הערה על מאמרו של הגר"י אדלר "ענייני חנוכה" (עמוד כ)
בענין מאמרו של הגאון הגדול ר' יצחק אדלר זצוק"ל בענין לכם בנרות חנוכה. כתב בנו, הג"ר יהושע שליט"א, שהגם שמדין השתתפות בפרוטה אי אפשר להוכיח שצריך "לכם", אבל מכל מקום הוכיח הגר"י זצ"ל מדברי הפרדס שכתב ששליח אינו יכול להדליק משל השליח מוכח דבעינן "לכם". והביא את דברי מרן הגדר"ל שליט"א שדן בזה.יש להעיר בזה, דדברי הפרדס ששליח אינו יכול להדליק בשל חבירו הן הן דברי רבינו דוד בפסחים דף ז' (שציין לו הגר"י בגוף המאמר), וכתב שם רבינו דוד שאם אדם נכנס לבית חבירו והדליק שם לא עשה כלום, כיון שצריך להדליק משל בעל הבית.
והנה שאלתי את הגאון המופלא ר' אהרון יהושע צוקער שליט"א (ה' ירפאהו ויסעדהו[1]) האם נכון מה שמוכיחים מהר"ן שצריך "לכם" בנרות חנוכה (שהר"ן כותב שאכסנאי משתתף כדי שתהיה לו בעלות בנרות). והשיב לי שהוא טעות, כיון שדברי הר"ן לקוחים מדברי רבינו דוד, ובדבריו מבואר שאין זו כוונתו עכ"ד.
ורצונו לומר שבדברי רבנו דוד מבואר שהן אמת שהטעם להשתתפות בפרוטה הוא כדי שההדלקה תבוא מממונו של בעל הבית, אבל אין הגדר שצריך שתהיה הדלקה מגוף הממון שלו, אלא דהממון הוא היכי תמצי להגדיר שהדבר בא מכחו של בעל הבית. ולכן אם השליח בא לחבירו והעמיד הדלקה, הרי ההדלקה לא הגיעה מכח בעל הבית.
ורבינו דוד שם הוסיף לחדש שאפילו כשבעל הבית תקן הדלקה והשליח עושה מעשה הדלקה על נרות בעל הבית, אינו יכול לברך אלא אם כן בעל הבית או בני ביתו נמצאים שם ויוצאים בברכה, כיון שההדלקה היא כעין מצות תפילין שהשליח אינו יכול לברך, כיון שהמשלח מקיים מצוה בזה שמונח תפילין על זרועו. והכי נמי המשלח מקיים מצוה שמודלקים נרות חנוכה ברשותו. וכדברי רבנו דוד אלו מבואר בב"ח סי' תרע"ו בשם המהר"ח אור זרוע ובמ"ב תרע"ה סק"ט. והגם שלגבי תפילין סגי בהנחה על ידי קוף, ובחנוכה בעינן מעשה גברא, מ"מ גדר המצוה הוא תוצאת המצוה שנעשתה מכחו הדלקה, ולא עצם פעולת המצוה. וכלשון הפמ"ג תרע"ט שדן איך יכול למנות שליח להדלקה אחרי שקיבל שבת, וכתב 'ויש לומר דלאו שליחות ממש הוה, כיון שממונו הוא, ואחר מעשה קוף עביד'.
וניהדר לדידן, שלפי המתבאר בדברי רבנו דוד בגדר הסיבה ששליח אינו יכול להדליק בשל חבירו, כך יש לפרש בדברי הפרדס. ואם כן אין לנו מקור מדברי הפרדס לחדש שיש דין בעלות על השמן בנרות חנוכה, וכדברי מו"ר הגרא"י צוקר שליט"א.
ולפי זה מה שהוזכר 'ממון' בראשונים לענין נר חנוכה, פירושו כמו לענין ממון המזיק דקי"ל שחייב על ממונו המזיק, אבל אם מעמיד בהמת חבירו על קמת חבר אחר, מתחייב מדין ממונו המזיק כמש"כ התו' בבא קמא נ"ו: ד"ה המעמיד[2] דגדר ממון המזיק הוא שדבר הבא מכחו חשיב ממונו. אלא דלגבי אכסנאי שאינו מתעסק כלל בהכנת הנרות ואינו מעמיד הדלקה, בעינן השתתפות בפרוטה, דמהני להחשיב זאת כממונו כפשוטו. ולפי זה כל המשך דברי הגר"י אדלר זצ"ל קיימים, שיש לחקור איך על ידי קנין מעות מהני להחשיב ממונו.
אלא דלהנ"ל אפשר לומר באופן נוסף דלא בעינן קנין ממון גמור, אלא סגי בזה שיהיה לו שיעבוד ממוני על השמן, וסגי בזה להחשיב שההדלקה הגיעה גם מכחו.
שמואל עדס
♦