הרב שלום מנחם
מח"ס שאלת שלום ג"ח

בעניין הרכבה ושימוש בשבת וביו"ט במכשיר הנקרא 'סילונית'

ליקרת האברך כמדרשו הר"ר אליהו פזייקוב נר"ו
בדבר שאלתך בדבר הרכבה ושימוש בשבת וביו"ט בחפץ הנקרא 'סילונית', שהוא מכשיר שפיתחו לשמור על ניקיון השינים ומכניסים את ראשו לפה והוא מנקה אותו ע"י זרם המים (ואף יש כאלו מניחים בראשו מעט מי פה ויוצא עם זרם המים). ותיאור ודרך הפעלת הצינור הוא שבראשו האחד יש את הפיה שמכניסים לפה ע"מ לנקותו, ובראשו השני יש הברגה שמתאימה לצינור שכבר מוברג לברז המים במקום שיוצאים ממנו המים (והיינו יש ידית שמנתבת את זרם המים, שכאשר האדם רוצה שיצאו המים כרגיל מפיית הברז, הוא סוגר את הידית, ואם הוא רוצה שהמים יצאו מהסילונית, הוא פותח את הידית). וכיון דיש לכל אחד מבני הבית ראש סילונית משלו, צריך להרכיב ולפרק כאשר כל אחד משתמש, ואין צינור הסילונית קבוע.
תשובה: יש לדון בהאי עניינא בתרי מילי. חדא, מצד ההברגה שכתבו הפוסקים בסימן שי"ג דגם זה אסור גזירה שמא יתקע. ונידון שני הוא מצד בונה, כיון דהצינור מחובר לקרקע.
ונבאר ראשון ראשון. גבי מה שהדבר הוא בהברגה, ראה מש"כ בשאלת שלום ח"ג סימן כג' דנראה דמדינא אין איסור להרבה מרבוותא כלל באופן שמבריג חלק לחברו באופן שעשוי כך. ואם יעשה בשינוי וביו"ט קיל טפי. אך בנד"ד לא צריך לכל זה, דכיון שלכל אחד מבני הבית יש צינור משלו, ולכן זה עשוי להרכיב ולפרק בתדירות, הדבר מותר. וציינו שם זאת בריש התשובה משם המג"א והט"ז, עיי"ש.
איברא דמצד איסור בונה יש לדון טפי, ואף שעשוי להרכיב ולפרק תדיר. דהרי ברז המים, אף שהוא כלי, הוא מחובר לקירות הבית והוי כמחובר לקרקע, ואיכא בזה משום בונה וסותר, וכמ"ש סימן שח ס"ט דדלת לול של תרנגולים אסור בין ליטול בין להחזיר. ואף דהרב תוספת שבת בס"ק ל"ג ביאר דכלי שחברו אין בו משום בונה, כבר פליג עליה הפמ"ג במשב"ז ס"ק י' וס"ל דגם בכה"ג איכא משום בונה, ושאני מסעיף י' דהוי כיסוי הכלים, אך היכא דאיכא משום ציר הדלת חמיר טפי אפילו כשיש בית אחיזה להדלת (וראה בערוה"ש אות כו וכז), הבי"ד המשנ"ב בס"ק מ'. וראה להחזו"א בסימן מו' ס"ק ב' דהכריע כהפמ"ג.
ואף דהרב תוספת שבת כתב את דבריו אליבא דמרן דכלי שחברו בקרקע אין בו משום בנין, והכא בסעיף ט' איירי שבנאו מתחילה בקרקע אינו מוכרח. ובפרט שלשון מרן דכתב גבי לול ד'כיון דמחובר לקרקע אית ביה בנין וסתירה', ולא חילק, משמע דלא שנא. זאת ועוד, שהב"י על דברי הרמב"ם בפרק כ"ב הכ"ה, דכתב 'דכל הדלתות המחוברות לקרקע לא נוטלין ולא מחזירים גזירה שמא יתקע', הזכיר את תמיהת הרב המגיד בדברי הרמב"ם מדוע לא זכר משום בונה, וביאר שיש לומר דכיון דכלים הם, אע"ג דהם מחוברים לקרקע לא פסיקא לן מילתא למימר שאיכא משום בונה. ומ"מ אפשר לומר דאה"נ איכא משום בונה, אך איכא נמי גזירה שמא יתקע, ותו לא צריכא לטעמא דכיון דמחובר לקרקע הוי בונה (דבכל אופן אסור משום שמא יתקע, אף בחפץ שאינו מחובר לקרקע).[1] ומשמע טפי דס"ל דלא שנא בין בנאו בתחילה בקרקע או חברו אח"כ. ואיך שיהיה הרי בביתו לא הכריע לקולא להדיא, ובפרט שצידד דאה"נ יש איסור בונה בכל גווני, ותו בשולחנו לא חילק, ומשמע דלא שנא.
ואין לדמות נד"ד לפקק החלון המוזכר בריש סימן שי"ג דשרי לסתום הבית בו אפילו אינו קשור ולא אמרינן דהוי מוסיף על הבנין (והוא שיחשוב עליו מערב שבת לסתמו בו). ואף דהטעם בפקק החלון הוא דדרכו לפתוח ולסגור תדיר, וכמ"ש המשנ"ב בס"ק ב' (דאם אין רגילות, בעינן שיהיה קשור וכמ"ש שם בביאור הלכה ד"ה 'ולא אמרינן'), דאינו דומה כל כך לבנין דרק סותם בו את החלון.
והנה גבי קנה (דהוא חתיכת עץ או מתכת שנועל אתו את הבית ונעשה ע"י הא דתוחבו אצל הדלת בכותל, וכמ"ש המשנ"ב בס"ק ד' משם המג"א ס"ק ב'), כיון דדמי טפי לבנין מפקק החלון, צריך שיתקננו לכך. ושיטת רש"י שיתקננו לשם כלי שיהיה ראוי לשום שימוש דיהא ראוי להפך בו זיתים או לפצוע אגוזים, ולר"ת כיון שתקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך, סגי (והשל"ג עלה מ"ט בדפי הרי"ף רצה להשוות את דעת רש"י ור"ת, דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, ודר"ת איירי משום מוקצה ולכן לא בעינן שיהיה ראוי לדבר אחר. וע"ע בתוס' עלה קכ"ו ע"א ד"ה 'רבי יהודה'. ומ"מ מדברי מרן משמע דפליגי, ואכמ"ל). ומשמע דהכי ס"ל למרן דנקט את סברת רבנו תם באחרונה. וגבי נגר, שהוא יתד שנועלים ותוחבים אותו באסקופה למטה (וראה להפרישה בס"ק ב' משם המהרש"ל 'שנגר דוקא באסקופה למטה בארץ אבל במזוזות מן הצד לא דמי לבנין כלל', ומ"מ יש פירושים אחרים, ראה להרמב"ם בפיהמ"ש ולהערוך מש"כ בזה) ודומה טפי לבנין, בעינן שיהיה קשור (אא"כ עשה לו הוא בראשו גלוסטרא, וכמ"ש בב"י, וראה בביאור הלכה ד"ה 'אם יש').
ולמעשה נקטינן דאין בכל אלו איסור תורה, לא בפקק ולא בקנה ואף לא בנגר (ובפרט שאינו מבטלו שם, ראה בתוס' שבת עלה קכ"ו ד"ה 'והמונח'). והטעם הוא שאין בונה ומוסיף בגוף הבנין ולא מבטלו שם. וראה להרמב"ם פ"י מהלכות שבת הי"ג 'העושה אוהל קבוע ה"ז תולדת בונה וחייב... וכן התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד הרי זה תולדת בונה וחייב' (והעתיקו בזה מרן בס"ט, ועיין מש"כ בהלכה י"ב) וע"ע בפרק כ"ג מש"כ בזה. והרי בכל הני הוא לא בונה בנין קבוע או תוקע את הפקק או את הקנה או את הנגר בבנין, אלא שעל ידיהם הוא סותם או נועל את הבית ולא תוקע אותם בגוף הבנין. ומה שחששו חז"ל הוא משום לתא דבונה (לרוב הפוסקים, דיש שביארו דהאיסור הוא מצד מוקצה או משום בונה ממש גבי נגר, ואכמ"ל).
ואחר המחשבה הרבה, נראה דאכן יש להקל. והמתבונן היטב יראה דזה צינור הסילונית דמי טפי לקנה ולא לנגר, דפעולת הקנה עשויה לנעול את הדלת ותוחב את הקנה אצל הדלת בכותל, והיינו בכותל שנבנה על גב הקרקע, ואילו נגר הוא יתד שנועלים ותוחבים אותו באסקופה למטה, והיינו בקרקע גופא, והוי טפי דומה לבנין בכה"ג. והמשנ"ב הביא בס"ק י"א משם רבנו יהונתן דנגר חשיב בנין טפי 'שנראה כשאר נגרים ויתידות שנועץ בכותל דיש בזה משום בנין' (ואעפ"כ לא תקשי למש"כ דדמי טפי לקנה, דבנגר החיבור להקרקע דמי טפי לבנין מאשר שתוחב קנה בכותל, וע"ע בפרישה ס"ק ב'). וה"ה בסילונית, דאינו כ"כ כבנין כתקיעת יתידות דנועץ בקרקע או בכותל.
וכל שכן בכה"ג שאינו מחבר את צינור הסילונית לכותל הבית עצמו ואף לא להברז שמחובר להכותל (שהוא כלי שחברו אחר כך לכותל הבנין, ולא הוי כל כך כבנין), אלא מחברו ע"י הברגה לצינור המוברג לברז. ולכן לא דמי לנגר, אלא לכל היותר דמי לקנה. ולא תקשי מדלתות של לול בסימן ש"ח סעיף ט' דאסור להרכיבן, דהתם אמרינן דכיון דמחובר לקרקע אית ביה בנין וסתירה, דאין דרך לפרק ולהרכיב את הדלתות תדיר, והוי כבנין ממש. אך בכל הני שאין דרך לקובעם בבנין תדיר (וראה להמשנ"ב בס"ק ב' והבן), ובפרט שאינו מחובר ממש לגוף הבנין אלא מחברו לצינור המוברג לברז שהוא כלי שקבעו בכותל, לא אסרו חכמים, אם לא משום שנראה כבונה, ובכה"ג אין דמיון לבנין. ומה גם שאין דרך העולם להבריג דבר מה לכותלי הבית, אלא אם רוצים לקבוע דבר תוקעים ע"י מסמר וכדומה. וכ"ש הכא, דאינו מבריג ישירות לכותלי הבית.
וכבר זכרנו גבי קנה שנחלקו רש"י ור"ת דבעינן שיתקננו לכך, דלרש"י היינו שיתקננו לשם כלי שיהא ראוי לשום תשמיש שיהא ראוי להפך בו זיתים או לפצע בו אגוזים, ולר"ת אין צריך שיהא ראוי לדבר אחר, אלא כיון שתיקנו ועושה בו מעשה והכינו לכך סגי. ובפשטות לא מבעיא לדעת ר"ת, דשפיר בסילונית הוי מתוקן לכך, שהרי מוכן לכך וכ"ש שמשתמש בו תדיר, אלא אף לרש"י, דבעינן שיהיה ראוי לשום תשמיש, הרי הכא זה מוכן ועומד ועשוי לתשמיש תדיר. וקנה שאני, שלקחו חתיכת עץ ורצו לעשותה למנעול להדלת (ותו הסילונית ראויה לעוד תשמישים ואכמ"ל). ומה גם דדעת מרן כדעה האחרונה, והיא דעת ר"ת.
וראה להרב שמירת שבת כהלכתה פרק י' אות י"ד ופרק י"ג אות ל"ג משם הגרש"ז שהתיר להוציא את התקע מהשקע ולחברו (באופן שאינו מפעיל חשמל בו ברגע ושרגיל להוציאו, ומה שכתב שיעשה בשינוי הוא משום איסור מוקצה), והוא סיעתא לדברינו. ואף שהסילונית הוא ע"י הרכבה, כבר כתבנו דהיכא דהדרך להבריג תדיר אין איסור בכה"ג. והרי התקע מחברו לנקבים שבתוך הכותל, ונראה טפי בנין מאשר להבריג את הסילונית לצינור המחובר להברז שמחובר להקרקע, והבן.
ובחפשי ראיתי בספר פסקי תשובות בסימן שי"ג הערה מספר 30 דאסור לחבר ראש 'סילונית' כיון שאין הדרך לפרקו ולחברו תדיר, ואפילו אם דרך אדם זה לפרקו מ"מ אינו ניכר שעשוי לכך. והנה בנד"ד הדרך לפרק ולחבר תדיר משום שבני הבית מרובים. ובמש"כ דאינו ניכר שעשוי לכך, הרי הגדר של קנה הוא לא דבעינן שיהיה ניכר שעשוי לחיבור ולפירוק, אלא בעינן שיהיה מתוקן ועשוי לכך (כל שאין בונה בעצם), והלא בימות החול זה מתוקן לכך ובשימוש אצל בני הבית. ואי משום דנראה כבונה, כבר בארנו שאינו נראה כבונה כ"כ כענין הנגר, אלא דמי טפי לקנה אם בכלל, עיין ודו"ק. (ויש לצרף את סברת הב"ח היכא דאינו תוקע בציר דלא הוי בונה, וגם סברת הרב תוספת שבת דבכלי שחברו אח"כ אין בנין וסתירה, ודברי מרן בסעיף ט' איירי בלול שבנאו בכותל). ובפרט דכיון דרבים בני הבית ויש לכל אחד צינור משלו, כן הדרך להרכיבו ולפרקו תדיר גם בשאר בתים.
זאת ועוד, דלרוב על פי הבירור יש מקום שבו מונח ראש הסילונית ושם מונחים גם ראשי הסילונית של שאר בני הבית (וגם במקום שיש רק לשני בני הזוג, לרוב הוא מונח במקום מיוחד לו, או שיש מניחים אותו על הכיור, ואף שיש שמניחים במגירה, מ"מ ידוע הדבר שעשוי להחליף, והבן). וא"כ שפיר הוי ניכר שעשוי לכך להחליף מידי פעם בפעם. ומינה, דגם לסברת הפס"ת אתי שפיר.
תבנא לדינא דמותר להבריג בשבתות וימים טובים את ראש הסילונית לצינור המחובר להברז, כיון שזה עשוי לכך תדיר, דצריכים בני המשפחה להחליף ראש כל אחד לפי מדתו. ואין בזה משום חשש שמא יתקע או משום בונה או נראה כבונה, ובפרט שלרוב מונחים ראשי הסילונית של שאר בני הבית במתלה המיוחד לכך בסמוך.
זה מה שיש להשיב לכבודו בקיצור האומר
בברכת התורה ולומדיה
ע"ה השלו"ם ס"ט
♦ ♦ ♦