אשדוד
מן המוקף בתרומת מעשר
א.הפרשת תרומת מעשר אינה צריכה להיות מן המוקף, כך מפורש במשנה במסכת ביכורים (פ"ב מ"ה)[1].
ובתוספתא בסוף מסכת טבול יום מבואר שכיון שכן – אין לגבי תרומת מעשר תנאי בית דין שדוקא אם תעלה בשלום אז היא תרומה, שכן היה יכול לקרוא לה שם תרומה אחרי שיוציא את החבית מן הבור, וכיון שהוא קרא לה שם בטרם הועלתה מן הבור – מסתמא לא איכפת ליה אם תעשה מדומע, ולפיכך ליכא עלי' תנאי בית דין כלל. מה שאין כן בתרומה גדולה (שצריכה הפרשה מן המוקף וצריך לקרוא לה שם תרומה כשהחבית עדיין בבור, והשתא מתיירא שמא תשבר ותעשה מדומע, לכן יש תנאי בית דין שרק אם תעלה שלום אז היא תרומה. ע"פ ביאור הגר"א לתוספתא. יעוין בכל זה בסיומא דטבול יום במשנה ובתוספתא).
ממשיכה התוספתא: "היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחד (באור הגר"א: שמעלה מן הבור כדי תרומה ותרומת מעשר וקראם שם לשניהם), אף תרומת מעשר אינו שלם (הגר"א: דאם נשברה (-החבית) ונשפכה לבור בטלה אף שם תרומת מעשר שקראה, פי' דכיון שהיה תנאי ב"ד שתהא בטל שם תרומה אם תשבר – מסתמא היה תנאי ב"ד גם על התרומת מעשר שתהא בטל, כדי שלא יעבור על מה שהקדים תרומת מעשר לתרומה גדולה[2], שהרי התרומה גדולה כבר בטלה כשנשברה, ותרומת מעשר קיימת, אלא ודאי על שניהם היה התנאי).
ומסיימת התוספתא: "ר' יוסי אומר בכולן אם היה הדיוט ולא התנה, תנאי בית דין הוא".
אומר על כך המנחת בִּכּוּרִים: "בנוסחת הגר"א רבי יוסי אומר[3]. – לפי הנראה הכוונה דלר"י סתמא התנאי הוא אף על תרומת מעשר אף שאינו תורם רק תרומת מעשר ולא בצירוף עם תרומה ביחד".
מהו טעמו של רבי יוסי שיש תנאי בית דין לגבי תרומת מעשר אף בלחודוהי?
שמא יתכן דסובר רבי יוסי שגם תרומת מעשר צריך להפריש מן המוקף דוקא, אשר על כן דינה ודין תרו"ג חד הוא.
♦
ב.
ואם היתה רשות נתונה לומר, אולי מצינו שיטת קדמונים הלומדת כן בדברי הספרי, שגם בהפרשת תרומת מעשר בעינן מן המוקף.
דהנה הספרי בפרשת קרח (ריש פיסקא קכב) אומר על הפסוק (יח, ל, המדבר בתרומת מעשר) "ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו...": "הרי זה אזהרה לבית דין שלא יהיו תורמים אותו אלה (=אלא) מן המחובר".
אומר בפירוש המיוחס לראב"ד (יצא לאור מכת"י בשנים האחרונות ע"י "מכון סופרים"): "אלא מן המחובר – היינו מוקף, וגרסינן 'מן המחובר לו', ו'ממנו' דריש לה".
ושם בהערות "זכרון יוסף טוביה" הביאו שבילקוט וברבינו הלל והגר"א[4] שינו את הגירסא מ'מחובר' ל'מובחר', "דלכאורה אין שום מובן לגירסת מחובר, דאדרבה תורמין רק מן התלוש. ועל זה חידש רבינו לגרוס כמו שהיה בספרים 'מחובר' בלי לשנות הגירסא, ופי' מחובר שסמוך לו ודריש מ'ממנו', וא"ש גירסת הספרים"[5].
והנה הר"ש (בסוף מסכת טבו"י) כבר שואל איך יתכן שתרומת מעשר לא בעיא מוקף: "ואע"ג דמוקף נפקא לן מדכתיב 'את מקדשו ממנו' וההוא קרא בתרומת מעשר כתיב?!”, ומסביר: "הא אמרינן בירושלמי בפ' שני דתרומות (ה"א) תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שניטלת מן המוקף, והיא (-תרומת מעשר) ניטלת שלא מן המוקף, ומנין שלא מן המוקף? דכתיב (במדבר יח, כח, לגבי תרומת מעשר) 'מכל מעשרותיכם' – אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל".
אך כמדומה שבספרי על פסוק זה, 'מכל מעשרותיכם', אין נמצא דבר וחצי דבר כלימוד הירושלמי "אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל". וכיון שהמיוחס לראב"ד אינו רומז כלל שדרשת הספרי (שלא יהיו תורמים אותו אלא מן המחובר [לו]) אינה מתייחסת לתרומת מעשר אלא לתרו"ג, נלע"ד שהוא לומד בספרי בפשטות שהלימוד הוא לתרומת מעשר, שהפרשתה צריכה להיות מן המוקף.
אם כנים אנו בזה, מצאנו חבר לשיטת רבי יוסי אליבא דהמנח"ב וכפי שחשבנו לומר בטעמו.
♦ ♦ ♦