הרב מתתיהו גבאי
מח"ס בית מתתיהו ושא"ס
ירושלים

בירך על כוס ונזכר שלא הטביל אותה

א.
לכבוד הרה"ג רבי אלחנן פרינץ שליט"א, בעל אבני דרך, על דבר מה שדיברנו בענין בירך על כוס ונזכר שלא הטביל אותה.
עובדא הוי במי שבירך על כוס מים לשתות ונזכר שלא הטביל את הכוס, האם יטעם מעט כדי שלא יהא ברכתו לבטלה, או"ד שלא יטעם, דאין להשתמש בכלי שאין טבול, וע"י זה ששותה מכוס שאינה טבולה עובר באיסור להשתמש בכלי שאין טבול. וניחזי אנן בזה.
והנה האור זרוע (ס' רצ"ג) כתב דהאיסור להשתמש בכלי שאין טבול הוי מה"ת עיי"ש. ובפרמ"ג (או"ח ס' תפ"ו) דבכלי מתכות אסור להשתמש בכלי מה"ת עיי"ש. ובשו"ת מנחת שלמה (ח"ב ס' ס"ו אות י"ד) הוכיח כן מדעת השג"א עיי"ש[1]. וא"כ י"ל דאם נימא דהאיסור להשתמש בכלי שאין טבול הוא מה"ת, שפיר י"ל שלא יטעם שלא יעבור באיסור מה"ת בשימוש בכלי שאין טבול. ואף שעי"ז עובר בברכה לבטלה במה שבירך ולא שתה, מ"מ למש"כ התוס' ר"ה ל"ג איסור ברכה לבטלה הוי מדרבנן, עיי"ש, ומה שהבאנו בזה בבית מתתיהו ח"ב ס' י"א אות ו', באיסור ברכה שא"צ אם הוי מה"ת או מדרבנן עיי"ש. וא"כ אם נימא דאיסור ברכה לבטלה מדרבנן, שפיר י"ל שלא יטעם מהכלי שאינו טבול, דעי"ז עובר באיסור מה"ת בשימוש בכלי שאינו טבול להאו"ז ודעימיה, ואילו ברכה לבטלה הוי מדרבנן. ושפיר י"ל דעדיף שיעבור באיסור דרבנן במה שבירך ולא שתה, ולא באיסור מה"ת בשימוש בכלי שאינו טבול.
אולם בס' ישועת יעקב (יו"ד ס' ק"כ סק"א) כתב דאיסור שימוש בכלי שאינו טבול הוי מדרבנן, וליכא איסור מדאורייתא להשתמש בכלים שלא נטבלו אלא שחכמים אסרו להשתמש בכלי שלא הוטבל עיי"ש. וכ"כ הביאור הלכה (ס' שכ"ג ס"ז), דאיסור להשתמש בכלי שאין טבול הוי מדרבנן עיי"ש, וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"א ס' מ"ד או"ג) כדברי הישוע"י עיי"ש. וא"כ י"ל אם נימא דאיסור שימוש בכלי שאינו טבול הוי מדרבנן, י"ל דיטעם אחר שבירך על שתיה מכוס שאין טבולה, ויעבור באיסור דרבנן בשימוש בכלי שאין טבול ולא באיסור ברכה לבטלה, למש"כ המג"א (או"ח ס' רט"ו סק"ו) בדעת הרמב"ם פי"א מברכות הט"ז, דאיסור ברכה לבטלה הוי מה"ת עיי"ש, א"כ עדיף שלא יעבור באיסור ברכה לבטלה, שהיא מה"ת להרמב"ם ודעימיה, וישתה מכוס שאינה טבולה ויעבור באיסור מדרבנן.
והנה כתב השערי תשובה (ס' תקס"ח) בעניין במי שהיה שרוי בתענית ושכח ולקח איזה מאכל ובירך עליו ונזכר מהתענית, יאכל פחות מכזית מפני הברכה, והתענית עולה לו, והסתפק אם בד' צומות שנראה דאסור לו לטעום, יש לו לומר מיד בשכמל"ו עיי"ש. והמהרש"ם בס' דעת תורה (ס' תקס"ח ס"א) כתב כיון שחז"ל אסרו בתענית לאכול, ל"ה ברכה לבטלה דאנוס עיי"ש, וע"ע מה שהבאנו בזה בבית מתתיהו (ח"ב ס' ט"ז אות ב') את כל השיטות בזה, ובמועדי הגר"ח (ח"א תשו' רצ"ד), ובס' הברכה והלכותיה הנדמ"ח (ס' ע"א ס' ל"ו).
וא"כ י"ל אף אם נימא דאיסור לא תשא הוי מה"ת, אין עובר בלא תשא במה שאין טועם, דאנוס הוא, ואין רצונו לעבור באיסור. וכ"כ בשו"ת חלק לוי ס' ע"ה, דמי שיברך על חלב ונזכר שאכל בשר ולא עברו שש שעות, דאין עובר בלא תשא דאנוס הוא, שרצונו לאכול על מה שבירך ורק חכמים אסרוהו, אין עובר בלא תשא עיי"ש, ומש"כ בזה בשו"ת אהלי שמעון (יו"ד ס"ג). ועפ"ז י"ל ה"ה במי שבירך על כוס ונזכר שאין הכוס טבולה, אין עובר בלא תשא, כיון דהוא אנוס מלשתות ולא לעבור באיסור שימוש בכלי שאין טבול.
♦
ב.
והנה הרמ"א או"ח ס' תקט"ו ס"א כתב שבנתן לפיו מאכל מוקצה ביו"ט, אסור לבולעו, וכתב המשנ"ב (שם סק"ה) דמסתימת הפוסקים דאף אם בירך על מאכל מוקצה אסור לבלוע, דהוי כשאר אכילת איסור עיי"ש. הרי אף שעובר באיסור ברכה לבטלה, שכבר בירך על המאכל, מ"מ לא יעבור באיסור מוקצה. וא"כ לכאו' ה"ה לא יעבור באיסור דשימוש בכלי שאין טבול, אף שיעבור בברכה לבטלה, ולא יטעם מהכוס. אולם כבר הקשו ע"ד המשנ"ב דלא יטעם כשבירך על מאכל מוקצה, ממש"כ הרמ"א ס' רע"א ס"ה בבירך המוציא קודם הבדלה ונזכר שלא הבדיל, טועם מפרוסת המוציא, דאם יבדיל הוי הפסק ויצטרך לברך שנית ברכת המוציא. הרי שס"ל להרמ"א דאף שיעבור באיסור לאכול קודם הבדלה, עדיף טפי הך איסור לאכול לפני הבדלה מאיסור ברכה לבטלה, ומ"ט כשבירך על מאכל מוקצה לא יטעם בכדי שלא יעבור בברכה לבטלה, ונפיק סתירה בדעת הרמ"א, ועי' בס' פתחי חיים (עמ' קמ"ב).
וראיתי בס' שבת מנוחה לידידי, הרה"ג רבי שמואל זכאי (פי"ג ס' י"ד) דכתב בדעת הרמ"א דשאני איסור אכילת מוקצה, שהוא יותר חמור מטלטול מוקצה, עפמש"כ בשו"ת חת"ס או"ח ס' ע"ט דלאכול מוקצה הוי איסור דאורייתא, דבעי הכנה לאכילה שבת ויו"ט, אבל לטלטל מוקצה היא גזירת חכמים בכדי שלא יבואו לידי איסור הוצאה [וכ"כ בשיטמ"ק ביצה ב' דבאוכלין איסור מוקצה מה"ת, וכן משמע מרש"י פסחים מ"ז ע"ב. וכ"כ ברבינו ירוחם נתיב ד' חלק ד', דמוקצה דאכילה אסור מה"ת ושל טלטול אסור מדרבנן. וכ"כ בתו"י ביצה ג' ע"ב עיי"ש, ובמנ"ח מ"ע רצ"ח אות ו']. וא"כ י"ל בדעת הרמ"א דשאני אכילת מוקצה שהוא איסור מה"ת, ולהכי כשבירך על מוקצה לא יבלע, דאם יאכלנו יעבור על איסור מה"ת. וכתב שם בס' שבת מנוחה די"ל שיטעם מהמוקצה כדי שלא יעבור באיסור ברכה לבטלה, שהוא איסור מה"ת לדעת הרמב"ם והשו"ע, ואילו איסור מוקצה הוא איסור מדרבנן לדעת הרשב"א בעבודת הקודש בית מועד שער ה' ס"א, והתוס' עירובין ל"ח ע"ב והכי נקטינן. וא"כ עדיף שיטעם מעט מהמוקצה ויעבור על איסור דרבנן, ממה שיעבור על איסור ברכה לבטלה שהוא מה"ת, עיי"ש.
אולם בבית מתתיהו ח"ה ס' י"ח אות א', הבאנו לתרץ בסתירת הרמ"א דלא יאכל מאכל מוקצה כשבירך עליו, ומ"ש אם בירך המוציא קודם שהבדיל דיטעם שלא יעבור בברכה לבטלה אף דאסור לטעום לפני הבדלה. דשאני בבירך על מוקצה, דהוי חפצא דאיסורא, אין לו לאכול את האיסור אף שעובר ברכה לבטלה, ואילו כשבירך המוציא קודם הבדלה שאין המאכל כחפצא דאיסור אלא איסור צדדי דאסור לאכול קודם הבדלה, שפיר י"ל שיטעם ולא יעבור בברכה לבטלה עיי"ש. ועי' בשו"ת מענה לשון (ח"ז או"ח ס' ל"ז) בבירך על כוס יין ואח"כ נגע בו גוי עיי"ש. ובהכי י"ל במה שהעיר בס' חשוקי חמד (ברכות י"ד), מ"ש כשבירך בתענית י"ל שיטעם, ואילו כשבירך על מאכל מוקצה י"ל דלא יטעם. ולהנ"ל י"ל דשאני כשבירך על מוקצה, דהמאכל הוא כחפצא דאיסורא, י"ל שלא יבלע, ומשא"כ בתענית דאין המאכל חפצא דאיסורא שפיר י"ל שיטעם[2].
ועפ"ז י"ל בבירך על כוס מים שאינה טבולה, אין המים אסורים בעצם, אלא שבכוס יש איסור שימוש עד שיטבילה, שפיר י"ל שיטעם מעט, כדי שלא יעבור באיסור ברכה לבטלה. וכ"כ לחלק ידידי הג"ר מרדכי פטרפרוינד בקובץ מה טובו אהליך יעקב (היוצא לאור על ידי ידידי הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א) חלק כ"ד עמוד רמ"ח עיין שם. אולם למש"כ המג"א או"ח ס' רע"א ס"ק י"ב בבירך המוציא ונזכר שלא הבדיל, והביא שיבדיל קודם, דאסור לאכול לפני הבדלה עיי"ש. הרי דס"ל להמג"א דלא יטעם אף שעובר בברכה לבטלה, ולא יעבור באיסור אכילה לפני הבדלה. ולהנ"ל י"ל כיון שאין המאכל אסור בעצם ורק שאסור לאכול לפני הבדלה, שפיר י"ל שיטעם. וא"כ מהמג"א חזינן דאף באיסור גברא לא יעבור, אף שעובר בברכה לבטלה, וא"כ יש לדון בבירך על כוס לשתות ונזכר שהכוס לא טבולה אם יטעם.
♦
ג.
איסור שימוש בכלי שאין טבול אם הוי מחמת המצוה או איסור בפ"ע
ולכאו' י"ל בזה עפמש"כ בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב ס' ס"ו אות י"ד), דהאיסור להשתמש בכלי שאין טבול זהו מחמת המצוה להטביל, ולהכי מי שאנוס מלהטביל, דפטור מהמצוה להטביל, ליכא איסור להשתמש בכלי שאין טבול עיי"ש. ובשו"ת מילי דעזרא (ח"א ס' ע"ב) כתב עפ"ז להתיר בתקופת הקורונה להשתמש בכלי ללא טבילה דאנוס מלהטביל עיי"ש[3].
אולם בבית מתתיהו ח"ג ס"י הארכנו להוכיח דלא כיסוד המנח"ש, אלא איסור שימוש בכלי הוי איסור בפ"ע עיי"ש [ובס' שערי יוסף טבילת כלים פ"ב עיי"ש. וע"ע בשו"ת מנחת שמואל ח"ה יו"ד ס' ט"ז]. אולם עפי"ד המנח"ש דהאיסור להשתמש בכלי שאין טבול זהו מחמת המצוה להטביל, וכשאנוס מלהטביל יכול להשתמש בכלי שאין טבול, א"כ י"ל שכשבירך על כוס ונזכר שאין הכוס טבולה, הוי כאנוס להשתמש בכלי ע"י זה שישתה מעט כדי שלא יהא ברכתו לבטלה. וא"כ נפיק דאין עובר באיסור להשתמש בכלי שאינו טבול, דהאיסור זהו מחמת המצוה להטביל, וכשאנוס מלהטביל ולהשתמש בכלי שאין טבול, וכמו הכא שבירך על כלי קודם שהטבילו, ואם לא ישתמש בכלי ע"י שישתה יעבור בברכה לבטלה, א"כ הוי כאנוס להשתמש בכלי, וממילא ליכא גביה איסור להשתמש בכלי שאין טבול עפי"ד המנח"ש.
וראיתי בס' שערי יוסף טבילת כלים לידידי הג"ר יוסף אבוטבול (פ"ב עמ' 83) בהך דינא אם הוי איסור שימוש בכלי שאין טבול או שהוי מצוה להטביל, לתלות במש"כ הטור יו"ד ס' ק"כ, שכתב בתחילת ס' ק"כ הל' הכשר כלים, וע"כ דהטבילה הוי רק היתר לשימוש בכלי, והשו"ע בס' ק"כ בכותרת כתב הל' טבילת כלים הרי שיש מצות טבילת כלים עיי"ש. אולם יש לדחות ע"פ מה שהשיב במועדי הגר"ח (ח"ב תשו' ת"ד), שכותרות השו"ע אי"ז מהשו"ע אלא מהמדפיס, עיי"ש.
וע"ע למו"ר בתשו' משנת יוסף (חט"ו ס' קכ"ה), בנודע לו באמצע האפיה שהכלי לא הוטבל ומשתמש בו באפיה, א"צ להפסיק את האפיה עיי"ש, ובקונ' טהרת כלים (ס"כ) מש"כ בזה עיי"ש, ובשו"ת אמרי יעקב (ח"ג ס' צ"ב).
וכתב לי הגרש"א שטרן, בעל שביבי אש, לגבי מי שבירך על כוס מים ונזכר שאין הכוס טבולה, יעביר לכוס אחר וישתה, ועוד י"ל דליכא איסור בטעימה כל שהוא עכ"ל. ולכאו' מש"כ דליכא איסור בטעימה כל שהוא, מנ"ל הך דינא, הא סו"ס משתמש בכלי שאין טבול גם בטעימה כל שהוא, וחצי שיעור אסור.
אולם בשו"ת תשובות ישראל (ח"ז ס' קמ"ח) במכתבו אלי לגבי מי שבירך על כוס מים ונזכר שהכוס לא טבולה, דלכתחילה ישפוך מהכוס מים על כף ידו וישתה מהיד. אולם באופן שאין יכול להעביר לכף ידו או לכלי אחר, י"ל דפשוט דלא ישתה אף שתהא ברכתו לבטלה, דיש איסור להשתמש בכלי שאין טבול. ואף אם הוי מדרבנן, מסתבר שהעמידו דבריהם אף במקום שתהיה ברכה לבטלה, ואם בירך על כוס שאין טבולה לא ישתה, ויאמר בשכמל"ו עיי"ש. ובקובץ מה טובו אהליך יעקב חלק כ"ד עמוד רמ"ח כתב ידידי הגר"מ פטרפרוינד אם יש צד להקל לשתות מהמים, ע"פ מנהג העולם להשתמש בבקבוקים שאינם טבולים ולרוקנם, וא"כ אפשר להחשיב את השתיה מהכוס כריקון בעלמא שנוהגין להקל בו. וכתב עוד די"ל שישפוך קצת מים לידו אחר שבירך, וכנ"ל. ועוד עצה שיכול להפקיר את הכוס אחר שבירך עליו, או להקנות לגוי יעו"ש. ולכאו' אי"ז הפסק, וכגביל לתורא אחר שבירך דאי"ז הפסק, וכמבו' בברכות מ' עיי"ש. אולם שאלתי להגר"א נבנצאל על מי שבירך על כוס שאינה טבולה אם ישתה מעט שלא תהא ברכתו לבטלה, וכתב לי: כן.
ולכאו' י"ל בזה עוד ע"פ מה שהארכנו בבית מתתיהו ח"ב ס' ט"ז בבירך בטעות אומר בשכמל"ו, אם ע"י אמירת בשכמל"ו ה"ז עוקר את הברכה לבטלה לגמרי וכאילו לא בירך לבטלה, או שהוי רק תיקון וכפרה על מה שבירך לבטלה, ואי"ז עוקר למפרע את הברכה לבטלה עיי"ש, ובס' סדר ברכות (ס' פ"ז). וא"כ י"ל אם נימא דע"י בשכמל"ו ה"ז עוקר את הברכה לבטלה, שפיר י"ל שאם בירך על כוס מים ונזכר שאין הכוס טבולה לא ישתה ויעבור באיסור בשימוש בכלי שאין טבול, אלא יאמר בשכמל"ו, וכמש"כ התשובות ישראל. וע"י זה שאומר בשכמל"ו עוקר את הברכה לבטלה למפרע, ושפיר י"ל שלא ישתמש בכלי שלא נטבל. אולם אם נימא שאין אמירת בשכמל"ו עוקרת את הברכה לבטלה, והוי רק כתיקון וכפרה על שבירך לבטלה, בהכי יש לדון אם יעבור באיסור שימוש בכלי שאין טבול, או באיסור ברכה לבטלה.
♦ ♦ ♦