הערה על מאמרו של הבה"ח יצחק פרץ "בעניין אמירת התכבדו מכובדים" (עמוד ל"ז)

הבה"ח יצחק פרץ ני"ו דן בארוכה בעניין אמירת התכבדו מכובדים, שמצד אחד הוא מבואר בגמ', וכל הראשונים הזכירוהו, ומצד שני השו"ע כתב שעתה נהגו שלא לאומרו, שאין אנו מוחזקים לכאלו שהמלאכים מלווים אותם. ודן אם אדם רוצה לומר זאת, האם יכול לומר.
ונראה כשדנים בנושא זה יש לדון בשורש הדבר האם מצד דברי הגמ' יש כאן חיוב גמור, או שגם למבואר בגמ' זו הנהגה טובה ולא חיוב גמור. ונראה שמי שיבין שזו חובה גמורה, באמת יש קושי איך בזמן מאוחר יותר באו ובטלו דין דרבנן מצד סברה בעלמא שאין אנו ראויים שנחזיק עצמנו ככאלו שהמלאכים מלווים אותם. וזו סיבה שיכולה להביא אותנו לחשוב ולדון אולי בכל זאת גם בזמנינו מי שרוצה יכול לומר אמירה זו.
אבל טפי נראה שמי שנקט לסברה זאת שלא לומר בזמננו, נקט שאי"ז חובה גמורה גם מצד דברי הגמ', אלא הנהגה ראויה, שע"כ בסברה בעלמא יכול לטעון שאצלנו אי"ז ראוי. וע"כ אפשר שאין איזה עניין לנסות לחשוב אולי כן לומר אמירה זאת, כיוון שאי"ז דין וחיוב גמור, אלא הנהגה טובה, אז באמת בזמננו יש לומר שאין בזה הנהגה טובה מפני שזה נראה כיוהרא, שמראה עצמו שהמלאכים מלווים אותו.
אהרן הכהן פרידמן
מודיעין עילית
♦
תגובת המחבר
זכיתי בזה לקבל דרככם מכתב מהרב אהרן הכהן פרידמן שליט''א ממודיעין עילית, ובו כתב ע"ד שכתבתי בירחון האחרון בענין אמירת התכבדו מכובדים בזמה''ז.
והנה לעצם מה שהוא הסתפק אם זה דין דרבנן או הנהגה ראויה, נראה פשוט וברור בעיני שזו תקנה דרבנן, וכמו שמשמע מהגמרא שהביאה את זה ממש ביחד ובאותו לשון כאשר יצר ושאר ברכות. וכן מלשון מר''ן שכתב כשנכנס לבית הכסא יאמר, משמע שזו תקנה רק שבזמננו לא נהגו לאומרו. וכן כתבתי במאמרי שם, שמר''ן לא בא לבטל את התקנה אלא בא למצוא זכות למקילין שלא לאומרו. וכמו שביארתי שם שכן משמע מלשונו בבית יוסף ומהמגיד מישרים שם ומשאר אחרונים. ולעצם ענין יוהרא, אפילו שלא הארכתי במקום שאמרו להאריך, אביא בזה כמה דברים: א, ידועה דעתו של הגרע''י זצ''ל כשיש צד בהלכה במה שעושה אין בזה חשש יוהרא, ב, לא שייך יוהרא בצנעא, וכמו שכתבו האחרונים בנידו''ד. ועפ''ז אפשר לתרץ מה שכתב בספר שלחן המערכת וילקוט יוסף להראשל''צ הגר''י יוסף שליט''א שלא ראה את הגרע''י אומרו. וכן הבאנו שמביאים משם גדולי עולם שלא אמרוהו, ולא מובן מה רוצים לראותם אומרים, והרי הם צריכים לאומרו בצנעא. ואולי אפילו שכששמו לב שמסתכלים בהם אמרוהו בהרהור בעלמא. וכ''ז כדי לצאת מחשש יוהרא, וכדי לא להורות לרבים הלכה שאינה מעיקר הדין, כי מר''ן כבר סמך להקל. ואכמ''ל, ואני הנלענ''ד כתבתי, וציי''מ וימ''ן.
ע''ה יצחק פרץ
מכסיקו
♦