בעניין השבת ריבית קצוצה

הערות שוליים

1. ↑ מכת"י רבינו. חידושים אלו נמסרו למערכת ספר הזכרון עדות ליוסף [להורדה], לזכרו של הקדוש יוסף דב ב"ר חיים ויסמן הי"ד, מתלמידי ישיבת כנסת ישראל - חברון שנעקד על קידוש ה' אור לח' אדר א' תשל"ח ת.נ.צ.ב.ה. על ידי ידידי הרב יוסף סאוויצקי שליט"א, מתוך אוצרותיו של סבו הגאון רבי מרדכי סאוויצקי זצ"ל – אב"ד בוסטון, בעל בריכת המלך ועוד, ובאדיבות בני משפחת סאוויצקי המעטירה. במסגרת ההעריכה, נוספו הערות וציונים. ויהיו הדברים לע"נ אבינו מורינו הרב יצחק נתן ב"ר שמואל זאב לוי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה. – עורך ספר הזכרון. בסיום המאמר צירפנו את סריקת כת"י רבינו בחידושיו אלו. כאן המקום לציין כי בספר הזכרון עדות ליוסף, נדפסו כמה חידושים מכת"י רבינו זצ"ל בעניינים שונים, קחנו משם.זכינו לפרסם בעבר במסגרת ירחון האוצר [בגיליון מד-מה] מכת"י רבינו, חידושים בהלכות שופר ובהלכות סוכה. והגהות על מס' ביצה בגיליון נט. דוד לוי.
2. ↑ א.ה. נראה דכוונת רבינו לריטב"א (קידושין ו, ב ד"ה בהנאת): "אבל ודאי אפילו ברבית גמורה אם כבר פרעתו לו וחזר וקידשה בו מקודשת, דמעות דרבית שפרעם לוה למלוה קנינהו לגמרי וממון גמור הם לו אלא שיש עליו חובה להחזירו ובית דין מוציאין ממנו, ואם מת אין בניו חייבין להחזיר אלא בדבר מסויים מפני כבוד אביהם." (וראה נתיה"מ ביאורים רח, א. וראה עוד בריטב"א ב"מ סה, א). ונראה שרבינו דן במקום שקצץ על חפץ [ולא על דמים] האם קונה זאת המלווה לגמרי, וצדדי הספק מבארם רבינו בסמוך. וראה להלן בהערות מה שהובא מדברי החוות דעת, הפושט את ספיקו של רבינו.
3. ↑ ראה סמ"ע (רח סק"ג), ובנתיה"מ (שם, ביאורים סק"א).
4. ↑ הגמ' (שם) מדברת על גזל חמץ ועבר עליו הפסח, דאומר לו הרי שלך לפניך, ואף דבעידן איסורא מתייאשים הבעלים, מכל מקום לא קונה הגנב בייאוש. ודחי הגמ', דזה מתייאש, וזה הגנב אין רוצה לקנות את החמץ בזמן איסורו.
5. ↑ החוות דעת (ביאורים קסא סק"י) פושט את ספיקו של רבינו, דוודאי קנה המלווה את החפץ, ואם הוזל צריך לשלם דמים. וז"ל: "אמנם אחר העיון, נראה דאין צריך ליתן לו רק שיווי החפץ, דהא אפילו בגזל גמור כשגזלו וקנאו ביאוש או בשאר קנינים שנקנה גזל בהו, שוב אין צריך להחזיר רק דמים בעלמא שיווי הגזילה, וברבית בודאי קנה קנין גמור לקדש בו את האשה ולכל דבר כמו בגזילה ביאוש וכדומה, רק שמוטל עליו להשיב משום עשה דוחי אחיך, ודאי דמהני השבת דמיהן כמו בהשבת גזילה שיש ג"כ מצות עשה עליו להשיב ומהני השבת דמים אחר שקנאו ביאוש. ולפי זה נראה דאם נתן לו החפץ שקצץ ברבית ואח"כ הוזל החפץ קודם שהחזיר, דלא סגי בהשבת החפץ, רק בהשבת הדמים כשעת הנתינה, כמו בגזל דצריך להשיב כשעת הגזילה כשקנאה ביאוש קודם ההשבה". וראה עוד בפתחי תשובה (יו"ד קסא סק"ט) שהביא פלוגתא בב' צדדים אלו בין המשנה למלך (פ"ח ממלווה הט"ו), הסובר שצריך להשיב את החפץ שנתן לו הלווה בריבית, לשער המלך (פ"ה מאישות הט"ו), שסבור שאף כשהתנה לתת לו חפץ בריבית יכול להשיב לו דמים. וראה מה שהאריך בזה האגרות משה (יו"ד ג' סי' קסא, הערה כה).