הערה על מאמרו של הרב יהודה קרמר "ענפי הנוסח בכתבי היד של תחילת מסכת ברכות" (עמוד תנ"ד)

א.
בעזהשי"ת
לכבוד מערכת ירחון האוצר הי"ו
עבודתו הנפלא של הרב יהודה קרמר שיחי' ראוי לשבח, וניכרת בו רב טרחתו אשר טרח לברר וללבן את כל הנוסחאות בדפים הראשונים של מס' ברכות. כשתמצא לומר, זהו באמת עיקר כוונות התוכנה של 'הכי גרסינן', שיתבררו ויתלבנו על ידו כל הנוסחאות המקוריות שבתלמוד. הלואי שהוא ואחרים ימשיכו בדרך זו לברר את כל חלקי התלמוד, ולהוציא לאור ש"ס שלם המכיל את כל הנוסחאות באופן מסודר ונאה, כמו שעשה בדפים הללו.
רציתי רק להבהיר דבר אחד. הכותב יש לו הנחה פשוטה בראש דבריו שהתלמוד לא נכתב עד אמצע ימי הגאונים. ומצא סמוכין לדבריו מלשונו של ר' אהרן גאון ז"ל. מבלי להיכנס אל כל טענות של חוקרי התלמוד בדבר זה, לדעתי זו טעות גמורה.
ראשית, הגע בעצמך, האם מסתבר לומר שכל התלמוד, כולל סיפוריו הארוכים של רבב"ח בפרק המוכר את הספינה שבמסכת ב"ב, הרפואות הארוכות בפרק שמונה שרצים שבמסכת שבת, ועוד ועוד ענינים ארוכים ומסובכים שבתלמוד, נמסרו כולם בע"פ?
שנית, הרי הרמב"ם מעיד [פט"ו מהל' מלוה ולוה ה"ב] שהי' בידו העתקת התלמוד ישן נושן בן חמש מאות שנה כתוב על גוילים, שבדק בו לברר נוסח הגמרא. וכבר חישב החיד"א וכתב [שם הגדולים, קונטרוס אחרון, ערך גמרא] כי לפי החשבון נמצא כי אותו העתקה של הגמרא נכתב ק"ע שנה אחר חתימת התלמוד.
וכן יש בידינו כמה כתבי יד שנקוב בהם תאריכים מוקדמים מימי רבנן סבוראי, באופן כי הדבר ברור שהתלמוד ודאי 'נכתב' עוד בימי האמוראים, ואכמ"ל.
הכותב לכבוד התורה ולומדי'
אברהם מנחם הורוויץ, בעמח"ס לב מנחם
♦
ב.
ראשית, אבהיר שאין השאלה הזאת אם נכתבה התלמוד בתקופה קדומה או לא נוגע לעיקר מאמרי, וגם אם נאמר שנכתב התלמוד בזמן האמוראים עדיין החלוקה של כתבי יד לקבוצות במקומה עומדת.
אמנם לחוקרים הטוענים שהתלמוד נלמד בעיקר בע"פ ושרק בתקופה מאוחרת התחילו לכותבו יש כמה ראיות, והלא הם כתובים בספרו של ע' פוקס, תלמודם של גאונים, עמ' 51 ואילך, עיי"ש באורך. והרוצה לחלוק צריך לדון בכל ראיותיהם. הסיבה שקיבלתי דעה זו היא מפני השינויים הגדולים שבין הענפים, שכל מעיין יראה שקשה לתלות שינויים אלו בטעויות סופרים, וכפי שכתבתי במאמר.
ולדוגמא אציג טבלה מסוף דף ב ע"ב, דאי' שם אמר מר א"ל ר' יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים:
ענף-א
ענף-ג
ענף-ב
שפיר קאמר ליה ר' יהודה לר' מאיר אמר לך ר' מאיר מי סברת דאנא בין השמשות דידך קאמינא אנא בין השמשות דר' יוסי סבירא לי
דאמר ר' יוסי בין השמשות כהרף עין ואי איפשר לעמוד עליו זה נכנס וזה יוצא
שפיר קאמר ליה ר' יהודה לר' מאיר אמר לך ר' מאיר מי סברת אבין השמשות דידך קאמינא אבין השמשות דר' יוסי קאמינא
דאמר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא
במאי קא מיפלגי בבין השמשות קא מיפלגי ר' יהודה סבר בין השמשות טובא הוי הילכך מבעוד יום טובלין ור' מאיר סבר לה כר' יוסי
דאמר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי איפשר לעמוד עליו
הנה נוסח ענף-ב במאי קא מיפלגי כו' שונה לחלוטין מהנוסח שבענף-א וענף-ג. אם נניח שעיקר הגירסא הוא כמו בענף-א או ענף-ג, ונאמר שהגמ' נכתבה כבר בימי האמוראים, נצטרך לומר שהסופר של כתב היד שממנו השתלשל ענף-ב במקום זה מחק את לשון הגמרא וכתב לשון חדש מדיליה. וגם אם תאמר שחשב שלשון שלו אתי שפיר יותר, הרי לא תמצא כדבר הזה בהגהות האחרונים ז"ל, שהרי הם לא הגיהו אלא במקום שנראה חילוף אותיות, או תיבה או שתים, ורק במקום המוכרח. וא"כ מה נשתנה שבזמן סופר של ענף-ב חשב שיכול לכתוב נוסח הגמ' מחדש מסברא דנפשיה?
כמו כן, אם נתלה חילוף הנוסחאות בין השמשות כהרף עין וכו' בסופרים מגיהים וט"ס, קשה מאד להסביר מה הכריח אותם לשנות את הסדר ולנגוע בנוסח הגמ' כבתוך שלו.
וכ"ז רק לדוגמא, ודוגמאות כאלו יש למכביר. אמנם אם נניח שהתלמוד נלמד בע"פ קל מאד להבין שייווצרו חילופים כאלו במשך השנים.
ועתה בעז"ה אבאר למה אין בטענותיו של מר לדחות הראיות של החוקרים:
א. כבודו טען שאינו מסתבר שנמסר כל התלמוד בע"פ, שהרי יש הרבה סוגיות מסובכות ואיך זכרו הכל. אמנם לענ"ד אין בזה הכרח, וכי מופרך לומר שהיו להם מוחות חזקות מאיתנו, ופרט שהיו מלומדים בכך, או אם נאמר שהיו יחידים בעלי זכרון טוב ושאר התלמידים סמכו עליהם[1]. והרי קודם סידור התלמוד בודאי כך היו פני הדברים. ומי יודע אם אנחנו היינו מוכרחים לזכור כל התלמוד אם זה היה חוץ מגדרינו. ואין ספק שבזמן הגאונים נתנו דגש על הזכירה, ובחנו את התלמידים בזה. וכי בישיבתו של ר' אהרן גאון, שלא למדו מספרים, לא למדו אגדות דרבב"ח? ולכן אינני חושב שיש בזה להפריך את ראיות החוקרים.
ב. לשון הרמב"ם בפט"ו מהל' מלוה ולוה ה"ב: והגיע לידי במצרים מקצת תלמוד ישן כתוב על הגוילים כמו שהיו כותבין קודם לזמן זה בקרוב מחמש מאות שנה עכ"ל. מסתבר לומר שזו רק השערת הרמב"ם ע"פ מה שראה שנכתב על הגוילים[2]. ובאמת הקטע גניזה המוקדם ביותר שמצאו בגניזה (המתוארך סביב לשנת 1000 למספרם) נכתב כמגילה על הקלף[3]. מאידך, גם קרוב לה' מאות שנים לחיי הרמב"ם הוא כבר תחילת ימי הגאונים, וכבסמוך.
ג. כתב שיש לנו כת"י שמנוקבים בהם תאריכים מימי רבנן סבוראי. אמנם לא ידעתי אלא על תאריכים מחצי מאה השמינית למספרם[4], שהוא כבר בימי הגאונים ולא בימי הסבוראים.
והגם שיש ראיות שנכתבה התלמוד בתחילת זמן הגאונים, מסתבר שהיה מע"פ לכתב, ולא העתקה מזמן האמוראים, וגם הלימוד המשיך להיות בע"פ בישיבות הגאונים. וא"כ נראה לומר שהעותקים המקוריים של התלמוד נכתבו בנפרד מע"פ לכתב, ומזה שינויי הנוסחאות ביניהם. וגם א"א לדעת אם כל העותקים האלו נכתבו בזמן אחד או בתקופות שונות.
סוף דבר, מכל האמור נראה שאין בדבריו בכדי להפריך קביעת החוקרים בזה, ובודאי שיש מקום להאריך בנידון זה.
יהודה קרמר
♦
ג.
בס"ד
האמת אגיד כי לא ראיתי כלל את דברי החוקרים בזה, ורק כתבתי מה שנראה לפי שיקול דעתי, וממה שידעתי מדברי הרמב"ם והכתבי ידות, אמנם כמובן אין טעם להתווכח עד שנראה את כל דברי החוקרים בזה בעיון, ולהכריע בראיותיהם לכאן או לכאן.
ומ"מ אשיב על מה שכתבת, וכדלהלן.
נכון שענף ג' מראה בעליל שאין זו העתקה משובשת מענף א' או ב'. ומ"מ איני יודע למה נוטה מר לומר כי זה ראי' שנכתבה בזמן הגאונים, שמא בזמן חתימת התלמוד היו כמה העתקות, שנכתבו ע"י תלמידי רבינא ורב אשי או תלמידי תלמידיהן, והם הרשו לעצמן לשנות סגנון הדברים כפי היאות לדעתם, באופן שאין חילוקי הענפים הכרח על איחור כתיבת התלמוד.
ומה שהשיב על כשרון הזכירה של קדמונינו ז"ל, ח"ו לא עלתה על דעתי לפקפק בזה, ובכלל אין אני מעיזים להעריכן כלל. אלא כשם שאמרו בגמ' גיטין ס' א' על ספרי אגדתא כי נתמעט הלב והתורה משכחת, הכי נמי מסתבר לומר שחששו על כל התלמוד שתשתכח, וכמו שכתב שם רש"י בעמוד ב'. אלא שאתה אומר שחשש זו עלה רק בימי הגאונים, ואני אומר החשש עלה בזמן חתימת התלמוד.
ק"ע שנה אחר חתימת התלמוד הי' באמצע זמן רבנן סבוראי. ועל האומר שהרמב"ם כתב כן מתוך השערה מוטעית, אני אומר לא דבר ריק היא מכם וכו'.
ובענין כתבי יד קדומים, כפי הנראה טעיתי בזה.
והנלענ"ד כתבתי, ואת אשר תבחר תקרב
אברהם מנחם הורוויץ
♦
ד.
מכיון שיש לחוקרים הנ"ל עוד ראיות, לענ"ד סביר יותר לתלות החילופים בסיבה זו מלתלותו בהשערה אחרת לא מבוססת.
לשון הרמב"ם משמע שכן הוא שיער בעצמו, ולשונו "בקרוב מחמש מאות שנה" יכול להתקיים גם על ארבע מאות שנה קודם זמנו, שהוא כבר בימי הגאונים.
יהודה קרמר
♦ ♦ ♦