ירושלים
על מה מברכים עושה מעשה בראשית
במשנה[1] בברכות נד, א שנינו: על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, על ההרים ועל הגבעות ועל הימים[2] ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית[3].ושם בגמ' נט, א: על ההרים ועל הגבעות, אטו כל הני דאמרן עד השתא לאו מעשה בראשית נינהו, והכתיב ברקים למטר עשה. אמר אביי כרוך ותני, רבא אמר התם מברך תרתי ברוך שכחו מלא עולם ועושה מעשה בראשית, הכא עושה מעשה בראשית איכא שכחו מלא עולם ליכא.
ושם, ב: תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית, ואימת הוי, אמר אביי כל עשרים ושמונה שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע.
ובפשטות, ברכה זו של עושה מעשה בראשית שייכת דווקא בדברים שנעשו בששת ימי בראשית, וכן משמע מדברי הגמ' שם נט, ב: ואמר רמי בר אבא אמר רב יצחק, הרואה פרת אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית[4], והאידנא דשניוה פרסאי מבי שבור ולעיל רב יוסף אמר מאיהי דקירא ולעיל. ופירש רש"י: אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית - קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו על ידי אדם משם ולמעלה, אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת. ומבואר בדברי הגמ' שנהר שנשתנה מהילוכו ע"י מעשי אדם אין לברך עליו עושה מעשה בראשית. וכן נפסק בשו"ע רכח, ב. [וצ"ע שהרמב"ם השמיט דין זה, בפ"י מהל' ברכות הלכה טו, וכ"ה בהרבה ראשונים. ובאמת בדק"ס הביא שבכת"י ליתא לכל לשון גמ' זו, וכן העיר בעינים למשפט כאן, ג, וצ"ע. ונ"מ לכל המבואר להלן].
והנה בדברי הגמ' מבואר שעל הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים גם מברך עושה מעשה בראשית, ואף שדברים אלו כעת נעשו[5]. ויש לבאר שהברכה היא על מה שניתן כח בטבע בימי בראשית ליצירת דברים אלו. [ובהגהות יעבץ, כאן נט, א במה שהביאו המקור שעל הברקים יש לברך עושה מעשה בראשית, כתב: נ"ב מ"ש בתורה אור תהלים קלה (ז) שבוש הוא דהתם ליכא רמיזא ממעשה בראשית. אבל הוא כתוב בירמיה (ס"י, יג) בפסוק לקול תתו וגו'. וכתיב לעיל מיניה עושה ארץ בכחו וגו'. והיינו שהובא ראייה שטבע זה נוצר בימי בראשית[6]]. וכן נראה באבודרהם ברכת הראייה השבח וההודאה: על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות מברך ברוך אתה ה' אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם פירוש הנותן כח לטבע להראות כחו של יוצר בראשית כדי שייראו מלפניו. ואם רצה מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית עכ"ד. וי"ל שהוא גם הביאור בברכת עושה מעשה בראשית. ושם באבודרהם להלן, בביאור ברכת עושה בראשית: כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשמכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו בששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים, קל וחומר לעושהו שהוא קיים.
וכ"ה בצל"ח ברכות דף נד, א, וביאר שהיינו טעמא שקבעו ברכה זו בלשון הווה: ברוך עושה מעשה בראשית. עושה לשון הוה הוא ושייך על שעבר ועל של הבא, ובחרו בלשון זה ולא תיקנו שיאמר שעשה מעשה בראשית שהוא ודאי לשון עבר הוא, היינו משום שגם על הברקים ועל הרעמים ג"כ תיקנו ברכה זו כמבואר בגמרא דף נט, א, ושם שייך לשון הוה שהם מתהוים תמיד באויר, ואנו מברכים להקב"ה שנתן כח בהטבע להעשות הכח הזה, ולכן תיקנו ברכה זו גם על ההרים ונהרות וכיוצא בלשון הוה שלא לחלק בין הפרקים. אבל בים הגדול שקבע לו ר' יהודה ברכה בפני עצמה, והים הרי הוא כמו שנברא בששת ימי בראשית, ולכן הברכה לשון עבר שעשה את הים הגדול. ועיין מג"א סי' רכח ס"ק ב[7].
אמנם היה מקום לומר שברכת עושה מעשה בראשית אין עניינה דווקא בדברים שנעשו בימי בראשית, אלא ברכה זו עניינה לברך את ה' על מה שברא את העולם בימי בראשית. ועניין ברכה זו הוא שכשהקב"ה פועל בעולמו כעושה מעשה בראשית שמראה את שליטתו בעולם, ראוי לברך ע"ז עושה מעשה בראשית, שכעת מתגלה עניינו כעושה מעשה בראשית. ואדרבה זו עיקר הברכה, כשכעת הוא פועל כעושה בראשית [ומה"ט נקטו הברכה בלשון הווה], אלא שהברכה שייכת גם כשרואה את מעשיו של ה', אף שכעת לא פעל זאת, אלא עשאם בששת ימי בראשית. לפי"ז הביאור פשוט בברכת הברקים והרעמים ושאר העניינים, וא"צ לביאור הנ"ל, שהברכה היא על מה שנוצר כח זה בטבע העולם בששת ימי בראשית, אלא שבדברים הללו מורה על יצירתו את העולם. [ובברכת החמה, ושמים בטהרתם (בברכות נט, א) הברכה שם היא לא על מה שרואה את מעשה בראשית, שזה שייך בכל זמן, אלא כשרואה את הדברים כפי שהיו בשעת הבריאה נזכר שכך פעל ה' וראוי לברכו ע"ז].
וכל דברי הגמ' בברכות נט, ב שלא לברך על מה ששינו פרסאי, נראה שהיינו טעמא ששם הוא מעשי אדם ולא מעשי שמים, ובזה אינו נראה שבח המקום כפועל מעשי בראשית. וכ"ה הנוסח בדברי רש"י והשו"ע: בידי אדם. ולא הוזכר האם נעשה בששת ימי בראשית או לא.
אמנם בדברי האבודרהם שהובאו לעיל, בביאור ברכת עושה בראשית, שכתב: כיון שיסדן מאז ושבחו של מקום הוא כשמכירין היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו בששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים קל וחומר לעושהו שהוא קיים. ומבואר שהכוונה למה שנוצר במעשה בראשית. אמנם אינו מוכרח שרק זה הביאור, אלא כ"ש כשכעת פועל כבורא העולם, וכמבואר, וכוונתו גם כשכעת אינו פועל שייך להראות בזה על קיומו כעת. (וברכת הרעמים, לא כתב לבאר שהכוונה במעשה בראשית שהטבע נוצר בימי בראשית, אלא כ"כ לבאר את הנוסח שכחו מלא עולם, וכדלעיל).
ובשאר הראשונים לא ראיתי שפי' שבעינן דבר שנוצר בששת ימי בראשית, וסתימתם מורה שא"צ בזה, וכמבואר. אמנם בבצל החכמה ב, י, ב ראיתי שהביא לדייק מלשון הראשונים שלא מהני גם נשתנה בידי שמים, והביא מרבינו יונה ברכות דף מב, ב שכתב: אבל על ההרים ועל הגבעות ועל הימים והנהרות והמדברות לפי שאינם משתנים ועומדים כך מבריאת עולם אינו מברך אלא עושה בראשית. אכן שם הנידון הוא מ"ט לא מברכים עליהם שכחו מלא עולם, ראה שם. וכן כתב לדייק מדברי הארחות חיים ברכות, נו, וגם שם הכוונה לזה, וצ"ע.
אלא שהביא שם, אות ג, כן מדברי האחרונים, וציין לדברי הראשון לציון ברכות נט, א שכ"כ בדעת הרמב"ם בפיה"מ, והובא להלן בהערה ושם הערנו על דבריו [והראשון לציון רק צידד כן]. עוד הביא מס' זכר נתן (קורונל) דיני ברכת הימים, א שהעתיק מס' שולחן מלכים כת"י, שעל ההרים הגבוהים ברומא אין לברך עושה בראשית כיון שנוצרו ע"י גבריאל כבשבת נו, ב (וכתב שם שאינו נס כיון שרק נעץ קנה וההמשך נעשה באופן טבעי). וכן הביא מהאשל אברהם (מבוטשאטש) כאן שכתב שאין לברך על נהרות כי אולי נתהווה בזמן המבול. וכ"ז צ"ע, שפשטות הפוסקים אינה כן (וכ"ה בתשב"ץ קטן שלהלן, וע' גם מו"ק וערוה"ש, כאן, ב. ובבצה"ח שם, סי' יא העיר בזה) ולא חילקו כלל בדבר זה, ואדרבה סתימתם מורה לא כן.
עוד הביא שם בסי' יא, ב מהפרי מגדים אשל אברהם רכח, ג: והיינו שידוע שהם מימי בראשית אבל נהרות שנתהוו אח"כ אין מברך ועיין אליה רבה [ס"ק ו] עכ"ד. ובאליה רבה: וזה לשון הכלבו (סי' פז) על הנהרות שהן בעומק או ברוחב או בגובה מששת ימי בראשית מברך. ושם הו' כן ממהר"ם. וכ"ה בתשב"ץ קטן סימן שכג: כשראה ימים או נהרות או גבעות משונים בגובה ובעומק ורוחב מששת ימי בראשית היה מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית. אמנם אין מכ"ז הכרח, שי"ל שבא לאפוקי שנשתנו ע"י אדם, וכן נראה ממש"כ זאת דווקא כלפי הנהרות. (ואינו מוכרח, שבזה גם מצוי שינוי ע"י שמים).
ובאמת בכמה מקורות בחז"ל מבואר שחלק מהימים נוצרו לאחר ששת ימי בראשית, וכן ההרים וכדלהלן, ואפ"ה ברכתם עושה מעשה בראשית, ולהמבואר ניחא.
בירושלמי שקלים ו, ב: אל הימה המוצאים (יחזקאל מז, ח) זה הים הגדול, ולמה נקרא שמו מוצאים כנגד שני פעמים שיצא אחד בדור אנוש וא' בדור הפלגה רבי לעזר בשם רבי חנינה בראשונה יצא עד קלבריאה ובשנייה יצא עד כיפי ברבריאה, רבי אחא בשם ר' חנינה בראשונה יצא עד כיפי ברבריאה ובשנייה יצא עד עכו ועד יפו. וכ"ה בבראשית רבה (וילנא) פרשה כג, ז: ב' פעמים כתיב הקורא למי הים, כנגד ב' פעמים שעלה הים והציף את העולם, ועד היכן עלה בראשונה, ועד היכן עלה בשנייה, רבי יודן ורבי אבהו ור"א בשם רבי חנינא, בראשונה עלה עד עכו ועד יפו, ובשנייה עלה עד כפי ברבריאה, רבי חנניא ורבי אחא בשם רבי חנינא בראשונה עד כפי ברבריאה, ובשנייה עד עכו ועד יפו, הה"ד (איוב לח) ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך, עד פה תבא ולא תוסיף, עד עכו תבא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך, ביפו ישית בגאון גליך, רבי אליעזר בשם רבי חנינא אמר בראשונה עלה עד קלבריאה ובשנייה עד כפי ברבריאה[8].
ומבואר בדברי חז"ל שלא כל ים התיכון נוצר בששת ימי בראשית, אלא הוא יציאה מהאוקיינוס, ולחד מ"ד גם בעכו ויפו לא היה ים לפני[9], וא"כ לפי האמור אין לברך עליו עושה מעשה בראשית [ולא מהני שנוצר מהאוקיינוס שמברכים עליו[10] מעשה בראשית, שכ"ה בפרת שנוצר מהנהר שנוצר בששת ימי בראשית אלא כיון שהשתנה מסלולו לא מברכים עליו, וה"ה כאן]. וודאי שפשטות המשנה בברכות שעל ימים מברך עושה מעשה בראשית כלול בו הים התיכון. (ודברי ר"י שמברך הים הגדול, לפשטות המקראות[11] ודברי חז"ל בכ"מ היינו הים התיכון, ואכ"מ). ובבצל החכמה שם, יב, כתב מה"ט בהרחבה שאין לברך על ים התיכון עושה מעשה בראשית.
ובאמת במשך חכמה, וזאת הברכה, לד, ב כתב: ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון. הנה לשון אחרון צריך ביאור. ונראה משום דאמרו ירושלמי שקלים (פרק ו הלכה ב) ומדרש רבה (בראשית רבה כג, ז) דכשחטא דור אנוש היה צף האוקינוס והיה הולך עד כיפי ברבריה, ובדור הפלגה צף עד יפו ועכו. ואם כן הראהו השי"ת שיותר לא יוסיף עוד לצאת ממקומו. וזה הים האחרון בזמן שיהיה אחרון. ומטעם זה אומר ר' יהודה (ברכות נד, א) דרואה הים הגדול מברך שעשה הים הגדול, משום שאינו מעשה בראשית, שנעשה כשחטאו הדורות... ומבואר בדבריו שטעמו של ר"י שמברכים הים הגדול ולא מעשה בראשית הוא מה"ט שאינו מעשה בראשית (ואגב בדבריו מבואר שפשיטא ליה שים הגדול היינו ים התיכון). [וע' גם עלי תמר שקלים שם, שצידד שמה"ט ס"ל לברך דווקא על ים התיכון ים הגדול ולא על האוקיינוס, אף שגדול ממנו, שעיקר הטעם הוא שלא נעשה במעשה בראשית].
אכן בפשטות טעמו של ר' יהודה הוא כמש"כ הרש"ש בברכות נד, א: וטעמא דר"י נראה דמשום חשיבותו קבעו ליה ברכה לעצמו כמו פת ויין ולא מטעם דבעי היכר ברכה לכל מין (מ, א). דהא גם הוא מודה דבכל פרי עץ אינו פורט בברכתו מאיזה מין הוא וזה דלא כהגר"א ז"ל (רכח, ס"א). ועוד דהכא פסק בשו"ע כוותיה ובהיכר ברכה לכמו"מ לא פסקינן כוותיה. [והנה הטור, רכח תמה ע"ד הרמב"ם מ"ט פסק כר"י ולא כת"ק, וע' בב"י שהביא את דברי הרא"ש בתשו' ד, ד שלא פליגי, וע"ע בהון עשיר כאן שחיזק זאת. אמנם במשכנות יעקב, או"ח, קא (וע"ע שם, קב) צידד שפליגי, ור"י לשיטתו בפרה ח, ח, שיש חשיבות מיוחדת לים הגדול, ועוד כתב מדר"י לשיטתו בברכות מ, א, וס"ל שלא קיי"ל כר"י. ולדברי המש"ח יש עוד טעם בדברי ר"י, ששייך גם לדידן. ושו"ר בפי' הרשב"ץ לברכות שם: ובים הגדול בלחוד הוא דסבירא ליה לרבי יהודה דכיון שהוא גדול וחשוב קבע ברכה לעצמה, ונראה ליה לטעמיה דאמר בפרק כיצד מברכין דעל הירקות צריך בורא מיני דשאים שכל דבר חשוב צריך ברכה מבוררת. ונראה מדבריו דר"י לשיטתו ובזה לא ס"ל כוותיה, וכדעת הטור][12].
ולעניין ההרים האם נבראו בששת ימי בראשית, בילקוט שמעוני, בראשית רמז מז אמרו: אנוש בן שת בימיו התחילו הבריות להכעיס ליוצרן בע"ז והוא היה הדור השלישי והכעיסו בג' עבירות שנאמר אבי ישב אהל ומקנה (ד, כ) ומקנה בסתר, חזרו להכעיס בגלוי ומשמיעים את קולם שנאמר אבי כל תופש כנור ועוגב, חזרו להיות עושין צלמים וקוראין אותן בשם בוראן שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' (ד, כ), חזרו מתבלין בכל כעס שנאמר תובל קין ואחות תובל קין (ד, כב) שחזרו להתבל בזנות כענין שנאמר תבל עשו (כ, יב), ונגזר עליהן ג' גזירות כנגד הכעס שהכעיסו אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה ואחת שהיה כל העולם כלו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשיים וגימיות ועתיד לעתיד לבא לחזור למישור שנא' יסוב כל הארץ כערבה כמו שהיה ואחת שנתמעטה קומתן כמה שנאמר והגבוהים ישפלו. וע"ע ירוש' נדה ג, ב ומהרצ"ח נדה כג, א שפי' כוונתם שלא היו הרים בששת ימי בראשית. (וע' אבן עזרא תהלים צ, ב דע"י הרוחות נעשה, וע"ע במלבי"ם תהלים צה, ד).
אמנם בב"ר ג, ח מבואר שנברא ביום א, וע' שמו"ר יג, א, ובפדר"א, ה מבואר שנבראו ביום ג', וערד"ל שם, ובמדרש ויושע בתו"ש בשלח טו הע' קסו, ביום ו'. וע"ע העמק דבר בראשית ז, יט דחלק מההרים הגבוהים נעשה במבול, וע"ע אגדת בראשית, ד, ואכמ"ל.
וא"נ שלא היו בששת ימי בראשית ואפ"ה מבואר שמברכים עליהם עושה מעשה בראשית, ולהמבואר ניחא. ובמהרש"ם ז, קז, העיר ע"ד מהרצ"ח הנ"ל מהמשנה בברכות.
ושו"ר בספר הנפלא שער העין (אריאל), בעיונים, סי' כב 'דבר שנשתנה מבריאתו בידי שמים' שהרחיב בעניין זה ובמקורות הנ"ל, והוסיף עוד שם בזה. ומסקנתו היא, שעיקר העניין הוא האם דבר זה נוצר ע"י סיבה ומסובב שניכר בזה מעשי ה', וזה בדברים שנוצרו בששת ימי בראשית, והוסיף שכשלא נוצר בששת ימי בראשית שייך לברך דווקא כשלא נוצר כדבר טבעי, אלא ע"י פעולה מחודשת של ה', וכבימים וההרים הנ"ל, אבל כשנוצר באופן טבעי אין לברך עליו. וכ"כ גם בעלי תמר שקלים, שם: והנה צל"ע, שהרי מבואר בברכות נד ובאו"ח סימן רכח, שעל ימים אומר ברוך עושה מעשה בראשית, ואיך יתכן לברך ברכה זו על ים התיכון, הרי הים הזה התהווה אחר הבריאה בדור אנוש ובדור ההפלגה. וצ"ל אחרי שהים התיכון התהווה בניגוד לחוק טבע הבריאה שגלי הים עברו גבולם והציפו העולם, וזה היה רק עי"כ שהקב"ה שינה טבע הים וברא טבע בריאה חדשה, הר"ז כאילו היא יצירה מבראשית. והרי אינו מברך עושה מעשה מבראשית אלא עושה מעשה בראשית. והתהוות הים התיכון הרי הוא מעשה בראשית ממש בהברא טבע וחוק חדש. ורק לאחר התהוות הים התיכון שבה חוק הבריאה גבול שמתי לים לראשונה.
אמנם איני מבין כ"כ מה ההכרח לומר כן, כיון שסו"ס ידוע לנו שכל הטבע הוא מעשי ה', וא"כ מנ"ל כ"כ להכריח שדווקא כשנוצר בששת ימי בראשית יש לברך עליו, או כשנעשה באופן ניסי. ובפשטות לא חילקו בזה, ונקטו כדבר פשוט שכל דבר ששייך לראות בו את כוחו של ה' ראוי לברך עליו על עשייתו מעשה בראשית, וכמבואר.
ובס' אור לציון חלק ב פרק מו - הלכות ברכות, סג: הרואה מערת נטיפים, מברך ברוך עושה מעשה בראשית. ובהערה: דדמי להרים וגבעות המשונים שניכרת בהם גבורת הבורא, שמברך עליהם ברכת עושה מעשה בראשית, כמבואר בשו"ע בסימן רכח סעיף א וסעיף ג עכ"ד. ויש שהעירו שלא נעשה בששת ימי בראשית, אלא נוצרים כל הזמן. אמנם אינו מוכרח שדווקא ע"ז יש לברך, וככל המבואר. [וי"ל עוד שהנה לטענת החוקרים נראה שקיים אלפי שנים עוד לפני בריאת העולם עפ"ל (ואם נסכים לבדיקותם, ולא נימא שטעות הוא), וע"כ שנברא בצביונו בששת ימי בראשית (וכנודע גם בשאר עניינים, וראה גם כעי"ז מרש"ר הירש בהערה להלן). אלא שבעיקר דבריו שיש לברך על תופעת טבע מחודשת עושה בראשית יש בזה חי', אלא שמסתבר כן. (וכעי"ז יל"ד בעוד דברים, וכמפלים מיוחדים, ושו"ר בשער העין פ"ז, אות ו, ע' עו-עח שדן בזה, והביא משבט הלוי שפשיטא לברך גם על שאר תופעות טבע מיוחדים, אמנם בשם הגרח"ק ועוד הביא שאין לנו לברך אלא על מה שאמרו חז"ל, וצ"ע)].
וכעת ראיתי בברכת יהודה (ברכה) א, יד-טו, ושם, ד, כה שכתב בעניינים אלו, וגם העלה כנ"ל, שגם בנשתנה בידי שמים יברך עליו (והוכיח מברקים ורעמים, ואינו מוכרח כ"כ, וכנ"ל), וכתב שם גם בעניין מערת הנטיפים, וכן בעניין ים המלח.
♦
ברכה על ים המלח
יש מחכמי זמננו (בצל החכמה ב, יב, יב, הליכות שלמה – תפילה, כג, דבר הלכה, מג, שבט הלוי ט, מז, [ושם קצת נסתפק בזה], ברכת ה', ד, פ"ג, הלכה ז, ועוד) שהעירו שאין לברך על ים המלח עושה מעשה בראשית, כיון שמבואר בדברי רש"י עה"פ בבראשית יד, ג: כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח. וכתב: הוא ים המלח - לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח. ומדרש אגדה (ב"ר מב, ה) אומר שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו עכ"ד. ומבואר שלא נוצר בששת ימי בראשית, וא"כ אין לברך עליו[13].
וכפה"נ הסיבה שרש"י וחז"ל דרשו כן בכוונת המקרא הוא ממה שבמקרא נאמר: כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח. ולא מבורר האם עמק הוא או ים המלח, וע"ז דרשו שבתחילה עמק ונעשה ים. וכ"ה ברא"ם כאן. ועוד בפי' המקרא כאן כתבו בעוד אופנים, בתרגום המיו' ליונתן: הוא אתר דמסיק פרקטונין דמיין ושדי להון לימא דמלחא. ובכתר יונתן: הוא מקום שמעלה זרנוקים של מים ומטיל אותם לים המלח. וברד"ק כתב: העמק ההוא היה סמוך לים המלח, או הוא עצמו נעשה אחר כן ים. ופי' השני הוא כדברי רש"י, וכפי' הראשון כ"ה גם ברבינו מיוחס, וע"ע רלב"ג כאן, שבתחילה כתב כרש"י, ועוד כתב שהכוונה היא ששם לקחו את מי הים ועשו מהם מלח, וע"ע ראב"ע כאן.
והנה סתימת המשנה והפוסקים שלא הזכירו כלל חילוק בזה, נראה שאין לחלק כן, וכ"ה בהדיא במור וקציעה, רכח, ובתפארת ישראל בועז פרה ח, ד, רבי עקיבה יוסף, או"ח, ב, קפז. ולהמבואר לעיל ניחא שא"צ שיהיה דווקא ממה שנוצר בששת ימי בראשית. ובאור לציון ב, יד, מ כתב בהערה בפשטות לברך, ולא נכנס לנידון זה (וע' גם בתו"ד אמת ליעקב קמנצקי, או"ח, רכח). וכן הביא משם הגרי"ש אלישיב בישא יוסף או"ח ב, נז. [ודן שם בקצרה מהטעמים המבוארים שאולי א"צ מששת ימי בראשית, אלא הנידון האם תלוי במעשי אדם או שמים, וכן שאולי ים המלח מששת ימי בראשית]. וע' גם דעת יהודה (שפירא) עמ' סג.
ובלא"ה פשטות הבבלי שים המלח נוצר מששת ימי בראשית, וכמו שאמרו בבבא בתרא עד, ב: כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מאי דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל ואלו הן שבעה ימים ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול ואלו הן ארבעה נהרות ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה. ופשטות דברי הגמ' שמפרשת הפסוק כי הוא על ימים יסדה שנוצר בששת ימי בראשית. [ובבצל החכמה ב, יב, יב כתב מזה שע"כ אין הכוונה יסדה מבריאת העולם ודן משם לעניין ים התיכון, וע' כתובות י, ב כלפי חדקל, ודוחק].
וכבר במור וקציעה סימן רכח, הזכיר זאת לענייננו: וגם י"ל שתחת שם ימים נכנסים כל הימים הקטנים מאד, כגון ימה של טבריא ים כנרת וימה של סדום וזולתם. ואמרו רז"ל (ב"ב עד, ב) ז' ימים יש בארץ ישראל וכהם יש בעולם לאלפים, ואנהו נינהו ימים דרישא, דמברכינן עלייהו כמו על הנהרות הגדולים, דלא גריעי מנייהו.
וכ"נ בהדיא בירושלמי כלאים ט, ג: כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. שבעה ימים סובבין את א"י. ימא רבא. ימא דטיבריא. ימא דסמכו. ימא דמילחא. ימא דחולתא. ימא דשליית. ימא דאפמיא. והא איכא ימא דחמץ. דיקלטינוס הקוה נהרות ועשאו. ומבואר מסו"ד הירוש' שמה שמנו כאן הוא מה שלא נעשה אח"כ, ומסתבר שכאן החילוק הוא לא האם ע"י מעשי אדם או שמים, אלא האם מתחילה נוצר כן. [ובזוהר פרשת ויקרא ג, ט, ב: אם זבח שלמים קרבנו, רבי יהודה פתח (בראשית א) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו', ת"ח בשעתא דברא קודשא בריך הוא עלמא ברא ז' רקיעים לעילא ברא ז' ארצות לתתא ז' ימים ז' נהרות ז' יומין ז' שבועות ז' שנים ז' פעמים ז' אלפי שנין דהוי עלמא קודשא בריך הוא בשביעאה דכלא, ז' שחקים (ס"א רקיעין) לעילא... ואיני יודע אם הכוונה לשבעת הימים הנ"ל, או לסודות עליונים וכיעוי"ש, לעניין שאר דברים].
ובאמת מעיון היטב בדברי רש"י הנ"ל שכתב: הוא ים המלח - לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח. ומדרש אגדה (ב"ר מב, ה) אומר שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו[14]. ובפי' הראשון מבואר שהים נמשך לתוכו, ולא מבורר איזה ים נמשך לתוכו, וים התיכון כלל לא מסתבר שנמשך לתוכו, שמרוחק הרבה ממנו, ונראה שהכוונה היא שהיה ים המלח שם סמוך (וכביאור הראשון ברד"ק הנ"ל), אלא שעמק השדים שהוא היה מקום שדות מרובים, וכמו שפירש רש"י, ונמשך הים לתוכו. [ויל"ע מהלשון הוא ים המלח, שמשמע ששם רק נעשה ים המלח, וצ"ע]. ובפי' השני כתב שגם בעמק השדים היה יאורים אלא שנתבקעו הצורים ועי"ז נעשה ים. ובאהל לאה, א, בהערות לבראשית ע' קסח-קסט, העיר הגר"ש פישר בדברי רש"י הללו, שאיזה ים נמשך לתוכו, וכן מסתבר שנעשה ע"י הירדן, כב"ב עד, ב ובכורות נה, א, וכפי המציאות, ולהמבואר ניחא, ועיי"ש.
והנה לפי' הראשון שהיה ים שם כבר, אלא שנתווסף על מקום עמק השדים, מסתבר שעדיין עיקרו היה לפני ושמו עליו, ומסתבר שעדיין יש לברך עליו עושה מעשה בראשית[15], וכן לפי' השני שהיה שם יאורים, שגם עליהם יש לברך עושה מעשה בראשית וכשאר נהרות (אא"כ בעינן גדולים ומיוחדים, ראה מה שצויין לעיל בהערה, והם לא היו כן, וצ"ע), א"כ מ"ט שכשיהפכו לים אין לברך עליהם. וע"ע דעת נוטה בראשית, א, עמ' תיז.
ובתנחומא (ורשא) לך לך סימן ח, אמרו: הוא ים המלח שבעונם נעשה אותו עמק למים מלוחים וכן הוא אומר (תהלים קז) ארץ פרי למלחה למה מרעת יושבי בה. וכאן אינו מבואר שהיה ים לפני אלא שהעמק שהיה בו פירות מתוקים, וכדו' נהפך למלח. וא"נ כנ"ל שהיה ים שם, א"צ לומר שנהפך הים שהיה שם לים מלוח, אלא הים היה מלוח, אלא שהעמק נעשה למים מלוחים. [וההסבר הטבעי שים המלח מלוח כ"כ, הוא מפני החום ששורר שם, המים מתאיידים והמליחות הקיימת בכל הימים[16] נעשית מלוחה יותר. והיינו למה שצידדנו כאן, שהיה כבר ים מלוח, אלא שהחידוש הוא שעמק השדים נהפך לים מלוח[17]].
ובהאמונות והדעות מאמר ח כתב (בתו"ד כשבא להוכיח שהנחמות עוד לא התקיימו): והחמישי ישוב סדום לקדמותה, כמ"ש (יחזקאל טז, נה) ושבתי את שבותיהן וגו', ואחותיך סדום ובנותיה תשבן לקדמתן[18]. וכבר ספרה התורה שימה של סדום היתה מתוקה והיו משקין ממנה ברגל, כאמרו (בראשית יג, י) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה, ואמר (ש) כגן יי' כארץ מצרים, כמ"ש (שם ב, י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ואמרה כארץ מצרים כמ"ש (דברים יא, י) אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, והיא היום חרבה מוצא מלח, וימה מלוח כאשר היא עכ"ד.
ובדבריו מבואר בהדיא שהיה שם ים לפני, ומימיו היו מתוקים, אלא שמפני חטאם נהפך לים מלוח. [ומה שהביא מכלה משקה, אינו מוכרח שהיה שם ים, אלא יאורים, וכנ"ל]. ולדבריו ודאי שאפשר לברך עושה מעשה בראשית.
וראיתי בתורת הקדמונים ב, טז, לר"ע מולנקדוב שגם הרחיב בעניין זה, וכתב להביא כמה מקורות שים המלח נוצר מששת ימי בראשית, ונקט שנחלקו ע"ד המדרש [ומה שהביא מהתנחומא הנ"ל אינו ראייה]. וגם הביא ראיות מדברי הראשונים לנידון הראשון שאין הכרח במעשה בראשית שהכוונה לדבר שנוצר בששת ימי בראשית.
וגם לחוששים, הנה גם על המדבר יש לברך, וכמבואר במשנה, וא"כ יש לכוון בברכתו על שתיהם, על ים המלח ועל המדבר, ואף שראה אותו לפני.
אמנם יש לדעת שהאגן הדרומי בים המלח התייבש (בשנים תשל"ו-תשל"ז), וכעת הוא מתמלא כל העת באמצעות משאבות ע"י תעלה מהאגן הצפוני לאגן הדרומי, שממלאות חלק קטן ממנו שגודר בצורה מלאכותית. המקום מופעל על ידי מפעלי ים המלח. וחוף חמי זוהר ואזור מלונות ים המלח, הם בחלק הדרומי המלאכותי (נעזרתי בזה בהרה"ג אלחנן בקרמן נר"ו). ולכאו' לפי"ז כעת אינו ראוי לברך על הצד הזה עושה מעשה בראשית, ואף שהיה שם ים מלפנים, והמים שבו הם חלק מהים. ודמי לנהר שהסיטו אותו בני אדם שאין לברך עליו. ואף שיש לחלק שכאן היה הים, והמים הם אותו מים, וצ"ע. [וכן יל"ד לדברי הרמב"ם ושא"ר שלא הביאו את חילוק הגמ' בברכות, וכ"ה בש"ס בכת"י, וכנ"ל].
וכזאת יש לדון גם לעניין ים החולה, שכפה"נ הוא ים חילת או ימה של חילתא בב"ב, עד, ב, וע' ירוש' כלאים ט, ג חולתא, וים זה ייבשו אותו, ושוב הציפו אותו (אמנם כאן הם מים אחרים מהים המקורי). [אמנם האגם שבשמורת החולה, הוא נשאר מהים המקורי, וכ"ה בשער העין עמ' תפ].
♦
לסיכום
נראה עיקר שברכת עושה מעשה בראשית אינה שייכת בדווקא לדברים שנבראו בששת ימי בראשית אלא שייכת בכל דבר שניכרת פעולת ה' בו, ורק כשנעשה ע"י מעשי בני אדם אינו מברך. [וגם בזה הובא שהרמב"ם ועוד ראשונים לא הביאו חילוק זה, וכ"ה בכת"י כמובא בדק"ס שם, וכנ"ל].
ומה"ט נראה שמברכים על ים המלח עושה מעשה בראשית, וכ"ה סתימת הראשונים והפוסקים, ומלבד זאת לעניין ים המלח מכמה מקורות נראה שהיה מששת ימי בראשית וכמבואר. [והחושש יכול להשהות ברכתו על המדבר, ויכוון על שניהם].
על האגן הדרומי בים המלח, שכיום הוא מלאכותי, יש לדון שאין לברך עליו, וא"כ יברך על החלק הצפוני, שהוא ודאי ים המלח.
♦ ♦ ♦