הרב דוד לוי
כולל פוניבז'

שמועה מהגאון רבי ברוך ויסבקר זצ"ל - בענין מכירת שטרות[1]

א.
פסק השו"ע (חו"מ סו, יד), דניתן להקנות רק שטר קנין ולא שטר ראיה. ולכך במקום שקנה לוקח השדה בקנין כסף, ולאחר מכן כתב לו המוכר שטר ראיה, אם מסר הלוקח את השטר לאחר, וכתב לו קני לך איהו וכל שיעבודא, לא נקנית השדה, כיון דתוקף השטר שכתב המוכר אינו אלא שטר ראיה, שאינו במכירה.
והקשה הסמ"ע (שם, סקל"ח), דאם כן היאך מהני למכור שטר חוב לחברו, והלא השטר אינו אלא שטר ראיה, ונתבאר כעת דשטר ראיה אינו במכירה. ותירץ הסמ"ע בב' אופנים. דשאני מכירת שטרות דלא שייך בו קנין אחר, ובכדי שלא תנעל דלת הוצרכו לתקן זאת.
ונתקשה הקצוה"ח (סו, כ) דהיות והרבה ראשונים דנו האם מכירת שטרות מועילה מדאורייתא או מדרבנן (ראה ב"י סו, כג וכן היא דעת הרמב"ם פ"ו ממכירה הי"ב), ולדעות שהווי מדאורייתא צ"ב, כיון דכל שטר חוב אינו אלא לראיה, שוב איך יש צד שמהני מכירת שטרות מה"ת.
ותירץ הקצות, דגדר שטר חוב הוי שטר קנין ולא שטר ראיה, וז"ל: "ולכן נראה דשטר חוב לעולם קנין הוא, ואף על גב דכבר אישתעבד בזוזי, מ"מ כיון דשטר חוב נמי מהני לשעבוד אעפ"י שאינו חייב (עיין סימן מ' סעיף א') א"כ בשטר חוב נמי אשתעבד ושעבוד חל על שעבוד וכו', משא"כ בחיוב דאע"ג דכבר נתחייב יכול להתחייב עוד בשטר חוב וכיון דיש חיוב גם בשטר חוב הרי יכול להקנות איהו וכל שעבודיה דאית ביה וזה ברור". והביא הקצות ראיה מדברי התוס' (בכורות מט, ב ד"ה ודידיה), דיש שיעבוד על שיעבוד בפדיון הבן.
מבואר בדברי הקצות חידוש גדול, כי ניתן לעשות שיעבוד על שיעבוד. ומבואר עוד בלשונו, דאף בקנין שייך מעיקר הדין קנין על קנין, אלא דהיות ואין הקרקע שלו, לכך אינו יכול להקנותה. וביאור הדברים נראה, דהגם שאין תוספת בשיעבוד החדש, מכל מקום היות ומעמיד הוא סיבת שיעבוד חדשה, שקיימת ועומדת מצד עצמה, אם כן שפיר יש על השטר תוקף משפט שטר קנין, ואינו שטר ראיה בלבד.
♦
ב.
הקצות קאי לשיטתו דשטר חוב הוי שטר קנין
הנה, הקצות קאי לשיטתו (סו, כז) דמדין ספר המקנה, צריך הלווה להקנות את שטר ההלוואה למלוה, ולא סגי במסירה גרידא. וז"ל: "אמנם הדרך ששיירתי לעצמי אחר העיון היטב הוא זה, כי עיקר ראיית חכמי פרובינצייא, דהנייר של לוה הוא מדנותן שכר הסופר וכמ"ש ברא"ש פרק הכותב (כתובות פ"ט סי' י') והר"ן בפרק האיש מקדש (קידושין כ, א בדפי הרי"ף) ע"ש, וזה הוא עיקר יסודם לדבריהם דנייר של לוה הוא. ולענ"ד נראה ודאי הלוה נותן שכר הסופר, אבל הלוה צריך להקנות השטר למלוה וכמבואר בפ"ב דגיטין דף כ' (ע"ב) משום דבעינן ואקח את ספר המקנה (ירמיה לב, יא) וכו'".
ממשיך הקצות: "ואף על גב דשטרי ראיה א"צ להיות ספר המקנה, ועיין תוס' שם בגיטין דף כ' (ע"ב ד"ה וכותב), כבר כתבנו דשטרי אין נקנין בכתיבה ומסירה אלא בשטרי הקנאה ולא בשטרי ראיה, ואפילו שטר חוב נמי שטר מקנה הוי וכמ"ש בס"ק כ' ע"ש, ואי לא הוי שטר מקנה ולא היה מועיל להקנאה בכתיבה ומסירה נמי לא נקנה וכמ"ש בס"ק כ'. והא דצריך המלוה להחזיר השטר ללוה אחר הפרעון, היינו משום דהוי כמו מתנה על מנת להחזיר אחר הפרעון". ובזה מבאר הקצות, דלכך מהני מכירת המלווה את השטר חוב לאחר, היות וקנוי הוא לו בהקנאת הלווה.
♦
ג.
יישוב הגאון רבי ברוך ויסבקר זצ"ל
בעיקר קושיית הקצות, א"ל הגאון רבי ברוך ויסבקר זצ"ל, כי ניתן ליישב על פי דברי התוס' בגיטין (לז, א ד"ה שטר) וז"ל: "שטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט - הא דאמרינן לעיל בפ"ב (יח, א) דאונס קנס ופיתוי שזקפן במלוה משמטין, ומפרש דהיינו משעת העמדה בדין, אף על גב דמשעמד בדין גבי ממשעבדי כדמוכח בכמה דוכתי, וכן כתובה משתפגום ותזקוף משמטת, אף על גב דגבי ממשעבדי, מ"מ אלים טפי כשמפורש שיעבוד בשטר".
אם כן נמצינו למדים, דיש תוספת שיעבוד כאשר השיעבוד כתוב בשטר, ואם כן שפיר ניתן למכור את השטר חוב, היות ויש בו תוספת קניין של שיעבוד.
אמנם רצה הגר"ב ויסבקר להעמיס את דבריו בדברי הקצות, דמה שיש בשטר תוספת שיעבוד, מכל מקום אין זו סיבה שמצד עצמו יחשב כשטר קנין. ורק לאחר שיש אפשרות לעשות שיעבוד על שיעבוד, ולייצר סיבת שיעבוד נוספת. הגם שיש כבר שיעבוד מכח שיעבודא דאורייתא, לזה מועיל להוסיף שיעבוד יותר אלים בשטר.
♦ ♦ ♦