שכתב: הנכנס לבית הכסא אע"פ שאינו נצרך אלא לקטנים, אומר התכבדו מכובדים. עכ"ל. ומשמע שדווקא לקטנים אבל אם נכנס לשום סיבה שלא לצרכיו אינו אומרו.
אמנם יש לעיין בלשון ספר השלחן (הל' תפלה שער חמישי), שכתב: וכל זמן שאדם נכנס לבית הכסא אומר, וכו'. וכ"כ הרמב"ם (פ"ז מהל' תפלה ה"ה).
וכעת נתעוררתי לדייק מלשון הגמרא (ברכות ס ע"ב) שכתוב: הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים וכו', כי נפיק אומר אשר יצר וכו' ע"כ. ונראה דיש ללמוד מהיציאה לכניסה, מה ביציאה לא מברך אא"כ עשה צרכיו, גם בכניסה אינו אומר אא"כ עומד לעשות צרכיו.
אמנם יש לעיין בזה משום דאין טעמם שוה, כי בכניסה אומר כדי שהמלאכים לא יברחו לו, וא"כ צריך לאומרו גם אם אינו נפנה, מכיון שהמלאכים לא איכפת להם מה הוא עושה, העיקר שהם לא יכולים להיכנס למקום זה. משא"כ ביציאה הוא מברך ומודה להשם על ניסי מערכות הגוף, וא"כ זאת מברך דוקא כשנפנה.
עוד חשבתי כעת להביא ראיה מהנוסח של הראשונים, שבסידור רבינו שלמה ברבי נתן (הסיג'ילמסי), גרס: עד שאעשה צרכי. ונראה מזה שדוקא בעושה צרכיו. וכן נראה מדברי הריא"ז, וס' הפרדס, והנימוקי יוסף, והריטב"א, שגרסו: עד שאכנס ואעשה צרכי. וכן נראה מס' הבתים שגרס: עד שאכנס ואצא ואעשה צרכי. וכן מהראב"ן שגרס: אעשה צרכיי. וכעי"ז יש לומר בדעת הרוקח, שגרס: שכן דרך בני אדם להסך רגליהם. וכן יש לדייק מלשון ספר בית נתן (עמ' 88) שגרס: עד שאכנס ואפנה ואצא.
ודומה לזה יש לדייק מפירוש התפלות לר"י בר יקר, שכתב: משרתי עליון, למלאכים מדבר. ר"ל בשביל שירות השם אתם עמי, לכך יש להיות זהיר בכבודכם ולהודיעכם שאני צריך לנקבי. עכ"ל. אמנם על דבריו אפשר לומר דלאו דוקא צריך לנקביו, אלא להודיעם שרוצה להיכנס למקום שהם לא נכנסים. ומשא"כ בראיות הנ"ל שהן בגוף הנוסח, מה שייך לומר נוסח שבו אומר דברי שקר, והרי אינו רוצה לעשות צרכיו.
ואחרי כתבי כל זאת מצאתי באבודרהם שכתב: ובעת קומו אם הוא צריך לנקביו אומר קודם שיכנס לבית הכסא בריחוק ד' אמות, התכבדו מכובדים וכו'. ונראה דמדבריו יש לדייק שדוקא בצריך לנקביו, אפי' שאפשר לומר דכשגרא דלישנא דיבר.
וכעת מצאתי בפרישה (ריש סי' ג) שכתב: וכן עזרוני עזרוני, הוא גם כן על דרך זה, עזרוני בעשיית צרכי שלא אבוא לידי הזיק, שיפתחו ויסתמו נקבי כראוי, שודאי צריך עזר גדול לזה. ע"כ. ונראה להדיא דלדעתו לפחות חלק מהבקשה נסוב דוקא על עשיית הצרכים.
וע"ע בערוך השלחן (ריש סי' ג) שכתב: ולכן צוו חז"ל בברכות כשצריך ליכנס לבית הכסא, וכו'. ומפורש כתב דדוקא כשצריך, ונראה דהכוונה כשצריך לעשות צרכיו.
אמנם מצאתי בפירוש רבי סעיד בן דוד אלעדני על הרמב"ם, שכתב שהכוונה באמירת התכבדו מכובדים היא לדברי תורה שאנו מבקשים מהם שלא יכנסו איתנו למקום הטנופת, וא"כ לכאורה גם בלי עשיית הצרכים נצטרך לאמר נוסח זה. וכ"ה לפירוש רבינו מנוח שכתב שהם הכחות השכליות.
ולשון המהר"ם בהגהותיו למרדכי קטן (ברכות שם, הובא בהגהות על הסמ"ק מצוריך ח"א עמ' של) שכתב: הנכנס לצרכו אומר, וכו'. משמע שודקא הנכנס לצרכיו, אומר.
וכן מצאתי במנורת המאור – אלנאקוה (ח"ג עמ' 467) שגרס: המתינו לי עד שאכנס ואעשה צרכי.
וכעת נתעוררתי לומר דאולי מכל הגרסאות יש להביא ראיה דדוקא בנכנס להפנות, משום דאומרים: שכן דרכן של בני אדם. והכוונה בזה היא לעשיית הצרכים, וא"כ ודאי שלא נגיד את זה אלא רק כשנכנס להפנות.
אמנם אפשר לדחות ולומר דאת הנוסח תקנו בעיקר על מה שנכנס להפנות, אבל אה"נ שגם אם נכנס לשום צורך צריך לאומרו, אלא שלא לזה נתקן, ולכן הנוסח הוא לעשיית הצרכים, אמנם בכל הנכנס לכל דבר יש עליו לאומרו. ואם זו סברא נכונה, אז יש לדחות את כל הראיות של הנוסחאות באמירה זו.
וכששאלתי בזה הגאון רבי אביגדר נבנצל שליט"א אם אמירת הנוסח הוא גם בכניסה לבית הכסא לכל דבר, או רק להתפנות, וענה לי: רק להתפנות. עכ"ל. וכששאלתיו לטעמו ענה לי: שרק על זה שייך שכן דרכם של בני אדם. עכ"ל.
ולענ"ד למעשה במקרה שנכנס שלא לעשות צרכיו נראה דשב ואל תעשה עדיף, ואין צורך לאומרו, דהרי כל האמירה של נוסח זה בזמן הזה היא לחומרא, דהרי מרן כתב למצוא זכות למקילין ובודאי יש אילן גדול על מי לסמוך. ובנידו"ד אפשר לצרף עוד כמה ספקות להקל: א. דברי היעב"ץ במו"ק דדוקא בביה"כ של השדה אבל בעיר לא. ב. אולי דוקא בנכנס לגדולים אבל לקטנים לא. ג. את"ל שגם לנכנס לקטנים אומר, אולי דוקא לעשיית הצרכים, אבל לדבר אחר, לא. וכן הסכים אתי לדינא דודי הגאון רבי יוסף פרץ שליט"א בעל הפריו יתן ושא"ס, דרק כשנכנס לעשיית צרכיו צריך לאומרו.
♦
אי אומרים אותו רק בנכנס לגדולים או גם בקטנים
הנה כתב האוהל מועד (שער הברכות דרך שלישי): הנכנס לבית הכסא אע"פ שאינו צריך אלא לקטנים אומר, וכו'.
ודודי הגאון רבי יוסף פרץ נר"ו כתב: אבל ברוקח (סי' שד"מ) הביא גירסא כי כן דרכן של בני אדם להסך רגליהם. ועיין ביומא כח ע"א וברש"י ד"ה מיסך שלהסך היינו גדולים.
והסיק דודי הנ"ל: ולכאורה אפשר לפשוט דין זה מדין אשר יצר, שידועה מחלוקת הראשונים אם רק לגדולים או גם לקטנים. וקיי"ל שגם לקטנים, וה"ה כאן. ויש לעיין מה סובר הרוקח בדין אשר יצר. עכ"ד.
ולענ"ד נראה דיש לנו לצרף את הצד שאפי' שנכנס לדבר אחר צריך לאומרו, וביותר אחרי דברי האוהל מועד שהוא הראשון היחידי שכתב מפורש ע"ז ונקט דיש לאומרו, ודאי דטוב לאומרו גם בנכנס לקטנים. וכ"כ לי הגר"א נבנצל שליט"א: גם בקטנים. ומצאתי דנסתפק בזה בשו"ת רבבות אפרים (ח"א סי' טז).
♦
האם צריך לאומרו רחוק מהבית הכסא
הנה מצאתי באבודרהם שכתב: אומר קודם שיכנס לבית הכסא ברחוק ד' אמות, וכו'. וכ"כ במנורת המאור אלנקאוה (פרק המצוות). וכן מצאתי בדומה לזה בספר מצוות זמניות שכתב: הנכנס לבית הכסא יאמר קודם שיגיע שם מרחוק, וכו'. וכן ראיתי שפסק בשו"ת לב חיים (ח"א ס"ס סא). ואח"כ מצאתי בספר אור ההלכה (ח"א עמ' לג) שהביא את דברי הרש"ש בסידורו, וז"ל: קודם שיכנס לבית הכסא רחוק ממקום שיכלה הריח ד' אמות, וכו'.
אמנם לולי דמסתפינא אמינא, דכל זה היה בזמנם בבית הכסא שהיה ריח רע ולכן היו צריכים להתרחק ד' אמות, אמנם בזמננו דאין בו ריח רע, כל שהוא מחוץ לבית הכסא יכול לאומרו בשופי, וכן יש לדייק מדברי הרש"ש הנ"ל, ועוד דפרט זה לא הביאוהו רוב הראשונים והאחרונים, וצ"ע.
ועוד נתעוררתי לומר בזה תירוץ נפלא, דשלשת הראשונים שסוברים שצריך להתרחק כדי לאומרו, שהם האבודרהם, מצוות זמניות, ומנורת המאור, שלשתם גרסו את הענין של תנו כבוד לאלקי ישראל, וא"כ לדעתם שיש שם השם אה"נ שצריך להתרחק. משא"כ מי שאינו גורס כן, אין צריך להרחיק, ואפי' בבית הכסא של זמנם.
♦
הנוסח של התכבדו מכובדים
הנה כיון שראיתי שבכל ראשון וראשון יש נוסחה אחרת, אמרתי ללקט ולהביא לכאן ברכה, כל הנוסחאות שמצאתי מספרי חז"ל והראשונים כפי שהם בדפוסים המפורסמים, ופלא איך שכל ראשון כותב נוסחה אחרת.
תלמוד בבלי[7] (ברכות ס ע"ב): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלקי ישראל הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם. (אמר אביי, לא לימא אינש הכי דלמא שבקי ליה ואזלי. אלא, לימא) שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם.
תלמוד ירושלמי[8] (פ"ט ה"ד): כבוד לכם המכובדים משרתי קודש דרך ארץ הוא פנו דרך ברוך האל הכבוד.
מסכת דרך ארץ רבה (פי"א הט"ו): הנכנס לבית הכסא אומר: התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקינו ועמדו במקומכם והזהרו - (גירסת הגר"א: ועזרוני ושמרוני וסמכוני והמתינו) עזרוני שמרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא שזה דרכן של בני אדם.
גירסת המחזור ויטרי במסכת דרך ארץ הנ"ל (עמ' 339): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקינו ועמדו במקומכם והזהרו, עזרוני עזרוני, שמרוני שמרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שזה דרכן של בני אדם.
רמב"ם (פ"ז מהל' תפלה ה"ה): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עד שאכנס ואצא, כי זה דרכן של בני אדם.[9]
רא"ש (ברכות ס ע"ב, אות כב): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישראל, (שמרוני שמרוני), עזרוני עזרוני - [סמכוני סמכוני], והמתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכם של בני אדם.
טור (או"ח ג א): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.[10]
רי"ף (דף מד מדפי הרי"ף, עמ' קיח במהד' עוז והדר): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סכמוני סמכוני, והמתינו לי עד שאכנס ואצא, כי זה דרכן של בני אדם.
רבינו ירוחם (ני"ג ח"ב): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלדי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שזהו דרכן של בני אדם.
כלבו (הל' ברכות סי' פז): התכבדו מכובדי' קדושים משרתי עליון, ותנו כבוד לאלקינו, שמרוני, עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
ספר הבתים (הל' תפלה שער עשירי ס"א): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, עשו כבוד לאלקי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא ואעשה צרכי, שזה הוא דרכן של בני אדם.
פסקי ריא"ז (ברכות ס ע"ב): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לה' אלקיכם, שמרוני [והמתינו לי] עד שאכנס [ואעשה צרכי] ואצא, שזה דרכן של בני אדם.
צידה לדרך (מאמר ראשון כלל שלישי פכ"ח): התכבדו מכובדים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
ספר המאורות (ברכות ס ע"ב): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, עשו כבוד לאלקי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא שזה דרכן של בני אדם. (אמנם עיין בספר מלחמת מצוה שהביא נוסח שונה, אמנם אולי רק קיצר שם).
פירוש התפלות לר"י בר יקר: התכבדו מכובדים, משרתי עליון, שמרוני שמרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכך דרכן של בני אדם.
סידור רב סעדיה גאון: הכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, עמדו במקומכם והזהרו בי, שזו דרכן של בני אדם.
פסקי הרי"ד (ברכות ס ע"ב): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישר', שמרוני שמרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שזה דרכן של בני אדם.
ספר מצות זמניות (הל' ברכות שער ט'): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישראל, סמכוני סמכוני, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכם של בני אדם.
ראב"ן[11] (סי' רב): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו לו כבוד, והמתינו לי, עד שאכנס ואצא, ואעשה צרכיי, שכן דרך בני אדם.
ראבי"ה[12] (סי' קמו): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא, שזה דרכן של בני אדם. (ובירושלמי מסיים: ברוך [הקל] הכבוד).
חדושי הרא"ה (ברכות ס ע"ב): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, כי זה דרכן של בני אדם.
בה"ג (הל' ברכות): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקינו, עמדו במקומכם והזהרו בי, שזו היא דרכן של בני אדם.
ספר הרוקח (סי' שדמ): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי השמים, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי, עד שאכנס לבית הכסא ואצא משם, שדרך בני אדם להסך רגליהם.
ספר הפרדס לרבינו אשר (שער שמיני): התכבדו מכובדים [קדושים] משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישראל, שמרוני שמרוני, סייעוני סייעוני, המתינו לי המתינו לי, עד שאכנס ואעשה צרכי ואצא, כי כן דרכן של בני אדם.
ספר השלחן (הל' תפלה שער חמישי): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, עשו כבוד לי"י אלקי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, והמתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
ארחות חיים (הל' ברכות סי' סג): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקינו, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
סדר רב עמרם גאון: התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקינו, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, עד שאכנס ואצא, שזה דרכן של בני אדם.
ספר האגודה (ברכות ס ע"ב): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישראל, שמרוני, עזרוני, והמתינו לי עד שאכנס ואצא אליכם, שזהו דרכן של בני אדם.
פירושי רבינו אליהו מלונדריי"ש ופסקיו (עמ' 165): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, המתינו לי עד אכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
ספר חסידים תנינא (עמ' 29): התכבדו מלאכים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישראל, שומרוני שומרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
ספר הפליאה (עמ' 68): התכבדו מכובדי' קדושי' משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו המתינו, עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
נימוקי יוסף (ברכות ס ע"א): התכבדו מכובדים משרתי עליון, עשו כבוד לאלקי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני, והמתינו לי עד שאכנס ואעשה צרכי ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
הריטב"א (פסקי הלכות ממסכת ברכות עמ' 80): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקיכם, שמרוני שמרוני, עזרוני, והמתינו לי עד שאכנס ואעשה צרכי ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
מאירי (ברכות ס ע"ב): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עד שאכנס ואצא, שזהו דרכן של בני אדם.
סידור רבינו שלמה ברבי נתן (הסיג'ילמסי) (עמ' קכח): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקיכם, עמדו במקומכם, עזרוני עזרוני, שמרוני שמרוני, עד שאעשה צרכי, שזו דרכם של בני אדם.
אבודרהם (פ"ה ה"ה): התכבדו מכובדים קדושים, משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישראל, שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא, כי כן דרכם של בני אדם.
ספר בית נתן (עמ' 88): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, עשו כבוד לאלקי ישראל, המתינו לי המתינו לי, עד שאכנס ואפנה ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
להשלמת הענין, אמרתי לעצמי דטוב להביא כאן גם את הנוסחאות שהביאו האחרונים למסקנא.
חסד לאלפים – פאפו (ג א): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכם של בני אדם. ונוסח זה הובא גם בערוך השלחן (ריש סי' ג).
כף החיים - סופר (ג א): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, כי כן דרכם של בני אדם. (טור). וע"ע בזה באורך בשו"ת לב חיים (ח"א סי' ס).
סידור עמודי שמים להיעב"ץ: התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
סידור הרש"ש: התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלוקי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם.
מחזור כל השנה כפי מנהג איטאלייני (עמ' 29): התכבדו מכובדים התקדשו מקודשים קדושים טהורים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואעשה צרכי ואצא, שזו היא דרכן של בני אדם. וכ"ה במחזור כפי מנהגי ק"ק רומא (ח"א עמ' 4).
סידור האר"י ז"ל (סידור ר' שבתי מהדו"ח עמ' 26): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקינו, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם.
סדור האר"י ז"ל (קול יעקב, סידור ר' קאפיל עמ' 17): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקים, שמרוני, עזרוני, סמכוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שזה דרכן של בני אדם.
סידור האר"י ז"ל (לרבינו אשר עמ' יב): התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלקים, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא שזה דרכן של בני אדם.
ועי' בספר מחקרים בסידורי תימן (תפילת החול עמ' 155) שכתב: בכל סידורי תימן הקדומים, ואף במאוחרים שעד סוף המאה הי"ז, מופיע קטע זה, כמו כן מופיע קטע זה גם במחזור ארם צובא. בתכלאל הקדושם משנת רנ"ח - 1498, בשני תכאליל משנת רס"ח - 1508 (כת"י ברלין 103 ולונדון 711) אשר העתיקו ר' יוסף בן בניה הסופר המפורסם מצנעא, ואחיינו הדיין רבי אביגד בן דוד בן בנייה, משנת שע"ח, תכלאל משתא שבזי, משנת ת"מ, ועוד רבים, הנוסח כרמב"ם מלבד תוספת המילה "שמורני שמרוני", וכן בלי המילה "הוא", המופיע בחלק מכתבי היד של הרמב"ם. בתכלאל משנת ת"י -1650 ישנו שינוי אחד: "שמרוני עד שאכנס ואצא". וליתא כפילות למילה שמרוני. עכ"ל.
ואביא כאן את כל הנוסח מילה במילה, ונציין דעות הראשונים הנ"ל בקצרה:
התכבדו מכובדים (בסידור רב סעדיה גאון הובא לשון: הכבדו).
קדושים (כן איתא בגמרא ובמסכת ד"א, וברוב הראשונים, ורק הצידה לדרך, ר"י בר יקר, והנימוקי יוסף השמיטו מילה זו).
משרתי עליון (כולם הביאו מילים אלו).
ו (הכלבו הוא היחידי שכתב "ו"תנו).
תנו (ספר הבתים גרס "עשו", וכן בספר המאורות, ובספר השלחן, והנימוקי יוסף).
לו (כן הגירסא בראב"ן).
כבוד (השמיטו תיבות "תנו כבוד לאלקים": רמב"ם, טור, צידה לדרך, ר"י בר יקר, רב סעדיה גאון, רבי אליהו מלונדריש, ספר הפליאה, מאירי, חסד לאלפים, כף החיים).
לאלקי ישראל (כן הגירסא בגמרא, וברא"ש, והרי"ף, ורבינו ירוחם, והבתים, פסקי הרי"ד, מאורות, מצוות זמניות, רא"ה, ראבי"ה, פרדס, אגודה, ספר חסידים תנינא, נימוקי יוסף, אבודרהם. אמנם במסכת ד"א כתוב לאלקינו, וכן גרס המחזור ויטרי במסכת ד"א, והכלבו, בה"ג, ארחות חיים, רב עמרם גאון. ובפסקי ריא"ז הגירסא לד' אלקיכם. ובריטב"א הגירסא תנו כבוד לאלקיכם, וכן גרס רבינו שלמה ברבי נתן (הסיג'למסי). והרוקח גרס לאלקי השמים. והשלחן גרס לד' אלקי ישראל).
הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם (גמרא).
ו (הבה"ג ורב סעדיה גאון מחקו "ו" זו).
עמדו במקומכם והזהרו (מסכת ד"א ובגירסת המחזור וויטרי, אמנם הגר"א מחק זה, וכ"ה בסידור רב סעדיה גאון, בה"ג).
בי (רב סעדיה גאון, בה"ג).
שמרוני (בסתם של הגמרא לא מובא, ובמסכת ד"א מובא תחלה עזרוני ואח"כ שמרוני, וכן בגירסת הגר"א שם, ברא"ש הובא בסוגריים, סדור רב סעדיה גאון השמיט, בספר מצות זמניות כתב סמכוני לפני, ראב"ן ובה"ג השמיטו מילה זו, בספר חסידים תנינא כתוב: שומרוני, בסידור רבינו שלמה ברבי נתן (הסיג'ילמסי) כתוב תחלה עזרוני ואח"כ שמרוני).
שמרוני (בסתם של הגמרא לא מובא, במסכת ד"א הושמט וכן בגירסת הגר"א שם, ברא"ש הובא בסוגרים, הכלבו השמיט, פסקי ריא"ז השמיט, רב סעדיה גאון השמיט, ראב"ן בה"ג ואגודה השמיטו).
עזרוני (בסתם של הגמרא הושמט, בגירסת הגר"א במסכת ד"א כתוב: ועזרוני, רמב"ם ופסקי ריא"ז השמיטו, ר"י בר יקר רב סעדיה גאון ופסקי הרי"ד השמיטו, ראב"ן בה"ג וספר הפרדס השמיטו, רב אליהו מלונדריש ומאירי השמיטו).
עזרוני (בסתם בגמרא לא הובא, במסכת ד"א ובגירסת הגר"א לא הובא, רמב"ם כלבו וריא"ז השמיטו, ר"י בר יקר רב סעדיה גאון רי"ד ובה"ג השמיטו, ספר הפרדס ספר אגודה ורבי אליהו מלונדריש השמיטו, נמוקי יוסף ריטב"א ומאירי השמיטו).
סמכוני (כן הוא בגמרא בשם אביי, גירסת הגר"א במסכת ד"א היא וסמכוני, רא"ש, מצוות זמניות, רוקח, רב עמרם גאון, ספר חסידים תנינא).
סמכוני (כן הוא בגמרא בשם אביי, רא"ש, מצות זמניות, רוקח, רב עמרם גאון, ספר חסידים תנינא).
סייעוני (כן הוא בספר הפרדס פעמיים).
ו (רא"ש רי"ף ריא"ז גרסו כן, ראב"ן, שלחן, אגודה, נימוקי יוסף, הריטב"א גרסו כן).
המתינו (בספר הפליאה גרס המתינו המתינו, והראבי"ה גרס: המתינו, המתינו לי).
המתינו לי (אינו בסתם של הגמרא, וכן הרמב"ם השמיט, רב סעדיה גאון, רב עמרם גאון, בה"ג, מאירי, סידור רבינו שלמה ברבי נתן (הסיג'ילמסי)).
המתינו לי (כן הנוסח בדברי אביי בגמרא, ובספר הפרדס).
עד שאכנס (כן הגירסא ברוב הראשונים, ורבי אליהו מלונדריש גרס עד אכנס).
עד שאעשה צרכי (בסידור רבינו שלמה ברבי נתן (הסיג'ילמסי) גרס כן).
ואעשה צרכי (כן גרס בפסקי ריא"ז, וכ"ה בס' הפרדס, ובנימוקי יוסף, והריטב"א, ובספר הבתים גרס בהיפך: עד שאכנס ואצא ואעשה צרכי. והראב"ן גרס צרכיי).
ואעשה רצוני (כן הגרסא בגמרא מהדורת עוז והדר).
עד שאכנס לבית הכסא (כך גרס הרוקח).
ואצא (כן גרסו רוב הראשונים, אמנם בסידור רבינו שלמה ברבי נתן (הסיג'ילמסי) השמיט זאת. ובספר הרוקח גרס ואצא משם, ובספר אגודה גרס ואצא אליכם).
שכן (כן איתא בגמרא, רא"ש, טור, כלבו, צידה לדרך, מצות זמניות, ראב"ן, שלחן, פרדס, רבי אליהו מלונדריש, ספר חסידים תנינא, ספר הפליאה, נימוקי יוסף, ריטב"א. וכ"כ החסד לאלפים).
שזה (כן הנוסח במסכת דא"ר, ובנוסחת המחזור ויטרי, ספר הבתים, פסקי ריא"ז, מאורות, רי"ד רב עמרם גאון).
כי זה (כן הנוסחה ברמב"ם, רי"ף, רא"ה).
שזהו (רבינו ירוחם, ראבי"ה אגודה, מאירי. ובספר הבתים הגרסה: שזה הוא).
שכך (ר"י בר יקר).
שזו (רב סעדיה גאון, בה"ג, סידור רבינו שלמה ברבי נתן (הסיג'ילמסי)).
כי כן (אבודרהם, ספר הפרדס. וכ"כ הכף החיים סופר).
דרכן (כן גרסו רוב הראשונים, אמנם הרא"ש, מצוות זמניות, אבודרהם, סידור רבינו שלמה ברבי נתן (הסיג'ילמסי), חסד לאלפים, וכף החיים, גרסו דרכם).
של בני אדם (כל הראשונים חוץ מהרוקח).
שדרך בני אדם להסך רגליהם (כ"כ הרוקח).
ולענ"ד יש להסיק דיש לומר נוסח זה: התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם. ע"כ.
והטעם משום דנוסח זה הובא בטור, וכן פסקו האחרונים, הכף החיים, החסד לאלפים, ערוך השלחן, ועוד. ונוסח זה נראה אמצעי בדעות הפוסקים. ועוד, דאם נגרוס את המילים 'תנו כבוד לאלקים' וכדו' נצטרך לאומרו דוקא רחוק ד' אמות מהבה"כ (אפי' שכבר הבאתי לעיל בשם הגר"א נבנצל שאין דעתו כן) והיה אפשר להרחיב עוד בטעם הדבר, אמנם כאן עמד קנה במקומו.
♦ ♦ ♦