הרב עמיחי כנרתי

האם מותר ליסוע לטיול ונופש במקום שאין מנין לתפילה

יל"ע במי שרוצה לנסוע לטיול ויודע שלא יהיה לו שם מנין לתפילה, האם מותר.
ובהליכות שלמה (תפילה עמ' סא) כתב שאינו ראוי. ובהערה שם ציינו לדברי הרמב"ם (תפילה ח, א): "ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור". ושם בעמ' עב דן חתנו הגרז"נ גולדברג זצ"ל בענין זה, האם רק אינו ראוי, או אסור מדינא.
ובשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' כא, אות ג, פשוט לו לאיסורא: "בעיקר הדבר פשוט בעיני דאם נוסעים רק לתענוג בעלמא דאיסור קעבדי - דבין בעשה בין בל"ת דאורייתא או דרבנן אסור להכניס עצמו למצב שאח"כ תדחה האיסור - או שיפטור ממצוה, והדברים ארוכים במק"א, דסו"ס גורם לבטל קדושת ה' בעשרה קדיש קדושה וברכו ועניית האמנים ועוד, ולבטל זה שלא לצורך פשיטא דאיסורא עביד".
♦
תפילה בציבור חובה גמורה
והשאלה היא האם תפילה במנין היא בגדר חובה גמורה, או כלשון השו"ע (צ, ט) "ישתדל כל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור"[1].
והמקובל בציבור שהוא חובה גמורה להתפלל במנין, וכן נקטו הרבה מפוסקי זמננו, כמו בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סי' כז.
וז"ל הפסקי תשובות סי' צ אות ח: "הנה, בענין חובת תפילה בציבור ישנם המורים לעצמם היתר לישמט ממנה ללא סיבת אונס מוצדקת ובסיוע היצר הרע אשר מאד זריז לבטל אדם מתפילת הציבור, וישנם המסתמכים על לשון השו"ע 'ישתדל אדם' וכו' שמוכח מיניה לכאורה שאינו חיוב אלא מעלה בעלמא, והאמת כי תפילה בציבור חובה גמורה היא המוטלת על כל אחד ואחד מישראל, וכלשון הרמב"ם (פ"ח מהל' תפלה ה"א) "תפלת הציבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהם חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור", וכן בשו"ע (להלן סעי' ט"ז) "צריך ללכת ד' מיל לפניו ולאחריו מיל כדי להתפלל בעשרה".
וכן הוא בהדיא בעוד ראשונים ואחרונים על החובה בתפלה במנין, וזולת עצם המצוה דתפלה בציבור עוד מקיימים מצות 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' על ידי שמקדשים שמו יתברך בעניית אמן ויהא שמיה רבא וקדושה וברכו שהיא חובה גמורה על כל אחד בכל יום, ובארץ ישראל שהכהנים נושאים כפיהם בכל יום עוד ניתוסף מצות עשה מן התורה דברכת כהנים, ולשיטת החרדים (בביה"ל ריש סי' קכ"ח) הציבור המקבלים הברכה בכלל קיום מצות עשה זו, ובשני וחמישי ושבת ויו"ט עוד יש קיום תקנת אדון הנביאים דשמיעת קריאת התורה.
וכבר הביאו רבים את לשון השו"ע הרב (סעי' י"ז): "תפילת הציבור, אף על פי שהוא מצוה מדבריהם, גדולה היא ממצות עשה של תורה, הואיל ומקדשים בה ה' ברבים, שהרי מותר לעבור על מ"ע של תורה ולשחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה כמ"ש בשו"ע יו"ד סי' רס"ז" (עפ"י הגמ' ברכות מ"ז: שרבי אליעזר שחרר עבדו הנכרי להשלימו לעשרה, אף על פי דהמשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו, מצוה דרבים שאני).
ומה שכתב השו"ע הכא לשון 'ישתדל' הכוונה עקב כי עיקר מצות תפילה בציבור הוא ענין הנלוה אל מצות התפלה כדי לסייע לקבל התפילה ברחמים וברצון, ואינה מעיקרי מצות התפילה שיוצא בה ידי חובתו אפילו מתפלל ביחיד, ואשר על כן לא החמירו בה כשאר מצוות דרבנן, ופטרוהו בכל סיבת אונס ודחק (וכדלהלן באות הבא), ואעפ"כ ישתדל להתגבר על הקשיים ולהתפלל עם הציבור, אי נמי לשון 'ישתדל' קאי על תפילה בביהכ"נ וכדברי המשנ"ב על אתר (סקכ"ז) "אפילו אם יש לו עשרה בביתו ישתדל בביהכ"נ", אבל עצם התפילה בעשרה חובה היא ולא השתדלות, אי נמי כוונת המחבר כי יש לאדם חובה להשתדל להתפלל בציבור, ואין ההשתדלות בגדר רשות ומעלה בעלמא למחזר במצוות אלא חובה יש בזה.
והיו מגדולי הדורות שמסרו נפשם וממונם כדי לא לדלג בשום פעם על תפילה בציבור, וכלשון הפלא יועץ (בספרו בית תפילה) "ומאחר שבדור יתום זה כמעט מן הנמנע לכוין בכל התפלה ואפילו למי שתורתו אומנתו ועוסק ביראת שמים כל היום, וכל שכן לשאר עמא דארעא, שאנחנו כשיכורים ולא מיין, אין לנו על מה לישען אלא על תפלת הציבור, הנה כי כן ראוי לאדם למסור נפשו להתפלל בציבור".
♦
שיטה בראשונים ואחרונים שאינה חובה גמורה
ומאידך יש כיוון ניכר בראשונים ואחרונים, לומר שאין תפילה בציבור חובה גמורה[2].
הנה ידועה הגמרא תחילת מסכת מגילה, שבני כפרים מקדימים קריאת המגילה ל"יום הכניסה". ורש"י פירש שנכנסים לעיר למשפט בשני וחמישי, אבל הרמב"ם (מגילה א, ו) פירש: "בני הכפרים שאינם מתקבצים בבתי כנסיות אלא בשני ובחמישי". וצ"ב ההיתר בזה, לוותר על תפילה במנין רוב ימות השבוע.
ויתכן שבני הכפרים הם אלו שנקראים בסוף ר"ה "עם שבשדות", ושם מבואר בגמ' שהם "אניסי במלאכה" לפי רבן גמליאל, והש"ץ פוטרן בתפילתו. ויל"ע האם היינו אונס ממש, או צורך המלאכה והפרנסה דיו כדי לפוטרן, וכעין אונס הוא.
הנה בספר מנהגי מהרי"ל (הל' עירובי חצרות סי' ז עמ' רל) כתב: "בפרק כיצד משתתפין תנן אין מניחין עירוב תחומין רק לסמוך עליו לילך לדבר מצוה כגון לבית האבל או לבית המשתה. אמר מהר"י סג"ל דלא ראה בשום פוסק שמותר לערב תחומין לילך לבה"כ כדי להתפלל בעשרה, רק בסמ"ק ובספר אגודה. א"ל הר"ר איקא ולא יהא פחות מבית המשתה, א"ל הרב להתפלל בעשרה אינה כ"כ מצוה, דיכול לכוון תפלתו בביתו, דלא אשכחן אשר הצריכו חכמים להתפלל בי'. אבל בית המשתה מצוה הוא, ודוקא סעודת נישואין ולא סעודת הרשות".
חידש לנו חידוש גדול מהרי"ל, שתפילה בציבור אינה "כל כך מצוה", ולכן אין מניחין עירוב תחומין עבור זה. וסברתו מצד הכוונה בתפילה, שהיא עיקר התפילה, ויכולה להיות גם בבית כשהוא לבדו.
[ונראה שדבר זה נמצא קצת גם במקום נוסף בספר מנהגי מהרי"ל, שבהל' ימים נוראים סי' ו כתב את דברי מהר"ש מנוישטט: "שאלו מקמי מהר"ש על חבורה הדרים בעיר ישוב אם יכולין לכוף זה את זה להשאר במקומו כדי להשלים מנין עשרה להתפלל בציבור או להעמיד אחר תחתיו, ומ"ש מהר"ם ע"ה דכופין בראש השנה אם בשאר השנה נמי כופין. והשיב מהר"ש דדוקא בימים הנוראים בלבד כופין דאז אורח כל ארעא להתפלל במנין עשרה. אבל בשאר ימות השנה רגילים להתפלל יחידים אין כופין לא להשאר ולא להעמיד אחר תחתיו". והנה במקור הדברים מנהגי מהר"ש סי' תלב כתוב "בשאר ימות השנה שכמה פעמים רגילים להתפלל יחידי", ומשמע שרק "כמה פעמים", ובמהרי"ל כתב בסתמא "רגילים להתפלל יחידים", ואפשר להבין שכך בדרך כלל, ולא כימים נוראים שאז "אורח כל ארעא" להתפלל בציבור].
ובלקט יושר למהרא"י תחילת הל' תפילין כתב: "מי שאין לו טלית ותפילין, מוטב שימתין עד שישאל לו תפילין מלהתפלל בלא תפילין עם הציבור".
ונראה טעמו, מפני שתפילה בציבור הינה מעלה והידור ואינה חובה גמורה, ולקרוא ק"ש בלי תפילין אסור מפני שמעיד עדות שקר בעצמו, ראה ברכות יד, ב. וראה במגן אברהם סי' סו ס"ק יב שדן בזה וגם הכריע שימתין לתפילין.
ובשו"ת חוות יאיר (סי' קטו) נשאל האם מותרת אמירה לגוי שבות באיסור דרבנן ("שבות דשבות") לצורך תפילה במנין, וכתב שקשה להתיר, מפני שאינו מצוה ממש, אע"פ שמעלתה גדולה: "שאלה בהיותי אב"ד ומ"ץ במדינת טריר בג"ת בק"ק קובלענץ והיה דר שם נגד קובלענץ מעבר הנהר ריין ב"ב עשיר מכובד שמו בערמן בכפר טאל והי' הולך לבה"כ עכ"פ ביום השבת בבקר לקובלענץ והיה שם גשר עשויה ע"י ספינות גדולות מעבר לעבר נהר הנ"ל רק שכמשלש חדשים בימי הקור הגדול והליכות הגליד על הנהר היו מפרקין האומנים את בנין הגשר ומוליכין הספינות למקום מיוחד ששם לא יוזקו מכח הגליד ההולך בכח גדול. ומ"מ היו שכיחים עוברים מעבר לעבר ע"י ספינות קטנות גם לפעמי' שהיה יומא דעיבא ואין הקור והגליד גדול ושאלני ב"ב העשיר ומכובד אם יכול לבא לקובלענץ בבקר בבוקר יום ש"ק להתפלל בעשרה ולשמוע קריאת התורה. בספינה שישכור מע"ש אצל ספין המעבירו,
ולא רציתי להתיר מפני שחקרתי ושמעתי דרבנן קשישא דהוו שם מקמי דידי רבנים ומ"ץ נשאלו ולא התירו ובכה"ג אמרו ספ"ד דברכות לא חזינא לרבנן קשישא, מפני דאע"ג דאין כאן אפילו אומר לגוי להעבירו רק שבות דשבות דשט על המים אינו רק גזירות חכמי' והגזירה רחוקה מאד גזירה שמא יעשה חביות של שייטין ומה גם בזמנינו דאפשר בזמניהם הי' מלאכה זו עשיית חביות קל רגיל ומצוי משא"כ בזמנינו מ"מ הרי גם להתפלל בעשרה אינו מצוה כולי האי ובמהרי"ל הלכות עירובין גבי אין מערבין רק לדבר מצוה דלהתפלל בעשרה קיל מלילך למשתה נישואין. וחלילה לנו למעט במ"ע של ונקדשתי בתוך בני ישראל שהוא קדיש וברכו בעשרה ובשכר אמנה ועניית איש"ר, עם כל זה אינו מ"ע דרמיא עליה גם לא נתבטל אם יעמוד חוצה. ולכן אין ללמוד מהא דבגמ' ברכות דף מ"ז ובגיטין מ"ו דר"א שחרר עבדו להשלימו לעשרה משום דמצוה שאני ובברכות אמר מצוה דרבים שאני, ונ"ל דאין הכוונה דהמצוה נהוגה בכל ישראל רק ר"ל שהוא קידוש השם ודווקא ברבים ואם לא שחררו היה בטל המצוה מכל הרבים ההם שהיו נאספין יחד ... ולפי זה גם בנדון דידן אלו היה חסר אחד בק"ק היה מותר להדר בעבר השני לבא להשלים המנין".
והנה כשיטה זו נמצא גם בעמק ברכה (ברכות ק"ש א עמ' ז) לומר שאין תפילה בציבור חובה גמורה, והביא ראיה מברכות ז, ב: "אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן: מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי? אמר ליה: לא יכילנא. אמר ליה: לכנפי למר עשרה וליצלי. אמר ליה: טריחא לי מילתא". ומבואר שטירחה פוטרת ממנין[3].
♦
מסקנה
סוף דבר, נראה שקשה לומר שיש הכרעה גמורה בפוסקים בשאלה מה גדר החובה בתפילה במנין, וממילא המטייל וכיו"ב בלי תפילה במנין לכא' יש לו על מי לסמוך[4].
אבל פשיטא ופשיטא, שהירא את דבר השם ראוי לו להתרחק ממצבים כאלו, ביחוד כשאין זה ביטול אקראי לתפילה במנין מחמת סיבה מזדמנת, אלא בקביעות לכמה ימים וכמה תפילות[5].
וא"צ לומר שכל דברינו רק לברר גדר החובה בזה, אבל מעלתה העצומה של תפילה בציבור ידועה לכל, וכבר האריך בזה רבינו החפץ חיים בשמירת הלשון בחתימת הספר "התעוררות גדולה לתפילה בציבור", ומנה עשר מעלות בזה.
ושומע תפילה ישמע תפילת עמו ישראל, וישלח לנו מהרה גואל צדק.
♦ ♦ ♦